הערת הכותב: כזכור, הסיפור מתרחש במקביל ל-"מוכשרים מדי 2". המפגש בין וינדאריה למיה תואר בסיפור הזה. כאן הובאו השלכותיו.
אחד-עשר ימים אחרי ההתפרצות
כמנהגה מזה שישה ימים, אולידיה ביקרה את אלאן בגולם הרפואי שלו. אחת החולדות של בקרה רכנה על הגולם שלו וסרקה את הדנ"א שלו עם קנוקנות אפורות קטנות שיצאו מידיה הקטנטנות. היא מסרה לאולידיה שלא חל שיפור במצבו, ולא יהיה עד שמשהו יכבה את הכשרון החוצני שתוכנתו הושתלה בקשת הטיורינג שלו. בשלב זה אולידיה הגיעה למסקנה שווינדאריה היא מתכנתת יוצאת מהכלל, העולה ברמתה על כמה מהטובים בארכיטקטי התוכנה של הפדרציה, שרובם לא היה זמין כרגע. לא הכל היה רע.
מהוועדה להנדסת העולם של בית המשרתים בפרלמנט שלחו לה את מרטין קרידין המבריק שידע לחבר בין גן במסעף אחד לגן במסעף אחר שהקשר ביניהם נראה אקראי לחלוטין לעיניה של אולידיה. מה שהיה מצחיק בזה הוא שמרטין היה בנו המאומץ של יאן קרידין, קצין הבטחון של מר גראבן. הוא היה גם הפנים של משבר נקודת האפס בתקשורת. הוא הודה בפניה שהוא הערובה הטובה ביותר לשמור את סודותיו של פרויקט צרעה הרחק ממנהיגו – מילה שהגה בבוז מוחלט ובלתי מתפשר בעליל. הוא גם הוסיף שביקש לתרום ישירות לפרויקט צרעה אחרי ששבע מדיבורים עליו בתקשורת לכל דרדק שהביע עניין. ואפילו הוא לא מצא דרך לכבות את הכשרון שהשתילה וינדאריה בממשק של אלאן. הוא היה לקראת סוף ההתמחות שלו בוועדה להנדסת העולם כשהושאל לה.
יצא לה לפגוש אותו קודם. הוא היה תמיד בשליחות זו או אחרת עבור מהנדס העולם הזה – תואר ששרד מתקופה קדומה יותר – שהתייחס אליו כאילו היה יורשו.
"זה מבוי סתום." אמר לה אחרי שפגשה אותו מחוץ לתא "הפתרון הזה גרוע מהבעיה, אולידיה."
"בינתיים, זה הפתרון היחיד שעובד." אמרה אולידיה במרירות "עד כמה שהוא פרימטיבי."
מרטין השתתף בצערה ואז אמר: "מובן שזו לא הסיבה שהקימו את פרוייקט צרעה. הוא הוקם כדי ליצור כשרונות חדשים עבור האנושות. האינדכסים של גראבן הצעיר היו מאד מועילים אבל הכנתי משלי. אשמח אם תבדקי אותם לפני שנשלח אותם ללופן."
"לטיטניה." תיקנה אותו אולידיה "בחיי, למה וינדאריה רוצה שכולם יחשבו על לופן?"
"אולי זה היעד הבא שלה." הציע מרטין, "כמו שקרה בצור, כולם חשבו על קלמניטיה."
" – אבל זה אבס – " התחילה לומר אולידיה ומשהו היכה את תודעתה כאילו הייתה תודעתה אמבט מלא במים חמים. היא לא השקיעה עשר שנים כדי להיכנע לשטיפת מוח חובבנית. העניין היה שהעוצמה העידה על מקור קרוב, ואף אחד לא ידע איפה וינדאריה בימים אלו. היא נזכרה שהיא עצמה התריעה בפני הפרלמנט שקלמניטיה הבאה בתור. כשאולידיה חזרה לעצמה, מוצאת את עצמה שעונה על משקוף הדלת השחור ליד תאו של אלאן, מרטין אמר: "קיבלתי דיווח על היתקלות עם ווינדאריה ליד עינברון, אולידיה. אנחנו חייבים לחקור את זה."
מוזר, בדיוק שחשבה על וינדאריה. דברים לא מחליקים בצורה כזו אלגנטית במציאות. משהו אמר לה שמרטין חיכה עם הדיווח עד ההזדמנות המתאימה. היא לא רצתה להאמין. עם זאת, אולידיה חיכתה לדיווח כזה. לא שהיא לא האמינה לו. פשוט זה היה נוח מדי למרטין להעביר נושא. משהו בכל הסיפור הזה לא היה היגיוני. היא לא רצתה לדבר עם ראש שירותי הביון. היא עדיין זכרה לו את העניין עם גרושתה. במקום זה, היא פנתה למזכיר של נשיא העולם.
"אני יכול לומר לך, מבלי לערב את הבוס, שאין סיכוי שהעוזר שלך ידע על זה לפניך." השיב המזכיר בחומרה "רק עכשיו קיבלנו את הדיווח. הבוס נמצא עם נשיאי התאגידים."
תאגידי החדשות. האם מרטין לא היה יקיר תאגידי החדשות עד כה? הם בטח רצו תגובה. אולידיה ניחשה שנשיא העולם יבקש מהם להפגין אחריות כל הם נמצאים במצב חירום ולחכות עד שהמשבר יסתיים.
"האם אתה יכול לומר לי מה המקור שלכם?" שאלה אולידיה, מלכסנת מבט לעבר עוזרה.
"יש לו שם קוד בדיווח. לענה שחורה. אין לי מושג מה זה אומר. אולי תשאלי את הגרוש שלך." הציע המזכיר ביותר משמץ זהירות. אולידיה עיקמה את שפתה למעלה ואמרה: "תודה, אדוני המזכיר, לא ידעתי שגרושתי שינתה מין. אנחנו לא בקשר."
"את לא גרושתו של ראש שירותי הביון?" שאל המזכיר, מקמטת את מצחו בהפגנתיות, "דא,העולם הזה לא עד כדי כך קטן. עד שתרצי לדבר שוב עם הבוס, להתראות, ד"ר רני."
"תזמין שני מקומות בטיסה הבאה לענברון." אמרה אולידיה לאחר שסיימה את השיחה. העוזר קימט את מצחו במחשבה ואמר: "אז בואי נלך. הטיסה תצא בקרוב, ד"ר רני. הזמנתי את הכרטיסים ברגע ששמעתי על ההיתקלות עם וינדאריה. זה דווח בגפפת, ברשת של בני השוליים אני מתכוון, גברתי."
"ולמה אתה עוקב אחרי הפטפוטים של בני השוליים?" שאלה אולידיה, בעודה מתחילה ללכת אחריו החוצה לעבר היציאה מהמתחם. מרטין ענה: "שם אני מדווח למר גראבן, גברתי."
ואולידיה לא הוסיפה לשאול שאלות. מאז שמר גראבן עשה את מה שעשה, פרצה מהומה. אנשים התחילו לארגן משלחות חיפושים אחרי בני הנוער הנעדרים. לא שיצא מזה משהו. עם זאת, התחושה של אולידיה הייתה שאנשים מפסיקים להאמין שהאגודה לבחירה גנטית עומדת מאחורי העניין ולהאמין בסמכות שתסדר את הכל.
אחרי שלוש שעות, היא ועוזרה היו בספינת אוויר לענברון. אולידיה זיהתה את הסייעים מהאתר השחור יושבים על הספסלים ועוד כמה פועלים קשי יום שעבדו ברובע הגנים שבעיר.
"אהא, ד"ר רני," פנה אחד מהם, הטיפוס חסר הנעליים, "מפתיע לראות אותך איתנו. חשבתי שאת גרה בכוכבתפוז, גבירתי."
"ענייני עבודה." ענתה אולידיה בשיניים חשוקות. האם בנוסף לחוסר הבנתו בנעליים, האיש לא מעודכן בחדשות? הסייע ענה: "אז השמועות היו נכונות. וינדאריה הייתה שם."
"את חייבת לדבר עם האב הורק." אמר אחד מהסייעים האחרים "הוא היה במושבת צור. הוא היה שם ברגעיה האחרונים."
לענה שחורה. האב הורק חייב להיות לענה שחורה. לא יכול להיות שזה כל כך פשוט. היא סרקה במהירות במרחבי המקפלת ומצאה אזכור לאסון גרעיני ישן בכור בשם צ'רנוביל. משמעות שמו היה לענה שחורה ברוסית. אין ספק שהמפעיל של האב הורק היה חנון רציני – בשם כדור הארץ, מי בכלל זוכר משהו שהתרחש בכדור הארץ ועוד לפני מאתיים שנה?
"איך לא שמעתי עליו מעולם? אני ראש הפרוייקט." העירה אולידיה במעט חוסר אמון, מביטה לעבר עוזרה, שנראה מנותק מכל העולם בעודו יושב בנוקשות במקומו. אפשר היה לחשוב שאין איש מאחורי העיניים הזגוגיות שלו. לקח רגע להבין שאף אחד מהסייעים שלה לא זיהה את הידוען בעל כורחו. הם באמת לא התעדכנו בחדשות המקפלת האחרונות. הסייע משך בכתפיו ואמר: "כמובן, את יודעת את מה שהממשלה רוצה שתדעי."
אני מהממשלה. ואז אולידיה החליטה לא לומר את זה. אפילו באוזניה זה נשמע תמים נורא. וזה לא נכון שהיא לא יכלה לדעת. היו לה דיווחים מהימים האחרונים במושבת צור שאותם קראה לפני הראיון בפרלמנט. היא פשוט לא התעניינה בפרטים מאחורי הדיווחים שקיבלה. הובהר לה שהיא לא תקבל תשובות.
בני השוליים עזרו לה להעביר את השעות שחלפו עד לנחיתה בענברון. היא למדה את שמם ושכחה אותו בערך תריסר פעמים בשעה. היא הכירה בכך שיש לה דעות כנגדם. היא גם לא זכרה את שמותיהן של החולדות. היא הייתה משוכנעת שיש לחולדות שמות. היא פשוט לא מצליחה אף פעם לזכור אותם בצורה מסודרת כמו את שמות הסייעים שלה. היא גם קיבלה הודעות שדיברו על עצומות שהוגשו לרשויות קלמניטיה על ידי הורים לנגועים. ההורים טענו שהרשויות לא עושות מספיק. כנראה העובדה שהידיעות הללו הורשו להתפרסם בחדשות נועדה לומר להמונים שניתן לסמוך על הרשויות. טוב, אולידיה העדיפה בצורה מוזרה את הידיעות הללו על פני הידיעות על הפצצות ערים בטיטאניה. העולם היה מלא בתעלומות.
בני השוליים ליוו אותה כשירדה מספינת האוויר לענברון. המרכז לשירותי דת חלש על הנוף שהתברך במבנים כרסתניים, נמוכים וחסרי צבע בניגוד הססגוניות של כוכבתפוז. כשחלפה מעל המבנים, המרקם היה נוקשה כאילו המבנים לא הוצמחו מעורם של הפועלים אלא נבנו בעבודת יד. המקום הזכיר לה את המחנה שהיה בזמנו אכן אתר מגורים עבורם. היא חיפשה במקפלת ומצאה שמה שהיא רואה לפניה היו בתי אבן. במקום כלשהו במישורים האינסופיים שהקיפו את ענברון הייתה חסרת פיסת אדמה שנלקחה לצורך זה. ברברי!
"וְשֵׁם הַכּוֹכָב נִקְרָא לַעֲנָה וַתְּהִי שְׁלִישִׁית הַמַּיִם לְלַעֲנָה וְרַבִּים מִבְּנֵי אָדָם מֵתוּ מִן־הַמַּיִם כִּי מָרִים הֵם" קרא מטיף שחור עור בפתח מבנה שהיה גדול מהאחרים שעמדו בצל המרכז. עמודיו היו מרובדים בצמחים מטפסים, ועליהם פרחים בשלל צבעים. החלונות היו באיכות משתנה ,כאילו היו מוקרנים, ולא היו זכוכית שנקבעה בתוך מסד האבן. אולידיה התעטשה.
"המקום הזה מפר את החוקים נגד מיכון של הפדרציה." ציין מאט קרידין ששכחה לחלוטין שהוא הולך לידה. כה שקט הוא היה בהליכתו לעומת בני השוליים. היא עברה ליד המטיף. משהו בו העביר בה צמרמורת. היא שמעה על אנשי הדת הלו רק מהסיפורים הנוראים שהיו הורים מספרים לילדיהם לפני השינה. רק במקומות חשוכים כמו צדק או דסקנהיים, שהייתה מושבה של צדק לפני שערקה לפדרציה, אנשים כמוהו עדיין החזיקו בעמדות כח.
שוטרת מענברון חיכתה לה בכניסה לבית החולים. גם היא לא זיהתה את מרטין קרידין. האם אף מהאנשים הללו לא צפה בשידורי החדשות בימים האחרונים? זה היה נשגב מבינתה. הרעיון של בית חולים היה מיושן בעיניה. האם בני השוליים לא קיבלו טיפול דרך המקפלת כמו כל אזרח ואזרחית בפדרציה? בשביל מה הם היו צריכים בית חולים?
השוטרת יודעה לגבי בואה כשנחתה. היא הציגה את עצמה כבלשית עם שם שאולידיה לא הצליחה לזכור. היא עדכנה אותה לגבי הממצאים של חוקר מקרי המוות של ענברון. המקום היה, בנוסף להיותו בית חולים, גם תחנת המשטרה המקומית והתחנה האחרונה עבור המתים לפני יעדם הסופי. אולידיה לא התעניינה מה היה יעדם הסופי של מתיהם. מריה ארמאניאן המנוחה חושמלה למוות כאילו היכה אותה הברק כך קבע חוקר מקרי המוות של ענברון. אולידיה לא הופתעה שווינדאריה השתמשה בכשרון הזה. היא זכרה אותה משמידה את הקלפים שהראתה לה. היא העדיפה להשתמש בכשרון הזה כשהיה צורך להשמיד דברים שונים.
"רגע," אמרה אולידיה "מה אמרת קודם? האם זו לא וינדאריה שחשמלה את האישה למוות?"
"אהא, לא ולא, ד"ר," אמרה הבלשית, עוברת על קבצים בלתי נראים, מבחינתה, בגפפת, "סמאר ניס-גמאר חשמלה את האישה הזו למוות. התבנית האלקטרו-מגנטית שלה נשמרה ברשומות הציבוריות אחרי שהוצאה מהמקלט של האגודה לבחירה גנטית, ד"ר רני."
אולידיה נזכרה בסיפורה של הצעירה הזו שחולצה ממקום מסתור של האגודה לבחירה גנטית. לפי אלאן, היא הייתה המנהיגה בפועל של מועדון פוקויאמה בגרסתו המחודשת. לפי מה שקראה, סמאר הייתה מדריכה במקום המסתור והאמינה לגמרי בעקרונות האגודה. להרוג מישהי היה מהלך שהתלבש היטב על המעט שדעה עליה. הגם, שבהשפעת מחלת המראה, היא הייתה גורם זר מנקודת מבטה. ועם החינוך שהיא קיבלה, זרים היו גורם עוין.
"מה?!" התפרץ מאט קרידין "האם את בטוחה, גברתי? זה דפוס שמתאים לווינדאריה." ואולידיה, למודת ניסיון ממגעים רבים עם וינדאריה, קלטה שהוא מנסה לשנות את מחשבותיה של הבלשית בהתאם לתשובה שרצה. הבלשית מצמצה בכאב ואמרה: "עכשיו, כשאני קוראת אותם, מדובר בווינדאריה – "
"לא." אמרה ד"ר רני "אני רוצה שתעצרי את מרטין קרידין. האיש השפיע על תודעתך, עכשיו."
משהו בשפת הגוף של מרטין קרידין השתנה, כאילו הצהרתה של אולידיה עוררה אותו בדרך שלא יכלה אפילו לתפוס. הוא אמר, מחייך, "קיוויתי שתלכי בדרך שהתווה האל. לצערי, בחרת להמרות את רצונו ככל הכופרים אשר יושבים את כוכב הלכת הזה." ובמחשבתה התעוררה התובנה שאולי החוצן מעולם לא מת, אלא הגיע לקלמניטיה איתו, עם מרטין קרידין.
כולם מסביבה קפאו. רק אולידיה לא קפאה.
"אני החוצן." אמר מרטין קרידין "אני הנמרים, הדובים והאריות שאתם מפחדים מפניהם. תודעתך יפהפיה, ד"ר רני, רק שאני יכול לגמור אותה בליקוק. היא לא תשביע אותי כמו שתודעתו של אנדריאס הולט לא השביעה אותי כשהאל הפגיש בינינו."
"כל הגברים אותו הדבר." מלמלה אולידיה. החוצן נע סביבה בקשת ,שכאילו מרחה את דמותו של מרטין קרידין על כל עולמה, ואמר: "את יודעת על דרך ההתרבות של בני מיני, ד"ר רני."
היו עוד כמוהו מחוץ לגאלאקסיה. לפחות פעם אחת צפו באחד מהם משכפל את עצמו. לא זה שהיה בגלקסיה הזאת. העניין שהחוצן היה תבוני והתפתחות בדרך הזו הייתה איטית... אלא אם כן... התודעות שבלע הפכו אותו לבעל מודעות בעצמו.
"האל העניק לאחד מקודמיי תודעה." ענה החוצן למחשבתה "והשליחות שלו עברה אליי." היא לא הייתה צריכה לשאול אותו מה הוא רוצה ממנה. הוא רצה שימשיכו לחשוב שמי שעומד מאחורי המשבר הזה הייתה וינדאריה. זה הפנה אנרגיות ומאמצים לכיוון הלא נכון.
"כך האל מצווה. אחת על כך שהפרעתם להתפתחותן של הנבחניות הקלמניטיות הצעירות. אחת על כך שהענקתם תבונה לחולדות לפני שהגיע זמנן. אחת על כך שהייתם חמדנים." ענה החוצן בנימה שהזכירה לה את המטיף בחוץ. היא הופתעה מאמונתו הדתית היוקדת. היא ציפתה שיצור כמוהו יהיה אתאיסטי, יסתכל בציניות בדרכים בהן תרבויות צעירות התפלשו בעפר עולמותיהן, מנסות להסביר לעצמן את חוקי הטבע דרך ישויות דמיוניות... וקלטה שהוא נעשה משועשע ככל שהתקדמה עם המחשבה הזו.
"האם ידוע לך על מה בכלל הפדרציה הטרנס-אוראנית נמצאת במלחמה עם צדק?" שאל. כמו כל אזרח של הפדרציה, אולידיה ידעה שהפדרציה ראתה לנכון להגן על מיעוטים שממשלת צדק רדפה.
"אם זו הייתה הסיבה, היו מיישבים את האוכלוסיה באחת מהמושבות." ענה החוצן בלעג "המחקרים של הפדרציה הטראנס-אורנית הוכיחו שכוחות הטבע השתנו לאורך השנים כמעט כמו התפתחותו של יצור חי. תצפיות ביקומים אחרים הוכיחו שהדפוסים הללו ייחודיים לכל יקום, כמעיו טביעת אצבע. אם זה לא הוכיח את קיומו של כח עליון לאנשיך, מה בדיוק נותר?"
אסטרו-פיסיקה לא בדיוק הייתה הצד החזק של אולידיה. עם זאת, היא זיהתה היטב את הראציונליזציה של החוצן. ייתכן שהוא צודק והצדקיים חושבים כפי שהציע. הבעיה היא ששום דבר במודל שהוא מתאר לא תמך שקיימת תבונה שעומדת מאחורי כל הסיפור.
"חוסר רצונך להאמין נשגב מבינתי ועוד תודעה יפהפיה כשלך. אין שום דרך אחרת להסביר איך היקום עובד." טען החוצן. אפשרות שעלתה בדעתה של אולידיה שבני מינו, מפוטמים מתודעות, עברו את סף התבוניות רק לאחרונה והם נמצאים בשלב ההתגלות. נכון, אמונתם עברה כבר את ההאחדה שעוברות כל האמונות אבל הם היו כילדים לעומתה.
"אתם הילדים!" צעק החוצן, מאבד בבת אחת את כל קור רוחו ועמד להכות אותה ברעם כשהמטיף אחז בידו כאילו הוא לא מושפע ממנו בכלל. נדמה שהחוצן זיהה את המטיף. ופשוט ברח מהמקום.
"הוא זוכר את פגישתנו הקודמת." אמר המטיף "בזלוט." למילה היה טעם מוזר על לשונה. העולם התחיל לנוע פתאום כשהחוצן לא נמצא שם כדי להקפיא אותו. הבלשית נדמתה כמנסה להבין לאן העוזר שלה נעלם ומה המטיף עושה שם במקומו. הוא אמר, מתעלם ממנה,
"אני רע ועמית, ד"ר רני. עשיתי דרך ארוכה מאד אחריו שהוא נס מזלוט. אם תרצי, אוכל להעמיד לרשותך את מחקריי ואת אנשיי."
חוצן. ואולידיה מצאה שהיא על סף איבוד ההכרה.