התנצלות כללית- זה נפל על רכבת הרים של בידודים לילדים, אשתי מאומתת...
עכשיו אני עם הבת שלי בבית חולים עם אפדנציט..
וכל התגובה שעבדתי עליה נמחקה ואני כותב מאפס.
בעז"ה, נכנס לקצב.. בריא יותר.
עכשיו אני עם הבת שלי בבית חולים עם אפדנציט..
וכל התגובה שעבדתי עליה נמחקה ואני כותב מאפס.
בעז"ה, נכנס לקצב.. בריא יותר.
כעת ג'ון שם לב שמרבית הקהל התפזרה: נראה שחלק גדול התפזרו להם ברגע שראו שמישהו תופס אחראיות, וכשהתחיל לחפש מבוגרים אחראיים עוד נעלמו.
זקנה אחת, יחפה ועם מקטרת.
https://i.dailymail.co.uk/i/pix/2011/06/17/article-2004726-0C9C248200000578-372_634x722.jpg
"הילד הזה פתאום הגיח כמו איזה עכברוש מוטרף על הגג, ואז זרק ת'צמו." מסבירה
הילד ממלמל משהו בהכרתו החלקית "העין... המשולש... שבור.. שבור..שבור... שבור...." הוא עוצר ממלמולו אבל מתחיל להתפתל-לא ברור אם מהכאבים של השבר או.. משהו אחר.
מכוניות מועטות חולפות שם...
זקנה אחת, יחפה ועם מקטרת.
https://i.dailymail.co.uk/i/pix/2011/06/17/article-2004726-0C9C248200000578-372_634x722.jpg
"הילד הזה פתאום הגיח כמו איזה עכברוש מוטרף על הגג, ואז זרק ת'צמו." מסבירה
הילד ממלמל משהו בהכרתו החלקית "העין... המשולש... שבור.. שבור..שבור... שבור...." הוא עוצר ממלמולו אבל מתחיל להתפתל-לא ברור אם מהכאבים של השבר או.. משהו אחר.
מכוניות מועטות חולפות שם...
בלי קשר לפעולות האחרות, גלגל... מזל.
לפני שהגנן הגזען מפריע לו, סקוט מצליח להבחין שיש סימני נשיכה, אבל של פיות קטנים משל כלב לכל היותר.
הגנן בהבעה זעופה שהופכת משועשעת נוהם.
"אה. אתה האדום ה*זה*. אתה די גרוע בגישושים. אדומים לא אמורים להיות טובים בגישושים? מה קרה? שכחת להצמיד את האוזן לקרקע? הא הא הא!" הוא צוחק בעוד הוא מוביל אותו אל הכניסה לאחוזת מייהאם, שם הוא מבחין בנערה מתוחה למראה.
הגנן בהבעה זעופה שהופכת משועשעת נוהם.
"אה. אתה האדום ה*זה*. אתה די גרוע בגישושים. אדומים לא אמורים להיות טובים בגישושים? מה קרה? שכחת להצמיד את האוזן לקרקע? הא הא הא!" הוא צוחק בעוד הוא מוביל אותו אל הכניסה לאחוזת מייהאם, שם הוא מבחין בנערה מתוחה למראה.
גלגל עוד זיהוי נסתר, כדי לראות כמה פרטים סקוט יזהה.
(מוזמנים לתאר את הדמויות)
גנן מזוקן זקן וזעפני מוביל את סקוט לאנג אל דלת הכניסה שם ליה ליינהארט בדיוק נוקשת על הדלת.
לאחר מספר רגעים מביכים באורכם הדלת נפתחת בחריקה, משרת צעיר ופעור עיניים מופיע בה.
הוא בוהה לרגע ארוך ומוזר. הגנן נוהם. "טוב. הנה." ומדדה משם.
המשרת, בוהה בסקוט לאנג. "אתה... מתאים לתיאור של צייד הראשים" אומר בקול מרחף ומנותק.
הוא בוהה בליה. "דומני, שאת אינך דוקטור רופרס." בבלבול קל.
כשליה מסבירה את זהותה והקשר שלה לפרופסור רופרס
ההסבר מניח את דעתו של המשרת. פחות או יותר.
"דומני שהגבירה והאדון יהיו מאוכזבים. אבל הובהר לי שהזמן מהותי בנושא הנידון. בואו אחריי. אמ?" הוא אומר באותו קול מונוטוני ומוביל אתכם.
החדר כניסה פוגש את הנכנסים עם מרבד כניסה מאובק, קולב מעילים מפותל מנחושת עם רמזים לירוקת במגרעות העמוקות שבפיתוחים, המגולפים וקולב כובעים זהה.
המשרת מציע לאסוף את המעילים והכובעים- גם אם אין להם. ואם הם מתעלמים, הוא פשוט ממשיך במסדרונות המיושנים אל חדר האורחים. במסדרונות מספר דיוקנות, רובם ככולם של אנשים חמורי סבר מאוד.
המשרת מוביל אל חדר אורחים מפואר אך מאובק; נברשת מיושנת תלויה מתנדנדת מעל, ארוניות זכוכית עם גימורים מוזהבים מתקלפים מציגים מדליות, אגרטלים וענתיקות קטנטנות באופן כללי.
"האדון לאנג ופרופסור רופרס-' המשרת מציג ואז מביט בליה מתקן את עצמו. "והעלמה הצעירה למדי, לונארצ'." ומוסיף קידה.
מסביב לשולחן קפה עטוף במפת קטיפה, ישובים אדון וגברת בגיל העמידה.
מאקסוול מייהאם-
מבטו סוער וחודר. ורעייתו, מאדלין מייהאם
הבעתה עצבנית וחסרת סבלנות, מעשנת סיגר גברות דקיק וארוך.
על השולחן, מוצעים ספלי קפה, עוגיות ומגש סיגרים גבריים- לא נראה שהתכוננו לארח אישה.
מאקסוול מביט בסקוט. "שב. יש לכל הפחות זמן לעבור על המשימה.' בקול סמכותי כשל קצין.
מאדלין פונה לליה. "נערתי, האם הלכת לאיבוד? היכן דוקטור רופרס?" שואלת בטון אירוני.
גנן מזוקן זקן וזעפני מוביל את סקוט לאנג אל דלת הכניסה שם ליה ליינהארט בדיוק נוקשת על הדלת.
לאחר מספר רגעים מביכים באורכם הדלת נפתחת בחריקה, משרת צעיר ופעור עיניים מופיע בה.
הוא בוהה לרגע ארוך ומוזר. הגנן נוהם. "טוב. הנה." ומדדה משם.
המשרת, בוהה בסקוט לאנג. "אתה... מתאים לתיאור של צייד הראשים" אומר בקול מרחף ומנותק.
הוא בוהה בליה. "דומני, שאת אינך דוקטור רופרס." בבלבול קל.
כשליה מסבירה את זהותה והקשר שלה לפרופסור רופרס
בגלל שזה משחק פורום ולא חי, אני "מסליל" את הפרט שיחה הזה, אבל אני כן אשמח שתתאר את ההסבר/תשובה של ליה.
אני מעדיף להימנע מזה, אבל זה פרט קטן ואם זה לא משחק חי, חבל להתעכב עליו כמה ימים.
אני מעדיף להימנע מזה, אבל זה פרט קטן ואם זה לא משחק חי, חבל להתעכב עליו כמה ימים.
"דומני שהגבירה והאדון יהיו מאוכזבים. אבל הובהר לי שהזמן מהותי בנושא הנידון. בואו אחריי. אמ?" הוא אומר באותו קול מונוטוני ומוביל אתכם.
החדר כניסה פוגש את הנכנסים עם מרבד כניסה מאובק, קולב מעילים מפותל מנחושת עם רמזים לירוקת במגרעות העמוקות שבפיתוחים, המגולפים וקולב כובעים זהה.
המשרת מציע לאסוף את המעילים והכובעים- גם אם אין להם. ואם הם מתעלמים, הוא פשוט ממשיך במסדרונות המיושנים אל חדר האורחים. במסדרונות מספר דיוקנות, רובם ככולם של אנשים חמורי סבר מאוד.
המשרת מוביל אל חדר אורחים מפואר אך מאובק; נברשת מיושנת תלויה מתנדנדת מעל, ארוניות זכוכית עם גימורים מוזהבים מתקלפים מציגים מדליות, אגרטלים וענתיקות קטנטנות באופן כללי.
"האדון לאנג ופרופסור רופרס-' המשרת מציג ואז מביט בליה מתקן את עצמו. "והעלמה הצעירה למדי, לונארצ'." ומוסיף קידה.
מסביב לשולחן קפה עטוף במפת קטיפה, ישובים אדון וגברת בגיל העמידה.
מאקסוול מייהאם-
מבטו סוער וחודר. ורעייתו, מאדלין מייהאם
הבעתה עצבנית וחסרת סבלנות, מעשנת סיגר גברות דקיק וארוך.
על השולחן, מוצעים ספלי קפה, עוגיות ומגש סיגרים גבריים- לא נראה שהתכוננו לארח אישה.
מאקסוול מביט בסקוט. "שב. יש לכל הפחות זמן לעבור על המשימה.' בקול סמכותי כשל קצין.
מאדלין פונה לליה. "נערתי, האם הלכת לאיבוד? היכן דוקטור רופרס?" שואלת בטון אירוני.
