• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • בואו להנחות משחק בדרקוניקון - ההרפתקה עלינו!
    צוות המשחקים שלנו ישמח לסייע לכם להריץ הרפתקאה בכנס וגם לספק לכם הרפתקאות מוכנות ממגוון שיטות, פרטים בנושא.

סיפור לאתגר השבועי: בת הדייג גרסה ערוכה

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
"האם אתה מאמין בדולפינים?"

משחר נעוריו גֶ'פַאוֹ למד להכיר בעליונותם של הדולפינים על פני בני האנוש בנהר. קמיע הדולפין שעבר מאב לבנו הטלטל על צווארו כשבא בעקבות הדולפין אל השוק הצף. הוא היה רחוק מהכפר שלו אבל הדולפין היה בשלו, נחוש לחתור לתוך תעלות העיר הגדולה.

ספינות השוק הצף המו מסירות קטנות עם וילונות צבעוניים ופעמונים שזורים בפתיליהן ועד ספינות ענק שאריגי ענק נמתחו מעל רחבותיהן וסימנו את איזורי המכירה. לקוחות היו עולים בצוהר אם הספינה הייתה גבוהה או פשוט עולים אם הייתה נמוכה. פה ושם נראו ספינות צנועות יותר למראה ועל גופן סמלו של הדייג – הרעם הכלוא בין הארץ והאדמה.

ג'פאו הידק את ידו הימנית על קמיעו מוכנית. אלה היו חיילי הכנסייה. הוא השפיל את מבטו לעבר הדולפין ותהה למה הדולפין הביא אותו לעירו של 'הדייג' בה שכן גדול משרתיו – החוזה הגדול.

אישה נשאה את זרועותיה לעבר השמיים, תינוק מכורבל במנשאה. בגדיה האדומים הזכירו לו את הקדשים והקדשות שהקדישו את חייהם לטכסי הפוריות של הכנסייה. אחת מהן הכניסה אותו בברית האמונה כמו אביו לפניו ואביו לפניו עד ראשית ימיה של הכנסייה. כאב ישן נושן דקר את הדייג בזווית עינו כשהוא נזכר כשהוא היה צריך להיות סב עכשיו. כהני האל הבטיחו לו במילים חלולות שאל לו לפרש את מות ילדיו כאובדן חסד האל הם אמרו לו שהוא צעיר. הוא היה בשנות השלושים לחייו לפי ספר הקהילה של הכפר שלו ונאמר לו שגברים מבוגרים ממנו היו אבות לילדים אבל ג'פאו היה חכם מהם.

התינוק צרח והאישה באדום רקדה כדי להרגיעו. היה בריקודה משהו מוזר אך מוכר. הקדשות והקדשים היו רוקדים כנגד גופם של הסוגדים. נאמר שזה פתח ערוץ לתוך המעמקים מהם עלה חסדו של 'הדייג'. אתה לא שוכח את הריקוד הזה אפילו לא באלף שנה. אחד מהשייטים האחרים עצר למראה האישה המחוללת, מזהה כמוהו את הריקוד מהימים בהם נכנס הוא בברית האמונה, ואמר, המים נושאים את מילותיו, "הברכות לאם, איפה בעלך?"

מבטה של האישה היה רדוף כשהפסיקה לחולל. תחושה השתחלה במורד שדרתו הזקנה של ג'פאו כשהוא מבחין שהדולפין מפנה את חוטמו לעברה.

"האם תרצה את בתי?" שאלה האישה בנימה שהייתה בה מהתחינה "הם ייקחו אותה כמו –"

השייט הביט בה במבט שאמר אי הבנה והלם. ג'פאו הרגיש שלו היה במקומו היה מתפתה. הוא לא הבין למה שאישה תוותר על בתה. הכהנים תמיד חינכו אותם שהילדים הם החסד שמעניק להם האל בעולם. מסיבה זו לא האמין להם כשניסו לפייס את דעתו לפני שנים. קמיע הדולפין התנדנד מעל צווארו.

"האם את נשואה?" שאל השייט.

"אני מעדיפה שבתי תגדל בקרב אנשים שיאהבו אותה מאשר אצלם." אמרה האישה, יורקת לתוך המים "פעם, כשהיינו עובדי אלילים, הקריבו ילדים לאלילים העתיקים. כיום לא מקריבים אותם. כאן קונים ומוכרים הכל. אפילו ילדים."

והשייט היכה במשוטיו באחותה של האימה – חמת הזעם. ג'פאו התחיל להבין שעליו היה להקשיב לזכרון נושן על כניסתו בברית האמונה. היא הייתה אישה קדושה מהמסדר האדום - אלה שחוללו וביצעו את טכסי הפוריות למען האל. הילדים שנולדו במהלך טכסי הפוריות נחשבו לפי האמונה לילדי האל ולא שלהם. הם גדלו כיתומים על ידי שמש של הכנסייה – ובבגרותם, אלה מהם שלא נעשו לחיילים, נעשו שמשים. מרגע שנולד הילד בטכס קדוש, אתה לא אמור לחשוב עליו. הוא של האל. ג'פאו לא ידע לאן נשא הנהר את מה שנולד לו.

"ידידי הוותיק," רכן הדייג על מצחו של הדולפין "האם אתה שונא אותי? ילדיה אינם שייכים לאיש אלא ל'הדייג' בכבודו ובעצמו."

והדולפין דחף את סירתו קדימה לעבר האישה. ג'פאו הבחין במבטה אסיר התודה הנופל עליו, הדייג. הוא רצה ילדים אך הילדה הזו לא הייתה שלו לקחת אלא של האל עצמו. הוא היה באותו המצב כמוהה וויתר אפילו מבלי להכיר אותו או אותה... ועדיין הוא כמה לילד.

"האם אתה מאמין בדולפינים?" שאלה האישה. גבותיו האדומות של ג'פאו הורמו למשמע השאלה שרדפה אותו משחר ילדותו. קמיע הדולפין הזכיר לו את אביו מדבר אל הדולפין – אותו הדולפין שהביא אותו לכאן.

"אין לי תשובה לשאלה הזו." ענה הדייג והבין שהתינוקת הזו נועדה עבורו. הדולפין הביא אותו לעיר כדי לקבל את בתו של הדייג במקום הילדים שהוא איבד אי אז למגיפה והרעב. 'הדייג' עצמו פתח לו ערוץ אל מקום מבורך זה.

"תבורך," אמרה האישה הקדושה כשנטל ממנה את בתו "מה שמך?"

הוא לא השיב לשאלתה. השוק הצף היה מקום של קונים ומוכרים ולא של שואלים ועונים.
 

Gilthans The Quiet

פונדקאי ותיק
נחמד מאוד! השוק הצף זה רעיון מגניב. אהבתי גם את האווירה ה'ימית' שמתלווית לעולם הסיפור, שהאל שלו נקרא 'הדייג', ואחרים מאמינים בדולפינים. גם הסיום היה טוב, מסכם את השוק בצורה טובה.

מה שכן, אולי הייתי בוחר לאל שם פחות גנרי. היו כמה פעמים שבהם בלבלתי בין ג'פאו הדייג, לבין 'סתם' דייגים, לבין *ה*דייג. היה אפשר לפתור את זה עם שם כמו 'הדייג העליון' או משהו דומה. הייתי שמח גם לשמוע קצת יותר על הדמויות הצדדית, גם מבחינת מראה וגם מבחינת אופי. ג'פאו היה מבוסס בצורה טובה, פרטים עליו מטפטפים לכל אורך הסיפור, אבל הכוהנת הרגישה יותר כמו תפאורה בסיפור של ג'פאו. היא אפילו לא נראתה מוטרדת מהאפשרות של לתת את ביתה לאדם זר, או מהעובדה שהיא מפרה את חוקי הדת שאחריה היא הולכת.

אגב ג'פאו, מאוד מצא חן בעיניי הנגיעות של העבר שלו. הדולפין, שאבא שלו החל לדבר איתו ועדיין ליווה אותו, נתן לסיפור תחושה של הצצה דרך חור-מנעול לסיפור גדול יותר, וזה לדעתי משהו שסיפור טוב תמיד צריך לעשות. :)
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
תודה על התגובה. הדייג בסיפור הוא על משקל הרועה - אחד מתאריו של האל במקרא. לי נראה מתאים שתרבות של שוכני נהר תתייחס לאל שלה כדייג ופחות כרועה. יש פה גם משחק מילים.לגבי הכוהנת, היא מוסרת את התינוקת כדי שלא יגדל לא אהוב בחיק הכנסייה. כנראה שזה לא ברור במיוחד. יש מקום לגרסה שנייה?
 

dragons

פונדקאי ותיק
אני מסכים עם גילתאנס, יש כמה מקומות שאני לא מבין בהם מי זה מי.
אני לא בטוח אם יש מקום לגרסה שנייה באתגר שבועי, אני חושב שסתם נותנים עצות להשתפר הלאה.
 

Gilthans The Quiet

פונדקאי ותיק
אתה מוזמן לפרסם גרסה שנייה, לדעתי כמה שיותר כתיבה יותר טוב :)
ממליץ לעשות כמה סבבים של עריכה וקריאה חוזרת בכל סיפור, זה משפר אותו בכמה דרגות. אם אתה רוצה להתאמן על זה עם הסיפור הזה זה אחלה רעיון, אם לא אתה יכול להתנסות בזה בסיפור הבא.
 

dragons

פונדקאי ותיק
אם אתה רוצה לכתוב גרסה שנייה אני חושב שזה בסדר, למרקות שזה נראה לי טיפה מוגזם. פשוט תערוך את ההודעה ותגיד כשערכת :)
אני מכיר את ההרגשה של לרצות לתקן משהו עד שיהיה מושלם- אם אתה רוצה להשקיע, תשקיע.
 

ת'ור

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
אהבתי את האופי שנתת לחברה הזאת. הצלחת בתיאורים מעטים יחסית ליצור תחושה ברורה של חברה ימית, קלילה אך מתורבתת, שנתנה לי תחושה מרכז-אסייתית שכזו.

הסיפור נחמד, אבל קרה יותר מפעם אחת שאתה מציג גורמים סיפוריים מאוחר מדי. חשבתי שג'פאו צעיר עד שהבהרת שהוא זקן. הלבוש האדום של האישה היה צריך להופיע בתיאור הראשוני שלה, לא אחר כך. אלה דברים שהיה כדאי לבסס מוקדם יותר, כי ככה הסיפור מרגיש קצת מבולגן ולא סגור על עצמו, כאילו הוא גובב ולא נבנה.

לי חוסר ההיסוס של האישה למסור את בתה לא הפריע - היה ברור שהיא תילקח ממנה בכל מקרה, והיא מעדיפה שהלוקחים לא יהיו אנשי הדת שנכפתה עליה. אני מסכים שקריאה לאל הדייג מבלבלת, אבל רק צריך להוסיף גרשיים כדי לפתור את הבעיה (הדייג לא אוהב את 'הדייג').

אני חייב לשאול - האם אצלך הדולפין שהוביל את ג'פאו היה... ממשי? כי אני רוצה להאמין שלא. זה מוסיף רובד שלם לסיפור ויוצר מתח נסתר בין 'הדייג' לבין הדולפינים כפטרונים אלטרנטיביים.

[ואם אתה רוצה לערוך, לך על זה - רק תוסיף רשימה של שינויים בולטים]
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
תודה על התגובה. למען האמת, הסיפור אכן נכתב במכה אחת כך שייתכן והייתי צריך להיות זהיר יותר אתו. ג'פאו אינו באמת איש זקן; הוא בשנות השלושים לחייו ומרגיש זקן. לגבי הדולפין, אחשוב על זה למרות שאני ראיתי את זה כשרידים לאמונות אליליות שהשתמרו בחברה הכפרית שממנה בא ג'פאו.
 
Top Bottom