הצטרפו לפורום הפונדק

שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

הרשמה / התחברות

JavaScript חסום. בשביל חווית גלישה טובה יותר, יש לאשר את JavaScript בדפדפן שלך.

תגובה לנושא

תוכן ההודעה: <blockquote data-quote="הלדין" data-source="post: 734788" data-attributes="member: 90">וירדת' מספר: "בנפול ההרים"חלק ראשון: הרגלייםאחרי מהלך כה מבריק כפי שעשיתי בכיכר עשרת המלכים, למה בדיוק ציפיתי מהעולם? הכרת תודה? מדליה? הזונה הכי טובה שניתן לקנות את שירותיה בארודים? לא. כמובן, הושלכתי לתא מואר ומהודר שנועד לשבויים רמי מעלה מתחת לעיר הבירה נימוי עצמה. לפחות העניקו לי אפשרות להעסיק את עצמי בכתיבת שירה. מלכתנו העליונה עשתה את מה שהיא הכי טובה בו: לשקול את כל הצדדים בעניין, לשנות את דעתה בערך אלף פעם ואז לדחות את זה לטובת עיסוק פחות בוער מחירותו של וירדת'... אבל השירה זרמה כיין. כבר שנים שלא הייתה לי כזו השראה. למרות שלא הבנתי מאיפה בא לי השם "בנו טאליס" (מאוחר יותר גיליתי שמשמעותו בשפה של העולם העתיק 'היסודות') חשבתי שזה שם מתאים ליצירה הכי מוצלחת שלי. בחיי שזה היה קל לכתוב אותה. לא הייתי צריך אפילו לבזבז ניירות על טיוטות עלובות. הטור הראשון עסק במסעה של מערבולת קרח מעולמה האפל והקפוא. רשמתי לעצמי לשאול את השר האוואנהאר אם הפרטים לגבי החלק שמתרחש בת'ימאהי היו מדויקים. בטור השני עסקתי במסעה של גבירת הצללים בבואה לעולם בעקבות הבטחה טמירה של עוצמה. לעוצמה היה מחיר: היא לא יכלה לחזור לעירה בצללי העולם. היות והייתי כלוא, מעט ריחמתי עליה. כמוני, נאמניה נטשו אחד אחרי השני, משאירים אותה עם יצירותיה. היחיד שנשאר היה מפקד משמר הצללים שלה. בדיוק ברגע שסיימתי בית מבריק על הרגע בו גבירת הצללים החליטה לשוב בזמן, הסתכלתי לתוך האפלה בתוך ברדסו של מפקד משמר הצללים. הוא נראה בדיוק איך שדמיינתי אותו. קיוויתי שהוא פחות מרושע מאיך שדמיינתי אותו. לא בכל יום אתה נתקל במשהו שיצא ישר מהדמיונות הפרועים ביותר שלך. לפחות אני מתפלל שזה מה שהם היו. "כשהחולם יעקוב אחריך בחלומו," בירכתי אותו בברכה המסורתית של בני עמו. המפקד משך בכתפיו, העוטות אפור, וענה, בלי הרבה מאד יומרות מיותרות, "ברכות, ווירדת'." סימן היכר נצחי לרשע. מקמץ במילים, אהא?"בהנחה ואני לא הוזה אותך, איך אני יכול לעזור לך כמידת יכולתי המוגבלת, אדוני?" השבתי, משתדל להצביע על האורך הרצוי של השקעה בדיבור. מפקד משמר הצללים ענה: "האם אתה יכול לדלג הלאה על פני מספר בתים בטור על גבירת הצללים?"לא סיימתי את השיר וכבר היה לי עורך. עמדתי לומר שאני כותב כמו שהמילים מכתיבות לי. החלטתי לא לומר את זה ולשאול: "ומה אתה רוצה שאכניס לשם?""על נפילתה של גבירת הצללים." השיב מפקד משמר הצללים. זכרתי שהוא היה הנאמן. הוא היחיד שלא הפנה לה גב כאשר שאר נאמניה שבו לעיר שבצללי העולם. החלטתי לאזור אומץ ולומר: "אני עדיין בחלק שאתה היחיד שלא נטש את גבירת הצללים, אדוני.""גבירת הצללים מתה." ענה מפקד משמר הצללים "היא אף פעם לא הייתה משתטה כל כך והולכת אחרי הקולות הפנימיים שלה ושותה ממי המזרקה המתועבים... ועוד שסוף סוף, המתיימרת שלקחה את מקומה התחילה להפגין מעט ממה שעשה אותה לבריה... דגולה." "קול פנימי." תיקנתי אותו וניסיתי לחשוב איך לכתוב את הבית. אם היו למפקד עיניים, הייתי עתה בין המתים לפי הצינה בשפת גופו. לאחר מכן הוא השמיע אנחה משועשעת. נדמה לי שיש דבר כזה: אנחה משועשעת. זה נכנס לרשימת הדברים שאבדוק כשיבוא יום. "אם נדמה לכם שתודעות העל שלכם הם פסגת ההתפתחות – " רוב האנשים היו מתחלחלים מהרעיון שהם חלק מתודעת על אבל לא מפריעים למפקד משמר הצללים עם עובדות באמצע נאומו המרושע " – הרי שאתם טועים. בשלב מסוים, תודעת העל מתכנסת ולובשת גוף. וככל שהמין עתיק יותר, כך כמות הסבכים גדולה יותר.""במילים אחרות, אתה אומר שהיא יצאה מדעתה. כשאנשים מקשיבים לקולות פנימיים, אנחנו נוהגים לומר שהם מטורפים. כשהם נוהגים להקשיב לקולות חיצוניים, אנחנו – " אמרתי והוא קפץ את אגרופו כשענה: "וירדת', אם תכתוב שגבירת הצללים השתגעה, אני –""מה היא עבורך?" שאלתי. הרי לא בכל יום יוצא לך לפגוש דמות מהשיר שכתבת עכשיו. "אני קורא את מחשבותיך, ווירדת'. הן לא כאלו עמוקות ומורכבות כפי שאתה חושב. עבורי היא הבריה המבריקה ביותר שפגשתי מעודי. למרות שהתודעה שלנו עמוקה יותר, לא כולנו מבריקים באותה המידה." ענה מפקד משמר הצללים. יכולתי להבין מדבריו שהוא לא חושב שאני מבריק באותה המידה. "מה אתה מתכוון לעשות עכשיו כשגבירת הצללים מתה?" שאלתי, נוקש בעטי הארוך. מפקד משמר הצללים חייך לעברי מבעד לצללי ברדסו וענה: "כפי שהמלכה העליונה שלכם, בתבונתה, אמרה לגבירתי – ישנה סופת זמן מסביב לעולם זה. אישאר כאן, ווירדת', אבל ברגע שהיא תחלוף, אני אעזוב."ואז, ברגע המותח ביותר, נשמעה דפיקה על הדלת. וברגע הבא הייתי לבד כמו מקודם. "ברכות," אמרתי לשומר, שהפסיד בהתערבות, "זה עתה סיימתי לחקור דמות בשיר שלי." "כן, שמענו." אמר השומר בלעג קר "לא ידעתי שאתה יודע לדבר בשני קולות, רגליים." לאחר מכן, כחכח והביט לאחור אל חבריו השומרים, המריעים לו על אומץ לבו האגדי, "המלכה העליונה קראה לך."חלק שני: "הזרועות"החיילים ענדו על זרועם סרט כחול שקווקו בדרך מתפתלת כמו נחש. סמל בית דרויר. החיילים היו מגיס המלכה שהוקם רק לאחרונה וכבר התנהגו כאילו היו חיילים מאז ומעולם לפי הדרך בה אחזו בשרביטיהם ואיזנו את הסכינים בחגורותיהם. שיריונותיהם הממורטים נצצו לאור הפנסים שהאירו עלינו בלהבותיהם מבעד לקירות האבן הקרירים. אבירים של משמר המערבולת עמדו בכניסות וביציאות מהאולמות הצוננים. הקסדות המכונפות שלהם הסתירו אוזניים ארוכות תנוך שהעידו שהם קייה אם לא הרחת נוצות. החיילים הסתדרו כך שמי שהפסיד בהתערבות יהיה הקרוב ביותר אליי. היה לי חשד. מהעובדה שליוותה אותי רק כיתת חיילים, שהיו עוד כיתות חיילים שזכו לכבוד לחכות בצללים למקרה שיקרה המקרה והם יצטרכו להשתלט עליי. כדרכם של אנשים מבועתים, החיילים התחילו לדבר על נושא בטוח מבחינתם: הגיליון האחרון של מגן העם. מדהים שהמלכה העליונה נותנת לחיילים שאמורים להילחם בגבירת הצללים לקרוא את העיתון. "אין ספק שהפרחחית ההיא הראתה לגבירת הצללים את זעמם הצודק של המאהין." הצליחו כמה מהחיילים להרים גבה זהובה מעל עיניי הירוקות. אז כך זה יתנהל מעכשיו: כל הכשלונות והאסונות ייוחסו לסאית'ה וכל הנצחונות והחדשות הטובות ייוחסו למאהין? סיבוב חוזר עם שמיר היה בראש הרשימה שלי. אם לא הייתי נותן לה להרביץ לי בזמנו, אבירי היסודות היו מחריבים את העולם. עכשיו, כשגורל העולם לא עומד בינינו, הקרב... יהיה מעניין. האוך, על מי אני עובד? לא ייתנו לי להתקרב אליה במרחק יריקה מחורבנת. החלטתי לשמור את כוחותיי למה שיקרה באולם. למרות שאני משוכנע ששמיר תהיה מרוצה, ולו באופן חלקי, מהדרך בה האגדה שלה צמחה בקרב החיילים הנבערים מדעת, אני מאמין שהייתה מעדיפה שיתייחסו אליה לפי הזהות שתמיד הייתה גאה בה באופן דוחה. "אתם יודעים שהיא בת תערובת." אמר אחד החיילים "הטלפיים שלה... –"החיילים טפחו על ראשו של אחיהם לשרביט ואחד מהם אמר: "אף אחד לא מושלם, אח. לפחות ברגע הנכון, היא כבשה את טומאת הסאית'ה ששכנה בה ודבקה בטוהרת המאהין." מיששתי את מתניי. כן, החגורה של אבירת המנגינה עדיין הייתה ברשותי. זו הסיבה, חיילים. אני מאמין שאפילו האבירים של משמר המערבולת גלגלו את נוצות גבותיהם למשמע דברי הטמטום שהחיילים השמיעו אחד אחרי השני בשבחה של שמיר המופלאה. כמה שהם יהיו מאוכזבים! נדהמתי לראות את אמי היקרה מחליפה דברים עם הלירד גנאריד במעמד כס המערבולת. ליד משענו הימני הבחנתי בשר האוואנהאר, מלווה בשני חוליגנים שריריים ביותר, מדבר עם אדם שחשבתי שלא אשמע ממנו לעולם. אם לשפוט מהמילים הקשות שטנגנס דרויר אמר על המלכה, אמו החורגת, הוא היה מעדיף לשחק עם אחיו הייבנסקאר באחד ממשחקי הלוח האהובים עליו על פני להיות פה. שלא לדבר על שיחה עם השר האוואנהאר הנכבד, האדם שרצח את אביו ולקח את מקומו."אז הגעת." שמעתי את קולו הקר של נציב יער החזירים, הלירד מוסוואג הורגראל, נכון להיום, בכיר אצילי החרב בממלכה. האיש שתה מגביע שהדם שנמזג לתוכו היה מתוצרת הנחלה שלו. ואף על פי שעדיין לא היה שיכור, הרגשתי שהיה מעדיף להיות במקום אחר. אחרי הכל, הוא וארוסתו הנצחית לא היו ביחסים טובים מאז שנטש אותה לחסדי החוליגנים של בודוי השני. האם אתם מבינים עד כמה בלתי סביר המחזה ששמעו אוזניי? תהיתי אם הוא מדבר אליי ואז קלטתי שהוא אכן מדבר אליי. הוא נתן את הגביע למשרת. המזכיר של המלכה, קלסת'רו, הודיע לאחר חילופי דברים קצרים עם גבירתו, שהמתינה בכס המערבולת, בתחילת הישיבה. אני הושבתי בין הלירד גנאריד, ראש אצולת ההון, לבין הלירד הורגראל, ראש אצולת החרב המקומית. מה שהפתיע אותי הוא שלא נבהלתי. ואז כשנחו עיניי על המלכה, הבנתי ששאפתי גירסה שמימית של עשב האחווה והשלום שלקח מהאדם כל רצון להילחם (ומצד שני, כל רצון לברוח שזה דווקא משהו טוב עבורי.) אנשים פירשו את ההתנהגות תחת השפעתו כרגועה, ולעיתים, אפילו כרופסת. המלכה העליונה הייתה ידועה בלהיטותה אחרי העשב. תוצאת לוואי ידועה של העשב היא שברגע שהוא הפסיק לעבוד, כל הרגשות שהוא עצר התפרצו בבת אחת. תהיתי מה יהיה אז מצבי. "התכנסנו פה היום כדי לדון בגבירת הצללים." פתח מזכיר המלכה בדברים. הוא רשם את הדברים בספר שדפיו היו שקופים ורק אלה שידעו לקרוא את לשון הריק ידעו לקרוא בו. היו מסורות שאפילו המלכה העליונה לא יכלה להחליף אותן במסורות יותר נוחות לאדם. לי הדפים היו בלתי נראים."גבירת הצללים, לפי העדויות שגבינו, שקעה בתרדמת בשדה מעוז. הייבנסקאר, הגזבר של אחוות אלף כרי הדשא – " הבחנתי בעווית בלתי נשלטת בזווית פניו האפורות של טנגנס, עווית שהייתה אמורה לבטא את רגשי הוקרתו העמוקים לאח זה שתפס את מקומו " – ולקח אותה לברית'ומיר לואר, מרפא וידיד של האחווה. עד כאן זה מה שידוע לכולם." "ברשותך," אמרה אמי, עומדת מול חמישתנו שכן טנגנס התיישב בין הלירד גנאריד לבין השר האוואנהאר. למרות הדיבורים של טנגנס על עבר מפואר, מקומו הוא באצולת ההון. ושום עשב של אחווה ושלום לא יגרום ללירד הורגורל לשבת לידו בישיבה. המלכה העליונה נתנה לאמי את הרשות לדבר."כפי שידוע לכם, בני וירדת' הינו תאום הצללים של גבירת הצללים. כוונתי הוא שנשמתם, רוחם וגופם הם גוף אחד שחולק לשניים. ואלמלא מאמצים ניכרים שהושקעו, הגופים הללו היו מתמזגים לאחד." התחילה אמי להפחיד אותי כהרגלה. העשב הזה מצוין. לא הרגשתי שום רצון לבדוק נתיבי מילוט. גם לא האחרים כשהסתכלתי לימיני – לעבר אציל החרב – ולא לשמאלי – כשהסתכלתי לעבר אצילי ההון. האחרים הקשיבו בעניין. טנגנס הקשיב בריתוק של מישהו הלומד לקראת עימות עם אויב. "אם כן, מהי גבירת הצללים, רבותיי?" שאלה אמי " – וגבירותיי." תיקנה את עצמה, כשהיא מתייחסת למלכה ובנות לוייתה שעמדו משני צדדיו של כס המערבולת, מאזינות. "שמה המקורי של הישות הוא מערבולת קרח. מדובר במחליפת צורה שתשרת את מלכת הקרח בעתיד. מלכת הקרח היא דרוארגר, מה שנקרא בקית'רה צלם שלג, יצור השוכן בין עולם הגופים לבין עולם הרוחות. עם זאת, מערבולת קרח היא מחליפת צורה, יצור חי שנולד מאיחוד בין נשמתו הרגילה לנשמת בן האדמה ומכאן בא טבע מחליף הצורה שלו." "מערבולת קרח היא בתה של קואין הורווינד מקו זמן אחר הנמצאת תחת חסות אקדמיית נמל גאל. מלכת הקרח, שהיא סבתה ואביה של קואין, בדרך מפותלת שהלירד גנאריד כבר הספיק לשמוע עליה כשקנת'ן הורווינד סיפר על מסעו בעתיד, שלחה אותה להציל אותה. היות והנושא שלפנינו הוא גבירת הצללים, נתעלם ממניעיה של מלכת הקרח למעשה זה." אף אחד לא העז להוציא פיהוק. "בעת מסעה, מערבולת קרח ברחה מהמלומד פראכן. במהלך הבריחה, הרגליים שלה נכרתו. היות והיא מחליפת צורה, הרגליים שלה צמחו בחזרה... וכך הרגליים שלה ניסו לצמוח בחזרה למערבולת קרח. במצב הזה, אני והגבר שלי, ברגאת', התעמתנו איתה לפחות בשני קווי זמן. בנוכחי, מסיבות שלא הבנתי עדיין, קסם המגן ננעל על בני קיריד – ולא עליי. היות וכוחי עוד היה עמי, הסרתי מבני את מרבית הזכרונות ממנה, מגבירת הצללים, וכמובן, זכרונותיי. אני טובה אבל לא כל כך טובה – אז הוא נזכר בפגישה הזו.""עתה, למערבולת קרח הייתה הזדמנות לקחת את כוחותיה של מלכת הקרח... והיא בחרה לעשות זאת. באופן זה, החוט ששזר אותה לרקמתו המורכבת של הזמן ניתק אך... לא הושמד. החוט נשזר מחדש בעיר שבצללי העולם הנמצאת ברובד האחרון של המציאות – התוהו העליון.""התוהו העליון נמצא מחוץ לזמן. תושבי העיר שבצללי העולם שואפים להתאחדות התוהו העליון והתוהו התחתון לצורך מטרה שלא נדבר עליה עכשיו. החוט של מערבולת קרח נשזר ברקמתה של העיר שבצללי העולם וכך גבירת הצללים נבראה. הילדים, שהיו מקורות כוחה של מלכת הקרח, משכו אותה לרובד המציאות שלנו וכך היא הגיעה אלינו – הגיעה עד שפגשה את תאומת הצללים שלה, מערבולת קרח, והתאחדה איתה.""מה המטרה של גבירת הצללים?" שאל השר האוואנהאר "אני לא מאמין שזה רק להגן על קואין. עמיתיי מצאו נבגים קטלניים של מגיפה בשמיים נופלים. השמדנו את מה שמצאנו... אבל יכול להיות שהחמצנו כמה.""כרגע גבירת הצללים משותקת." אמרה המלכה העליונה " – אבל זה לא יהיה לנצח.""גיוס הצעדנים הוא לא בדיוק התשובה לאיום הזה." העיר הלירד הורגראל בקרירות "מהסקירה של הגבירה ליסבת', נשמע לי שהמטרה שלך, ארוסתי, הייתה להרגיע אותנו.""אודה שעניין גבירת הצללים הוא תירוץ. אדון המנגינה חזה שבעתיד יהיה לממלכה צי." אמרה המלכה העליונה "ואם נשוב לעניין הישיבה, אני כאן אחרי התייעצויות מרובות." והבנתי שהאצילים לא נמצאים כאן כדי לייעץ. הם נמצאים כאן כזרועותיה של המלכה. יעדם יהיה להפיץ את דבריה למטה אל הנחותים מהם. זו הסיבה שהחיילים לא גורשו מפה. "ראשית, אני רוצה לקנות לווירדת' כרטיס בכיוון אחד להקמת תחנת הרכבת במים ירוקים. אנחנו לא יכולים להחזיק אותו בתא ואנחנו לא יכולים לתת לו להסתובב חופשי." המשיכה המלכה העליונה כשדבריה גורמים לפניהם של האצילים להחוויר. עמדתי להעלות התנגדות בעצמי ולהזכיר שאני אב לבן שעשוי לתהות לגבי אביו הנעדר. עצרתי את עצמי. יכולתי להבין בצלילות שהאפשרות האחרת הייתה להרוג אותי, ובאותה ההזדמנות, להרוג , או לפחות, להחליש את גבירת הצללים. מלך הרוחות, מעמיתיה של המלכה העליונה, החליט לפני שנים שלתת לי לחיות ולנשום הוא האפשרות הכי טובה שעומדת לרשותו. עכשיו ידעתי שאני כלוא. אפילו קודם לא הייתי חופשי ללכת. ליוואגור בקו זמן אחד ואשתי בקו זמן אחר קיבלו על עצמם את האחריות על החיים שלי. "גבירתי, אנשי הרכבת גובים מחיר יקר על נסיעה מהסוג הזה. יש סיבה לכך שמסע בזמן לא נעשה מעולם לאופנתי אפילו בחוגים שיכולים להרשות לעצמם." העיר הלירד גנאריד, מביע מחאה אחרונה, נרפית. אני מניח שאחת מההתייעצויות שהמלכה התייחסה אליהן הייתה איתו. גם האנשים הכי עשירים בממלכה צריכים לשמור על כבודם כשמדובר בהוצאה כזו נכבדת על אדם אחד. וכבוד היה חשוב עבור אנשים כמוהו יותר מהארודים. "כל אחד מאצילי ההון ישלם כמיליון ארודים מהונו, הלירד גנאריד." השיבה המלכה, נעימתה נוקשה, ובכן, מלכותית. העשב הזה בהחלט העניק לה את האומץ לעמוד בפניו. הערכתי אותו פחות אחרי שהבנתי שיכל להציל את אחיינו. הוא בחר שלא לעשות זאת. אני לא מאמין שזה היה עד כדי כך יקר מבחינתו."אני מבטלת את פקודתי משנת שלוש מאות שבעים ושמונה. כרגע הצעדנים יפוזרו בהתאם לסעיפים באמנת יאנדאר שאוסרים על הממלכה להחזיק צבא אבל... אמור לאצילים שאני רואה אותם כאחראים לספק לי משאבים אם וכאשר אדרוש אותם." המשיכה המלכה העליונה ולטשה מבט לעבר ארוסה "ואחריכם אני גם אכנס את המלכים.""באשר לך, טנגנס דרויר, אני משערת שהבנת שברצוני שתמשיך לשמש כסוכן עבורי." אמרה המלכה העליונה, פניה נעוות לרגע בחוסר אמון עמוק אם הוא באמת עובד עבורה. אני בטוח כשההשפעת העשב תחלוף, המלכה העליונה תשקשק בפחד. כפי שנהוג לומר, הנתינים צייתו לגבירתם. אני זוכר, כשהשפעת העשב חלפה, רציתי לקרוע את כתלי תאי. האמת היא, שעד כמה שאני זוכר, קרעתי אותם, ומסיבה כלשהי, המעשה הזה הרגיע אותי. לא חלף זמן רב, והייתי אז רגוע בהרבה, ואני עליתי על הרכבת בכיוון אחד לעבר העתיד.חלק שלישי: "האוזניים"מפקד משמר הצללים לא הגזים לגבי סערת הזמן.על מנת שהרכבת תוכל לנסוע בזמן, היא הייתה צריכה להעמיק פנימה לתוך הערפילים. חשתי את גופי משתנה, נעשה אפל יותר, כדי שפשוט לא אותז מהרכבת. הגוף שקיבלתי היה שלב ביניים בין הגוף האנושי שלי – העתק של אחי קיריד – לבין גופה של הגבירה. מחלת הערפילים שחטפתי מהטלטולים בין הצורות השונות, רובדי המציאות השונים, ולבסוף, יבבותיה של בתי שלא נולדה דחפו אותי לנסות להשלים את "היסודות" הארורים. חשתי את קווי הזמן האחרים גואים לתוך תאי ונסוגים. הופיעו זכרונות מגרסאות של ווירדת' שמעולם לא דמיינתי שהתקיימו אי פעם: ווירדת' שודדת הרקיעים (אהוי!), ווירדת' עובדת האדמה (בסדר, אני מודה להאוואנהאר שסידר לי נישואין לבן זוג עשיר.) וקווי זמן שבהם נעשיתי מפלצתית למרות קסם המגן והושמדתי. מהם הגיעו רק הזכרונות. הבחנתי שקווי הזמן שבהם הייתי גבר היו נדירים מאד לעומת קווי הזמן שהייתי אישה. והיבבות של מירה ליוו את הגיאות והשפל של קווי הזמן המשתנים כמנגינת רקע קודרת. הזכרונות שלי מהנסיעה אינם שלמים מטבע הדברים. נסו אתם לזכור נזיד של זכרונות מאינספור קווי זמן ולהעלות אותם על הכתב. הדבר היחיד שאני יודע הוא, שבסוף המסע, נשארתי אותו אדם שהייתי בתחילת המסע בלי שמץ של שינוי בטבעי. ייתכן שההתגוששויות עם ווירדת האמא ווירדת' האבא הכינו אותי להתגוששות הגדולה של חיי. לא שאני מתגעגע אליהם כל כך.ואז המנגינה נפסקה. חשבתי לרגע שהרכבת סוף סוף עלתה אל פני השטח של התקופה. לקח לי זמן לשמוע את התינוקת מגרגרת, זוחלת ומתהפכת על רצפת התא. מי היה מאמין? כשהיא פתחה את פיה, יצאה הלשון המפוצלת של אביה, מרחרחת באוויר.הרמתי אותה מהרצפה ושמתי אותי על ברכיי המוצללות על מנת שלא תהפוך שוב למנגינת רקע מפחידה. ריככתי אותה עם ליקוקים שהעניקו לה את כל שהייתה צריכה כדי לאכול. אם אני יכול לפתח חושים מחודדים, אני יכול לפתח יכולת להעניק חלב באמצעות לשון, נכון? הרגשתי עדיין מספיק גבר מכדי להניק דרך השדיים. וביד השנייה השלמתי את "יסודות". אנשי הרכבת מצאו אותי עומד מול יצירתי הגמורה. הם לא התרגשו במיוחד ממראה התינוקת שהחזקתי בידי השמאלית או לפחות היו מנומסים דיים לא להפגין חולשה בפניי. הבחנתי מהשתקפותי במראה שהייתי חיוור למדי ועיניי אדומות. שיערי נצבע בגוון המועדף עליי מבלי שאצטרך לצבוע אותו. אני מניח שכמה ימים בחזרה לעתיד ואיאלץ לצבוע שוב את השיער. אחד מהם לקח את הספר בעודי קם עם התינוקת והולך אחריהם.המונים חיכו ברציפי תחנת הרכבת של מים ירוקים. רובם היו בני חילופין. שיראך כיבד את המקום בדרשותיו המרטיטות. שמעתי עליו מספיק כדי לזהות את הדרשות של המטיף. אשתי, שנדמה לי שלא הזדקנה ביום מאז שנפרדנו, חיכתה לי עם ניבויר, עומד על רגליו. הילד פשוט נבהל מעט כאילו הוא רואה מת מהלך. אשתי העדיפה להסתכל על התינוקת שנשאתי בידיי כמבט האומר שלא התבטלתי בזמן שנסעתי ברכבת. היא החליטה לומר: "ברכות, וירדת'. הגעת בדיוק בזמן לחתונתה של שמיר."לכל הרוחות, כמה זמן נעדרתי?</blockquote>

אימות: מהי בירת ישראל