• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • בואו להנחות משחק בדרקוניקון - ההרפתקה עלינו!
    צוות המשחקים שלנו ישמח לסייע לכם להריץ הרפתקאה בכנס וגם לספק לכם הרפתקאות מוכנות ממגוון שיטות, פרטים בנושא.

סיפור [סיפור][אתגר כתיבה 9] הגנב הגדול מכולם

ת'ור

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
הגנב הגדול מכולם
הפעמון מצלצל חצות בצליל עמוק כמו הלילה, ואני נושם פנימה את ריח הברזל והיאוש. הם יודעים שאני פועל בצללים, איפשהו, אבל הם לא יודעים שאני *כאן*.
זכיתי לשמות רבים במהלך חיי, חלקם מושכים יותר, חלקם דוחים. 'הצל' נפוץ במיוחד, כך נראה, כמו גם 'גנב חצות' ו-'הגנב הבלתי אפשרי'. אחרים, כמובן, בוחרים להיות יצירתיים יותר. 'רקדן התעלומות', 'העשן הנוצץ', 'הצחוק בארובות'. האהוב עליי הוא 'מר אצבעות'. דווקא המנהג שלי לגזור תלתל משיער קורבנות הגנבות שלי לא זכה לתשומת לב, ולא יצר אף כינוי. מילא. התהילה היא מה שחשוב. התהילה היא הכל.
עבדתי קשה מאוד כדי להשיג את התהילה שלי. בהתחלה גנבתי זהב ותכשיטים, כמו כולם. כבר אז קיבלתי פרסום מסוים, שכן מהר מאוד קראתי תיגר על יעדים מאתגרים יותר מהאציל הממוצע. חדרי אוצרות מהשמורים ביותר נפלו בידיי במבצעים שנדמו בלתי אפשריים, ואכן היו כאלה לאדם רגיל. אבל לי? הרי אני אפילו לא אדם.
התפנית באה כשבאתי לגנוב את שרשרת יהלומי אנקאר מצוואר הרוזנת של גל-דם. היא הייתה גאה בה כמעט כמו בשלטון הברזל שלה, וכשהבטתי בפניה העזות, עצרתי וחשבתי: למה להסתפק בדבר השני בחשיבותו? השארתי לה את השרשרת. במקומה לקחתי את אכזריותה.
תוך שבוע סמכותה התערערה, אחרי שלא הצליחה להביא את עצמה להביא אנשים מסוימים לדין. אז פרסמתי ברבים שיש לי את אכזריותה של הרוזנת, ושאני מוכן להחזיר אותה – עבור מחיר. למזלה היא האמינה לי, שילמה את הסכום המופרך שביקשתי, ומיד הוציאה להורג עשרים ושלושה אנשים ואכלה בחברת גופותיהם ארוחת בוקר כל יום. את הראשים היא פיזרה ברחבי העיר. והסיפור הכה גלים בכל עיר אליה הוא הגיע.
כך זה המשיך. גנבתי את ההרמוניה מתוך כליהם של הנגנים המלכותיים של קיר-אל, והמלך פיזר אותם אחרי כשלונותיהם לא לזייף. גנבתי את הפרחים של הנסיכה אלאה, ואחרי שלא הצליחה לגדל דבר במשך חצי שנה היא קנתה אותם עבור יהלומי הכתר ובקבוק מדמעותיה. גנבתי את צחוקה של ארוסתו של נסיך קרית-כור, ומכרתי אותו במחיר מציאה לעשיר אחד שמיהר להיענות להכרזותיי. הוא השיא את בתו לנסיך בתוך שישה שבועות.
אך בזמן האחרון אני מרגיש שהפכתי לשגרתי מדי. האנשים מכירים אותי – הגנב החמקמק, המשפיל את הגדולים והחזקים וחושף אותם ללעגם של הקטנים. הם כבר לא מתרגשים מגניבות חדשות, הם מקבלים אותם כדבר שבשגרה, שעשוע קבוע, בידור הבא בעתו. וזה לא מספיק טוב. אני רוצה שוב את התהילה לה זכיתי בשיאי. לכן אני כאן, בראש הגשר המוביל לכלא המפורסם של רום-אור.

את השבוע האחרון ביליתי בגניבת שנתם של השומרים כשעברו על הגשר בדרכם הביתה. חדרתי לכלא פעמים רבות, ללמוד את מתווה המסדרונות, למרות שלא הצלחתי להגיע לצינוק. אף על פי כן, הרגשתי בטוח בעצמי. אני תמיד מרגיש בטוח בעצמי.
ניגשתי בקלילות לזוג השומרים שבשער. לא עניתי להם, ובמקום החזרתי להם את שנתם. אחרי כמה ימים ללא שינה הם היו עייפים כל כך שהם נרדמו ברגע. גנבתי את קולו של אחד מהם וקראתי: “יש לו אישור מהמפקד! פתחו את השער!”
הייתי בפנים. עברתי על החומות כמו מפקח בבדיקה שגרתית והחזרתי את שנתם של השומרים סביב כל המתחם. המשכתי לזקיפים שמול התאים ולזקיפים שבנשקייה. חלקם היו נאמנים לתפקידם מדי והייתי צריך לעמעם את נחישותם בהמהום רך, אך מרגע שהם נרגעו מעט מעמידתם המתוחה העייפות הכריעה אותם כמעט מיד. סיימתי את דרכי בחדר המשמר, הותרתי את כל השומרים נוחרים, ונכנסתי לחדרו של המפקד התורן. הוא אפילו לא היה צריך את עזרתי כדי להיכשל בתפקידו, הוא עשה זאת בעזרת בקבוק של יין חזק. החזרתי לו את שנתו בכל זאת, שכן לא ידעתי מתי ניפגש שוב ולא היה לי בה צורך. אספתי את כל מפתחות התאים מהארון שמאחוריו ויצאתי בצעד עליז.
עברתי תא-תא, משאיר את הדלתות פתוחות לרווחה. עברתי על פני כל האגפים, מאגף גנבי האוכל ועד אגף הרוצחים והאנסים. אלה היו כולם... אך לא, היה עוד אחד. עדיין לא הייתי בצינוק. ובכן, אם לא הייתי משלים את המלאכה, מה היה הטעם? ירדתי לשם. הייתי זהיר מאוד, מה שרק מגדיל את הערכתי לזוג השומרים שהצליחו להפתיע אותי.
הם אפילו לא שאלו שאלות, פשוט הרימו את חרבותיהם והכו. קפצתי שני מטרים לאוויר, נחתתי כמה צעדים משם, אך לא הייתה לי הזדמנות לנוח כי הם כבר עטו עליי. קפצתי שוב אל האוויר מעל ראשו של אחד מהם, ובשיא הקשת שלי גנבתי לעצמי את המשקל. השומר הכה היכן שהייתי אמור להיות, החטיא, הופתע, והביט אליי בתדהמה. הוצאתי מכיסי כדור קטן, נתתי לו את המשקל שלי ונתתי לו ליפול. הוא חבט בראשו של השומר כמו פטיש ועילף אותו מיד. השומר השני, מרוגז, לקח תנופה ורץ אליי, סומך שקפיצה יחד עם חרבו הארוכה ישיגו אותי גם באוויר. הוא לא ידע כמה אני מהיר ללא משקל, ואני דחפתי את עצמי אל הרצפה וכשהוא עבר מעליי לקחתי את המשקל שלו לעצמי.
הוא המשיך לעוף, נחבט בכל קיר במורד המסדרון עד שראשו צלצל בתוך קסדתו כמו ענבל בפעמון. עקבתי אחריו, מגלגל את הכדור לפניי, וכהגעתי אליו החזרתי לו את המשקל כשראשו היה למטה. הוא חבט את ראשו כהוגן והצטרף לחברו בעילפון חסר חושים.
הם היו השומרים היחידים בצינוק, ואני סיימתי את ענייני ויצאתי מהכלא בשלווה. עד שהכל יתגלה, תכננתי להיות על כרכרה בדרכי להר-שם או צור-גחל.

ביושבי בפונדק דרכים קטן הקשבתי בהנאה לבעל המקום מספר בהשתאות, חוסר הבנה ומעט פחד לכמה נוסעים על תעלולו האחרון של 'הצל' ברום-אור. הוא הפיל תנומה על כל השומרים בבת אחת. כשהם התעוררו בבוקר, הם גילו את כל תאי הכלא פתוחים – אך לא ריקים. האסירים עדיין ישבו שם מבלי יכולת לצאת בגלל ש'הצל' גנב להם את החופש.
וכאן מסתיים האתגר האישי שלי. היה כיף. כדאי לקרוא את שני הסיפורים הקודמים שלי, אחרת כנראה לא תבינו מה הולך כאן (למרות שאני לא מתחייב שכן תבינו אם קראתם).

הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
 

2MUCH

פונדקאי ותיק
סיפור מעולה! אולי הטוב ביותר באתגרים השבועיים. קריא, ברור ובעל מעוף. היכולת לגנוב תכונות אבסטרקטיות זה כוח מצויין.
 

dragons

פונדקאי ותיק
נהניתי מהסיפור, רק שאישית אני פחות מתחבר לסגנון של גיבור שאף פעם אין סיכוי שהוא יכשל. מכיוון שהיה כבר אחד לאחרונה, הייתי שמח דווקא אם היה סיפור מנקודת מבט של אדם הפעם, ולא חלפן. אבל בסגר, זו ממש לא הבחירה שלי, או הסיפור שלי.
 

ת'ור

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
תודה על התגובות.

דרגונס: קודם כל, אני חושב שיש לי חיבה גדולה מהממוצע לגיבורים מוצלחים מדי, כנראה בגלל התסכול המבעבע שלי לכיוון "האדיוט". אתה יודע, הגיבור הגנרי כמו לחם בלי שום כישרון שמבדיל אותו מאחרים שבכל זאת מככב ומנצח בכל דבר, בד"כ בגלל נבואה או שיש לו את הכח האגדי של פרוטקציות. אם ברור שהגיבור הולך לנצח, אני מעדיף שזה יהיה מסיבות תוך-סיפוריות ולא חוץ-סיפוריות.
חוץ מזה, זה היה השלישי בטרילוגיה-סוג-של על חלפנים, ובכל אחד מהסיפורים רציתי להסתכל על חלפן אחר, כדי לבחון איפה הם דומים ואיפה הם שונים. נקודת מבט של אדם פשוט לא הייתה עובדת באותה מידה למטרה הזו. וזו עובדה שחלפנים באמת טובים הרבה יותר מכל בן אדם שהם פוגשים, לפחות אם הם יוזמים את העניין. בכל מקרה, סיימתי איתם עכשיו. אני חוזר לסיפורים פשוטים יותר ולגוף שלישי.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
סיפור טוב. בהחלט מרגישים את הצד הפייתי שלו. לגבי פגמים באישיות, אפשר להכניס מקרה אחד שהתכנונים של החלפן לא הצליחו לו. כבר ציינת שכל התוכניות שלו יכלו באותה המידה לא לעבוד בכמה מקרים אם הקורבנות או אנשים הקרובים להם לא היו משתפים פעולה.
 

פלדריק

פונדקאי ותיק
סיפור מגניב, ללא ספק המוצלח ביותר בטרילוגיית סיפורי הפיות.אני חושב שיש מקום להערים קצת יותר קשיים או מגבלות בדרכם של החלפנים בכדי להוסיף עניין,אבל אין ספק שזה רעיון מגניב מאוד.
 
Top Bottom