קריאה חוזרת של רומח הדרקון, והאם יש הדפסה משופרת?

[The oldman]

התחלתי לקרוא מחדש את רומח הדרקון, ספציפית את דרקונים של דמדומי הסתיו, זאת לאחר ששנים לא נגעתי בספרים.
והם עדיין כיפיים לקריאה שמים לב לסגנון המיוחד שמדובר בערב-רב של גיבורים. בטח כשמתחילים לקרוא, רייסטלין וגדילן הם עדיין לא הדמויות המובהקות, ולמרות שלטאניס יש בכורה מסוימת, כולם זוכים לאור הזרקורים - כמו בחבורה של מבוכים ודרקונים.
זה כיף לגלות שבניגוד לקריאה החוזרת שלי של מולדת (האלף האפל) שהתגלתה כאכזבה מבחינתי, כאן זה עדיין כיף.

מה שכן מאכזב זה שלמרות שזה ספר שקנינו לילדים לפני שנה-שנתיים, ההדפסה עצמה באיכות די גרועה - כמו שהדפיסו את זה באיכות של "טיוטה" במדפסת מעפנה, כולל זה שבחלק מהאותיות לפעמים חסר איזה קו, שלא לדבר על הגופן הקטן היחסי. מכיוון שיש ספרים מאותה תקופה שהם כן באיכות הדפסה טובה, אני חושד שמדובר באיזה שימוש חוזר בגלופות עתיקות ששכבו במחסן כדי לחסוך כמה שקלים, שזה עגום.
למישהו יצא להיתקל בהדפסה איכותית של הספרים?
והדיבור על ההדפסה מזכיר לי שפעם זה גם היה בכריכה קשה בעברית, מזמן כבר לא ראיתי ספרים בכריכה קשה של מד"ב / פנטזיה בישראל...

 

[dragonian]

בעברית לא ראיתי. יש לי אותם ברוסית באיכות סבירה עם כריכה קשה.
שמחתי לשמוע שנהנית.
פעם ראשונה שקראתי לא ידעתי מה ה מו'ד אחרי שגליתי נהניתי יותר

 

[TheKnightWhosaidKnit]

1. חכה לצפחה שתבין עד כמה התרגום של לוטם הופך את הרשומות לכאלו כיפיות לקריאה, יש הדרדרות נוראית באגדות.
2. כן, יש הרגשה שלפעמים עדיף למצוא את ההדפסות הישנות מאשר ספרים חדשים

 

[Dotan]

התחלתי לקרוא מחדש את רומח הדרקון, ספציפית את דרקונים של דמדומי הסתיו, זאת לאחר ששנים לא נגעתי בספרים.

נהדר. גם אני קראתי אותם שוב לפני שנתיים בערך אחרי המון זמן מאז הפעם הקודמת וגם נהניתי. אלו היו ספרי הפנטזיה הראשונים שקראתי בגיל 11 בערך. אח שלי הביא לי את 'דרקונים של דמדומי הסתיו' מהספריה בלי לדעת מה זה, הוא פשוט ראה את התמונה על הכריכה וחשב שזה ימצא חן בעיניי (וכמה שהוא צדק...)
קראתי אותו כל כך הרבה פעמים שאני ממש זוכר את כל המסלול והשתלשלות העניינים בכל ספר ברשומות (ועדיין בקריאה חוזרת אפשר לגלות פרטים חדשים שלא שמת לב אליהם קודם).

ואני חייב לומר בהקשר הזה שאני לא מבין את הביקורות שהושמעו כאן בפורום על איכות הספרים (העלילה, הכתיבה וכו', לא איכות ההדפסה...). ייתכן שהקסם שיש לסדרה הזאת עבורי נובע מהזמן וה-State of mind שבו הייתי כשהתחלתי לקרוא (גיל 11, ראש שמהווה כר פורה מאוד שרק מחכה להתמלא בפנטזיה), אבל אני באמת חושב שהיא כתובה טוב, מעניינת ןממש מעבירה את תחושת עולם פנטזיה קלאסי. הם לא ניסו להעביר משחק תפקידים בצורת פרוזה, אלא ליצור עולם וסביבה שיהיה אפשר לשחק בהם. קראתי פעם (לא זוכר איפה ולא מצליח למצוא - אני חושב שזה היה קשור למודול הראשון, Dragons of despair, אבל כאמור לא מצליח למצוא) שהמחברים אמרו שהעלילה בספרים מיועדת להיות רק אפשרות אחת לאיך שהדברים קרו, כאשר שחקנים שמשחקים בעולם הזה יכולים ליצור לעצמם איזה סיפור שהם רוצים ולא בהכרח "מאולצים" לשחק את עלילת הספרים (כי רוב הסיכויים שזה לא באמת יהיה מעניין).

 

[The oldman]

אני מתחיל בקרוב את השני, וממש נהנתי מהראשון - הוא לא אפוס פנטזיה, אבל ספר מצוין, עם הרבה דמויות מרכזיות מעניינות שהתיישן היטב. זה נדיר למצוא ספר עם כלכך הרבה דמויות מרכזיות.

בקשר לאגדות גם אותן קראתי באנגלית, מקווה שהתרגום עדיף … ניכר שלוטם גם ניסה בכוונה להשתמש בעברית ״גבוהה״/ארכאית וגם שכנראה מוסכמות הפנטזיה בעברית לא היו מגובשות אז.
התרגום של שם שר הדרקון הוא מעפן במיוחד, למרות שגם באנגלית השם שלו משמים.

 

[המפקד האלמוני]

הספרים הם לא לגמרי שקלוט של ההרפתקאות כפי שהורצו בפלייטסט, אם כי יש בהן אלמנטים מההרצות במשחק. ההרפתקאות עצמן (יש לי חלק מהן + מהדורה מיוחדת של כרך אחד עם כל ההרפתקאות בנוסח מקוצר לכבוד 15 שנה לרומח הדרקון) כוללות מיקומים ותרחישים שונים מאלה שתוארו בספרים.

התרגום של לוטם ארכאי ובשפה הרבה יותר גבוהה מהמקור האנגלי. אם כבר, התרגום הגרוע של "אגדות" הרבה יותר קרוב באופיו לשפת המקור, אבל לפעמים פשוט מתרגם מילולית בלי לשים לב מה התוצאה:

הוא אמר רק שתי מילים -
"הקוסם".

 

[rui]

אני חושב שקראתי פעם שעל פי ההרפתקה האמיתית שהם חוו, תניס בכלל מת בקרב עם הדרקונית השחורה.

 

[כליל החורש נאורי]

גם אם זה לא היה מבוסס אחד-לאחד על מערכה ממש שהם שיחקו, זה בהחלט נקרא כמו תיאור קצת מיופיף של אחת כזו. כולל הדאוס אקס מאכינה בשביל לשמור על קדושת העלילה.

 

[The oldman]

כ כליל החורש נאורי זה תרגיל שגם אני משתמש בו כשאני כותב רשומות למערכה - הרי לא באמת מעניין את הקורא (שזה כולל את השחקנים עצמם) להיזכר בדיונים הארוכים על פניה ימינה או שמאלה או כמה סיבובים עברו בקרב מבלי לפגוע בגובלין.
ממה שקראתי פעם, אני זוכר שיש בין ההרפתקאות לעלילת הספרים קשר רופף בלבד- זה בגדול אותו דברים, עם אותן תחנות בדרך, אבל הנסיעה עצמה והפרטים שונים (וכמובן שאפשר להמציא גיבור משלך)

וחזרה לפוסט המקורי שלי - התחלתי לקרוא את הספר השני בסדרה והוא מהדפסה אחרת, אז לפחות רוב הטרוניות שלי לגבי איכות ההדפסה הירודה לא רלוונטיות. עדיין התרגום של לוטם ועדיין שימוש בגלופות ישנות, אבל לפחות הפעם נראה ששמו מספיק דיו והכתב רובו-ככולו ברור. אז שימו לב לעותק שאתם קונים

 

[The oldman]

בשעה טובה סיימתי לקרוא את כל השלישייה.
אז ראשית, גם בהדפסה המחודשת איכות הדפוס בפנים הספר היא לא להיט לצערי.
הספרים עצמם עדיין כיפיים כמו בפעם הראשונה שקראתי, למרות שלא מדובר ביצירת מופת ספרותית - יש ספרים שכתובים טוב יותר - אין ספק שמדובר ביצירת עולם נהדרת ובספר מבוכים ודרקונים נפלא.

מה שכן, זה מקרה נדיר שהתרגום לעברית לדעתי כלכך מזעזע שקשה לי להמליץ עליו לעברית. אני יודע שלעמנואל לוטם זכויות רבות אבל התרגום פשוט לא טוב.

 

[dragonian]

התרגום זה מעין אנטי גאוות יחידה כזאת
נראה לי שבאחד הספרים תאניס מופיע כ'תאניס חצי שד'

 

[rui]

שלא לדבר על ההחלטה ההזויה לתרגם שם רגיל של נבל (Verminaard) בתור, אלוהים יודע למה, ״קטב מרירי״.

 

[the Nerubian]

התרגום זה מעין אנטי גאוות יחידה כזאת
נראה לי שבאחד הספרים תאניס מופיע כ'תאניס חצי שד'

צריך לזכור שהסדרה החליפה מתרגמים. "חצי שד" זה בתרגומים של בועז וייס.

 

[dragonian]

שלא לדבר על ההחלטה ההזויה לתרגם שם רגיל של נבל (Verminaard) בתור, אלוהים יודע למה, ״קטב מרירי״.

את זה דוקא אהבתי. לפחות בקריאה ראשונה בלי להשוות למקור.
זה שם שקל לזכור עם לא שום דבר אחר.

 

[the Nerubian]

שלא לדבר על ההחלטה ההזויה לתרגם שם רגיל של נבל (Verminaard) בתור, אלוהים יודע למה, ״קטב מרירי״.

למען ההגינות, זה לא שם רגיל – Verminaard די בבירור קורץ למילה vermin (שרץ, רמש, מזיק), המילה ard מתייחסת לאדם בעל תכונה כלשהי (כמו wizard או drunkard) ולכן השם כולו מעיד על "איש מזיק" – איך ההורים שלו יכלו לתת לו שם כזה ולצפות שהוא לא יהיה רשע?

זה כמו רמוס לופין מ"הארי פוטר" – קראתם לילד שלכם בנזאבה זאביק וציפתם שלא יהפוך לאיש זאב?

 

[הדרקון האדום♂️]

התחלתי לקרוא מחדש את רומח הדרקון, ספציפית את דרקונים של דמדומי הסתיו, זאת לאחר ששנים לא נגעתי בספרים.
והם עדיין כיפיים לקריאה שמים לב לסגנון המיוחד שמדובר בערב-רב של גיבורים. בטח כשמתחילים לקרוא, רייסטלין וגדילן הם עדיין לא הדמויות המובהקות, ולמרות שלטאניס יש בכורה מסוימת, כולם זוכים לאור הזרקורים - כמו בחבורה של מבוכים ודרקונים.
זה כיף לגלות שבניגוד לקריאה החוזרת שלי של מולדת (האלף האפל) שהתגלתה כאכזבה מבחינתי, כאן זה עדיין כיף.

מה שכן מאכזב זה שלמרות שזה ספר שקנינו לילדים לפני שנה-שנתיים, ההדפסה עצמה באיכות די גרועה - כמו שהדפיסו את זה באיכות של "טיוטה" במדפסת מעפנה, כולל זה שבחלק מהאותיות לפעמים חסר איזה קו, שלא לדבר על הגופן הקטן היחסי. מכיוון שיש ספרים מאותה תקופה שהם כן באיכות הדפסה טובה, אני חושד שמדובר באיזה שימוש חוזר בגלופות עתיקות ששכבו במחסן כדי לחסוך כמה שקלים, שזה עגום.
למישהו יצא להיתקל בהדפסה איכותית של הספרים?
והדיבור על ההדפסה מזכיר לי שפעם זה גם היה בכריכה קשה בעברית, מזמן כבר לא ראיתי ספרים בכריכה קשה של מד"ב / פנטזיה בישראל...

התחלתי לקרוא מחדש את רומח הדרקון, ספציפית את דרקונים של דמדומי הסתיו, זאת לאחר ששנים לא נגעתי בספרים.
והם עדיין כיפיים לקריאה שמים לב לסגנון המיוחד שמדובר בערב-רב של גיבורים. בטח כשמתחילים לקרוא, רייסטלין וגדילן הם עדיין לא הדמויות המובהקות, ולמרות שלטאניס יש בכורה מסוימת, כולם זוכים לאור הזרקורים - כמו בחבורה של מבוכים ודרקונים.
זה כיף לגלות שבניגוד לקריאה החוזרת שלי של מולדת (האלף האפל) שהתגלתה כאכזבה מבחינתי, כאן זה עדיין כיף.

מה שכן מאכזב זה שלמרות שזה ספר שקנינו לילדים לפני שנה-שנתיים, ההדפסה עצמה באיכות די גרועה - כמו שהדפיסו את זה באיכות של "טיוטה" במדפסת מעפנה, כולל זה שבחלק מהאותיות לפעמים חסר איזה קו, שלא לדבר על הגופן הקטן היחסי. מכיוון שיש ספרים מאותה תקופה שהם כן באיכות הדפסה טובה, אני חושד שמדובר באיזה שימוש חוזר בגלופות עתיקות ששכבו במחסן כדי לחסוך כמה שקלים, שזה עגום.
למישהו יצא להיתקל בהדפסה איכותית של הספרים?
והדיבור על ההדפסה מזכיר לי שפעם זה גם היה בכריכה קשה בעברית, מזמן כבר לא ראיתי ספרים בכריכה קשה של מד"ב / פנטזיה בישראל...

לי יצא להיתקל.
אפשר למצוא אותם בספריות

 

[dragonian]

למען ההגינות, זה לא שם רגיל – Verminaard די בבירור קורץ למילה vermin (שרץ, רמש, מזיק), המילה ard מתייחסת לאדם בעל תכונה כלשהי (כמו wizard או drunkard) ולכן השם כולו מעיד על "איש מזיק" – איך ההורים שלו יכלו לתת לו שם כזה ולצפות שהוא לא יהיה רשע?

זה כמו רמוס לופין מ"הארי פוטר" – קראתם לילד שלכם בנזאבה זאביק וציפתם שלא יהפוך לאיש זאב?

אםלהתיחס לזה בoverthinking, אני יכול לדמיין מצב כזה-
אני זוכר ששמעתי הרצאה על שמות.
כמו שבגלות באירופה, יהודים אימצו שמות אגרסיבים שמסמלים כוח, כמו אריה, זאב, דב ולא נראה שיש דןגמא לשמות כאלה בתלמוד או בתנך.
)בתנך אולי למלכים זרים...)

אני יכול לדמיין תרבות ומצב שבו תקרא לילד שלך על שם משהו מסוכן כדי שיהיה לו כוח ו"שלא יהיה פראייר"

 

[TheKnightWhosaidKnit]

קטב מרירי הוא לא ממש מסוכן ומפחיד - הרבה יותר קרוב לשרץ מאשר למשהו מפחיד ( ואם כבר המלצות על ספרים - חפשו את "שדים מעל רחוב אגריפס").

אני אוהבת את התרגום של לוטם, זה אחד הדברים שבאמת מהנים בקריאה בעברית של הרשומות.

 

[eyalg1972]

צריך לזכור שהסדרה החליפה מתרגמים. "חצי שד" זה בתרגומים של בועז וייס.

לא מדוייק, בועז וייס ידע לתרגם אלפים, הוא תרגם את האלף האפל וגם ב"אביר השושנה השחורה" ו"ערפד הערפילים" הופיעו אלפים. ככל הנראה מדובר על מקרה שבו עורכת עשתה את השינוי על דעתה מבלי לעדכן אף אחד.

 

[המפקד האלמוני]

אולי ההיפך, כי יש אצלו מילים כמו "שד" (אלף), "גמד שומר אוצרות" (ננס) ו"ענק אוכל אדם" (עוג) שזה אחד לאחד התוצאה שמילונית אלקטרונית של שנות התשעים או מילון אוקספורד לתלמידי תיכון היו נותנים לך.