ליצור עולם מתפתח עם עשרות עלילות שמשתלבות זו בזו היה מאז ומעולם "הדבר" שלי במשחקי תפקידים.
אני חושב שגם בתור שחקן (הגם שלא ממש הזדמן לי להיות שחקן באופן משמעותי המון שנים), זה מה שהייתי מחפש אצל מנחה - שהדמות שבניתי לה רקע בקפידה על-בסיס עולם המערכה שהוא הציג בפני, תפגוש עולם חי ותתפתח בתוכו, כשהיא נאבקת לתפוס בו מקום (והוא לא ניתן לה בחינם רק כי היא דמות שחקן), אגב מאבק לקדם מה שחשוב לה, תוך תגובה או שינוי/שילוב תוכניות בגלל מאורעות וקווי עלילה שנחשפים בהדרגה.
זה סובייקטבי, כמובן, אבל מבחינתי הדמויות כמובן ישפיעו על העלילה או על חלק מהעלילות, בעיקר על מה שקרוב אליהן, אבל חשוב מאד מבחינתי לא להגיע לתחושה 'ווסטוורלדית'.
כאשר כמובן, מהצד השני, אני צריך ועובד על עצמי, לא להגיע למצב שבו הכל קורה ממילא באותה דרך, והדמויות הן פיונים - ונראה לי שלפחות בשנים האחרונות, מאד שיפרתי את היכולת להמנע ממצבים כאלו.
הרפתקאה אצלי, לעומת זאת, היא בין 20 ל-30 עמודים כתובים, גם אם אני יודע יפה שיש סיכוי טוב שחלק מהדברים לא יקרו (לפעמים זה וודאי שלא הכל יקרה, אני אני כותב לא פעם כמה תרחישים שונים ואפילו מנוגדים).
זאת בעיניי נקודה מאוד חשובה, ובתור מי שכבר הקליט 80 פרקים של פודקסט בהם רוב העצות הן מהסוג השני, בהחלט חומר למחשבה. אבל כמו שאמרתי לאנוויניאטר (איות?) אני חושב שגם העצות מהסוג הראשון וגם העצות מהסוג השני הן לפעמים תלושות, כשהן לא מתחברות למשחקים שנותנים כלים טובים עבורן. אני חושב ששנים של מו"ד הרגילו אותנו שחלק עצום מעבודת המנחה היא איזה "חכמה שבע"פ" בלי כלים מובנים במשחק לביצוע שלה, וזאת בעיה שראויה לתשומת לב בפני עצמה.
מבין את הנקודה, הגם שאני מאמין שבכל תחום מתפתחת "חוכמה בעל-פה" שהיא מעבר לחוקים שמצטברת עם הנסיון, וזה לא בהכרח דבר רע.
כך למשל בתחום המשפטי - גם אם תמצא עו"ד צעיר שהוא גאון ושולט ב-100% בכל חוקי המקרקעין (למשל), לא פעם עורך-דין שעשה עסקאות נדל"ן בפועל עשר שנים יהיה עדיף עליו בנסיון של כל מיני דברים שפשוט אי אפשר או כמעט אי אפשר ללמוד באופן תיאורטי - ולא משנה עד כמה תפשט או תחוקק חוקים מקיפים וברורים בתחום הנדל"ן (רמז - הם לא), זה לא ישתנה.
ובעניין לעניין באותו עניין - יצא לי הבוקר להאזין לפרק 5 של "לא קריטי" (על תום-לב ושקיפות) ולכתוב התרשמות/נקודות. משער שאפרסם אותן בהמשך, ובנפרד.
)
