הצטרפו לפורום הפונדק

שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

הרשמה / התחברות

JavaScript חסום. בשביל חווית גלישה טובה יותר, יש לאשר את JavaScript בדפדפן שלך.

תגובה לנושא

תוכן ההודעה: <blockquote data-quote="yds" data-source="post: 723582" data-attributes="member: 8154">שס שכחה לקפל את הגרביים שלהזה קרה פעם אחת, זה קרה פעמיים, זה קרה עשר פעמים. בפעם השלושים, כבר הפסקתם לספור. בהתאם לאופיה השכחני והמפוזר, לשס היה מנהג מצער לשכוח לסדר את החפצים שלה לקראת מסדר הבוקר. כל בוקר, היא הייתה מקבלת נזיפה. כל צהריים, היא הייתה מבטיחה לעצמה שהיא תזכור למחרת. כל ערב, היא הייתה נשכבת לישון מותשת מהיום הקשה שעבר עליה. ובבוקר? הגרביים נותרו מוטלות על הסדינים המקומטים כאבן שאין לה הופכין.לבסוף, גם לקצין האימונים נמאס. הוא הודיע לשס באופן רשי שאם למחרת היום, הגרביים שלה לא יהיו מקופלות למופת, היא תועף מהתכנית. שס התווכחהף והתחננה, והגיעה לסף דמעות, אבל המדריך התעקש. "להיות מאבטח במאראקס זה לא רק הרובה, או מכשיר הקשר. זו האחריות שלנו למצוינות, האחריות שלנו לשמור על השם הטוב שלנו. אם את לא יכולה לעמוד באחריות, את לא יכולה להיכנס למאראקס"שס הכינה לעצמה לא פחות משש עשרה תזכורות שונות. היא תכנתה תוכנה חדשה לגמרי כדי לוודא שהיא לא תשכח בשום פנים ואופן את הגרביים. היא נשארה ערה עד השעות הקטנות של הלילה, מוסיפה עוד ועוד תזכורות. לבסוף, תשושה ומלאת חרדה, היא נרדמה על מיטתה, השתל המהבהב מונח על ידה, ראשה מונח עליו כשהיא נרדמה בזמן התכנות.במהלך שנתה, סיוטים על גרביים זועמות רדפו את שנתה, ותנועותיה החדות הפילו את השתל מתחת לשידת הלילה שלה, מעבר לטווח היעילות שלו. בשעה היעודה, שס התעוררה. אבל היא גילתה שהיא לא מסוגלת לזוז. במאמץ אדירים, היא הזדקפה וראתה את השתל מונח על הרצפה. היא נאנחה בייאוש, והחלה במסע המייסר לעבר קצה המיטה. ואז עיניה הבזיקו לעשרות התזכורות שהיא שמה לעצמה, והתמלאו אימה טהורה כשהיא ראתה את הגרביים הקומטות על קצה המיטה שלה. שס עשתה כל שביכולתה כדי למשוך את תשומת הלב של חברי הצוות שלה. אבל אילו היו רגילים להרגליה של שס כמאחרת לקום, ולא שמו לב. היא זחלה באיטיות, סנטימטר אחרי סנטימטר, לכיוון קצה המיטה. בשלב מסוים, כשהעולם הטשטש לכתמים אדומים של כאב, אחד מחברי הצוות ניגש אליה, ואמר משהו מעומעם שכלל את המילים "גרביים", "המפקד", ו"עכשיו"ואז נשמעו מגפי הפלדה בפתח. שס, מלאה חרדה, זקפה אצבע יחידה והצביעה על השתל שמתחת למיטה. בשלב הזה היא התקרבה לסף אובדן ההכרה, וכל מה שהיא ראתה זה את הכתמים נעים סביבה. אחד זינק לכיוון השתל שמתחת למיטה, אחד סייע לה להתרומם, כתם אחר סידר את הגרביים, ונדמה לה שהכתם הרביעי חסם את הדלת בגופו למשך כמה שניות.השתל הותקן בראשה של שס, וצלילות החושים חזרה לגופה. היא זינקה קדימה בגלגול, קיפלה את הגרביים, ונעמדה בדום מתוח בדיוק כשהקצין פרץ פנימה, העביר מבט על הגרביים המקופלות שעל שולי המיטות, והסתיר את ראשו בלוח ההולוגרפי שלוף מנסה להעלים את החיוך שעלה על פניו.שס שלחה נשיפת הקלה לאוויר החדר, והעבירה הנהוני תודה בין כל שאר חברי הצוות. היא אולי התגברה על הכישלון, אבל היא לעולם לא הייתה מצליחה לעשות זאת לולא שאר הקבוצה. מאותו היום, היא למדה להודות לחברי הצוות על כל טובה שעשו בשבילה ולהשיב עליה...וגם לחבר את השתל לראשה בכבלים אלסטיים. אבל זה סיפור ליום אחר.</blockquote>

אימות: מהי בירת ישראל