כלי העץ נקש בעדינות כשפגע בכלי השני. "שח," אלואר הכריז, אוסף את הכלי הנופל.
"'תה לא חייב להיות כו'כך זחוח כש'תה אומר ת'זה," דורת'אקס אמר, מרים את הסוס שלו ומעיף את הכלי של אלואר מהלוח.
"אל תקשיבי לו. חייבים להכריז 'שח' כשהמלך של היריב מאוים," אלואר אמר בסבלנות. "עכשיו, החלפנו רץ תמורת פרש, שזאת החלפה סבירה, אבל בדרך כלל לא טובה. מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו-"
"אולי," טריס קטעה אותו, אצבעותיה מהלכות על השולחן עד שנחו על ידו, "במקום לשחק משחקים משעממים, נעלה לחדר, ונשחק משחק יותר כיף?" היא עפעפה את עיניה בחינניות.
"זאת הייתה תוכנית מעולה," אלואר אמר, מחייך חצי חיוך. "אם לא היינו צריכים לחכות ללקוח שלנו, שאמור להגיע בכל רגע."
"בחייך," היא אמרה, מחייכת חיוך מקסים, ידה מלטפת את ידו בזמן ששפתיה לחשו לאוזנו העלפית הארוכה. "דורי יכול להסתדר עם הלקוח."
אלואר ניסה להסתיר את הצמרמורת שציפורניה של טריס העבירו בו, ללא הצלחה. הוא הרים את ידו כדי לאחוז בשלה, והוריד אותה למטה. "הייתי מסכים איתך, אם דורת'אקס לא היה גורם לקטטה ענקית בפעם האחרונה שהוא נפגש עם לקוח."
"אשמתו ש'וא צ'יך לקרוא לי גנב קטן," הגמד אמר ברטינה. "בני אדם," הוא נחר. "חושבים ש'ם טובים בגלל ש'ם גבוהים."
העלף החווה בידו קדימה. "זה רק מוכיח את הנקודה שלי."
טריס נאנחה בייאוש. "הוא מאחר כבר בשלושה ימים!"
"זה רק אומר שהוא אמור להגיע בכל רגע," אלואר ענה. "ואני לא יכול לזוז מפה עד שזה יקרה."
"ת'יודעת, ת'יכולה ל'לות למעלה 'תי בינתיים," דורת'אקס אמר, מחייך אליה בחינניות.
"תמיד תהיתי," טריס אמרה, נשענת קדימה אל דורת'אקס, המחשוף שלה בולט באגביות, "האם גמדים הם… קטנים בכל מקום?"
דורת'אקס פלט צחוק מתרעם. "בטוח 'תר גדולים מעלפים."
"היית מת, גמד," אלואר גיחך.
"יש רק דרך אחת לבדוק," טריס אמרה, מביטה אל אלואר במבט מתריס.
"קדימה," הגמד אמר, קם לרגליו, בזמן שאלואר אמר "לא," והרים את אצבעו אל טריס, שפניה נפלו. "דורת'אקס, שב. יש לנו משחק לסיים." דורת'אקס התיישב ורטן.
"מה אני אמורה לעשות?"
"אני לא יודע. תלכי תפלרטטי עם מישהו," אלואר אמר מביט אל הלוח שוב. "ניתן לו עוד שעתיים. אם הוא לא יגיע, ננסה שוב מחר."
טריס קמה על רגליה, שולחת מבט כועס אל אלואר, ואז מחייכת חיוך נחוש. אף מקום אף פעם לא היה משעמם כשבערה בו אש לא מבוקרת, היא הרהרה לעצמה. היא בקושי הספיקה להסתובב כשאלואר קרא אחריה: "ואל תעזי להצית שריפה שוב!" הוא אמר, והאוויר כולו יצא ממנה. "יש גבול למזל שלנו עם המשמר."
היא נאנחה, מהרהרת בדבריו. לאחר רגע, היא הסתכלה מסביב על יושבי הפונדק וחייכה חיוך קטן. היא סידרה את שיערה האדום החלק, ואז החלה ללכת אל הבר, האגן שלה מתנדנד בתנועות מהפנטות, והיא התנחמה בידיעה שאלואר, דורת'אקס וכל שאר הגברים סובבו את מבטם אחריה.
טריס התגאתה בכך שהייתה לה עין חדה לאנשים בודדים, במיוחד כאלה שהתאימו לצרכים שלה, במיוחד מכשפים. האדם הצעיר שישב על הבר, מהרהר בספל השיכר שלו, היה מטרה מושלמת. לא נדרש יותר מאשר עפעוף קצר וחצי מבט כדי שיזמין אותה למשקה, ובמהרה היא צחקה מהבדיחות המטופשות שלו, ידה מלטפת את שלו בשובבות, עיניו מהופנטות אל החיוך המושלם שלה.
"אז אתה באמת מכשף?" היא שאלה, מורידה את קולה כדי שיתקרבו אחד לשני.
"כן," הוא אמר, מחייך חיוך נבוך. "עברתי את המבחן שלי רק לא מזמן, אבל אני יודע את שבעת הלחשים, ומסוגל לקרוא את שפת הכישוף עתיקה."
"אף פעם לא פגשתי מכשף," היא שיקרה בפליאה, מביטה בו במבט מרותק. "זה אומר שאתה יכול… להטיל כשפים?"
הוא הסמיק קצת, ומשך בכתפיו לאישור.
בתזמון כמעט מושלם מכדי להיות אמיתי, גבר נוסף התקרב אל הבר, והתיישב בצידה השני של טריס. "אני יכול לקנות לך משהו לשתות?" הוא היה גדול ושרירי בהרבה מהמכשף הצנום, ובנסיבות רגילות היה מושך את עיניה של טריס הרבה לפני המכשף. הוא נשען על הדלפק בבטחון, עיניו מרוכזות בשלה.
"היי, אנחנו מדברים כאן," המכשף אמר במחאה.
"כן," טריס אישרה. "הוא קוסם, הוא עכשיו סיפר לי. הוא בדיוק התכוון להראות לי כישוף." היא הפנתה את גבה אל האדם הגבוה, תשומת ליבה למכשף. "אתה יכול ליצור אש?"
הוא נראה קצת מבולבל מהתפתחות העניינים, אבל היסס רק לרגע. הוא הרים את ידו במחווה תיאטרלית, ופתח אותה באיטיות. שפתיו נעו בדממה, ולהבה התלקחה מכף ידו, לא גדולה בהרבה מלהבתה של מנורת שמן. הוא חייך חיוך מרוצה.
טריס הרימה את גבתה, מביטה על הלהבה הקטנה, ואז מסתכלת אל האדם השרירי. הוא נראה מבוהל לרגע מהקסם, אבל כשהוא ראה את מבטה של טריס, הוא זיהה את כיוון ההתקפה שלו. "הא!" הוא אמר בהיסוס, מביט אל הלהבה. "זה לא מרשים במיוחד."
טריס הסתובבה אל האדם השרירי, וידה נעה בזהירות, מלטפת את שריריו באיטיות, כאילו שמה לב אליהם בפעם הראשונה. "אתה בטח יכול להדליק אש כזאת עם גפרור, לא?" היא שאלה בחיוך קטן, עיניה פונות להסתכל על המכשף אפילו כשפניה מופנות לכיוון אחר.
המכשף האדים, מתנענע בכסאו. "אני יכול להדליק גם אש יותר גדולה."
הפונדק בער בעליזות לאור השמש השוקעת. הלהבות הכתומות המרקדות הרגישו לחלוטין במקום תחת השמיים האדומים, בעוד רעש המהומה הרגיל ליווה את האנשים שרצו באמוק להביא מים מהבאר הסמוכה. דורת'אקס היה עסוק בלספור את מטבעות הזהב שהוא הצליח לכייס בזמן המהומה של פינוי הבניין הבוער. אלואר וטריס הביט בלהבות בריתוק, מתעלמים מהאנשים המבוהלים שרצים סביבם.
"בשביל הפעמים הבאות," אלואר אמר ברטינה, "לגרום לאנשים אחרים להצית שריפות מהווה הפרה ברור של כלל ה'אל תציתי שריפות', טריס."
היא חייכה, האש מנצנצת בעיניה. "אני מקווה שלמדת לקח חשוב בנוגע לחשיבותה של התבטאות מדוייקת."
"את מטורפת לגמרי, את יודעת את זה?" אלואר אמר, חיבה לא נעדרת מקולו.
"אתה יודע שאתה אוהב את זה," היא לחשה לאוזנו, וידה מצאה את שלו, מלטפת אותה בעדינות ואז אוחזת בה.
"תמצ'ו חדר," דורת'אקס מלמל.
אלואר נאנח. "אני מניח שהלקוח לא באמת היה מגיע בכל מקרה," הוא אמר. "כנראה שהוא נתקל בצרות בדרך. כדאי שנחפש עבודה חדשה."
טריס חייכה חיוך תמים ומקסים. "משהו שלא דורש לחכות, בבקשה," היא אמרה. כשאלואר צחק, היא עטפה את ידה סביבו, ואז הניחה את ראשה על כתפו, מביטה באש בעיניים מרותקות.
"'תה לא חייב להיות כו'כך זחוח כש'תה אומר ת'זה," דורת'אקס אמר, מרים את הסוס שלו ומעיף את הכלי של אלואר מהלוח.
"אל תקשיבי לו. חייבים להכריז 'שח' כשהמלך של היריב מאוים," אלואר אמר בסבלנות. "עכשיו, החלפנו רץ תמורת פרש, שזאת החלפה סבירה, אבל בדרך כלל לא טובה. מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו-"
"אולי," טריס קטעה אותו, אצבעותיה מהלכות על השולחן עד שנחו על ידו, "במקום לשחק משחקים משעממים, נעלה לחדר, ונשחק משחק יותר כיף?" היא עפעפה את עיניה בחינניות.
"זאת הייתה תוכנית מעולה," אלואר אמר, מחייך חצי חיוך. "אם לא היינו צריכים לחכות ללקוח שלנו, שאמור להגיע בכל רגע."
"בחייך," היא אמרה, מחייכת חיוך מקסים, ידה מלטפת את ידו בזמן ששפתיה לחשו לאוזנו העלפית הארוכה. "דורי יכול להסתדר עם הלקוח."
אלואר ניסה להסתיר את הצמרמורת שציפורניה של טריס העבירו בו, ללא הצלחה. הוא הרים את ידו כדי לאחוז בשלה, והוריד אותה למטה. "הייתי מסכים איתך, אם דורת'אקס לא היה גורם לקטטה ענקית בפעם האחרונה שהוא נפגש עם לקוח."
"אשמתו ש'וא צ'יך לקרוא לי גנב קטן," הגמד אמר ברטינה. "בני אדם," הוא נחר. "חושבים ש'ם טובים בגלל ש'ם גבוהים."
העלף החווה בידו קדימה. "זה רק מוכיח את הנקודה שלי."
טריס נאנחה בייאוש. "הוא מאחר כבר בשלושה ימים!"
"זה רק אומר שהוא אמור להגיע בכל רגע," אלואר ענה. "ואני לא יכול לזוז מפה עד שזה יקרה."
"ת'יודעת, ת'יכולה ל'לות למעלה 'תי בינתיים," דורת'אקס אמר, מחייך אליה בחינניות.
"תמיד תהיתי," טריס אמרה, נשענת קדימה אל דורת'אקס, המחשוף שלה בולט באגביות, "האם גמדים הם… קטנים בכל מקום?"
דורת'אקס פלט צחוק מתרעם. "בטוח 'תר גדולים מעלפים."
"היית מת, גמד," אלואר גיחך.
"יש רק דרך אחת לבדוק," טריס אמרה, מביטה אל אלואר במבט מתריס.
"קדימה," הגמד אמר, קם לרגליו, בזמן שאלואר אמר "לא," והרים את אצבעו אל טריס, שפניה נפלו. "דורת'אקס, שב. יש לנו משחק לסיים." דורת'אקס התיישב ורטן.
"מה אני אמורה לעשות?"
"אני לא יודע. תלכי תפלרטטי עם מישהו," אלואר אמר מביט אל הלוח שוב. "ניתן לו עוד שעתיים. אם הוא לא יגיע, ננסה שוב מחר."
טריס קמה על רגליה, שולחת מבט כועס אל אלואר, ואז מחייכת חיוך נחוש. אף מקום אף פעם לא היה משעמם כשבערה בו אש לא מבוקרת, היא הרהרה לעצמה. היא בקושי הספיקה להסתובב כשאלואר קרא אחריה: "ואל תעזי להצית שריפה שוב!" הוא אמר, והאוויר כולו יצא ממנה. "יש גבול למזל שלנו עם המשמר."
היא נאנחה, מהרהרת בדבריו. לאחר רגע, היא הסתכלה מסביב על יושבי הפונדק וחייכה חיוך קטן. היא סידרה את שיערה האדום החלק, ואז החלה ללכת אל הבר, האגן שלה מתנדנד בתנועות מהפנטות, והיא התנחמה בידיעה שאלואר, דורת'אקס וכל שאר הגברים סובבו את מבטם אחריה.
טריס התגאתה בכך שהייתה לה עין חדה לאנשים בודדים, במיוחד כאלה שהתאימו לצרכים שלה, במיוחד מכשפים. האדם הצעיר שישב על הבר, מהרהר בספל השיכר שלו, היה מטרה מושלמת. לא נדרש יותר מאשר עפעוף קצר וחצי מבט כדי שיזמין אותה למשקה, ובמהרה היא צחקה מהבדיחות המטופשות שלו, ידה מלטפת את שלו בשובבות, עיניו מהופנטות אל החיוך המושלם שלה.
"אז אתה באמת מכשף?" היא שאלה, מורידה את קולה כדי שיתקרבו אחד לשני.
"כן," הוא אמר, מחייך חיוך נבוך. "עברתי את המבחן שלי רק לא מזמן, אבל אני יודע את שבעת הלחשים, ומסוגל לקרוא את שפת הכישוף עתיקה."
"אף פעם לא פגשתי מכשף," היא שיקרה בפליאה, מביטה בו במבט מרותק. "זה אומר שאתה יכול… להטיל כשפים?"
הוא הסמיק קצת, ומשך בכתפיו לאישור.
בתזמון כמעט מושלם מכדי להיות אמיתי, גבר נוסף התקרב אל הבר, והתיישב בצידה השני של טריס. "אני יכול לקנות לך משהו לשתות?" הוא היה גדול ושרירי בהרבה מהמכשף הצנום, ובנסיבות רגילות היה מושך את עיניה של טריס הרבה לפני המכשף. הוא נשען על הדלפק בבטחון, עיניו מרוכזות בשלה.
"היי, אנחנו מדברים כאן," המכשף אמר במחאה.
"כן," טריס אישרה. "הוא קוסם, הוא עכשיו סיפר לי. הוא בדיוק התכוון להראות לי כישוף." היא הפנתה את גבה אל האדם הגבוה, תשומת ליבה למכשף. "אתה יכול ליצור אש?"
הוא נראה קצת מבולבל מהתפתחות העניינים, אבל היסס רק לרגע. הוא הרים את ידו במחווה תיאטרלית, ופתח אותה באיטיות. שפתיו נעו בדממה, ולהבה התלקחה מכף ידו, לא גדולה בהרבה מלהבתה של מנורת שמן. הוא חייך חיוך מרוצה.
טריס הרימה את גבתה, מביטה על הלהבה הקטנה, ואז מסתכלת אל האדם השרירי. הוא נראה מבוהל לרגע מהקסם, אבל כשהוא ראה את מבטה של טריס, הוא זיהה את כיוון ההתקפה שלו. "הא!" הוא אמר בהיסוס, מביט אל הלהבה. "זה לא מרשים במיוחד."
טריס הסתובבה אל האדם השרירי, וידה נעה בזהירות, מלטפת את שריריו באיטיות, כאילו שמה לב אליהם בפעם הראשונה. "אתה בטח יכול להדליק אש כזאת עם גפרור, לא?" היא שאלה בחיוך קטן, עיניה פונות להסתכל על המכשף אפילו כשפניה מופנות לכיוון אחר.
המכשף האדים, מתנענע בכסאו. "אני יכול להדליק גם אש יותר גדולה."
הפונדק בער בעליזות לאור השמש השוקעת. הלהבות הכתומות המרקדות הרגישו לחלוטין במקום תחת השמיים האדומים, בעוד רעש המהומה הרגיל ליווה את האנשים שרצו באמוק להביא מים מהבאר הסמוכה. דורת'אקס היה עסוק בלספור את מטבעות הזהב שהוא הצליח לכייס בזמן המהומה של פינוי הבניין הבוער. אלואר וטריס הביט בלהבות בריתוק, מתעלמים מהאנשים המבוהלים שרצים סביבם.
"בשביל הפעמים הבאות," אלואר אמר ברטינה, "לגרום לאנשים אחרים להצית שריפות מהווה הפרה ברור של כלל ה'אל תציתי שריפות', טריס."
היא חייכה, האש מנצנצת בעיניה. "אני מקווה שלמדת לקח חשוב בנוגע לחשיבותה של התבטאות מדוייקת."
"את מטורפת לגמרי, את יודעת את זה?" אלואר אמר, חיבה לא נעדרת מקולו.
"אתה יודע שאתה אוהב את זה," היא לחשה לאוזנו, וידה מצאה את שלו, מלטפת אותה בעדינות ואז אוחזת בה.
"תמצ'ו חדר," דורת'אקס מלמל.
אלואר נאנח. "אני מניח שהלקוח לא באמת היה מגיע בכל מקרה," הוא אמר. "כנראה שהוא נתקל בצרות בדרך. כדאי שנחפש עבודה חדשה."
טריס חייכה חיוך תמים ומקסים. "משהו שלא דורש לחכות, בבקשה," היא אמרה. כשאלואר צחק, היא עטפה את ידה סביבו, ואז הניחה את ראשה על כתפו, מביטה באש בעיניים מרותקות.
משהו קצת יותר קליל (וקצר) מבדרך כלל.
מקווה שאהבתם.
