הצטרפו לפורום הפונדק

שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

הרשמה / התחברות

JavaScript חסום. בשביל חווית גלישה טובה יותר, יש לאשר את JavaScript בדפדפן שלך.

תגובה לנושא

תוכן ההודעה: <blockquote data-quote="הלדין" data-source="post: 715723" data-attributes="member: 90">חלק חמישי: העדותשסועה. מעומתת. מבולבלת.וינדאריה לא הבינה עדיין את החלל שנפער בחייה אחרי מותה של אינדירה. למרות, כשהן היו קטנות מאד, הן היו ידידות, היא הקדישה את חייה לשנוא את המירשעת. אז מדוע היא מרגישה שהיא חסרה משהו אחרי לכתה המיוחלת? היא לא בכתה. לא בכתה אפילו שהייתה עם חבורתה."שנאה." אמרה סייפרין בשכלתנות "היא רגש חזק כמעט כמו האהבה. לחיות את היום שאחרי מותו של אדם ששנאת הוא קשה בדיוק כמו היום אחרי מותו של אדם שאהבת. בקיצור, לטוב ולרע, את עדיין אנושית, ויני.""ממתי את נעשית חכמה כל כך?" שאלה קיילה, חופנת את פניה הכהות בידיה, מסתכלת מבעד לחריצים ברוחות הרפאים שהתפזרו בין חדריו השונים של הבית. מדריכים כאינדירה, נפשות מוארות כמוהה, הדריכו תחת הנהגת סמאר את המוכשרים מדי. היא אמרה לווינדאריה שאם היא צריכה נחמה, היא תהיה עבורה. רק שהיא פנתה אליה כלוצינה."אני צריכה להתאבל על אמי." אמרה וינדאריה "לא על אינדירה.""זו 'תסמונת המראה' שהמבוגרים מדברים עליה." אמר פאלון, מעסה את כתפיה, "מבלי להישמע חכם מדי, הרגשות פשוט לא מתחברים. זה כמו להתאבל על זרה." "גם אתה נשמע חכם מדי." העירה קיילה, מביטה לעבר פאלון, "לא שהיית טיפש." "אז המבוגרים צדקו." אמרה וינדאריה "התודעה שלנו מתרחבת ואנחנו נעשים... חכמים יותר. לא מפתיע שהחוצן סידר את כולם במשך עשר שנים. אמא מתה במחשבה שאני הייתי זחל." ואת המשפט האחרון היא אמרה בלי טיפה של רגש, כהצהרת עובדה. "איפה האחרים?" שאלה קיילה "אלה שסמאר לקחה איתנו?""הם בבידוד, קיילה." אמרה סייפרין ברכות אמהית, מערסלת את שיערה האדמוני, "גם אנחנו היינו בבידוד אלמלא סמאר החליטה להיות נחמדה לווינדאריה רק משום שהיא חושבת שהיא מיוחדת במינה. היא מחכה שייכנעו וישתנו למה שהיא."לפני כן האחרים סיפרו לה על מה המבוגרים דיברו איתם. הם ניסו לאמן אותם. לתת להם את היסודות להשיב מלחמה על תודעותיהם לפני שהחוצן יטרוף אותן. אצל חלקם התסמונת התקדמה בכזו מהירות עד שהם הרגו כמה מהמבוגרים. סייפרין אמרה שהם האמינו שהם מוחזקים בידי מפלצות שהתחזו למבוגרים אנושיים. הם היו הראשונים שנפתחו לסמאר ואחד מהם אף היה אחד מהמדריכים. וינדאריה הודתה על כך שידידיה החזיקו מעמד. סייפרין הודתה שלקראת הסוף היה לה כבר קשה לזהות את המבוגרים כבני אדם כמוהה אף על פי שהיא לא פחדה. היא ידעה שהיא לא בסכנה."האם יצא לכם לפגוש את ד"ר רני?" הצליחה וינדאריה לשאול לבסוף "איך היא?""ד"ר רני היא ראש הפרוייקט, וינדאריה." אמרה סייפרין "אמרו שהיא לא כזו נוראה יחסית למישהי מבובואר. והפרוייקט הוא חלק זעיר מחובותיה בנמל החלל."הוריה נהגו לומר שהחלוצות בבובואר הניחו את יסודות התרבות של גראוונציה. אמה דיברה בעיקר בהערכה על החינוך לנשים צעירות שהיה מקובל במושבה הזו אף על פי שלו וינדאריה הייתה גדלה שם, היא לא הייתה רואה את אמה עד נעוריה.  "בקיצור, לא פגשנו אותה." אמרה קיילה, מושכת באפה הכהה. וכאילו היא שמעה אותן, וינדאריה חשה אותה מאותת לה בקצה הרחוק של הקשר. האחרים לא הרגישו בה כאילו היא פנתה לווינדאריה בערוץ פרטי דרך המקפלת – וכנראה שזה היה הדבר. וינדאריה אמרה: "אנחנו בדיוק מדברים עליך, ד"ר רני.""ויני, אני צריכה שתפתחי קובץ שאני אשלח לך בעוד רגע." אמרה ד"ר רני בחום "הקלטתי לך ראיון עם ארווין הורק ב-'העור הוא ביתנו'. את תביני למה שתצפי בו. סמכי עליי.""האם את באמת מבובואר?" שאלה וינדאריה. היה מען זוהר שאפף אותה מעצם היותה באה מהמושבה שהוריה העריצו את תרבותה הפמיניסטית הנאורה והמתקדמת. עם זאת, היא הרגישה שרוחב הפס היה צר עוד יותר מרוחב הפס שהיה ליד המחנה. הבית עצמו היה כאבן ריחיים שהצרה את הפס והאט את שידור הקובץ אליה. וינדאריה לא הרגישה בנוח למעול באמונה של סמאר שנתנה לה לבלות עם חבריה. היא עמדה לפנות אליה כשד"ר רני השיבה, בהסתייגות שלא הובנה לה, "אני מבובואר שלוש. מעולם לא הרגשתי את מוצאי כאבן ריחיים על כתפיי, ויני." "בדיוק חשבתי שהבית הוא אבן ריחיים על רוחב הפס." אמרה וינדאריה בחמימות. "כדור הארץ! האם את יודעת מה זה טלפתית?" שאלה ד"ר אולידיה רני בזהירות. וינדאריה לא ידעה עד אותו הרגע שטלפתית היא אחת שקוראת את מחשבות האחרים בלי רשות. עתה היה ברור לה שזה בדיוק מה שחשבה אולידיה על דבריה. הקובץ המשיך במסעו דרך רוחב הפס הצר של הבית. "היי, ד"ר רני בקשר." אמרה וינדאריה לחבריה "היא אמרה ש... –""ויני מתוקה," אמרה ד"ר רני ווינדאריה קלטה את המשך דבריה: צפי בקובץ, ויני, לפני שתאמרי משהו נוסף שישנה את מערכת היחסים שלך עם החברים שלך לנצח." "באמת?" אמרה סייפרין בפקפוק, מנקרת את רצפת החלל המרכזי של הבית הזה, "האם את בטוחה שאת לא שומעת את החוצן? הוא יכל להתחזות אליה בקלות, ויני.""היא אמרה שאמא הייתה חלק מהפרוייקט – " ואז ווינדאריה קלטה שזה בדיוק מה שהחוצן עשוי לומר כדי למשול ולהפריד " – האם יש לך הוכחה שאת ד"ר רני?""ויני מתוקה," אמרה ד"ר רני בקולה הנעים והוסיפה: את טלפתית, וינדאריה. בילית את כל חייך בחברתם של בני אדם. אני חושבת שאת מסוגלת להבחין בהבדל. הוא לא עד כדי כך יטרח. וינדאריה הבינה שהיא אכן מרגישה בתודעתה של ד"ר רני – והיא לא הייתה לבד. היו שם אנשים נוספים, כמה מהם אנשי מחקר, כמה מהם אנשי שירותי הביון וגם נשיא קלאמאניטיה שתיים גוון קיז בכבודו ובעצמו לידה. היא שמעה היטב אותו כועס על בני צדק שלקחו מהם את הנחייתה של טיטאניה. עכשיו הוא צריך לבטוח במדענית ההיא מבובואר שבת הכלאיים ההיא, וינדאריה הולט, לא תאכזב אותם. למה הוא... והקובץ עשה את דרכו באיטיות דרך צוואר הבקבוק הצר של הבית. שיגיע כבר! וינדאריה קלטה שזה החוצן שמאט אותו. ועתה חשה היטב בתודעתו מקיפה אותם, מקיפה אותם כמו להק מרטאורים.  "האם את יודעת למה אני מיוחדת בעיניו?" שאלה וינדאריה בייאוש. היא ידעה שחבריה מתבוננים בה ומחכים למוצא פיה. היא לא ידעה כמה מהם היו חבריה... וכמה מהם היו החוצן. בעוד שתודעתה של ד"ר רני ואלה שאיתה הרגישו אנושיות, התודעות של חבריה הרבה פחות. גם הדממה הזו שבה חיכו למוצא פיה הטרידה... מעט."משום שאת בת האנוש הצעירה ביותר שהוא השפיע עליה." אמרה ד"ר רני. וינדאריה קלטה שהיא מדברת עליו בלשון זכר. ואז קלטה את שמו של הסוכן שלו: מרטין קרידין. הוא עבד כמתמחה תחת פיקוחה של הד"ר רני והייתה לו הגישה... לפרויקט צרעה. עתה הבינה איך הרשימות של ד"ר רני הגיעו אל מתקן הוויד שלה. "ועד שהקובץ יגיע אליך, האם מותר לי לשאול כמה שאלות, ויני מתוקה?" שאלה. אז וינדאריה הבינה למה ד"ר רני דיברה בכבודה ובעצמה. היא הייתה מושא מחקר. וינדאריה הייתה עושה הכל כדי לדבר עם הדמויות שהיא בראה מדמיונה הקודח. ואז הבינה שאם הנער שהיכה אותה צדק, היא יכולה לדבר עם ז'וזא ארמאניאן – הוא היה אדם אמתי שהיא שדדה את סיפור החיים הקשה והאפל שלו. לרגע אחד, וינדאריה הרגישה בושה בעצמה על כך שעשתה את זה. היא ענתה: "שאלה אחת, ד"ר רני. זה נראה לי הוגן. את ענית לי על שאלה אחת.""מה הרגשת כשמריה ארמאניאן מתה?" שאלה ד"ר רני. אז מיה מתה למרות הכל. וינדאריה הבינה שחבריה שתקו יותר מדי זמן. הם בדרך כלל היו מנסים לשאול אותה לגבי מה קורה בינה לבין ד"ר רני. רק מאוחר יותר נזכרה בפניהם הנעות כאילו היו שקועים בשיחה עם מישהו בלתי נראה. היא לא היחידה שדיברו איתה. היא אמרה: "חשבתי שמיה דממה, ד"ר. לא חשבתי שהיא מתה באותו הזמן. סמאר אמרה לי שהמבוגרים רק ימצאו אותה."והקובץ עבר.  "הכנסייה של האב קולטון הייתה בצור ארבע." התחיל לספר ארווין הורק, רק קולו נשמע בקובץ, "הוא הגן על האנשים הפשוטים מפני העריצות של מר גראבן. כשאנדריאס הולט ביצע את ההפיכה שלו ומר גראבן ומקורביו נסו מהמושבה, האב קולטון קיבל לעת עתה מרווח לעשות כרצונו עד שצעירי הקהילה שלו השתגעו." "הייתי העוזר של האב קולטון וראיתי אותו מנסה לגרש את השדים שהשתכנו באחיי ובאחיותיי מכדור הארץ ומשבתאי. הוא הבין שההפיכה של אנדריאס הולט לא הייתה ברכה כי אם קללה אבל זה לא הכין אותו למהלך האחרון שהרשע עולל.""התעוררתי באותו יום לשמע טיפות הגשם. אלה היו טיפות הגשם שנוצרו מקליפת הקרח של צור אחת. קמתי וראיתי את כולם מותכים, חסרי צורה בחום הנורא, ורק... אני עומד, מתנשף כאילו היה זה רק יום קיצי חם בטירוף. השד הזה הגן עליי. הוא רצה שאספר לכולם כיצד פתח את שערי הגיהינום במושבת צור."עם המילים הרגישה וינדאריה בחום, ראתה את השמיים מאדימים ושמעה את האדמה נאנקת בכאב. והיא ידעה מה קרה: החוצן סיים לעכל את התודעות שלו. וכמו כל יצור חי, הוא הקרין את מה שנותר כחום שהשמיד לעד את גראווינציה, העיר שאביה רצה שתראה. עיר הבירה הושמדה בוודאות כשקליפת הקרח נמסה. "הבנתי." אמרה וינדאריה וחבריה לא היו עוד מסביבה. טיפות מים נפלו על הגג. וינדאריה נדרכה בעודה תוהה אם טיפות המים הללו היו באמת טיפות מים או משהו שנמס אי שם למעלה. חבריה לא היו עוד מסביבה משום שכולם התכנסו שם, במעלה המסדרון.  הם התכנסו כדי לפגוש אורח מיוחד כשהגיע לסקור את תודעותיו –  החוצן. "האחרון שהיה עם אנדריאס הולט הגיע." שמעה וינדאריה את סמאר מציגה אותו.</blockquote>

אימות: מהי בירת ישראל