• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • שדרוג פורום הפונדק הסתיים בהצלחה, ברוכים הבאים לבית החדש שלנו :)
    למרות שהפורום דומה לפורום הקודם, מתחת למכסה תמצאו שלל חידושים - ואולי אפילו איזה באג או שניים. למידע נוסף, בקרו בנושא

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
תקציר הספר:
221363965-256-k379962.jpg
אורפן, מכשף צעיר ויחיד במינו, יוצא למסע חסר גבולות יחד עם השוליה שלו מג'יק והשותפה שלו בת האצולה הזראית קליאו, במטרה למצוא שלווה אמיתית, אך כשחיי בני אדם רבים נמצאים על הסף, השלושה יוצאים לנתיב חדש ומסוכן במיוחד בכדי להביס את השליטים האכזריים חסרי החמלה. המלחמה הגדולה בפתח והמכשפים המורדים בדרכם להפיל את השלטון לפני שיהיה מאוחר מידי. שלושת הצעירים הנועזים - אורפן, קליאו ומג'יק יוצאים למסע מרגש, סוחף ורצוף במכשולים לעבר עתיד טוב יותר. זהו סיפור עתיק יומין על מכשף קשה עורף, שוליה חסר ביטחון ונערה עקשנית המשלבים כוחות ונאבקים על הבאתם של הצדק והמוסר לעולם. הצטרפו למסעם והכירו עולם חדש ומלא בקסם.

ז'אנר: פנטזיה, הרפתקאות, דרמה

הערה: הספר מבוסס על סדרת אנימה.

מיועד לגילאי: 13 ומעלה

קישור לפרולוג: https://www.pundak.co.il/forums/threads/42588


***​



פרק ראשון

הבריחה מטוטוקנטה חלק א'

300.PNG

"הגענו. אני כל כך עייף..."
"מאסטר, היינו במסעות הרבה יותר ארוכים."
"אתה צודק."
אל העיר טוטוקנטה, נכנסו שתי נפשות צעירות; אורפן, מכשף בתחילת שנות העשרים, שיערו חום ופרוע כשסרט אדום קשור היטב סביב ראשו, עיניו חומות כשקד ועל צווארו ענד שרשרת דרקון כסופה – הסמל של מגדל הניב; דרקון היושב על חרב, שרשרת איתה המכשף הלך לכל מקום.
לצדו של הבחור, הלך נער בלונדיני וירוק עיניים בשם מג'יק; אורפן לקח את מג'יק תחת חסותו ומאז הפך להיות השוליה שלו. מג'יק בן השלוש עשרה פנה לאדונו אך ורק כ'מאסטר', אף על פי שאורפן התיר לו לקרוא בשמו, מג'יק משוכנע כי לתת כבוד לאדונו זהו הכלל הראשון בלהפוך למכשף חזק מן המניין. אורפן עובד קשה בכדי להכשיר את מג'יק להיות מכשף חזק והוא מודע לכך שלנער יש פוטנציאל עצום.
מאז עזב אורפן את מגדל הניב, אביו של מג'יק, בוגופ בעל הפונדק הנודע ביותר בעיר טוטוקנטה, אפשר למכשף להתאכסן עמם וכך הוא ומג'יק הכירו. אמו של מג'יק הייתה מכשפה ולכן נולד הנער עם סגולות כישוף, לעומת אביו הזראי. אורפן האמין שסגולות הכישוף עוצמתיות ביותר אצל מג'יק דווקא משום שהוא חצי זראי; מכשפים שלמים לא טועמים מכל העולמות, מג'יק למד להילחם ולהתגונן מפני כל אויב.
בהגיעם אל ביתם, פתח את הדלת מג'יק בחיוך קורן.
"אבא! חזרנו!" קרא הנער הבלונדיני ורץ לחבק את אביו, שנראה כה שמח לראותם.
"מג'יק! אורפן! אני כל כך שמח לראותכם." קרא האב בזמן שחיבק את בנו באהבה, מלטף את גבו ברוך.
"אני כל כך עייף..." המכשף פיהק ומתח את ידיו כלפי מעלה. מג'יק ואביו גיחכו, אורפן היה מסוג האנשים שמתעייפים רק מצעידה, או יותר נכון מתעצלים מכל שטות פיזית. הוא אהב לנמנם הרבה, בעיקר בחדרו הפרטי בקומה השנייה של הפונדק.
"מה הספקת ללמד את בני בחודש זה?" שאל בוגופ את אורפן בקולו הסמכותי.
"לא משהו מיוחד, בעיקר כשפי הגנה. הילד הזה לומד מהר." השיב "מה אפשר לצפות כשהמורה שלו כל כך מדהים." החמיא אורפן לעצמו וחייך בשחצנות.
"לא תזיק לך קצת צניעות, אורפן." אמר בוגופ למכשף, למרות שכבר היה רגיל להתנהגותו היהירה.
אורפן עלה לחדרו ונשכב על מיטתו. החדר היה קטן למדי, הייתה בו רק מיטה ושידה קטנה לצידה; הוא לא היה צריך יותר מזה, החלון היחיד בחדרו, אשר השקיף על הרחוב היה חלק בלתי נפרד מהנאתו של המכשף, הוא יכול היה להשקיף ממנו ולראות את שמחתם של התושבים, את הנשים המחייכות ואת ילדיהם הרצים במורד הרחוב עם צחוקם המתגלגל - כל זה השרה אווירה של רוגע ואורפן יכל ולו לרגע לשכוח את דאגותיו.
הוא נאנח ונשא את עיניו לתקרת החדר 'כמה טוב להיות בבית...' חשב והניח את ידיו מאחורי ראשו. לפני מספר חודשים חשב שהצליח להציל את אחותו אזאלי, אשר קוללה על ידי מכשפי מגדל הניב והפכה לדרקון מפלצתי, אורפן יצא למסע להחזיר אותה לבת אדם ולהציל אותה מהקללה, אך אחותו החליטה לשים קץ לחייה ולחזור לאהובה צ'איילדמן, אשר היה אדונם בעבר, מותירה את אחיה הצעיר מאחור. אורפן שנא להיזכר בזה; אחותו העדיפה את הגבר ההוא על פני לחיות איתו. רק משום שהתאהבה בו בעת שהותם במגדל הניב – קוללה, אך מעולם לא חדלה לאהוב אותו. אורפן עצם את עיניו, נזכר כי הוא רוצה לבקר את קליאו, השותפה שלו, לאחר שינוח מעט.

"אני יודעת שחזרת אורפן, ואפילו לא חשבת לבקר אותי?!" נערה בלונדינית ותכולת עיניים כבת שש עשרה, בעלת תווי פנים ילדותיות, לבושה בשמלה צהובה ופרחונית, צעדה לאורך הרחוב בדרכה לביתם של אורפן ומג'יק, היא נפחה את לחייה ברוגז ובעטה באבן שעמדה בדרכה. היא ספרה את הימים בדייקנות עד לחזרתם של אורפן ומג'יק כעבור חודש.
קליאו אוורלסטינג היא בת אצולה, משפחתה היא אחת המשפחות העשירות באזור. לפני כשנה, ביום הולדתה החמש עשרה, קיבלה קליאו חרב בשם באלדטאנדרס כמתנת יום הולדת מאביה, בלי לדעת כי זו החרב אשר תעזור לבטל את הקללה שהוטלה על אזאלי, אחותו הבכורה של אורפן. עקבותיו של אביה נעלמו מאז וקליאו בטוחה כי מכשפי מגדל הניב אחראים להיעלמותו. בני האצולה תמיד התעסקו עם המכשפים, מאז היעלמות האב, אמה ואחותה של קליאו, מריאבלה, מפחדות להתעסק עם מכשפים וסומכות רק על שניים, חבריה הטובים ביותר של קליאו – אורפן ומג'יק. חרבה של קליאו גרמה לה להיפגש במכשף, בזמן שניסה לגנוב את החרב מביתה. היא נאלצה להצטרף למסע להצלת אזאלי, גם כי היה נמאס לה להישאר בבית, היא רצתה לראות את העולם, וכמובן להשגיח שהמכשף יחזיר לה את החרב אחרי השימוש בה. במהלך המסע, החליטה קליאו שהיא רוצה להיות השותפה של אורפן לכל דבר ועניין, אף על פי שהיא זראית, היא יכלה ללחום בחרב ולעזור בשעת הצורך. למרות שנהגה להתווכח הרבה עם המכשף, היא אהבה אותו בכל ליבה, ואהבה להסתובב איתו ועם מג'יק אשר החשיבה לאחיה הקטן. החיבור בין השלושה היה חזק, הם היו משפחה אחד בשביל השני ולא נפרדו למשך הרבה זמן. הפעם, אורפן נאלץ להשאיר את השותפה הצעירה שלו בטוטוקנטה, מאחר והמסע נועד להכשיר את מג'יק בלבד. קליאו התעצבנה מכך, כעת היא הייתה בטוחה שאורפן שכח לבקר אותה.
"אני אראה לך, אורפן!" היא קראה והאיצה את צעדיה לכיוון הפונדק מולה.

גבר בגיל העמידה, שיערו שחור ובגדיו מרופטים, נכנס לאחת הסמטאות בתקווה לראות שם את מרטין, השותף שלו; מאז דודו של מרטין סילק אותו מהבית, ג'וש חבר אליו ויחד שרדו ברחובות טוטוקנטה. הגבר המלוכלך הביט סביב והתקדם באיטיות.
"בחייך מרטין, אל תנסה להבהיל אותי שוב!" קרא בחיוך משועשע.
הוא פקח את עיניו לרווחה כשהחל להבחין בדם טרי יחסית על המדרכה.
"מ-מרטין?" גמגם, גופו רעד והוא בלע רוק בחרדה "אל תעבוד עליי..."
ריח מתכתי עלה באפו של ג'וש, ריח של דם. הסמטה הייתה חשוכה וקולותיהם של התושבים בקושי נשמעו מכאן. מרטין נהג להבהיל את חברו ולהשתעשע איתו, אך כעת ג'וש ידע שמשהו לא בסדר. ככל שהתקדם, ריח הדם התחזק.
ואז הוא ראה את גופתו המרוטשת של מרטין וצרח את נשמתו, הוא נפל על ברכיו והחל להקיא, ראשו הוא היחיד שנותר שלם והיה נראה כי עיניו עוד מביטות עליו.
"מרטין! מרטין!" קרא הגבר בבכי.
מי היה יכול לרצוח מישהו בצורה כה מזוויעה? ג'וש היה בטוח שזהו אינו זראי.

אורפן שמע את דלת חדרו נפתחת בהפתעה, משום שידע במי מדובר הוא לא פקח את עיניו ושיחק את עצמו ישן.
"אור-פן!" קראה קליאו בקול שובב וישבה על גבו "אז אתה ישן במקום להגיד לי שלום?!" קולה הצייצני כאב לאוזניו של המכשף והוא נאנח בייאוש. היא לא הייתה כבדה כלל, אז הוא נתן לה להמשיך לשבת עליו.
"קליאו, למה את מפריעה לי?" שאל ונאנק מעט "לא למדת לנקוש בדלת?" עקץ אותה והסתובב על הצד, הנערה נפלה מגבו על הרצפה.
"איך אתה מעז לחזור העירה בלי לפגוש אותי? לא התגעגעת?" היא נעמדה על רגליה, מנפחת את לחייה הסמוקות בעצבים.
"לא התראינו חודש, על מה כל העניין?" הוא התרומם בעצלות והתיישב מולה "זאת הפעם האחרונה שאת נכנסת בלי התראה." אמר לה בהבעה חמורת סבר.
"המ!" היא שילבה את ידיה והביטה הצידה בהתנשאות, שיערה הבלונדיני הבהיר מקורזל מתמיד.
"נודניקית קטנה." העליב מן הצד, אך חייך לכיוונה בלי ששמה לב. הם תמיד התווכחו על דברים שטותיים; קליאו הייתה נערה מרדנית ונודניקית מן המעמד הגבוה, אך עם זאת יפיפייה ושופעת מתיקות וכריזמה. אורפן לא נהג להראות את רגשותיו כלפיה או כלפי מג'יק, אך שניהם היו המשפחה היחידה שלו.
"מאסטר!" מג'יק נכנס לחדר כרוח סערה, מתנשף "אני מצטער! קליאו לא עצרה, ניסיתי... אבל-"
"זה בסדר, מג'יק." אורפן נעמד על רגליו, קליאו הביטה עליו מלמטה, עדיין עצבנית. "סיימתי לנוח, למה שלא תראה לאביך כמה מכישופי ההגנה שלמדת?" הציע לו אורפן מחייך לעברו.
"כן, מאסטר." ענה לו מג'יק בהתלהבות "אני מקווה שאצליח..." הוסיף בחשש.
"אני מאמין שכן." אמר המכשף וסימן לו עם היד להתקרב אליו.
מג'יק נעמד ליד קליאו מול אורפן, השניים הביטו עליו, ממצמצים בעיניהם הגדולות. אורפן הניח על ראשו של מג'יק את ידו השמאלית ועל ראשה של קליאו את ידו הימנית ופרע את שיערם הבלונדיני בשובבות.
"זאת הפעם האחרונה שאתם מפריעים לי לישון, זה ברור?" אמר להם בקול מאיים.
"כן, מאסטר!" השיב מג'יק במהירות, מחייך בהערצה.
"אתה רק יכול לחלום על זה!" השיבה קליאו בהבעה חמוצה.
אורפן נאנח, נכון שלפעמים הילדים האלה מוציאים אותו מדעתו, אבל את אהבתו אליהם הוא לא יכל לתאר במילים.
לפתע אורפן חש שמשהו אינו כשורה, הנערים הביטו עליו בחוסר הבנה עד שמג'יק החל לחוש בכך גם. מכשפים יכלו לחוש בהילות, רעות או טובות – הפעם אורפן חש בהילה רעה מאוד מחוץ לביתו. הוא קימט את מצחו 'משהו לא בסדר... זו הילת מוות.'
"מאסטר, אתה מרגיש את זה?..." שאל אותו לפתע מג'יק "זה רע." הוסיף ברעד.
קליאו היחידה שלא הבינה "מה קרה? אורפן? מג'יק?" שאלה מבולבלת.
"תישארו כאן עד שאגיד לכם לצאת." קבע אורפן. הנערים הנהנו ונראו מודאגים.

המכשף ירד למטה באיטיות, מנסה שלא להשמיע רחש בזמן שרגליו נוגעות במדרגות. הוא נעצר. היו שם עוד אנשים, לפחות שלושה מלבד בוגופ, אורפן יכל לשמוע אותם בבירור.
"איפה המכשפים? רק הם מסוגלים לרצוח אדם בצורה כזאת!" זהו היה קולו של ראש שומרי החוק בעיר, מסקארט. שומרי החוק היו זראים, אך יכלו לשלוט בקסם בעזרת לחשים. לא כל זראי יכל ללמוד קסמים, אך שומרי החוק היו מאומנים דיים וחזקים פיזית ונפשית. כל שומר חוק היה לבוש בלבן, הפוך מבגדיהם של המכשפים ורעלה לבנה כיסתה את ראשיהם. בכל עיר זראית, היו לפחות עשרים שומרי חוק אשר עקבו אחר פקודותיו של ראש העיר. קסמים תמיד היו חלשים מעוצמתם של הכשפים, אך היו לחשי קסמים רבים יעילים, לדוגמה קסמי הגנה למיניהם. אותם שומרי חוק מעולם לא חיבבו את המכשפים וייחלו למותם.
"הם לא כאן! אורפן ומג'יק לעולם לא ירצחו חפים מפשע!" קרא בוגופ בהיסטריה, הוא הזיע והתנשם בכבדות.
"בפקודת ראש העיר, עלינו לאסור את אורפן, ואת הנערים מג'יק וקליאו על כך שלבטח סייעו לו ברצח של מרטין פומבררג." שומר החוק שלף מכיסו את צו המאסר והראה אותו לבוגופ הנסער. האיש הגדול לקח מידו את הצו והחל לקרוא אותו, ידו רועדת.
"לאחר מאסרם, הם יוצאו להורג." הוסיף לבסוף מסקארט, חיוך מרושע עולה על שפתיו.
אורפן נשנק 'מה לעזאזל... רצח? מה לכל הרוחות קורה פה?' הוא חזר לחדרו במהירות, משתדל לשמור על שקט. מג'יק וקליאו נראו מודאגים, הם אחזו ידיים בשביל לתמוך זה בזו. אורפן סגר את הדלת מאחוריו בזהירות, מתנשף.
"אורפן?" שאלה קליאו בקול קטן, מרגישה שמשהו לא בסדר, אורפן נראה מודאג מאוד.
"אנחנו חייבים לעזוב ומהר." החליט אורפן. הוא ידע שלא ייתן לאף אחד לגעת בשערותיהם של הנערים הללו, גם אם זה יעלה לו בחייו. "מישהו הפליל אותנו ברצח, אני לא יודע איך... אבל חשדותיו של ראש העיר מופנות אלינו, הוא מעולם לא אהב אותי ואת מג'יק ונתן לנו לגור פה בלית ברירה." הסביר אורפן למג'יק וקליאו "אני רוצה להוציא קודם אתכם מהעיר".
"אבל מאס-" אורפן מיהר לעצור את דבריו של מג'יק.
"ואל תתנגדו לי או תרצו לעזור לי, זה מובן?" הוא היה רציני מאוד ומג'יק ידע מתי המאסטר שלו רציני, הוא הכיר אותו כל כך טוב והפעם זה היה באמת רע.
"אני השותפה שלך..." אמרה לפתע קליאו "בוא נחסל אותם ביחד!" קראה וניסתה להיראות לוחמנית, מניפה את ידיה לצדדים.
"לא!" צעק עליה אורפן "אני נשבע לך קליאו, לא כדאי לך לעצבן אותי." הוא חרק בשיניו מרוב כעס, מביט בעיניה התכולות והגדולות. קליאו השפילה את מבטה באכזבה.
"זה רציני, קליאו... אסור לנו להשתטות עכשיו." לחש לה מג'יק ונשא עיניו אל אדונו, מחכה לצעד הבא.
לפתע אורפן שמע צעדים הולכים וקרבים, הוא קילל בשקט והרים בכל יד את אחד הנערים וקפץ עמם מהחלון הפתוח לרווחה.

למרבה המזל של השלושה, הנחיתה הייתה קלה, אורפן השתמש בכישוף הגורם לרגליו להיות קלות יותר. החל להחשיך והיה שקט בחוץ, אורפן שיער כי מקרה הרצח השאיר את התושבים המפוחדים בבתיהם. לא היה לו ספק, מכשף הפליל אותו ברצח הזה וניסה לפגוע ביקרים לו, והוא לא הולך לעבור על כך בשתיקה.
אורפן הניח לגופם הצעיר של מג'יק וקליאו ורכן מולם מעט "תקשיבו לי טוב. לא משנה את מי נפגוש, אתם רצים מיד אל מחוץ לעיר... אל תנסו לעזור לי, העזרה שלכם רק תגרום לי לאבד ריכוז ולהכניס אתכם לסכנה חמורה הרבה יותר." לחש להם "אני באמת מבקש, זה מסוכן. אני יכול לסמוך עליכם?"
"כמובן, מאסטר." השיב מג'יק תוך כדי הנהון, למרות שלא היה בטוח. אורפן חייך לעברו, מג'יק תמיד היה ילד טוב וממושמע.
קליאו נאנחה, אורפן עבר להביט עליה "קליאו? אני באמת מבקש." חזר על עצמו "את נערה בוגרת, אל תגרמי לי לכעוס. שותפים לא תמיד נלחמים יחד, כדי לעזור אחד לשני-"
"בסדר." אמרה קליאו "אני לא... אעזור." הוסיפה בהיסוס. אורפן היה מודאג מגישתה של קליאו, זה תמיד היה טיפשי מצידה לחשוב שהיא חזקה ולהכניס את עצמה לסכנות בשביל להוכיח את עצמה כשותפה טובה. אורפן השתדל שלא להראות את דאגתו יתר על המידה, אבל לבו פעם בחוזקה, הוא רצה לסמוך על שניהם בעיניים עצומות.
"אני סומך עליכם." אמר אורפן והביט סביב, איך הוא יוכל להבריח את מג'יק וקליאו מהעיר כמה שיותר מהר? ראש העיר מסוגל להוציא להורג שני ילדים חפים מפשע, אורפן נחרד רק מהמחשבה כשהסתכל על שניהם; כל כך צעירים ותמימים. הוא זעם בתוך תוכו, הוא רצה לצרוח, כעת הוא יצטרך להפריד את הנערים מהוריהם ואולי לתמיד. הוא ידע שאסור לשומרי החוק לפגוע במשפחות הנאשמים, כך שהם יכלו להסיר דאגה זו מליבם.
"מה עכשיו, מאסטר?" לחש מג'יק לאדונו "יש דרך קיצור ליציאה מן העיר, אני בטוח שאתה יודע."
"אני יודע, אך אני חושש כי שומרי החוק מקיפים את העיר ושומרים שלא נברח." השיב אורפן. לאחר מחשבה נוספת, היה לו רעיון.
"אני אחשוף את עצמי בפני שומרי החוק ובינתיים אתם תברחו, אל תדאגו, אני הרבה יותר חזק מהם, ולבד אני יכול להתמודד עם כולם."
מג'יק וקליאו נראו מודאגים, אך מג'יק סמך על המאסטר שלו וידע כי הוא אף פעם לא טועה, אם האויב חלש יותר, אדונו היה בטוח בכך ולא חשש להתמודד איתו.

שומרי החוק בביתם של אורפן ומג'יק המשיכו לחפש אחריהם, מאחר וראו שחדרו של אורפן ריק, וכך גם חדרו של מג'יק. הם ערכו חיפושים נרחבים בבית והרסו חפצים ופרטים רבים, ביניהם פסלי נוי, תמונות ועוד. בוגופ השתדל שלא לבכות, הוא ידע שאורפן יציל את בנו בחייו, הוא סמך על אורפן וידע כמה הוא אוהב את בנו ואת הנערה, קליאו. בעת ששומרי החוק המשיכו לסייר בבית והרסו כמעט כל חלקה בו, התקרב אל בוגופ מסקארט בהבעה רצינית ומסוכנת.
"נתת למכשפים צמאי דם לגור בביתך, אינך מתבייש?" החל להאשים אותו ראש שומרי החוק של העיר טוטוקנטה.
"אחד מהם הוא בני היחיד, והשני הוא חבר קרוב שלנו, הם מכשפים טובים ולעולם לא ירצחו!" קרא והטיח את ידו בעוצמה על אחד השולחנות.
"אנחנו עוד נראה. אין מכשפים טובים, בכל אחד מהם קיים רוע והדחף לרצח זראים. בעיקר למכשפים צעירים, כך הם חונכו, בוגופ היקר... יום אחד, הם יתקעו לך סכין בגב, גם אם מדובר בבן שלך." אמר לו בארסיות ולסיום שבר את אחת הכוסות בפונדק. בוגופ קמץ אגרופיו ברוגז, האנשים הללו אכזריים ולא מכירים את אורפן ומג'יק מקרוב, בעיקר לא מסקארט, אשר מגיל צעיר למד לשנוא מכשפים.
"נמשיך לחפש בחוץ." פקד מסקארט על שומרי החוק האחרים, שלח חיוך אחרון ובטוח לבוגופ וטרק מאחוריו את דלת הפונדק.
"מג'יק... אורפן... קליאו..." האיש הגדול נפל על ברכיו, סביבו הבלגן העצום שנגרם כתוצאה מחיפושם של שומרי החוק אחר המכשפים והנערה בכל פינה.

אורפן, קליאו ומג'יק אשר הסתתרו מאחורי הפונדק שמעו את שומרי החוק יוצאים מן הבית. אורפן נזכר כי שכח לארוז מרוב החרדה על הנערים והמחשבה להוציא את שניהם מטווח סכנה כמה שיותר מהר. 'בלי אספקה לא נשרוד במדבר הזה... אהיה חייב לחזור לפונדק.'
"תקשיבו, תחכו כאן ואל תעזו ללכת, אני חייב לחזור לפונדק ולארוז לנו ציידה לדרך." אמר המכשף הצעיר לנערים. השניים הנהנו בהבנה ואורפן הנחוש מתמיד, הצמיד את כפות ידיו זו לזו והשתמש בכשף המסייע לו לעלות על קירות, היה מסוכן מידי להיכנס דרך הדלת, שומרי החוק עדיין נמצאים באזור, הוא הרגיש אותם. אורפן שלח לשניים מבט אחרון לפני שנכנס דרך החלון היחיד בחדרו, ולאחר מכן נכנס פנימה.
"אני תוהה מי הפליל אותנו..." אמר מג'יק לקליאו, בקולו נשמע עצב.
"אני לא יודעת, אבל אני בטוחה שהוא לא אוהב את אורפן..." קליאו נאנחה ואחזה בידו של מג'יק "אם אורפן יהיה בסכנה, אנחנו לא יכולים להשאיר אותו לבד." אמרה הנערה לפתע, הבעה נחושה על פניה.
"קליאו, אנחנו לא יכולים להפר את מילתו של המאסטר, הוא יכעס נורא... חוץ מזה, אם נכנס לסכנה, יהיה לו הרבה יותר קשה. הם לא חזקים במיוחד, הוא-"
קליאו מיהרה לעצור את דבריו "אנחנו צריכים להראות לו שהוא לא לבד, אני כשותפה שלו צריכה לעזור לו להילחם, גם אם הם לא חזקים."

לואיס ושפחתו קיזה, השקיפו מאחד החלונות הגבוהים בבית המלון בו שהו. לואיס חייך לעצמו, מלטף את ראשה של קיזה.
"עשית נכון כשרצחת אותו." אמר לואיס לקיזה בקול שליו.
ליבה של קיזה פעם בעוצמה, לואיס החמיא לה על עבודתה לאחר הרבה זמן.
"כפקודתך, אדוני." השיבה ועצמה את עיניה, נהנית מהשקט של העיר.
"כעת, אורפן יברח למדבר ושם נתחיל את המבחנים." אמר בקולו העמוק והסמכותי. קיזה לא הבינה במה מדובר, מבחנים? מדוע אדונה האצילי רוצה לבחון את אורפן? היא לא ידעה אם יהיה זה בסדר לשאול אותו, היא הייתה סקרנית מאוד.
"אני יודעת שאת סקרנית." אמר לפתע לואיס, כאילו קורא את מחשבותיה "אבל את תראי בעצמך, עשי מה שאומר לך לעשות וזה הכל." אמר לסיום וחזר לפנים החדר. קיזה נשארה לעמוד מול החלון "כן, אדוני."

***

זה היה הפרק הראשון! כפי שראיתם הגדלתי קצת את הכתב, האם זה בסדר עכשיו? אשמח לתגובות בונות! מקווה שנהניתם מהקריאה, הפרקים דיי ארוכים.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אחלה פרק, היה כיף לקרוא והקצב הוא טוב.
אשמח לקרוא את המשך ההרפתקאות שלהם :)

גם בנוגע להערה שלי על הפרולוג, עכשיו כשקראתי את הפרק הראשון, אכן מתאים לקרוא לחלק ההוא פרולוג, אבל אולי לפצל להקדמה על העולם ולפרולוג.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
The oldman אמר/ה:
אחלה פרק, היה כיף לקרוא והקצב הוא טוב.
אשמח לקרוא את המשך ההרפתקאות שלהם :)

גם בנוגע להערה שלי על הפרולוג, עכשיו כשקראתי את הפרק הראשון, אכן מתאים לקרוא לחלק ההוא פרולוג, אבל אולי לפצל להקדמה על העולם ולפרולוג.
תודה רבה על התגובה, שמחה שאהבת :)
כן, אני אפצל את זה, תודה על ההצעה.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
פרק טוב. יחסית למכשף רב עוצמה ובטוח בעצמו, אורפן ממש חיוור מול עשרים לוחמים/קוסמים אלא אם כן הוא לא רוצה לפגוע בזראים. בדרך הכלל, החוק הוא שמותר לפגוע בביריונים ולא להרגיש ולו נקיפת מצפון אחת, חיבוטי הנפש מתחילים כשאתה מתעמת עם המנהיג. וזו עיר קטנה מאד אם עשרים איש יכולים להקיף אותה. ומרטין פומבררג היה קבצן, אם שומרי החוק מתנכלים לאורפן, מישהו שלח אותם. גם במציאות אני חושב שהיו סוגרים את החקירה מחוסר עניין לציבור.

אני מניח שאורפן וקליאו מקבילים לקיזה ומרטין. האהבה שקליאו מרגישה כלפי אורפן גורמת לה לשכוח כמה הוא אמור להיות מסוכן מאד. האם בעולם הזה קליאו היא בגיל הנישואין או שיש עוד זמן? איך בדיוק אורפן אמור להתייחס אליה? מג'יק צעיר יותר והוא לקח אותו כשוליה.

אני מודה שדמיינתי את קיזה חותכת את הראש. לא חשבתי שהיא התעללה בגופה.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
פרק טוב. יחסית למכשף רב עוצמה ובטוח בעצמו, אורפן ממש חיוור מול עשרים לוחמים/קוסמים אלא אם כן הוא לא רוצה לפגוע בזראים. בדרך הכלל, החוק הוא שמותר לפגוע בביריונים ולא להרגיש ולו נקיפת מצפון אחת, חיבוטי הנפש מתחילים כשאתה מתעמת עם המנהיג. וזו עיר קטנה מאד אם עשרים איש יכולים להקיף אותה. ומרטין פומבררג היה קבצן, אם שומרי החוק מתנכלים לאורפן, מישהו שלח אותם. גם במציאות אני חושב שהיו סוגרים את החקירה מחוסר עניין לציבור.

אני מניח שאורפן וקליאו מקבילים לקיזה ומרטין. האהבה שקליאו מרגישה כלפי אורפן גורמת לה לשכוח כמה הוא אמור להיות מסוכן מאד. האם בעולם הזה קליאו היא בגיל הנישואין או שיש עוד זמן? איך בדיוק אורפן אמור להתייחס אליה? מג'יק צעיר יותר והוא לקח אותו כשוליה.

אני מודה שדמיינתי את קיזה חותכת את הראש. לא חשבתי שהיא התעללה בגופה.
תודה על התגובה :D
אורפן מכשף רב עוצמה, אבל החרדה שלו היא על קליאו ומג'יק - השניים מנסים לעזור לו כשהוא נלחם, הוא מפחד שהם יפגעו. בלי שניהם, הוא לא היה מפחד כלל, הפחד שלו הוא לא על עצמו.
הערים של זראים בעולם הזה צפופות ולא גדולות במיוחד, לעומת שאר ערי הזראים, טוטוקנטה היא בין הגדולות. שומרי החוק רק חיכו לעיתוי הנכון, הם שונאים מכשפים. אם לא היו מכשפים בעיר, ההאשמות לא היו נופלות על אף אחד, אך הציבור מתעניין בעיקר כי ראש העיר הכריז שהרוצחים הם המכשפים אורפן ומג'יק (וקליאו).
התכוונת לקיזה ולואיס ולא מרטין לדעתי. קליאו בת 16 ומג'יק בן 13, אורפן הוא יותר כמו אח גדול בשביל השניים. לא בדיוק חשבתי מה הוא גיל הנישואין בעולם הזה, אבל קליאו נחשבת ילדה, כך שכנראה היא עוד לא בגיל הזה. קיזה היא אכזרית, אמנם היא אוהבת להרגיש נחותה לצד אדונה, לואיס, אבל היא לא פחות אכזרית ממנו.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
תודה רבה על התגובות! לפני שאשלח את הפרק השני (עליו אני עובדת עכשיו), אני אפרסם כאן מושגון קצת על העולם של אורפן, על הדמויות. בכל פעם שארצה להוסיף מושג או פרט חדש, אני אערוך את התגובה הזאת שוב. העולם הזה הוא לא מסובך, את הדברים העיקריים כתבתי בתחילת הפרולוג, אבל על פי הצעתכם, החלטתי לפצל אותו, זאת אומרת להוריד את החלק של ההסבר על העולם ולשים אותו פה. אם למישהו יש שאלות בקשר למושגים או על העולם, אשמח להשיב :D

על העולם:
באותם הימים, שלטו בעולם המכשפים בעלי הגלימות השחורות: כוחותיהם העצומים גברו על כל נפש חיה, יצורים קסומים ואפלים כאחד פחדו מהם. בני האדם ללא סגולות הכשף, אשר כונו זראים, נחשבו לנחותים ביותר ומכשפים רבים נהגו להעביד אותם אם רק רצו בכך, בעיקר כשנפגשו עם אחד מהם פנים מול פנים. הזראים התגוררו בצפיפות בערים בודדות וגדולות, במרחק רב ממקום מגוריהם של המכשפים. השליטים העדיפו למקם את בני האדם החלשים בארבע ערים מרכזיות: טוקאדין, טוטוקנטה, פיינדלגין, וואספט במחוז שאיילן, מחוז הזראים, מדבר גדול ומסוכן בשם טיטור הפריד בין כל עיר ועיר, במדבר שורצים יצורים רבים וגם שבטים מסוכנים. לעומת זאת, המכשפים אשר עלו בהרבה על מספרם של הזראים, יכלו לנוע בחופשיות בכל מקום כשעיר בירתם היא לא אחרת מסאיילן, בה התגוררו מכשפים רבי עוצמה וביניהם המכשף החזק ביותר בעולם, השליט הבלעדי, אשר אף אחד לא ידע את שמו מלבד המקורבים אליו. מגדל הניב היה המקום בו למדו המכשפים הצעירים כשפים שונים: כל מכשף בוגר בתחילת דרכו קיבל שוליה – ילד או ילדה, אשר למדו מאדוניהם להיות מכשפים עד גיל עשרים, הגיל בו יקבלו שוליה משלהם. מלבד היות מגדל הניב בית ספר גדול לכשפים, השליטים רבי העוצמה נהגו לשהות בו ולקיים כנסים וישיבות חשובים. מועצת המכשפים, אשר כללה את עשרת המכשפים החזקים ביותר בעולם ובראשם השליט הבלעדי, נהגו לקבל אליהם כל מכשף יתום או חסר בית והרשו לו לגור בטירה תוך כדי לימוד כשפים – יתום הצעיר מגיל עשרים קיבל אדון, ואילו המבוגר מגיל עשרים קיבל שוליה. חייהם של המכשפים התנהלו כך מאות שנים בעודם חיים בנפרד מהזראים, למרות כי אלו עוד נשלטו על ידם. עם זאת בני האצולה הזראים, אשר היו מעטים, נחשבו לפחות נחותים משום שנהגו לעזור למכשפים בשעת הצורך בכדי לקבל הטבות שונות; עזרתם הייתה נחוצה משום שהיו מקרים בהם המכשפים היו חפצים במידע מסוים מהערים הרחוקות מהם, ערי בני האנוש ללא סגולות הכשף.
לאורך השנים, קמו מספר מכשפים רבי תושייה והחלו למרוד ולהמרות את פיהם של השליטים, אשר שלטו ביד רמה וקשה, העונשים שהטילו על הזראים ואף על בני מינם היו כבדים מנשוא ומכשפים בעלי מידות מוסר גבוהות לא הצליחו לקבל זאת.
הערה: אם מישהו רוצה לעצב לי את המפה, אני אשמח. בינתיים אנסה לעבוד על כך בעצמי ב'צייר' שיש לי על המחשב. זה ייצא מגוחך, אבל אני מקווה שהמפה תתאר את העולם כדי שתבינו פחות או יותר.

מושגון:
זראים: בני אנוש ללא סגולות כישוף. בשפה העברית "זרא" הוא מישהו\משהו אשר מעורר בחילה. המכשפים החשיבו את הזראים לנחותים ולמעוררי בחילה ולכן כונו כך. הזראים ישבו בשישה ערים מרכזיות, צפופות ולא גדולות במיוחד ונאסר עליהם להגיע אל מחוז המכשפים.
מחוז שאיילן: מחוז מגורי הזראים המורכב משישה ערים מרכזיות -
טוקאדין, טוטוקנטה, ראמסס, פיינדלגין, וואספט, לוקסלקן (על כל עיר בנפרד אכתוב בהמשך): שש ערי הזראים, כשהגדולה מביניהם היא העיר המסחרית טוטוקנטה.
סאיילן: עיר הבירה של המכשפים בעלי הגלימות השחורות (השליטים הבלעדיים), מרכז התרבות והפנאי של המכשפים נמצאים בעיר זו, והיא העיר הגדולה ביותר בעולם זה.
מגדל הניב: בית ספר להכשרת מכשפים, ממנו יצאו המכשפים החזקים ביותר. מגדל הניב הוא בית ספר אותו מנהלים השליטים של העולם הזה והוא נמצא בעיר הבירה 'סאיילן'.
שומרי החוק: בכל אחת מששת ערי הזראים, ישנם עשרים שומרי חוק לפחות, הלבושים בבגדים לבנים. תפקידם זהה לתפקיד המשטרה בימינו. שומרי החוק הם הזראים היחידים השולטים בקסמים ונעזרים בהם בזמן תפיסת פושעים. רבים מהם הוכשרו מגיל צעיר ולמדו לשנוא מכשפים ללא ידיעתם של השליטים בבית ספר מחתרתי - שנאתם למכשפים נובעת משיטת הלימוד של המורים שלהם ומשטיפת המח לה הם גורמים - זאת בכדי להעצים את כוחם כשהם נלחמים במכשף ולעתיד הקרב ובא. הזראים מכשירים בכל שנה עשרות שומרי חוק ולהם בית ספר מחתרתי מיוחד בשם 'ראיילסטין'. לעומת זאת, קיימים בתי ספר אשר בפיקוח המכשפים עצמם. שומרי החוק אשר למדו בבית הספר המחתרתי, הם הרבה יותר חזקים ושנאתם למכשפים רבה יותר, אך לא כל זראי בכל סגולות קסם נבחר לכך. לדוגמא: מסאקרט למד בבית הספר המחתרתי ולכן עוצמתו רבה יותר וכך גם שנאתו כלפי המכשפים. בדרך כלל, זראים אשר עברו חוויות לא טובות עם המכשפים, מתקבלים לראיילסטין. כאשר המכשפים ממנים זראי בעל סגולות קסם לשמור על העיר, הם בודקים מאיזה בית ספר הוא הגיע - לבית הספר המחתרתי יש שותפים, אשר עוזרים לשומרי החוק המגיעים מבית הספר זה לעבור את המבחנים מבלי שהמכשפים יידעו. זה אחד הסודות הגדולים של הזראים וכשהוא יתגלה, המצב לא יהיה טוב כמקודם.
מדבר טיטור: מדבר מסוכן ביותר המפריד בין העיר טוטוקנטה לעיר הדרומית לה, טוקאדין. במדבר שורצים יצורים רבים ושבטים מסוכנים.
הערה: המושגים יתעדכנו בהמשך. על חלק מהמושגים יש כבר הסבר קצר בפירוט שכתבתי על העולם הנ"ל.


על הדמויות הראשיות בקצרה:
אורפן\קרלנסלו פינראנדי: מכשף מורד בעל עוצמה רבה, שינה את שמו בעקבות מרידתו במגדל הניב (ובכללי במכשפים) לאחר שאחותו הגדולה אזאלי קוללה על ידם.
גיל: 20
גובה: 172 ס"מ
יכולת\מיומנות: כשפים

מג'יק לין: השוליה של אורפן, אותו לקח תחת חסותו. אמו מתה בלידתו, מאז הוא חי עם אביו ולאחר מכן גם עם אורפן.
גיל: 13
גובה: 159 ס"מ
יכולת\מיומנות: כשפים

קליאו אוורלסטינג: השותפה של אורפן, בת אצולה. אביה נעלם באופן מסתורי לפני כשנה לאחר שנפגש עם מכשפים.
גיל: 16
גובה: 155 ס"מ
יכולת\מיומנות: לחימה בחרב

הערה: אני בכוונה לא מרחיבה על הדמויות יותר מידי, אלו דמויות מאוד עמוקות, אבל אני רוצה שאתם במהלך הסיפור תנתחו אותם כמו שרק אתם יודעים.
משום שהספר מבוסס על סדרת אנימה, אתם יכולים לגלוש באינטרנט ולראות איך הדמויות נראות.

אעדכן בהמשך! בינתיים אשמח אם תשתפו אותי בדעתכם :)
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
ממתין לקרוא את הפרק שני.
גם קראתי את המידע שפרסמת, פשוט הוא לא חידש יותר מדי (וכך צריך, יש הבדל בין סיפור לבין כתיבה על עולם) ולכן לא הגבתי. בהחלט מסביר למי שלא קרא עדיין.

מה שכן, לדעתי קווי אופי כללי זה משהו שלך חשוב להגדיר לעצמך, אבל לי כקורא זה משהו שאני צריך להבין מהסיפור.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
תודה על התגובה, אתה צודק כמובן!
בפרק השני יש הרבה 'אקשן', אם אתם חובבי פעולה, כנראה שתאהבו אותו. עבדתי עליו הרבה זמן, תיהנו!


פרק שני

הבריחה מטוטוקנטה חלק ב'

300.PNG

באישון לילה, נכנסו לבית אוורלסטינג המפואר שומרי החוק, ואף לא ביקשו את אישורן של השוכנות בבית אצולה זה: האם פנלופה והבת הבכורה מריאבלה. משפחת אוורלסטינג הייתה ידועה כמשפחה העשירה ביותר בעיר טוטוקנטה וגם במחוז עצמו. מסקארט הביט סביב; הבית היה גדול בעל ארבע קומות, חפצים יקרי ערך הונחו כמעט בכל פינה, שטיחים אדומים התפרשו לאורך המסדרונות, החלונות הגדולים בסמוך לסלון היו מהודרים בווילונות קטיפתיים.
"יפה יפה." אמר מסקארט והתיישב על הספה האדומה והמפוארת בסלון הבית, השולחן מולו היה עשוי מזהב טהור. "אני בטוח שהגברות ערות, הן כנראה מפחדות. חפשו אותן." פקד מסקארט על נתיניו והניח את רגליו על השולחן, מחייך לעצמו.
"מה אתם רוצים?" אישה עגלגלה ובלונדינית בשנות הארבעים לחייה, יצאה בבהלה מתוך אחד החדרים בקומה השנייה. "למה אתם כאן?" שאלה שנית.
נראה כי הגברת העשירה הייתה נסערת מהופעתם הפתאומית של שומרי החוק בביתה ובשעה כה מאוחרת.
"הירגעי גברתי, רדי הנה ונשוחח." הציע מסקארט בקולו האלגנטי, מחייך לעברה.

"מה אתם רוצים מהילדה שלי?" שאלה האישה את מסקארט בדאגה; השניים ישבו זה מול זו בסלון הבית, בזמן ששומרי החוק האחרים עסקו בחיפוש אחר הבת הצעירה של המשפחה. אמה של קליאו, פנלופה, מעולם לא הצליחה להשתלט על בתה המרדנית, אשר נהגה לטייל בעיר כאוות נפשה והתרועעה עם אורפן ומג'יק רוב שעות היום.
"הבת שלך שיתפה פעולה עם מכשפים, היא שותפה לרצח איום ונורא." אמר לה מסקארט בהבעה חמורת סבר, עיניה הכחולות של האישה המבוגרת נפקחו לרווחה.
"ק-קליאו? זה לא ייתכן... היא רק בת שש עשרה, היא לא מסוגלת לרצוח אף אחד, יש לה לב טוב!" קולה של פנלופה רעד ועיניה איימו לדמוע.
"גברתי, איפה הילדה? היא לא תוכל לברוח מעונש... גורלה זהה לגורלם של הרוצחים." רמז מסקארט על עונשה הקרב ובא של בתה הצעירה ביותר.
"לא! לא! בבקשה!" צרחה האם ונפלה על ברכיה מול שומר החוק "אני מתחננת! אל תפגעו בתינוקת שלי!" היא החלה לבכות, אוחזת ברגלו של מסקארט.
הוא הרים גבה "אנחנו לא אשמים, כנראה שהחינוך שלך היה לקוי." העליב אותה והזיז אותה הצידה בעזרת רגלו השנייה.
"קליאו לא בבית!" האחות הגדולה, מריאבלה; בחורה בלונדינית ומתולתלת, רצה לכיוונם ונעצרה ליד אמה הבוכה "תניחו לאמא שלי, אינכם מתביישים?" קולה של הבחורה הצעירה רעד, כאב לה לראות את אמה במצב זה, ועם זאת היא דאגה לאחותה הקטנה, אשר אינה בבית. מריאבלה עזרה לאמה לקום וחיבקה אותה.
"ק-קליאו לא בבית?" שאלה פנלופה את בתה, מנגבת דמעותיה במהירות.
"לא... ואני לא יודעת איפה היא." השיבה לה מריאבלה ועברה להביט בזהירות על מסקארט, אשר נעץ בשתיהן את מבטו הבוחן. מריאבלה הייתה בטוחה כי אחותה נמצאת עם אורפן המגונן עליה מפני שומרי החוק.
"אתם בני האצולה תמיד עזרתם למכשפים, אתן מופתעות שהוא נעלם והשאיר אתכן לבד?" התגרה בהן מסקארט.
עקבותיו של אב המשפחה, מקיידור, נעלמו מספר חודשים לאחר שיצר קשר עם מכשפים מסוכנים ממגדל הניב. אותם מכשפים בעלי עוצמה, נתנו לו את החרב באלדטאנדרס אשר ניתנה לקליאו ביום הולדתה, ומאז נעלם מקיידור אוורלסטינג באופן מסתורי. בנות המשפחה מעולם לא ראו את המכשפים איתם נפגש ומאותו היום בו הוא נעלם, הם כבר לא התקרבו לבית המשפחה. לקליאו היה הכי הרבה קשה להתמודד עם היעלמותו של אביה, היא הייתה קשורה אליו והתנהגותה המרדנית הפכה לשכיחה יותר. פנלופה ומריאבלה היו שבורות בעצמן ולא יכלו להשתלט על הנערה.
"זה ממש לא ענייכם." תקפה מריאבלה את שומר החוק החטטן "אבי היה אדם טוב, אנחנו לא יודעות... מה קרה לו." קולה של הבחורה נסדק, היא עצמה את עיניה המאיימות לדמוע וחזרה לחבק את אמה, פנלופה הייתה בהלם מכדי לדבר שוב.
"בכל אופן, אנחנו נמצא אותה ואת המכשפים, אלו שעותיה האחרונות." אמר מסקארט לסיום וסימן בעזרת ידו לנתיניו כי זה הזמן לעזוב את הבית ולחפש את השלושה במקום אחר. כשהוא טורק את דלת הבית מאחוריו, החלו הנשים לבכות בקול, אך מריאבלה הרגישה כי היא חייבת לעצור את הדמעות ולהרגיע את אמה.
"אל תדאגי, אמא... אורפן ישמור לנו על קליאו, את מכירה אותו."
"אני מקווה שהיא איתו... היא אפילו לא לקחה את החרב שלה." אמרה פנלופה לבתה ונשפה באפה תוך כדי בכי. זה היה נכון, קליאו השאירה מאחור את החרב שלה; מגיל צעיר, קליאו למדה להילחם בחרב בכיתת אימונים מיוחדת. על אף חמש שנות הכשרה ולימוד, נשאר לנערה עוד הרבה מה ללמוד על לחימה בחרב ובכל זאת, לא היססה להילחם באויביה ולעזור לשותפה המכשף.

אורפן ארז במהירות, הוא הניח על מיטתו תרמיל חום וגדול, אליו הוא השתדל להכניס כמה שיותר קופסאות שימורים, שמיכות ובקבוקי מים. מן הצד צפה עליו בוגופ, הוא שילב את ידיו ונאנח בכבדות.
"אני מניח שהם מחכים לך בקרבת מקום." אמר הגבר וקרב אל המכשף, אשר ניסה לדחוס אל התרמיל עוד כמה בקבוקי מים "אני יודע שתשמור עליו היטב." הוסיף והניח את ידו על כתפו של המכשף.
"אני שמח שאתה יודע." אמר לו אורפן והסתובב להביט על בוגופ "אני... לא יודע מתי נחזור, אני לא בטוח שנוכל לחזור אי פעם." אורפן הרגיש שהוא חייב להכין את בוגופ, מג'יק היה בנו היחיד וייתכן כי לא יזכה לראותו בזמן הקרוב, אלא אם כן ייצא מן העיר מבלי ששומרי החוק יעקבו אחריו.
"אני סומך עלייך, אורפן." בוגופ טפח על גבו של המכשף, מנסה להסתיר את הכאב שלו, אך אורפן ידע כמה קשה לו; מג'יק שב לביתו היום לאחר חודש, וכבר אביו צריך להיפרד ממנו. "אני יודע כמה הילדים האלה חשובים לך, אני מודה לך."
"אין צורך להודות לי, הכל יהיה בסדר." ניסה אורפן לנחמו "אני יודע שקשה לך, אבל מג'יק נמצא בידיים טובות." לפתע בוגופ חיבק אותו בחוזקה, אורפן היה מעט מופתע משום שבוגופ היה אדם שאינו מחצין את רגשותיו בדרך כלל בדומה לו, אבל כעת היה זה בלתי נמנע. אורפן נאנח וחיבק אותו בחזרה – בוגופ היה אב טוב למג'יק, אורפן העריך אותו על החינוך הטוב שנתן לנער הזה; מג'יק גדל ללא אם, היא מתה בלידתו. אביו נתן את כל כולו עבור בנו היחיד, ומג'יק גדל להיות ילד טוב ואדיב.
"תוכל ליצור קשר עם משפחת אוורלסטינג ולהודיע להן?" שאל אורפן את בוגופ, בתשובה לכך הגבר הגדול הנהן בחיוב.
'אני בטוח ששומרי החוק הגיעו גם למשפחתה של קליאו, וגרמו לאמה ולאחותה לדאגה רבה, אני מקווה שהן סומכות עלי'. קיווה אורפן בלבו. למרות שהיה עמן ביחסים טובים, הוא רצה להאמין כי הן סומכות עליו עד הסוף.
המכשף חזר להביט על התרמיל המלא בכל טוב והניח את ידיו על מותניו "אני חושב שזה יספיק לפחות עד שנגיע לעיר טוקאדין." העיר הקרובה ביותר לטוטוקנטה, הייתה העיר הדרומית טוקאדין, אורפן הניח שיעבור כנראה שבוע עד שיגיעו אליה בהליכה – ערי הזראים לא היו רחוקות זו מזו, אך הפריד ביניהן מדבר מסוכן בשם טיטור.
"בהצלחה... הייתי רוצה להיפרד מהבן שלי באופן אישי, אבל זה יהיה מסוכן מידי." אמר בוגופ בנימת אכזבה. אורפן הנהן לעברו; אף הוא הסתכן כשחזר לפונדק, אותו עזבו לפני כשעה שומרי החוק. הוא השאיר את מג'יק וקליאו מאחורי הפונדק, והוא כל כך פחד לא לראות אותם שם.
"אני מצטער." אורפן שלח מבט אחרון לבוגופ, מעלה את התרמיל על גבו "אמסור למג'יק את אהבתך." אמר וקפץ מן החלון.
בוגופ נאנח 'מג'יק... תהיה חזק...' אמר בליבו וסגר את החלון.

אורפן נחת בקלילות על האדמה כמקודם, לאחר שהשתמש באותו הכישוף. מיד חיוך קטן עלה על שפתיו; מולו ישנו הנערים, הם נשענו על קיר האבן שמאחוריהם כשראשה של קליאו מונח על כתפו של מג'יק.
אורפן רכן מולם "היי, אני כאן." לחש לאוזנם. שני הצעירים הללו הם תחת חסותו עכשיו, הוריהם סומכים עליו.
מג'יק היה הראשון לפקוח את עיניו "מאסטר, כבר ארזת?" שאל הנער בקול עייף.
"כן..." אורפן עבר להביט על קליאו ונאנח "קליאו, קומי." אמר בקול קפדני ונתן לנערה מכה קטנה על מצחה בעזרת אצבעו.
"אאוץ', מה אתה עושה?" שאלה הנערה ומיששה את מצחה "ככה לא מעירים גברת." העירה לאורפן בנימה מפונקת. שיערם הבלונדיני של השניים היה מקורזל מן הרגיל.
"אנחנו חייבים למהר, אתם זוכרים מה תכננו?" שאל אורפן בתקווה שהשניים יעשו כבקשתו, הוא תמיד דאג מכך שיחליטו להתערב בזמן הלא מתאים.
מג'יק וקליאו נעמדו על רגליהם והביטו זה על זו.
"אני זוכר, מאסטר... גם קליאו." אמר מג'יק מעט בהיסוס לגבי הנערה, קליאו מיהרה לדרוך על רגלו בשקט "א-אני מתכוון, ברור שקליאו זוכרת!" קרא מג'יק בכאב.
"אני רוצה לסמוך עלייך, קליאו." אורפן הרגיש כי הוא חוזר על עצמו בפני הנערה, הוא כה פחד שהיא תעשה משהו שטותי ותשבש את התכנית.
קליאו חייכה "אל דאגה!" אמרה בביטחון. אורפן הסית את מבטו ממנה, החיוך שלה גרם ללבו להתרכך ולעיתים זה עצבן אותו, הוא לא רצה לחשוף את רגשותיו בפני השניים. הם ידעו כי אורפן דואג להם ואוהב אותם יותר מכל דבר אחר, אך הייתה לו בעיה בהפגנת הרגשות – בעיקר לאחר המקרה של אזאלי. הוא נהג לחייך לכיוונם ברכות רק כשישנו או לא הבחינו בכך.
"קדימה, אין לנו זמן." אמר אורפן, והשלושה החלו להתקדם בזהירות לעבר היציאה מן העיר – שומרי החוק עמדו לצד השער ושמרו שהמכשפים לא ימלטו.
אורפן, מג'יק וקליאו הסתתרו מאחורי אחד הבתים, משקיפים בשקט על השער המתכתי הגדול, ועל שומרי החוק בעלי הגלימות הלבנות; הם עמדו זקוף והביטו לצדדים, מוכנים לכל תרחיש.
אורפן ידע שזה לא יהיה פשוט, הוא רצה להבריח את קליאו ומג'יק כמה שיותר מהר, אסור ששומרי החוק יבחינו בהם. הוא כלל לא פחד על עצמו, אלא על הנערים.
המכשף הסתובב בכדי להביט על השניים, הם נראו מודאגים "ברגע שאתחיל לתקוף, תנצלו את הזמן ותברחו מהשער... אל תדאגו, אשוב אליכם במהרה." לחש להם אורפן. קליאו ומג'יק הנהנו, הבעתם הפכה לנחושה.
"בסדר, מאסטר." אמר מג'יק לאדונו "אנחנו סומכים עלייך." הוסיף והדגיש בכוונה את המילה 'אנחנו'. הוא לא שכח את דבריה של קליאו וחשש כי היא מתכננת להמרות את פיו של אדונו.
אורפן הביט על הנערה, עיניה התכולות והגדולות הביטו על אורפן בלי לומר מילה. הוא נאנח, תוהה לעצמו מה עובר בראשה של הילדה הזאת. 'אם היא תתערב... אני נשבע שאתעצבן כמו שלא התעצבנתי מעולם' הבטיח לעצמו אורפן, והחל להתקדם באיטיות לעבר השער, הוא נעצר לרגע והסתכל לאחור בכדי להביט על קליאו ומג'יק, אשר צפו בו וחיכו לעיתוי הנכון.

ואז משום מקום, קרן אור כחולה ועוצמתית נשלחה לכיוונו של אורפן, המכשף הבחין בה מיד למרות מהירותה, והשתמש בכישוף הגנה כשהוא שולח את ידיו מלפנים – סביב אורפן נוצרה מעטפת שקופה, אשר מנעה מקרן האור לחדור פנימה ולפגוע בו.
"לעזאזל!" קרא אורפן.
מישהו הספיק למצוא אותו לפני שהתכנית יצאה לפועל. קרן האור דחקה את אורפן אחורה, רגליו נגררות על האדמה.
מג'יק וקליאו המבוהלים השקיפו על הנעשה, מתאמצים שלא לצרוח ולהסגיר את עצמם.
לאחר מספר שניות, קרן האור הכחולה נעלמה וכך גם מעטפת ההגנה סביב אורפן.
על פי עוצמת הכוח, אורפן ניחש במי מדובר – מסקארט.
"והנה אנחנו נפגשים, אורפן." שומר החוק האכזרי הופיע מולו בהפתעה יחד עם שאר נתיניו. הוא מחא כפיים, מחייך לכיוונו של אורפן.
"מסקארט... יצור עלוב שכמוך." דיבר אליו המכשף, נגעל מהתנהגותו; מסקארט היה אדם אכזרי, שנאתו למכשפים השתלטה עליו בכל פעם, וגרמה לו להפגין את התנהגותו הבזויה גם כלפי חפים מפשע.
"מעולם לא רציתי שתגור כאן, אבל גריידר היה נחמד מידי ואישר לך זאת. כיום, הוא כמובן מתחרט על כך." מסקארט צקצק בלשונו "כמה חבל שזמנך נגמר."
גריידר היה ראש העיר של טוטוקנטה, בעבר הוא ריחם על המכשף המורד ואישר לו לגור בעירו, אך עם הזמן החל לחשוד בו ולפתח שנאה כלפיו – אורפן היה בטוח שהגורם לכך הוא מסקארט, אשר שטף את מוחו בשנאתו למכשפים.
"כמה פאתטי." אורפן גיחך למשמע דברי שומר החוק "האם באמת עלה בדעתך שאתה מסוגל לנצח מכשף כמוני?" שאל משועשע "נסה אותי."
"כבקשתך, מכשף עלוב." השיב מסקארט, והחל ללחוש במהירות מילות קסם מסורבלות.
אורפן חייך לעצמו והתחמק לפני שקרן אור נוספת פגעה בו, במקום זאת היא פגעה בעוצמה באדמה והרעידה את האזור.
"זה כל מה שאתה יכול, הא?" ניסה להעליבו אורפן, הופך בזריזות את ידו לחרב זוהרת ואדומה. הוא רץ לכיוונו של מסקארט, מתכנן להילחם נגדו פנים מול פנים ולמנוע ממנו לשים לב לבריחתם של קליאו ומג'יק מן השער.
'אתם יכולים לעשות את זה, רק חכו לעיתוי הנכון.' אורפן קיווה בכל ליבו שהנערים ידעו מתי לברוח – שומרי החוק האחרים הניחו בטיפשותם לשער, ועזרו למסקארט להילחם נגד אורפן כי כוחותיו עלו על כולם יחד.
אורפן התחמק בזריזות מהקסמים שנשלחו אליו בדרכו אל מסקארט, מעלף כל שומר ראש שניסה להגן על מפקדו, מוכן לתקוף אותו בחרבו האדומה ולסיים את זה אחת ולתמיד.
הרעש האדיר כתוצאה מהקרב, גרם לתושבי העיר לצרוח בבהלה בבתיהם.
לבסוף, הגיע אורפן אל מסקארט וניסה לחתוך אותו בעזרת חרבו, אך שומר החוק התחמק והשתמש בקסם הגנה, מנסה לדחוק את המכשף לאחור.
"אז איפה הילדים, מכשף?!" צעק מסקארט במאמץ תוך כדי היאבקותו באורפן, פניהם קרובות זו לזו כשהבעת שנאה נשקפת מעיניהם.
"זה לא עניינך! אתה לא תניח עליהם אצבע!" צרח עליו המכשף, דבריו של מסקארט גרמו לו להתעצבן כהוגן, כך שעוצמת כוחו גברה וחרבו החלה לחדור את המגן שלו.
"אנחנו עוד נראה!" מסקארט הרגיש כי כוחו אזל אט-אט, אורפן היה חזק מידי עבורו.

"קליאו, עכשיו זה הזמן! בואי!" קרא מג'יק ומשך בידה של הנערה, שניהם רצו לכיוון השער.
לרוע מזלם, מסקארט הבחין בשני הצעירים הרצים לעבר השער מבעד למעטפת ההגנה הכחולה שלו. אורפן החרד פקח את עיניו לרווחה, מנחש על פי הבעתו כי הבחין בקליאו ומג'יק.
"אז הנה הילדים, אחסל אותם במכה אחת לפני שיספיקו לצאת מן העיר." אמר בחיוך ארסי, מרים את ידו הימנית באיטיות ומכוון אותה אל הנערים, בזמן שידו השמאלית עוד מפעילה את מעטפת ההגנה. קליאו ומג'יק המשיכו לרוץ לכיוון היציאה בלי להביט לאחור.
"אורפן..." לחשה קליאו תוך כדי ריצה, עוצמת את עיניה במאמץ - היא ידעה שלא תהיה מסוגלת לשמוע לו. היא נעצרה והביטה לאחור מתנשפת. מג'יק לעומתה, המשיך לרוץ וכלל לא שם לב שהנערה איננה מאחוריו עוד.
"לא!" צרח אורפן ותפס בידו של מסקארט "אני... לא... אתן לך!" במאמץ רב, הצליח המכשף להסית את ידו של מסקארט הצידה וקרן האור פגעה בגופו במקום בנערים.
"אורפן!" קראה קליאו בבהלה ורצה לשדה הקרב, מרימה בדרכה אבן חדה; החרב שלה לא הייתה עמה והיא הייתה חייבת לקחת משהו שישמש אותה כנגד האויב.
המכשף הוטח על האדמה בחוזקה, קרן האור הצליחה לחתוך את ידו ורגלו שהחלו לדמם.
"מקסים! כשזה קשור בילדים הללו, אתה כבר לא מכשף כל כך חזק." מסקארט גיחך בקול, הוא היה משועשע מהסיטואציה – מכשף רב עוצמה כמו אורפן, נחלש כתוצאה מדאגתו כלפי שני ילדים.
"חתיכת.. כלב..." קילל אורפן בזעם, מתאמץ לקום מן האדמה הקשה, דמו הכתים אותה.
הוקל לו, קליאו ומג'יק הצליחו לצאת מן העיר כמתוכנן, הוא ידע שאפשר היה לסמוך עליהם, כעת הוא יוכל לחסל את שומר החוק בלי בעיה.

לפתע אבן פגעה בראשו של מסקארט.
"תניח לאורפן, אידיוט! לא כדאי לך להתעסק איתי!" קראה קליאו מאחוריו, שיערה הבלונדיני והארוך התנופף ברוח כשהבעה נחושה נשקפת על פניה.
"קליאו..." אורפן הרגיש כי עולמו חרב עליו "מה... מה היא חושבת שהיא עושה?!" ליבו פעם במהירות, היא המרתה את פיו אחרי הכל... 'טיפשה!' הוא חרק בשיניו, הוא לא יכל לתאר את הזעם שחש כעת כלפי קליאו.
מסקארט הסתובב לאחור, מבחין בנערה הצעירה והיפה מולו.
"קליאו אוורלסטינג, כמה נחמד לראות אותך." שומר הראש קרב בצעדים איטיים אל הנערה, היא צעדה לאחור.
"תתרחק!" קראה קליאו, היא ניסתה להיראות לוחמנית, אחרי הכל היא למדה להילחם בחרב מגיל צעיר, ולמרות שהחרב איננה אצל בעליה ברגע זה, היא עדיין מסוגלת לנסות... כשותפה של אורפן, היא לא הייתה יכולה להשאיר אותו מאחור.
גופו של אורפן רעד, הוא התאמץ בכל כוחו לעמוד על רגליו בזמן שהוא מתנשף בכבדות.
"ק-קליאו... אני לא אתן לו לפגוע בה, אני לא אתן!" צרח אורפן בזעם ורץ לכיוונה של הנערה.
"אסיים איתך מהר, להתראות ילדונת." מסקארט שלח לעברה של קליאו את אחת מקרני האור שלו, אשר הייתה מחסלת אותה במכה.
"לאאא!!!" המכשף תפס בגופה של קליאו וקפץ עמה הצידה, היא צרחה ועצמה את עיניה בזמן שאורפן הרים אותה על ידיו החסונות.

מג'יק חזר העירה ברגע שהבחין שקליאו לא איתו, הוא שיער כי היא לא יכלה להתאפק וסבכה את כל התכנית. הוא הצטער כל כך שלא שם לב אליה בזמן ומנע ממנה לחזור. מג'יק ראה בעיניו את הפיצוץ כתוצאה מהתקפתו של מסקארט, אך משהו אינו היה כשורה – הפיצוץ היה אדיר מידי בשביל קרן אור אחת שפגעה באדמה.
"מאסטר! קליאו!" הנער רץ אל תוך איזור הפגיעה בהיסטריה, מחפש בעיניו הירוקות את היקרים לו.
ואז לפתע, מתוך העשן שנוצר כתוצאה מהפיצוץ, הופיעה דמות גבוהה מאוד ומרשימה, סביבה היו מונחות גופותיהם של שומרי החוק וביניהם מסקארט.
"מ-מי אתה?" שאל מג'יק בפחד.



אז זה היה הפרק השני, נגמר במתח! מקווה שאהבתם :) אחכה לתגובותיכם. אמשיך לעבוד על הפרק השלישי בינתיים.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
אין ספק שזה מותח. לא מוסבר למה מסקארט שונא כל כך מכשפים. ייתכן שהוא מקנא בכוחם אם לשפוט לפי התנהלותו הבוטה אבל לא הייתי אומר שונא. אני מוצא את זה מעט אירוני שאורפן נלחם בו עם חרב שמזוהה עם לוחמים בעוד שהוא ועמיתיו נלחמים עם קרני אור שיותר מזוהות עם מכשפים. אין למסקארט, למעשה, דרך מעשית לאמוד את כוחו של אורפן כמכשף בעוד שיחסית ברור שהוא מאד חזק - קרן האור שלו גרמה לרעידת אדמה קלה - אני מניח שהוא נכשל בבחינות הכניסה למגדל הניב וצריך הרבה יותר מכח כדי לעבור אותן.

לגבי קליאו, האם היא באמת לא השתמשה בחרב עד עכשיו? ואיך היא בדיוק שומרת על כזה קור רוח בין גופותיהם של שומרי חוק? אני מבין שאמה של קליאו לא במצב טוב אבל... האם לא עבר במחשבתה הרעיון לשחד את מסקארט או לפחות להשתמש בכבוד שמישהו כמוהו רוחש למעמדה על מנת להבטיח את שלומה של בתה? אני מניח שמסקארט, לצד שנאתו למכשפים, הוא אדם הגון - מישהו אחר היה משתמש בשיתוף הפעולה של קליאו עם אורפן כתירוץ להחרים את נכסי משפחתה ולחלוק בשלל עם אנשיו.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
אין ספק שזה מותח. לא מוסבר למה מסקארט שונא כל כך מכשפים. ייתכן שהוא מקנא בכוחם אם לשפוט לפי התנהלותו הבוטה אבל לא הייתי אומר שונא. אני מוצא את זה מעט אירוני שאורפן נלחם בו עם חרב שמזוהה עם לוחמים בעוד שהוא ועמיתיו נלחמים עם קרני אור שיותר מזוהות עם מכשפים. אין למסקארט, למעשה, דרך מעשית לאמוד את כוחו של אורפן כמכשף בעוד שיחסית ברור שהוא מאד חזק - קרן האור שלו גרמה לרעידת אדמה קלה - אני מניח שהוא נכשל בבחינות הכניסה למגדל הניב וצריך הרבה יותר מכח כדי לעבור אותן.

לגבי קליאו, האם היא באמת לא השתמשה בחרב עד עכשיו? ואיך היא בדיוק שומרת על כזה קור רוח בין גופותיהם של שומרי חוק? אני מבין שאמה של קליאו לא במצב טוב אבל... האם לא עבר במחשבתה הרעיון לשחד את מסקארט או לפחות להשתמש בכבוד שמישהו כמוהו רוחש למעמדה על מנת להבטיח את שלומה של בתה? אני מניח שמסקארט, לצד שנאתו למכשפים, הוא אדם הגון - מישהו אחר היה משתמש בשיתוף הפעולה של קליאו עם אורפן כתירוץ להחרים את נכסי משפחתה ולחלוק בשלל עם אנשיו.
תודה על התגובה!
מסקארט שונא מכשפים משום שגדל על שנאה כלפיהם. המורים שלו הכשירו אותו ואת שאר שומרי החוק ולימדו אותם כמה המכשפים רעעים, זאת בשביל להעצים את כוחם בזמן שהם מלחמים במכשפים "שנאה מעצימה כוח" זו הייתה בערך הסיסמה שלהם. שומרי החוק יכולים לשנוא\לקנא במכשפים, אבל אין להם שופם רגש טוב כלפיהם.
החרב שאורפן יוצר בעזרת ידו זה סוג של כשף, היד שלו הופכת לחרב זוהרת (כך גם באנימה) והוא משתמש בכישוף הזה הרבה פעמים. קרני אור מזוהות עם קוסמים ומכשפים, אבל לאורפן יש את שיטות הלחימה שלו. אורפן נחשב לאחד המכשפים החזקים ממגדל הניב, כמובן שבהתחלה בעודו ילד הוא לא היה חזק במיוחד, אבל ככול שהזמן עבר הוא התחזק מאוד.

קליאו כמובן השתמשה בחרב שלה בעבר, היא שכחה לקחת אותה עמה. הגופות של שומרי החוק היו מפוזרות לאחר שהאיש המסתורי (כנראה שאתה מנחש מי הוא) רצח אותם, אך לפני כן, אורפן לא הרג את שומרי החוק, הוא חיסל אותם וגרם להם לאבד הכרה, מטרתו הייתה בעיקר להרוג את מסקארט. המוות של שומרי החוק התרחש בזמן הפיצוץ, כשאורפן הציל את קליאו.
שומרי החוק בזים לבני האצולה, כך שהם לא רוכשים להם כבוד אמיתי - בני האצולה עוזרים למכשפים ומקבלים הטבות מכך, לא היה טעם לחשוב על לשחד אותם.
לשומרי החוק לא חסר כסף, הם לא מעוניינים בכספם של משפחת אוורלסטינג, הם מעוניינים בהשפלתם על כך שיצרו קשר עם המכשפים. אז אתה צודק בקשר לזה.

מקווה שהבנת :)
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
התרחיש שמוצג פה לוקה בחוסר היגיון קל. אם הבנתי נכון, המכשפים שולטים בעולם הזה. היות והמכשפים, כבני אדם, לא מעוניינים לנהל ישירות את הזראים, הם הטילו על זראים נבחרים לעשות עבורם את העבודה. אותם זראים אחראים להקמת מיליציה עירונית אשר תשמור על הסדר בתחום שלה. ההיגיון שנתת הגיוני אם מדובר בכוח מחתרתי ששומר על החוק תחת אפם של המכשפים, לא בכוח רשמי ששומר על החוק בידיעת המכשפים, וכנראה, בברכתם.

"הוא חיסל אותם" בדרך כלל מפורש כי הוא הרג אותם. אול עדיף לשנות ללשתק אותם עם הצד הקהה של הלהב או איך שהוא עשה זאת.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
התרחיש שמוצג פה לוקה בחוסר היגיון קל. אם הבנתי נכון, המכשפים שולטים בעולם הזה. היות והמכשפים, כבני אדם, לא מעוניינים לנהל ישירות את הזראים, הם הטילו על זראים נבחרים לעשות עבורם את העבודה. אותם זראים אחראים להקמת מיליציה עירונית אשר תשמור על הסדר בתחום שלה. ההיגיון שנתת הגיוני אם מדובר בכוח מחתרתי ששומר על החוק תחת אפם של המכשפים, לא בכוח רשמי ששומר על החוק בידיעת המכשפים, וכנראה, בברכתם.

"הוא חיסל אותם" בדרך כלל מפורש כי הוא הרג אותם. אול עדיף לשנות ללשתק אותם עם הצד הקהה של הלהב או איך שהוא עשה זאת.
אתה צודק, אבל שומרי החוק עדיין שונאים את המכשפים כמו כל זראי אחר, למרות שהם הופקדו לשמור על החוק בערי הזראים. הם לא צריכים להסתיר את שנאתם\קנאתם - המכשפים יודעים שהזראים שונאים אותם, בעיקר כי הם אכזריים כלפיהם. זה נכון ששומרי החוק מקבלים הטבות מן המכשפים ורובם פועלים באופן הנכון, אבל מסקארט הוא קצת יוצא דופן - בפרק הבא אספר מה קרה לו בקשר למכשפים ולמה הוא שונא אותם יותר משאר שומרי החוק, אחרי מותו אצטרך להסביר יותר מי הוא היה. מסקארט עבר משהו יוצא דופן בילדותו הקשה.
אציין זאת גם - בית הספר המיוחד להכשרת שומרי החוק, בו הזראים מלמדים את בעלי סגולות הקסם לשנוא מכשפים הוא אכן מחתרתי, המכשפים כרגע לא יודעים על כך, בית הספר הזה הוקם בשביל להתמודד עם המכשפים ביום בו הם יחליטו להשמיד את הזראים (מה שיקרה בקרוב מאוד), גרמת לי לספר לך ספויילרים :p
בקיצור שומרי החוק אכן פועלים מתחת לאפם של המכשפים, השנאה שלהם טבעית בשביל זראים (כי הם עדיין כאלה), הם מסתירים את העובדה שהם מתכוננים למלחמה הגדולה, הרי הם הזראים היחידים שמסוגלים להתמודד עם כוחם של המכשפים בעזרת קסם ובעתיד ינסו לשכנע יצורים שונים לתמוך בהם.
אני אתן לך דוגמה ממלחמת העולם השנייה, בשואה - היו את היהודים שהיו חייבים לעזור לנאצים במחנה השמדה, אני חושבת היודנראט, כמובן ששנאו את הנאצים כמו כל יהודי אחר וזה היה ידוע, אך היו חייבים לשרת אותם (מכל מיני סיבות), אז תאר לך שקבוצת יודנראט בעצם עוזרת ליהודים האחרים בסתר ופועלת כנגד הנאצים בשקט עד לרגע הנכון - זה בדיוק מה שקורה עם שומרי החוק.

לגבי לחסל, כן, אשנה את זה ללשתק.

תודה רבה שאתה מגיב, גרמת לי לחשוב על רעיונות נוספים, הנה ההוספה: בכל אחת מששת ערי הזראים, ישנם עשרים שומרי חוק לפחות, הלבושים בבגדים לבנים. תפקידם זהה לתפקיד המשטרה בימינו. שומרי החוק הם הזראים היחידים השולטים בקסמים ונעזרים בהם בזמן תפיסת פושעים. רבים מהם למדו בבית ספר מחתרתי, הם הוכשרו מגיל צעיר ולמדו לשנוא מכשפים ללא ידיעתם של השליטים - שנאתם למכשפים נובעת משיטת הלימוד של המורים שלהם ומשטיפת המח לה הם גורמים - זאת בכדי להעצים את כוחם כשהם נלחמים במכשף ולעתיד הקרב ובא. הזראים מכשירים בכל שנה עשרות שומרי חוק ולהם בית ספר מחתרתי מיוחד בשם 'ראיילסטין'. לעומת זאת, קיימים בתי ספר אשר בפיקוח המכשפים עצמם. שומרי החוק אשר למדו בבית הספר המחתרתי, הם הרבה יותר חזקים ושנאתם למכשפים רבה יותר, אך לא כל זראי בכל סגולות קסם נבחר לכך. לדוגמא: מסאקרט למד בבית הספר המחתרתי ולכן עוצמתו רבה יותר וכך גם שנאתו כלפי המכשפים. בדרך כלל, זראים אשר עברו חוויות לא טובות עם המכשפים, מתקבלים לראיילסטין. כאשר המכשפים ממנים זראי בעל סגולות קסם לשמור על העיר, הם בודקים מאיזה בית ספר הוא הגיע - לבית הספר המחתרתי יש שותפים, אשר עוזרים לשומרי החוק המגיעים מבית הספר זה לעבור את המבחנים מבלי שהמכשפים יידעו. זה אחד הסודות הגדולים של הזראים וכשהוא יתגלה, המצב לא יהיה טוב כמקודם.

:) הייתי רוצה לדעת מה עוד אתה חושב על הפרק, האם הוא פרק טוב?
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
כפי שכתבתי למעלה, הפרק היה מותח למרות שידעתי שאורפן וחבריו יצאו מזה בלי פגע.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
הלדין אמר/ה:
כפי שכתבתי למעלה, הפרק היה מותח למרות שידעתי שאורפן וחבריו יצאו מזה בלי פגע.
לא הייתי אומרת בלי פגע, אורפן נפצע וקליאו כמעט נהרגה...
תודה רבה על התגובה :) אני אחכה לעוד תגובות ואפרסם את הפרק השלישי.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אחלה פרק, אהבתי את הסיום המותח.
מצטרף לדעה ששומרי החוק מתנהלים באופן קצת מוזר, גם הלהט שלהם לחסל וגם באופן הפעולה שלו - להתנקם בילדים והעימות הישיר.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
The oldman אמר/ה:
אחלה פרק, אהבתי את הסיום המותח.
מצטרף לדעה ששומרי החוק מתנהלים באופן קצת מוזר, גם הלהט שלהם לחסל וגם באופן הפעולה שלו - להתנקם בילדים והעימות הישיר.
תודה על התגובה! שמחה שאהבת.
לגבי שומרי החוק, האם קראת את תגובותיי להלדין? זה היה נראה לכם מוזר, משום שעוד לא חשפתי עוד מידע עליהם... אני מקווה שאתם מבינים כעת :)
הלהט שלהם לחסל מכשפים משום שהם שונאים אותם, כמו כל זראי אחר - אבל מסקארט בעיקר פיתח שנאה עצומה כלפיהם, כי קרה לו משהו בילדות בקשר לזה. יש בית בפר מחתרתי בו מכשירים שומרי חוק ל"מלחמה הגדולה", ליום בו המכשפים ירצו להשמיד את הזראים. עם זאת, הילדים קליאו ומג'יק חשובים לאורפן המכשף, דרכם הם יכולים לפגוע בנפשו.
 

Falcongirl2020

פונדקאי פעיל
היי לכולם! הנה הפרק השלישי:
בפרק יש אלימות ורמזים למין, רק מזהירה עבור אנשים שלא אוהבים את זה.
תיהנו!

פרק שלישי

לקחים

300.PNG

קיזה שילבה את ידיה, משקיפה מן החלון הגבוה ביותר בבית המלון בו התאכסנו היא ואדונה לואיס. כעת, היא נשארה לבד בחדר הקטן והחשוך; היא חשבה לעומק על מילותיו האחרונות של אדונה לפני שעזב את החדר:
"קיזה, אל תעזי לעקוב אחרי, יש דברים שאת לא צריכה לדעת, זכרי את מקומך, את בסך הכל שפחה עלובה."
אדונה הסתיר דבר מה מפניה, לעיתים היא הרגישה כי הוא אינו מספר לה בכדי שלא לפגוע בה, או שמה היא לא באמת שפחה טובה... מחשבות רבות התרוצצו בראשה; היא רצתה להיות הדבר הכי יקר ללואיס, היא רצתה שהוא יאהב אותה ויסמוך עליה. קיזה קיבלה באהבה את הלקאותיו של אדונה, אך היא רצתה להיות שותפה למחשבותיו ולסודותיו, היה אכפת לה ממנו יותר מכל דבר אחר וזה הדאיג אותה.
'לואיס... אני רוצה להיות שותפה לסודותיך.' חשבה ונאנחה בתסכול.
המכשפה הביטה לאחור; הייתה בחדר מיטה זוגית אחת, היא החלה להתפשט באיטיות, זורקת את בגדיה הצידה. 'יום אחד אתה תרצה אותי...' חשבה בזמן שהיא מחייכת לעצמה, מחשבות ארוטיות אופפות את ראשה.
היא נכנסה למיטה עירומה לחלוטין, לא היה קר במיוחד והיא ניצלה את המצב בכדי לחשוב על סיטואציה בה אדונה היקר היה מסכים לשכב איתה לפחות פעם אחת. קיזה ידעה – היא תלך אחרי אדונה עד יום מותה, מקווה כי הוא יסתכל עליה באור אחר בעתיד לאחר שנקמתם תושג וראשם לא יהיה מוטרד עוד בעקבות חטאיהם של מכשפי מגדל הניב.

זיעה החלה לבצבץ על מצחו של מג'יק, הוא לא יכל לראות בבירור את האדם העומד מולו, אך הוא היה עצום בגודלו. גופותיהם המדממות של שומרי החוק היו מוטלות על האדמה סביבו.
"איפה המאסטר שלי וקליאו?!" שאל מג'יק את הדמות המסתורית בדאגה. לפתע גופו החל להצטמרר, הילה אפלה מאוד אפפה את האזור "מ-מה ההילה הזאת..." מג'יק אחז בראשו הפועם בכאב. העשן החל להתפזר והדמות נעלמה כלא הייתה.
הנער התנשף בכבדות, מביט סביב ומחפש בעיניו הלאות את אורפן וקליאו.
לפתע יד תפסה ברגלו, מג'יק נבהל כהוגן – הייתה זו ידו של מסקארט, הוא גסס; כל גופו
של ראש שומרי החוק של העיר טוטוקנטה היה מלא בחתכים עמוקים, נראה כי להבים חדים ננעצו בבשרו, בגדיו הלבנים היו קרועים וספוגים בדמו, הוא השתעל ופלט גושי דם משפתיו הרוטטות.
"מסקארט..." לחש מג'יק, הוא רכן לעבר גופו המוטל, מזועזע ממצבו האנוש.
"מ-מפלצת... זאת... הייתה מפלצת..." התאמץ מסקארט לדבר בזמן שנאנק מן הכאבים העזים. "מ-מפלצת איומה..." הוסיף ברעד. הוא החל לפרכס לנגד עיניו הנחרדות של הנער.
'האם כדאי לי לנסות ולהציל אותו...?' מג'יק לא ידע אם תהיה זו ההחלטה הנכונה, הרי מסקארט ניסה להרוג את שלושתם והוא אינו יודע מה עלה בגורלם של אורפן וקליאו, אך זה כבר היה מאוחר מידי – מסקארט הפסיק לנשום.
הוא רצה לצרוח בבכי; אדונו וקליאו היו בצרות גדולות, לולא היה מגיע בזמן המלחמה בזמן שקליאו ניסתה להגן על אורפן... אולי היה מצליח להציל אותם, אך הוא סמך על כוחותיו של המאסטר שלו, קליאו לעומתו רצתה להוכיח את עצמה כשותפה טובה ולא חשבה בהיגיון.
כשראה הנער את מצבו של שומר החוק, הוא פחד נורא – האם גורלם של אורפן וקליאו זהה?
דמעות החלו לרדת במורד לחייו "מאסטר... קליאו..." גופו הצעיר רעד; הכל באשמתו, אורפן וקליאו היו צריכים את העזרה שלו, הוא השוליה הכי חלשה בעולם.
"מאסטר!" החל לצרוח בבכי הנער, אך לפתע מישהו הניח יד על כתפו.
"זה בסדר, מג'יק." היה זה קולו של אורפן.
מג'יק הביט לאחור במהירות "מאסטר! אתה בסדר!" הוא נעמד על רגליו וחיבק את אדונו, דמעותיו מרטיבות את בגדיו.
"אכן." השיב אורפן בקור רוח, אך חיבק את הילד בחזרה.
"רגע, איפה קליאו?" שאל לפתע מג'יק בדאגה, מניח לגופו של אדונו.
אורפן חרק שיניו בכעס ברגע שמג'יק הזכיר את שמה של הנערה "מחכה מחוץ לעיר." השיב מעט בזריזות; בקרוב הוא ילמד את הילדה הזאת לקח.
"איזה מזל..." אמר מג'יק בהקלה.
המכשף הביט על גופתו של מסקארט 'טיפש... חבל שאני לא הייתי זה שחיסל אותך.' הוא הסתכל סביב על שאר שומרי החוק המתים; אורפן ידע כי לא הוא ולא מסקארט היו אחראיים לפיצוץ האדיר, הוא לא ידע מה היו כוונותיו של האחד אשר גרם לזה – האם ניסה להציל אותו ואת קליאו, או שמה נכשל במשימתו להרוג אותם? בזמן הפיצוץ, כאשר אורפן הרים את הנערה הפגיעה על ידיו, הוא השתמש בכישוף הגנה ומנע מלהבים בלתי רגילים לחתוך את גופם, כמו שחתכו למוות את את גופם של שומרי החוק. אורפן הכיר את הכישוף הזה; רק מכשפים בעלי עוצמה ידעו להשתמש בו, היה זה כישוף בו המפעיל שולח אל אויביו להבים חדים, אשר עלולים לגרום לפיצוץ אדיר כשהם פוגעים בקרקע – אלו לא היו להבים רגילים: הם היו גדולים, כבדים ומסוכנים, אם אחד הלהבים הללו היו פוגעים בקליאו...
אורפן קילל בשקט, מג'יק הביט על פניו; המאסטר שלו כעס מאוד על פזיזותה של קליאו, הוא הכיר אותו יותר טוב מכולם, הנערה הפרה את ההסכם וסכנה את חייה שכה חשובים לו – מג'יק לא היה בטוח אם אי פעם אורפן יהיה מסוגל לסמוך עליה שוב.
המכשף החל לצעוד אל מחוץ לעיר בלי מילה נוספת, ראשו היה טרוד במחשבות על טיפשותה של קליאו, והוא לא יכל להתרכז ולחשוב על שאירע בקרב. הנערה חייבת ללמוד לקח – אורפן לא יוכל לסבול מצב נוסף בו היא מסכנת את חייה היקרים.
מג'יק נאנח וצעד אחר אדונו, משתדל שלא להביט על ההרס שנגרם כתוצאה מהקרב בעיר שהוא כה אהב וגדל בה; מצד אחד הוקל לו שהמאסטר שלו וקליאו בסדר, אך אורפן היה עצבני מאוד ומג'יק דאג לנערה.

קליאו ראתה את אורפן ומג'יק קרבים לעברה, היא ישבה על חול המדבר במרחק לא רב מן הכניסה לעיר טוטוקנטה. הם צעדו לעברה כשהמכשף מביט הצידה, משום שלא היה מסוגל להביט על עיניה.
"מג'יק!" קראה הנערה בשמחה, חיוך גדול מתפרש על פניה הסמוקים; היא דאגה למג'יק, אך הוא היה נראה בריא ושלם. הנערה נעמדה על רגליה מרגישה מרוצה מעצמה - היא סיכנה את חייה עבור אורפן כשותפה הבלעדית שלו, היא ידעה כי היא מסוגלת לעשות זאת. אורפן היה כל עולמה, לא היה אכפת לה לסכן את עצמה בשבילו.
מזג האוויר המדברי החל להיות קריר הלילה, רוח קפואה החלה לנשוב וליטפה את פניהם של השלושה. מג'יק סחב את התרמיל הגדול על גבו, אשר היה מוכן למסע הארוך.
הנער הבלונדיני נעמד מול הנערה ונאנח "קליאו... הדאגת אותי כהוגן." אמר כשהבעה רצינית נשקפת על פניו. אורפן עמד על יד הנערים, אך גבו היה מופנה לעברם, הוא השתדל לשמור על קור רוח ולא לתת לזעמו להשתלט עליו.
"שטויות! הוכחתי שאני השותפה הכי טובה שיש!" קראה קליאו בשחצנות, מעיפה בשובבות קצוות פוני בלונדיני מפניה.
"את חתיכת טיפשה! זה מה שאת!" צרח לפתע אורפן על הנערה, הוא הסתובב לעברה והרים את ידו בכדי להכות בפניה, היא נבהלה מאוד ופערה את שפתיה כמשותקת.
"מאסטר! לא!" קרא מג'יק, תופס בידו של אדונו "אל תעשה את זה!"
"שתוק ואל תתערב!" המכשף הזיז את הנער ממנו "היא חייבת ללמוד לקח... הטיפשות שלה עברה את הגבול!" צרח אורפן בזעם.
קליאו רעדה והתקשתה לנשום, אורפן רצה להכות אותה... הוא הפחיד אותה.
"מעולם לא ראיתי ילדה אידיוטית כמוך, קליאו! היית יכולה להיהרג! שותפה? את לא השותפה שלי יותר, זה נגמר!" הוא החל לטלטל אותה באגרסיביות "את לא קולטת מה עשית?! את מטומטמת וילדותית! נמאס לי ממך!" לבסוף הוא דחף אותה קלות, אך היא מעדה על אדמה, נראה כי נכנסה להלם.
"מאסטר..." מג'יק הביט על אדונו, אשר נשם בכבדות מרוב הזעם שתקף אותו. כאב לו לראות את קליאו במצב הזה, אך הוא ידע שאורפן בסך הכל דאג לה.
המכשף סירב להביט בפניה, הוא לא רצה לעשות את זה... אבל אף פעם לא הצליח לשלוט על זעמו, בעיקר כשזה היה קשור ליקרים לו ביותר.
לפתע הנערה החלה לבכות בקול רם, דמעות רבות שטפו את פניה החיוורים; היא ישבה על האדמה, קול הבכי שלה מהדהד במדבר. זאת הייתה הפעם הראשונה בה אורפן התנהג כלפיה כה באגרסיביות, היא פחדה ונפגעה מאוד מדבריו הקשים. כל מה שניסתה לעשות היה לעזור לו. עיניה הגדולות והתכולות האדימו מעט מרוב בכי.
אורפן חרק בשיניו; כאב לו נורא, הבכי שלה... היה כמו חרב שננעצה בחזהו, הוא פגע בה וגרם לה לבכות כל כך... אבל היא הייתה חייבת ללמוד לקח, החיים שלה יקרים מפז.
"קליאו..." מג'יק רכן מולה וחיבק את ראשה, דמעותיה מרטיבות את בגדיו "ששש... הכל יהיה בסדר, אל תבכי..." הנער ליטף את ראשה באהבה, היא הייתה כמו אחותו והבכי שלה כמעט והוציא ממנו דמעות.
"א-אני... מפחדת..." אמרה הנערה בבכי, נושפת באפה המנוזל מן הבכי.
אורפן שמע את זה ונחרד מהמחשבה שהפחיד אותה למוות 'אולי הגזמתי... היא באמת מפחדת ממני עכשיו? היא בסך הכל ילדה...' הוא נגעל מעצמו, הדאגה שלו השתלטה על התנהגותו. המכשף התיישב על החול כשגבו מופנה אל השניים והסתכל על ידו, אותה היד שהרים בכדי להכות את קליאו; הוא היה בטוח שהיא למדה את הלקח שלה, אך הוא לא רצה להפחיד אותה... 'איזה מן אדם אני?'

קיזה פקחה את עיניה החומות באיטיות, בחוץ עדיין היה חשוך. היא התרוממה מן המיטה והביטה סביב – למזלה, לואיס עדיין לא חזר; גופה העירום תחת שמיכת הצמר כבר הספיק להתחמם, היא תהתה כמה זמן ישנה כך במיטה.
אם אדונה המצפה ממה לכבדו, יראה אותה במצב זה... קיזה מיהרה לקום מן המיטה ולהתלבש.
לפתע דלת החדר נפתחה, הבחורה נכנסה חזרה למיטה וכיסתה את גופה.
"אדוני, ברוך השב." בירכה בקול מהוסס.
הגבר הגדול נכנס לחדר החשוך, נראה שמשהו הטריד את ראשו. ואז הוא עצר להביט על שפחתו.
"מה את עושה במיטה? אם אני לא טועה, אמרתי לך לישון על הרצפה." הוא הבחין בבגדיה הזרוקים "קיזה." אמר את שמה בקול מאיים.
"א-אדוני..." תקף אותה פחד; היא לא חששה מן המכות אותן היא עמדה לקבל, משום שהייתה רגילה לזה. היא פחדה שתאכזב את אדונה בתור השפחה שלו.
"איך את מעזה..." הוא הוריד מעליה את השמיכה, חושף את גופה הרועד "זונה." קילל ותפס מיד בידה, מטיח אותה על הרצפה.
"אני מצטערת, אדוני! אני מצטערת! סלח לי!" התחננה קיזה ותפסה ברגלו, גופה העירום עודנו מוטל על הרצפה הקרה.
"שפחה צריכה לכבד את אדונה, הגיע הזמן שתלמדי לקח." הגבר הגדול והשרירי נעמד מעל הבחורה, היא נשאה את עיניה מעלה והביטה על פניו המצולקים -
'תכה אותי, אקבל זאת באהבה... אם זה מה שמגיע לי...' חשבה ועצמה את עיניה, מוכנה לכאב הבא; היא שנאה את עצמה, לואיס הציל את חייה מציפורניהם של מכשפי מגדל הניב, מאותו היום חייה השתנו לעד - היא התאהבה בו ורצתה להיות שפחתו היחידה לנצח.
"תלמדי שלא להמרות את פי ולכבד אותי כמו כלבה טובה." אמר בקולו העמוק, מסתכל בעזרת עיניו הקטנות על שפחתו תחת גופו הגדול.
"למד אותי לקח, אדוני." אמרה קיזה כמקבלת את גורלה המר-מתוק בעיניה.

שלושת שקי השינה המיועדים לאורפן והנערים היו כבר מוכנים על חול המדבר. קליאו נרגעה לאחר זמן מה, אך סירבה לדבר – היא נכנסה אל תוך שק השינה שלה. הנערה הייתה עייפה מאוד כתוצאה מסערת הרגשות שתקפה אותה קודם לכן, בנוסף היא הרגישה פגועה ולא רצתה להסתכל עוד על המכשף, אשר התנהג כלפיה באלימות וגרם לה לפחד מפניו בפעם הראשונה. לקליאו כל כך היה אכפת מאורפן, היא לא האמינה שיגיב באופן כזה... לדבריו היא כבר לא השותפה שלו, לדבריו היא מטומטמת וילדותית – כבר לא היה אכפת לו ממנה. פתאום תקף אותה געגוע לבית, לאמה ולאחותה, יודעת כי יעבור הרבה זמן עד שתראה אותן שוב.
היא עצמה את עיניה העייפות ונרדמה תוך זמן קצר כשהיא מכווצת את גופה.
מג'יק הביט על הנערה הישנה, עיניו מתמלאות ברחמים; לקליאו לא הייתה כוונה רעה, הוא חש כמה היא פחדה מתגובתו של המאסטר שלו, הוא ידע כי אורפן היה מגיב באותו האופן אם הוא היה פועל בדומה לה. קליאו אהבה להיות השותפה של אורפן, וכעת הוא אמר לה שהיא איננה עוד... האם יסכים לסלוח לה בעתיד?
"אכלת, מג'יק?" שאל לפתע המכשף את הנער, הוא עדיין ישב באותה התנוחה – יושב על חול המדבר כשגבו מופנה לשקי השינה אותם מג'יק סידר לפני זמן קצר.
"לא היה לי תיאבון." השיב הנער ונאנח.
"אין לזה קשר אלייך, אתה פעלת נכון ולא המרת את פי." אמר לו אורפן ונענע את ראשו בחוסר אמון "קליאו הרסה את כל התכנית, הילדה הזאת..."
מג'יק התיישב ליד אדונו.
למזלם של השלושה, מזג האוויר היה קריר, אך לא יותר מידי; המדבר היה חם ביום וקר בלילה, מדבר טיטור היה מסוכן כשלעצמו והדאגות לא הניחו לראשו של אורפן, עם זאת גם התנהגותה של קליאו המשיכה להדאיג אותו – הוא רצה להיות בטוח שהיא לא תתערב יותר ותנסה לעזור בזמנים בהם היא יותר מסכנת את חייה מאשר להושיט לו יד... אך קליאו הלכה לישון כשהיא פגועה, וזה גרם ללבו לכאוב.
"יכול להיות... שהגזמתי קצת בתגובה שלי." אמר המכשף לנער בחרטה, לא מביט בפניו "אבל אתה מכיר אותי, כעסתי כל כך... לא יכולתי לשלוט בעצמי." הוסיף, קולו מעט רעד "אבל היא חייבת ללמוד לקח, מג'יק... הייתי יכול לאבד אותה."
"מאסטר... זה לא נבע מרשעות, אל תרגיש רע עם עצמך." השיב מג'יק.
אורפן חזר להביט על ידו "כמעט והכיתי אותה, כמעט והכיתי ילדה בת שש עשרה... היא פחדה ממני." אורפן הרגיש כל כך רע עם עצמו, כמה הוא חזק לעומת קליאו.
מג'יק מיהר לאחוז בידו המורמת מעט של המכשף "אבל עשית את זה כי... אתה אוהב אותה ודואג לה." אמר לו הנער, מהדק את אחיזתו בידו של אדונו "מאסטר, אני יודע מי אתה." הוסיף ברגש; מג'יק הסתכל אל תוך עיניו החומות של אורפן, עיניים מלאות באשמה.
"לך לישון, מחר יהיה לנו יום ארוך במדבר הזה." אמר לפתע המכשף, מזיז ממנו את ידו של הנער.
זה היה צפוי – אורפן שנא להודות ברגשותיו, בכל פעם שהשיחה נגעה באהבתו כלפי מג'יק וקליאו, הוא מיהר לשנות את הנושא, מעולם לא היה לו נוח לדבר על כך.
"בסדר, לילה טוב מאסטר." מג'יק קם על רגליו, מנקה בעזרת ידיו חול שנדבק למכנסיו השחורים. הוא שלח מבט אחרון לאדונו, מקווה כי מחר ירגישו הוא וקליאו טוב יותר.
אורפן נותר ער בכדי לשמור ששום יצור מסוכן לא יתקוף אותם, היה חשוך מאוד והמכשף השתמש בכישוף בו יצר בין ידיו כדור אור קטנטן, אשר היה יכול לשמר כנר או פנס. עבר עליהם יום ארוך, אורפן מצמץ בעיניו הלאות ונאנח 'אני מניח שמזג האוויר יהפוך להיות סוער יותר בימים הקרובים ככול שניכנס אל תוך המדבר.' הרהר המכשף בתסכול; יש להם שמיכות צמר חמות והוא יכול היה לנסות ולקרר את שלושתם בעזרת הכשפים שלו - ביכולתו ליצור כדורי אש קטנטנים... אבל אולי זה לא יהיה מספיק בכדי לחמם אותם לגמרי.
אורפן נעמד על רגליו והסתובב בכדי להביט על הנערים הישנים; נשימותיהם היו שקטות ונינוחות. הם היו מותשים, שני נערים כה צעירים תחת חסותו.
המכשף שלף שתי שמיכות צמר נוספות מהילקוט וכיסה את הילדים הנמים בכל אחת מהן, מחייך לעברם ברכות, ולאחר מכן מהבעתו נשקף עצב כשהביט על הנערה.

"אור...פן..." קליאו אמרה את שמו תוך כדי חלום, היא התהפכה על הגב ונאנקה מעט. אורפן קרב אליה ורכן לצד שק השינה שלה.
'את כל כך פגועה ממני... אני מצטער.' הוא ליטף את לחיה הסמוקה ברוך, היא נראית כמו מלאכית, תווי פניה היו עדינים. איך הוא היה מסוגל להרים עליה יד... זאת קליאו, והוא אוהב אותה כאילו הייתה אחותו הקטנה.
מחר יהיה עליו להמשיך ולהתייחס כלפיה בקרירות, אחרת היא לא תלמד – קליאו הייתה נערה בעייתית, אם הוא יתרכך אליה וייתן לה להרגיש שזעמו חלף מהר, היא עוד עלולה לחזור על הטעות האיומה, אשר כמעט עלתה בחייה. כשהוא הביט עליה כעת, הוא חשב כמה היא חסרת ישע בעולם האכזר הזה; היא חושבת שהיא חזקה, אבל מכשף או זראי בעל סגולת קסם כמו מסקארט, היו יכולים לחסל אותה ברגע.
אורפן המשיך ללטף את פניה בעדינות, מחשבותיו על עתידם של קליאו ומג'יק לא הניחו לו... הוא היה חייב להיות חזק בשבילם – מדבר טיטור המסוכן עלול להוות בעיה; שכנו בו יצורים ושבטים נודדים, מזג האוויר ואספקת האוכל והמים – כל הבעיות הללו גרמו לו לכאב ראש, אבל הוא יעשה הכל בכדי להבטיח את שלומם של קליאו ומג'יק.

קיזה התקשתה לעמוד רגליה החבולות, אדונה הכה אותה כהוגן באותו הלילה; בעיקר את פלג גופה העליון - משום שלא כיבדה אותו כששכבה במיטתו עירומה, החליט לואיס להכות בעיקר את חזהה החשוף. למרות הכאב העז שהיא חשה, קיזה הייתה מסופקת; אדונה סלח לה, הוא ניסה ללמד אותה לקח והיא קיבלה את המכות הללו כמתנה. לאחר שהעניש אותה, היא התלבשה כשהיא בוכה מן הכאב בסתר.
"מחר נצא אל מדבר טיטור, קרלנסלו נמצא שם יחד עם חבריו." לואיס שכב במיטה, גופו הגדול היה מכוסה תחת השמיכה העבה, בוהה על הקיר מולו, עיניו נטולות כל רגש.
"אני מבינה... אדוני." אמרה קיזה במאמץ; היא ישבה על הרצפה הקרה, גופה עוד רעד מהלם המכות.
כל מה שלואיס רצה היה לבחון את קרלנסלו, היא ניחשה כי מטרתו היחידה הייתה לדעת האם המכשף המורד הזה ראוי להיות אחד מהם, היא תהתה האם הכיר
אותו, או שמה מעולם לא נפגש בו פנים מול פנים כשחיו במגדל הניב כמכשפים מן השורה – מה לואיס באמת רצה מקרלנסלו? את זה היא עוד לא ידעה, אדונה סירב לשתף אותה כמו תמיד ורק רמז לה במשפטים של 'את עוד תראי.' ולכן נמנעה מלשאול אותו שאלות נוספות, בעיקר לאחר שאכזבה אותו קודם לכן.
"ממחר, המשחק יתחיל." אמר לואיס וחייך לעצמו.
המכשפה הסתכלה על פניו, נראה כי היה משועשע מכל העניין סביב קרלנסלו, אחד המכשפים המורדים המפורסמים ביותר שידעה האנושות.

***

מקווה שנהניתם! אחכה לתגובותיכם לפני שאפרסם את הפרק הרביעי, אשמח להערות\הארות במידת הצורך.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
פרק טוב, אבל לפעמים הוא מרגיש קצת קיצוני.
כלומר, הייתי מצפה שאורפן יהיה יותר בוגר ופחות מאבד את השליטה העצמית שלו.
אותו דבר לגבי קיזה, שמתנהגת באופן מעט תמים מדי.

מתוך סקרנות, לא ברור אם קיזה היא גם שוליה וגם שפחה? או שהיא מכשפת שהפכה לשפחה?
וגם, מה בדיוק גורם למכשף להפוך למורד?
 
Top Bottom