''עכשיו תסביר לנו מה שקרה כשהלכנו - הצבא שמתקרב לכאן - בראשו עומדת אישה שאומרת שלינגיאה הכריזה עליהם מלחמה. מה המלחמה הזאת ולמה פתאום יש מלחמה דווקא כשחצי יבשת התפוצצה?"" גורן שואל שנית את קוראד
צילו של הצל -עץ משחק [5/5] (מהדורה 5, פנטזיה) - סיימנו!
- מחבר/ת הנושא dragonitzan
- תאריך התחלה
"היינו חייבים להגיע אל שניכם, והם לא רצו לתת לנו לעבור. ידענו שאתם הגעתם לאן שהוא, וכשחקרנו את ההריסות של הפורטל ראינו שהקסם הוביל לערבות. לאיפשהו כאן. אבל אנחנו לא הכרזנו כלום, לא. רק עשינו את מה שהיינו חייבים."
הוא צוחק כשרין מדברת.
"לספוג את יצירה? היא יצירה! על מה את מדברת! היא תעלים אותו בשנייה!"
חיילים מתחילים להגיע אל קצה העמק, דומות אחת מוכרת מתחילה לרוץ לכיוונכם, חרבה שלופה - דארה.
הוא צוחק כשרין מדברת.
"לספוג את יצירה? היא יצירה! על מה את מדברת! היא תעלים אותו בשנייה!"
חיילים מתחילים להגיע אל קצה העמק, דומות אחת מוכרת מתחילה לרוץ לכיוונכם, חרבה שלופה - דארה.
"אם מה שאתה אומר נכון קוראד אז אין סיבה שיפרוץ פה קרב. נוכל לנהל משא ומתן עם דארה על פתרון הגיוני לסכסוך הזה, ולטפל בצל - שהוא אויב משותף של כולנו."
"עם הפסיכית הזאת יפרוץ פה קרב," חולק גורן "ולא ברור לי אם היא בצד של הצל או בצד שלנו. היא רצה לפה בחרב שלופה, וזה אומר משהו. להילחם זו האפשרות היחידה, במיוחד שהגברת הכריזה מלחמה על לינגיאה." הוא שולף את הלהבים, ופונה לגו'שוע: "אני לא יודע באיזה צד אתה, אבל כרגע דחוף לי להרוג את דארה. אם לא תפריע אתה יכול להישאר איתנו, אבל במקרה כזה כדאי לך לעזור כי היא עלולה להרוג אותך אם היא תנצח. אז תבחר צד, ועכשיו."
meta
יוזמה 19
מתכונן לתקוף את דארה כשהיא תגיע.
meta
יוזמה 19
מתכונן לתקוף את דארה כשהיא תגיע.
"הצל הוא לא אויב משותף של כולנו," אומר קוראד ופניו מרצינות. "למרבה הצער, נראה שיש אנשים שמעוניינים שיצירה תשאר כלואה."
הוא מחווה בראשו לעבר דארה, שמתקרבת עם חרב שלופה שעולה בלהבות אדומות. עיניה זוהרות באור אדום, נחוש, רצחני.
"תעצרו, עכשיו!" היא צועקת לכיוונכם. "אסור שיצירה תשוחרר. לא לפני שאנחנו מוודאים הכל. אם אתם רוצים לחיות," היא אומרת בעודה מתקרבת, "אני צריכה את המגילה שנמצאת אצלכם. להבין אם אתם נגד העולם... או בעדו."
אתם רואים איך שורות החיילים מקיפות את העמק... אבל החיילים פונים כלפי חוץ, ולא כלפי פנים. הם לא מתכננים לסגור עליכם... הם חוסמים משהו.
ואתם שומעים צרחות.
הוא מחווה בראשו לעבר דארה, שמתקרבת עם חרב שלופה שעולה בלהבות אדומות. עיניה זוהרות באור אדום, נחוש, רצחני.
"תעצרו, עכשיו!" היא צועקת לכיוונכם. "אסור שיצירה תשוחרר. לא לפני שאנחנו מוודאים הכל. אם אתם רוצים לחיות," היא אומרת בעודה מתקרבת, "אני צריכה את המגילה שנמצאת אצלכם. להבין אם אתם נגד העולם... או בעדו."
אתם רואים איך שורות החיילים מקיפות את העמק... אבל החיילים פונים כלפי חוץ, ולא כלפי פנים. הם לא מתכננים לסגור עליכם... הם חוסמים משהו.
ואתם שומעים צרחות.
"אני לא מאמין שאני אשכרה חייב להתנהל בצורה אחראית. אני אחד האנשים הכי פחות אחראיים שאני מכיר. כולכם השתגעתם? בואו נחכה רגע לפני שנשלוף חרבות וזיקוקים ונקשיב למה שיש לה לומר. האם לדעתי לדארה יש סדר עדיפויות מעוות בהתחשב בזה שהיא לא ששמה בעדיפות ראשונה את חיסול הצל? כן. האם זה אומר דאנחנו צריכים לחסל אותה כאן ועכשיו? לא. עד כמה שזה מעצבן, הרושם שקיבלתי ממנה הוא של מפקדת שמתרכזת בדברים הלא חשובים תוך כדי התעלמות מהאיום האמיתי. מצד שני, עד כמה שידוע לי, ותגידו לי אם אני טועה, היא גם יצור אנושי שחי בעולם הזה, ושחרור של ישות אגדית אפלה שמנסה להשמיד את העולם נמצא בניגוד מוחלט לאינטרס שלה."
"אני חושב שיותר מכל הם צריכים הסבר." אומר ג'ושוע, "מכל הזמן שאני איתם ברור לי שהם כל הזמן שומעים על כוחות שנעים ועל דברים שנעשים, אבל אף אחד לא נותן להם את המידע שהם צריכים כדי לשעות את הבחירה הראוייה. אז אני מניח שאם את רוצה שמשהו יזוז פה, לטוב או לרע. את צריכה להתחיל מלהסביר דברים לכולם."
גורן עונה לביאורן: "אם היא תילחם בנו אנחנו נחסל אותה, אבל אם יש לה הסבר טוב ללמה אנחנו צריכים לתת לה את המגילות שלנו ולא שהיא תיתן לנו את שלה, נוכל לשקול את זה. כמו שג'וושוע אמר, אנחנו צריכים הסבר, וזה לא נראה שיש לו את ההסבר הזה." והוא פונה לדארה "אם את מושכת זמן בשביל שהצל יגיע אנחנו משחררים את יצירה, אז כדאי שתסבירי מהר"
"דארה, למרות שאני בהחלט לא מחבב אותך, מעולם לא חשבתי שאת טיפשה. את יודעת בדיוק כמונו שאין לנו כל כוונה לעזור לצל. פיסת המגילה נשלחה אלי ולא אליך מסיבה מסוימת, שגם אם אנחנו לא יודעים מה היא ראש המסדר הקודם בהחלט ידע. אני מקווה שאת מבינה שאנחנו לא יכולים לסמוך עליך באופן עיוור. אם את רוצה לחשוף את מה שכתוב במגילות את יכולה להעביר לנו אותן, ואנחנו נגיד לך מה היה כתוב בהן"
דארה עוצרת מולכם. חרבה עדיין שלופה ובוערת, אבל לא נראה שהיא הולכת לתקוף אתכם. לא ראשונה, בכל אופן.
"אני חושבת שהגיע אליכם מידע חסר," היא מסננת. "המגילה שאתם מדברים עליה כל כך הרבה? היא לא משהו קסום שאני יכולה לסחוב ולהראות לכם."
היא נאנחת.
"לפני כמה שבועות, כשהצל השתחרר, לראש מסדר הקוסמים היה... חזיון. חזיון שבו הוא ראה את כל זה, חזיון שבו הוא צפה את הצל ואת מה שקורה לעולם."
"למרבה הצער, לא היה לידו דבר מלבד מגילה גדולה ועט, והוא ראה כמות לא הגיונית של תוכן. הוא כתב אותו על עצמו - שוב, ושוב, ושוב, ושוב. את החלקים הוא - או משהו אחר - קרע לחתיכות, וחלק מאלה נשלחו רחוק. את כולן הצלחנו לאסוף, מלבד אחת. ראש המסדר עצמו נמצא מת על שאריות המגילה."
היא נועצת מבט חד באומבר.
"לפרש את מה שהוא כתב היה קשה להחריד, אבל התרגום נמצא ברובו בידינו. כמה פרטים נשארו לא ברורים..." היא מרימה את חרבה לאט, "והחשוב מהם זה אם אתם הגיבורים של כולנו... או איום שיש להשמיד. אם היה לנו את החתיכה של אומבר בזמן, היינו יכולים לגלות משהו... אבל עכשיו? גם אם תיתן אותה זה יהיה ממש מאוחר מדי."
היא מחווה בידה אל החיילים הנלחמים שמקיפים אתכם.
"ב... ברור שהם גיבורים!" מתפרץ קוראד לדבריה, יד האבן שלו זוהרת באור כחול. "הם מצאו את הקבר של יצירה! אנחנו ממש קרובים לסיים הכל! להשמיד את הצל! כל מה שאנחנו צריכים זה לשחרר אותה!"
בגבולות העמק צללים נלחמים בחיילים של דארה, אבל נראה שיש שם עוד דברים בכאוס שרחוק מכם.
מה שברור - יש לכם מעט זמן עד שהקרב יגיע אליכם. עליכם להבין מה אתם עושים.
"אני חושבת שהגיע אליכם מידע חסר," היא מסננת. "המגילה שאתם מדברים עליה כל כך הרבה? היא לא משהו קסום שאני יכולה לסחוב ולהראות לכם."
היא נאנחת.
"לפני כמה שבועות, כשהצל השתחרר, לראש מסדר הקוסמים היה... חזיון. חזיון שבו הוא ראה את כל זה, חזיון שבו הוא צפה את הצל ואת מה שקורה לעולם."
"למרבה הצער, לא היה לידו דבר מלבד מגילה גדולה ועט, והוא ראה כמות לא הגיונית של תוכן. הוא כתב אותו על עצמו - שוב, ושוב, ושוב, ושוב. את החלקים הוא - או משהו אחר - קרע לחתיכות, וחלק מאלה נשלחו רחוק. את כולן הצלחנו לאסוף, מלבד אחת. ראש המסדר עצמו נמצא מת על שאריות המגילה."
היא נועצת מבט חד באומבר.
"לפרש את מה שהוא כתב היה קשה להחריד, אבל התרגום נמצא ברובו בידינו. כמה פרטים נשארו לא ברורים..." היא מרימה את חרבה לאט, "והחשוב מהם זה אם אתם הגיבורים של כולנו... או איום שיש להשמיד. אם היה לנו את החתיכה של אומבר בזמן, היינו יכולים לגלות משהו... אבל עכשיו? גם אם תיתן אותה זה יהיה ממש מאוחר מדי."
היא מחווה בידה אל החיילים הנלחמים שמקיפים אתכם.
"ב... ברור שהם גיבורים!" מתפרץ קוראד לדבריה, יד האבן שלו זוהרת באור כחול. "הם מצאו את הקבר של יצירה! אנחנו ממש קרובים לסיים הכל! להשמיד את הצל! כל מה שאנחנו צריכים זה לשחרר אותה!"
בגבולות העמק צללים נלחמים בחיילים של דארה, אבל נראה שיש שם עוד דברים בכאוס שרחוק מכם.
מה שברור - יש לכם מעט זמן עד שהקרב יגיע אליכם. עליכם להבין מה אתם עושים.
גורן מבין שמשהו פה מסריח, ושואל "מידע חסר? את מסרת את המידע החסר הזה, אחרי שהגעת לחלץ אותנו בדיוק אחרי שהאויב מת, ואז שמרת עלינו כמה ימים טובים במאהל, סירבת למסור מידע, וכשרציונ לדבר איתך גירשת אותנו. עכשיו את דורשת את המגילה למרות שבעצם את לא צריכה אותה כי מסתבר שהמגילה שלך היא דבר גדול מאוד מאוד שאי אפשר לסחוב לפה. אז למה שנאמין למילה שאת אומרת? הוא שואל, הנשק שלו כבר שלוף ודרוך, מכוון ישירות לדארה.
ביאורן מקשיב בחשש. הוא לא מדבר, זה לא הצד החזק שלו.
במקום זה הוא מנסה לנתח את הקרב שמתרחש בזה הרגע. איך מסודרים הכוחות של דארה, איך הם נלחמים ולמי יש יותר אבדות.
זה לא שהדברים האלה מעניינים אותו בפני עצמם, אבל הוא מנסה להסיק מהם מה דארה מנסה להשיג.
בכל מקרה הוא שולף את הסיר והמגן.
במקום זה הוא מנסה לנתח את הקרב שמתרחש בזה הרגע. איך מסודרים הכוחות של דארה, איך הם נלחמים ולמי יש יותר אבדות.
זה לא שהדברים האלה מעניינים אותו בפני עצמם, אבל הוא מנסה להסיק מהם מה דארה מנסה להשיג.
בכל מקרה הוא שולף את הסיר והמגן.
אומבר אמר את מה שהיה לו לומר. הוא נעמד בדממה לצידו של גורן. הוא לא רוצה להלחם, אבל הוא לא יותקף בלי להיות מוכן.
ידה של דארה מתהדקת סביב החרב שלה, בעוד קוראד מתחיל לחפור במקומו של הכלב עם ידו הקסומה.
"אני קיבלתי את התפקיד החשוב ביותר בעולם הזה לפני כמה שבועות, בלי שום הכנה מראש, ועם הצורך להתמודד מול סוף העולם." אומרת דארה. "קיבלתי את המידע שארבעתכם הם אולי הנבחרים של יצירה, מי שיכולים להציל אותנו... או הנבחרים של הצל, מי שנבחרו להביא לאבדון של כולנו. בגללו - " היא מכוונת את חרבה לכיוון אומבר - "אני לא יודעת את התשובה. אם אני צריכה לחסל אתכם במידי או לתמוך בכם. אבל כבר אין לנו זמן להתמהמה, כי אם אתם לא שמים לב - נגמר לנו הזמן."
וכמו שביאורן - ואז כולכם - שמים לב... היא צודקת.
שורות החיילים המסודרות בצד הצפוני של העמק קורסות, וצללים ושדים מתחילים לזרום לתוך העמק. גל של מוות שחור שזורם לאט לכיוונכם, ובראשו עומדת אישה, לבושה בשמלה שחורה ושיערה שחור וארוך, עורה לבן וחיוור והיא זרה לחלוטין לכולכם... מלבד לאדם אחד מכם.
אמא של אומבר הולכת בצד איטי בין השדים.
ומהצד הדרומי של העמק, יוצאת דמות אחרת שעוד לא הצלחתם להיפטר ממנו - עם קרניים מרשימות, בגדים שחורים, סכינים חדות וצללים מתפתלים, קאגה חודר לבדו - בלי צבא, בלי שדים אחרים, את דרכו לכיוונכם.
"אני קיבלתי את התפקיד החשוב ביותר בעולם הזה לפני כמה שבועות, בלי שום הכנה מראש, ועם הצורך להתמודד מול סוף העולם." אומרת דארה. "קיבלתי את המידע שארבעתכם הם אולי הנבחרים של יצירה, מי שיכולים להציל אותנו... או הנבחרים של הצל, מי שנבחרו להביא לאבדון של כולנו. בגללו - " היא מכוונת את חרבה לכיוון אומבר - "אני לא יודעת את התשובה. אם אני צריכה לחסל אתכם במידי או לתמוך בכם. אבל כבר אין לנו זמן להתמהמה, כי אם אתם לא שמים לב - נגמר לנו הזמן."
וכמו שביאורן - ואז כולכם - שמים לב... היא צודקת.
שורות החיילים המסודרות בצד הצפוני של העמק קורסות, וצללים ושדים מתחילים לזרום לתוך העמק. גל של מוות שחור שזורם לאט לכיוונכם, ובראשו עומדת אישה, לבושה בשמלה שחורה ושיערה שחור וארוך, עורה לבן וחיוור והיא זרה לחלוטין לכולכם... מלבד לאדם אחד מכם.
אמא של אומבר הולכת בצד איטי בין השדים.
ומהצד הדרומי של העמק, יוצאת דמות אחרת שעוד לא הצלחתם להיפטר ממנו - עם קרניים מרשימות, בגדים שחורים, סכינים חדות וצללים מתפתלים, קאגה חודר לבדו - בלי צבא, בלי שדים אחרים, את דרכו לכיוונכם.
ביאורן מסתכל על המצב בחשש. ואז מתחיל לחפור, כמו משוגע, ליד ואשו. הם חייבים להוציא את יצירה החוצה. חייבים. אין להם סיכוי לשרוד אם הם לא יעשו את זה.
"אם הצל היה רוצה להשמיד את יצירה או יכול היה להשמיד אותה הוא כבר היה עושה את זה." אומר ג'ושוע, "משהו מונע ממנו לעשות את זה, או שהוא היה הורג את כולנו כבר, אין הסבר הגיוני אחר לזה, הוא כנראה צריך שנוציא את יצירה בשבילו. אסור לנו לעשות את זה. גם במחיר החיים שלנו."
"גם במחיר החיים שלנו? אתה רציני? זאת יצירה! האלה שבראה את העולם! איזה סיכוי יש לצל נגדה?" אומר קוראד בעודו חופר לצידו של ביאורן.
ג'ושוע נושם עמוק, "אני מבין שכולם פה לא מסוגלים לחשוב מעבר לשתי דקות קדימה." הוא אומר. "השאלה הראשנה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא למה הצל פה, אם יצירה מסוגלת לחסל אותו בלי לחשוב פעמיים, הוא לא היה מגיע לפה, הוא היה עושה כל מה שהוא יכול כדי שאף אחד לא יגיע לפה, וגם אם הוא היה נכשל, הוא היה מסתתר ומחכה לרגע הנכון לפעול במקום להסתער ללא מחשבה על הקבר שלה. מישהו מכם אי פעם כל כך פחד ממשהו עד שהדבר הכי לו לעשות יהיה ללכת בדיוק למקום אליו הוא יגיע בדיוק ברגע שבו הוא יגיע?" הוא לא מחכה לתשובה, "האמת הפשוטה היא שאם הצל היה רוצה להשמיד את יצירה במצב שלה עכישו, הוא כבר היה עושה את זה, ברור לכולנו שהוא ידע על המקום הזה, ברור לכולנו יש לו יותר כוח מלכל מי שנמצא פה, ועדיין הקבר הזה קיים, אז תשאלו את עצמכם, אם הייתם אל שמת וחזר לחיים, למה לו לאפשר למישהו להגיע לנקודת החולשה שלו, למה הקבר הזה נמצא פה ולא קבור תחת הרים של מרשתים של הצל, שלושה שכבות של חומות קסם, וארבעים מטר של חול?" הוא שואל, "האפשרות היחידה לכל זה הוא שמה שיש פה- הוא משהו שהצל צריך, והוא לא יכול להשיג בעצמו, לא משנה מה אני או יצירה עשינו בזמנו, כנראה שזה מונע ממנו לפתוח את הקבר או לעשות לו משהו, אחרת הוא היה משמיד אותו." אומר ג'ושוע שוב מדגיש את הברור מאליו, "כל דבר בעולם אמור לגרום לנו להבחין שזו מלכדות מסוכנת, ואנחנו עושים את העבודה השחורה בשביל הצל, תשאלו את עצמכם את השאלה הפשוטה הזו - למה הצל חיכה כל הזמן הזה אם הוא ניסה להגיע לקבר, למה לא להגיע למקום הזה, ולעשות את מה שהוא רצה לעשות מבלי שאנחנו נהיה פה- אם לא בגלל שהוא היה צריך שאנחנו נעשה את זה בשבילו, זו בדיוק הנבואה ההזוייה הזו- אנחנו יכולים להשמיד את העולם או להציל אותו, אנחנו הנבחרים של יצירה ושל הצל בו בזמן כרגע, והסיבה שאנחנו חיים כרגע היא כי הצל רוצה שנהיה חיים."
