הצטרפו לפורום הפונדק

שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

הרשמה / התחברות

JavaScript חסום. בשביל חווית גלישה טובה יותר, יש לאשר את JavaScript בדפדפן שלך.

תגובה לנושא

תוכן ההודעה: <blockquote data-quote="הלדין" data-source="post: 741022" data-attributes="member: 90">פרק שלושים: "בחירתו של אב"חלק ראשון: "דמדומים"היום שלפני היום שבו בני נעשה נתין הוד מעלתה החליט להיות ערפילי וקפוא כמו המוות. התפניתי מענייני היומיומיים שכללו לדרבן את קומראג הזקן להכניס כמה שיותר את המחזה החדש שלי לתיאטראות, לבדוק את מצב הזונות במאת', וכמובן, לשמור על שפיותי. מערכת העצבים שלי עדיין לא הרפתה מהרעיון לחצות את הגבול. אפילו ביקשתי מאחיה של אשתי שיבדוק אם הם לא קלקלו שם משהו. הוא לא מצא משהו ראוי להישמע, לפחות לא משהו שעמד לשתף אותי. היות וראיתי את עצמי את המומחה הביתי למסיבות, נטלתי על עצמי כבר מזמן את תכנון הנשף שיתרחש אחרי שבני ייהפך לנתין הוד מעלתה. הצלחתי אפילו לשכנע את סיגריג להעלות מחזה ביחד עם המועדון שלו לזכר הצלחתנו המסחררת עם "היסודות" לפני שנה.איך יכולתי לחזות מה יוליד יום?אספתי את ילדיי באותו היום מבית הספר במים ירוקים. העברנו אותם מדרגאלות' לאחר הסתבכות אחת יותר מדי של שניהם עם האספסוף הזועם. השר האוואנהאר סבר שהם יהיו מוגנים פה יותר הודות למעורבותה של אחוות אלף כרי הדשא בקביעת סדר היום במקום. הסיפור הזה העיד כאלף עדים שנאמנותו של השר האוואנהאר איננה למלכתנו הטובה אלא לקוסמים מאקדמיית נמל גאל. הוא, כמובן, יפטור אותי בנפנופי ידיים כהרגלו בקודש. לפחות הפעם הוא צדק לחלוטין. האספסוף הזועם של מים ירוקים נהג בילדיי בכבוד עצום.סירת הרקיע של סוארינג אף רגיש חיכתה לי בחוץ. מאז שנכנסתי לשותפות יצירתית עם אחיו, השתמשתי בשירותיו בכל פעם שהייתי צריך לבוא למים ירוקים. בשביל האמנות, צריך להקריב קורבנות והוא שילם לי בסיפורים על מים ירוקים בכל פעם שעליתי לסירה.היום היה זה תורו של ניבויר. הוא גדל להיות נער שתקן שלא אוהב לשתף את אביו בדבר. אחותו מירה ניסתה למלא את מקומו ודיברה על כך שסגן המנהל קרא לו לשיחה. ניבויר הרים מבט יוקד, מלא שנאה, כשהוזכר שמו של יפת' מויירווין שאמר יותר מכל מילה שלו."תני לאחיך לדבר. זה היום שלו." ניסיתי להרגיע את בתי. מירה, שיערה קורן כשמש, ענתה: "זה גם היום שלי, אבא, אם שכחת. אנחנו תאומים, אני וניב."תאומי צללים, לא תאומים אמיתיים. למרות חזותה המבוגרת, מירה הייתה צעירה מניבויר. ויום הנתינות שלה יהיה בעוד שנים. בני העלה עווית צחוק על שפתיו כששמע אותה. זנבו הצליף בעדינות על פני רצפת הסירה שהמריאה בינתיים מהמדרכה. הוא לא הסכים.מתחתינו הצעדנים התחילו לעצור משפחות של סאית'ה והכווינו אותם לעבר המסוף – המסוף שאני דחפתי לבנייתו. לקח לי רגע לעלות על הטעות שעשיתי בהשפעת הערפילים הכבדים של אותו היום. אלה לא היו סאית'ה. אלה היו האנובן מהגזע של סאנסגארד.  סוארינג אמר, חותר מבעד לכנפי הסירה, "יצאה פקודה, ווירדת'. המנשבים ברוחות חטפו את קואין הורווינד. הם תובעים את גירוש הסאית'ה."והוא חתר כמיטב יכולתו על מנת לצאת ממים ירוקים לפני שאחת מהסירות של הצעדנים התרוממה מהמדרכה ועפה אחרינו. על הסירה עמדה קוסיניה שהצליחה להדביק אותנו. הקצינה בהירת השיער נעצה בי עיניים חדות כתיל וקפואות כמו הקרח. היא אמרה: "ברכות, ווירדת'. הנה אנחנו נפגשים שוב אחרי שנה ארוכה מאד ונשמע שלא השתנית."חלק שני: "הטובה"גם לי נשמע שקוסיניה לא השתנתה בכלל אבל חלפה שנה. בני אדם לא מזדקנים בשנה. יצא לי דווקא לראות אותה בנשפים, מגייסת ארודים ותמיכה לצעדנים. לא שהעזתי לדבר איתה. השמועות אמרו שהיא עמדה מאחורי תוכנית האימונים של הצעדנים כאילו שחסרו אנשי חיל בממלכתנו. אני מנסה עדיין להבין איך היא קרתה בכלל."תבורכי, קוסיניה. מה שלום טאנגנס?" שאלתי בלבביות של מי שפגש מכרה ותיקה. קוסיניה חייכה במתיקות כשהזכרתי את שמו ואמרה, שפתיה משוכות בחוזקה, "חי הנביא סאוואלן, בוא נעשה קצר ולעניין, וירדת'. יש צו שמורה לגרש את כל הסאית'ה למאת'יט."לפי החוק בממלכה, בני שייך לי עד שהוא נשבע אמונים להוד מעלתה. בנסיבות האלו, היות והוא היה היחיד שזרם בעורקיו דם ירוק חומצי, הייתי צריך להסכים לתת לה אותו. "אין לי בעיה עם הצו הזה, אבא." אמר ניבויר, מבריש את שערו השחור בתנועת התייפות, "יש לי מישהי שממתינה לי במאת'יט."העובדה שאני אישן הלילה מחוץ להיכל ניבויר אם אשוב בלעדיו לא הייתה הסיבה היחידה להתקוממותי. לא הייתי מוכן לוותר על הבן שלי בכזאת קלות, לא אחרי המאמץ שהשקעתי כדי למממש ילדה אחרת. חוץ מזה, זו לא הייתה החלטתו, זו הייתה החלטתי."לפני שאחליט בעניין, האם את מודעת שמי שאנשייך עוצרים הם לא מגזע הסאית'ה?" שאלתי, מצביע לעבר ההאנובן הצועדים בצייתנות מצמררת לעבר המסוף. ניסיתי להבין למה אף אחד מהם לא עשה מהומת מארות על היחס אליו והגעתי למסקנה שהם מאמינים. הם מאמינים שלשוטים הקטנים שעצרו אותם תיפול האבן והם יבינו שהם עצרו את הזרים הלא נכונים. קוסיניה הצרה את עיניה החדות כתיל למטה בתהייה איך אני רואה שם משהו."בפעם האחרונה שקראתי ב-'מגן העם'," ציין אחד מאנשיה "חלק מהסאית'ה הסוו את עצמם כהאנובן כדי שדוואמירן המטהר לא יגרש אותם מהממלכה. הוא סתם מדבר, גבירתי."בני לטש בי מבט בניסיון להבין את המהלך שלי. הוא כבר הביע את הסכמתו לגירושו. מדוע אני מושך את הזמן עם ההסכמה שלי לגירושו? נערים לא נודעו מעולם בתבונתם. אפילו נערים שחולקים את גופתם עם מפלצת מעולם אחר. אם הוא יגורש מהממלכה הזו, יש סיכוי לא רע שהוא לא ישוב ואני לא אשמע ממנו לעולם."עם כל הכבוד לדוואמירן המטהר, גירוש הסאית'ה לא הייתה המטרה שעמדה לנגד עיניו. הוא רצה את האדמות שלהם, הוא רצה את הרכוש שלהם, וכמובן, אם היה מבצע את משימתו בשלמות, בשביל מה המלך צריך אותו יותר? בקיצור, אם הוא היה מצליח, דוואמירן לא היה מקבל כלום." לימדתי את השוטה שיעור בהיסטוריה שאפילו לא הכרתי."לנו אין את הבעיה הזו." סיננה קוסיניה, משתיקה במבט את פקודיה, עורקיה הירוקים פועמים בעיניה הקרות, "איך אתה מציע לנו לסיים את המשימה של דוואמירן המטהר?" הבנתי שיש לי הזדמנות. ידעתי שמשהו לא היה בסדר עם קוסיניה ועכשיו ראיתי מה זה. כחכחתי בגרוני ואמרתי: "על מנת שהזרים יזהו את משרתיהם, הם סימנו אותם, קוסיניה. האם לא תהיתם אי פעם למה הדם של הסאית'ה ירוק?"ואז הצעדנים הסתכלו בעורקיה הירוקים של קוסיניה והגיעו למסקנה שאני הגעתי אליה. אחד מהם לחש משהו באוזני השייט והסירה הסתובבה לעבר המסוף. לא האמנתי שקוסיניה תיתן לי לדבר ולסכן אותה כל כך. חשדתי שהיא תצא מזה בשלום הודות לקסמה או מה שזה לא יהיה שאפשר לה מכלתחילה להפוך לחברה בעלת ערך בקרב מגיני רסיסנו."להיכל ניבויר!" הוריתי לסוארינג אף רגיש. ציפיתי שהצעדנים ישובו אך לא לכל היתר.חלק שלישי: "הגזירה" לאחר שבתיו הצהובים של צד האדם של מים ירוקים נשארו כצל מרוחק על נשמתנו, ניבויר פתח את פיו. בני נטה מאז התקרית ההיא בבית הספר בדרגאלות' לשמור את רגשותיו לעצמו. הפעם הוא החליט, בזמן הכי פחות מתאים, לומר: "כשקוסיניה תשוב, אבא, אני רוצה ללכת איתה. אנחנו כבר דוחים את הנסיעה למאת'יט בגלל המחלה שלך."אז יש לי מחלת רכבות. הבעיה היא שהפלגה בספינת רקיע תיקח הרבה יותר זמן מנסיעה. אין לי מושג איך הדורות שקדמו לנו הסתדרו בלי הרכבת. זה לא היה נחמד מצד בני לומר את זה אחרי המאמץ שהשקעתי בלחשוב על איך לתחמן את הצעדנים שהיו לצד קוסיניה."זו לא נסיעה, בן. זה גירוש. ובמקרה הטוב ביותר, יחלפו דורות עד שמישהו מצאצאיך יורשה לשוב לממלכה." השבתי בחריפות לקוצר הראות המדהים של יוצא חלצי."רוחות כבירות, הממלכה הזו רק רסיס אחד, מאת'יט עצומה, אבא. היא מספרת לי שהמשפחה שלה מבלה בכל יום ברסיס אחר עם אנשים אחרים, מנהגים אחרים... והכל –" התחיל בני לפלוט שטויות בקצב מסחרר. סוארינג הרים את אפו הרגיש מעמדת השייט. הוא, עם זאת, בחר לא לומר מילה. אני מודה שאני ואמו גוננו יתר על המידה על ילדינו. ייתכן שאם העניינים יסתדרו על המקום הטוב ביותר, אני אקח אותו למסע בממלכה רק על מנת להוציא לו מהראש שהמקום הזה משעמם לעומת מאת'יט. אלף זכרונות מאלף קוי זמן סערו בקצה תודעתי כשחשבתי על זה. הם הזכירו לי ביתר שאת למה אני לא אוהב רכבות."החברה שלך היא משושלת של רקדנים. אתה בן לשושלת של סוחרים. תעשה את החישוב." החליטה מירה לתרום את הארוד שלה לוויכוח "גם לרקדנים יש גאווה מעמדית, ניב.""אבא, חשבתי שאנחנו אצילים, לא?" שאל ניבויר, מוטרד מעט ממה שאחותו אמרה. סביר להניח שלא הוא ולא חברתו חשבו על ענייניהם של המבוגרים כשהם התכתבו ביניהם. "אצילי הון הם סוחרים בעלי נחלות. היכל ניבויר הוא מה שמעניק לבית ייראת את תאריו. בלי זה, כפי שאחותך אמרה, אנחנו רק שושלת של סוחרים." נאלצתי לצנן את ציפיותיו."איפה הנחלות של בית טרסור?" שאל בני, מתחמק בלי עדינות רבה מהנושא שהעלה. גלגלתי את ראשי זהוב השיער לאחור ועניתי: "איפשהוא בדרארי, למיטב ידיעתי. ולעניין, האם אתה מאמין שאמך תתן לך להתחתן עם רקדנית?""היא מימנה את סיגריג." ענה בני, שכנראה תירגל את הנושא הזה בינו לבין עצמו מזמן, "הוא בא משושלת של רקדנים."אז בני, בכל זאת, הקשיב לדברי הבלע של אחוות אלף כרי הדשא שמדברים על כך שאצילי ההון המירו את קשרי הדם והאדמה שלהם לקשרים של ארודים. בני כזה תמים. כמעט ולא זכרתי את עצמי בגילו. בעצם, כן. תיעבתי את העובדה שהוריי נתנו לי לעבוד בפרך בחנות המשפחתית רק משום שכך קבעה ראש משפחתנו המנובלת שתקום לתחייה."תשמע, בן, נדבר על כל זה עם אמך בקרוב. אני –" התחלתי לומר ואז שמעתי צרחות. עורברבים שחורי נוצות וארוכי צוואר הסתערו לעבר הסירה שלנו בעודנו צולחים את מישור דוואמירן הטרשי. היכל ניבויר, כמעט שנשקף מבעד לערפילים הכבדים של היום, והיה כה רחוק פתאום כשהסירה התהפכה. קוסיניה הזו מוכשרת אם הצליחה לשסות בי את העורברבים. סוארינג התעוות חלקית לצורת החזיר שלו כשהסירה פגעה קשות בארץ.שמעתי אותו נואק מבעד לצווארו. הצלחתי למצוא אותו, מסובך מעט ברצועות הכתף של כנפי הסירה, והנחתי עליו את ידיי. הוא הסתכל לעברי כמוצא ישועה באבן שעל חגורתי: חגורתה של אבירת המנגינה. לאחר רגע שבו נשמע כאילו הוא עומד להשיב את נשמתו, נשימתו התייצבה והוא קם ממקומו. בינתיים, עיניי השתנו ויכולתי לראות מעבר לערפל. היו יתרונות להיותי מחליף צורה בשל. אני אצטרך להחזיר אותן למצבן הרגיל אחר כך. מירה שרדה את ההתרסקות. הקשר בין תאומי הצללים שמר גם על שלמותו של ניבויר. כל עוד מירה לא נפצעה או נפגעה אנושות, גם הוא לא נפצע או נפגע אנושות. היה לי חשד בעניין ההישרדות הפלאית הזו.נזכרתי במעורפל ששערה אמור להיות ארוד ולא בצבע האהוב עליי: זהוב. לא היה זה הזמן לבדוק אם מירה הבשילה למחליפת צורה או לא. בינתיים, כפי שציפיתי, שמעתי סירה נוחתת לידנו.ואז הסירה השתנתה לקוסיניה שלזה לא ציפיתי.היא לא הייתה מחליפת צורה אבל, כפי שחשדתי לפני שנה, היא לא הייתה בת אדם כמוני."את מהרינאם." סיננתי לעבר קוסיניה "איפה האחרים?""ניסיתי להיות נחמדה כלפיך, וירדת', באמת שניסיתי. האחרים היו כאלה עקשנים." אמרה קוסיניה בקור שגרם לערפילים סביבי להרגיש חמימים "אני שומעת שסוארינג לא נפגע. יופי.""את מפלצת." סינן סוארינג, מטלטל את ראשו, "המסדר שלך מנסה להביא לסוף העולם.""מצאת לעצמך זמן להתחבר ליסוד המים של רוח התוהו שלך, בן חילופין." סיננה קוסיניה "לא סוף העולם, לידה. כל מה שהעולם עבר עד עכשיו ויעבור בקרוב הוא ההכנה ללידה. והמסדר שלי הם המיילדים.""הסירה נפגעה אנושות כשהעורברבים הפילו אותה." העיר סוארינג, יורד לסוף דעתה, "אני לא אוכל להשיט אותה גם לו רציתי, מפלצת."הרגשתי שקוסיניה דפקה בעקבה על רצפת הסירה רק על מנת להיות בטוחה שסוארינג כן. ובכן, הסירה לא נדפקה. היא אמרה, בחמימות של חרב, "היא תחזיק מעמד למשך המסע, סוארינג. אם אתה לא רוצה להצטרף לווירדת' ומשפחתו, אני מציעה לך לשתף איתי... פעולה."וסוארינג היה כמה דברים אבל גיבור מהאגדות הוא לא היה. הוא ציית לקוסיניה בנוקשות.</blockquote>

אימות: מהי בירת ישראל