• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • בואו להנחות משחק בדרקוניקון - ההרפתקה עלינו!
    צוות המשחקים שלנו ישמח לסייע לכם להריץ הרפתקאה בכנס וגם לספק לכם הרפתקאות מוכנות ממגוון שיטות, פרטים בנושא.

קינג, שליטה בפערי מידע והקריין הלא אמין

nav566

פונדקאי ותיק
לאחרונה עשיתי ריווץ' לשתי העונות של וואן פאנץ' מן, סדרת האנימה הפארודית שעוסקת בסאיטמה, גיבור על משועמם שמחסל כל אויב באגרוף אחד. בצפייה החוזרת הבחנתי בכמה נקודות מאוד מעניינות, שאחת מהן היא התמה של מידע שחוזרת שוב ושוב לאורך הסדרה. ספציפית, בשימוש בדמות של קינג כסיגנל של קריין לא אמין. על מה אני מדבר? בואו נצלול לנושא.

אזהרת ספויילר! הודעה זו מכילה ספויילרים לאנימה של וואן פאנץ' מן. אם אתם נמנעים מספויילרים לסדרה, אנא הפסיקו לקרוא כאן!

אז בואו נעבור על הדברים. קינג הוא דמות בוואן פאנץ' מן, אדם רגיל שנקלע בטעות למעמד של גיבור על עוצמתי במיוחד. העולם מכיר בו בפומבי כאיש החזק בעולם, ומתייחס אליו בהערצה. אבל בפועל, קינג הוא פחדן חסר כוח שנמנע מקרבות ומרמה את דרכו לתהילה לא רצויה כתוצאה מפחד.
הדמות הזו יוצרת סיטואציה מאוד מאוד מעניינת מבחינת מידע. לאורך כל הסדרה, אנחנו יכולים לראות אנשים מדברים על קינג, והדרך שבה הם מדברים עליו נותנת לצרכנים, במקרה הזה הצופה, ראייה ממש ברורה על כמות המידע שיש להם גישה אליו.
ניתן דוגמא: בסוף העונה השנייה של הסדרה, המפלצת גיורו גיורו נותנת פרשנות אסטרטגית על הלחימה של מספר גיבורים במפלצת אחרת, מוקאדצ'ורו (Elder Centipede) היא מציינת שיש ארבעה גיבורים ידועים שיכולים להביס את מוקאדצ'ורו, ומונה את קינג ביניהם. הדבר חושף בפנינו כמות מרשימה מאוד של הבנה בנוגע לידע של הדמות: יש לו מידע רחב ומפורט, אבל מקורות המידע שלו מבוססים על שמועות, מידע רשמי ותצפיות בלתי מבוססות בלבד. זה רמז לסצנת ההמשך בה מוקאדצ'ורו מובס באופן לא צפוי. השיטה הזו משומשת הרבה מאוד פעמים לאורך הסדרה. זה מה שקוראים לו בתורת ניתוח המידע "סיגנל", או אות. האזכור של קינג כגיבור חזק משמש כאיתות, במקרה הזה, שהקריין המדבר הוא קריין לא אמין. קריינות לא אמינה היא טכניקה שמשומשת יחסית הרבה, אבל כדי לבצע אותה נכון, היא תמיד דורשת סיגנל. אחרת, הצרכן עלול להתבלבל ולחשוב שהדמות מדברת בשם הכותב, שהוא הקריין הכל יודע. וואן פאנץ' מן משתמש בקריין הלא אמין ובסיגנלים כדי להבהיר בצורה נפלאה את פערי המידע.

אז מה אנחנו יכולים לעשות בעצמנו עם הטכניקה הזו, ככותבים וכמנחים? אנחנו יכולים לחשוף בפני הצרכנים כמות גדולה מאוד של קונטקסט שלא מובע רק מהמילים הישירות. הטכניקה פשוטה מאוד. בססו מידע שהצרכן יודע אבל שלא גלוי בפומבי אלא רק לאנשים עם גישה למקור מידע מסוים. בכל פעם שמישהו מזכיר את המידע הזה בצורה שגויה, הדבר ישמש כסיגנל חשוב לצרכנים: לדמות הזו אין גישה למקור המידע הזה. בצורה הזו ניתן לבנות רשת של פערי מידע, שתעניק לעולם תחושה מאוד אמינה ותאפשר להעביר הרבה קונטקסט לשחקנים בצורה עקיפה.

יש לכם דוגמאות לעוד מקומות בהם הטכניקה הזו משומשת? דוגמאות למצבים בהם השתמשתם בה בעצמכם? מחשבות? דיון נעים.
 

טאי דיבון

פונדקאי מהשורה
אני בתחושה שהעלית כאן רעיון מרתק, מאוד-מאוד מרתק: קריין/ית לא אמינה יכולה לאפשר הרבה הרבה מאוד דברים במשחק שלא ניתנים להצפה בלעדיה. אני גם מאוד מחבב את המקום של הסיגנל, שזו בעיני אבחנה מרתקת לא פחות מהרעיון אליו התייחסתי בפתח תגובה זו. יש לי, עם זאת, כמה שאלות וכמה מחשבות. אני מקווה שגם בהן יהיה ערך. :)

שאלות:
1. מדוע בעצם להתייחס לשחקניות ולשחקנים כצרכנים? ודאי תסכים איתי שבשונה מבסדרת הטלוויזיה (גילוי נאות: לא צפיתי בה) לשחקניות ולשחקנים יש תרומה פוזיטיבית למתרחש במשחק. אני בתחושה שהנקודה הזו לוקחת מהפוקוס שמגיע לרעיון, אבל גם שהיא חוטאת במובנים מסוימים לאמת של המשחק: אם לשחקניות ולשחקנים אין תרומה, אם הן רק צרכניות וצרכנים, מה הופך את זה למשחק?
2. במקום מסוים, אי אפשר בעיני שלא לתהות על כיצד מה שכתבת מתחבר לנרטיב הכולל. כלומר, אתה כותב שהרעיון מאפשר לבנות רשת של פערי מידע, וכן שהוא מייצר תחושה מאוד אמינה. גם סיפוק קונטקסט לשחקנים ולשחקניות בצורה עקיפה הוא משהו שאתה מוצא כחיובי. אני מסכים איתך בנוגע לזה. אבל אני חושב שקשה מאוד לנהל דיון שכזה בלי לדון במטרה שלשמה הכלי הזה משומש. אז אני מפנה אליך שאלה: מה המטרה של השימוש בכלי, מבחינתך? מה הופך עולם אמין יותר או פערי מידע וכאלה למטרה בשונה מלכלי בדרך למטרה גדולה יותר? אני מקווה שהשאלה הזו לא נשמעת טרחנית, בסופו של דבר אני מנסה להצביע על כך שחלק אקוטי מהדיון חסר.

מחשבות:
3. לתחושתי מה שמאפשר למספר/ת הלא אמינה להתקיים (ואני משוכנע שבהרבה משחקים גם שחקנית יכולה להיות מספרת לא אמינה) זו הסכמה קבוצתית ולא המנחה עצמה. המנחה יכולה להשתמש בכלי המרתק הזה רק אם הקבוצה הבינה את האירוניה ורק אם היא פתוחה מראש לכך שעומד להיות שימוש באירוניה שכזו. במילים אחרות, יש כאן דרישה לשיתוף פעולה. זה מתקשר מאוד לנקודה הראשונה שהצגתי, לגבי השחקניות והשחקנים כצרכנים: בשונה מבסדרה, הקהל הוא גם יוצר ולכן הוא צריך גם לדעת לחפש את השימוש בכלי הזה וגם להבין כל מקרה ומקרה. בעיני זה קריטי, מה אתה חושב?
4. אני בתחושה שגם נכון לדבר על שימושים מוצלחים ועל שימושים לא מוצלחים בכלי הזה, ותהיה העמדה שלי אשר תהיה: לא כל השימושים מצליחים, לא כל אלה שמצליחים מצליחים כפי שקיוויתי. ולפעמים הריצה בעקבות מסקנות מוטעות יכולה לייצר חוויה טובה יותר מכפי שהכלי נועד לייצר. יש כאן, בניסוח אחר, מידה מסוימת של דינמיות וביותר מציר אחד. יותר מכך, להיסטוריה של המשחק/קמפיין יש גם כן הרבה השפעה על היכולת להשתמש בכלי הזה. הייתה פעם, למשל, שהבאתי אדם קרוב לנאפס בסשן סיום של קמפיין, וביקשתי ממנו להוציא סכין עץ "טקסית" ואז לספר לשחקנים שהדמויות שלהם בעצם דמויות במשחק. זה עבד במידה זו שבמובנים מסוימים המשחק המשיך לאחר מכן ובאחרים משהו לא עבד כי עברנו מישור. אבל הפרשנות שבחרו השחקנים, בהתבסס על ההיסטוריה של הקמפיין, הייתה לדחות את הנאפס כמספר לא אמין ולקחת את המשחק לכיוון מעט אחר. בדיעבד, זה היה כיוון מעניין יותר. אבל מספר אמין מבחינתי הפך למספר לא אמין מבחינתם. אני מאמין שיש בכך אמירה בעלת ערך, שאלה טובה אם היא חשובה. :)

בסופו של יום, עם זאת, אני בעיקר רוצה להודות על פתיחה מרתקת של דיון מרתק, ואני מצפה מאוד להמשך שלו.
 

dragonian

פונדקאי ותיק
טוב, אם נמשיך באנימות..
בוואן פיס את העיתונות, והתארים שהקריין מדביק.
יש מקומות שבו אתה מודע להטעיה שהעיתונות יוצרת. ויש מקרים שבהם העיתונות היא המקור הראשון שלך לדעת דברים.
בשלב מסוים אתה מגלה שתואר "מלך הפיראטים" שעומד במרכז הסדרה נוצר על ידי... העיתונות.

אז כנראה שהדברים שהקריין אומר מתבססים על מה שידוע בציבור, מה שגורם לך לתהות לגבי הקריין. שזה רעיון קצת דומה. שמועות ודיעה ציבורית באופן כללי עובדות ככה. זה קו עלילה די קבוע.
נגיד הדבר הראשון שלופי הדמות הראשית שומע על זורו, (שהופך לחבר צוות הראשון שלו) שומע שהוא איש אלים ומטורף, אבל הוא הולך בעקבות התחושת בטן ומסתבר, שהשמועות סיפרו סיפור מאוד מוטה..




ג.ר.ר מארטין ממש אוהב את זה. לפעמים דמויות זוכרות אירועים מספרים קודמים באופן לא מדויק, באופן דומה לזה שלפעמים הזכרון מטעה אותנו, או שאנו מחפים על טראומות.
במ"ת, אתה יכול בעיקר להשתמש במידע שבא מדמויות. אולי ראיות "גשמיות" כמו הרס מסוג מסוים
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
אני זוכר שהייתה תקופה בה רציתי לתת לשחקנים שלי למצוא "מגדיר מפלצות" מזויף שכתב איזה שרלטן, שיכלול "דרכי התמודדות" ו"חולשות" של מפלצות שונות- כמובן כולן פרי מוחו הקודח.
 

dragonian

פונדקאי ותיק
נזכרתי בדוגמא הכי קלאסית.
הקוסם מארץ עוץ.
אני גם לאחרונה הקראתי לילדות (בנות 7 ו6( והטוויסט הפתיע אותן.

מה שמאוד מרשים בהטעיה של הקוסם, שגם אחרי שהחבורה חושפת אותו..
"אז הכול שקר"
"כן כן כן אבל תן לנו לב, מוח ואומץ"
לאורך כל הסיפור שומעים עליו שמועות מנופחות, אבל אין ממש עדויות על הכוח שלו

מעניין גם שבספר המקורי, מכשפת המערב.. לא ממש יכולה לעשות הרבה בלי החפצי קסם שלה.
היא שולטת בארץ הווינקים בגלל שפעם אחת זימנה את הקופים ומאז פשוט מפחדים ממנה.

אז. יש לך את זה.
 
Top Bottom