• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ספרים מזוייפים - תופעה שהייתה ואולי עדיין?

הפתיל של האיש הזקן על משחקי לוח מזוייפים:

הזכיר לי שהיו פעם כמה הבלחות של מקרים בהן זוייפו ספרים שלמים.
אני לא מדבר על פיראטיות של ספרים בה משוכפלים ספרים קיימים ונמכרים וגם לא על פלגיאט בו ספר "מקורי" מעתיק רעיונות, סצנות ואפילו קטעי טקסט שלמים מספר אחר, אלא על ספרים שבהם מזייפים כותר מתוך סדרה קיימת, מייחסים כותר לסופר ידוע או הדפסות של ספר קיים שבהן שינו את התוכן או חלקו. להערכתי, זה משהו שקל יותר לעשות בשוק המתורגמים.

כך למשל, היו כמה ספרי הרפתקאות שיצאו בעברית בשנות החמישים ויוחסו בטעות או בכוונה לז'ול וורן. למשל, ספר אובסקיורי בשם "הקצין והרוזן" שדי בטוח שלא נכתב על ידי וורן, שאין לו שום גרסה ידועה בצרפתית, שהתרגום שלו כנראה נעשה מרוסית ועד היום לא ברור מי כתב אותו בכלל.

זיופים קצת יותר בוטים וברורים היו בתקופה שספרי הארי פוטר יצאו לאור בזמן אמת והקוראים חיכו בחוסר סבלנות לספר הבא בסדרה האהובה. כך, מפעם לפעם יכלנו לקרוא בעיתונים על עותקים לכאורה-פיראטיים שמבוססים על גניבת טקסט המקור של הספר הבא בסדרת הארי פוטר, שבעצם היו זיופים. אני זוכר שהיו די הרבה כאלה, אבל מחיפוש מהיר בגוגל מצאתי התייחסות לאחד גרוע במיוחד, ספר סיני בו גשם חמוץ-מתוק הופך את הארי לגמד שעיר חסר כוחות קסם ושולח אותו להעתק אחד-לאחד של העלילה של "ההוביט" רק עם שמות הדמויות של טולקין מוחלפות באלו מהארי פוטר.

ספרים קיימים שזויפו? אני זוכר שהיה משהו עם ביוגרפיה של פוליטיקאי-עבר בשנות התשעים שהיה ויכוח האם יד נעלמה הוסיפה בה קטעים לא מחמיאים, או שמא העורך מחק החוצה קטעים לא מחמיאים, אבל הדוגמא הכי בולטת של זיוף, או אולי בעצם תרגום יצירתי, היא המהדורה העברית לנוער של "בן חור". כל הקטעים המוכרים והאהובים בעלילותיו של יהודה בן חור עדיין שם, כמו מירוץ המרכבות המפורסם, אבל סימן מחשיד מופיע בתחילת הספר בו העורכים/מתרגמים מציינים שבחרו להשמיט מספר קטעים מהמקור שאינם מעניינים את הקורא העברי. ואכן, הספר מסתיים בצורה קצת עמומה ומוזרה עם איזו אמירה על כך שבן חור הולך להשקיע כסף במאבקם של היהודים נגד האימפריה הרומית האכזרית וקישור לוגי בין ימי בית שני עד לתקומת ישראל בימינו. אה - יש גם איזה קטע שכמה דמויות חולות בצרעת, מחלה חשוכת מרפא דאז ומדבקת ברמה של איידס הקוף, אבל בתרגום העברי הן מגלות לשמחתן שבעצם סתם הייתה להן פריחה והן רק חשבו שיש להם צרעת.

אבל, מה הקטעים שנערכו החוצה? מסתבר שבמקור האנגלי הדמויות חלו בצרעת באבו-אבוה, ואז דמות מאוד מפורסמת שהיא בעצם הגיבור האמיתי של הספר ריפאה אותן. הדמות הזו גם משפיעה על בן חור שדווקא לא משקיע את כספו בתגובה ציונית הולמת לרומאים אלא הופך לקבלן קטקומבות, מהן מגיח כוח שמאפיל על הקיסרות הרומית. מעניין מי זה יכול להיות?

1705664922636.jpeg

היום, עם התפתחות היכולות להוצאה לאור דיגיטלית מצד אחד אבל הקלות להשוואת טקסטים ובדיקת עובדות מצד שני, כבר מזמן לא שמעתי על זיופי ספרים - אתם נתקלתם במשהו כזה?
 
המקרה הכי ידוע לדעתי הוא כוחותיה של האפלה- ה"תרגום" לאיסלנדית של דרקולה של ברום סטוקר. שהתגלה רק לפני עשור שהוא לא באמת תרגום של דרקולה.


סיפור מגניב.
 
המקרה הכי ידוע לדעתי הוא כוחותיה של האפלה- ה"תרגום" לאיסלנדית של דרקולה של ברום סטוקר. שהתגלה רק לפני עשור שהוא לא באמת תרגום של דרקולה.


סיפור מגניב.
סיפור מגניב יותר – ייתכן שזה דווקא כן תרגום של דרקולה. רק שהוא לא של הספר הסופי שהתפרסם באנגלית, אלא של טיוטה מוקדמת שבראם סטוקר שלח למו"ל האיסלנדי.

הנה ראיון בין השאר בנושא הזה עם מנהל עזבון סטוקר היום – האחיין-רבה של בראם, שבעצמו הוא סופר די כושל אבל נותן ראיון טוב.
 
וואו, הסיפור על המהדורה האיסלנדית של דרקולה ממש מעניין - לא הכרתי את זה. אולי זה לא נופל להגדרה של "ספר מזוייף" בגלל האפשרות שזה אכן תרגום של גרסא מוקדמת יותר, אבל זה מגניב בלי קשר.
תרגומים מעובדים הם די נפוצים בספרי ילדים/נוער בעברית - במהדורות מוקדמות של ספרי אריך קסטנר לא רק שעוברתו שמות של דמויות (אורה הכפולה כנראה הידועה שבהן) אלא גם צונזרו מאכלים בלתי כשרים והעיר ברלין הפכה לציריך בגלל דברים שקשורים לחוק גדווין. אבל הגיור הכי קיצוני, עד לרמה של יצירת ספר מזוייף היה זה שבו חזיר הפך לתיש, כולל שינוי האיורים:

1705679034579.jpeg
 
תרגום השבעים מבוסס על גרסה קצת שונה של הספרים מאשר הגרסה שהשתרשה ביהדות.
לכן תרגום השבעים מהווה עד נוסח לתנ"ך שהיה נפוץ אז - סוג של "צילום מצב" של טקסט שעבר מאז כמה שינויים.

אגב - גם ל"הוביט" יש נוסח שונה מזה שאנחנו מכירים. בגרסא המקורית מ-1937 גולום נותן לבילבו את הטבעת אחרי שבילבו מנצח בתחרות חידות והם נפרדים בידידות. מאוחר יותר, טולקין שכתב את המפגש והפך אותו לאפל יותר כדי שיתאים ל"שר הטבעות" ובמבוא לשר הטבעות הוא מדגיש שבילבו שיקר בזכרונותיו כאשר אמר שקיבל את הטבעת במתנה מגולום.

ואם נחזור לנושא הספרים המזוייפים שפתחתי בו את הדיון, אז לפעמים כשסופר מפורסם כמו טולקין מת, היורשים שלו או ההוצאה לאור ממשיכים להוציא ספרים בשמו, המבוססים לכאורה על עזבונו הספרותי. זה קרה כמובן לטולקין עם הלגנדריום, אבל גם למחבר חולית פרנק הרברט וגם לסוטה ההיא ו. ס. אנדרוז שכתבה את "פרחים בעליית הגג" והמשכיו ולאחר מותה אחיה שכרו סופר צללים שהוציא עוד עשרות ספרי-קרינג' בשמה במשך עשרים שנה.
 
בכמה מהתרגומים הקלאסיים של התנ"ך ("הברית הישנה") ליוונית, המתרגמים (הנוצרים) עשו כל מיני "אי דיוקים" בתרגום כדי שייראה באופן ברור יותר לכאורה שהתנ"ך מנבא את ביאת ישו הנוצרי. לא מעט מהגרסאות של התנ"ך באנגלית מבוססות על תרגום מיוונית ולא על תרגום מהמקור העברי, כך ש"אי-הדיוקים" הללו קיימים עד היום.
 
המתרגמים (הנוצרים) עשו כל מיני "אי דיוקים" בתרגום כדי שייראה באופן ברור יותר לכאורה שהתנ"ך מנבא את ביאת ישו הנוצרי.
לדוגמא?

יש את הקטע עם ישעיהו פרק נ"ג, אבל גם במקור העברי הוא לגמרי עובר בתור נבואה לבואו של ישו, אריה דרעי או אלביס פרסלי.
 
וואו, הסיפור על המהדורה האיסלנדית של דרקולה ממש מעניין - לא הכרתי את זה. אולי זה לא נופל להגדרה של "ספר מזוייף" בגלל האפשרות שזה אכן תרגום של גרסא מוקדמת יותר, אבל זה מגניב בלי קשר.
תרגומים מעובדים הם די נפוצים בספרי ילדים/נוער בעברית - במהדורות מוקדמות של ספרי אריך קסטנר לא רק שעוברתו שמות של דמויות (אורה הכפולה כנראה הידועה שבהן) אלא גם צונזרו מאכלים בלתי כשרים והעיר ברלין הפכה לציריך בגלל דברים שקשורים לחוק גדווין. אבל הגיור הכי קיצוני, עד לרמה של יצירת ספר מזוייף היה זה שבו חזיר הפך לתיש, כולל שינוי האיורים:

צפייה בקובץ מצורף 7379
אני זוכר שבילדותי לא היה "הזאב ושלושת החזירים"

אלא 'הזאב ושלושת הארנבים" כספרים.

אבל איכשהו בסרטים מצוירים למיניהם זה היה שלושה חזירים וזה מאוד בילבל אותי.

לגבי "לוקאלאזיציה" של יצירה, אני חושב שזה שווה דיוו בפני עצמו.
וזה משהו שחשבתי מתישהו לפתוח עליו עץ, אבל נראה לי שזה משתלב בו כאנקדוטה רלבנטית
בזמנו, אח שלי קנה את כל ספרי הטאניה גרוטר-
images

מאת דימיטרי יימץ. (לצערי אמא שלי זרקה אותם בשלב מסוים) והיום חוקי למכור אותם בערך רק בארצות דוברות רוסית והולנד. (??)

אז דימיטרי יימץ הואשם בזיוף/העתקה באופן טבעי.
ההגנה שלו היתה שמה שכן דומה זה פרודיה (לטאניה יש נקודת חן על האף כצלקת מאדונית האופל- צ'ומאדלדורט "זאת שאינה קיימת", והיא גדלה אצל "דוד הרמן" שהוא בן דוד בדרגה שלישית של אבא שלה. ועוד כמה דברים כאלה)

וגם העלילה עצמה במה שחשוב באמת די שונה..
אבל ההגנה העיקרית שלו היתה שאם רולינג כתבה בהתחשב בעיקר בפולקלור האנגלי, אז הוא כתב בהשראה מהפולקלור הרוסי. (וגם הרבה מהמיתולוגיה היוונית)

אני לאחרונה התחלתי להאזין לקריינות של הספרים ואפשר להתכווח אם זה טוב או לא, אבל בשלב מסוים נקודות הדמיון להארי פוטר הולכות ונהיות זניחות.

אח שלי אמר באחד הספרים,יימץ כן הולך רחוק יותר וש"פארי הוטר" מבריטניה מתאהב בה ומציק לה או משהו.
אבל זה יותר פארודי מהעתקה/זיוף "זדוני"
 
לסובייטים היה מנהג די קבוע להעתיק ספרים מערביים ולשפץ אותם ואז לא לשלם תמלוגים. יש גם את הגרסא הרוסית של הקוסם מעיר האזמרגד (ארץ עוץ) או את בוראטינו, אחיו המכוער והסוטה של פינוקיו.

אבל בישראל, הסובייטים נתקלו ביריבים שווים להם במלאכת התרגום היצירתי.
ישנו ספר נוער ישן, נדיר ובהחלט יפה שנקרא "הצ'וקצ'ים קראו לו סון" על אמריקאי בשם ג'ון שבתחילת המאה מצטרף לילידים הצ'וקצ'ים לאחר שנפצע קשה בתאונה בצפון הרחוק. מחברו של הספר הוא דמות מסתורית בשם "ע. ריטחאו" ובספר עצמו אין הרבה פרטים על המחבר.
אבל כבר היו מי שחפרו ומצאו שהספר נכתב על ידי צ'וקצ'י סובייטי אמיתי, ששמו הוא בעצם יורי ריטחאו (מאיפה הע'? אף אחד לא יודע) ובמקור זה לא היה ספרון דק לנוער אלא ספר די עבה למבוגרים שבכלל קראו לו Сон в начале тумана (חלום בתחילת הערפל).
 
לגבי זיופים ושיפוצים סובייטים- קונטקסט חשוב שהרבה פעמים הם נוצרו דוקא בידי מעריצים אמיתיים.
לא יכלת סתם לתרגם ספרות זרה כי בא לך. זה היה צריך לעבור צנזורה ובירוקרטיה.
אז אם במקרה נגיד.. קראת שר הטבעות באנגלית (איכשהו) ורצית שעוד אנשים יהנו מזה, היית צריך לעשות כמה דברים בדרך...
כמו להוסיף פרולוג/סיפור מסגרת על ארכיאולוגים שמוצאים את הטבעת של סאורון ומנתחים את ההיסטוריה של זה.

ככה שבעצם זה לא פנטזיה (בוז!) אלא סוג של מד"ב/פיקשן היסטורי. (יאי).


בגדול אני כן חושב שצריך להבדיל בין זיופים ציניים, פרודיות והתאמות תרבותיות.

איך הם עומדים מול חוקי זכויות יוצרים זאת כמעט שאלה נפרדת.
 
ברוסיה סובייטית, הייתה גם פרקטיקה של "סמיזדאט" - הוצאות לאור פרטיות/פיראטיות של ספרות "אסורה" ובכלל זה תרגומי חובבים, שהועתקו ביד, שוכפלו במכונות סטנסיל* ולפעמים הסתמכו על זיכרון של הטקסט בלי שהוא יהיה מול העיניים.

אם אני זוכר נכון, סיפור המקור של "בוראטינו" הוא שהמחבר התחיל לתרגם את פינוקיו מהזיכרון ותוך כדי עבודה התחיל גם להמציא חלקים לעלילה שיותר התאימו לדעתו. התוצר היה כל כך שונה עד שהוא החליט שכבר אי אפשר לקרוא לזה פינוקיו - הוא נזכר שקרא פעם ספר איטלקי אחר על משפחה שמחה בשם "משפחת בוראטינו" ובחר להשתמש בשם הזה לפאנפיק שלו.

* אמא שלי שלמדה באוניברסיטה ברוסיה סובייטית, סיפרה לי שמכונת השכפול של הקמפוס הייתה בחדר נעול תחת השגחה של גברת שקיבלה תעודת יושר מפלגתית. מי שהיה צריך לשכפל חומרים היה מביא לה אותם אחרי מסכת אישורים בירוקרטית וכל זה כדי למנוע מסטודנטים ומרצים סוררים להוציא כל מיני סמיזדאטים. בסוף הייתה שם שערוריה כשהתברר שהגברת המפלגתית ניצלה את הפרטיות הנדירה שאיפשר חדר השכפולים הנעול לשתיית אלכוהול וניאוף.
 
אני מניחה שהיום פשוט קוראים לזה "פאנפיקים" ו"מדפיסים לפי דרישה" כמו הארי פוטר והשיטה הרציונאלית ועוד ספרים על ג'יימס פוטר מצד אחד.

מצד שני יש לך לא מעט את "סיפרות שמתבססת על רשומות קצרות של הסופר עצמו שקיבלו את אישור מחזיקי זכויות היוצרים שלו ועסוקים בלמתוח את הזיכיון שלו עד סוף הדורות, אז מה אם הוא לא פירסם אותם בחייו?"

מה שמעניין אותי זה שהייתי מצפה שדווקא הסדרות הלא נגמרות של שם הרוח ושיר של אש ושל קרח יקבלו המון המשכים כמו הארי פוטר, בטח לפי כמות הזמן שהסופרים (לא) מוציאים ספר חדש.
 
מה שמעניין אותי זה שהייתי מצפה שדווקא הסדרות הלא נגמרות של שם הרוח ושיר של אש ושל קרח יקבלו המון המשכים כמו הארי פוטר, בטח לפי כמות הזמן שהסופרים (לא) מוציאים ספר חדש.

אלא שאז, אולי, סופרי הפאנפיקים מסתכנים בסיפור שלא תואם-לפנים את הקאנון, כאשר הם מכניסים פרטים חדשים בניגוד למידע בספר שעוד לא יצא. לא שיש חובה להיצמד למקור, אבל נשמע יותר נוח להרחיב את העולם והעלילה אחרי שסתמו את הגולל על היצירה המקורית.
 
דווקא בתקופה שבה הארי פוטר היה סדרה בהמשכים ואנשים חיכו לכרך הבא, פרחה תופעת הפאנפיקים - אבל פאנפיקים אינם זיופים.
זיופים כמו הפייק הסיני "איש הנמר מתקדם לדרקון" שהזכרתי בפוסט הפותח, התבססו בין היתר על שמועות עקשניות על טיוטות מודלפות ועל מנהגה של ההוצאה לאור לתעתע בקוראים ולעורר עניין על ידי רשימת כמה שמות מטעים של ספרים עתידיים כסימן רשום. כותרים פיקטיביים אלו, שמעולם לא יצאו לאור וכנראה גם לא תוכננו לצאת, היו עם שמות כמו "הארי פוטר והפירמידות של פורמאת'" או "הארי פוטר ולפיד האש הירוקה" והם עוררו המון תיאוריות, שמועות ואם אני זוכר נכון גם כמה זיופים שהתחזו לטיוטות מודלפות.
 
היה סופר חרדי שלקח קלסיקות שהיו קשורות איכשהו ליהודים ועיבד אותן למשהו בסגנון חרדי.
העלילה מסתבכת. יש לנו פה בעצם סיפור של עיבוד-על-עיבוד!

לפי וויקיפדיה וגוגל, הסופר המדובר הוא רב חרדי אורתודוקסי בשם מאיר להמן. הרב להמן היה חרדי הארדקור, עם זקן וכיפה שחורה והוא גם לא עשה צבא. מצד שני, הוא חי במאה ה19 אז על החלק האחרון אפשר לסלוח לו. כמקובל במגזר, הוא הוטרד מזה שהנוער החרדי מעדיף לעשות עם הזמן שלו דברים מועילים יותר, לקרוא כל מיני דברים או ללכת ולעשן בגרסה של ברלין 1880 לכיכר החתולות. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא עיבד, ערך וכתב ספרים חינוכיים על דמויות מופת בתולדות עם ישראל כדי לתת לנוער חומר קריאה מעניין מצד אחד ומעודד לשמירה על מצוות ואורח חיים חרדי מצד שני.

אבל מסתבר שמי שהיה חרדי הארדקור במאה ה-19, הוא לא מספיק דתי בסטנדרטים של היום. הספרים שלו, מסתבר, מלאים במה שרבני זמננו יגדירו כשקץ ותועיבה - סיפורי אהבה בין גברים לנשים למשל, או ויכוחים בנושאי דת ואמונה. כך, נשלחו הספרים לגיור לחומרא אצל ר. פרידמן (ר. זה רייזל, אבל רייזל זה שם של בת העלול לעורר הרהורי שקץ ותועיבה בחרדים צעירים ממין זכר) שחתכה מהם החוצה מגוון קטעים כדי להתאים אותם לצאן הקדוש.
 
העלילה מסתבכת. יש לנו פה בעצם סיפור של עיבוד-על-עיבוד!

לפי וויקיפדיה וגוגל, הסופר המדובר הוא רב חרדי אורתודוקסי בשם מאיר להמן. הרב להמן היה חרדי הארדקור, עם זקן וכיפה שחורה והוא גם לא עשה צבא. מצד שני, הוא חי במאה ה19 אז על החלק האחרון אפשר לסלוח לו. כמקובל במגזר, הוא הוטרד מזה שהנוער החרדי מעדיף לעשות עם הזמן שלו דברים מועילים יותר, לקרוא כל מיני דברים או ללכת ולעשן בגרסה של ברלין 1880 לכיכר החתולות. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא עיבד, ערך וכתב ספרים חינוכיים על דמויות מופת בתולדות עם ישראל כדי לתת לנוער חומר קריאה מעניין מצד אחד ומעודד לשמירה על מצוות ואורח חיים חרדי מצד שני.

אבל מסתבר שמי שהיה חרדי הארדקור במאה ה-19, הוא לא מספיק דתי בסטנדרטים של היום. הספרים שלו, מסתבר, מלאים במה שרבני זמננו יגדירו כשקץ ותועיבה - סיפורי אהבה בין גברים לנשים למשל, או ויכוחים בנושאי דת ואמונה. כך, נשלחו הספרים לגיור לחומרא אצל ר. פרידמן (ר. זה רייזל, אבל רייזל זה שם של בת העלול לעורר הרהורי שקץ ותועיבה בחרדים צעירים ממין זכר) שחתכה מהם החוצה מגוון קטעים כדי להתאים אותם לצאן הקדוש.
וואו, תכלס זה סיפור ממש מעניין. אני תוהה אם יש עוד ספרים ישנים ש”חודשו” מטעמים דתיים ועוד לא שמענו עליהם כי לך תחקור ספרות חרדית.
 
חזרה
Top