• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
נערה בגילה של קליאו בחברה מסורתית כבר אמורה להיות מאורסת (אם מדובר במעמד האצולה) ונשואה ואם לילדים (אם מדובר במעמד נמוך יותר.) ממה שידוע לי, תופעת גיל ההתבגרות היא ייחודית לחברה המודרנית ונועדה לתת למתבגרים את הזמן לרכוש כישורים שיעזרו להם להתקיים בכבוד בחברה המודרנית. אני מאמין שבעתיד גיל ההתבגרות יהיה ארוך יותר ככל שתוחלת החיים תעלה למרות שאני לא חושב שאחיה כשנגיע לבגרות בגיל 33 כמו אצל ההוביטים. יצא לי פעם לקרוא באחד מספריה של שולמית שחר על מקרים בו בני 14 קיבלו מעמד של אזרחים באחת מערי המדינה של איטליה.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
נערה בגילה של קליאו בחברה מסורתית כבר אמורה להיות מאורסת (אם מדובר במעמד האצולה) ונשואה ואם לילדים (אם מדובר במעמד נמוך יותר.) ממה שידוע לי, תופעת גיל ההתבגרות היא ייחודית לחברה המודרנית ונועדה לתת למתבגרים את הזמן לרכוש כישורים שיעזרו להם להתקיים בכבוד בחברה המודרנית. אני מאמין שבעתיד גיל ההתבגרות יהיה ארוך יותר ככל שתוחלת החיים תעלה למרות שאני לא חושב שאחיה כשנגיע לבגרות בגיל 33 כמו אצל ההוביטים. יצא לי פעם לקרוא באחד מספריה של שולמית שחר על מקרים בו בני 14 קיבלו מעמד של אזרחים באחת מערי המדינה של איטליה.

למען האמת, נערים בני 16 מתבגרים מהר מידי כיום יותר מבעבר וגם נראים אף יותר בוגרים ומפותחים. קליאו קטנת גוף, כך שגם במראה שלה היא נראית צעירה יותר. בעולם של אורפן זה לא כך, (גם באנימה עליה הספר מתבסס), למעשה מריאבלה אחותה הגדולה (בת ה20) היא זו שמועמדת לאירוסין, נאמר כי קליאו צעירה מידי ולא רק משום שהיא האחות הצעירה במשפחה.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
טוב. לגבי זה את צודקת. אנחנו אוכלים היטב ולכן הגוף מתבגר מהר יותר. בחברות מסורתיות ההתבגרות יותר איטית בגלל מצב התזונה. יצא לי גם לשמוע סיפורים על ילדות בנות פחות מ-10 שנכנסו להריון.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3272547,00.html

טוב, זה לפחות חוסך ממך לעסוק בשאלה איפה קליאו מתחבאת כשיש לה מחזור.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
טוב. לגבי זה את צודקת. אנחנו אוכלים היטב ולכן הגוף מתבגר מהר יותר. בחברות מסורתיות ההתבגרות יותר איטית בגלל מצב התזונה. יצא לי גם לשמוע סיפורים על ילדות בנות פחות מ-10 שנכנסו להריון.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3272547,00.html

טוב, זה לפחות חוסך ממך לעסוק בשאלה איפה קליאו מתחבאת כשיש לה מחזור.

:lol: :lol: :lol: :lol: :lol:

איפה היא יכולה כבר להתחבא? בגלל ההתפתחות האיטית שלה, קליאו קיבלה מחזור יחסית מאוחר בגיל 15 (לפני שנה בערך), היא חולנית למדי, בגיל 9 היא כמעט מתה מקדחת וכך גם לאחר שאביה נעלם לפני שנה. למעשה, הילדות שלה הייתה אף קשה יותר משל אורפן למרות היותה בת אצולה.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אהבתי את הפרק ואת הדגש שבו על היחסים בין קליאו לבין הסובבים אותה וגם את מה שקורה ללואיס במגדל.
בנוגע לקיזה, שהיא הדמות החביבה עליה, אני לא בטוח שאני מבין / מחבב את הכיוון של מציצת הדם. גם כך היא דמות מעניינת ומורכבת בפני עצמה - להוסיף עוד אלמנט נוסף של מסתורין הוא דבר מיותר בעיניי ומכביד על העלילה.
אם כבר, אז גם מג'יק וגם קליאו הן יחסית דמויות שטוחות כרגע, מרגישות יחסית רדודות. אם כבר להכניס אלמנט מוזר לאחת מהן, אולי כהשפעת לוואי של האשלטנים (על מג'יק) או של כישוף השכחה (על קליאו.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
The oldman אמר/ה:
אהבתי את הפרק ואת הדגש שבו על היחסים בין קליאו לבין הסובבים אותה וגם את מה שקורה ללואיס במגדל.
בנוגע לקיזה, שהיא הדמות החביבה עליה, אני לא בטוח שאני מבין / מחבב את הכיוון של מציצת הדם. גם כך היא דמות מעניינת ומורכבת בפני עצמה - להוסיף עוד אלמנט נוסף של מסתורין הוא דבר מיותר בעיניי ומכביד על העלילה.
אם כבר, אז גם מג'יק וגם קליאו הן יחסית דמויות שטוחות כרגע, מרגישות יחסית רדודות. אם כבר להכניס אלמנט מוזר לאחת מהן, אולי כהשפעת לוואי של האשלטנים (על מג'יק) או של כישוף השכחה (על קליאו.

תודה על התגובה! :)
שמחה שאהבת את הפרק.
קיזה אמנם דמות מעניינת, אבל כל עניין המסתורין הזה לגבי מה שהיא כבר החל מזמן: לאורך הפרקים היו עוד ועוד רמזים ואף אחד מכם עדיין לא עלה על מה היא מסתירה. כשתדעו מה היא מסתירה, כנראה שתהיו מופתעים. מה שתגלו לא הולך להכביד על העלילה, זה לא משהו מאוד מאוד עצום שיכביד על העלילה ועל הדמות שלה. מציצת הדם זה חלק ממנה, ולא מדובר רק בדם, מדובר בבשר בכללי.
לגבי קליאו ומג'יק, אני מבקשת לחכות בסבלנות כי לכל אחד מהדמויות האלה יהיו דברים מעניינים - העלילה מתקדמת לאט משום שהספר עוד ארוך ואף דמות לא תישאר רדודה או שטחית.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הפרק הבא כבר כאן!
בפרק תכירו כמה דמויות חדשות שישחקו תפקיד יותר חשוב בהמשך, היה לי חשוב להראות קצת מתוך מגדל הניב פרק לפני שאורפן וחבריו יוצאים אל המסע.
תיהנו!


***


פרק שמונה עשרה
הפחד מכישוף
303.PNG

"אני מוכן לקחת אותך לקונסטלין." הבעת פניו של לואיס הייתה רצינית כשאמר זאת לסאריון בקולו העמוק; עיניו החומות והקטנות הצטמצמו, נועצות את מבטן מלא האיבה בשליח מגדל הניב.
"היה קל מידי לשכנע אותך בעזרת השפחה שלך." אמר לו סאריון בחיוך. "משהו כאן לא נראה לי, אתה מנסה לרמות אותי, לואיס?" שאל סאריון בקול מאיים. "למה שהמנהיג הגדול של המורדים יוותר בקלות כזו?"
"אני אמנם מנהיג המורדים, אבל יש לי עקרונות. לא אקריב אף מורד, גם אם זו שפחתי." השיב לואיס בנוקשות.
"עקרונות אתה אומר... אל דאגה, אהיה מוכן לכל תכסיס שלך, אז לא כדאי שתנסה לרמות אותי." אמר סאריון. 'אני לא טיפש, לואיס.'
"ויש לי בקשה אחת." אמר לפתע לואיס, סאריון קימט את מצחו. "אני רוצה לדבר עם השליט קודם."
"אין כל סיבה שתדבר עם השליט האדיר כשרמתך עלובה כל-כך." השיב סאריון בהבעה של גועל. "הוא לא יסכים לכך בכל מקרה."
"תעביר לו את השם 'אנטרדאנט' והוא כבר יבין." המכשף גדול הגוף היה בטוח בעצמו ובדבריו.
'אנטרדאנט? מה הקשר של זה לשליט?' דבריו של לואיס עוררו את סקרנותו של סאריון עד מאוד וזו הייתה הסיבה היחידה בגינה החליט שיהיה זה כדאי להעביר את השם לשליט.

במהלך השיחה הארוכה בסלון, בה אורפן ובעיקר קיזה הסבירו לנערים את הכל על המורדים, קונסטלין ועל מגדל הניב והתכנית שלהם להשמיד את הזראים – קליאו ומג'יק נראו המומים מן המידע החדש שנחת עליהם משום מקום. למעשה, אורפן שהבטיח להם חיים חדשים וחסרי דאגות בטוקאדין, החליט לשנות את החלטתו ולקחת אותם אל קונסטלין הרחוקה במטרה לברר האם נכון הדבר על מגדל הניב.
"בנוסף, ממה שהבנתי, תושבי טוקאדין לא יקבלו אותנו בברכה. מעולם לא הייתי בעיר הזו, אך אני לא מתכוון להסתכן." דיבר המכשף אל שני הנערים שישבו על הספה הגדולה יחד; שניהם נראו מודאגים, משום שחשבו על גורל משפחותיהם הזראיות. "יותר מהכל חשוב לי שלא תישנו רעבים ושלא תחלו, נוכל לקנות מזון במקום הבא בו נעצור בדרך לקונסטלין." הוסיף אורפן ונאנח. "אני יודע שהבטחתי-"
לפתע קליאו נעמדה על רגליה, מאגרפת את שתי ידיה. "אני... אנחנו בטוח נצליח להציל את הזראים, לא אתן שיקרה שום דבר רע לאימי ולאחותי!" עיניה נצנצו.
מג'יק נעמד על רגליו גם הוא בנחישות. "גם אני לא אתן לעולם שהמכשפים יפגעו באבא שלי! מאסטר, איך לא סיפרת לנו את זה קודם?"
על שפתיה של קיזה הופיעה ברגע זה בת-צחוק קלה. 'כעת קרלנסלו לא יוכל לשנות את החלטתו גם אם ירצה בכך.'
"קליאו ומג'יק, אני עדיין לא בטוח בדבר, אין טעם שתיכנסו לחרדה על משפחותיכם עכשיו." המכשף הציץ לעבר קיזה אשר עמדה זקוף לידו. "קיזה צריכה שאעזור לה להציל את אדונה, אני הולך לגלות אם כל הסיפור הזה הוא נכון או שקר מכוון שלה." קולו נשמע לפתע מסוכן וקשוח הרבה יותר.
"בבוא הזמן אתה תלמד לסמוך עלי, אם עד עכשיו נתת לי להישאר כאן קרובה לשני אלה, אין סיבה שתפקפק בי." אמרה לו בקור רוח כשהיא מביטה ישירות בעיניו החומות והצרות. "בכל אופן המסע לשם לא יהיה לשווא, טוקאדין היא לא המקום עבורכם." קיזה עברה להביט על קליאו ומג'יק. "כל מה שאתם צריכים לעשות זה להישאר צמודים אל אורפן ואליי."
"הם לא יעזו להתרחק." המכשף בעיקר הסתכל על הנערה שהשפילה את מבטה מיד.
"כמובן מאסטר, אנחנו נקשיב לכם." אמר מג'יק בהבעה רצינית, ואז הביט על קליאו שנראית מעט מתוסכלת.
'הנערה החלשה הזו צריכה לדעת להגן על עצמה, אם היא תיכנס לסכנה אחת, קרלנסלו עלול לוותר על הכל, אסור שזה יקרה.' חשבה קיזה.
"מג'יק יכול להגן על עצמו בעזרת כשפים, אבל קליאו..." קיזה נאנחה. "קרלנסלו, אי אפשר לדעת מה יקרה, כדאי שהנערה בכל זאת תנסה ללמוד להשתמש בכישוף הבסיסי ביותר."
קליאו נראית מלאת תקווה לפתע; היא נשאה את פניה אל קיזה, פוערת את עיניה התכולות לרווחה. 'ב-באמת? אני אוכל ללמוד כישוף?!' חשבה בהתרגשות.
"קליאו לא תלמד כישוף!" קרא המכשף ברוגז, הוא חרק בשיניו, מסרב להביט כל פניה של הנערה שנבהלה מצעקתו הפתאומית.
"למה?" קיזה התייצבה מולו באומץ. "ממה אתה חושש? היא תלמד להגן על עצמה, אין דבר טוב מזה. אני אלמד אותה."
"קיזה, זאת הפעם האחרונה שאת מציעה את זה, אל תגרמי לי להרחיק אותה ממך שוב." איים עליה, אך ניסה להשתלט על הכעס שלו; אם קליאו תלמד כישוף זה רק יסכן אותה, למרות שהיה מכשף בעצמו הוא לא אהב כשפים, במהלך כל חייו הם רק גרמו לו לצרות ולקשיים כמו מותה הטראגי של אחותו אזאלי, הוא לא ירשה שקליאו תיכנס לעולם הרקוב הזה!
קליאו קרבה אל אורפן באיטיות. "אור-"
"שקט." קטע אותה המכשף.
קיזה הסבה את פניה ממנו ושילבה את ידיה. "מה יקרה אם הנערה תהיה לבד ותיתקל ביצור מסוכן או מכשף?" שאלה קיזה בקולה הקודר וחסר הרגש.
לפני שאורפן הצליח לענות לה, קליאו התערבה בכל זאת.
"אני יודעת להילחם בחרב, אני אשיג אחת חדשה." אמרה לקיזה ועברה להביט על אורפן שלא הביט עליה בחזרה. 'הוא כועס עליי?...' חשבה בחשש והביטה מטה; למרות שהעריצה כשפים בכל מעודה, היא הבטיחה שלא להכעיס או להעציב את אורפן, אבל קיזה כבר הצליחה לעשות זאת.
"תתארגנו לשינה, מחר יש לנו יום ארוך במדבר." שינה את הנושא ועלה במדרגות כשהוא לא מביט על אף אחד מהם, מג'יק הלך אחריו כשהבעה מודאגת על פניו.
"אני אלך להתרחץ קודם." אמרה קליאו בקול קטן ועצוב ופנתה ללכת, אך המכשפה הניחה את ידה על כתפה.
קליאו הסתובבה, מביטה על המכשפה בחוסר הבנה; קיזה התאמצה שלא להביט על לחייה הסמוקות, אשר עוררו בה שוב את אותו רעב מוכר. 'אהיה חייבת לצאת הלילה.' חשבה ונשמה עמוק.
"אם... אם את רוצה ללמוד כישוף, אף אחד לא יוכל למנוע ממך את זה." אמרה לה המכשפה בשקט, הנערה הורידה את ידה מכתפה.
"אורפן ירגיש רע, אני לא רוצה לפגוע בו... אל תדברי איתי על זה יותר." דיברה אליה קליאו בקשיחות יוצאת דופן ופנתה ללכת כשהיא נושפת באפה.
'טיפשה...' קיללה קיזה בראשה. 'אל מי היא חושבת שהיא מדברת... יש לה מזל שקרלנסלו מגונן עליה, אחרת כבר הייתי פוגעת בה ללא רחמים.'

לפני שאורפן נכנס אל החדר, מג'יק קרא בשמו. המכשף פנה להביט עליו, מבחין בהבעת פניו.
"מג'יק, אני בסדר גמור. אל תדאג לי." השתדל להרגיע אותו אורפן, הוא לחלוטין לא רצה שהנערים ידאגו באשמתו, אך קיזה אכן הרגיזה אותו.
"מאסטר, אני פשוט חושב... שקיזה אמרה את זה לטובת קליאו." אמר הנער מעט בהיסוס, משתדל שלא להביט על עיניו של אורפן. "אז אתם לא צריכים לריב... אחרי הכל, רק בשיתוף פעולה נצליח להציל את הזראים." הוסיף ובלע רוק.
אורפן נאנח וגירד בראשו. "אתה צריך להבין אותי יותר מכל אחד אחר מג'יק, אתה יודע כמה כישוף עלול להיות מסוכן, בעיקר עבור זראים." המכשף רכן מעט מולו ותפס בכתפיו. "ואני רוצה שתפסיק להתייחס להצלת הזראים כעובדה, אנחנו עוד לא יודעים מה הולך לקרות." אמר לו אורפן בשקט ואז פרע את שיערו הבלונדיני בשובבות.
מג'יק חייך. "אני מבין מאסטר." אישר הנער וגרם למאסטר שלו להתגאות בו כמו תמיד.
"ועוד דבר אחד." אמר לפתע המכשף. "תאמר לי בבקשה אם קיזה תנסה בכל זאת ללמד את קליאו כישוף, לפחות כשלא אהיה בסביבה." ביקש אורפן ממג'יק אמנם באופן רגוע, אך הנער ידע שהמאסטר שלו עלול לכעוס מאוד אם משהו יסכן את חייה של קליאו – הנערה לא תהיה חזקה מספיק בכדי להתמודד עם אנרגיית הכישוף, בנוסף לכל האשלטנים יהיו האויבים החדשים שלה יחד עם שאר יצורים ומכשפים נוספים; מג'יק הבין לליבו של אורפן, אך עם זאת האמין שקיזה לא רצתה להכעיס.
"כמובן מאסטר." מג'יק המשיך לחייך לעברו. 'עליי להיות ערני יותר בקשר לזה, אבל מתי המאסטר מתכנן ללמד אותי כישוף בתור השוליה שלו?' חשב הנער בעצב.

"אני מפחד! אני לא יכול להשתמש בכישוף!"
"אתה חייב, טיפש."
בשעת לילה מאוחרת, בספרייה של מגדל הניב נכחו שני תלמידים צעירים הלבושים בבגדי השוליות; בגדיהם היו שחורים, אך גלימתם הקצרה הייתה אדומה וקטיפתית בשונה מזו של המכשפים הבוגרים.
נער שחור שיער בן שבע עשרה, ניסה להרגיע את אחד התלמידים החדשים - תומס בן השמונה שהחל ללמוד כישוף בשנה האחרונה.
"ה-המאסטר שלי כבר התייאש ממני, אני בטוח..." אמר הילד הקטן והמשיך לבכות בקול.
הנער אשר ישב מולו נאנח בייאוש. "אתה רק התחלת, כולנו היינו כמוך."
"ריי." סאריון עמד מאחורי שני התלמידים, משלב את ידיו. "מה אתה עושה כאן באמצע הלילה?"
"מאסטר." הנער נעמד מיד על רגליו, מעט מופתע מהופעתו הפתאומית של אדונו שכן לא שמע דבר בהיכנסו לספרייה. "תומס בכה ולא יכל לחזור לישון."
"אתה לא צריך לעזור לו." שליח מגדל הניב ממנו כל התלמידים פחדו, קרב אל השניים, מיישר מבט אל תומס שנראה מפוחד מתמיד, מנגב בעזרת שרוול חולצתו את אפו המנוזל מן הבכי.
"תומס, למה אתה בוכה?" שאל סאריון את הילד בחוסר רגש.
"א-אני... לא אצליח להיות מכשף... אני מפחד." גמגם תומס כשהוא ממשיך לנשוף באפו ולהשתנק.
"אתה כבר מכשף, נולדת להיות כזה." סאריון תפס בשיערו המתולתל של הילד הקטן ומשך אותו קרוב אל פניו, בתגובה לכך תומס קרא בכאב. "למכשף שמפחד מכישוף אין מקום במגדל הניב." דיבר באדישות למרות המראה המכאיב.
"אני לא אפחד! בבקשה עזוב אותי!" התחנן תומס, פניו הצעירות רטובות לגמרי.
שולייתו של סאריון, ריי, הסית את מבטו מן השניים; הוא ידע כמה המאסטר שלו עלול להיות אכזרי - סאריון אף נהג בו באלימות כשהיה צריך לקבל את עונשו גם על הדברים הקטנים ביותר. ביום-יום שליח מגדל הניב היה נשי כהרגלו וטיפח את עצמו, הוא עמד שעות מול המראה בלי לומר מילה, מסרק את שיערו ומסתכל מקרוב על פניו. התנהגותו האלגנטית והידידותית לכאורה הייתה משתנה כאשר הפך למסוכן – ריי היה בטוח שלמאסטר שלו הייתה בעיה נפשית כלשהי. הנער מעולם לא באמת אהב אותו, אך היה חייב לכבדו. הנערים האחרים בבית ספרו פחדו להתעסק איתו משום שסאריון המוזר והאימתני היה המאסטר שלו.
"מי המאסטר שלך?" שאל סאריון את הילד, מניח לשיערו ודוחף את ראשו לכיוון השולחן.
"הרטייה..."
"כמה צפוי." סאריון נשף בבוז; הרטייה היה חבר ילדותו של קרלנסלו; מאז עריקתו, נהג הרטייה להשתטות בתפקידו ולא להיות רציני עוד בתור מורה או מאסטר.
"אני לעולם לא אהיה חזק כמו קרלנסלו האגדי!" קרא פתאום תומס, הוא הרגיש הקלה כשאמר את שמה של הדמות אותה העריץ. "הרטייה והילדים אחרים סיפרו לי עליו." הוסיף תומס. "למרות שהוא עזב את מגדל הניב... יום אחד אני אפגוש אותו..."
סאריון נשם בכבדות, חורק בשיניו. 'נראה שהרטייה סיפר על חברו היקר לתלמידיו. הוא לא יודע דבר על מה שמתרחש מתחת לאפו.'
"חזור מיד לחדר שלך, אני אדאג שתקבל את עונשך." הוא בעט בגבו של תומס לכיוון היציאה מן הספרייה, הילד כמעט מעד על הרצפה אך ייצב את עצמו והחל לרוץ במהירות החוצה.
"מאסטר, אני מצטער, תומס פשוט –" לפני שריי סיים את המשפט, סאריון סתר לפניו. "מחר יש לך מבחן, בקרוב מאוד אתה תהפוך למכשף מן השורה, במקום לישון אתה מטייל בלילה עם איזה מתלמד מתחיל." דיבר אליו סאריון בנוקשות. "בפעם הבאה זה יהיה יותר מסתירה. עוף לחדר שלך."
"כן, מאסטר." הנער בעל השיער השחור והארוך עד לכתפיו, לא העז להביט על עיניו של המאסטר שלו עוד והחל לצעוד בחזרה אל חדרו כשהוא יוצא מן הספרייה בהליכה מהירה.
'אני שונא ילדים.' נאנח הבחור הצעיר וליטף את פניו שכה אהב. 'אבל בקרוב מאוד ריי שלי, אתה תבצע את הרצח הראשון שלך.' הוא חייך לעצמו בארסיות.
בעת שריי צעד לאורך המסדרון, הוא נזכר בדבריו של תומס על המכשף המורד המפורסם קרלנסלו פינראנדי. 'מה יש להעריץ במכשף שהפנה את גבו למגדל הניב?'

תומס עמד מול המאסטר שלו בבושת פנים; הרטייה, בחור כבן עשרים ואחת, שיערו אדמוני ונמשים רבים כיסו את פניו.
לפני זמן קצר נכנס תומס לחדר שלו כרוח סערה לאחר המפגש המבהיל עם סאריון בספרייה, הרטייה שיצא לחפש אותו הבחין בו נכנס אל החדר, הוקל לו לראות ששולייתו הקטן בסדר, אך רצה לברר מה קרה והזמין אותו לחדרו.
"מ-מאסטר... תעניש אותי, מגיע לי!" תומס נראה מבועת, עיניו התמלאו שוב בדמעות.
"תומס..." הרטייה היה נראה רציני, תומס התכונן לנורא מכל ועצם את עיניו. "אין כמוך!" אמר לפתע והחל לצחוק בקול גדול כשהוא טופח על גבו של שולייתו.
"מה?" תומס נראה מבולבל מתגובתו הבלתי צפויה של אדונו, הוא עדיין לא הכיר אותו לגמרי, הוחלט כי הוא יהיה שולייתו רק לפני שבועיים; להרטייה הייתה שוליה נוספת בת חמש עשרה בשם אריס, היא הייתה בין התלמידות המוכשרות בבית הספר.
"אני בטוח שזה עזר לך להתרענן קצת, נכון ילד?!" שאל הרטייה את תומס בקול נלהב; הוא ידע כמה שולייתו החדש פחד מכישוף, לכן נהג איתו באופן הכי חביב שיכל.
"אני מניח." השיב תומס והניד את כתפיו, מנגב את עיניו הרטובות בעזרת שרוולו.
"אם כך ידידי, לך לישון." הרטייה הניח את ידו על ראשו המתולתל של תומס.
"סאריון כעס עליי, הוא נראה אף הרבה יותר מפחיד כשהזכרתי את הידיד שלך." אמר תומס.
הבעת פניו של הרטייה מיד הפכה לרצינית והוא רכן מול שולייתו הצעיר.
"אל תאמר את שמו בנוכחותו של סאריון, בסדר תומס? לשניים יש היסטוריה לא טובה."
הילד הנהן. "אני אוהב לשמוע את הסיפורים עליו, הייתם ממש קרובים."
"זה נכון..." השיב המכשף; הרטייה התגעגע לקרלנסלו, מאז שעזב את מגדל הניב לפני חמש שנים הוא לא שמע ממנו עוד. הם גדלו יחד והוא ידע שלחברו היה עתיד מזהיר בשל כוחו הרב ויוצא הדופן.
לאחר שתומס עזב את חדרו, עבר הרטייה להשקיף מן החלון על שמי הלילה ונאנח.
"קרלנסלו... אני מקווה שאתה בסדר עכשיו." אמר בקול נוגה ונשם את האוויר הצח.

קליאו נכנסה באיטיות על קצות אצבעותיה אל פנים החדר החשוך לאחר שהתקלחה, היא הייתה לבושה בפיג'מה ורודה ושיערה הבלונדיני היה עוד לח; אורפן שכב על המיטה, הוא היה ער, אך סירב להביט על הנערה; בכל פעם שהביט עליה הרגשות הטהורים הציפו אותו מחדש... היא היחידה בחייו שגרמה לו להיות רגיש ולעיתים זה פשוט תסכל.
'גם אם עכשיו היא תתחנן, אני לא ארשה זאת.' הכין את עצמו. 'קיזה הכניסה לה שוב את השטות הזאת לראש...' אורפן היה בטוח כי קליאו תנסה לשכנע אותו כהרגלה.
הנערה נשכבה על המיטה, מביטה בצער על גבו אשר היה מופנה אליה.
'אורפן...' היא נשכה את שפתיה, מהססת לקרוא בשמו. 'הוא כועס עכשיו...'
המכשף עצם את עיניו, אך אז הרגיש יד קטנה מלטפת את גבו. 'קליאו...'
"אורפן..." פצתה את פיה לבסוף. "אתה כועס עליי?" שאלה בחשש.
"לכי לישון." השיב לה בקור רוח. "אני לא כועס עלייך."
"אתה כן..." אמרה בחולשה. "אל תכעס... אני לא אקשיב לקיזה..." עיניה התכולות החלו להזיל דמעות.
"קליאו? למה את בוכה?" אורפן מיהר להסתובב אליה; ליבו כאב כל-כך כשהבחין בעיניה הגדולות והרטובות. "הפכת להיות יותר רגישה... אין סיבה שתבכי..." אמר בשקט והעביר את ידו על פניה הרכים, עיניו מביטות עליה באהבת אין קץ. 'ייתכן וכישוף השכחה גרם לה להיות רגישה יותר...'
"אני רוצה את החרב שלי בחזרה..." אמרה בשקט בזמן שאורפן ליטף את פניה בעדינות. "אני מרגישה חסרת תועלת..."
"את לא חסרת תועלת..." דיבר אליה המכשף ברוך. "את עוזרת בהמון דברים אחרים שאת לא מודעת אליהם..." הסביר לה וקירב את גופה הצעיר אליו, פניה היפות היו קרובות אל שלו, ריחה המתוק והמרגיע עלה באפו.
"וגם אני מפחדת לישון, אני כל הזמן חולמת דברים רעים עלייך... זה מתסכל אותי כל-כך..." דיברה בחולשה, נזכרת בכל הזוועות שראתה בחלומה.
"ששש... הכל בסדר, אני כאן איתך..." הוא הזיז בעדינות שערה סוררת אל מאחורי אוזנה בזמן שליטף את פניה. "בקרוב הסיוטים יפסיקו, אני מבטיח." חייך אליה.
הנערה נשפה באפה הקטן, דבריו הרגיעו אותה והיא התמסרה למגע ידו הגדולה והחמימה על פניה.
"אני אוהבת אותך, אורפן..." אמרה בשקט ובחיוך עייף, עיניה נעצמות אט-אט.
המכשף הביט עליה ברוך. "גם אני אוהב אותך..." לחש. "יותר מכל דבר אחר..."
'מה אזאלי הייתה חושבת עליי עכשיו? מכשף חזק כמוני מתנהג כה ברגישות כל זמן שאני עם הנערה הזו, אבל זה בלתי נמנע, חייתי בחושך עד לאותו היום בו פגשתי אותה.' שיר הערש שנהגה אזאלי לשיר לו כשהיה קטן התנגן בראשו והוא זמזם אותו
בקול כשליטף ברוך את פניה של הנערה הישנה; מילותיו של השיר נגעו בו והיו מתאימות לרגשותיו.
"עד שהסיוט הבא יגיע... תישני טוב..." לחש ונאנח.

מג'יק יצא מחדרו, הוא רצה לרדת למטה בכדי לשתות מים. כשהוא עבר על יד החדר בו שהו אורפן וקליאו, הוא הציץ מן החריץ לאחר ששמע את המאסטר שלו מזמזם; ליבו התמלא בהערצה והערכה כשראה כיצד המאסטר שלו השתדל להרדים את קליאו, הביט עליה באהבה בזמן שליטף את פניה וזמזם שיר כלשהו שמג'יק לא ידע לזהות. אתמול המאסטר שלו לא מצא זמן לספר לו על הסיבה לחלומות הרעים של קליאו, אבל מג'יק ריחם עליה והתרגש לראות את הרגישות של אורפן כלפיה; כל הקשיחות שלו נעלמה כלא הייתה והכל היה בזכות קליאו – היא ללא ספק משהו באמת מיוחד עבורו.
המחזה הנדיר הזה של אורפן מזמזם שיר ערש לקליאו גרם לנער הצעיר להזיל דמעה, משום שכל חייו אורפן סבל מכל-כך הרבה דברים והתאפיין בחוסר רגישות ואף אנוכיות... ולפתע הכל השתנה כשקליאו הגיעה ועל כך מג'יק הודה לה.
הוא ניגב את עיניו ונשף באפו. 'מאסטר... אני שמח בשבילך.' חשב מג'יק ועזב את דלת חדרם והחל לרדת במדרגות, כשהגיע למטבח, דלת הבית נפתחה בהפתעה וזה הבהיל אותו כהוגן.
'מה קורה פה?' שאל את עצמו מג'יק בחוסר הבנה, הוא נשם עמוק ואזר אומץ; אף אחד לא שמר בסלון, קיזה לא הייתה שם, מג'יק שיער שהיא נרדמה בחדרה. הנער היה מוכן לשמור על הבית שלהם מפני מה שזה לא היה והושיט את ידיו הרזות קדימה, מוכן לתקוף את הפורץ בעזרת כישוף. 'קדימה מג'יק, אתה יכול!' דרבן את עצמו.
צעדים חלשים נשמעו בסלון, מג'יק יכל לשמוע נשימות כבדות ומצמררות.
'עכשיו!' הנער כמעט זינק מתוך המטבח כשהוא מושיט את ידיו קדימה אל עבר מה שנכנס לבית.
"לא יכול להיות..." מג'יק פער את שפתיו בתדהמה, גופו החל לרעוד; מולו עמדה קיזה, אך בגדיה היו מהולים בדם ושיניים חדות בצבצו מבין שפתיה המלאות. היא הביטה עליו מותשת ואף לא מופתעת.
ההילה שלה הייתה מוכרת למג'יק, הוא ניסה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שחש בהילה זו – זו לא הייתה הילת כישוף, אלא של... יצור.
הנער השתנק כשנזכר. "קיזה את... טלפיים שחורים?!"

***

מקווה שנהניתם מהפרק.
אז מה אתם חושבים שקרה לקיזה?

בונוס:
זהו שיר הערש עליו חשב אורפן וזמזם אותו.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
פרק נחמד. מפתיע שקרנלסלו לא אוהב כשפים ולא הראה סימן לזה עד עכשיו. רואים עד כמה אורפן וקליאו נמצאים במקום אחר לחלוטין מבחינת הרגשות שלהם. ובכן, מאג'יק סובל מסינדרום הילד הטוב - היות ואין לו בעיות, אורפן משקיע את האנרגיה הרגשית שלו בקליאו.

לגבי הסצנות במגדל הניב, נראה לי שהאווירה במגדל קצת יותר חמימה ממה שהצטייר בפרקים הקודמים. העובדה שמזכירים את שמו של קרנלסלו, מכשף עריק, בפרהסיה היא מעט משונה. לא מדובר בדיוק במופת לאידיאלים של מגדל הניב שהם בראש ובראשונה נאמנות לו.
ובל מקרה, אם סאריון שווה יריקה כמנטור מרושע, הוא היה צריך לומר לילד לא להסתכל על הפחד כמחסום אלא להסתכל עליו כרגש שיגביר את הכח שלו עד לרמה שקארנלסלו הבוגד יפחד ממנו (אני מניח שגישתו של הרטייה נובעת מהרצון שכוחותיו של תלמידיו יבואו מרגשות חיוביים. התגובה של הרטייה הייתה די פושרת. סאריון יכל לנצל את פליטת הפה של התלמיד שלו כדרך לפגוע בהרטייה עצמו). מעט הופתעתי שסאריון לא מנצל מינית את ריי.

אז קיזה לא אנושית?

לגבי התגובה של סאריון ללואיס, נראה לי שהיה רצוי שזה תרגיל של סאריון להקטין את לואיס ואולי אפילו להאריך את הסצנה ככה שלואיס ירגיש שיוצאת לו הנשמה עד שסאריון מאמין שמה שהוא אומר חשוב. אם סאריון מאמין מייד, הוא חושף את עצמו כמישהו שיאמין בערך לכל מילה שתצא מפיו של לואיס, ולמעשה, נוח למניפולציה. השאלה היא אם הוא מבין את זה.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
פרק נחמד. מפתיע שקרנלסלו לא אוהב כשפים ולא הראה סימן לזה עד עכשיו. רואים עד כמה אורפן וקליאו נמצאים במקום אחר לחלוטין מבחינת הרגשות שלהם. ובכן, מאג'יק סובל מסינדרום הילד הטוב - היות ואין לו בעיות, אורפן משקיע את האנרגיה הרגשית שלו בקליאו.

לגבי הסצנות במגדל הניב, נראה לי שהאווירה במגדל קצת יותר חמימה ממה שהצטייר בפרקים הקודמים. העובדה שמזכירים את שמו של קרנלסלו, מכשף עריק, בפרהסיה היא מעט משונה. לא מדובר בדיוק במופת לאידיאלים של מגדל הניב שהם בראש ובראשונה נאמנות לו.
ובל מקרה, אם סאריון שווה יריקה כמנטור מרושע, הוא היה צריך לומר לילד לא להסתכל על הפחד כמחסום אלא להסתכל עליו כרגש שיגביר את הכח שלו עד לרמה שקארנלסלו הבוגד יפחד ממנו (אני מניח שגישתו של הרטייה נובעת מהרצון שכוחותיו של תלמידיו יבואו מרגשות חיוביים. התגובה של הרטייה הייתה די פושרת. סאריון יכל לנצל את פליטת הפה של התלמיד שלו כדרך לפגוע בהרטייה עצמו). מעט הופתעתי שסאריון לא מנצל מינית את ריי.

אז קיזה לא אנושית?

לגבי התגובה של סאריון ללואיס, נראה לי שהיה רצוי שזה תרגיל של סאריון להקטין את לואיס ואולי אפילו להאריך את הסצנה ככה שלואיס ירגיש שיוצאת לו הנשמה עד שסאריון מאמין שמה שהוא אומר חשוב. אם סאריון מאמין מייד, הוא חושף את עצמו כמישהו שיאמין בערך לכל מילה שתצא מפיו של לואיס, ולמעשה, נוח למניפולציה. השאלה היא אם הוא מבין את זה.

תודה על התגובה! :)
אורפן בדרך כלל לא מראה את שנאתו לכישוף, אבל כשזה מגיע לקליאו או מג'יק הוא לחלוטין יראה את זה. הוא לא מתגאה על מי שהוא בעיקר מפני שאחותו אזאלי נהרגה כתוצאה מזה. כרגע מג'יק אכן נחשב לילד הטוב והמקשיב, אבל... יקרו דברים בעתיד.

האווירה אמנם "חמימה" אם אפשר לקרוא לזה ככה במגדל הניב, אבל זה רק בגלל שהדברים האפלים קורים מתחת לאפם של הילדים וחלק מן המורים (כמו הרטייה). המורים למרות שרובם קשוחים, מנסים להסתיר זאת מהילדים ולגרום להם להאמין שמגדל הניב הוא מקום שטוב להיות בו, הם מפחדים שעוד מכשפים יפנו נגדם ויצטרפו למורדים.
לגבי שמו של אורפן שנאמר בפומבי במגדל הניב - הרטייה הפיץ זאת, אולי בכדי לעצבן את השליט ואולי בשביל באמת לתת מוטיבציה לילדים. הוא יקבל את עונשו (והוא יהיה כואב). עד כה התלמידים דיברו על אורפן בשקט זה עם זה, כי הם יודעים שהוא מורד ולקחת דוגמה ממנו במגדל הניב זה אסור. תומס הוא ילד קטן והוא לא חשב בזמן כזה שהוא חושף את הרטייה, בעיקר לאחר שסאריון היה אלים כלפיו.

כל מה שאמרת על סאריון אלו בהחלט דברים שיהיו בהמשך, מה שהוא יגיד לתלמידיו ועוד. (גם לגביי הרטייה). לגביי ריי וסאריון, אתה תראה בהמשך, כי אתה מתקרב.

קיזה אנושית אבל הוטלה עליה קללה, גם את זה תיראה בהמשך חחח

לגבי הסצנה של לואיס וסאריון, אתה צודק ואני אאריך אותה עוד קצת כדי שסאריון ישתכנע לחלוטין, הוא ניסה לאיים עליו עם קיזה וזה דיי אמין בכ למקרה.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
קליאו וקיזה, שתי הנשים המרכזיות ב"עליית המורדים", כה שונות אחת מהשנייה, אבל גם דומות בדברים נוספים שתיראו בהמשך.

לקחתי תמונות מציאותיות יותר, אבל אם תשאלו אותי - אני מעדיפה לדמיין את הספר כאנימה (כמו התמונות האחרות שפרסמתי).

Cleo and Kiza.jpg
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
עכשיו סיימתי לקרוא את הפרק. הפרק הטוב, אם כי אני מסכים עם הלדין לגבי כך שתומס מזכיר את השם של קרלנסלו זה נשמע מוזר. ילד חדש שהגיע למגדל הכישוף רק עתה וכבר מכיר ומעריץ - נשמע מוזר.
גם המפגש בספרייה הוא מעט מפתיע. אולי יותר סביר שסאריון חיפש את ריי ואולי הם היו במגורי השוליות?
באופן כללי, יש לי בעיה עם הגילאים, זה שהרטייה בן 21 וגם אורפן, זה פשוט נורא צעיר. אני מבין שזה אולי מתאים לאנימה, אבל באופן כללי חלק מהתכנים מרגישים כמו שמתאימים לדמויות מבוגרות יותר.

בנוגע לקיזה, נשמע מעניין.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
The oldman אמר/ה:
עכשיו סיימתי לקרוא את הפרק. הפרק הטוב, אם כי אני מסכים עם הלדין לגבי כך שתומס מזכיר את השם של קרלנסלו זה נשמע מוזר. ילד חדש שהגיע למגדל הכישוף רק עתה וכבר מכיר ומעריץ - נשמע מוזר.
גם המפגש בספרייה הוא מעט מפתיע. אולי יותר סביר שסאריון חיפש את ריי ואולי הם היו במגורי השוליות?
באופן כללי, יש לי בעיה עם הגילאים, זה שהרטייה בן 21 וגם אורפן, זה פשוט נורא צעיר. אני מבין שזה אולי מתאים לאנימה, אבל באופן כללי חלק מהתכנים מרגישים כמו שמתאימים לדמויות מבוגרות יותר.

בנוגע לקיזה, נשמע מעניין.

תודה על התגובה! :D
אני לא חושבת שזה מוזר בקשר לתומס, הוא פחד מכישוף ובכדי לתת לו מוטיבציה הרטייה סיפר לו על אורפן וכך זה התפשט בקרב השוליות. אגב, תומס הגיע למגדל הניב כשהיה צעיר יותר, אך השיעורים הקשים יותר מתחילים בגילאי 8 ומעלה בתור שוליות.

מדוע זה הפתיע אותך? אני יכולה לשנות את זה, אבל אז סאריון לא היה צריך לחפש את ריי - הריי זה יהיה ברור שהוא יהיה במגורי השוליות.

למה אתה מתכוון? איזה תכנים? לגבי גילאי אורפן והרטייה, שניהם בני 21, למה לדעתך זה צעיר מידי?
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
כי גיל 21 זה עדיין לא גיל בוגר כל כך. לגבי אורפן זה לא מפריע כי באמת הוא מרגיש צעיר…
לעומתו הרטייה נותן רושם יותר בוגר בטח אם הוא בפוליטיקה של מגדל הניב.
 
Top Bottom