• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור (ס) (PG13) נקודת האפס

תודה על התגובה. :D

אכן הורדתי את הקטע עם נציג הקרטל. מעשית, הוא נתן לה קישור לקשת טיורינג של אלאן. אולידיה נמצא במעקב רפואי של הפדרציה כך שזה לא רעיון טוב למסור לה את הכישרון הזה. הרגשתי שהקטע סבל מאובר אקספוזיציה וגם נראה לי בעייתי להסביר איך מה שהם עושים נחשב לפשע לפי חוקי הפדרציה. הפרק אמור לסיים את קשת העלילה של מר גראבן. לא מדובר בנאום אלא בראיון שאמור להציג את הנושא של פרויקט צרעה. אולידיה מראה קטע מזה לווינדאריה כשהיא מנסה לשכנע אותה להילחם בחוצן. כנראה שיש צורך לערוך... בעקרון, המטרה של מר גראבן היא להשתמש במשבר כדי לשוב לעמדת השפעה. זו הסיבה שהוא רצה להשתלט על רצועת השידור הזו. על כל פנים, אין ספק שכל משבר הקורונה הזה מספק לי המון השראה לטיוטה הזו של הסיפור למרות שיש הבדל בין מגיפה וירלית לבין דיבוק חלל...
 
עתה פרסמתי את הגרסה המשוכתבת. גם הכנסתי דיון לגבי כיצד בדיוק היו בונים הגנה מפני קריאת מחשבות בעתיד הזה. כמו שאני רואה את זה, מה שקרה באולפני "העור הוא ביתנו" לא חשוב בפני עצמו לסיפור. יש לי גם רעיון איך להתניע את הסיפור לנקודת הסיום.

אלו דמויות, פרט לאולידיה, אהבתם בסיפור?
 
עשרים ושלוש ימים אחרי ההתפרצות

"אז זה המקום שאני קוראת לו בית."

עיניו האפלות של ארווין הורק עברו על החללים של דירתה כקורא תיגר על הכרזתה של אולידיה. אולידיה תמיד גרה יותר בעבודה מאשר בדירתה זו שאליה עברה אחרי גירושיה. המקום היה בבעלותה עד כמה שמשהו היה בבעלותו של מישהו בפדרציה הטראנס-אוראנית. היה לה חוזה שיכלה לגרש כל זר שלא חפצה ביקרו מדירתה וזה כל מה שהיא חיפשה אחרי גירושיה.

"מקום קטן, עמיתתי." בחר ארווין הורק לומר לבסוף. למה הוא בדיוק ציפה? הדירה הזו נועדה למגורים של אדם אחד. אם אולידיה תתחיל להריץ את בקשת האפטרופוסות על וינדאריה, היא תצטרך לשאת ולתת עם שכניה על הרחבתה.

"כאן אני ישנה." אמרה אולידיה מצביעה על אחד הקירות הירוקים, הגבשושיים, שהיו ריקים בינתיים מתוואי נוף. היא הצביעה לעבר קיר אחר ואמרה: "כאן אני שומרת על הרכוש הפיסי שלי." וגומה מעוגלת הופיעה למשמע וחשפה את תוכן הכיס הנסתר. היו שהעדיפו להעניק לביתם מראה מחוספס על ידי הבלטת הגומות השונות. אולידיה לא ראתה סיבה להעניק למקום, ששהתה בו כה מעט, מראה כזה שהזכיר לה את הבית שבו גדלה בבובואר שלוש. כשידה נעה משם, הגומה נעלמה.

ארווין הורק מצמצץ. אולידיה תהתה כמה זמן יחלוף עד שישוב לעולמו פשוט על מנת לישון. כאילו הוא שמע את מחשבותיה, הוא ענה: "לא בזמן הקרוב, עמיתתי. עם זאת, גופי האנושי אכן תשוש. זו הייתה שעה ארוכה מאד באולפנים של 'העור הוא ביתנו' ומעולם לא נדרשתי לומר כל כך הרבה... שקרים."

הפעם האחרונה שאולידיה הכניסה גבר לדירה, הוא התגלה כראש התחנה המקומית של שירותי הביון הפדרלים. למיניות לא היו ממש מגבלות בפדרציה הטראנס אוראנית כך שאולידיה החליקה בקלות מנישואין לאישה לחיזור אחרי גבר. ארווין הורק בא מממלכה אחרת לחלוטין של בעלי חיים בצורתו האמתית – צורה שעדיין לא ראתה.

האם הוא רמז עתה שבני מינו לא ישנו?

"זו הייתה שעה ארוכה מאד גם עבורי ביחד עם ההיתקלות במר גראבן מקודם." אמרה אולידיה והרשתה לעצמה לשחרר פיהוק ארוך כדי לראות את תגובתו של ארווין לפיהוק שלה. החוצן בהחלט לא היה מתואם איתה לפי קהות החושים שבה קיבל את הפיהוק הזה. לא שהיא ציפתה למשהו כזה. בחייה, היא באמת עייפה. היא עמדה לפתוח את גומת השינה כשנשמע רעש. בהתחלה היא חשבה שהרעש הזה בא מאחת הדירות השכנות עד שנזכרה בשקט המופתי בו היה שרוי הבניין כששבה אליו עם ארווין הורק. לא ולא, הרעש בא מבחוץ. לכוכבתפוז היו חיי לילה כמו לכל עיר גדולה בגאלאקסיה. והרעש רק התעצם ושברי מילים התחילו להסתנן לתוך תודעתה הנקלשת של אולידיה על סף השינה: "חירות!" "צדק!" "בחירה גנטית!" והמילה האחרונה דחפה אותה להבין שלרעש שהיא שומעת אין שום קשר לחיי הלילה של העיר. ועם הרעש, היא התחילה לחוש את הרעידות. מישהו ניסה להיכנס לבניין.

"חירות!" נשמעה מילה שבינה לבין אחותה "צדק!" היה מרווח גדול שבו ניתן לשזור כל רצף של מילים "בחירה גנטית!" שנצעק ברגש רב יותר מהשאר.

"ארווין, האם אתה שומע אותם?" שאלה אולידיה, ידיה רועדות מאימה לא מוצדקת. אין לאגודה לבחירה גנטית שום דין וחשבון איתה. מי שהעליל את העלילה הזאת היה בכיר ממנה בהרבה גם אם לא גר בכוכבתפוז אלא בחוותו במחוז ארבע. היא רק צייתה לפקודות.
והבניין המשיך לרעוד כשמישהו, בפירוש, ניסה לקרוע לעצמו דרך פנימה. "האגודה לבחירה גנטית מאשימה אותך בכך שמר גראבן נכלא על כך שניסה להביא צדק לשמה." חיבר עבורה ארווין את מחרוזת המילים שנצעקה מלמטה.

" – אבל הם בטח מבינים שצייתתי לפקודות מגבוה." נבחה אולידיה "אם הייתי אומרת את האמת, הייתה פורצת תבהלה המונית שהייתה משרתת את... החוצן."

"את עדיין מנהלת פרוייקט צרעה. מנקודת מבט ציבורית, את אחראית לעיצוב אסטרטגיית ההתמודדות מול החוצן. וחשוב מכל, אני לא מאמין שמניעיהם... ראויים." אמר ארווין הורק, מניח את רגליו בזו אחר זו בתנוחה משונה כאילו היה מתאגרף "החוצן רוצה שתיכשלי, עמיתתי. זו הסיבה שגרם להם לבחור בך כדרך לפרוק את זעמם על הרשויות."

ואז הדלת נפרצה. אולידיה חשבה שהחסירה פעימת לב עד שקלטה שזו... פיירי. היא עדיין הייתה כחולת עור כפי שהייתה בפעם האחרונה שנפגשו. "אם את רוצה להישאר בחיים, אחריי." אמרה פיירי, מתנשפת מהמאמץ להגיע לפה "יש כניסת חירום שאני רוצה שנצא דרכה."

"אני אעקוב אחריך דרך הענן." אמר ארווין ושב לעולם שלו. אולידיה ניחשה שגם לו יש בכירים שעליו לרצות בקרב בני מינו. הם לא יסכנו את הסוכן הכי בכיר שלהם בצורה כזו. פיירי דחקה בה במרפקה ואולידיה שמעה את הפעילים של האגודה בתוך הבניין, צועקים את הסיסמאות שלהם. אולידיה הצליחה לרוץ כשפיירי תומכת בה כמיטב יכולתה, משתנקת מהמתח. אולידיה לא הייתה צריכה לתהות למה המשטרה לא הגיעה באותה מהירות. הרי הם לא עשו כלום כדי לפזר את ההפגנה מול ההיכל ונדרשה הוראה ישירה כדי שיאבטחו אותה. ובלי שמץ של ספק, החוצן העצים, כמיטב יכולתו, את תחושת הקיפוח שלהם על כך שהרשויות העמידו אותם תחת סכנה שמעבר להכשרתם והודיעה להם בערך ברגע האחרון. לא רק חברי הפרלמנט של קלאמניטיה יצאו מדעתם המזוינת.

אולידיה מצאה את עצמה שואלת: "פייריי מתוקה, היות ואנחנו עומדות למות, האם את יכולה לענות לי על שאלה אחת שתמיד רציתי לשאול ואף פעם לא העזתי –"

"אני ראש מחלקת משאבי אנוש של שירות הביון העולמי, אולידיה." ענתה פיירי, פולטת רוק על רצפת המסדרון בעוד פעילי האגודה פורקים את זעמם על המדרגות של הבניין המסכן. התובנה מה היה תפקידה של פיירי כל הזמן גרם לאולידיה לצחוק בעוד גומה נפערת בתוך הקיר החלק שלפניהן. מתוך הגומה יצאו חולדות שאולידיה זכרה מהליכתה לאתר השחור. הן יצרו מערך מסביבן.

"כל הזמן הזה חשבתי שאת מרגלת." אמרה אולידיה בעודה מכניסה רגל לתוך הגומה. פיירי חייכה בתשובה ואמרה: "אם הייתי מרגלת, מאיפה היה לי זמן? ועכשיו, קפצי לגומה. היא תיקח אותך למקום מבטחים שאפילו לי, כמנהלת מחלקת משאבי האנוש של שירות הביון העולמי, אין את הסיווג לדעת איפה." והדבר האחרון שראתה, בטרם הכדור נחתם, היה את פיירי מובילה להקת חולדות כנגד פעילים משולהבים יתר על המידה של האגודה לבחירה גנטית.

הכדור ניתז במסלול מדויק למדי לעבר רובע ההשתנות שהיה בצדה האחר של העיר. אולידיה ראתה במו עיניה את המסלול שעבר הכדור בטרם התאחה עם קיר של בניין ברובע ההשתנות שנפתח וחשף את נשיא קלמניטיה שתיים, גווין קיז. אולידיה הושיטה את ידיה כדי להיות בטוחה שהוא אמיתי משום שאת מראהו הטוב היא ייחסה לתשישותה הגוברת. עור פניו היה חלק מדי ושערו הזהוב היה מוחלק והזכיר לה את רמת הקפדנות של מר גראבן לגבי מראהו. הוא לבש חליפה צהובה בטעם רע עם עניבה שלא הסתדרה עם שאר הופעתו. כנראה שהעירו את האיש משנתו והביאו אותו לכאן. אפילו הוא יכל לחשוב על משהו יותר טוב להורות לתאי הסיב לארוג אם היה לו יותר זמן.

"כן. אני אמיתי." אמר הנשיא גווין קיז "אל תאמיני לכל מה שאת חווה במדיה, אולידיה."

הוא הושיט לה את זרועו, פניו נראות לה כזוהרות לעברה מתוך מצולות הים, כשאולידיה חשה שהמקום שהם צעדו בו לא אמיתי. היא לא הבינה למה גווין קיז צריך להיות כה יפה במציאות ולהיות כה מכוער במדיה. יכול להיות שהייתה פה אסטרטגית מדיה מתוחכמת שאולידיה לא הבינה עד הסוף. הוא ליהג. ואולידיה לא הקשיבה, שקועה בהרהוריה.

לבסוף הם הגיעו לאתר קישור. כשכפות רגליה של אולידיה דרכו על הקרומית של אתר הקישור, הוחדרו לתוך גופה חומרים שסתרו תוך כמה דקות את ההוראה שנתן מוחה לגופה לישון.

כשתודעתה של אולידיה הצטללה, עיניה הוצרו למראה גבר שלקחה יום אחד לדירתה ולמחרת לקח ממנה את גרושתה: איליפר פיידן, ראש התחנה המקומית של שירותי הביון הפדרליים.

"רק למען הפרוטוקול," אמר איליפר פיידן, שעורו החום הזכיר לאולידיה קליפתו של עץ בוגר, רב בשנים, ועיניו כהות, "אתר הקישור הזה הוא אדמת הפדרציה ולאף גורם מקלמניטיה שתיים בפרט ומושבת קלמניטיה בכלל אין סמכות כאן."

"בוא לא נצחצח מילים." הציע הנשיא גווין קיז בנימה בוגרת שהפתיעה אותה "ונתרכז בסיבה שבגללה גררת אותי משנת הלילה הכי טובה שהייתה לי אי –"

אולידיה חזרה בה מדעתה הטובה על גווין קיז. איליפר חשק בשיניו ואמר: "נתחיל מההתחלה, אולידיה. האם את מבינה למה בחרתי אותך מהרשימה?"

"זו שאלה מצוינת." ענה במקומה הנשיא גווין קיז "האינטלגנציה שלה ממוצעת. הדמיון שלה מוגבל. והיא... והיא – "

"כפי שהזכרתי מקודם, זוהי אדמת הפדרציה, מר קיז. אם תתפרץ שוב לשיחה, אני אדאג שתגורש מכאן. אתה נמצא כאן רק מטעמי פרוטוקול בלבד, הנשיא." השיב איליפר פיידן באותה קלילות חצופה שמשכה את אולידיה אליו כשהתחרה מולה במועדון היסטריה. מאוחר יותר הודה שהוא מעדיף קנקנוע. יותר מסוכן לדעתו.

"משום שבזמנו חשבת שמדובר בווינדאריה ורק אישה יכולה להבין אישה." ניסתה אולידיה לנחש לכוונתו האמיתית. החיוך על פניו של איליפר היה חלקי.

"קרוב. כשהטילו עליי לחפש מועמד בזמנו, הוא אמור היה לגבש אסטרטגיית התמודדות מול החוצן, לא מול וינדאריה שהייתה ילדה. החוצן משכפל את עצמו כפי שאת יודעת והנחנו שמה שיגיח מווינדאריה, בסופו של דבר, יהיה מאד... דומה להורהו." הסביר איליפר, משלב את זרועותיו כנגד מדיו הכחלחלים. וכמו ציידים טובים, הם היו משתמשים במרכיבים מגופתו של החוצן על מנת ליצור את הכשרונות שיצעידו את הפדרציה הטראנס-אוראנית לשלב הבא של הציביליזציה אבל בשלב זה העניין יצא מהאחריות שלה.

"אני... לא דומה לו בכלל." התיזה אולידיה "הוא חוצן. אני בת אדם."

"זו דעה אחת." העיר הנשיא גווין קיז "אף פעם לא חשבתי שאנשי בובואר אנושיים לחלוטין אחרי שהם בחרו להישאר מאחור בהרבה מאד מובנים."

איליפר נקב אותו במבטו ואמר: "כאן אנחנו נכנסים לסיבה שבחרתי את אולידיה: אפופניה."

"אפופניה?" שאלו אולידיה וגווין כאדם אחד.

"ראיית דפוסים במקום שאין דפוסים. האמונה של בובואר שמלחמת המינים היא מושג חשוב מדי מכדי לאמץ את המהפכה המושגית שהייתה מייתרת אותו." אמר איליפר והצליח בהחלט להרגיז את אולידיה בהערתו החשוכה והלא מתחשבת כלפי מושבתה. עם זאת, אולידיה התחילה להבין שהוא פשוט האמין שהיא כמעט נמצאת באותו מישור מחשבתי כמו החוצן ומכאן שהיא תבין אותו.

החוצן עצמו אמר בצורה סתומה שהתודעה שלה יפהפיה.

"אז אתה טוען שהדרך להבסת החוצן עוברת בניצול אמונתו כנגדו." היא אמרה. ואז אולידיה הבינה שזה בדיוק מה שאיליפר חשב ותכנן כל הדרך להביא אותה להבנת הרעיון הפשוט הזה. הוא החווה בידו החומה, כמצטנע בפניה, ואמר: "זה לא הרעיון שלי, אולידיה. זה היה הרעיון של ליליאן הולט. היא הכירה את החוצן יותר מכולנו. היא זו שבאה אלינו עם הרעיון המקורי אחרי שמר גראבן דחה את הצעתה זו. גם העניין עם האגודה לבחירה... היה רעיון שלה, למיטב הבנתי, למרות שהעניין עבר את כל שרשרת הפיקוד הארורה."

נראה שגווין קיז עמד לומר שהם נשלטים על ידי אישה מתה והחליט לא לומר מילה. תחת זאת, הוא הפנה את מבטו התוהה לעבר אולידיה שמצאה שכבר ברור לה מה צריך לעשות.

"החוצן רואה את עצמו כאלופה של הישות שהוא עובד מטעמה." הסבירה אולידיה, בלהט, "עלינו לשכנע אותו שאותה ישות רוצה להחליף אותו בווינדאריה. כך הוא ישמיד את... עצמו. האם אני נשמעת מגוחכת?"

"את הבוס, אולידיה." אמר איליפר, מרים את ידיו החומות, "אני ערבתי לך מול הגדולים."

בקיצור, היא נשמעת מגוחכת. דווקא גווין קיז נראה כעל סף שכנוע שהרי הוא ידע מה זה לעבוד כמשרתה של ישות. רק שאצלו הישות הייתה אדם אמיתי בשר ודם ששלט מחוותו במחוז ארבע על קלמניטיה שתיים. ניכר שהרעיון שהציעה אולידיה עבר בראשו כמה פעמים מגונות. הוא אמר: "צריך להפחיד אותה. מה עם הראיון שארווין הורק הרביץ? ניתן לתת את החלק שבו הוא מספר על מה שקרה."

"פחד זה לא מניע טוב." התנגדה אולידיה "זאת לא הדרך של הפדרציה הטרנס-אוראנית."

גווין קיז קפץ את שפתיו ואמר: "פחד בפני עצמו זה שקוף מדי. היא תבין שאנחנו מתמרנים אותה לעשות את העבודה המלוכלכת עבורנו."

איליפר העיר: "אנחנו אכן מנסים לתמרן את ויני לעשות את העבודה המלוכלכת עבורנו."

ואז אולידיה כמעט צעקה. שערותיה השחורות סמרו כשהמקום כמעט קרס מעוצמת הצעקה שלה. כל ההיסטוריה חוזרת על עצמה. גברים מנצלים נשים. לא משנה איפה. לא משנה מתי. אפילו הפדרציה הטרנס-אורנית, עם כל המהפכה המושגית המפוארת שלה כביכול, היא חזרה של אותו סיפור ישן. על זה אולידיה צעקה וכשהיא נרגעה, היא הבינה.

"אנחנו ניגשים לזה מהמקום הלא נכון. אנחנו חושבים על וינדאריה ככלי להגשמת תוכניותינו." אמרה אולידיה והרימה יד כדי להשתיק הערה צינית מאיליפר בעניין הזה "עלינו לראות אותה כגיבורה שתציל אותנו. כך עלינו להפעיל אותה. לא דרך פחד, רבותיי."

"את הבוס, אולידיה." הסכים איליפר פיידן "עכשיו בוא נכין תוכנית פעולה לגיבורה זו."

אולידיה חייכה בפעם הראשונה בחייה. היא הודתה שהרעיון של גווין קיז לא היה גרוע. הם צריכים לקבוע שורת זרזים. היא צריכה לדבר עם החברים שלה. עם כל מי שיהיה מוכן להקשיב לה. אחד מהם יצטרך להתעמת עם החוצן כדי להראות לווינדאריה שזה... אפשרי.
 
פרק טוב, אהבתי את ההתקדמות.
שני דברים:
- מהפכה מינית נשמע קצת מוזר בהתחשב שעד כה הסיפור היה מאוד מתירני ולא מגדרי ופתאום זה קופץ למשהו מגדרי.
- השלב בהתחלה שבו אולידיה צריכה להימלט מההפגנה, נשמע מפתיע שאנשי החוק לא מודעים להפגנה ולא שומרים על אולידיה. גם החשיפה שפיירי היא ראש משאבי אנוש גרם לי לגרד את הראש, למה שהיא לא תהיה סוכנת של משהו?
 
תודה על התגובה. :D

אולידיה באה מעולם מאד מגדרי בתפיסתו קרי כדי להישאר למורשת הפמיניזם של המייסדות, הן נדרשו להשאיר את תפיסת המגדר שממנו האידיאולוגיה הזו נולדה. כבר הזכרתי קודם בסיפור את קונספט "מלחמת המינים שמזוהה עם המושבה של אולידיה, אאז"נ. בטיוטה המקורית, דיברתי גם על כך שמדובר בגרסה מתקדמת של פמיניזם קרי הגל השביעי וכו' אך הבטא שלי לא הבין במה מדובר. נראה לי ש-"מלחמת המינים" מעבירה יותר טוב את הרעיון שמדובר, בפשטות, שמדובר בתרבות שלקחה רחוק מאד את הרעיון של 'העצמה נשית' (אני חושב שאני יותר חסיד של 'העצמה הדדית'.)

ערכתי את "המהפכה המינית" ל-"המהפכה המושגית". הפדרציה הטראנס-אוראנית מתגאה בכך שהרסה את הקטגוריות הישנות - כמובן שכל מושבה לעצמה עם הרעיונות שלה בנושא... אולידיה גם הגיבה בצורה מאד לא נחמדה לעובדה שהמזכיר של מר קיז החליף את המגדר שלו.

לגבי ההפגנה, הרעיון מאחורי הבחירה במושג "נקודת האפס" הוא שהאירועים מתדרדרים. כרגע השוטרים יותר מזדהים עם האגודה לבחירה גנטית מאשר עם הרשויות הודות לדרך שבה נדפקו. וגם הזכרתי בעריכה הנוכחית שיש עוד גורם שפועל מאחורי הקלעים.
כללית, במקור, כתבתי שפיירי מודה שהוא ראש מחלקת ביון אנושי בתוך ארגון הביון העולמי - קרי המקבילה של M - אבל הגעתי למסקנה שראש מחלקת משאבי אנוש נשמע מתאים יותר. בכל מקרה, היא אמורה להיות קצינה בכירה לפי העובדה שהיא היחידה שיכלה לשמוע בכלל על פרויקט צרעה. והיא מעולם לא הסתירה ממנה שהיא שייכת לשירותי הביון העולמיים.
 
באותו היום
כשהסתיימו ההכנות, אולידיה שפשפה את עיניה כמעט מוכנית. היא קיוותה שנוגד השינה שהזריקו לגופה יחזיק מעמד עד שיסיימו את החלק שלה בפרוייקט צרעה משום שכל השתהות עכשיו תיתן לחוצן את הזמן להגיב. אולידיה לא הרגישה נלהבת מהעניין. קור ענייני השתלט על תודעתה כשהתיישבה לצד האחרים והתחילה להתקשר לווינדאריה.

היה זה כמו לחרוץ אצבע באבן. אולידיה חשה את המוח שלה נאבק, עם משאביו ההולכים ומתדלדלים, עד שווינדאריה כאילו חייגה אליה בחזרה. אולידיה תפסה את המחווה בשתי ידיה ופתחה חלון שיחה. היא שמעה את ווינדאריה מלהגת: " אנחנו בדיוק מדברים עליך, ד"ר רני."

אין זמן. אין זמן. החוצן בטח מודע ליצירת הקשר. הוא יתקוף בקרוב.

"ויני, אני צריכה שתפתחי קובץ שאני אשלח לך בעוד רגע." אמרה אולידיה בנוקשות "הקלטתי לך ראיון עם ארווין הורק ב-'העור הוא ביתנו'. את תביני למה שתצפי בו. סמכי עליי."

וינדאריה הייתה צריכה סיבה להבין למה היא צריכה להילחם עם החוצן. אולידיה כבר הודיעה לעוזרים שלה שיוציאו אתרעה לעמיתיהם על עלייה קרובה בטמפרטורה העולמית. למרות שמדובר בחוצן, הדבר הראשון שעושה משהו שסיים זה עתה לאכול או סיים זה עתה למות זה עתה הוא להתרוקן מתוצרי הפסולת של תהליך העיכול של התודעות. ולאולידיה לא היו אשליות שגם אם וינדאריה תעשה משהו, העולם עומד לעלות בלהבות. מכל מקום, עדיף שזה יקרה בקרוב ולא אחרי שהחוצן יסיים את הסעודה. ובינתיים, אולידיה קיוותה שזה העצים את וינדאריה להיות הגיבורה שקלמניטיה שתיים צריכה עתה.

"האם את באמת מבובואר?" שאלה וינדאריה. איליפר לצדה ניצל בינתיים את הערוץ על מנת ליצור הסתעפויות שייגעו בחבריה של וינדאריה על מנת לשכנע אותם לעשות משהו.

אולידיה הרגישה כאילו מישהו בועט בה. הזמן היה האויב שלה. ווינדאריה החליטה... בסדר, אני דיברתי באוזניהם על כך שצריך לנהוג בה כגיבורה. אני צריכה להיות פתוחה. וכנה ככל הניתן. לאחר שהיא שלחה את הקובץ, אולידיה ענתה: "אני מבובואר שלוש. מעולם לא הרגשתי את מוצאי כאבן ריחיים על כתפיי, ויני."

לא בדיוק שקר גמור. תפתחי את הקובץ המושתן.

"בדיוק חשבתי שהבית הוא אבן ריחיים על רוחב הפס." אמרה וינדאריה בחמימות.

הזמן נגמר. החוצן מודע למתקפת הנגד שלהם. אולידיה עברה לאחור על הכשרון שקיבלה מהנשיאה נת'רקט. שום נגיעות עדינות על תודעתה נרשמו בדקה האחרונה. צירוף מקרים. עם זאת, הגיע הזמן לקדם את הפרויקט. איליפר נשך את קצוות אצבעותיו ונהם משהו על כך שארבעתם יוצבו בהיכל הבושה של הפחדנים שעמדו כשהרשעים לקחו את חבריהם.

"כדור הארץ! האם את יודעת מה זה טלפתית?" שאלה אולידיה בזהירות, מתמקדת בחלקה בתוכנית. עתה לא הייתה צריכה את הכשרון כדי לדעת שווינדאריה קראה את מחשבותיה בלי רשות. היא קיוותה שהיא לא קראה מעבר לרובד המאד שטחי של מחשבותיה. אולידיה הייתה זקוקה לאמונה.

"היי, ד"ר רני בקשר." אמרה וינדאריה לחבריה "היא אמרה ש... –"

מוקדם מדי. מוקדם מדי. אולידיה רצתה לדבר איתם לפני כן. היא שכחה כמה וינדאריה... מאמינה שהיא חברותית. היא אמרה, בכל הנועם שהיה אצור בגופה: "ויני המתוקה." כשהיא משתדלת לא להקיא את המילה שקושרה אצלה לילדות מורעבות עם עיני חרק. ילדות שלא הייתה להן מחשבה משל עצמן פרט מלהיות ההמשך של הגברים בחייהן. ועתה, במה אני שונה מאותן ילדות? אני תמיד ביקשתי את האישור של הנשיאה נת'רקט. וקודם לכן, את האישור של גרושתי. לא פלא שהיא התגרשה ממני עם איך שהתנהגתי אז.
" – האם יש לך הוכחה שאת ד"ר רני?" התערבה וינדאריה במחשבותיה של אולידיה. נוגד השינה אולי עובד אבל המחשבות שלה מאבדות צורה ברורה מרגע לרגע אם זה יימשך. היא תישן רק כשהחוצן יהיה מת.

"ויני המתוקה." הכריחה אולידיה את עצמה לומר. חלק בה זעק: את טלפתית, וינדאריה. בילית את כל חייך בחברתם של בני אדם. אני חושבת שאת מסוגלת להבחין בהבדל. והזעקה כמעט החרישה את תודעתה של אולידיה. הוא לא עד כדי כך יטרח. וברגע הבא, אולידיה חשה במחושיה של וינדאריה נשלחים מבעד למרחב הביניים לעבר אתר הקישור. אנשים מסביבה הפסיקו ממלאכתם כשווינדאריה נגעה בתודעותיהם. הנשיא גווין קיז, שעסק בהכנת פרוטוקול של הפגישה ביניהן, אפילו אמר: "אם זה מה שעתיד לקרות לנו, אולידיה. הייתי מעדיף שפרוייקט צרעה לא היה מתרחש לעולם."

"האם את יודעת למה אני מיוחדת בעיניו?" שאלה וינדאריה בייאוש ברקע לדברי הנשיא. אולידיה לא הצליחה לחשוב בשעה הזו של הלילה על כלום מלבד הדבר הבא והשיבה: "משום שאת בת האנוש הצעירה ביותר שהוא השפיע עליה."

מאט קרידין היה יודע את התשובה. ואז אולידיה נזכרה שמאט קרידין היה החוצן בעצמו. הזכרונות שלה מהזמן האחרון היו מעורפלים במקרה הטוב ומתעתעים במקרה הרע. לפחות החוצן לא יכל לתמרן זכרונות כפי שהוא מתמרן תודעה.

"ועד שהקובץ יגיע אליך, האם מותר לי לשאול כמה שאלות, ויני מתוקה?" שאלה אולידיה בנימה שהצליחה לשמור על הרגשות שנלוו אליה בצד. היא חשבה על כל מה שהיא עברה בחודש האחרון. האישה שדיברה עם ווינדאריה הערה הייתה שונה לחלוטין מהאישה הזו. יותר בטוחה בעצמה ופחות מודעת לשקרים, יותר ממוקדת בפרויקט.

"מה הרגשת כשמריה ארמאניאן מתה?" שאלה אולידיה. איליפר נאנק בכאב לצדה ואמר: "החברים הטובים של רודנית לעתיד. איפה היא מצאה חברים כאלה חסרי עמוד שדרה?"

"מה עם אלאן גראבן?" שאלה אולידיה, לא מבינה למה מחשבותיה נדדו לעבר הנער הזה, "האם לא כדאי לנסות?"

"הבן של גראבן, בטח. הבן של האדם שהבוסים שלנו ישמחו לשמוע שהוא מת בתאונה... טוב, זה לא יכול להיות מסוכן יותר מריצת קנקנוע מטורפת." התחיל איליפר לרטון וסיים כשהבעה מטורפת למחצה על פניו כששקע שוב בצדו בפרוייקט. בינתיים וינדאריה ענתה: "שאלה אחת, ד"ר רני. זה נראה לי הוגן. את ענית לי על שאלה אחת."

לאחר שעברה ומחקה במחשבתה כל שאלה שרצתה לשאול, אולידיה לבסוף הבינה שהיא רוצה לדעת כמה וינדאריה מאמינה שהיא אנושית. כמה זמן תעמוד האנושיות הזו במבחן. "מה הרגשת כשמריה ארמאניאן מתה?" בחרה אולידיה לשאול את הנערה הזו.

"חשבתי שמיה דממה, ד"ר. לא חשבתי שהיא מתה באותו הזמן. סמאר אמרה לי שהמבוגרים רק ימצאו אותה." ענתה וינדאריה ואז השתתקה. הקובץ שנשלח הגיע אליה. "אז?" שאלה אולידיה, מאגרפת את ידיה, "איך היה עם אלאן גראבן?"

"חלקלק כמו אביו אבל הוא ידאג לתת לווינדאריה את האומץ הנחוץ להבסת החוצן שלנו." אמר איליפר, מצמיד את כפות ידיו בעוז.

אולידיה פיהקה כשהרגישה את השפעתו של נוגד השינה מתחיל להתפוגג. היא ניתקה את הקשר כשהורתה לקרומית ליצור עבורה סל שינה. כשהיא נעטפה בקרומית החמימה, אולידיה שקעה בחלומותיה על עולם שכמעט מת בלהבות.
 
פרק מעניין והאינטראקציה בין אולידיה לוינידאריה היא אחלה. שני דברים שאפשר לשפר לדעתי:
- להבהיר מה זה הקובץ, אתה לא מציין מה הוא מכיל ואולי הזכרת את זה כמה פרקים קודם, אבל תמיד רצוי בסיפור לעשות את העבודה קלה לקורא ולא להכריח אותו/ה להסתמך על הזכרון.
- לפעמים זה מרגיש שחסר פה ושם משפט מקשר.
 
היות ועלילת "נקודת האפס" מתרחשת במקביל לעלילת "מוכשרים מדי 2", נקודת הסיום אמורה להיות, באופן אופטימלי, זהה לנקודת הסיום של "מוכשרים מדי 2" - עם התעוררותה של וינדאריה משנתה. אתמול הכנתי סקירה של 5 עמודי וורד על מה שהתרחש במהלך אותה התקופה של שלושה חודשים שווינדאריה הייתה במרחב הביניים. כפי שניתן להבין רק מהעובדה הקטנה הזו, קרו הרבה אירועים, וכרגע, אני מתלבט אם להשאיר את הפרק הזה כסוף הסיפור, לשקול קשת עלילה נוספת או להיצמד לתוכנית המקורית של אפילוג אשר מתאר את סוף התהליך שעבר על אולידיה מקץ אותם חודשים ארוכים.

אודה לשמוע את דעתכם בנידון.
 
באופן כללי, זה קצר מדי מכדי להיות ספר וארוך מדי בשביל סיפור קצר. אז זה קצת קשה לי להגיד.
אני גם מודה שאני לא ממש זוכר מה קורה במוכשרים מדי 2 (ואתה צריך למצוא שם יותר נהיר, מאשר 2).
באופן כללי מרגיש לי נכון לסיים עם אולידיה. בסיפור הזה הדמות של וינדאריה היא שולית יותר ויהיה מוזר שהאפילוג יתמקד בה.
 
עקרונית, סיפור כזה נקרא נובלטה. כמובן, עוד כמה עשרות עמודים וזה כבר באמת יותר נובלה מנובלטה. "מוכשרים מדי 2" נקרא כך משום שזו הטיוטה השנייה של הסיפור... כן, אני חושב שאצמד למתווה העלילה. למרות שאני אוהב את הסיפור, הגיע הזמן לסיים אותו.
גם כך, תקופת המעבר הייתה אמורה להיות מכוסה בסיפור אחר מנקודת המבט של אלאן גראבן שאני לא יודע אם אי פעם אני אכתוב...
 
כעבור שלושה חודשים

אולידיה הייתה הרעב.

היא זכרה את לידתה מתוך להבותיו של העולם הישן בחדות ובפרטים כפי שהתרחקה בכל יום מזיכרונותיה לפני השינוי. היא זכרה את שטף האימה המסמאת ששטפה אותה אז כשהבינה שכמעט שרפה אנשים שכל רצונם היה להרוג אותה. אותו שטף אימה הגיע מאולידיה שלא הייתה קיימת יותר. היא זכרה את הרגע שבו הבינה שנועדה לשמור עליהם – לשמור עליהם מהרעב שכילה אותה כעת. זו הסיבה שהיא שונתה ולא כדי לשמש כטרף.

כך הובילה השתלשלות האירועים לרגע בו אולידיה באה לבקר אצל אלאן גראבן, בתאו. היא ידעה מה היה הסיפור שתספר לאחרים: על כך שנגדשה הסאה והיא לא יכלה לסבול את האפשרות שגל פליטים יפלוש לבובואר שלוש רק משום שאלאן הכריז על עצמאות.

אותם פליטים שנסו דרך המרחב הרגיל לקלאמניטיה אחת והביאו לנפילת השלטון שם. שלטון שעתה היה תחת מצור של תקופת בחירות. למען האמת, היא האמינה שתוכל להגן על המוכשרים אם תהיה בעמדת כח. החוצן שינה אותה רק על מנת למנוע מהרעב להרוג. שינה אותה רגע לפני שמת. המחסום שבודד את קלמניטיה שתיים מהמרחב הרגיל וגל החום שהופיע בעקבותיו היו העדויות לכך שהוא מת.

עורה היה כחול כאילו כוכבים לאינספור זהרו מתוך בשרה. תודעותיהם של המוכשרים. אותו חלק שלקחה מהם כדי שהם לא יגוועו ברעב כמוהה. זה היה הסיפור שסיפרה לעצמה אי אז כשזכר הימים כשהייתה אנושית היה עדיין חזק במוחה. בקצה כל אחת מהתודעות צמחה קנוקנה שחורה כחולה כשיערה ולו לעינה היה יותר משמץ של צהוב מסביב ללובן. סבך הקנוקנות הללו שימש לה בימים אלו כעור שני לגופה. הן הסתעפו מחזה, מזרועותיה ואפילו מאצבעותיה. היא זכרה את הנשיא קרידין מקבל בשקט את מותו מהקנוקנות שלה, מבין שאלאן התקרב יותר מדי לשמש והוא נחרך ביחד עם אדונו שהיה עתה כלוא בתאו. לא היו שום רעידות של אימה כשהנשיא קרידין מת. רק הרגשת קבלה של אמת קודרת: אולידיה כבר לא הייתה מי שהיא הייתה.

אלאן הסתכל אליה מבעד לעינית של דלת תאו ואמר: "אז הפכת להיות מי שנלחמת בו." ובקולו נשזרה תחינה שקטה להצטרף לנשיא קרידין ואנשיו שמצאו את מותם מקנוקנותיה. היא לא יכלה להרוג אותו. הוא לא היה התודעה הכי חזקה שהתקיימה עליה עכשיו. ועם זאת, ייעודה היה לשמר אותם. ודין תודעה אחת, שנגרעה מצביר התודעות שהחייה אותה, היה כדין כל הצביר. היא חשבה על דבריו ומצאה שהיא לא מסכימה עם קביעתו הנחרצת.

"לשנינו יש מטרות שונות לגמרי." אמרה אולידיה בקולה השמנוני "לכן אתה עדיין בחיים, אלאן."

"אז למה?" שאל אלאן בקולו היבש. אולידיה סרקה את הרכסים והגיאיות של תודעתו, מרגישה בסופת הרעמים שהשתוללה זה עתה בקרבו. היא אמרה, מקמרת את שפתיה, "ליצור עולם של יופי, אלאן. נמאס לי כל כך מהשקרים שאני צריכה לשקר לכל אחד. תודעתך יפהפיה, אלאן."

היא הרגישה את אלאן מאפיר מהצד השני של העינית. זו אמורה להיות מחמאה עבורו. לשמש כתבנית לעולם שלם ויפהפה. במקום זה, הוא בחר להתייחס לזה כאל איום לחייו. אולידיה כבר שבעה עלבונות ממנו עוד בטרם השליכה אותו לכלאו. למה הוא לא מבין? מדובר בכבוד הגדול ביותר שאולידיה יכלה להעניק לגבר. היא לא מצאה אישה שתתאים. אלאן היה היחיד לאורך תקופה שהרגיש לה מתאים. הדרך בה הוא שונה יצר את היופי בו. האחרים היו כל כך מכוערים. אפילו סמאר ניס-גמאר אחרי שאולידיה כבשה את מוחה.

"מה קרה לך, אולידיה?" שאל אלאן לבסוף "את רצית להגן על העולם מפני שינוי כזה." ולפני שאולידיה הספיקה לענות, היא קיבלה תזכורת מהעולם המכוער שלו נדרשה לשקר. הנשיאה ליזבת' נת'רקט שברה שתיקה וביקשה לקבוע פגישה. אולידיה חייכה לאלאן.

"זו תמיד הייתה המטרה של פרוייקט צרעה: להפוך את השקר של מועדון פוקויאמה לאמת." ענתה אולידיה בעודה מאשרת את הפגישה הזו. העולם היפהפה שלה יכול לחכות עד שהנשיאה תסיים לדבר איתה. פעם היא סגדה לה. עתה לאולידיה היו סדרי עדיפויות שונים לגמרי.

אולידיה עלתה מהבידוד לעבר התאים הרגילים. היא זכרה רק במעורפל את הימים שהיא בילתה בהם אחרי המפגש הראשון עם החוצן המנוח. השוטרים המעטים שעברה על פניהם הצדיעו לה בזוכרם שהיא המפקדת שלהם. הייתה זו אחת ההחלטות הראשונות של אלאן. היא זכרה את ההלם בו קיבלה את הידיעה. עתה היא הייתה השליטה בפועל של העולם. היא מצאה לבסוף את משרדה בשורת חללים והתיישבה בתוך שקע במרחב הכחול. היא מיסכה את דמותה הנראית במי שהיא הייתה כשקיבלה את התפקיד הזה מאלאן. היא גנחה. השקרים...

"סוף סוף," אמרה ליזבת' נת'רקט, דמותה מהבהבת לידי קיום מלא בתוך משרדה "מה... שלומך?"

אולידיה שילבה את קנוקנותיה וראתה את בבואתה משלבת את זרועותיה ואמרה: "הכל... טוב. האם אני יכולה לעזור לך, הנשיאה נת'רקט?"

"למען האמת, כן." אמרה ליזבת בפנים כנות "משאלתך הולכת להתגשם סוף סוף. הפרלמנט של הפדרציה אישר את העברתה של וינדאריה לטיטאניה לצורך המשך מחקר."

"אהא. חשבתי שקרה משהו. הייתה דממת קשר עם קלאמניטיה אחת." אמרה אולידיה, נזהרת בלשונה עם הנשיאה. היא הייתה מחויבת להביע את דאגתה בנוגע לעניין הקטן הזה. כל אדם שפוי היה תוהה בנוגע לזה. היא כבר לא הייתה אנושית מכדי לתהות לגבי העניין.

"המחסום שווינדאריה הקימה מסביב לקלאמניטיה שתיים שיבש את התקשורת במרחב הביניים עם כל המושבה." שיקרה ליזבת' נת'רקט במצח נחושה. לא היו שום בעיות ליצור קשר עם הפרלמנט של בובואר כדי לנסות לבדוק את האפשרות של העברת אוכלוסיה. נציגותיו לא היו מוכנות לשמוע מילה מזה עד שהעניין לא יאושר בפרלמנט של הפדרציה. וכל מי שהן דיברו איתו הבטיח שהעניין יטופל. ובינתיים חלפו חודשים ודבר לא נעשה... ועל אלה שמעה אולידיה דרך ערוץ תקשורת ייחודי שכונן דרך המרחב הרגיל בשבילם. אנשים כבר כמעט לא השתמשו בתווך האיטי של המרחב הרגיל. ובכל זאת, הייתה דרך. ולא הייתה הצדקה לדממת הקבר ההיא.

"אז איך נעביר את וינדאריה לטיטאניה?" שאלה אולידיה את השאלה המתבקשת מאליה.

"אני קולטת שלא השתנית בכלל, אולידיה. העובדה שאנחנו מדברות אומרת שהמחסום כבר לא קיים. וינדאריה נמצאת בדרכה בחזרה לגופה. אני מקווה שהוא נמצא ברשותכם." אמרה ליזבת' בנימה שדיכאה את אולידיה. היא נזכרה בהצהרתו של הנשיא הקודם של קלמניטיה שתיים על דמיונה המוגבל. היא לא הרגישה בכלל שווינדאריה עמדה להתעורר.

"אני אשלח לך את הפרטים ואת תארגני את ההעברה." אמרה ליזבת' וניתקה את הקשר. מה שהיא הבינה, במבט לאחור על כל השיחה, שליסבת' ניסתה להתנהג כאילו הכל בסדר. בטיטניה חשבו שמישהו בצדק מצותת לשיחה. הסיבה היחידה שבטיטניה ייקחו את הסיכון הוא אם הם חושבים שזה יחזק את עמדתם במשא ומתן עם מנהיגיה של מושבת צדק. לאולידיה היו תוכניות אחרות ללוציניה כפי שקרא לה החוצן. הן לא כללו את טיטאניה. כמובן שאם לא תעביר להם את וינדאריה, אפילו הם עשויים להבין מה המצב בקלמניטיה.

אולידיה תרה את קלאמניטיה שתיים אחרי תודעתה של לוציניה. היא מצאה אותה לבסוף, מתוודעת לגופה מחדש. היה לה את הידע של החוצן שהיה נחוץ לאולידיה כנשימת חמצן. היא החליטה לקחת את הסיכון והופיעה לפניה בדמותה הישנה אף על פי שלא הייתה שם, לא פיסית. וינדאריה פקחה את עיניה השחורות ועל פניה ההבעה שעתה היא זכרה הכול. את כל מה שאולידיה לא רצתה מעולם שתזכור. היה עליה לבחור עתה לפני שתתאושש: האם עליה להרוג אותה עכשיו או להיהרג על ידיה כשיילחמו על קלמניטיה?

הייתה רק בחירה אחת נכונה. ואולידיה בחרה. תודעתה של לוציניה עדיין התארגנה בגופה. אולידיה שלחה את תודעתה, המחוזקת בעוצמתם של המוכשרים, וחטפה אותה מגופה של וינדאריה. היא מצאה שההנחייה להגן על המוכשרים לא כללה את לוציניה מעולם. תמיד היה לה מעמד מיוחד עבור החוצן. היא הרגישה סיפוק מיוחד כשטרפה את תודעתה. אותו סיפוק בא מאותו חלק קטן ודועך בירכתי תודעתה שנלחם בו לאורך כל השנים הללו. אותו חלק שידע שלוציניה הייתה היורשת האמתית של החוצן שהאמין ברגעיו האחרונים שייתכן שפרוייקט צרעה צדק ולוציניה היא מי שבאה אחריו להמשיך את שליחותו. לאולידיה לא הייתה כוונה להמשיך את שליחותו. היא לא רצתה להשמיד יופי, היא רצתה ליצור יופי. אחרי ששבעה, אולידיה הניחה יד ממרחק ווינדאריה פקחה את עיניה השחורות.

מה שעבד לחוצן, יכול לעבוד גם עבורה. היא חשה את התיעוב עולה מאותו חלק שהעירה כשטרפה את תודעתה של לוציניה. עם זאת, הוא לא היה יותר מהבהוב לעומת תודעתה החדשה. וינדאריה תהיה העיניים והאוזניים שלה בטיטניה. ועד שהאנושות תבין מה קורה, קלמניטיה תהיה מקום יפהפה.
 
נסיבות הקרב בינו לבין וינדאריה תוארו ב-"מוכשרים מדי 2". ערכתי וכתבתי במפורש שלפי כל העדויות שנמצאות ברשות אולידיה, החוצן...
מת. נאמר באפילוג שהוא שינה את אולידיה - תהליך שרואים כבר בסיפור עצמו, וכעת בדילוג של שלושה חודשים, רואים את תוצאותיו. אם הוא התמזג איתה, למה אולידיה צריכה לקחת מווינדאריה את הידע של החוצן?
 
קראתי שוב את האפילוג לוודא שלא התבלבלתי, והוא משדר או שהחוצן התמזג איתה או ששינה את תודעתה כך שהיא מזכירה את החוצן בעצמה כרגע. לפי זה שהיא לקחה תודעות של אחרים, משתלטת עליהם ולמעשה זוממת להשתלט על דברים.

אם היא הגיבורה של הסיפור, למעשה האפילוג מציג תמונה של תיקו, שאולי לכאורה החוצן מת, אבל השפעתו נמשכת.

כהערה, אני חושב שהסיפור לא יכול להיות גם מקביל למוכשרים מדי אבל גם נדרש לקרוא את מוכשרים מדי כדי להבין מה קורה בו. כדאי להוסיף פסקה שמסבירה מה קרה שם, ולא משפט ופסקה עמומה על לידה מחדש אם זה ידע שצריך להיות ברור לקורא.
 
לבקשתך, הוספתי פסקה שמתמצתת בקיצור את מה שהלך בין וינדאריה לחוצן ולסיבה שהוא מת. אני מוצא את המטרות שלהם שונות: החוצן רצה לטרוף את האנושות. לצערו, תודעה אנושית ממוצעת לא מספיק חזקה כדי להזין אותו. ומסיבה זו, הוא התחיל להעצים את התודעה. לתהליך זה יש את הפגמים שלו באשר העצמת התודעה מגדילה את הצרכים של המח. מסיבה זו, הוא היה צריך ליצור "כלב שמירה" שימנע מהעדר להשמיד את עצמו לפני שהוא יהיה מוכן. ההצדקה שלו למעשיו היא שהאל ציווה עליו לעשות זאת. המטרה של אולידיה היא רק לשנות את האנושות ולמען אידיאל מופשט של יופי שרק היא מבינה. האירוניה היא שזו הייתה תמיד המטרה הסופית של מאמציה. ההבדל הוא שכאן אישיותה שונתה כך שמאמציה מתועלים לטובתו של החוצן המנוח. וכן, הייתי מגדיר את התוצאה הזו כתיקו...
 
חזרה
Top