• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • עדכון חשוב לגבי דרקוניקון והקורונה
    מסתבר שליקום יש שליט מבוך אכזר, שאוהב להניח מלכודות למארגני כנסים בארץ ובעולם - אחרי שב-2020 המלכודת הזו תפסה את דרקוניקון, השנה אנו נחושים לא ליפול במלכודות והכנס יתקיים השנה! כל הפרטים בנושא

קללתו של סטראד - עץ הרשמה [מו"ד 5, 0/5]

NeakFreak

פונדקאי מהשורה
אז, שלום לכולם. בסופו של דבר, לאחר תקופה עמוסה אישית שלא איפשרה לי לפתוח את עץ ההרשמה הזה, כעת אני מתכבד להציג את המשחק אותו בחרתי להריץ (לאחר שאלון קצר, אם תרצו לקרוא לזה כך, שערכתי כאן) - קללתו של סטראד. לאלו שלא מכירים, מדובר במשחק אימה גות'י, המתמקד בבארוביה, אחת מהdomains של רייבנלופט (עליו הורחב מאוחר יותר בספר החדש שיצא הודות העולם, ואשר במידע הנובע ממנו אבקש מכם שלא להשתמש, כפי שאסביר מאוחר יותר). הארץ מזכירה ברובה את ארצות מזרח-אירופה של ימי הביניים, עם מספר שינויים על מנת להקל אותה לדור של היום (כמרבית העולמות של מו"ד).

הדמויות יתחילו בדרגה 3, אך למרות שכמעט כל המשחק יתרחש בכלל בריינבלופט, על מקורם של הדמויות להיות בממלכות נשכחות. אין בכך כדי להבהיל את אלו שמכירים את העולם פחות (וגם אני אינני מכיר את העולם על בוריו ועל סודותיו), והכול ניתן להתאים. אם אתם חושבים על דמות מארצות המזרח, למשל, תוכלו ליצור לעצמכם את ארצה של הדמות, ונקביל את התיאור לאחת מהארצות הרבות, אשר מנקדות את הנוף מחוף החרב ועד לחוף הדרקונים המזרחי, בשמות בלבד.

תהליך ההרשמה יתנהל בשני שלבים מרכזיים, ולאחריהם יתחיל המשחק. בשלב הראשון, עליכם (השחקנים) יהיה לחשוב על קונספט לדמות (ולהישאר בגבול הקונספט, כפי שיוסבר בשלב השני) ולשלוח לי תיאור בלייב של סצינה מחייה של הדמות, יכול להיות זה מהעבר, מההווה או אפילו מהעתיד המתקבל על הדעת. הדבר נועד עבורי, על מנת שאוכל לבחור שחקנים לפי איכות כתיבה שלהם, אשר, היות ומדובר בהרפתקאת טקסט, תהיה באופן טבעי הגורם הטבעי להנאה.

בשלב השני, נצרף את אותם חמישה שחקנים (או ארבעה, במידה ולא יהיו מספיק, או אפילו שלושה) לקבוצת דיסקורד משותפת (בה גם עשויים להתרחש חלק מהקרבות, על מנת לזרז את העניינים, כפי שמוסבר בעץ הראשון), ושם נוכל להתחיל הן בתהליך היצירה של הדמויות, הן מבחינת המכאניקה שלהן והן מבחינת הרקע שלהן, לפי הקונספטים עליהם חשבתם בשלב הראשון. כאן ראוי לציין, שעוד לפני שהמשחק מתחיל, לכל הדמויות יש היסטוריה משותפת, וזאת על מנת למנוע את תהליך ההתגבשות ההתחלתי של החבורה, שנראה לעיתים קרובות לא טבעי לדעתי, ולא משנה כיצד מנסים לחבר ביניהן. ההיכרות לא חייבת להיות עמוקה, ולמען האמת, כמיטב ההיכרות של שחקן אחד ומשנהו.

לאחר שנסיים את כל התהליכים הללו, נתחיל במשחק. כן אציין מספר נקודות יסוד בתהליך יצירת הדמות מכאנית:
-כלל הספרים מותרים, כולל גזעים שבאופן טבעי לא נמצאים בממלכות נשכחות (אם כי ניאלץ למצוא תירוץ סביר למאין באו ומדוע הגיעו לאן שהגיעו) אך חומר שאינו של מכשפי החוף (כמו גם unearthed arcana) אסור בהחלט.
-קביעת תכונות תתרחש באמצעות חלוקת נקודות, אך במקום 27 הנקודות איתן בדרך כלל מחלקים תכונות, נשתמש ב33 נקודות.
-לא לוקחים את הממוצע כאשר מטילים קוביות לנק"פ, ואת ההטלות נבצע בקבוצת הדיסקורד.

היות ואני מבקש מכם להציג את איכות הכתיבה שלכם, זה אך הוגן שאציג את זאת שלי, בטיזר הבא:

הדרך הביתה מעולם לא נראתה ארוכה יותר. שיירה אחר שיירה, קרון אחר קרון, מתגלגלים להם אט-אט, תחת השמש הזורחת, כולם בעלי אותו יעד - חוף החרבות, וערי-הסחר המשגשגות שלו. מקורמיר שבמזרח ועד לאל-חורף שבמערב, מצ'ולט שבדרום ועד לעמק רוח-כפור בצפון, בני אדם, אלפים ודומיהם עסוקים בשני דברים בלבד. אותם דברים, יחד עם הרצון האינסטנקטיבי של כל יצור חי לחיות, הם אלו היוצרים את המשולש, אשר סביבו נסובות פעולותיהם של אנשים.

הדבר הראשון הוא המטבע. למטבע יש צורות שונות בכל מקום. זה יכול להיות מטבעות הזהב של ערי ברית הלורדים, אך גם פרוותיהם של שבטי האות'רגדט האכזריים, עשויים לשמש כדבר-ערך. כמטבע.
הדבר השני הוא הבית. בסופו של דבר, אדם לאדם זאב, אך בית מרווח, מיטה חמה ואהבתה של אישה, או חיבוקו של גבר, מסוגלים להעניק לכל אדם מרגוע. קושי החיים עלול להיות מנשא קשה מדי על ידיו של אדם אחד, ואלו מעניקים לאדם מפלט, בו הוא יכול לשכוח מצרותיו.
שניהם מתחברים ביחד, ומעניקים לבן אדם את הצורך לחיות.

אותם דברים עברו במחשבותיו של סטפן בן-גולנד, סוחר פשוט מהכפר קון, בעודו מצליף בפרדה המושכת את קרונו. קרונו של הסוחר הוא חייו. עבור אלו שמצאו אהבה בדרכים, אין דרך פשוטה יותר לקבל זאת, כאשר משפחתך מגיעה איתך לכל מקום. גם עבור סטפן היה קרונו חייו, אך סטפן היה אדם אחר. לא האהבה, או התאווה, הם אלו המניעים אותו. עיניו, הם אלו המעירות אותו בבוקר, לעסוק בעיסוקו הפשוט של הסוחר, ועיניו, הם אלו המבטיחות לו את הבטחותיו של המחר - החידוש, אין זאת. עיניו, והמראות אותם הם רואים, הם אלו המגדירים את יומו. הוא ראה קרחוני ענק, יערות עד וימים סוערים. הוא ביקר בהיכלותיה הגדולים של מי-מצולות, ועיניו חזו בארכיטקטורה הדגולה של ירח-כסף, כמו גם ברובעי העוני של שער בלדור. לא רק הטבע, כי אם אנשים, הם המגדירים יופי בעיניו. עשרות פרצופים, כל אחד שונה מקודמו, רשומים בתוך מוחו של אותו סוחר פשוט.

יללה עמוקה קטעה את מחשבותיו. אוזניו נזקפו כאוזני כלב, ועיניו החלו לסקור שוב את הסובב אותו. דרך הררית. שיחים קוצניים בצדדיה. נפילה ארוכה, כמעט 60 רגל, מצפה מצד שמאל. צוק חזק חוסם את נתיב הבריחה מימין. אך מהיכן יגיעו אותם זאבים? אין אותם יצורים נאלחים, אשר בהם נתקל סטפן לא פעם ולא פעמיים, שורצים בדרכי בני האדם. למעשה, סטפן כלל לא חשש לחייב, הגם שראה את אשר יכולה לעולל להקה רעבה של זאבים. הסכנה האמיתית נשקפה לפרדתו, שתהווה את מטרתם. אך שוב, מהיכן הם יבואו? הוא ראה את הדרך לפניו למרחק רב, וכשקם להתבונן ממעבר לקרון, לא ראה דבר.

יללה שנייה נשמעה. מוטב להמשיך בדרך, הסיק סטפן. קרוב לוודאי שהזאבים איתרו מטרה אחרת, נגישה יותר, מפרדה שהדרך אליה חסומה משני הצדדים. כמובן, אין ממה לחשוש. עזי ההרים והצבאים תרים באיזורים הללו לעיתים קרובות, ובמקום בו תמצא צבי, שם תמצא את הזאב. וכך המשיך סטפן בדרכו, החשש מפנה את מקומו לסקרנות, והסקרנות מפנה את מקומה לשעמום הרגיל של ההולכים בדרך, כאשר לא נשמעה יללה נוספת.

היום החשיך, וכעת, החל הערפל לרדת על ההרים. עיניו של סטפן זכו לחזות שוב בפלא - הוא זכה לראות את תנועתן של העננים, כיצד הם יורדים ממעלה ההר אל העמק מתחת. עורו כבר החל לחוש בקור וברטיבות, אך לא היה זה איכפת לסטפן, שאפילו לא טרח להוציא את מעילו. זוהי נקודה טובה לעצירה, וכך עשה סטפן, מאכיל ומשקה את פרדתו, ואוכל בתיאבון את מנות המסע שהכין מבעוד מועד. הוא פרש לעצמו את שמיכת הצמר שלו, היישר על הבדים היקרים אותם הוא הוביל, והקל מעט את הרסן על פרדתו, מניח לה למצוא נקודה נוחה להירדם בה. הוא נשכב, והביט. עינייו זוכרות הכול.

הערפל הערביים המשיך אט-אט להתקרב אליו. מבעד לליבו, אשר כמה אל המראה המדהים שנפרש לפניו, מוחו החד של סטפן קלט שהערפל היה אמור להיעלם מזמן. הוא ראה את המחזה הזה פעמים רבות, ואף פעם לא נמאס לו. ובכל פעם שהוא ראה את המחזה, הערפל תמיד נעלם כאשר הירח החל לעלות, אך כעת, הירח היה כבר גבוה בשמיים, ונדמה שהערפל רק הפך לסבוך יותר.
היללה נשמעה שוב.

כעת שלף סטפן את קשתו, אם כי רק הירח המלא האיר את הדרך השוממת. הערפל הסתיר הכול, אך סטפן יכל להישבע שהוא ראה דמות הולכת, ישירות מאחוריו. הדמות היתה רחוקה מכדי להבחין במאפיינים כלשהם, אך היא היתה דמויית אנוש.

אולי מוצאו של סטפן איננו אצילי, אך מוחו ידע לעשות קישור, ואת אשר ראו עיניו הוא מעולם לא הצליח להפריך. דמוי אנוש שהולך לבדו בלילה, בדרך הררית שוממת. יללות של זאבים. הוא כיוון, וירה. החץ פגע בפלג גופה העליון של הדמות, אך היא המשיכה להתקדם לכיוונו. לא יללת כאב, ואפילו לא השתנקות.

לא, אוזניו של סטפן שמעו דבר אחר. הם שמעו את נהרתה של פרדתו, רגע לפני שאצבעות ארוכות ציפורניים תפסו את צווארו. כמובן, הכול היה מתוכנן. והוא היה טיפש מספיק ליפול לתכסיס שלהם.
"מה יש לנו כאן?" קולו של האדם זאב העביר צמרמורת בסטפן. אך שאלתו לא פנתה אליו, אלא למספר דמויות נוספות, שהתקרבו לעגלה בלא שסטפן חש בנוכחותם. "בדים. לא יותר". קולה של אישה, דבריה מלאי בוז. "איגור לא יהיה שמח".

זה הדבר האחרון שסטפן שמע. הוא הרגיש את שריריו של האדם זאב נקפצים, והרגיש כיצד ציפורניו הארוכות צומחות לטפרים. עיניו התמקדו בירח בצער. 'זהו סופו של סטפן בן גולנד', היתה מחשבתו האחרונה, בעת מלתעות של זאב נסגרו על צווארו.

אבחר את השחקנים בעוד שבוע בחצי, אז גם אשלח להם את הקישור לקבוצת הדיסקורד. בהצלחה, וכמובן, שיהיה לכולנו משחק נהדר!
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
יש איזו עדיפות לסגנון של קטע הכתיבה/הגבלת עמודים וכו'?
מתכוון לדברים כמו האם יש לך העדפה בין גוף ראשון לשני/שלישי, איזה סוג של סצנה אתה מעדיף, האם אתה רוצה סצנה אחת ארוכה שמתייחסת לנקודה ספציפית או רצף סצנות לארוך זמן?
 

dragonian

פונדקאי ותיק
אין הגבלה על כהנים? פלדינים? אני יודע שיש מנחים שלא מכניסים אותם לסטרהאד.

ומהכיוון השני, הכוחות של כושפים/וורלוקים רלבנטים בבארוביה? בגלל שהם תלויים בישות כלשהי.
 

NeakFreak

פונדקאי מהשורה
זוהי בחירה שלכם. עצם היכולת של השחקן לחשוב על דרך ייחודית לבנות סצינה היא נקודה למחשבה עבורי. גם כתיבה פשוטה בגוף ראשון, של סצינה אחת זה נהדר, או שילוב בין גוף ראשון לשלישי, כמו שעשיתי אני.

דרגוניין - כל המקצועות, מברברי ועד הartificer, מותרים, והכוחות שלהם לא מושפעים מכאנית מבארוביה. הספר אכן מציע כמה שינויים פלאפיים, אותם אני עשוי להכניס (אבל בזמן אמת, כחלק מהעלילה)
 

NeakFreak

פונדקאי מהשורה
מה תרצה לשמוע? לא אוכל להיות ספציפי בלי שאתה יהיה ספציפי.

כן אוכל להגיד, היות וכבר שאלו אותי בפרטי, שההרפתקה, למרות הטיזר, תכיל אתגרים מכל הסוגים והגוונים, רובם כלל לא קרביים. את האימה והאופי של המקום אנסה להביא באמצעות הטקסט, ואולי אגלוש יותר לכיוון הפנטזיה האפית (במקום פנטזיה גות'ית) כדי להישאר במקום שיותר נוח לי לכתוב בו. קרוב לוודאי שהקונספט הכי מתאים לדמות, מהבחינה הזו, הוא דמות עם חטאים מעברה - מעשים שהיא לא גאה בהם, עבר קשה, ואפילו דמות חצי-מטורפת כולן הם רעיונות לדמויות.
כמובן, ניתן לקחת זאת גם לכיוון של המסתורין, ולתת לי להתאים את הסיפור להרפתקה - דמות שננטשה בילדותה, לדוגמא, עלולה לגלות שאחד מהוריה הוא הנבל המרכזי בסיפור.

באופן כללי, אמליץ לכם להשאיר קווים פתוחים בבניית הדמות שלכם, ולסמוך עלי שאדע לשלב אותם בהרפתקה. ניסיון שלכם להכניס עלילה מותווית מראש לסיפור עשויה ליצור ניגוד עם ההרפתקה ולהוביל לאכזבה של כולנו.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
בסופו של דבר, אני רוצה לדעת איפה ההרפתקה מתרחשת (כלומר איפה הדמות צריכה להיות בתחילתה. האם "הגעתי לרייבנלופט" מספיק או שצריך משהו יותר מעניין?), ומה היא תהיה בקווים כלליים, כדי שאוכל לתת לדמות שלי סיבה להצטרף אליה.

לתת יד חופשית לשחקנים ביצירת הדמויות שלהם זה אחלה, אבל לדעתי נתינת כיוונים מקלה על יצירת דמויות שבאמת מתאימות למשחק.
 

NeakFreak

פונדקאי מהשורה
הבעיה היא שאין באמת כיוונים לתת. בסופו של דבר, לדמויות אמורה להיות מעט מאוד היכרות, אם בכלל, עם בארוביה (ואף עם רייבנלופט בכלל) וכך הם יכולים לחוות את הגילויים והחידושים כמו הדמויות. זהו גם הקונספט סביבו מתמקדים מרבית הנתיבים החדשים של מכשפי החוף, שמלבד הת'מה העיקרית (לדוגמא, במקרה הזה, אימה גות'ית) הספר גם מציג איזור חדש לגמרי (הרבה פעמים שלא פורט עליו בספרי ההרחבה, אם כי במהדורות קודמות קרוב לוודאי שפורטו) ולהעניק לדמויות הזדמנויות רבות לפתח את העלילה מהכיוון של עצמם.

ולשאלתך, התוכנית שלי היא שהשחקנים יתחילו בנקודה שבה נעצר הרקע, או בנקודה שתרגיש לי מתאים, ומשם תקושר לרייבנלופט דרך אחד מקרסי ההרפתקה שמוצגים בספר או מאחד מקורי שלי. על כן הדמויות יכולות לבוא מכל מקום, ועל מנת שהחיבור לחבורת הרפתקנים יהיה קל יותר, הצבתי כלל שהדמויות מקושרות אחת לשניה, על מנת לבסס (במידת מה) את היווצרות הקבוצה לפני תחילת המשחק (שזה מצב שכנראה לא הייתי מקיים במשחק פנים אל פנים), וזהו יותר אחת מהתוצאות של ההרצה בטקסט.
מלבד זאת, הרעיון שבבחירת השחקנים לפי איכות כתיבה נטו ולא לפי מידת תאימות לעולם נובע מההנחה שכל טעות, שגיאה או חוסר הבנה של השחקן את הכיוון אליו אני מנסה לכוון, או חוסר תאימות כולל בין שתי דמויות (במקרה הפשוט ביותר, שתי דמויות מאותו מקצוע, אם כי הדבר תלוי מקרה) ניתן לתקן מאוחר יותר, כאשר במידה ובחרתי אותם לפי דמות שכבר הוגשה, זה עלול לגרום לבעיות כמו גם להעדפות על בסיס מכאני, שזה משהו שאני לא רוצה להתעסק איתו בכלל.
 

yds

פונדקאי ותיק
בהתייחס למוצא/נקודת ההתחלה של הדמויות:

1. האם הדמויות צריכות רק לבוא מהממלכות, או שהמשחק דה פקטו מתחיל בממלכות ורק אז אנחנו נשאבים לריינבלופט?
2. מאחר שכפי שאמרת, ההיכרות והלמידה על רייבנלופט היא חלק מההרפתקה, אז לשחק מישהו וותיק שם זו כנראה לא אופציה - אבל האם אפשרי לשחק מישהו שכבר היה שם בעבר באופן כזה אן אחר? או אדם שזה לא היום הראשון שלו שם?
3. האם ניתן לשחק דמות שמגיעה/הגיעה לרייבנלופט מאחר שהיא חיפשה אותה אקטיבית, מסיבותיה שלה, או שכל הדמויות נשאבות פנימה באופן רנדומלי?
 

dragonian

פונדקאי ותיק
זאת אומנם שאלה מכאנית קצת, אבל לכמה קונצפטים שאני מתלבט ביניהם יכולה להיות משמעותית קצת- ציוד.
דברים כמו tool kit למיניהם. זה התחלתי לחלוטין או שעד דרגה 3 הגיוני להניח שהשיגו כמה דברים?
בינתיים אני ממש מתלבט בין שתי רעיונות. יש משהו לא אתי בלהגיש 2 הגשות?

ההכרות שלי עם ממלכות נשכחות היא בעיקר מבלדור גט 1 ו2, ד"א.
 
עריכה אחרונה:

yds

פונדקאי ותיק
אני אוסיף עוד שאלה לשה''ם - האם הדמויות שלנו יכירו.עוד מלפני שהן נכנסות/נכנסו בעבר לרייבנלופט, או שההיכרות מתרחשת בתוך בארוביה כבר?
 

BadBug

פונדקאי ותיק
השאלה הקבועה שלי - כמה זמן מחוייבות המשחק דורש?
כלומר - תדירות פוסטים?
תדירות התחברות לדיסקורד ומרגע שמתחברים הערכה של משך זמן?
 

NeakFreak

פונדקאי מהשורה
ההרפתקה אכן מתחילה בממלכות נשכחות, ומשם עוברת לרייבנלופט. עצם קביעת העולם (שהיא לא כל כך משנה לא לי ולא למשחק) נועדה על מנת שלשחקנים יהיה קשר אחד עם השני לפני קביעת המשחק, ובכך להקל את ההיכרות ביניהם והפיכתם לקבוצת הרפתקנים של ממש, כמו גם למנוע יותר מדי קונפליקטים בתחילת ההרפתקה (אם כי אלו עלולים לצוץ, במתכוון או שלא במתכוון, בשלבים המאוחרים יותר במשחק, ולעבות קצת את העלילה).

דמות שנולדה באיזור המערכה (בארוביה במקרה הזה) לא תהיה מאושרת, היות וזה עלול לגרום בעיות הן עם הדמויות עצמן והן עם העלילה. אף-על-פי-כן, אני לא רואה סיבה שלא לאשר דמות מרייבנלופט עצמה, בגלל שהממלכות (domains, איך שלא נקרה לזה) כל כך מסוגרות ונפרדות. במידה ותרצה, תוכל ליצור דמות ששוהה שם בהווה, שנולדה שם, או ששהתה שם בעברה, אך לדמות חייב להיות קשר כלשהו לממלכות נשכחות, על-מנת לאפשר את הקשר עם הדמויות האחרות.

דרגוניין - אין שום בעייתיות במחשבה על שני קונספטים, ובד בבד, אין שום סיבה להגיש שני טיזרים. הטיזר נועד רק להראות את סגנון הכתיבה שלך, כך שבמידה ותיבחר, תוכל ליצור דמות שונה בתכלית, ללא כל בעיה מבחינתי. מבחינת חפצים התחלתיים, זה אכן משהו ששכחתי לאמר. כל דמות מתחילה עם 300 מ"ז (לקניית חפצים לבחירתה), ואני אפעל לפי החוקים של המשא מהמדריך לשחקן, אם כי אחשב את כל המשקל שהדמויות נושאות בעצמי, כדי למנוע סיבוך אצל השחקנים. בנוסף, כל דמות תתחיל עם חפץ קטן, אותו אני אקבע (בהתייעצות עם השחקן) לאחר יצירת הדמות.

באדבאג - מבחינתי תגובה ביום זה המקסימום הנדרש, ולכך אני אשאף, אם כי כמובן שלכולנו יש חיים ושאותם חיים עשויים למנוע מאיתנו לעיתים להגיב, כך שלא קרה כלום אם לא הגבת יום, יומיים או אפילו שלושה ימים ברצף בגלל עומס כלשהו. קבוצת הדיסקורד נועדה לדיונים חוץ משחקיים, ולמעשה היא נועדה בעיקר לשחקנים, שיוכלו לדבר בout הן אחד עם השני והן איתי, במקום לכתוב את זה בפורום (שתמיד נראה לי קצת איטי ומעכב את התהליך). שום דבר לא יקרה אם לא תתחבר אליה בתדירות יומיומית, אם כי כן מומלץ להסתכל עליה אחת לכמה ימים, רק כדי לבדוק שאתה מיישר קו עם שאר השחקנים. אני עצמי אינני יכול להגיד לך כמה זמן המשחק ייקח, היות ומעולם לא התנסיתי במשחק טקסט, אך אוכל להגיד שאחלק את ההרפתקה לכמה חלקים, כך שבמידה ועומס ונסיבות אחרות יכריחו אותך לעזוב את המשחק, תוכל לסיים את החלק ואז לפרוש מבלי להפריע לעלילה. כמובן שבמידה ותעדיף לפרוש ישר, אני האחרון שאגיד לך לא. בסופו של דבר, ההתחייבויות היחידות שאני מבקש הן שלא תעזוב בלי להודיע, ושלא תהיה רעיל כלפי השחקנים האחרים וכלפי. מלבד זאת, הקלפים בידיך.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
אז אני רק רוצה לוודא.

בעצם אתה רוצה לבדוק איכות כתיבה בלי קשר לרלבנטיות שלה לדמות? לצורך העניין לכתוב קטע כלשהו שאולי לא קשור בכלל לדמות שאני ארצה לשחק או קטע שכן רלבנטי לדמות אבל באופן תיאוראטי יהיה אפשר להתעלם ממנו אם וכאשר יעלה צורך בזמן הרקע?

כאילו אם לחדד, לא צריך להיות קשר וודאי בין הקונספט לבין הטייזר שמגישים? אם יותר נוח לי לכתוב על משהו אחר לגמרי מהדמות שיש לי בראש, האם עדיף לכתוב על המשהו הזה או לכתוב על הדמות עצמה?
 

BadBug

פונדקאי ותיק
תודה על התשובה N NeakFreak אני אחדד טיפה יותר את השאלה שלי -
נניח בנקודות של קרבות, הם יתבצעו בצורה של כולם און ליין לצורך הקרב והתגובות או שגם הם על בסיס עדכון ברגע שאפשר כמו שתארת בתגובה הקודמת?
 

גרגויל

פונדקאי ותיק
כל דמות מתחילה עם 300 מ"ז (לקניית חפצים לבחירתה)
300 זהב+ ציוד התחלתי, או 300 זהב לכל דמות בלי ציוד התחלתי?

כשאולפגאר אגרוף-ברזל (Ulfgar Ironfist) הגיע לסאלאן, הוא ידע שהדברים לא יסתדרו טוב, הוא היה כבר כמה ימי רכיבה על החמור שלו הרחק מדרך הסחר, הוא ידע שזה בערך האזור שבו התרבות והביטחון של מסדר הכפפה וברית הלורדים נגמרים, לכפרים כאלו יש מזל עם תומכים בהם ההרפרים או הזנת'ארים, אבל רובם מסתדרים על דעת עצמם, קונים כמה רובי קשת, חרבות ושריונות מהסוחר שמגיע פעם בחודשיים, כדי לשמור על הלולים ושדות המרעה מפולשים שונים. אבל בשביל זה הוא כאן, כלומר, לא בשביל לנקות קובולדים וחיות פרא מלתקוף לולים- לא, אין לא זמן או עוצמה כדי לעשות משהו כזה באופן יעיל, תפקידו הוא לדאוג שאנשי הכפר ישארו מוסדרים מספיק כדי להדוף פשיטות בעצמם, תפקידו הוא לשפוט באופן צודק סכסוכים ובעיות הכפריים, ולהביא את החוק אל החלקים היותר כאוטיים של פארון, זהו התפקיד של שופט נודד, לנקות את הפשע מהאזורים חסרי החוק.
כשאולפגאר נכנס לעיר, הוא הופתע כמה היא משגשגת, העיר נצאה ליד אדם, והייתה עשירה באופן מפתיע, בתי עץ בנויים היטב עם יותר מקומה אחת לא היו נדירים, הוא הבחין באחד מצידי העיר בפונדק קטן, ואם בית ראש העיירה היה נעקר מאדמתו והיה מושם באמצע נברוינטר, איש לא היה חושד בדבר. לפתע, איש פנה אליו: "שלום לך אדוני, מי אתה? ומה מביא אותך לסאלאן?", אולפגאר מביט אל האיש "אני הוא אולפגאר אגרוף-ברזל, ובאשר לעיסוקי פה-" על צווארו של אולפגאר נתלה פטיש קטן, כמו פטיש בית משפט עשוי מעץ ממורק, ועל מגינו חרוט סמל של מאזניים, שני הסמלים המקודשים של האל טיר (Tyr) "-אני הוא שופט צדק, באתי כדי לדאוג שבעיר הזו הצדק ישלוט, תמסור לאנשי העיירה שלך, שאם מישהו עשה להם עוול, שיבואו איתו לפה, והצדק יתקיים, בעבור חמש פיסות כסף בלבד." האיש הנהן, ורץ לספר על החדשות.
בארבעת הימים הקרובים לא מעט אנשים הגיעו כדי לקבל קביעה על אי הסכמות שונות: תכשיט שנעלם, מריבה על הירושה, ואפילו גבר אחד ששבר את ידו בגלל קטטה שנגמרה לא טוב. עוד כמה אנשים הגיעו בשביל שהצוואות שלהם והחוזים שלהם יהיו מוסמכים על ידי אדם מוסמך חוקית: רועה החזירים ובעל הפונדק חתמו על הסכם מסוים של קניית בשר בלעדית בשביל מחירים זולים, ואישה זקנה אחת שרצתה להוריש את כל כספה לג'נטלמן צעיר אחד, במקום לילדים שלה.
אבל דברים השתנו כשאולפגאר עזב ליום אחד את מקום העבודה שלו, במטרה למצוא חקלאי ממנו הוא יכול לקנות קצת חציר לחמור שלו, כשהוא נתקל בגבר גדול, בעל שיער שחור, ואוחז בחרב ארוכה ואיכותית, מניף אותה כשהוא מאיים על נער צעיר, כבן 15, שמוליך איתו סוס עבודה. "תן לי כבר את הסוס שלך, או שאני אקח את הסוס יחד עם היד שלך!" צעק הגבר "אדוני, תוריד את הנשק שלך עכשיו" אולפגאר הכריז, שולף את פטיש הקרב שלו, הגבר ניסה לדקור אותו עם החרב בלי שום תגובה, כשהחרב פגעה בצליל מתכתי בשריון של אולפגאר, הקרב נגמר תוך פחות מחצי דקה, שתי מהלומות מדויקות של אולפגאר והגבר נפל מחוסר הכרה על הרצפה, "אכפת לך לעזור לי לגרור את הבחור הזה, הוא יעמוד לצדק על מה שקרה לך." הוא פנה לנער, כשהוא הנהן והרים את האיש, כשהגבר התעורר, הוא כבר היה קשור על לצד העגלה שבה אולפגאר השתמש כבימת שופט "ובכן, איום בנשק, ניסיון גניבה של חפץ בעלות גבוהה, ותקיפה של איש חוק, זה יהיה חוב של 120 מטבעות זהב, 75 ילכו אל הנער, ו45 ילכו אלי לחלק אותם לטובת הקהילה לפי בחירתי. אני מציע שתמצא דברים למכור בשביל לשלם את החוב הזה, ולא אכפת לי שזה הצעיף של סבתא שלך מהירושה או איזה שטות אחרת שאתה מנסה להעביר בשביל נקודות רחמים, היית צריך לחשוב על זה לפני שניסית לאיים על מישהו בפגיעה פיזית." נראה שהגבר התכוון לומר משהו, אבל אז השתתק, כששלושה אנשים הגיעו לעגלה, אב ושני בנים, או לפחות כך זה נראה, גברים גדולים עם שיער שחור "אדוני ראש העיר" אמר אולפגאר, במעט הפתעה, עד שהוא זיהה את הדמיון המשפחתי "האם תוכל לשחרר את הבן שלי?" שאל ראש העיר "אני מצטער, אבל עד שהקנס שלו ישולם, הוא ישאר פה" אולפגאר ענה, ראש העיר נראה כועס, הוא בהחלט לא ציפה לקבל תשובה שלילית, "אם אתה רוצה לעשות את זה בדרך הקשה, ככה זה יהיה." ראש העיר שלף רובה קשת, כששני הבנים שלפו חרבות ארוכות, אולפגאר כמעט באינסטינקט שלף את הפטיש שלו, אבל הבין את החיסרון המספרי שלו, הוא נאנח, וצועד שני צעדים אחורה כשראש העיר משחרר את בנו. "אתם באים לפונדק, בדיוק חסכנו 120 מטבעות זהב, אז אין סיבה להתקמצן." הארבעה צוחקים.
מאוחר יותר בערב, אולפגאר צועד לבית ראש העיר, הבית ריק וחשוך, ראש העיר ובניו עדיין בפונדק, שלוש מכות פטיש על דלת העץ זה כל מה שלוקח לדלת להיפתח בחבטה, לא שמישהו שמסתובב ברחוב יעצור את שופט הצדק מלעשות משהו. אולפאגר ממלמל לעצמו "חוב של 120 מטבעות, בריחה ממעצר משלשת את הקנס, ושלושה אשמים באיום על איש חוק וסירוב למעצר" הוא משרבט כמה מספרים על פיסת קלף, "600 פיסות זהב." הוא נכנס לבית, כשהוא מחטט במגירות, עד שהוא מוצא משהו, אסוף קטן של תכשיטים וארנק שמן במטבעות, הוא אוסף את הכל ושוב, שולף פיסת קלף "רק 170 יש פה" הוא ממלמל לעצמו, שהוא מסתכל על ארון הבגדים הקטן ומחייך, שתי מכות קצרות של צור ופלדה כשאולפגאר מדליק לפיד, ומשליך אותו אל ארון הבגדים. אולפגאר יוצא, יקח עוד זמן על שהאש תכלה את הבגדים הדליקים ותעבור לעץ ממנו הבית עשוי. בזמן הזה, הוא לוקח את הארנק, ומתחיל להשליך מטבעות על הרצפה, אחד שם, שניים שם, חופן קטן פה. השעה כבר מאוחרת, אז אף אחד לא מצליח לראות מה שופט הצדק משליך בחשיכה, ומחר הכסף הזה יגיע לאלו עם עיניים חדות, או מזל, אם זו לא חלוקה הוגנת לקהילה, הוא לא יודע מה היא. הוא מגיע לפונדק, שם ראש העיר ובניו שיכורים לחלוטין, הוא פונה לראש העיר "אל דאגה, דאגתי שחובך לחברה ישולם." ראש העיר מסתכל על השופט בבלבול מוחלט, הוא שיכור מכדי להבין משהו, אבל מחר כשהוא יתפכח, הוא יזכור מה נאמר לו.
אולפגאר לקח את החמור שלו, קיפל את דבריו לעגלתו, והחל לצאת מהעיר, ממש ביציאה הוא עוצר ליד בית החווה בו הוא פגש את הנער, משאר שם טבעת עם אבן חן מקובעת בה, וממשיך לנסוע, לאחר כמה דקות, הוא מבחין כבר בעשן. "יופי" הוא חושב לעצמו, "אלו שהפרו את החוק ואת הסדר, עליהם להיענש, אחרי כזה דבר, ראש העיר ובניו לא יחזרו על הפעולה, ואם הם לא חשבו על ההשלכות, הם לא היו צריכים לפשוע" אולפגאר חוזר על המחשבה שוב ושוב, כמו מנטרה, עד שהוא נרדם, מחייך במחשבה שהוא עשה צעד נוסף להפוך את העולם למקום טוב יותר.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
אני שם בקישור לדרייב כדי שיהיה נוח יותר לקרוא.
בנוסף, מאחר ואתה מעוניין יותר בלראות איכות כתיבה כדי לקבוע האם מישהו שחקן טוב או לא, אז אני יכול להציע כמה תגובות שלי לאורך משחקים אחרים בפורם שהתנלהו בזמנו שאני חושב שיכולים להעיד עלי. (בהנחה ותרצה לראות עוד דברים, לגמרי סביר שחפרתי לך מספיק בטייזר.)
ככל שהדבר רלבנטי (אני פשוט חושש שבסתם קטע כתיבה קשה להעביר משחק דמות איכותי), אני חושב שהתגובה פה ופה הן מהיותר טובות שלי לאורך השנים האחרונות.
 

BadBug

פונדקאי ותיק
קטע שכתבתי הרגע בהשראת אחד מהספרים שאני קורא, העדפתי פחות להאריך.
"היכל המיתריל היקר ואהוב" תחושות האחדות והנחישות של שבט הגמדים מילאו את אוניקס סטונהארט, תוך כדי שהוא מלטף את הרונות החקוקות בסלע, מהדהדים בראשו פטישים בקצב אחיד של ריקוע מתכת, עמוק מתחת לאדמה, היכלים עצומים משורגים בעורקי מיתריל בוהק, ממש כאילו לאדמה היה לב אליו הגיעו כל העורקים הכסופים.
אוניקס ממשיך ללטף את הסלע, אבל ההיכל איננו עוד, נבזז ונכבש על ידי גמדים אפורים ויצור אימתני דמוי דרקון שהיה אחראי להשמדת רוב רובם של בני השבט.
"הייתי צריך להסתער קדימה ולמות עם כולם מוות גיבורים" הוא חושב לעצמו ושפתיו רועדות, "אילו רק הייתה לי הזדמנות לפלח את הגולגולת של התולעת השחורה עם גרזן הקרב שלי...".
אוניקס צונח על ברכיו ולוחש: "מוראדין, תדריך אותי", מזל שאני לבד, הוא חשב - טיפות מלוחות החלו עושות דרכן מזוויות עיניו אל עבר זקנו הארוך והוא שוב חי את הקרב בדימיונו, רואה את גופות חבריו נערמות סביבו בגרוטסקיות תוך כדי שהוא שוכב משותק מבלי יכולת לעשות דבר.
אחרי דקות ארוכות הוא קם, למען אחיו, למען חבריו, למען אבותיו ואולי למען עצמו - הוא חייב להמשיך ולשאת את סמל השבט בגאון "ספל בירה מוקצף", סימן ההכר של שבט "מקבת קרב".
הוא מעיף מבט אחרון בהר מאחוריו ואז בעיר המרוחקת מאד לפניו וחושב: "עבורם זהו רק הר עירום, עבורי - זה הבית".
 

האיש הצעיר

פונדקאי ותיק
שאלה: ממה שהבנתי כאן, רביינפלוט הוא עולם מערכה נפרד ממלכות נשכחות, והדמויות איכשהו מגיעות אליו משם. אפשר לקבל קצת יותר מידע על היחסים בין השניים?
סליחה על הבורות...
 

I Am A Druid

פונדקאי ותיק
לא זוכר בדיוק, אבל יש איזה ''ערפילאים'' (או שגגוראים להם אחרת?) שמושכים אנשים מממלכות נשכחות וכולאים אותם ברייבנלופט. ככה מורדנקאינן הגיע לשם.
 
Top Bottom