אני אומר לפעמים שאין בושה בלהשתמש בדוגמאות שגילת'אנס נותן, אבל לא ממש מקיים. עד עכשיו.
אז בהשראת דוגמת מד"ב של גילת'אנס, ושוב בעולם של כורה חלל ושוב מוות (שבקצב הזה אני אצטרך למסד מתישהו):
בחלל העמוק
הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
אז בהשראת דוגמת מד"ב של גילת'אנס, ושוב בעולם של כורה חלל ושוב מוות (שבקצב הזה אני אצטרך למסד מתישהו):
בחלל העמוק
“קירור מנועים הושלם. בדיקות תפקוד תקינות.”
“רמות דלק יציבות.”
“כור תקין.”
“פרסם הודעה לצוות. החל בחימום מנועים אטי. היכון לזינוק,” אמר קפטן לוגן והתיישב בכסאו באנחה.
“חימום מנועים החל.”
“שימו לב, קירור המנועים הושלם ואנו מוכנים לזינוק בעוד...”
“קפטן!” נשמע לפתע קולו המתוח של איש צוות. “חללית יצאה מהעל-חלל בלי אות הזדהות, מאה-שישים-ושבע מעלות מחזית ושתיים-נקודה-שלוש מגה-מטרים מאיתנו.”
“שלח אות הזדהות ותן לי תמונה,” הקפטן אמר מיד. לאחר רגע תמונת החללית עלתה על הצג שלו.
החללית שראה הייתה שונה מאוד מהגוף האפרפר והאלגנטי של ספינת המשא הארדית שלו. למרות העיצוב היעיל שלה היה ברור שהיא לא נעשתה במפעלי החלליות של רפובליקת ארדה או, למען האמת, במפעלים כלשהם. העיצוב שלה היה גס, אפילו מכוער במקרים מסוימים, ובכל זאת היה ברור שזו ספינה יעילה ובעלת יכולות. אך זה לא מה שהדאיג את קפטן לוגן. מה שבאמת הפחיד אותו היה הצהוב הצעקני שכיסה כל משטח חלק בספינה.
“שלח אות הזדהות שוב ושלח הודעת מצוקה בתדר הרפובליקאי,” הוא אמר.
“אתה חושב שאלה...”
“כשמדובר בשליט הצהוב, ביטחון קודם לכל. אני בטוח שהם יבינו אם יתברר שזו אזעקת שווא.” אבל בלבו הוא ידע שזה הדבר האמיתי.
“רדיו העל-חלל מקבל הפרעות! הם כנראה מערבלים את המנועים שלהם בשביל למנוע תקשורת!”
“אות המצוקה יצא?” קפטן לוגן שאל בדחיפות.
“כן, אבל לא נוכל לקבל את אות התשובה!”
“קפטן, הם שלחו לנו הודעה בתדר האלקטרומגנטי הכללי...” איש הצוות הסתובב אליו בפנים חיוורים. “היא אומרת ‘אין לנו תמריצים להציע לכם. אין לנו רחמים לתת. שעשעו אותנו. השליט הצהוב.’”
“בסדר,” קפטן לוגן אמר והתאמץ לחשוב. “בסדר. יהיו להם מהירות ותמרון עדיפים בחלל רגיל, אבל אם נצליח להגיע לעל-חלל עם מספיק תאוצה המנועים שלנו יהיו חזקים יותר ויאפשרו לנו לברוח. הפעל בעוצמה מרבית את מנועים אחד, שתיים, חמש ושש!” הוא קרא בקול. “החל בחימום שאר המנועים אך שמור את האשנבים שלהם סגורים! המשך לשלוח אותות מצוקה! אנחנו יכולים לברוח,” הוא אמר בנחישות.
הספינה הזדעזעה כשמחצית ממנועיה דילגו על תהליך החימום וקפצו ישר לתפוקה מרבית. קפטן לוגן נשם נשימה עמוקה והודיע לשאר הצוות על הנסיבות החמורות. הוא התיישב שוב ונשען אחורה. אז הוא חיכה.
“אחד-נקודה-שבע מגה-מטר.”
“אחד-נקודה-שתיים מגה-מטר.”
“אפס-נקודה-שש מגה-מטר. הם שחררו פושטים!”
על מיצג המאסות קבוצת נקודות נפרדה מהנקודה שרדפה אחריהם והתקדמה אליהם במהירות. “מנועים?” קפטן לוגן דרש.
“שמונים ושתיים אחוז חימום!”
“חכו עד שהם יגיעו למרחק נקודה-שתיים מגה-מטרים.” קפטן לוגן אמר בקול מתוח.
הרגעים זחלו.
“אפס-נקודה-שת..“
“אחוז מנועים!”
“שמונים ושמונה!”
“פתח אשנבי מנועים ומנועים לכוח מלא! קדימה, קדימה, קדימה!”
הספינה הזדעזעה שוב כשהכפילה את כוח הדחף שלה.
“הם עדיין סוגרים את הפער, אבל לאט יותר!”
“היכון לזינוק!” קפטן לוגן צעק והביט במתח במד המהירות שלהם. לפתע הוא הוא הרגיש כאילו הרצפה מחליקה מתחתיו.
“קפטן, הם הפעילו טבעות כבידה!”
“במרחק כזה?!”
“לא – הכבידה משתנה, הם איכשהו עיקמו אותן ויצרו גל עם טווח ארוך יותר...”
“קפטן, מדדי המסה קופצים כל הזמן! מחשבי הזינוק לא יכולים לחשב את יחסי השעתוק בלי ערך קבוע...”
“בצע עיקוף להליך הזינוק! חשב את הממוצע של ערכי המסה ותזין אותו ידנית לחישוב!”
“כן קפטן!”
“חכו לאות שלי...” קפטן נעץ את עיניו במד המהירות, הרים את ידו... והוריד אותה. “הפעל זינוק! עכשיו!”
“מפעיל זינוק!”
הספינה רטטה, שיהקה, ו*זינקה*.
קפטן לוגן צנח בתשישות לתוך כיסאו. נורות אזעקה התחילו להבהב ואז נכבו אחת-אחת כשאנשי הצוות טיפלו בבעיות של הזינוק הנמהר. לאחר מספר רגעים הוא הצליח להרגיע את נשימתו. “מצב רודפים?” הוא שאל.
“הם זינקו אחרינו, אבל הפער מתרחב. בקצב הזה הם יצאו מטווח הזיהוי שלנו בעוד שתים-עשרה דקות. למרות שהם עדיין משבשים את התקשורת שלנו.”
“זה בסדר,” קפטן לוגן נאנח. “נמשיך עד שנצא מהטווח, נפנה כל חמש דקות בשביל לאבד אותם, ואז ננחת ונודיע לרפובליקה ש-"
יריית אקדח הדהדה בגשר.
איש צוות התמוטט בנתז דם על הרצפה ומאחוריו נכנסו לגשר חמישה או שישה אנשים חמושים. הם היו לבושים מדי צוות, אך לצווארם ענדו צעיפים צהובים בולטים. “וכך,” חייך הראשון שבהם, אותו אחד שירה באיש הצוות, “מתחיל השלב השני.”
ברגעים הבאים אנשי הצוות בהו בהם, והפורץ הראשון סגר את דלת הגשר ונשען עליה. “בואו נראה, איזה שאלות בדרך כלל עולות... אה, כן. אני פיראט שאל, נעים להכיר, למרות שמעכשיו אבקש מכם לקרוא לי קפטן שאל. אתם לא צריכים לדאוג לגבי השמות של האחרים. אנחנו רוצים את הסחורה שאתם נושאים, ונשמח אם לא תתעקשו להתנגד.”
“איך הגעתם הנה?” קפטן לוגן שאל בקול מאופק. הוא שמע את האגדות על יכולתם של שודדי השליט הצהוב להעתיק את עצמם לסיפונה של חללית אחרת, אך עד עכשיו הוא פטר אותן כשטויות.
“אוה, כן, זו אחת טובה,” שאל אמר בהנאה. “די פשוט, למען האמת. החללית הראשית שלנו זינקה אליכם והתחילה בתהליך האיום הרגיל. באמת שהיה דבר אחד אותו הייתם יכולים לעשות, לזנק מיד ולקוות שתצליחו להתחמק בעל-חלל, אך כמובן שחשבתם שאתם חכמים יותר. אז בזמן שהאצתם את הספינה שלכם, אנחנו, שישבנו במרחק חצי שנת אור בחללית הקטנה שלנו, קיבלנו את צפי המסלול שלכם וזינקנו ישר לתוך מכלית המים שלכם. כמה נחשולי כבידה כדי שמחשבי הזינוק שלכם לא ישימו לב לתוספת המסה, והמרדף נגמר לפני שהוא התחיל.”
“אתם מטורפים,” קפטן לוגן נענע בראשו בחוסר אמון. “אין שום סיכוי שאתם יכולים לבצע תמרון כזה באמינות.”
“דבר ראשון, יש לנו מגוון תעלולים קטנים שמשפרים מאוד את סיכויי ההישרדות שלנו, כמו פניות חדות לפני הנחיתה מהעל חלל. דבר שני,” הוא משך בכתפיו, “איך אתה חושב שקיבלתי את התפקיד הזה?”
“אבל איך יכולתם לדעת איפה - “
“אוה, כל פעם מחדש!” שאל קרא וחבריו הנהנו. “חללית המשא הזאת היא מדגם זי-אקס-אקס שלוש-עשרה, ושדדנו עשרים כאלה. אנחנו יודעים איפה כל דבר בחללית שלך נמצא יותר טוב משאתה יודע, מר קפיטן. או שאולי התכוונת לאיך מצאנו אתכם בחלל? אפילו יותר פשוט: אתם משדרים את המוצא והיעד שלכם בצופן קליל לפיצוח, ותמיד טסים לנקודת העצירה בסטייה של חמש מעלות בכל ציר. תמיד! בכל פעם! אנחנו שודדים אתכם כל כך הרבה רק בשביל לראות מתי תבינו שעקביות היא הרעל של בטחון. גם המדים שלכם, הנהלים שלכם, אפילו דרכי המחשבה של הקפטנים שלכם, אתם כל כך תבניתיים שאני מפהק.” הוא פיהק. “עכשיו אני מניח שתחליט לפתח מעט מרדנות.”
קפטן לוגן חרק בשיניו. השודד קרא אותו, אבל זה לא שינה את מה שהיה צריך להיעשות. “שלחו פקודות שישרפו את המעגלים של המחשב. אין להם את הקודים המתקדמים בשביל תיקון, ובלי מחשבים החללית הזו לא הולכת לשום מקום. ואם היא לא הולכת לשום מקום,” הוא שיפד את שאל במבטו, “לפחות הם לא ניצחו.”
שאל הביט בשעונו והרים את ידו, אך כלום לא קרה. לרגע הוא נראה מודאג, עד שאיש צוות קרא בלחץ: “הפקודות לא נשלחות! אנחנו מקבלים שגיאת תקשורת!”
“מה?!”
שאל פרץ בצחוק ופתח את דלת הגשר. “טאבה!” הוא קרא. “אני לא מאמין, כבר סיימת? אפילו לא הפלת את האורות!”
“אמרתי לך שאני אשבור שיא!” החזיר לו קול גאה. “אתה יודע שהתאמנתי כמו חמור על הזיאקסים בבית!”
שאל פנה חזרה לקפטן לוגן ומחה דמעה מעינו. “זו הייתה טאבה,” הוא אמר, עדיין מצחקק מדי פעם. “בזמן שקשקשנו לנו כאן היא חתכה לכם בקיר והתקינה שלט תעבורה על כל כבלי התקשורת שלכם. אתם מוזמנים להרוס את אמצעי השליטה כאן,” הוא הוסיף, “אנחנו לא באמת צריכים אותם. זה רק יאלץ אותנו להתקין מערכות שליטה משלנו שם במסדרון והנהיגה במותק הזאת תכלול קצת יותר צעקות. אז עכשיו שבאמת לא אכפת לנו מכם... מילים אחרונות, חבריה?”
“לך לעזאזל,” קפטן לוגן אמר בשנאה.
שאל נאנח. “בדרך כלל מאחלים לי שאני אתרסק בפשיטה הבאה,” הוא אמר וירה לקפטן לוגן בראש. צרחות מילאו את הגשר כשדמו ניתז על המסכים.
“רמות דלק יציבות.”
“כור תקין.”
“פרסם הודעה לצוות. החל בחימום מנועים אטי. היכון לזינוק,” אמר קפטן לוגן והתיישב בכסאו באנחה.
“חימום מנועים החל.”
“שימו לב, קירור המנועים הושלם ואנו מוכנים לזינוק בעוד...”
“קפטן!” נשמע לפתע קולו המתוח של איש צוות. “חללית יצאה מהעל-חלל בלי אות הזדהות, מאה-שישים-ושבע מעלות מחזית ושתיים-נקודה-שלוש מגה-מטרים מאיתנו.”
“שלח אות הזדהות ותן לי תמונה,” הקפטן אמר מיד. לאחר רגע תמונת החללית עלתה על הצג שלו.
החללית שראה הייתה שונה מאוד מהגוף האפרפר והאלגנטי של ספינת המשא הארדית שלו. למרות העיצוב היעיל שלה היה ברור שהיא לא נעשתה במפעלי החלליות של רפובליקת ארדה או, למען האמת, במפעלים כלשהם. העיצוב שלה היה גס, אפילו מכוער במקרים מסוימים, ובכל זאת היה ברור שזו ספינה יעילה ובעלת יכולות. אך זה לא מה שהדאיג את קפטן לוגן. מה שבאמת הפחיד אותו היה הצהוב הצעקני שכיסה כל משטח חלק בספינה.
“שלח אות הזדהות שוב ושלח הודעת מצוקה בתדר הרפובליקאי,” הוא אמר.
“אתה חושב שאלה...”
“כשמדובר בשליט הצהוב, ביטחון קודם לכל. אני בטוח שהם יבינו אם יתברר שזו אזעקת שווא.” אבל בלבו הוא ידע שזה הדבר האמיתי.
“רדיו העל-חלל מקבל הפרעות! הם כנראה מערבלים את המנועים שלהם בשביל למנוע תקשורת!”
“אות המצוקה יצא?” קפטן לוגן שאל בדחיפות.
“כן, אבל לא נוכל לקבל את אות התשובה!”
“קפטן, הם שלחו לנו הודעה בתדר האלקטרומגנטי הכללי...” איש הצוות הסתובב אליו בפנים חיוורים. “היא אומרת ‘אין לנו תמריצים להציע לכם. אין לנו רחמים לתת. שעשעו אותנו. השליט הצהוב.’”
“בסדר,” קפטן לוגן אמר והתאמץ לחשוב. “בסדר. יהיו להם מהירות ותמרון עדיפים בחלל רגיל, אבל אם נצליח להגיע לעל-חלל עם מספיק תאוצה המנועים שלנו יהיו חזקים יותר ויאפשרו לנו לברוח. הפעל בעוצמה מרבית את מנועים אחד, שתיים, חמש ושש!” הוא קרא בקול. “החל בחימום שאר המנועים אך שמור את האשנבים שלהם סגורים! המשך לשלוח אותות מצוקה! אנחנו יכולים לברוח,” הוא אמר בנחישות.
הספינה הזדעזעה כשמחצית ממנועיה דילגו על תהליך החימום וקפצו ישר לתפוקה מרבית. קפטן לוגן נשם נשימה עמוקה והודיע לשאר הצוות על הנסיבות החמורות. הוא התיישב שוב ונשען אחורה. אז הוא חיכה.
“אחד-נקודה-שבע מגה-מטר.”
“אחד-נקודה-שתיים מגה-מטר.”
“אפס-נקודה-שש מגה-מטר. הם שחררו פושטים!”
על מיצג המאסות קבוצת נקודות נפרדה מהנקודה שרדפה אחריהם והתקדמה אליהם במהירות. “מנועים?” קפטן לוגן דרש.
“שמונים ושתיים אחוז חימום!”
“חכו עד שהם יגיעו למרחק נקודה-שתיים מגה-מטרים.” קפטן לוגן אמר בקול מתוח.
הרגעים זחלו.
“אפס-נקודה-שת..“
“אחוז מנועים!”
“שמונים ושמונה!”
“פתח אשנבי מנועים ומנועים לכוח מלא! קדימה, קדימה, קדימה!”
הספינה הזדעזעה שוב כשהכפילה את כוח הדחף שלה.
“הם עדיין סוגרים את הפער, אבל לאט יותר!”
“היכון לזינוק!” קפטן לוגן צעק והביט במתח במד המהירות שלהם. לפתע הוא הוא הרגיש כאילו הרצפה מחליקה מתחתיו.
“קפטן, הם הפעילו טבעות כבידה!”
“במרחק כזה?!”
“לא – הכבידה משתנה, הם איכשהו עיקמו אותן ויצרו גל עם טווח ארוך יותר...”
“קפטן, מדדי המסה קופצים כל הזמן! מחשבי הזינוק לא יכולים לחשב את יחסי השעתוק בלי ערך קבוע...”
“בצע עיקוף להליך הזינוק! חשב את הממוצע של ערכי המסה ותזין אותו ידנית לחישוב!”
“כן קפטן!”
“חכו לאות שלי...” קפטן נעץ את עיניו במד המהירות, הרים את ידו... והוריד אותה. “הפעל זינוק! עכשיו!”
“מפעיל זינוק!”
הספינה רטטה, שיהקה, ו*זינקה*.
קפטן לוגן צנח בתשישות לתוך כיסאו. נורות אזעקה התחילו להבהב ואז נכבו אחת-אחת כשאנשי הצוות טיפלו בבעיות של הזינוק הנמהר. לאחר מספר רגעים הוא הצליח להרגיע את נשימתו. “מצב רודפים?” הוא שאל.
“הם זינקו אחרינו, אבל הפער מתרחב. בקצב הזה הם יצאו מטווח הזיהוי שלנו בעוד שתים-עשרה דקות. למרות שהם עדיין משבשים את התקשורת שלנו.”
“זה בסדר,” קפטן לוגן נאנח. “נמשיך עד שנצא מהטווח, נפנה כל חמש דקות בשביל לאבד אותם, ואז ננחת ונודיע לרפובליקה ש-"
יריית אקדח הדהדה בגשר.
איש צוות התמוטט בנתז דם על הרצפה ומאחוריו נכנסו לגשר חמישה או שישה אנשים חמושים. הם היו לבושים מדי צוות, אך לצווארם ענדו צעיפים צהובים בולטים. “וכך,” חייך הראשון שבהם, אותו אחד שירה באיש הצוות, “מתחיל השלב השני.”
ברגעים הבאים אנשי הצוות בהו בהם, והפורץ הראשון סגר את דלת הגשר ונשען עליה. “בואו נראה, איזה שאלות בדרך כלל עולות... אה, כן. אני פיראט שאל, נעים להכיר, למרות שמעכשיו אבקש מכם לקרוא לי קפטן שאל. אתם לא צריכים לדאוג לגבי השמות של האחרים. אנחנו רוצים את הסחורה שאתם נושאים, ונשמח אם לא תתעקשו להתנגד.”
“איך הגעתם הנה?” קפטן לוגן שאל בקול מאופק. הוא שמע את האגדות על יכולתם של שודדי השליט הצהוב להעתיק את עצמם לסיפונה של חללית אחרת, אך עד עכשיו הוא פטר אותן כשטויות.
“אוה, כן, זו אחת טובה,” שאל אמר בהנאה. “די פשוט, למען האמת. החללית הראשית שלנו זינקה אליכם והתחילה בתהליך האיום הרגיל. באמת שהיה דבר אחד אותו הייתם יכולים לעשות, לזנק מיד ולקוות שתצליחו להתחמק בעל-חלל, אך כמובן שחשבתם שאתם חכמים יותר. אז בזמן שהאצתם את הספינה שלכם, אנחנו, שישבנו במרחק חצי שנת אור בחללית הקטנה שלנו, קיבלנו את צפי המסלול שלכם וזינקנו ישר לתוך מכלית המים שלכם. כמה נחשולי כבידה כדי שמחשבי הזינוק שלכם לא ישימו לב לתוספת המסה, והמרדף נגמר לפני שהוא התחיל.”
“אתם מטורפים,” קפטן לוגן נענע בראשו בחוסר אמון. “אין שום סיכוי שאתם יכולים לבצע תמרון כזה באמינות.”
“דבר ראשון, יש לנו מגוון תעלולים קטנים שמשפרים מאוד את סיכויי ההישרדות שלנו, כמו פניות חדות לפני הנחיתה מהעל חלל. דבר שני,” הוא משך בכתפיו, “איך אתה חושב שקיבלתי את התפקיד הזה?”
“אבל איך יכולתם לדעת איפה - “
“אוה, כל פעם מחדש!” שאל קרא וחבריו הנהנו. “חללית המשא הזאת היא מדגם זי-אקס-אקס שלוש-עשרה, ושדדנו עשרים כאלה. אנחנו יודעים איפה כל דבר בחללית שלך נמצא יותר טוב משאתה יודע, מר קפיטן. או שאולי התכוונת לאיך מצאנו אתכם בחלל? אפילו יותר פשוט: אתם משדרים את המוצא והיעד שלכם בצופן קליל לפיצוח, ותמיד טסים לנקודת העצירה בסטייה של חמש מעלות בכל ציר. תמיד! בכל פעם! אנחנו שודדים אתכם כל כך הרבה רק בשביל לראות מתי תבינו שעקביות היא הרעל של בטחון. גם המדים שלכם, הנהלים שלכם, אפילו דרכי המחשבה של הקפטנים שלכם, אתם כל כך תבניתיים שאני מפהק.” הוא פיהק. “עכשיו אני מניח שתחליט לפתח מעט מרדנות.”
קפטן לוגן חרק בשיניו. השודד קרא אותו, אבל זה לא שינה את מה שהיה צריך להיעשות. “שלחו פקודות שישרפו את המעגלים של המחשב. אין להם את הקודים המתקדמים בשביל תיקון, ובלי מחשבים החללית הזו לא הולכת לשום מקום. ואם היא לא הולכת לשום מקום,” הוא שיפד את שאל במבטו, “לפחות הם לא ניצחו.”
שאל הביט בשעונו והרים את ידו, אך כלום לא קרה. לרגע הוא נראה מודאג, עד שאיש צוות קרא בלחץ: “הפקודות לא נשלחות! אנחנו מקבלים שגיאת תקשורת!”
“מה?!”
שאל פרץ בצחוק ופתח את דלת הגשר. “טאבה!” הוא קרא. “אני לא מאמין, כבר סיימת? אפילו לא הפלת את האורות!”
“אמרתי לך שאני אשבור שיא!” החזיר לו קול גאה. “אתה יודע שהתאמנתי כמו חמור על הזיאקסים בבית!”
שאל פנה חזרה לקפטן לוגן ומחה דמעה מעינו. “זו הייתה טאבה,” הוא אמר, עדיין מצחקק מדי פעם. “בזמן שקשקשנו לנו כאן היא חתכה לכם בקיר והתקינה שלט תעבורה על כל כבלי התקשורת שלכם. אתם מוזמנים להרוס את אמצעי השליטה כאן,” הוא הוסיף, “אנחנו לא באמת צריכים אותם. זה רק יאלץ אותנו להתקין מערכות שליטה משלנו שם במסדרון והנהיגה במותק הזאת תכלול קצת יותר צעקות. אז עכשיו שבאמת לא אכפת לנו מכם... מילים אחרונות, חבריה?”
“לך לעזאזל,” קפטן לוגן אמר בשנאה.
שאל נאנח. “בדרך כלל מאחלים לי שאני אתרסק בפשיטה הבאה,” הוא אמר וירה לקפטן לוגן בראש. צרחות מילאו את הגשר כשדמו ניתז על המסכים.
