סקוט תוקע בליה מבט מוזר, "לא, לפחות לא ניסיון שאני יודע עליו" הוא מחייך וטופח על הRevolver 38 שלו.
"איך הגעת להצטרף לחקירה שכזו?"
"איך הגעת להצטרף לחקירה שכזו?"
קריאתו של קתולהו-בית קורביט עץ משחק(4/3)
- מחבר/ת הנושא dragonian
- תאריך התחלה
נושא
הנדאאוטס
ליה נועצת מבט לא מתרשם באקדח ואז בו "הם רצו את אבי, הוא האמין שאני אוכל לעשות את העבודה שכן הוא מטפח אותי לתפוס את מקומו" הוא ממשיכה ללכת "הנסיון שלך להסיט את השיחה לא היה מתוחכם במיוחד ואתה לא השקרן המרשים ביותר שאי פעם פגשתי. שלא לדבר על כך שהגישוש שלך אחר דבר מה מתחת לחולצה שלך, תכשיט אני אניח, לא היה דיסקרטי כמו שאתה חושב" היא אומרת בקול רגוע ומרגיש כאילו היא לא קולטת כמה זה לא הולם לומר את מה שהיא אמרה "אז אני אניח שאני צריכה לתרגם את ה'לא' שלך ל'אני לא רוצה לדבר על זה'?"
"יש לך המון אומץ ילדה" סקוט מחייך, "אני אשאיר לך את ענייני ההיסטוריה, כת או לא כת, העפר נערם באותה צורה מעל כולם כאשר הם מחזירים את נשמתם לאמא אדמה".
"לא שיקרתי לגבי אנשי הכת, הניסיון שלי, איך לומר, לא מגיע מהמחוזות הללו".
סקוט מצמצם מעט את עיניו כשליה מזכירה את "התכשיט" אבל לא מזכה אותה בהתייחסות בעניין ואז מתחיל להרחיב ולהאיץ את צעדיו לעבר בית החולים.
"לא שיקרתי לגבי אנשי הכת, הניסיון שלי, איך לומר, לא מגיע מהמחוזות הללו".
סקוט מצמצם מעט את עיניו כשליה מזכירה את "התכשיט" אבל לא מזכה אותה בהתייחסות בעניין ואז מתחיל להרחיב ולהאיץ את צעדיו לעבר בית החולים.
השוטר הודף את ידו של ג'ון בגסות. "אל תיגע בי!" נוהם. הוא מצמצם מבט.
"אתה. אנחנו מטפלים במקרה. אני צריך להיות מוכן לגבות את השותף שלי שכרגע גובה עדות. מה כבר יכול להיות חשוב כל כך שתטריח שוטר בתפקיד?!" הוא נמוך ורחב מג'ון.
"אתה. אנחנו מטפלים במקרה. אני צריך להיות מוכן לגבות את השותף שלי שכרגע גובה עדות. מה כבר יכול להיות חשוב כל כך שתטריח שוטר בתפקיד?!" הוא נמוך ורחב מג'ון.
אפשר לגלגל בעקרון פסיכולוגיה, זה המקביל של sense motive/
אם מישהו מכם רוצה.
באופן מקרי או שלא, בית החולים לא רחוק מהוליהיל. האוויר הפכפך, כעת הרוחות הפכו לחמות ומהבילות כנשימת זקנים חולים. הם חולפים על פני בית קורביט, שברובו מוסתר בעצים עם עלווה אפלה, שמרשרשים ברוח הבוקר.
עוד הליכה של חמש דקות בערך מובילה אל בית החולים. נצרת-
שם בכביש הצר והעולה שני רכבים נמצאים שחוסמים אחד את השני, העליון הקרוב יותר לבית החולים הוא ניידת משטרה. שוטר כבד גוף
מתעמתים. קצת מעליהם, צמד אחי בית חולים עם אלונקה ריקה שדי תקועים שם.
אם מישהו מכם רוצה.
באופן מקרי או שלא, בית החולים לא רחוק מהוליהיל. האוויר הפכפך, כעת הרוחות הפכו לחמות ומהבילות כנשימת זקנים חולים. הם חולפים על פני בית קורביט, שברובו מוסתר בעצים עם עלווה אפלה, שמרשרשים ברוח הבוקר.
עוד הליכה של חמש דקות בערך מובילה אל בית החולים. נצרת-
שם בכביש הצר והעולה שני רכבים נמצאים שחוסמים אחד את השני, העליון הקרוב יותר לבית החולים הוא ניידת משטרה. שוטר כבד גוף
בעקרון כולכם באותה סצינה.
"אם אי פעם תרצה לשאול משהו אני אשמח לענות לך מבלי לחטט... לכולם יש דברים בעבר שהם רוצים לדעת עליהם יותר מבלי שאחרים ידעו" ליה אומרת במשיכת כתפיים בעודה ממשיכה ללכת.
כאשר הם מגיעים לבית החולים והמצב נפרס לפניהם ליה מתקרבת מעט לפרנק
"האלונקה הריקה והשוטרים נותנים את רושם שאחד מהמטופלים מסתובב חופשי... וכנראה שאחד אלים" היא לא טורחת להסתיר את החשש אבל הוא נשמע יותר כנובע מהבנה לוגית של המצב ופחות מפחד רגשי.
כאשר הם מגיעים לבית החולים והמצב נפרס לפניהם ליה מתקרבת מעט לפרנק
"האלונקה הריקה והשוטרים נותנים את רושם שאחד מהמטופלים מסתובב חופשי... וכנראה שאחד אלים" היא לא טורחת להסתיר את החשש אבל הוא נשמע יותר כנובע מהבנה לוגית של המצב ופחות מפחד רגשי.
ג'ון לא נרתע, ומשיב מייד "חיים של ילד. יש כאן ילד פצוע שצריך בית חולים, ואתה והניידת שלך חוסמים את הדרך, ואני לא יכול להעביר אותו לקבלת טיפול רפואי"
אם כולנו באותה הסצנה - אז מי האחרים, אם לא אכפת לך?
מצטער על הבלבול. כן. אני נותן הזדמנות לליה ולסקוט להתעלם מהאירוע ולהתקדם הלאה, או להתיחס.
רציתי לתת להם הזדמות להגיב לפני שג'ון אאנריאן יגיב אליהם
רציתי לתת להם הזדמות להגיב לפני שג'ון אאנריאן יגיב אליהם
"הייתי שמח להבין מה לבחורה צעירה כמוך ולענייני כתות" סקוט זורק לאוויר תוך כדי הליכה, תוך כדי שהוא מגניב מבט לראות מה תגובתה שליה, "אבל אולי בפעם אחרת, הגענו לבית החולים".
סקוט מבחין שההתרחשות בפתח בית החולים מושכת את תשומת ליבה של ליה, הוא פולט אנחה שקטה, סקוט לגמרי היה מעדיף לדבוק במשימה ולהכנס אל בית החולים ולא להתעכב, אך נראה שבלית ברירה הוא מתקדם אחרי ליה להבין מה מתרחש...
סקוט מבחין שההתרחשות בפתח בית החולים מושכת את תשומת ליבה של ליה, הוא פולט אנחה שקטה, סקוט לגמרי היה מעדיף לדבוק במשימה ולהכנס אל בית החולים ולא להתעכב, אך נראה שבלית ברירה הוא מתקדם אחרי ליה להבין מה מתרחש...
השוטר כבד הגוף יורק את הסיגריה ודורך עליה. "עושה צרות אתה. פצעת ילד, מה? עיר רקובה." הוא רוטן ומקלל, נכנס לניידת ונוסע אחורה ברוורס, עוקף את הרכב של אוסוואלד מונטגמרי (הנהג- https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcTetNTJQtAxOPEOfy-QFkPYmofxuEzOO74Bjw&usqp=CAU(
הוא מקרב את הרכב, והאחים מפנים מהרכב- ילד חיוור עם יד שבורה, ורגל שבורה שמקובעות באילתור מתוחכם,אך עדיין אילתור.
הוא רועד וממלמל.
ג'ון לא מראה סימן התייחסות לקללות של השוטר, ובמקום זאת עוזר לאחים לפנות את הילד לכיוון בית החולים.
סקוט מרחיב את צעדיו בכדי להדביק את ליה ולראות בעצמו מה מתרחש.
"אתם זקוקים לעזרה?" הוא פונה אל האחים והאדם שאיתם.
"אתם זקוקים לעזרה?" הוא פונה אל האחים והאדם שאיתם.
תארו את עצמכם?
וכן, טיפה הסללה.
אגב- עד שנות ה60 לא היתה ממש מודעות לנזקי העישון. אז הסצינה הבאה תיראה אבסורדית
וכן, טיפה הסללה.
אגב- עד שנות ה60 לא היתה ממש מודעות לנזקי העישון. אז הסצינה הבאה תיראה אבסורדית
אחד האחים עונה לסקוט. "אם תוכל לתפוס צד, זה יעזור." הוא אומר בענייניות, עיוור לצבע עור ורק מעוניין לעשות את העבודה.
ג'ון גם תופס את אחד מפינות האלונקה וביחד ארבעת הגברים מובילים את האלונקה לבית החולים, תחת מבטו העוין של השוטר שמתכער ממש בסלידה מלראות את סקוט.
ליה הולכת אחריהם, הם נכנסים לבית החולים, ומובילים בזריזות אל מחלקת המיון.
רופא חייכן-
מקבל את פניכם. "הנה, הניחו את הסחורה... כאן." מצביע על אחת ממיטות החולים שבתאים של המיון.
"נו נו. כבר עשו בשבילי את העבודה אני מניח." מביט בקיבועים. "לא רע, לא רע." מדליק סיגריה ובוחן את הילד שממלמל. "העין... משולש.. שבור."
"אפילו בהכרה. נהדר!" לוקח מדדים כשהסיגריה בפיו. "מי הילד החביב הזה? ומי מכם טיפל בו? האם זה אתה אינדיאני מסתורי?" הוא מצקצק
"הילד החביב אני רואה קנה פצעים ונזקים במבצע. מה קרה לו?"
תיאור של הדמות שלי
ג'ון אנריאן נראה פחות או יותר כמו תושב העיירה ממוצע, ניכר שפעם היה לו יותר כסף ממה שעכשיו והוא לא שכח את זה לפי אופן התנהגותו ולבושו.
אין
ג'ון עונה לרופא "הוא נפל מאיזה גג או משהו, אני רופא מתמחה מהעיר הגדולה" בשלב הזה החזה של ג'ון מתנפח בחשיבות עצמית "וטיפלתי בו בסיסי בציוד שהיה ברחוב. עכשיו תורך, ולא אין לי מושג מי הוא ומי ההורים שלו" אומר ג'ון ואז פונה לגברים האחרים שעזרו לו לסחוב את האלונקה "תודה לכם על העזרה".
ג'ון אנריאן נראה פחות או יותר כמו תושב העיירה ממוצע, ניכר שפעם היה לו יותר כסף ממה שעכשיו והוא לא שכח את זה לפי אופן התנהגותו ולבושו.
אין
ג'ון עונה לרופא "הוא נפל מאיזה גג או משהו, אני רופא מתמחה מהעיר הגדולה" בשלב הזה החזה של ג'ון מתנפח בחשיבות עצמית "וטיפלתי בו בסיסי בציוד שהיה ברחוב. עכשיו תורך, ולא אין לי מושג מי הוא ומי ההורים שלו" אומר ג'ון ואז פונה לגברים האחרים שעזרו לו לסחוב את האלונקה "תודה לכם על העזרה".
תיאור
סקוט לבוש מקטורן ארוך אפור ודי מרופט, כובע שחור שמכסה חלקית את הפנים שלו, בניסיון להטיל מעט צל על צלקת מכוערת על לחיו הימנית.
שערו שחור, יחסית ארוך וקל להבחין בגוון עורו האדמוני שמסגיר את את שורשיו האינדיאניים.
סקוט מתעלם מהמבטים שנזרקים אליו, רק בשל צבע עורו - הרגל שפיתח במשך שנים כדי לא לעורר מהומות, בכל זאת העיר שייכת לאדם הלבן והוא חייב להסתגל כדי לשרוד בה.
יחד עם שאר הגברים סקוט מניח בזהירות את האלונקה ועונה לרופא: "לא, לא, רק נתתי יד בלהביא אותו לכאן".
"אין בעיה", סקוט משיב לרופא שהציג עצמו כמתמחה מהעיר הגדולה.
סקוט לבוש מקטורן ארוך אפור ודי מרופט, כובע שחור שמכסה חלקית את הפנים שלו, בניסיון להטיל מעט צל על צלקת מכוערת על לחיו הימנית.
שערו שחור, יחסית ארוך וקל להבחין בגוון עורו האדמוני שמסגיר את את שורשיו האינדיאניים.
סקוט מתעלם מהמבטים שנזרקים אליו, רק בשל צבע עורו - הרגל שפיתח במשך שנים כדי לא לעורר מהומות, בכל זאת העיר שייכת לאדם הלבן והוא חייב להסתגל כדי לשרוד בה.
יחד עם שאר הגברים סקוט מניח בזהירות את האלונקה ועונה לרופא: "לא, לא, רק נתתי יד בלהביא אותו לכאן".
"אין בעיה", סקוט משיב לרופא שהציג עצמו כמתמחה מהעיר הגדולה.
"מעניין. הלילה דיווחנו על ילד נעדר בגילו" הרופא אומר תוך כדי עישון, והחלפת הקיבועים של הילד.
"אחות!" הוא קןרא ואישה מותשת גדולה ומרובעת בצורתה באה.
"תוכלי לברר ען גברת כץ, אם הוא אחד משלה?"
"אחות!" הוא קןרא ואישה מותשת גדולה ומרובעת בצורתה באה.
"תוכלי לברר ען גברת כץ, אם הוא אחד משלה?"
ג'ון מסתובב כדי לעזוב את המקום, מבחינתו הוא מילא את תפקידו וכעת הוא רוצה לחזור הביתה ולצחצח שיניים.
סקוט היה בדרכו לעזוב את החדר ולפתע נעצר והסתובב, פונה אל הרופא: "אמרת כץ?"
"אנחנו במקרה כאן כדי לדרוש בשלומם של בני משפחת כץ, תוכל אולי להכווין אותנו אל המחלקה והחדר בהם הם נמצאים?"
"אנחנו במקרה כאן כדי לדרוש בשלומם של בני משפחת כץ, תוכל אולי להכווין אותנו אל המחלקה והחדר בהם הם נמצאים?"
