מהדורה 5 חדשות הכרוז ספר ההרפתקאות של מבוכים ודרקונים Journey through the Radiant Citadel זמין

[The oldman]

הספר החדש של מבוכים ודרקונים חמש יצא לאור בימים אלו ממש בארצות הברית, ובקרוב יגיע גם לחנויות בישראל.
המסע דרך בירת הברק (תרגום שלי ) הוא אסופת הרפתקאות עם 13 הרפתקאות שונות, מדרגה 1 עד 14, שניתן לשחק בנפרד או לאגד ביחד למערכה אחת. זה ספר ההרפתקאות הרביעי בסגנון הזה, לאחר Candleleep, Saltmarsh, Yawning portal.
הספר עולה 50 דולר, ובן 224 עמודים.

מה שמיוחד בספר הוא שמדובר בהרפתקאות שמתרחשות סביב מיני-מערכה חדשה, ה Radiant Citadel שמופיעה בשם הספר. מדובר על עיר / בירה שנמצאת במישור למחצה משלה, כשהעיר היא מטרופוליס סואן כדוגמת ניו-יורק רק בסגנון מגי׳קפאנק להבנתי. העיר הייתה מחוברת בעבר לתרבויות אחרות דרך 27 עמודים בוהקים, אבל עקב אסון כזה או אחר החיבור נאבד. ההרפתקה מתרחשת כשהחיבור לחלקם הוחזר, וכל הרפתקה למעשה מתקיימת בחיבור אחר.
קצת מזכיר את סיגיל, רק בסגנון יותר קליל ומאושר במקום אפל. בכל מקרה ספר מומלץ לחובבי מישורים.

שווה לציין שזה מערכה מקורית לחמש בספר, למרות שלהבנתי אין עליה המון מידע בספר - היתרון שזה עיר במישורי קיום הוא שניתן להטמיע בקלות בכל עולם מערכה אחר.
לסקירה על ההרפתקה - D&D General - An In-Depth Review of Journeys Through the Radiant Citadel

 

[BadBug]

אין לי דעה נחרצת על הספר, יש לי רק תחושה שהוא מייצג (לטוב ולרע) את הקהל החדש שנכנס לתחביב שמושפע וגדל על דברים אחרים לגמרי לעומת אנשים בני גילי.
שוב, רק תחושה, לא באמת קראתי.

 

[SandChicken]

נשמע ממש מגניב
אולי אחזור לשחק מו"ד 5 עם כל השינויים שהוא עבר לאחרונה

 

[המפקד האלמוני]

חושב שאקנה אותו, בעיקר כי מסקרן אותי לראות מה ההרפתקה שמבוססת על המיתולוגיה הפרסית שיש בו.

 

[The oldman]

זה נשמע לי מאוד מסקרן שהם בחרו במודע לבסס את כל התרבויות שבספר על תרבויות שהן לא מערב-אירופאיות קלאסיות. זה נשמע מאוד מעניין בעיניי לראות את כל התרבויות והפרשנויות לתרבויות השונות בעולם של פנטזיה.
זה גם הרפתקה באופי שונה מיתר ההרפתקאות שלהם - בכנות כבר יש... תריסר פלוס-מינוס ספרי מערכה לחמש? הם כבר הגיעו לשלב שלעשות עוד הרפתקה "קלאסית" זה כבר נדוש.

 

[המפקד האלמוני]

היו למו"ד בעבר כמה התנסויות עם עולמות משחק שלא מבוססים על ההיסטוריה המערבית, אבל לפי מה שקראתי בלקט ההרפתקאות הזה הם גם קראו ליוצרים ממוצא לא-אירופי לכתוב הרפתקאות בהשראת התרבות או החוויות שלהם (הבנתי שיש הרפתקה הומוריסטית עם תחרות בין מסעדות אתניות של מהגרים).
זה די שונה מהפעם ההיא שגארי גייגקס כתב עולם אסיאתי שלאסיאתים מרגיש בעיקר מבוסס על סדרת האייטיז "שוגון".

ולפני שמתחילים לצעוק "הצילו, איתותי סגולה-תרבות הביטול-פיסי" אז תיזכרו שנייה בכל הפעמים האלה שקראתם ספר מתח אמריקאי ממוצע שהופיעו בו דמויות, מקומות והקשרים ישראלים וכמה זה הרגיש לכם מוזר ולא אמין.

 

[Hugh]

אבל לפי מה שקראתי בלקט ההרפתקאות הזה הם גם קראו ליוצרים ממוצא לא-אירופי לכתוב הרפתקאות בהשראת התרבות או החוויות שלהם

זאת הנקודה שמושכת אותי בעיקר, לכל הפחות אני סקרן לראות את הטייק של היוצרים האלה להרפתקאות וללמוד/לשאוב מהם דרך הסתכלות אחרת על ייצוג החוויה התרבותית הזו.

גם מקריאה של הביקורת, הסטינג עצמו נשמע לי ממש נוח לשילוב בקמפיינים אחרים.

 

[SandChicken]

היו למו"ד בעבר כמה התנסויות עם עולמות משחק שלא מבוססים על ההיסטוריה המערבית, אבל לפי מה שקראתי בלקט ההרפתקאות הזה הם גם קראו ליוצרים ממוצא לא-אירופי לכתוב הרפתקאות בהשראת התרבות או החוויות שלהם (הבנתי שיש הרפתקה הומוריסטית עם תחרות בין מסעדות אתניות של מהגרים).
זה די שונה מהפעם ההיא שגארי גייגקס כתב עולם אסיאתי שלאסיאתים מרגיש בעיקר מבוסס על סדרת האייטיז "שוגון".

ולפני שמתחילים לצעוק "הצילו, איתותי סגולה-תרבות הביטול-פיסי" אז תיזכרו שנייה בכל הפעמים האלה שקראתם ספר מתח אמריקאי ממוצע שהופיעו בו דמויות, מקומות והקשרים ישראלים וכמה זה הרגיש לכם מוזר ולא אמין.

נדמה לי שכבר מישהו כתב פה בפורום כמה שעולם המשחק של מו"ד לא נאמן לאירופה של ימה"ב.
עולם המערכה ה"אירופאי" של מו"ד הוא אירופה ימה"ב של הוליווד, ועולם המערכה ה"אסייתי" של מו"ד הוא יפן הפיאודלית של הוליווד. האם יהיה נחמד להכיר גם משהו חדש או נאמן יותר למציאות? סביר להניח. האם זו קונספירציה אירוצנטרית של גייגקס וחבורת אנשי הלטאה? סביר שלא.

 

[כליל החורש נאורי]

נדמה לי שכבר מישהו כתב פה בפורום כמה שעולם המשחק של מו"ד לא נאמן לאירופה של ימה"ב.
עולם המערכה ה"אירופאי" של מו"ד הוא אירופה ימה"ב של הוליווד, ועולם המערכה ה"אסייתי" של מו"ד הוא יפן הפיאודלית של הוליווד. האם יהיה נחמד להכיר גם משהו חדש או נאמן יותר למציאות? סביר להניח. האם זו קונספירציה אירוצנטרית של גייגקס וחבורת אנשי הלטאה? סביר שלא.

זו לא "קונספירציה" להסתכל על מה שבנאדם כתב ואמר ואיך הוא חי ולהסיק מזה מסקנות. הוליווד ובאופן כללי סוג המדיה שהזינה את הגברים הלבנים שכתבו את מו"ד ואת רוב החומרים שלו הייתה בנויה בעיקר על ידי גברים לבנים עבור קהל של גברים לבנים, כולל מה שלכאורה ניסה להכיל תרבויות אחרות, וככה זה נראה.

 

[SandChicken]

גם אם היית עונה לעניין לא בטוח שהיה לי כוח להיכנס לעוד וויכוח הרה גורל באינטרנט, על אחת כמה וכמה כשאתה מתעלם מתורף דבריי ועונה בסיסמאות שחוקות (ובאופן אירוני, מתנשאות).

 

[the Nerubian]

מה שמיוחד בספר הוא שמדובר בהרפתקאות שמתרחשות סביב מיני-מערכה חדשה, ה Radiant Citadel שמופיעה בשם הספר. מדובר על עיר / בירה שנמצאת במישור למחצה משלה, כשהעיר היא מטרופוליס סואן כדוגמת ניו-יורק רק בסגנון מגי׳קפאנק להבנתי. העיר הייתה מחוברת בעבר לתרבויות אחרות דרך 27 עמודים בוהקים, אבל עקב אסון כזה או אחר החיבור נאבד. ההרפתקה מתרחשת כשהחיבור לחלקם הוחזר, וכל הרפתקה למעשה מתקיימת בחיבור אחר.
קצת מזכיר את סיגיל, רק בסגנון יותר קליל ומאושר במקום אפל. בכל מקרה ספר מומלץ לחובבי מישורים.

נשמע מגניב מאוד. גם סחטיין על עיר בסיס שקל לשלב בהרבה עולמות מערכה, וגם סחטיין על ההחלטה שיש 27 שערים למרות שיש רק 13 הרפתקאות, מה שבעצם משאיר לשה"מ מקום להמציא למשחק שלו עוד 14 מקומות נוספים שהשערים מובילים אליהם. זה גם עובד קצת יותר טוב בתור אנתולוגיית הרפתקאות מאשר קנדלקיפ או סיפורים מהשער המפהק שבהם הקשר קלוש על גבול התירוץ הגרוע.
לא סביר שארכוש את הספר, אבל אני בכנות מופתע לטובה מהמידע.


הערה מנהלית – לגבי הדיון על עולמות מערכה שכתובים גרוע מסיבה שהינה או שאינה גזענית, אנא שקלו מילים.

 

[המפקד האלמוני]

האם זו קונספירציה אירוצנטרית של גייגקס וחבורת אנשי הלטאה? סביר שלא

וואו, זה טיעון איש קש כל כך קשי שהוא יכול ללמד בפקולטה למדעי הקש באוניברסיטת ג'וני קש ולייעץ בענייני קש לאיחוד האירופי.

אף אחד לא טען שיש קונספירציה או הדרה מכוונת. גארי גייגקס פשוט כתב על בסיס מה שהוא ידע ועניין אותו, על בסיס עולם התוכן שלו ועבור קהל של אנשים שבסך הכל די דומים לו.

אמנם מו"ד לא באמת מבוססת על היסטוריה אמיתית, אבל היא כן עושה שימוש רב בתפאורה היסטורית ובמושגים שהיו קיימים בהיסטוריה ובמיתולוגיה. תכל'ס, כשיש לך במשחק דרואיד או סמוראי ואתה בשנת 1980 וכל הקטע של משחקי תפקידים הוא עדיין יחסית חדש ודי איזוטרי, אתה תפתח ספר היסטוריה כדי לנסות להבין מה זה כי אין לך שום רפרנס אחר.

עכשיו מה הבעיה פה? אני אדגים את זה באמצעות קישור לערך ויקיפדיה על סרט שראיתי פעם כמה קטעים ממנו שגרמו לי לתהות מה זה לעזאזל ואני לא ממליץ לכם לראות אותו בכלל:

חרב במדבר – ויקיפדיה

he.wikipedia.org

מה יש לנו כאן? סרט על מלחמת העצמאות. מגניב.
אמה-מה. זה סרט שעשה במאי סרטי אקשן אמריקאי שאמנם התייעץ עם ישראלים וקרא כנראה כמה עיתונים (בכל זאת, הסרט נעשה כמעט "בזמן אמת") אבל לא באמת שלט בחומר, כך שיש לך שם תכנים נוצריים לרוב, דמות לא רלוונטית של אירי ודמות של בחורה בשם "סברה" שזה בטח לא שם של שום ישראלית שאני מכיר ובטח גם אתם לא*.

נכון, להיות שייך לקבוצה אתנית/חברתית/תרבותית מסויימת לא בהכרח מקנה לך ידע מיוחד עליה, אבל עדיין יש כל מיני ניואנסים קטנים של שפה, התנהגות, סיפורים וסגנון ש"זר לא יבין זאת". מכיוון שהיום לשמחתנו משחקי תפקידים הם לא תחביב איזוטרי וחצי מחתרתי של בנים מהמעמד הבינוני אלא נפוצים להפליא בכל העולם ושכבות החברה, זה נחמד לראות שמנסים להשתמש בעושר המקורות הזה - מעניין אם זה יצליח.


* יש בספרים וסרטים עוד מלא דוגמאות כאלה. כמו איש צבא ישראלי עם השם הנפוץ "ארי בן זין" בבבילון 5, או ספר מתח זבלי שקראתי פעם בו הבליחה "טובה, סוכנת מוסד בת 19" שכנראה עשתה קורס קצ"אות בחופש הגדול בסוף חטיבת הביניים.

 

[SandChicken]

זה לא טיעון איש קש כי זה בכלל לא טיעון, סתם לגלוג. הטיעון כתוב מעליו. והסכמתי איתך שיהיה נחמד לקבל נקודת מבט מבפנים, למרות שלא מפריע לי לשחק ב"עולם על פי הוליווד".

 

[The Necromancer]

וואו, זה טיעון איש קש כל כך קשי שהוא יכול ללמד בפקולטה למדעי הקש באוניברסיטת ג'וני קש ולייעץ בענייני קש לאיחוד האירופי.

אף אחד לא טען שיש קונספירציה או הדרה מכוונת. גארי גייגקס פשוט כתב על בסיס מה שהוא ידע ועניין אותו, על בסיס עולם התוכן שלו ועבור קהל של אנשים שבסך הכל די דומים לו.

אמנם מו"ד לא באמת מבוססת על היסטוריה אמיתית, אבל היא כן עושה שימוש רב בתפאורה היסטורית ובמושגים שהיו קיימים בהיסטוריה ובמיתולוגיה. תכל'ס, כשיש לך במשחק דרואיד או סמוראי ואתה בשנת 1980 וכל הקטע של משחקי תפקידים הוא עדיין יחסית חדש ודי איזוטרי, אתה תפתח ספר היסטוריה כדי לנסות להבין מה זה כי אין לך שום רפרנס אחר.

עכשיו מה הבעיה פה? אני אדגים את זה באמצעות קישור לערך ויקיפדיה על סרט שראיתי פעם כמה קטעים ממנו שגרמו לי לתהות מה זה לעזאזל ואני לא ממליץ לכם לראות אותו בכלל:

חרב במדבר – ויקיפדיה

he.wikipedia.org

מה יש לנו כאן? סרט על מלחמת העצמאות. מגניב.
אמה-מה. זה סרט שעשה במאי סרטי אקשן אמריקאי שאמנם התייעץ עם ישראלים וקרא כנראה כמה עיתונים (בכל זאת, הסרט נעשה כמעט "בזמן אמת") אבל לא באמת שלט בחומר, כך שיש לך שם תכנים נוצריים לרוב, דמות לא רלוונטית של אירי ודמות של בחורה בשם "סברה" שזה בטח לא שם של שום ישראלית שאני מכיר ובטח גם אתם לא*.

נכון, להיות שייך לקבוצה אתנית/חברתית/תרבותית מסויימת לא בהכרח מקנה לך ידע מיוחד עליה, אבל עדיין יש כל מיני ניואנסים קטנים של שפה, התנהגות, סיפורים וסגנון ש"זר לא יבין זאת". מכיוון שהיום לשמחתנו משחקי תפקידים הם לא תחביב איזוטרי וחצי מחתרתי של בנים מהמעמד הבינוני אלא נפוצים להפליא בכל העולם ושכבות החברה, זה נחמד לראות שמנסים להשתמש בעושר המקורות הזה - מעניין אם זה יצליח.


* יש בספרים וסרטים עוד מלא דוגמאות כאלה. כמו איש צבא ישראלי עם השם הנפוץ "ארי בן זין" בבבילון 5, או ספר מתח זבלי שקראתי פעם בו הבליחה "טובה, סוכנת מוסד בת 19" שכנראה עשתה קורס קצ"אות בחופש הגדול בסוף חטיבת הביניים.

אוקיי השם אורי בן זין קורע. אבל כן, ממש מסכים איתך, השימוש במיתולוגיות ובסיפורים של עמים ותרבויות אחרות על ידי מי שבאמת מהן יתרום למדיה הרבה יותר מאשר שניתן לצד אחר להבין אותן.

זה לא טיעון איש קש כי זה בכלל לא טיעון, סתם לגלוג. הטיעון כתוב מעליו. והסכמתי איתך שיהיה נחמד לקבל נקודת מבט מבפנים, למרות שלא מפריע לי לשחק ב"עולם על פי הוליווד".

אישית אני די אוהב את הפנטזיה ההוליוודית, בלעדיה לא היו לנו הרבה דברים, בין אם וורקראפט או וורהאמר פנטזיה