• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ספרים מזוייפים - תופעה שהייתה ואולי עדיין?

אני תוהה אם יש עוד ספרים ישנים ש”חודשו” מטעמים דתיים ועוד לא שמענו עליהם
די בטוח שכן.
אני זוכר במעומעם פרסומים על ספר/הצגה לנשים וילדות בלבד עם דמויות של נשים וילדות בלבד שהייתה עיבוד נשי וחרדי ל"בן המלך והעני".

באופן כללי, תכנים מצונזרים יש לא רק בעיבודים ותרגומים יצירתיים לקהל הדתי, אלא גם לילדים. למשל:
- כולנו זוכרים את הקטע שגוליבר מכבה את הארמון הבוער של הליליפוטים בנשיפה וככה מציל את מלכתם, נכון? גם בטח ראינו ציורים של זה. אז זהו, שבמקור הוא כיבה את השריפה בשיטה הרבה יותר יעילה המוכרת כ"כיבוי צופי".

- בתור ילד קראתי כל מיני עיבודים חמודים של המיתולוגיה היוונית. אבל כשיצא לי לקרוא תרגומים לא מעובדים, התברר לי לזוועתי שכל הקטעים בהם אל כזה או אחר "מתאהב" בבת תמותה זה בעצם משהו שנראה כאילו נלקח מיומן העבודה של יעל שרר מהלובי נגד אלימות מינית.

- אלף לילה ולילה מכירים? כל האגדות הקסומות והמיוחדות האלה עם ג'ינים וסינבד המלח וכו' - אז אם אתם רוצים לקרוא פורנו ערבי חולני וסוטה בציבור בלי שאף אחד ידע מה אתם עושים ואפילו יחשוב שאתם אינטלקטואלים, תנסו להשיג בספריה כרך מהתרגום המלא לעברית של י.י. ריבלין (אבא של הנשיא לשעבר רובי).
 
העלילה מסתבכת. יש לנו פה בעצם סיפור של עיבוד-על-עיבוד!

לפי וויקיפדיה וגוגל, הסופר המדובר הוא רב חרדי אורתודוקסי בשם מאיר להמן. הרב להמן היה חרדי הארדקור, עם זקן וכיפה שחורה והוא גם לא עשה צבא. מצד שני, הוא חי במאה ה19 אז על החלק האחרון אפשר לסלוח לו. כמקובל במגזר, הוא הוטרד מזה שהנוער החרדי מעדיף לעשות עם הזמן שלו דברים מועילים יותר, לקרוא כל מיני דברים או ללכת ולעשן בגרסה של ברלין 1880 לכיכר החתולות. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא עיבד, ערך וכתב ספרים חינוכיים על דמויות מופת בתולדות עם ישראל כדי לתת לנוער חומר קריאה מעניין מצד אחד ומעודד לשמירה על מצוות ואורח חיים חרדי מצד שני.

אבל מסתבר שמי שהיה חרדי הארדקור במאה ה-19, הוא לא מספיק דתי בסטנדרטים של היום. הספרים שלו, מסתבר, מלאים במה שרבני זמננו יגדירו כשקץ ותועיבה - סיפורי אהבה בין גברים לנשים למשל, או ויכוחים בנושאי דת ואמונה. כך, נשלחו הספרים לגיור לחומרא אצל ר. פרידמן (ר. זה רייזל, אבל רייזל זה שם של בת העלול לעורר הרהורי שקץ ותועיבה בחרדים צעירים ממין זכר) שחתכה מהם החוצה מגוון קטעים כדי להתאים אותם לצאן הקדוש.
אתה אומר "מסתבר מסתבר מסתבר" כאילו שלא מדובר בתופעה מובהקת וידועה.
אני לא ארחיב כאן כי זה לאאממש מעניין "הפונדק".
היו סופרים יהודים שהחזיקו בהשקפות אורתודוקסיות מובהקות וריאקציונריות , כמו הרב להמן, הרב יהודה לוין ומשה אפרתי.
אני לא מכנה אותם "חרדים" , כי בתקופתם המונח הזה לא היה קיים. הרב לוין היה עורך הראשון של העיתון של "אגודת ישראל". לדוגמא. הם היו מזוהים עם קהילות שהיום נקראות "חרדיות" אבל העולם שהם הציגו ביצירות שלהם , היה שונה לגמרי מאורח החיים החרדי הקיים היום ומהספרות החרדית הנוכחית וזה מפני שהקהילות הללו עברו תהליך של הקצנה דתית מצטברת ויישור קו רב שנים עם קבוצות השוליים הקיצוניות ביותר.
אני זוכר את אחד הספרים שדיבר על וורשה של שנות השלושים ובו נציג "אגודת ישראל" שב מהצגת תיאטרון וזה לא נחשב מקרה חריג.
רבי ישראל מרוז'ין , אבי אבות חסודויות וויז'ניץ, סדיגורה , שטפנשט ועוד ועוד , היה ידוע בכך שהיה לו תא באופרה.
זה לא תופעה מפתיעה. היא ידועה היטב להסטוריונים של יהדות אירופה.
הציבור הישראלי הכללי , פשוט נוטה להאמין לתעמולה החרדית שגורסת ש"הם תמיד היו ככה"
 
ניכר שבחיים לא שמעת שאלת קיטבג לרב.
פעם רב אחד ניסה להרביץ בי יהדות. בתגובה הטרלתי אותו לדיון ארכני האם זה נכון שיש דרך מאוד מסויימת לברך "בורא פרי העץ" אחרת אתה עובד עבודה זרה ואומר שהעץ הוא אל שבורא פירות או גרוע מזה - שהבורא הוא הפרי של העץ, כרמז עבה לג'יזוס קרייסט סופרסטאר שכידוע מוסמר ונתלה על סוג של עץ.
 
עוד נקודה ששווה להתייחס אליה בתרגומים לעברית - בעבר, התרגומים היו לא מאוד תואמים לרוח המקור בגלל אילוצי שפה וסגנון.
למשל, במקור האנגלי של הקלברי פין, הקלברי המספר משתמש בשפה פשוטה וסלנג, כיאה לילד הומלס ואנאלפבת שחי בעיירה נידחת בדרום ארה"ב, למשל:

The widow she cried over me, and called me a poor lost lamb, and she called mea lot of other names, too, but she never meant no harm by it. She put me in them new clothes again, and I couldn’t do nothing but sweat and sweat, and feel all cramped up. Well, then, the old thing commenced again. The widow rung a bell for supper, and you had to come to time. When you got to the table you couldn’t go right to eating, but you had to wait for the widow to tuck down her head and grumble a little over the victuals, though there warn’t really anything the matter with them,—that is, nothing only everything was cooked by itself. In a barrel of odds and ends it is different; things get mixed up, and the juice kind of swaps around, and the things go better.

לעומת זאת, בתרגום של פאלק הלפרין לעברית, שאני חושד שלא נעשה מהמקור האנגלי אלא מתרגום רוסי, הקלברי הערס משתמש בשפה גבוהה ומליצית, כי מדובר בתרגום מ-1926 (!) ולא בטוח שהיה אז סלנג מתאים, בטח שלא בעולם הספרות וההשכלה. אותו קטע בדיוק, נראה שם ככה:

הָאַלְמָנָה בָכְתָה בְשׁוּבִי אֵלֶיהָ, קָרְאָה לִי“כִּבְשָׂה תוֹעָה תֵלֵכָה” וְכַדּוֹמֶה. אֶפֶס הִיא לֹא אָבְתָה לְהַבִּיעַ בָּזֶה שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה. וְשׁוּב אֲנִי לָבוּשׁ אוֹתוֹ הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ, שֶׁכָּל כַּךְ הֵצַר וְהֵצִיק לִי. הַכֹּל בִּכְלָל שָׁב לִהְיוֹת כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם. כְּשֶׁהָיְתָה הָאַלְמָנָה מְצַלְצֶלֶת בַּפַּעֲמוֹן, צָרִיךְ הָיָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת יֵשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ גַּם אָז לֹא הֵעֵזוּ עֲדַיִין לְהַתְחִיל בַּאֲכִילָה –חַס וְשָׁלוֹם, – צָרִיךְ הָיָה לְחַכּוֹת עוֹד עַד שֶׁהָאַלְמָנָה, תָּכֹף אֶת רֹאשָׁהּ, וְתִלְחַשׁ דְּבַר מָה עַל גַּבֵּי הַקְּעָרָה. הִיא לֹא אָבְתָה לְהוֹצִיא בָזֶה אֵיזֶה שֵׁם רַע עַל הַמַּאֲכָל, חָלִילָה, הַכֹּל הָיָה מוּכָן עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּעֵינַי, אָמְנָם,לֹא מָצָא חֵן הַדָּבָר, שֶׁכָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל הוּכַן לְבַדּוֹ; הַמָּרָק, הַצְּלִי הַיֶּרֶק. בְּעֵינַי טוֹב יוֹתֵר, כְּשֶׁהַכֹּל מְעֹרָב בִּבְלִיל יָחַד. אֶפֶס זֶהוּ דָבָר הַתָּלוּי בַּטַּעַם.
 
חזרה
Top