"כלומר היקום הוא אקדח ואנחנו קליע?"
ג'יידן רובסמית הביט בילדים היושבים בחצי מעגל מולו. ההרצאה עבורם על הדרך בה ספינת החלל שהצילה אותם ואת משפחותיהם מילאה את שעותיו. רגע הבריאה של האל עדיין התרחש. כשהספינה נעה במהירות העולה על מהירות האור, היא התכווצה ונתנה לקפיציות הטבעית של היקום לדחוף אותה. הוא זכר איך התרוממה רוחו כשלמד איך גמאו ספינות חלל מרחקים עצומים כל כך במהירות שבל ייתכן. היו גם דרכים אחרות אבל זו הדרך שג'יידן האמין בה.
"כן." אמר ג'יידן לילד. הוא העדיף אותם על פני המבוגרים הציניים שאיבדו את כל חסכונותיהם כשהחייזרים בעלי השם הבלתי ניתן להיגוי תקפו את המושבה. דווקא אחרי שהוא הציג סטטיסטיקות והדמיות למה אף אחד לא יתעניין באותה מערכת כוכבים בענן המגלני הגדול. הוא האמין שזכותה של האנושות לכבוש לעצמה לפחות מערכת כוכבים אחת בענן המגלני הגדול בין החייזרים שנהרו לשם. אמונתו הוכחה כשגויה. היקום נותן לעיתים רחוקות הזדמנות שניה – והפדרציה התיכונה נתנה להם הזדמנות שניה.
"ילדים." אמר ניקולס דונובן, הדובר של תאגיד "שלך באמונה", חודר למרחב המקודש של ג'יידן. כל שאר המבוגרים היו עסוקים בחובותיהם בהטסת המטוס. גם לניקולס היו חובות. החובה שלו הייתה לדאוג שאנשים לא יאבדו אמונה. השירותים שלו מומנו על ידי אותם מבוגרים ציניים. הם רצו את הטובים ביותר. והם לא רצו שיהיו להם ספקות. אותם מבוגרים קיבלו את זה כמו שהם קיבלו את העובדה שהמטוס טס. הם לא חשבו שיש לזה השלכות מעבר לכך שזה עשה את החיים הרבה יותר קלים מבחינתם. ג'יידן תהה לפעמים אם הוא היחיד שחשב שם.
"הגיע הזמן לשעת תיקון." סיים הדובר. שעת תיקון הייתה המונח הרשמי לזמן בו אנשים התחברו לכיפת האמונה שכויילה על ידי הדובר לפי מפרט שסופק על ידי הלקוח. ג'יידן, בינו לבין עצמו, תיעב את המתקן וראה בו קיצור דרך שטני.
"ואנחנו מתקרבים לספינת חלל של הצי." מסר הדובר לג'יידן. ההזדמנות השניה הייתה בגלקסיית הענן המגלני הקטן. הפדרציה קנתה את החובות שלו. והוא, בתמורה, יקים שם בסיס.
---
"מהי דרך הזהב לגביהם?"
הקפטן חרק בשיניו במחווה עתיקת יומין כשהמטוס עגן במנחת. אלה היו אזרחים ועוד איזו משלחת חלוצית של תאגיד שעיני בכיריו הסתנוורו כל כך מהפוטנציאל להיות יותר עשירים עד שהתיישבו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. והם ציפו מהיקום שייתן להם הזדמנות שניה.
ספינת החלל של הצי לא נועדה מעולם לתמוך בכל כך הרבה אנשים. המדדים כבר התחילו לחרוג לתוך האדום. הם לא היו תחנת חלל שנועדה לתמוך באוכלוסיה אזרחית מוצצת סבלנות. הם היו ספינת החלל צבאית שנועד לתור את גאלאקסיית הענן המגלני הקטן בחיפוש אחרי איומים מקומיים ולחסל אותם. הפקודות שלהם היה ליישב אותם מבלי שזה יבוא על חשבון המשימה.
זו משימת מחקר, לא יישוב!
---
לרגע אחד בלבד ג'יידן חשב שהספינה נטושה. רובוטי שירות הובילו אותם אל הקפיטריה העלובה של הספינה שהספיקה בקושי למאתיים איש וכאן היו חמש מאות איש כולל ילדים. כסאות הבליחו מעמדות ההזרה – מתקני המרת אנרגיה-חומר – שבאיטיות הפס האופקי מעליהם עבר לאדום.
אפשר לחשוב שאנשי הצבא ישתמשו בסוללות גדולות יותר לעמדות ההזרה שלהם. הוא ידע שספינות כאלו הקפיאו את רוב הצוות מלבד המינימום ההכרחי לתפקוד. הוא הרגיש חנוק והבחין בכמה עמדות הזרה שרפרפו על גבול האדום. אנשים חטפו את הכסאות כשעמדות ההזרה יכלו לייצר אוויר באנרגיה שנותרה בסוללות.
"האם אתה צריך עזרה?" שאל הדובר, נושא את הכיפה בידיו "אתה נושם בכבדות ומבזבז יותר אוויר לנשימה מכל האנשים פה ביחד."
ג'יידן הביט במעשה ידי השטן הנישא כתינוק בן יומו בכפות ידיו של הדובר. האנשים כבר הביטו עליו בעיניים נוקבות. הוא אולי היה נציגם בפני התאגיד. הדובר היה המשענת הרוחנית שלהם. ג'יידן העיף בתנועת כף יד את הכיפה.
"אני מעוניין שמחשבותיי לא יתוכנתו כמו השאר." הסביר.
"זה לא תכנות." אמר הדובר "זו הטעות הראשונה שאנשים עושים כשהם שומעים על מה שאנחנו עושים. העולם מכיל כמות אינסופית של מידע. כדי לעבד אותו, המח יוצר דגשים מה להשמיט ומה להדגיש. אלה נקראות סכימות. הפטנט של "שלך באמונה" מאפשר לך לבצע את התהליך בצורה מלאכותית – לשנות את דעתך בשנייה במקום בכמה חודשים. אנחנו עושים את זה עשורים."
"ומה עם וירוסים? רעיונות תועבה?" שאל ג'יידן ועשה את סימן הצלב.
"כמו הפאניקה הטפשית שלך כרגע?" שאל דונובן בקריצה "אתה פשוט מפחד לגלות שכל מה שאתה מאמין ניתן להחלפה בשנייה. תתקדם לאלף השלישי, סבא."
"במחשבה שניה, אם אתה כל כך חכם, למה שאתה לא תדבר עם אנשי הצבא?" שאל ג'יידן "בכל מקרה, אתה תצטרך לשכנע את האנשים ביעד שלנו."
"אתה הממונה, לא אני." העיר דונובן ואז התחילו אנשים למחוא כפיים ולצעוק: "הדובר! הדובר! הדובר! שהוא יידבר בשמנו!" והביטו בו כאילו בייש את כולם. "הדובר! הדובר!" צעקו ההמונים באותה הנימה שאנשים היו צועקים בתחילת האלף לכוכבי הבידור שלהם ומוקדם יותר לאנשי הדת המועדפים עליהם. "בסדר." נכנע דונובן לדעת ההמונים "רואה איך התהליך נעשה בצורה טבעית. שיניתי את הדרך בה אני מעבד את המציאות."
וג'יידן עיקם את שפתיו בלעג.
---
נציג הפליטים היה הדובר של "שלך באמונה". הקפטן לא הופתע שתאגיד האמונה הזה תחב את אצבעותיו החלקלקות לתוך המשבר בענן המגלני הגדול.
הקפטן עדיין הרהר לגבי רעיון שעלה בתוכו להשליך את כולם לענק גז בוער. מדדי החיים כבר השתוללו. הם בזבזו אנרגיה על מקומות ישיבה, חי התקנות.
"ברכות, הקפטן." אמר נציג הפליטים בנימה אלגנטית "אני אלכסנדר דונובן, הדובר של סניף הענן המגלני הגדול של "שלך באמונה". באתי לבחור עולם."
"מה עם המנהיגים שלהם?" שאל הקפטן בנימוס. הוא תהה לגבי זה מרגע שהפליטים הציגו את האיש כדוברם בפני רשויות הספינה. הוא חשב שזה מוזר.
"עד לפני זמן לא רב אנשים היו פונים לרבנים, אימאמים, כמרים, אשראמים ודומיהם כדי לבקש מהם עצה. אני התשובה המודרנית לאותם חכמים קדומים." אמר הדובר במשיכת כתפיים כאילו לא רצה במלאכה.
"אי אפשר ליישב כוכב לכת באצבע." העיר הקפטן.
"עם אמונה, הכל אפשרי." אמר הדובר "כפי שהסברתי לקנאי הדתי שמנהיג אותנו, אני יכול להפוך משהו למשכנע תוך שניות. ועכשיו, העולמות."
והקפטן הראה לו את העולמות.
---
"לא."
ג'יידן ראה את כוכב הקרח שדונובן בחר עבורם. הוא הקיף ענק גז שנהנה ממערכת ירחים עשירה במינרלים מהסוג שהתאגיד רצה לכרות במערכת הכוכבים המקורית. הוא לא הצליח להבין איך הם יוכלו להתבסס בעולם זה. העולם חסר כל משאבים פרט לאוויר וקרח. הגיאות מענק הגז מתחה את קרומו הקפוא של כוכב הלכת והעניקה לו אטמוספירת חמצן בלי צורך בחיים.
"כל עולם אחר דורש התאמה ארוכה מראש." אמר דונובן "אתה יודע שיכולות לעבור שנים מהרגע שהחלטת להתיישב בכוכב הלכת ועד לרגע ההתיישבות. וחוץ מזה, יש לנו את המטוס עצמו. ואת המומחים שעל המטוס."
"לפרק את המטוס?!" שאל ג'יידן בצווחה כמעט על קולית.
וברגע הבא הוא חש את שורשי הפלסטיק של כיפת האמונה מתחפרים בראשו. תוך רגע מה שנראה לו כבליל חסר היגיון התחבר למתכונת הגיונית יפהפיה. הוא הבין למה אנשים הביטו בדונובן בהערצה. לאיש הזה היו את כל התשובות.
---
"האם זה הדבר הנכון להשאיר אותם שם?" שאל הקפטן את עצמו.
כוכב הקרח שהותירו מאחוריהם לא היה העולם הראשון שהוא היה בוחר אבל הדובר בחר.
ועם האמונה שהורידה הכיפה שלו לעצבים, דברים שנראו לו בלתי אפשריים יכלו להיות אפשריים לחולמים.
ג'יידן רובסמית הביט בילדים היושבים בחצי מעגל מולו. ההרצאה עבורם על הדרך בה ספינת החלל שהצילה אותם ואת משפחותיהם מילאה את שעותיו. רגע הבריאה של האל עדיין התרחש. כשהספינה נעה במהירות העולה על מהירות האור, היא התכווצה ונתנה לקפיציות הטבעית של היקום לדחוף אותה. הוא זכר איך התרוממה רוחו כשלמד איך גמאו ספינות חלל מרחקים עצומים כל כך במהירות שבל ייתכן. היו גם דרכים אחרות אבל זו הדרך שג'יידן האמין בה.
"כן." אמר ג'יידן לילד. הוא העדיף אותם על פני המבוגרים הציניים שאיבדו את כל חסכונותיהם כשהחייזרים בעלי השם הבלתי ניתן להיגוי תקפו את המושבה. דווקא אחרי שהוא הציג סטטיסטיקות והדמיות למה אף אחד לא יתעניין באותה מערכת כוכבים בענן המגלני הגדול. הוא האמין שזכותה של האנושות לכבוש לעצמה לפחות מערכת כוכבים אחת בענן המגלני הגדול בין החייזרים שנהרו לשם. אמונתו הוכחה כשגויה. היקום נותן לעיתים רחוקות הזדמנות שניה – והפדרציה התיכונה נתנה להם הזדמנות שניה.
"ילדים." אמר ניקולס דונובן, הדובר של תאגיד "שלך באמונה", חודר למרחב המקודש של ג'יידן. כל שאר המבוגרים היו עסוקים בחובותיהם בהטסת המטוס. גם לניקולס היו חובות. החובה שלו הייתה לדאוג שאנשים לא יאבדו אמונה. השירותים שלו מומנו על ידי אותם מבוגרים ציניים. הם רצו את הטובים ביותר. והם לא רצו שיהיו להם ספקות. אותם מבוגרים קיבלו את זה כמו שהם קיבלו את העובדה שהמטוס טס. הם לא חשבו שיש לזה השלכות מעבר לכך שזה עשה את החיים הרבה יותר קלים מבחינתם. ג'יידן תהה לפעמים אם הוא היחיד שחשב שם.
"הגיע הזמן לשעת תיקון." סיים הדובר. שעת תיקון הייתה המונח הרשמי לזמן בו אנשים התחברו לכיפת האמונה שכויילה על ידי הדובר לפי מפרט שסופק על ידי הלקוח. ג'יידן, בינו לבין עצמו, תיעב את המתקן וראה בו קיצור דרך שטני.
"ואנחנו מתקרבים לספינת חלל של הצי." מסר הדובר לג'יידן. ההזדמנות השניה הייתה בגלקסיית הענן המגלני הקטן. הפדרציה קנתה את החובות שלו. והוא, בתמורה, יקים שם בסיס.
---
"מהי דרך הזהב לגביהם?"
הקפטן חרק בשיניו במחווה עתיקת יומין כשהמטוס עגן במנחת. אלה היו אזרחים ועוד איזו משלחת חלוצית של תאגיד שעיני בכיריו הסתנוורו כל כך מהפוטנציאל להיות יותר עשירים עד שהתיישבו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. והם ציפו מהיקום שייתן להם הזדמנות שניה.
ספינת החלל של הצי לא נועדה מעולם לתמוך בכל כך הרבה אנשים. המדדים כבר התחילו לחרוג לתוך האדום. הם לא היו תחנת חלל שנועדה לתמוך באוכלוסיה אזרחית מוצצת סבלנות. הם היו ספינת החלל צבאית שנועד לתור את גאלאקסיית הענן המגלני הקטן בחיפוש אחרי איומים מקומיים ולחסל אותם. הפקודות שלהם היה ליישב אותם מבלי שזה יבוא על חשבון המשימה.
זו משימת מחקר, לא יישוב!
---
לרגע אחד בלבד ג'יידן חשב שהספינה נטושה. רובוטי שירות הובילו אותם אל הקפיטריה העלובה של הספינה שהספיקה בקושי למאתיים איש וכאן היו חמש מאות איש כולל ילדים. כסאות הבליחו מעמדות ההזרה – מתקני המרת אנרגיה-חומר – שבאיטיות הפס האופקי מעליהם עבר לאדום.
אפשר לחשוב שאנשי הצבא ישתמשו בסוללות גדולות יותר לעמדות ההזרה שלהם. הוא ידע שספינות כאלו הקפיאו את רוב הצוות מלבד המינימום ההכרחי לתפקוד. הוא הרגיש חנוק והבחין בכמה עמדות הזרה שרפרפו על גבול האדום. אנשים חטפו את הכסאות כשעמדות ההזרה יכלו לייצר אוויר באנרגיה שנותרה בסוללות.
"האם אתה צריך עזרה?" שאל הדובר, נושא את הכיפה בידיו "אתה נושם בכבדות ומבזבז יותר אוויר לנשימה מכל האנשים פה ביחד."
ג'יידן הביט במעשה ידי השטן הנישא כתינוק בן יומו בכפות ידיו של הדובר. האנשים כבר הביטו עליו בעיניים נוקבות. הוא אולי היה נציגם בפני התאגיד. הדובר היה המשענת הרוחנית שלהם. ג'יידן העיף בתנועת כף יד את הכיפה.
"אני מעוניין שמחשבותיי לא יתוכנתו כמו השאר." הסביר.
"זה לא תכנות." אמר הדובר "זו הטעות הראשונה שאנשים עושים כשהם שומעים על מה שאנחנו עושים. העולם מכיל כמות אינסופית של מידע. כדי לעבד אותו, המח יוצר דגשים מה להשמיט ומה להדגיש. אלה נקראות סכימות. הפטנט של "שלך באמונה" מאפשר לך לבצע את התהליך בצורה מלאכותית – לשנות את דעתך בשנייה במקום בכמה חודשים. אנחנו עושים את זה עשורים."
"ומה עם וירוסים? רעיונות תועבה?" שאל ג'יידן ועשה את סימן הצלב.
"כמו הפאניקה הטפשית שלך כרגע?" שאל דונובן בקריצה "אתה פשוט מפחד לגלות שכל מה שאתה מאמין ניתן להחלפה בשנייה. תתקדם לאלף השלישי, סבא."
"במחשבה שניה, אם אתה כל כך חכם, למה שאתה לא תדבר עם אנשי הצבא?" שאל ג'יידן "בכל מקרה, אתה תצטרך לשכנע את האנשים ביעד שלנו."
"אתה הממונה, לא אני." העיר דונובן ואז התחילו אנשים למחוא כפיים ולצעוק: "הדובר! הדובר! הדובר! שהוא יידבר בשמנו!" והביטו בו כאילו בייש את כולם. "הדובר! הדובר!" צעקו ההמונים באותה הנימה שאנשים היו צועקים בתחילת האלף לכוכבי הבידור שלהם ומוקדם יותר לאנשי הדת המועדפים עליהם. "בסדר." נכנע דונובן לדעת ההמונים "רואה איך התהליך נעשה בצורה טבעית. שיניתי את הדרך בה אני מעבד את המציאות."
וג'יידן עיקם את שפתיו בלעג.
---
נציג הפליטים היה הדובר של "שלך באמונה". הקפטן לא הופתע שתאגיד האמונה הזה תחב את אצבעותיו החלקלקות לתוך המשבר בענן המגלני הגדול.
הקפטן עדיין הרהר לגבי רעיון שעלה בתוכו להשליך את כולם לענק גז בוער. מדדי החיים כבר השתוללו. הם בזבזו אנרגיה על מקומות ישיבה, חי התקנות.
"ברכות, הקפטן." אמר נציג הפליטים בנימה אלגנטית "אני אלכסנדר דונובן, הדובר של סניף הענן המגלני הגדול של "שלך באמונה". באתי לבחור עולם."
"מה עם המנהיגים שלהם?" שאל הקפטן בנימוס. הוא תהה לגבי זה מרגע שהפליטים הציגו את האיש כדוברם בפני רשויות הספינה. הוא חשב שזה מוזר.
"עד לפני זמן לא רב אנשים היו פונים לרבנים, אימאמים, כמרים, אשראמים ודומיהם כדי לבקש מהם עצה. אני התשובה המודרנית לאותם חכמים קדומים." אמר הדובר במשיכת כתפיים כאילו לא רצה במלאכה.
"אי אפשר ליישב כוכב לכת באצבע." העיר הקפטן.
"עם אמונה, הכל אפשרי." אמר הדובר "כפי שהסברתי לקנאי הדתי שמנהיג אותנו, אני יכול להפוך משהו למשכנע תוך שניות. ועכשיו, העולמות."
והקפטן הראה לו את העולמות.
---
"לא."
ג'יידן ראה את כוכב הקרח שדונובן בחר עבורם. הוא הקיף ענק גז שנהנה ממערכת ירחים עשירה במינרלים מהסוג שהתאגיד רצה לכרות במערכת הכוכבים המקורית. הוא לא הצליח להבין איך הם יוכלו להתבסס בעולם זה. העולם חסר כל משאבים פרט לאוויר וקרח. הגיאות מענק הגז מתחה את קרומו הקפוא של כוכב הלכת והעניקה לו אטמוספירת חמצן בלי צורך בחיים.
"כל עולם אחר דורש התאמה ארוכה מראש." אמר דונובן "אתה יודע שיכולות לעבור שנים מהרגע שהחלטת להתיישב בכוכב הלכת ועד לרגע ההתיישבות. וחוץ מזה, יש לנו את המטוס עצמו. ואת המומחים שעל המטוס."
"לפרק את המטוס?!" שאל ג'יידן בצווחה כמעט על קולית.
וברגע הבא הוא חש את שורשי הפלסטיק של כיפת האמונה מתחפרים בראשו. תוך רגע מה שנראה לו כבליל חסר היגיון התחבר למתכונת הגיונית יפהפיה. הוא הבין למה אנשים הביטו בדונובן בהערצה. לאיש הזה היו את כל התשובות.
---
"האם זה הדבר הנכון להשאיר אותם שם?" שאל הקפטן את עצמו.
כוכב הקרח שהותירו מאחוריהם לא היה העולם הראשון שהוא היה בוחר אבל הדובר בחר.
ועם האמונה שהורידה הכיפה שלו לעצבים, דברים שנראו לו בלתי אפשריים יכלו להיות אפשריים לחולמים.
