אז, שלום לכולם. בסופו של דבר, לאחר תקופה עמוסה אישית שלא איפשרה לי לפתוח את עץ ההרשמה הזה, כעת אני מתכבד להציג את המשחק אותו בחרתי להריץ (לאחר שאלון קצר, אם תרצו לקרוא לזה כך, שערכתי כאן) - קללתו של סטראד. לאלו שלא מכירים, מדובר במשחק אימה גות'י, המתמקד בבארוביה, אחת מהdomains של רייבנלופט (עליו הורחב מאוחר יותר בספר החדש שיצא הודות העולם, ואשר במידע הנובע ממנו אבקש מכם שלא להשתמש, כפי שאסביר מאוחר יותר). הארץ מזכירה ברובה את ארצות מזרח-אירופה של ימי הביניים, עם מספר שינויים על מנת להקל אותה לדור של היום (כמרבית העולמות של מו"ד).
הדמויות יתחילו בדרגה 3, אך למרות שכמעט כל המשחק יתרחש בכלל בריינבלופט, על מקורם של הדמויות להיות בממלכות נשכחות. אין בכך כדי להבהיל את אלו שמכירים את העולם פחות (וגם אני אינני מכיר את העולם על בוריו ועל סודותיו), והכול ניתן להתאים. אם אתם חושבים על דמות מארצות המזרח, למשל, תוכלו ליצור לעצמכם את ארצה של הדמות, ונקביל את התיאור לאחת מהארצות הרבות, אשר מנקדות את הנוף מחוף החרב ועד לחוף הדרקונים המזרחי, בשמות בלבד.
תהליך ההרשמה יתנהל בשני שלבים מרכזיים, ולאחריהם יתחיל המשחק. בשלב הראשון, עליכם (השחקנים) יהיה לחשוב על קונספט לדמות (ולהישאר בגבול הקונספט, כפי שיוסבר בשלב השני) ולשלוח לי תיאור בלייב של סצינה מחייה של הדמות, יכול להיות זה מהעבר, מההווה או אפילו מהעתיד המתקבל על הדעת. הדבר נועד עבורי, על מנת שאוכל לבחור שחקנים לפי איכות כתיבה שלהם, אשר, היות ומדובר בהרפתקאת טקסט, תהיה באופן טבעי הגורם הטבעי להנאה.
בשלב השני, נצרף את אותם חמישה שחקנים (או ארבעה, במידה ולא יהיו מספיק, או אפילו שלושה) לקבוצת דיסקורד משותפת (בה גם עשויים להתרחש חלק מהקרבות, על מנת לזרז את העניינים, כפי שמוסבר בעץ הראשון), ושם נוכל להתחיל הן בתהליך היצירה של הדמויות, הן מבחינת המכאניקה שלהן והן מבחינת הרקע שלהן, לפי הקונספטים עליהם חשבתם בשלב הראשון. כאן ראוי לציין, שעוד לפני שהמשחק מתחיל, לכל הדמויות יש היסטוריה משותפת, וזאת על מנת למנוע את תהליך ההתגבשות ההתחלתי של החבורה, שנראה לעיתים קרובות לא טבעי לדעתי, ולא משנה כיצד מנסים לחבר ביניהן. ההיכרות לא חייבת להיות עמוקה, ולמען האמת, כמיטב ההיכרות של שחקן אחד ומשנהו.
לאחר שנסיים את כל התהליכים הללו, נתחיל במשחק. כן אציין מספר נקודות יסוד בתהליך יצירת הדמות מכאנית:
-כלל הספרים מותרים, כולל גזעים שבאופן טבעי לא נמצאים בממלכות נשכחות (אם כי ניאלץ למצוא תירוץ סביר למאין באו ומדוע הגיעו לאן שהגיעו) אך חומר שאינו של מכשפי החוף (כמו גם unearthed arcana) אסור בהחלט.
-קביעת תכונות תתרחש באמצעות חלוקת נקודות, אך במקום 27 הנקודות איתן בדרך כלל מחלקים תכונות, נשתמש ב33 נקודות.
-לא לוקחים את הממוצע כאשר מטילים קוביות לנק"פ, ואת ההטלות נבצע בקבוצת הדיסקורד.
היות ואני מבקש מכם להציג את איכות הכתיבה שלכם, זה אך הוגן שאציג את זאת שלי, בטיזר הבא:
אבחר את השחקנים בעוד שבוע בחצי, אז גם אשלח להם את הקישור לקבוצת הדיסקורד. בהצלחה, וכמובן, שיהיה לכולנו משחק נהדר!
הדמויות יתחילו בדרגה 3, אך למרות שכמעט כל המשחק יתרחש בכלל בריינבלופט, על מקורם של הדמויות להיות בממלכות נשכחות. אין בכך כדי להבהיל את אלו שמכירים את העולם פחות (וגם אני אינני מכיר את העולם על בוריו ועל סודותיו), והכול ניתן להתאים. אם אתם חושבים על דמות מארצות המזרח, למשל, תוכלו ליצור לעצמכם את ארצה של הדמות, ונקביל את התיאור לאחת מהארצות הרבות, אשר מנקדות את הנוף מחוף החרב ועד לחוף הדרקונים המזרחי, בשמות בלבד.
תהליך ההרשמה יתנהל בשני שלבים מרכזיים, ולאחריהם יתחיל המשחק. בשלב הראשון, עליכם (השחקנים) יהיה לחשוב על קונספט לדמות (ולהישאר בגבול הקונספט, כפי שיוסבר בשלב השני) ולשלוח לי תיאור בלייב של סצינה מחייה של הדמות, יכול להיות זה מהעבר, מההווה או אפילו מהעתיד המתקבל על הדעת. הדבר נועד עבורי, על מנת שאוכל לבחור שחקנים לפי איכות כתיבה שלהם, אשר, היות ומדובר בהרפתקאת טקסט, תהיה באופן טבעי הגורם הטבעי להנאה.
בשלב השני, נצרף את אותם חמישה שחקנים (או ארבעה, במידה ולא יהיו מספיק, או אפילו שלושה) לקבוצת דיסקורד משותפת (בה גם עשויים להתרחש חלק מהקרבות, על מנת לזרז את העניינים, כפי שמוסבר בעץ הראשון), ושם נוכל להתחיל הן בתהליך היצירה של הדמויות, הן מבחינת המכאניקה שלהן והן מבחינת הרקע שלהן, לפי הקונספטים עליהם חשבתם בשלב הראשון. כאן ראוי לציין, שעוד לפני שהמשחק מתחיל, לכל הדמויות יש היסטוריה משותפת, וזאת על מנת למנוע את תהליך ההתגבשות ההתחלתי של החבורה, שנראה לעיתים קרובות לא טבעי לדעתי, ולא משנה כיצד מנסים לחבר ביניהן. ההיכרות לא חייבת להיות עמוקה, ולמען האמת, כמיטב ההיכרות של שחקן אחד ומשנהו.
לאחר שנסיים את כל התהליכים הללו, נתחיל במשחק. כן אציין מספר נקודות יסוד בתהליך יצירת הדמות מכאנית:
-כלל הספרים מותרים, כולל גזעים שבאופן טבעי לא נמצאים בממלכות נשכחות (אם כי ניאלץ למצוא תירוץ סביר למאין באו ומדוע הגיעו לאן שהגיעו) אך חומר שאינו של מכשפי החוף (כמו גם unearthed arcana) אסור בהחלט.
-קביעת תכונות תתרחש באמצעות חלוקת נקודות, אך במקום 27 הנקודות איתן בדרך כלל מחלקים תכונות, נשתמש ב33 נקודות.
-לא לוקחים את הממוצע כאשר מטילים קוביות לנק"פ, ואת ההטלות נבצע בקבוצת הדיסקורד.
היות ואני מבקש מכם להציג את איכות הכתיבה שלכם, זה אך הוגן שאציג את זאת שלי, בטיזר הבא:
הדרך הביתה מעולם לא נראתה ארוכה יותר. שיירה אחר שיירה, קרון אחר קרון, מתגלגלים להם אט-אט, תחת השמש הזורחת, כולם בעלי אותו יעד - חוף החרבות, וערי-הסחר המשגשגות שלו. מקורמיר שבמזרח ועד לאל-חורף שבמערב, מצ'ולט שבדרום ועד לעמק רוח-כפור בצפון, בני אדם, אלפים ודומיהם עסוקים בשני דברים בלבד. אותם דברים, יחד עם הרצון האינסטנקטיבי של כל יצור חי לחיות, הם אלו היוצרים את המשולש, אשר סביבו נסובות פעולותיהם של אנשים.
הדבר הראשון הוא המטבע. למטבע יש צורות שונות בכל מקום. זה יכול להיות מטבעות הזהב של ערי ברית הלורדים, אך גם פרוותיהם של שבטי האות'רגדט האכזריים, עשויים לשמש כדבר-ערך. כמטבע.
הדבר השני הוא הבית. בסופו של דבר, אדם לאדם זאב, אך בית מרווח, מיטה חמה ואהבתה של אישה, או חיבוקו של גבר, מסוגלים להעניק לכל אדם מרגוע. קושי החיים עלול להיות מנשא קשה מדי על ידיו של אדם אחד, ואלו מעניקים לאדם מפלט, בו הוא יכול לשכוח מצרותיו.
שניהם מתחברים ביחד, ומעניקים לבן אדם את הצורך לחיות.
אותם דברים עברו במחשבותיו של סטפן בן-גולנד, סוחר פשוט מהכפר קון, בעודו מצליף בפרדה המושכת את קרונו. קרונו של הסוחר הוא חייו. עבור אלו שמצאו אהבה בדרכים, אין דרך פשוטה יותר לקבל זאת, כאשר משפחתך מגיעה איתך לכל מקום. גם עבור סטפן היה קרונו חייו, אך סטפן היה אדם אחר. לא האהבה, או התאווה, הם אלו המניעים אותו. עיניו, הם אלו המעירות אותו בבוקר, לעסוק בעיסוקו הפשוט של הסוחר, ועיניו, הם אלו המבטיחות לו את הבטחותיו של המחר - החידוש, אין זאת. עיניו, והמראות אותם הם רואים, הם אלו המגדירים את יומו. הוא ראה קרחוני ענק, יערות עד וימים סוערים. הוא ביקר בהיכלותיה הגדולים של מי-מצולות, ועיניו חזו בארכיטקטורה הדגולה של ירח-כסף, כמו גם ברובעי העוני של שער בלדור. לא רק הטבע, כי אם אנשים, הם המגדירים יופי בעיניו. עשרות פרצופים, כל אחד שונה מקודמו, רשומים בתוך מוחו של אותו סוחר פשוט.
יללה עמוקה קטעה את מחשבותיו. אוזניו נזקפו כאוזני כלב, ועיניו החלו לסקור שוב את הסובב אותו. דרך הררית. שיחים קוצניים בצדדיה. נפילה ארוכה, כמעט 60 רגל, מצפה מצד שמאל. צוק חזק חוסם את נתיב הבריחה מימין. אך מהיכן יגיעו אותם זאבים? אין אותם יצורים נאלחים, אשר בהם נתקל סטפן לא פעם ולא פעמיים, שורצים בדרכי בני האדם. למעשה, סטפן כלל לא חשש לחייב, הגם שראה את אשר יכולה לעולל להקה רעבה של זאבים. הסכנה האמיתית נשקפה לפרדתו, שתהווה את מטרתם. אך שוב, מהיכן הם יבואו? הוא ראה את הדרך לפניו למרחק רב, וכשקם להתבונן ממעבר לקרון, לא ראה דבר.
יללה שנייה נשמעה. מוטב להמשיך בדרך, הסיק סטפן. קרוב לוודאי שהזאבים איתרו מטרה אחרת, נגישה יותר, מפרדה שהדרך אליה חסומה משני הצדדים. כמובן, אין ממה לחשוש. עזי ההרים והצבאים תרים באיזורים הללו לעיתים קרובות, ובמקום בו תמצא צבי, שם תמצא את הזאב. וכך המשיך סטפן בדרכו, החשש מפנה את מקומו לסקרנות, והסקרנות מפנה את מקומה לשעמום הרגיל של ההולכים בדרך, כאשר לא נשמעה יללה נוספת.
היום החשיך, וכעת, החל הערפל לרדת על ההרים. עיניו של סטפן זכו לחזות שוב בפלא - הוא זכה לראות את תנועתן של העננים, כיצד הם יורדים ממעלה ההר אל העמק מתחת. עורו כבר החל לחוש בקור וברטיבות, אך לא היה זה איכפת לסטפן, שאפילו לא טרח להוציא את מעילו. זוהי נקודה טובה לעצירה, וכך עשה סטפן, מאכיל ומשקה את פרדתו, ואוכל בתיאבון את מנות המסע שהכין מבעוד מועד. הוא פרש לעצמו את שמיכת הצמר שלו, היישר על הבדים היקרים אותם הוא הוביל, והקל מעט את הרסן על פרדתו, מניח לה למצוא נקודה נוחה להירדם בה. הוא נשכב, והביט. עינייו זוכרות הכול.
הערפל הערביים המשיך אט-אט להתקרב אליו. מבעד לליבו, אשר כמה אל המראה המדהים שנפרש לפניו, מוחו החד של סטפן קלט שהערפל היה אמור להיעלם מזמן. הוא ראה את המחזה הזה פעמים רבות, ואף פעם לא נמאס לו. ובכל פעם שהוא ראה את המחזה, הערפל תמיד נעלם כאשר הירח החל לעלות, אך כעת, הירח היה כבר גבוה בשמיים, ונדמה שהערפל רק הפך לסבוך יותר.
היללה נשמעה שוב.
כעת שלף סטפן את קשתו, אם כי רק הירח המלא האיר את הדרך השוממת. הערפל הסתיר הכול, אך סטפן יכל להישבע שהוא ראה דמות הולכת, ישירות מאחוריו. הדמות היתה רחוקה מכדי להבחין במאפיינים כלשהם, אך היא היתה דמויית אנוש.
אולי מוצאו של סטפן איננו אצילי, אך מוחו ידע לעשות קישור, ואת אשר ראו עיניו הוא מעולם לא הצליח להפריך. דמוי אנוש שהולך לבדו בלילה, בדרך הררית שוממת. יללות של זאבים. הוא כיוון, וירה. החץ פגע בפלג גופה העליון של הדמות, אך היא המשיכה להתקדם לכיוונו. לא יללת כאב, ואפילו לא השתנקות.
לא, אוזניו של סטפן שמעו דבר אחר. הם שמעו את נהרתה של פרדתו, רגע לפני שאצבעות ארוכות ציפורניים תפסו את צווארו. כמובן, הכול היה מתוכנן. והוא היה טיפש מספיק ליפול לתכסיס שלהם.
"מה יש לנו כאן?" קולו של האדם זאב העביר צמרמורת בסטפן. אך שאלתו לא פנתה אליו, אלא למספר דמויות נוספות, שהתקרבו לעגלה בלא שסטפן חש בנוכחותם. "בדים. לא יותר". קולה של אישה, דבריה מלאי בוז. "איגור לא יהיה שמח".
זה הדבר האחרון שסטפן שמע. הוא הרגיש את שריריו של האדם זאב נקפצים, והרגיש כיצד ציפורניו הארוכות צומחות לטפרים. עיניו התמקדו בירח בצער. 'זהו סופו של סטפן בן גולנד', היתה מחשבתו האחרונה, בעת מלתעות של זאב נסגרו על צווארו.
הדבר הראשון הוא המטבע. למטבע יש צורות שונות בכל מקום. זה יכול להיות מטבעות הזהב של ערי ברית הלורדים, אך גם פרוותיהם של שבטי האות'רגדט האכזריים, עשויים לשמש כדבר-ערך. כמטבע.
הדבר השני הוא הבית. בסופו של דבר, אדם לאדם זאב, אך בית מרווח, מיטה חמה ואהבתה של אישה, או חיבוקו של גבר, מסוגלים להעניק לכל אדם מרגוע. קושי החיים עלול להיות מנשא קשה מדי על ידיו של אדם אחד, ואלו מעניקים לאדם מפלט, בו הוא יכול לשכוח מצרותיו.
שניהם מתחברים ביחד, ומעניקים לבן אדם את הצורך לחיות.
אותם דברים עברו במחשבותיו של סטפן בן-גולנד, סוחר פשוט מהכפר קון, בעודו מצליף בפרדה המושכת את קרונו. קרונו של הסוחר הוא חייו. עבור אלו שמצאו אהבה בדרכים, אין דרך פשוטה יותר לקבל זאת, כאשר משפחתך מגיעה איתך לכל מקום. גם עבור סטפן היה קרונו חייו, אך סטפן היה אדם אחר. לא האהבה, או התאווה, הם אלו המניעים אותו. עיניו, הם אלו המעירות אותו בבוקר, לעסוק בעיסוקו הפשוט של הסוחר, ועיניו, הם אלו המבטיחות לו את הבטחותיו של המחר - החידוש, אין זאת. עיניו, והמראות אותם הם רואים, הם אלו המגדירים את יומו. הוא ראה קרחוני ענק, יערות עד וימים סוערים. הוא ביקר בהיכלותיה הגדולים של מי-מצולות, ועיניו חזו בארכיטקטורה הדגולה של ירח-כסף, כמו גם ברובעי העוני של שער בלדור. לא רק הטבע, כי אם אנשים, הם המגדירים יופי בעיניו. עשרות פרצופים, כל אחד שונה מקודמו, רשומים בתוך מוחו של אותו סוחר פשוט.
יללה עמוקה קטעה את מחשבותיו. אוזניו נזקפו כאוזני כלב, ועיניו החלו לסקור שוב את הסובב אותו. דרך הררית. שיחים קוצניים בצדדיה. נפילה ארוכה, כמעט 60 רגל, מצפה מצד שמאל. צוק חזק חוסם את נתיב הבריחה מימין. אך מהיכן יגיעו אותם זאבים? אין אותם יצורים נאלחים, אשר בהם נתקל סטפן לא פעם ולא פעמיים, שורצים בדרכי בני האדם. למעשה, סטפן כלל לא חשש לחייב, הגם שראה את אשר יכולה לעולל להקה רעבה של זאבים. הסכנה האמיתית נשקפה לפרדתו, שתהווה את מטרתם. אך שוב, מהיכן הם יבואו? הוא ראה את הדרך לפניו למרחק רב, וכשקם להתבונן ממעבר לקרון, לא ראה דבר.
יללה שנייה נשמעה. מוטב להמשיך בדרך, הסיק סטפן. קרוב לוודאי שהזאבים איתרו מטרה אחרת, נגישה יותר, מפרדה שהדרך אליה חסומה משני הצדדים. כמובן, אין ממה לחשוש. עזי ההרים והצבאים תרים באיזורים הללו לעיתים קרובות, ובמקום בו תמצא צבי, שם תמצא את הזאב. וכך המשיך סטפן בדרכו, החשש מפנה את מקומו לסקרנות, והסקרנות מפנה את מקומה לשעמום הרגיל של ההולכים בדרך, כאשר לא נשמעה יללה נוספת.
היום החשיך, וכעת, החל הערפל לרדת על ההרים. עיניו של סטפן זכו לחזות שוב בפלא - הוא זכה לראות את תנועתן של העננים, כיצד הם יורדים ממעלה ההר אל העמק מתחת. עורו כבר החל לחוש בקור וברטיבות, אך לא היה זה איכפת לסטפן, שאפילו לא טרח להוציא את מעילו. זוהי נקודה טובה לעצירה, וכך עשה סטפן, מאכיל ומשקה את פרדתו, ואוכל בתיאבון את מנות המסע שהכין מבעוד מועד. הוא פרש לעצמו את שמיכת הצמר שלו, היישר על הבדים היקרים אותם הוא הוביל, והקל מעט את הרסן על פרדתו, מניח לה למצוא נקודה נוחה להירדם בה. הוא נשכב, והביט. עינייו זוכרות הכול.
הערפל הערביים המשיך אט-אט להתקרב אליו. מבעד לליבו, אשר כמה אל המראה המדהים שנפרש לפניו, מוחו החד של סטפן קלט שהערפל היה אמור להיעלם מזמן. הוא ראה את המחזה הזה פעמים רבות, ואף פעם לא נמאס לו. ובכל פעם שהוא ראה את המחזה, הערפל תמיד נעלם כאשר הירח החל לעלות, אך כעת, הירח היה כבר גבוה בשמיים, ונדמה שהערפל רק הפך לסבוך יותר.
היללה נשמעה שוב.
כעת שלף סטפן את קשתו, אם כי רק הירח המלא האיר את הדרך השוממת. הערפל הסתיר הכול, אך סטפן יכל להישבע שהוא ראה דמות הולכת, ישירות מאחוריו. הדמות היתה רחוקה מכדי להבחין במאפיינים כלשהם, אך היא היתה דמויית אנוש.
אולי מוצאו של סטפן איננו אצילי, אך מוחו ידע לעשות קישור, ואת אשר ראו עיניו הוא מעולם לא הצליח להפריך. דמוי אנוש שהולך לבדו בלילה, בדרך הררית שוממת. יללות של זאבים. הוא כיוון, וירה. החץ פגע בפלג גופה העליון של הדמות, אך היא המשיכה להתקדם לכיוונו. לא יללת כאב, ואפילו לא השתנקות.
לא, אוזניו של סטפן שמעו דבר אחר. הם שמעו את נהרתה של פרדתו, רגע לפני שאצבעות ארוכות ציפורניים תפסו את צווארו. כמובן, הכול היה מתוכנן. והוא היה טיפש מספיק ליפול לתכסיס שלהם.
"מה יש לנו כאן?" קולו של האדם זאב העביר צמרמורת בסטפן. אך שאלתו לא פנתה אליו, אלא למספר דמויות נוספות, שהתקרבו לעגלה בלא שסטפן חש בנוכחותם. "בדים. לא יותר". קולה של אישה, דבריה מלאי בוז. "איגור לא יהיה שמח".
זה הדבר האחרון שסטפן שמע. הוא הרגיש את שריריו של האדם זאב נקפצים, והרגיש כיצד ציפורניו הארוכות צומחות לטפרים. עיניו התמקדו בירח בצער. 'זהו סופו של סטפן בן גולנד', היתה מחשבתו האחרונה, בעת מלתעות של זאב נסגרו על צווארו.
אבחר את השחקנים בעוד שבוע בחצי, אז גם אשלח להם את הקישור לקבוצת הדיסקורד. בהצלחה, וכמובן, שיהיה לכולנו משחק נהדר!