וזהו המשך מסעותיה של הנגידה-האומנית, דקסה בריניס:
www.pundak.co.il
תקציר האירועים הקודמים:
סיפור - (ס) הספינה האבודה
ואלה המשך מסעותיה של הנגידה-האומנית דקסה: https://www.pundak.co.il/forums/threads/38984 א הרמות הפרימטיות התחילו את דרכן הארוכה להפוך להרים המאיימים ממערב. העשב הגס של הערבות פינה את מקומו למשוכות שיחים נמוכות ובשרניות ואפילו נראה עץ אחד או.. כמה... מלבלבים. דקסה יכלה לחוש על בשרה את הפעימות...
www.pundak.co.il
דקסה עובדת על חוזה עבור שבט האקינבודה – דקסה מתעמתת עם אלוף של הדסאי ושורפת אותו למוות – בעת ההתכנסות החמש-שנתית של הנגידים-האומנים, דקסה מגלה שהתוצרת שלה נמכרת לשבטי הציידים – כשדקסה מבקשת מעמיתיה הנגידים-האומנים לתמוך בה, הם מנדים אותה על היותה תלמידתו של מסכת הכוכבים – ראש שבט האקינבודה מכיר לה את אינהריטר – כעבור שנה, דקסה עובדת עבור שבטי הציידים ומלמדת אומנים מהשבטים הללו את רזי אומנותה – לאחר שדקסה שומעת על בואו של ערפד לשטחי הערבות, היא מחליטה להתעמת איתו – מלווה בתלמידיה, היא מתעמתת עם מי שהיא מגלה שהיא, למעשה, בתה – בסוף העימות, דקסה משיבה לה את המטבעות השחורים שהיא לקחה ממורה – כעבור שנה, אינהריטר משיג לה חוזה לעבודת כספור אצל הפרילאט גאהיל – מתגלה שלגאהיל יש תוכניות הרבה יותר מרחיקות לכת שמסתיימות ביצירה מחדש של מעמד הנגידים-אומנים – הוא רוצח את אינהריטר – דקסה ותלמידיה בורחים מהמקום על גבו של לטאת מנדלה שדקסה מעירה באומנותה – דקסה ותלמידיה מגיעים אל שטחי האימפריה האמאראנסינית על מנת לפגוש לקוחה ותיקה של דקסה, הקניינית סרזדה – היא נותנת לדקסה מילים שינחו אותה למצוא פתרון לגאהיל וחוזה עבור האימפריה – דקסה ותלמידיה מגיעים אל החוף של דוכסות טרביאן ונפגשים עם הנגיד-האומן בראקסוס שדקסה אמורה לעזור לו לבנות ספינה על פי החוזה שקיבלה מסרזדה – דקסה מתעמתת עם צאצאיהם המנוונים של הדסאי ומגיעה איתם להבנה שתעזור לבראקסוס להשלים את עבודתו – בסוף העבודה, ספינת האומנות עולה מן המים ודקסה עם תלמידיה עולה אל סיפונה...
חלק ראשון: "קירור תבנית"
ספינת האומנות הייתה הסדנה שכל נגיד-אומן חלם עליה מעודו. לא מפתיע לאור העובדה שספינת-האומנות עוצבה על ידי נגידים-אומנים על מנת להעביר ידע ליורשיהם בעת אפלה. האיש שקיבל את פניה לספינת-האומנות היה האיש היחיד בה מזה ארבעים אלף שנה. שמו היה אפרי והוא היה נגיד-אומן. מניסיונה של דקסה, השבועות עשו אותם לאנשים בודדים. עם זאת, אפילו הנגידים-האומנים של הערבות התקבצו פעם בחמש שנים. ולאפרי אפילו לא היה את זה. הוא טען שחברתם של הרמצים הספיקה לו בעת המתנתו הארוכה למילוי חובתו. למעשה, הוא השתמש במילה אחרת. השם רמצים דבק בברואיו של הכסף בהיותם רמצים ממסורת דגולה של יצירת חיים שנאסרה עתה בשבועה על הנגידים-האומנים. הם לא נוצרו. ומדי פעם היה צורך לתקן אותם.
דקסה החליטה להשתמש בפעם הראשונה שרמץ התקלקל ודרש את ידיו המתקנות של אפרי. היא עמדה על כך שהיא תשתמש בו כדי ללמד את תלמידיה איך מתקנים אותם. היא הבינה שסדנת המלאכה של ספינת-האומנות עבדה רק כשכוח היצירה של הנגיד-האומן הופעל בה. והיא רצתה לדעת את סודותיה. היא ידעה שתיקון הוא מתחת לכבודה כנגידה-אומנית. דקסה הייתה יוצרת, לא מתקנת. תיקונים נועדו לפחחים כמו אגאטר שלא השלימו את הכשרתם. עם זאת, היא לא הצליחה לחשוב על דרך טובה יותר לחלץ מספינת-האומנות את סודותיה.
עורו הכסוף של הרמץ היה חלק. מתחתיו היא הרגישה חלקים נעים ופועמים שהיא הרגישה בזמנו כשמסיכת הכוכבים לימד אותה לנתח גוף אנושי. היא לא הבינה איזו תועלת הייתה לנגידים-האומנים ליצוק כסף בצלם אדם. אפרי החליט, מתוך כבוד לסמכותה, לא לתת מידע. אם היא הנגידה הנעלה שהוא חשב שהיא, דקסה אמורה לדעת לתקן אותו מבלי שיסביר לה. עד כמה שהיא מצאה את זה מרומם את הרוח, היא התחילה לקמט את מצחה כשהיא קלטה שהיא לא הבינה למה הרמץ החליט שהוא מקולקל.
"רירן," אמרה דקסה "הוצא את המסכה שלי מהתיק."
המסכה שבגללה גורשה מהכפר יכלה לראות את הכוכבים הרחוקים באותה המידה שיכלה להראות את החלקיקים הקטנים ביותר. רק כשהיא עטתה את המסכה, היא ראתה מה הבעיה. גופו של הרמץ התחיל להיעלם לתוך הכסף. היה זה כאילו גושים גדולים יותר ויותר נוצרו. ועתה דקשה חשה שחום גופו עולה. זה היה די משונה לראות את התבנית נסוגה לתוך עברה. ניסיונה כנגידה-אומנית לא התייחס לאפשרות זאת. היא לטשה מבט לעבר התלמידים שלה. מגיע הפעם בחייו של מורה שהוא צריך לשאול את התלמידים. הם התנסו בטווח גדול יותר של חומרי גלם ממנה. הם בטח נתקלו בתופעה. לבסוף מלסיבר, שהיה נפח בעיסוקו, ענה: "הרמץ כנראה יוצר בטכניקת חיסום, אישה חכמה. עליית החום שבגופו הופכת את התהליך. צריך להפוך את כיוון תהליך יצירת החום, אישה חכמה."
"ואיך אתה הופך את התהליך הזה?" שאלה אקארה בהתלהבות כפי שהביעו עיניה המתוקות. לדקסה הייתה ההרגשה שבין מלסיבר הנפח לאקארה האורגת היה יותר מידידות. מלסיבר קימט את מצחו העבה ואמר: "המטבעות של הנגידים-האומנים מאחסנים חום, אקארה. אולי –"
דקסה הבחינה באפרי מרוצה בעליל. הצלחתו של התלמיד מצביעה על הצלחתו של המורה. היא התקדמה בצעד לשכנעו שהיא הנגידה הנעלה שהיא. העובדה שהוא לא למד את זה ממנה הרגישה לה כמו רמאות לשמה. היא הייתה נבונה דיה לא להרוס את ההתרשמות של אפרי. היא רצתה לשמוע ממנו יותר על סודותיה של הספינה.
אותה ספינה שצללה עתה מעבר לעולם אל מקום שנראה כמו ים של כסף שמעבר לו הצבעים דהו עד שלא נותר אלא רק שחור. מלסיבר אמר שהוא שמע סוחרים מהדוכסויות קוראים למקום הזה שמעבר לעולם רביד הכסף. עד כה אפרי לא אמר איך הוא קורא למקום המוזר.
דקסה הוציאה את המטבעות מהתיק שלה. מטבעות שנדבקו לגופו המלוהט של הרמץ. מטבעות שהתחילו בעצמם לאבד צורה. ובעצם המעשה, ספינת-האומנות שלחה לה חיזיון:
שני דסאי גהרו מעל גופו של ילד. היו אלה בריות בעלות קשקשים ירוקים ושלוש ראשים, מקושרים ביניהם בתודעה אחת. אחד מהדסאי, הצעיר מביניהם, סיים לעכל כריך כסף עם נקניק מנדלה כשאדונו, המבוגר משניהם, מסתכל אליו באחד מראשיו בעוד האחרים הביטו בילד. הילד היה אנושי בעל עור בהיר ושיער חום בהיר. גופו היה מלופף ברשת כסופה עם מסגרות.
"היה גאה בעצמך, סירקט'ה על שהגעת לשלב הזה." אמר אדונו "הכלי הראשון שאתה תעצב."
אחד מראשיו של סירקט'ה נדד לעבר מספר גופים. אחד מהם היה גופו של יצור דמוי דוב. הצעיר שאל את עצמו מדוע אדונו בחר דווקא בילד כמבחן שיסמן את סוף השלב הזה בחניכותו.
"הם דומים לנו ברעב לדומם, סירקט'ה." אמר אדונו ברוך "הם יהיו כלים טובים לעיצוב הדומם."
סירקט'ה לא נהנה מהתזכורת המעודנת ליכולת אדונו לקרוא אותו. הוא הכיר את דרך העיצוב. אפילו ילד אנושי היה מורכב מנקודות בו השתלבו שבעת הזרמים של המרחב. הדסאי היו רגישים לאותם זרמים אך משום מה הכלים שלהם היו יותר רגישים מהם. על מנת לעצב אותו, סירקט'ה שינה את כיוונם של הזרמים. הוא לקח מטבעות מהרשת שעליו נח הילד. ידו גיששה במיומנות אחרי המקום שיש לשים את המטבעות כדי שהזרמים ינועו לידי יצירת כלי לשימושו.
דקסה פקחה את עיניה וניקתה את הזיעה המבישה מעל עורה. עתה מתכונת המטבעות, המלוהטים למחצה, נראתה לה שגויה. אפרי בטח תהה למה היא שמה אותם באקראיות כזו. לא שהיא חשבה אי פעם שהיה לסידור המטבעות משמעות. היא חשבה עליהם כנקודות התמסורת של חום מגוף לגוף. כך חשבה אפילו כשלטאת המנדלה, שלקחה אותה על גבה, נכנסה לתוך אחד המטבעות שלה. במחשבה שנייה, דקסה עקרה את המטבעות, מרגישה היטב בגופם המעוות, והתחילה לסדר אותם בצורה רגישה יותר על פני הרמץ המלוהט. עכשיו\ הרמץ התחיל להצטנן ואפרי החמיא לה. דקסה עמדה להגיב כשנשמע רעש מכיוון המחסן. מישהו פרץ לספינת-האומנות עד כמה שזה נשמע לדקסה בל ייאמן. עד לפני זמן קצר, ספינת-האומנות הייתה מבחינתה רק אגדה שמספרים לפראים הנבערים מדעת של הערבות. ועתה מישהו פורץ אליה. דקסה לא שמעה את אפרי אומר: "אלה רק הקפוצ'ינים, גבירה."
כשהיא רצה לעבר המחסן. היא חשבה על כל האומנים שהשקיעו ביצירות הללו את חייהם. היא לא האמינה שהם ירצו שהם יגנבו בכזאת קלילות. היא לא שמה לב לעד כמה העניין לא ריגש את אפרי.
התלמידים שלה באו איתה לעבר המחסן שבו אפרי אחסן את יצירות-האומנות שאסף במהלך רבבות שנות שירותו. עוד כשהיא נכנסה למחסן, דקסה חשה שיצירות-האומנות , שהיו מסודרות בארונות, לא נמצאו כאן באותה הכמות שהיו אמורות. היה זה חוש לכמות שהיה נחלת כל הנגידים-האומנים שאמר לה שהמחסן לא היה מלא עד אפס מקום. ויותר מכך, המחסן נראה מתכווץ במקום שהקפוצ'ינים התחילו לוקחים חפצים. מאחוריהם היה פצע במה שהיה קודם הדופן של ספינת-האומנות. דקסה לא יכלה להשתאות. מה שראו עיניה לא היו בני אנוש כי אם קופים. היו אלה יצורים בעלי פרווה כסופה עם זנב ארוך ומיטלטל שהזכיר לה נחש כשהם כרכו אותו מסביב ליצירות-אומנות נבחרות. ויותר מזה, אם אוזניה לא הטעו אותה, הקופים דיברו בינם לבין עצמם בלהג מעוות של שפת אנוש.
"לכדי אותם במטבע, אישה חכמה." הציע אגאטר הקירח והניח את כף ידו על מקומו המשוער של שקיק מטבעות בחגורתו. אקארה חייכה בהתלהבות ואמרה, מנסה להתעלות על אגאטר, "אם תצווי, אומר לעכבישיי לטוות מסביבם רשת שתדביק אותם למקום עד שתחליטי מה לעשות בהם, אישה חכמה."
רירן, מלסיבר וייטו רק יכלו ללטוש בקפוצ'ינים מבט עד שדקסה תוציא מילה חכמה מפיה.
"עצרו." אמרה דקסה, מחליטה לדבר אליהם, "אתם צריכים לשלם על יצירות-האומנות."
אחרי שחזרה על דבריה מספר פעמים, הקפוצ'ינים הפסיקו לגרוף יצירות-אומנות לתוך שקיהם והסתכלו לעברה. דקסה יכלה לראות מבעד לעיניהם את רוח האדם הבסיסית שפיעמה בנפשותיהם. הם לא גנבו את החפצים משום שהיו נוצצים כמנהגם של בעלי חיים. הם הכירו בערכם והייתה להם סיבה אחרת לכך. ועם זאת, היה עליהם לשלם על החפצים. לקפוצ'ינים הייתה דעה אחרת בעניין. הם הסתכלו בעיניהם הנבונות על דקסה ותלמידיה. אפרי התקרב אליה ואמר: "גבירה, מרגע שיצירות-האומנות מגיעות לספינה, הן חסרות... ערך. כל הרעיון היה למצוא מישהו הראוי לעבוד באולם המלאכה של ספינת-האומנות. הקפוצ'ינים חוסכים לי את הצורך בהשמדתם."
הפעם דקסה הרגישה שחלק מהכבוד שהיה לה לאפרי, עם כל העובדה שהוא היה עתיק יומין, אבד עם ההצהרה הזו. אף נגיד-אומן לא היה נותן לחפצים שתחת משמורתו להילקח ככה. אגאטאר גורש, לפי השמועה, אחרי שגנב מחניכים אחרים רעיונות ואף יצירות-אומנות. הדבר היה פשוט חסר כבוד.
ואז נזכרה שאפרי חי לפני כן. הכשרתו כנגיד-אומן היה שונה לחלוטין מההכשרה שלה. הקפוצ'ינים בינתיים סיימו את ההתוועדות ביניהם והשליכו, בצווחות אימים, את השקים. והם התחילו להתקרב לעברה כשזנבותיהם מצליפים ימינה ואז שמאלה ואז שוב ימינה. דקסה לא הייתה צריכה הרבה כדי לשלוח את ידיה למטבעות רק כדי לגלות שהשקיק כמעט ריק. נותר רק מטבע אחד.
המטבע של המנדלה.
ואחד מהקפוצ'ינים תפס אותה בזנבו העבות, הנחשי למראה, בעוד ששותפו תופס את רירן. אפרי ניסה לדבר אליהם בעוד שאקארה מורה לעכבישיה לטפס עליהם. הקפוצ'ינים העיפו באגרופיהם הקפוצים את העכבישים בעודם נחפזים דרך הפצע שהם יצרו בדופן הספינה. דקסה ורירן מצאו שזנבותיהם של הקפוצ'ינים היו יעילים בלפיתתם. עד מהרה, הקפוצ'ינים קפצו מבעד לשפתי הפצע שהם יצרו ולא היה עוד טעם לנסות להשתחרר. אליהם הצטרפו עוד קפוצ'ינים שיצאו מהמעברים האחרים בתוך המחסן, נושאים שקים על גבם השעיר. אם היו עושים זאת, הם היו נופלים אל האפלה שמעבר לכסף מתחתיה. היא יכלה לשמוע אותם מתלחששים. וכשהם התרחקו, מרבד הכסף שינה את צורתו למשהו שהזכיר יותר כוורת אבן. הקפוצ'ינים פשוט דילגו מגומחה אחת בתוך האבן שהקיפה אותם לגומחה אחרת עד שהשחור התמוגג. לא נעלם מדקסה שרירן הסתכל בעניין רב באבן שהבליחה מתוך הכסף. הוא הסתכל עליה בעיניו של סתת ותהה אם יכל להפוך אותה ליצירת-אומנות. האבן הייתה אפרפרה למראה. לדקסה, מתוקף הכשרתה, הייתה פחות הערכה לאבן. אבן כל אחד בעל מיומנות יכל לעבד. כסף רק נגיד-אומן יכל לעבד. היא חשדה שאם תנסה להשתחרר מהקפוצ'ינים המזנקים, האבן תהפוך לאותו מרבד מאיים ואינסופי של כסף שמעבר לו שכנה אפלה חסרת צורה. רירן היה מרותק מדי לאבן מכדי לחשוב בצלילות כמוהה. כמה שנים שהיא חיה בערבות, דקסה לא הייתה טובה יותר מאותה עקרת בית שמסכת הכוכבים שלף מחייה לפני שנות דור.
ובמחשבה זו, חשוקה בין שפתיה, לקחו הקפוצ'ינים אותה ואת רירן אל ביתם.
עריכה אחרונה:
