אני רוצה להעלות נקודת נגד לדיון בתור מישהו שכל העולמות האהובים עליו מבוססים על קאנון מאוד חזק.
העולם שנותן לי הכי הרבה השראה לכתיבה (כמו שאני מזכיר פעמים רבות) הוא גולאריון, העולם של פאת'פיינדר, עולם שמתהדר בקאנון רחב ויותר מכל- ברור. ייתכן שזה פשוט שפאיזו כותבים יחסית טוב, שכן מעולם לא הרגשתי שאני קורא ספר על עולם סטטי. בכל נקודה בספרי גולאריון יש פתח להרפתקאות, יש צרות ובעיות, מבוכים מסתוריים ותעלומות לא ברורות. אבל הנה החלק החשוב- כשיש פרט שהמנחה צריך לדעת, המנחה יידע אותו. כשאנחנו מדברים על ת'אליסיון, אימפריה עתיקה שהחזיקה בקסמי רונות עוצמתיים המבוססים על שבעת החטאים- אנחנו יודעים על ת'אליסיון כל מה שאנחנו צריכים לדעת. אנחנו יודעים מי היו השליטים שלה, מה בדיוק היו המטרות של החשובים שבהם, איפה המדינה הזו הייתה ואיפה המדינה הזו ממש לא הייתה, ואנחנו יודעים על ההשפעה שהם השאירו על העולם של היום. כמובן, היה מאוד פשוט לזרוק פירורים על האימפריה העתיקה שפעם שלטה עם קסמי רונות מוזרים, אבל פאיזו נמנעו מזה ומאוד במכוון. הקאנון שם כדי להיות כרית רכה למנחה להישען עליה.
עכשיו, אני מבין מקריאת הכתבות שהדבר הוא הגבלה מסוימת של המנחה- אבל אני מוצא שהגבלות הן דווקא כלי מאוד יעיל ליצירתיות. אני לא חייב לכתוב בעצמי את כל הפנתיאון וההיסטוריה של האזור כדי לכתוב בו הרפתקאות מעניינות- להיפך דווקא המגבלות עוזרות להשראה.
כמובן, הרבה מהתעלומות לא נענות. הדוגמה הבולטת ביותר- מה קרה לארודן? לפני מאה שנים אל האנושות נעלם וכל כוהניו איבדו את כוחותיהם, והרמז היחיד שקיבלנו במשך שנים של המשחק לגורלו זה האישור לכך שהוא מת. יש לפאת'פיינדר הרבה (מאוד) תעלומות קטנות כאלו שכן נשארות למנחה להשלים, אבל אין שום תעלומה שחוסר הידע עליה מפריע למשחק. כל מה שעשוי להידרש אפילו במעט למשחק, ברור למנחה שקורא את זה בלי שום היסוס.
====
עכשיו, אני מסתכל על לעומת זאת על העולם של הים השביעי, שאני משחק בו קמפיין כבר תקופה. בים השביעי אנחנו מקבלים הרבה מידע על העולם היום, הקסם שבו, האלים שמשפיעים על כל אזור, על המצב הפוליטי הנוכחי, אבל אנחנו לא בדיוק יודעים איך הכל מתחבר בתמונה הגדולה. אף אחד לא מסביר כיצד העולם של הים השביעי נוצר, ואיך זה הגיוני שמרחק של כמה עשרות קילומטרים זה מזה יש את באבה יאגה, הגביע הקדוש שמעניק כוח להתגלמויות של אבירים, קוסמי דם שפוצעים את מרקם המציאות עצמו, ומכשפות גורל. בעצם, יש כמה קונספטים די חשובים בעולם שגם נשארים שאלה- מהו הים השביעי? למה יש מלא הריסות סירנית' בכל העולם מאיזו תרבות עתיקה שננטשה ומה הייתה התרבות הזו? ובעוד שאני מכיר אנשים שמתים על פירורי הלחם הזה שלא ברור איך הם מתחברים לתמונה גדולה, האמת שכמנחה זה גורם לי למרוט שיערות. אני לא אוהב את העובדה שיש לי שיעורי בית לפני שאני מריץ את העולם הזה. השאלה הכי פשוטה- למה כל סוג קסם מוגבל לאזור שלו- לא נענית מעולם. למה הפיות של אבאלון לא נדדו לקאסטיל או לאייסן? למה אף אחד באוסורה לא למד הקסנוורק כמו באייסן? למה יש אלכימיה רק בקאסטיל? זה שאלות שאני צריך לדעת כמנחה כדי להבין את העולם. בלי תשובה עליהן, אין לי קוהרנטיות בעולם, והספר לא טורח ולו לרגע לתת לזה.
אני מעריך בהרבה את מה שפאיזו עושים. זה כאילו מישהו הכין בשבילך את שיעורי הבית ונתן לך סך הכל לתת מצגת שאתה מוסיף לה צבעים. זה עדיף בהרבה על שיעורי הבית שעולם כמו הים השביעי נותן לי.
