משחק תפקידים יהודי

[SandChicken]

אני מנסה להגות משחק תפקידים יהודי (במובן הדתי). דבר ראשון בואו ננסה לברר מה זה בכלל:

1) הכנסת אלמנטים יהודיים לתוך משחק רגיל. למשל להכניס רבי למו"ד, כפי שהוזכר ב"על כתפי גמדים", או בכתבה ב"מכשף האחרון". זה נחמד וקומי, אבל זה לא הופך את המשחק ליהודי.
2) משחק בסטינג תנכ"י, כמו למשל TESTAMENT של PATHFINDER. גם זה לדעתי לא הופך את המשחק ליהודי מאחר ורק משתמשים בחומר תנכ"י במשקפיים של מו"ד ולא בקריאה מסורתית.
3) שימוש במיתולוגיה הקבלית ובאלמנטים הלכתיים. כך למשל המלחמה האפית ברוע תהיה בעצם מלחמה ב"קליפות" וניסיון לתקן עולם, הגיבורים יהיו כפופים לקוד האתי של ההלכה. גם את זה עשו כבר בארס מאג'יקה (הוציאו ספר עזר על קבלה למהדורה הרביעית). הבעייה שלי עם הרעיון הזה הוא שבעוד שהוא מגניב וניתן לפיתוח, הוא מתמקד בעיקר בקבלה בעוד שהיהדות מכילה עוד תחומים רבים נוספים.
4) אני חושב שהיהדות, או המסרים היהודיים של "תרבות הפנאי היהודית" מתבטאים בעיקר בשני מישורים: למדנות והשגחה.
למדנות: הכוונה לפלפול בתורה שבעל פה. השגחה: הכוונה היא גם להתנהגות אתית, וגם לאמונה שאלוהים מנהיג את העולם - משלם שכר ועונש, בוחן את הצדיקים וכו'. יש לשים לב שההשגחה אינה סתם השקפת עולם נייטרלית, היא מחייבת את השחקן להעמיד את דמותו (ואת עצמו) כל הזמן מול האלוהים.
אם כן, משחק יהודי צריך לשלב בתוכו, כעיקר המשחק, את שני האספקטים הללו.

השאלות הגדולות שלי: איך עושים את זה? ומה עושים עם זה?

אני חושב להשתמש ב-FATE בשביל משחק כזה, מהניסיון המועט שיש לי איתה אני חושב שהיא יכולה להביא לידי ביטוי את אספקט הלמדנות, הדמויות באמת ימציאו, ישנו וישתמשו באספקטים - או במילים אחרות "ידרשו מדרשים".

לא ממש ברור לי איך יתנהל המשחק, בואו ננסה לסרוק קצת מערכות קיימות לראות איך הן יתאימו:
פנטזיה טולקינית - נראה לי קצת מוזר להכניס חבורה לפאב כדי שיחפשו הרפתקאות ואז פתאום הם בעצם צריכים לברר עם הבשר שמגישים הוא "חלק" ואם האורקים במטבח לא ניסכו את היין לגרומש או משהו כזה... זה יכול אולי לעבוד אם משחקים את תקופת ההתנחלות כאשר מתברר שעמי כנען הם בעצם כל מיני גובלינים ואורקים למיניהם.
מערכה היסטורית - יכול לעבוד מצויין, מסיבות ברורות.
פנטזיה אורבנית - יכול לעבוד, אבל עומד על חבית נפץ פוליטית.
אימה קתוליאנית - עומד בניגוד גמור לרעיון ההשגחה. אפשר להשתמש במפלצות המיתוס כארכי-נבלים במערכה, אבל הרעיון הבסיסי של האדם העומד חסר אונים מול כוחות מרושעים ומשוגעים עומד בסתירה משוועת לאתיקה היהודית (יש אומנם תקדימים כמו "מעשה נורא ברבי יוסי" אבל אלו היוצאים מן הכלל וגם להם יש בסופו של דבר מטרה חינוכית).
מד"ב - יש מצב שזה יעבוד אבל אין לי שום רעיון איך.

אני חושב שהבעייה היא שאין לי פה חזון - יש לי שתי מילים בתור קונספט ושום רעיון ברור למה אני רוצה לשחק. אני מניח שמשחקים שמדגישים למדנות והשגחה יהיו יותר נרטיביים באופיים, אבל מהו הסיפור? ומה יהיו הדמויות?

יש למישהו הארות בינתיים?

 

[העוג הברברי]

נשמע מעולה, אבל זה מאוד תלוי במה שאתה מנסה להשיג-

1. משחק שבו הדמויות הן גיבורים, הם כנראה חלק הארי בצבא אלוהים. משהו סטייל שמשון הגיבור או יהושוע. מהדורה 4 של מו״ד לדעתי מאוד תתאים לזה, עם שינויים קטנים- במקום שיהיו כול כך הרבה גזעים יש בן אנוש, ואולי גם חצי אלף. במקצועות יש כוהן (שהופך לרב ודורש עריכה מסיבית), לוחם, אביר קודש או סייר (השני נראה לי יכול למלא גם את המקום של אביר הקודש), נזיר (בגלל שאין לו נשק- שמשון הגיבור גרסת מו״ד), פייטן (bard) אם אתה גם רוצה להפוך את השירה של הלוויים ליותר מיוחדת, ומצביא גם, למרות שהמצביא צריך גם לאחוז בכוח קדושה. אפשר גם לעשות את זה בוושו, גם אם זה פחות מתאים, או בנשגבים אם אתה משכתב מחדש את *כול* הפלאף ומשאיר רק את שלד המכאניקה שאתה מעדיף.

2. משחק שבו הדמויות הן לא גיבורים כאלו גדולים, והמשחק יותר מבוסס סיפור. פייט נשמע לי מתאים, ועוד שיטות מבוססות סיפור. במשחק הזה יכול להיות שהיהודים יהיו מיעוט ובגלל זה למצוא מישהו ששוחט פרה ולא סתם חותך ואוכל, למצוא יין שהוא לא נסך ולדעת בפירוש שבאמת הפרישו מהלחם הזה הפרשת חלה. המצוות הן לא פשוטות לקיום, והסיפור מתמקד במי שעדיין מנסה לקיים אותן למרות הקושי. אתה גם יכול לשלב אלמנט של ״האם האל קיים או שלא?״ אם השחקנים רציניים מספיק, אבל בתור שחקן דתי אני לא הייתי משחק בקבוצה שכול מפגש ומפגש תשאל האם האמונה שלי קיימת.

 

[dragonian]

חשבתי על זה המון המון זמן.
ואפילו רעיון אחד לעלילה.
אני חושב שיש שתי תקופות אידאליות לעסוק בהן, או להתבסס עליהן- תחילת החסידות ותקופת התלמוד.


רוב האגדות שבהן יש עומק קבלי/סודי הן מתקופת התלמוד, שדים/ מזיקים/רבנים שמקימים לתחיה מתים/הורגים פשוט במבט של עצבים וכו'.
אוכל ואשמח לעזור ברקע לזה.


רעיון שני, הוא בתקופת החסידות, עם כל סיפורי הנסים החסידיים.
ספציפית, עלה לי רעיון-

כתוב במדרש שאברהם נתן לבני קטורה, הפילגש לפני שגירש אותם מתנות- כלומר "שמות של טומאה", כוחות כישוף.

חשבתי שהעידנים עברו, והשמות טומאה המסוכנים עברו למשמורת אצל רב חסידי מסתורי.
אפשר לשחק תלמידים/בנים שלו, שמנסים להבין מה קורה, כשלפתע הוא נרצח ותיבה קטנה נגנבת.
בתקופה של נפוליאון- סוכנים צרפתים ורוסים מתחרים על שמות הטומאה שיתנו להם יתרון מוחלט במלחמה, תוך כדי מסע אישי.



זאת עוד נקודה, הנקודה היהודית היא, שהתפתחות הגיבור לא תהיה טכנית/פיזית- אלא רוחנית נפשית.
אם תרצו לשחק צדיק שעושה נסים, הוא יצטרך לצבור XP של אמונה ומוסר, הדגש יהיה על ההתמודדות הרוחנית.


ד"א, פעם ניסיתי לפתח עולם גרנדיוזי ברמות טולקינאיות בביסוס על אגדות התלמוד.

 

[דסטריקס]

אני חושב שהמערכה צריכה להתרחש בעולם דמוי מסופוטמי, שנשלט ע"י אותם ערכים באותה חברה.
ובנוגע לעלילה, יש פוטנציאל עצום למשחק פוליטי דווקא על הדברים שנראים לנו קטנים יחסית כמו הנישואין של בת הרב הראשי, משפט של בכיר בקהילה שסרח, גירושין בין תלמיד ידוע לאשתו, חקירות על הנעשה בחווה משפחתית וכו'.
בעצם זה יותר משחק פוליטיקה חקירה, שבו הדמויות הן אלו שמעורים בחקירות ובתככים הפוליטיים, שאומנם לא יהיו עקובים מדם, אך התוצאות כן יהיו קשות (גירוש, קלון,כריתת איברים, הריגה, וכו') אך הן יגיעו פחות מהתנקשויות בחצות הלילה ויותר ממשפט שהוטה לצד כלשהו בידי מישהו עם אינטרסים לכך.

 

[SandChicken]

עוג:
מו"ד 4 זו בערך השיטה האחרונה שמתאימה לי - אתה מדבר על reskinning, שזה ממש רחוק ממה שאני חושב עליו (מקביל לנקודה הראשונה ואולי השנייה שהעלתי).
אני מעוניין שההשגחה והלמדנות יהוו חלק ממכניקת המשחק עצמה, לא נתונים סטטיסטיים של הדמויות.

אני לא מעוניין במשחק שמעלה שאלות אמוניות נוקבות - להפך, אני מעוניין במשחק שיעצים את החוויה האמונית.

דרגוניאן:
לא חשבתי על התקופה התלמודית - זה רעיון נפלא! בניגוד לעולם המשנה שהוא מסודר ורציונאלי, העולם התלמודי הוא כאוטי ומתאים לפנטזיה נמוכה: יש כל מיני מינים, אפיקורסים, צדוקים, אמגושים(!), נוכרים, מכשפים, מטרונות, מזיקים וכו' - פשוט אדיר. חוץ מזה שאנחנו לא ממש מכירים את הסטינג ההיסטורי של התלמוד הבבלי (מישהו פה באמת מכיר את האימפריה הסאסנית?) שזה דווקא יתרון - אפשר להנפיץ בלי להסתבך עם השעיית הספק.
אני מסכים כמובן שעיקר ההתרחשות צריכה להיות אמונית רוחנית ולא בזיזת מפלצות.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שקרב, כמעט בכל שיטה (כולל שיטות סיפוריות כמו קריאתו של קתולו או פייט), הוא חלק הארי של ההרפתקאה וצריך לחשוב איך עושים זאת בלי להתדרדר לקיטש.

דסטריקס:
אני חייב לציין שמשחק פוליטי די משעמם אותי באופן אישי, אני מעדיף פאזלים (כולל חקירה) ומרבוץ.


חשבתי בינתיים אולי להעמיד את העלילות על שני קונספטים: אחד למדני, והשני אקטיבי. למשל: הדמויות צריכות להתמודד עם 1. חשש לתערובת בשר וחלב בסעודת בית התמחוי. 2. איום צבא זר שעלול לפלוש לעיירה.
באופן דומה חשבתי שגם לכל דמות תהיה קו הלכתי מנחה: "כוחא דהיתרא עדיף", "אחרי רבים להטות", "המחמיר תבוא עליו הברכה" או למשל "מנהג ישראל תורה".
כך במהלך ההרפתקאה הדמויות יוכלו לברר פרטים על חשש ההטרפה ואולי למצוא פתרון לבעייה בעזרת הקונספט הפסיקתי שלהם. כמובן שאספקטים (אני חושב "פייט" נכון לעכשיו) יוכלו לעזור להם גם בקונספט האקטיבי של העלילה - דמות עם אסקפט "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" תוכל ללכת לרגל במחנה האויב.

 

[The oldman]

מתוך סקרנות, האם המשחק מיועד לכלל האוכלוסייה או לדתיים?
פשוט יש הרבה דברים שאולי לא נהירים לחילונים כופרים (כמוני) כמו כל השמות שציינת בנוגע לתלמוד

שלא לדבר, שאני מבין שאתה מדבר על יהדות במובן הדתי, ולא יהדות במובן הלאומי (הרי גם מרד בר-כוכבא הוא יהודי, ויכול להיות אחלה מ"ת, אבל לא בהכרח כזה שקשור לדת).

 

[dragonian]

אני ספציפית מכיר את האימפריה הסאסנית, אני חושב שאתה לוקח את זה לכיוון קצת "מרובע" מדי.

והנה, לשאלת האיש הזקן, אתה צריך לעשות את זה נגיש, כלומר להוסיף רקע כללי וכו'.

דווקא בר כוכבא, מאוד קשור לדת, בדורו כולם חשבו אותו למשיח...




בכ"מ, אני דווקא חשבתי על שיטה דומה לנשגבים, כשלערכים יש מספרים

גבורה- יכולת לעמוד בפיתויים ואיומים.
חסד- יכולת לתת ולרחם
נצח- יכולת לשכנע
וכו'.

אני חושב שצריך לא להידבק בכוח להיסטוריה, אפשר למשל לעשות ואריאנט.
בזמנו כתבתי עולם, שבו חניבעל השמיד את רומא, כך שהתרבות השולטת היא כנענית, וכשפים נפוצים בעולם, ובית המקדש השני לא נחרב מעולם.


אני דווקא יותר הייתי נותן לכל דמות דגש מוסרי רעיוני- "איש אמת" "איש רחמים" וכו'.

ואם אתה רוצה שזה יהיה נגיש לכולם, תצטרך לתת רקע נוסף וגם אולי, יותר להפוך את זה לטכני.
סוג של "מקצועות" למשל.
נגיד "חברותא של אליהו הנביא" (מסופר על יחידי סגולה שזכו להיפגש איתו בקביעות ולקבל מידע באופן על טבעי)

 

[SandChicken]

זקנצ'יק:
אני מתכוון ליהדות במובן הדתי והתרבותי, מטבע הדברים המונחים נהירים יותר ומעניינים יותר לאוכלוסייה הדתית. מעבר לכך, אני שואף שהמשחק יהיה בעל ערך דתי (קטן ככל שיהיה) ולא סתם מקושט בקישוטים דתיים.

אגב, כל המונחים שזרקתי לקוחים מתוך עולם האגדה התלמודי, הם לא מסובכים במיוחד והם מתארים מספר טיפוסים אנטגוניסטיים בתלמוד (מינים הם כתות heretics בעיקר נוצרים וגנוסטים, אפיקורסים הם כופרים בעיקר גויים, צדוקים זו כת כפירה יהודית [אם שואלים את יוספוס פלביוס הוא טוען שזה זרם ביהדות, אבל אני לא שואל אותו], אמגושים אלו כוהני הדת הזרתוסטראית, נוכרים הם גויים, מכשפים הם מכשפים [נדמה לי שבעיקר ערבים] מטרונות הן גויות מלומדות מהמעמד החברתי הגבוה ומזיקים הם סוג שדים שמסתובבים בעולמנו ועושים צרות).

אפשר לשחק את מרד בר כוכבא כמשחק לאומי, אבל זה לא יהיה שונה מהותית מלשחק את מלחמת העצמאות האמריקאית ומעורר פחות הזדהות רגשית מלשחק את מלחמות מדינת ישראל המודרנית. לעומת זאת, לשחק את מרד בר כוכבא כמשחק דתי זה משחק שונה לגמרי.


דרגוניאן:
מה הכוונה כיוון מרובע מדי?
חשבתי בזמנו (הרעיון התחיל בכלל מסופר-גיבורים יהודי שפועלים כבית דין צדק) דווקא להדביק את התכונות לאמונה, עתים, חוסן, ישועות, חכמה ודעת.
ברור שאין צורך להדבק להיסטוריה.
בהחלט אפשר להחליף את הדגש ההלכתי בדגש מוסרי, אני פשוט איש הלכה יותר מאשר איש מוסר אז זה היה הכיוון הראשוני שלי.
איך אתה חושב אפשר לתרגם את ה"מקצועות" האלו לאלמנטים משחקיים? כיצד זה יגרום לעניין במשחק?

 

[dragonian]

אני מתכוון, עד כמה שגמרא מרגשת אותי, היא לא כל כך... "משחקית"


בכ"מ, אני דווקא חשבתי על הספירות-

חכמה- מקביל לawarness בנשגבים, בינה- perception דעת- קשה לתרגם, אבל זה ממש להיות מחובר לידע.

חסד- היכולת לתת גבורה- היכולת לסרב תפארת- היכולת לתת דווקא למי שמגיע לו, צדק.

נצח- היכולת לשכנע הוד- היכולת להתעקש ולהתחזק פנימית.

יסוד- יכולת ההתבטאות.

מלכות- סיכום של כל התכונות, משמש מעין מקביל לדרגה בD&D או למהות בנשגבים. אפשר להוסיף לו נקודות בפני עצמו.



צריך לחלק תפקידים, צריך להיות למשל כותב קמעות, שיכול להפעיל סגולות שונות דרך כתיבה, "בעל תפילה", שמבחינה טכנית מקביל לכוהן של D&D הוא מתפלל ודברים קורים.
בעל גילוי אליהו- בעל יכולת לדעת דברים שבני תמותה לא יכולים לדעת.
מקצוע נדיר יחסית- ליסטים, לוחם, בד"כ חוזר בתשובה. (כמו ריש לקיש שקרע לשודדים את הצורה, עם אבן קשורה בחבל)

 

[פלדריק]

אני חושש שאם הכוונה היא שלמשחק יהיה ערך דתי,אז אתה פוסל כאן כל מי שהוא לא דתי או מאוד מחובר לדת,וזה די חבל.משחק שהוא חוויה רוחנית זה מעניין מאוד למי שמחפש את זה,אבל מאוד מריע למי שלא.

 

[dragonian]

לאו דוקא. כמו שמשחקים כוהן בD&d.
כמו שמשחקים... אורק מרושע שאוכל לבבות אלפים בזמנו הפנוי. המדיה של מ"ת. לא חייבת בהכרח להיות קשורה אליך.
מ"ת זאת סוג של מעבדה לחוות חיים שכנראה לעולם לא תחיה.

למשל בנשגבים, לכל אומנות לחימה יש פילוסופיה וסגנון, שאמורים להתחזק בדמות כשהוא מתקדם בה.

עיקרון דומה יכול לעבוד כאן.

 

[SandChicken]

אתה אומר שגמרא היא לא משחקית, אתה חושב על משחקיות כאל גלגולי קובייה וסטטיסטיקות של תכונות וכשרונות. אבל אם למשל נחשוב על "משחק הזכרון" אז גמרא היא מאוד משחקית. אני מנסה לחשוב על איך להפוך את עולם הלמדנות היהודית (לאו דווקא גמרא ובעיקר לא קבלה) ליותר משחקי במובן של משחקי תפקידים, זה כמובן דורש שינוי קונספט של המשחק.
אני לא רואה סיבה טובה לקשר בין הספירות לבין תכונות. דבר ראשון, זה נראה לי כמו להתאים את המשחק לקישוטים במקום להתאים את שיטת המשחק למטרותיה. למה אני צריך תכונות של יכולת לתת, לסרב וכו'? במה זה יתרום למשחק שלי? כמו שאני רואה את זה זה רק יפריע לחופש הפעולה של הדמות ולהנאה שלי מהמשחק. בנימה אישית אני לא אוהב את תרבות הפופ (הדתית!) של הקבלה וממש לא בא לי לתרום לה. כלומר, אין לי בעייה למשל להשתמש באלמנטים של תיקון, קליפות וכדומה כשזה יכול להוסיף למשחק, אבל סתם לדחוף ספירות כי זה קישוט יהודי נראה לי מיותר.
אותו דבר לגבי תפקידים, צריך לחשוב מה התפקידים אמורים להשיג ולא סתם לדחוף אלמנטים מיתולוגיים (לדוגמא האלכימאי הוא תפקיד מצויין בסיפורת אבל דמות דפוקה במ"ת קרבי). נראה לי שכדאי לחשוב קודם כיצד מתנהלות ההרפתקאות ואז לחשוב אילו דמויות משחקים או ליתר דיוק - האם שימוש במקצועות מקדם את המשחק. בנוסף, אני בעיקרון מעדיף שיטות מבוססות כשרונות מאשר מבוססות מקצועות ודרגות, האחרונות גם לא ריאליסטיות וגם מאוד מגבילות.

פלדריק:
אני רוצה לשחק משחק בעל ערך דתי, אם מישהו אחר גם רוצה להצטרף ולהנות מזה - אני לא אבדוק לו בציציות, הוא יכול להיות דתי, חילוני או טוסטר-אובן. אבל למה שאני אשנה את הטעם שלי רק כי יש אנשים שלא יאהבו את זה? אני למשל לא אוהב את משחקי עולם הוואפלה, אז אני אגיד למישהו לא להריץ משחק כי זה פוסל אנשים שלא מתחברים לערפדים אכולי רגשי אשם? מי שחושב שיהנה מזה שיבושם לו, מי שלא - שישחק מה שהוא אוהב.

ושוב בחזרה לדרגוניאן:
אני דווקא כן רוצה לשחק משחק דתי, אני רוצה לשלב בין שני תחומים שמאוד מעסיקים אותי ושאני מאוד אוהב. אני רוצה שיהיה ערך דתי להנאה שלי ממשחקי תפקידים. זה לא כמו לשחק אורק טרוריסט המתחזה למוכר פלאפל, ג'וק פייטן או רקשאסה אמן לחימה. אני רוצה שיהיה ערך מוסרי למשחק, שאם הדמות שלי תאכל את הלב של האויבים שלה היא תקבל מכת ברק, אפילו שהיא "תוהו מרושע" וזה משחק דמות "נכון".

 

[yellow_acid]

מה יש בעולם היהדות הלמדני מלבד גמרא?

אתה מחפש למשחק שלך ערך דתי או ערך מוסרי?
מבחינת ערך מוסרי, זה לאו דווקא קשור לדת, אלא ללימוד מוסר השכל וערכים. זה שאלה של הרפתקאה, וקשה לי האמת לחשוב על ערכים שניתן ללמד דרך משחק תפקידים, אבל אני לא איש חינוך אז לא יודע.
אם אתה מחפש את הערך הדתי, אני ממש לא רואה איך שיטת משחק סטנדרטית ועלילה סטנדרטית יכולה לקבל ערך דתי כלשהו. אבל אני כן יכול לתת לך כיוון:
היהדות מאד משבחת את כוח הדימיון בשביל להחדיר דברים ללב.
לשם דוגמא: יש המון אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות אבל מאמינים בהשם יתברך, בתורה, ואפילו בעולם הבא.
למה הם לא שומרים מצוות?
כי זאת אמונה בשכל בלבד, הם לא מחדירים אותה ללב ולכן זה לא משפיע עליהם.
ע"י דימיון אפשר להחדיר דברים ללב, אם כמה דקות כל יום הם היו מנסים לדמיין לעצמם את תענוגי העולם הבא או את גדלות השם, הם היו מתחילים מהר מאד לישם את מה שהם מבינים בשכל כי ע"י כוח הדימיון זה היה נכנס להם ללב.

המשגיח מפונוביץ' ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה מדבר בשיחות שלו המון על החשיבות של הנושא, בעיקר לדמיין במחשבה את יציאת מיצרים. קריעת ים סוף, 10 המכות וכו' כי הדברים האלו שהם מוחדרים ללב מחזקים את האמונה של האדם בהשגחת השם יתברך.

אני חושב שאם נשתמש במשחק תפקידים ככלי לפתח את הדימיון הזה, וככה להחדיר את זה בנו, אולי זה יקבל ערך דתי.
אין לי רעיון איך לגרום לזה להיות יותר מידי מעניין, אבל לשחק דמויות מעם ישראל שנמצאים ביציאת מצרים, עם הרבה דגש על תאור של המצב מצד השחקנים יכול בהחלט להיות הבסיס שממנו תתקדם בפיתוח השיטה שלך.
"אני עומד בפה פעור, מסתכל על היאור העצום שכולו דם. אני רוכן אליו ומרים מעט דם עם הכד שלי. כשהדם נכנס לתוכו הוא חוזר להפוך למים"
"מיצרי צמא למים מגיע אליך בשיגעון, אחרי שבמשך יום שלם מים לא באו אל פיו "יהודי! תן לי את המים שלך!" הוא חובט בך ולוקח את הכד, הוא מתחיל לשתות בצימאון אבל ברגע שהכד עובר לידיו, המים הופכים לדם בחזרה והוא יורק את הדם ופונה אליך בתחינה נואשת: בבקשה! מכור לי מעט מים!"

כיוון שבסופו של דבר משחק תפקידים צריך מטרה מסוימת, אפשר לומר שככל שהשחקן מתאר יותר את הניסים שהוא רואה זה הופך את הדמות שלו ליותר מאמינה ובוטחת בהשם, ולכן התפילות שלו יתקבלו. הוא לא יעשה ניסים, אלא זה יהיה כמו השגחה פרטית מדויקת. למשל הוא יתפלל שהמיצרי שהיכה אותו יעבור לשרת במקום אחר, אז "במקרה" אחרי יומיים הוא יחליט שבא לו לעבור למקום אחר. לדעתי זה ההשראה שצריך לשאוב למערכת תגמול בשיטה כזאת.

המטרה של השחקנים יכולה להיות לנסות לשכנע כמה שיותר יהודים לחזור בתשובה (כידוע בני ישראל היו במ"ט שערי טומאה במיצרים, ובמכת חושך מתו 80% מעם ישראל כיוון שלא רצו לצאת ממצרים), או למשל לפני שבני ישראל יצאו ממצרים אז השם ציווה עליהם לקחת מהמיצרים כמה שיותר כסף וזהב...
דברים כאלו.

 

[Anonymous]

יש הרבה נקודות במה שאתה אומר.

אני מניח שאני סוג של "מקובע"

בספירות לא התכוונתי לפופ קבלה, אלא יותר לדברים שאני לומד בחסידות.


אולי המטרה היא יעד מוסרי, למשל בתנ'ך, רואים שאליהו שממש שופט את העם לחומרה במידת הדין, ואעובר חוויות שאמורות ללמד אותו חמלה.

אפשר להגדיר יעד של השחקן, ויעד עליון, שלא תמיד יהיו חופפים.

טכנית אפשר גם להשתמש בנקודות של "זכויות"~ כתוב בגמרא לשמל שרשעים שמצליחים בעולם הזה "מבזבזים" את הזכויות שלהם, ושגם לצדיקים גדולים אסור לסמוך על הנס כי זה "מבזבז" זכויות.

 

[yellow_acid]

זה בכלל לא נבון לנסות ולהעביר ביקורת על אנשים כמו אליהו הנביא בצורה מופשטת כזאת, הוא היה נביא בסך הכל, והביקורת שהתנ"ך מעביר עליו זה בזכוכית מגדלת.
תראה למשל את בני עלי, מה רשום שהם עשו, ומה חז"ל אומרים לנו שהם עשו. אתה קולט את הקיצוניות? זה נכון לגבי כל הדמויות בתנ"ך וצריך לשים לזה לב לפני שמדברים עליהם דברים רעים או מציגים אותם באור מעט שלילי.

 

[Anonymous]

חלילה! אם השתמע שאני מעז לבקר את אליהו הנביא, אז זאת טעות. ביססתי את מה שאמרתי על הספר של הרב יגאל אריאל

 

[SandChicken]

מה יש בעולם היהדות הלמדני מלבד גמרא?

למשל: תורה שבכתב, הלכה, קבלה.

אתה מחפש למשחק שלך ערך דתי או ערך מוסרי?

אני לא ממש מבין את החלוקה ביניהם.

אני חושב שאם נשתמש במשחק תפקידים ככלי לפתח את הדימיון הזה, וככה להחדיר את זה בנו, אולי זה יקבל ערך דתי.
אין לי רעיון איך לגרום לזה להיות יותר מידי מעניין, אבל לשחק דמויות מעם ישראל שנמצאים ביציאת מצרים, עם הרבה דגש על תאור של המצב מצד השחקנים יכול בהחלט להיות הבסיס שממנו תתקדם בפיתוח השיטה שלך.
"אני עומד בפה פעור, מסתכל על היאור העצום שכולו דם. אני רוכן אליו ומרים מעט דם עם הכד שלי. כשהדם נכנס לתוכו הוא חוזר להפוך למים"
"מיצרי צמא למים מגיע אליך בשיגעון, אחרי שבמשך יום שלם מים לא באו אל פיו "יהודי! תן לי את המים שלך!" הוא חובט בך ולוקח את הכד, הוא מתחיל לשתות בצימאון אבל ברגע שהכד עובר לידיו, המים הופכים לדם בחזרה והוא יורק את הדם ופונה אליך בתחינה נואשת: בבקשה! מכור לי מעט מים!"

אני במקור חשבתי שהערך הדתי של המשחק צריך לבוא לידי ביטוי במכניקה שלו - בתגמול הדמויות על מעשים ראויים מבחינה דתית. עם זאת, אני חושב שכאן העלת עניין חשוב מאוד - בעצם ההעברה של מוטיבים דתיים למדיה אחרת אנחנו למדים יותר ומרחיבים את ההסתכלות שלנו על המסר הדתי. הסרט "נסיך מצרים" - הגם שכלל לא נעשה מנקודת מבט תורנית, בהחלט תרם לי להבנת יציאת מצרים והדוגמא שלך עושה אותו דבר - בעצם ייתכן שאם נשחק אירועים משמעותיים בתנ"ך יהיה לנו מכך רווח דתי.

שמעו, עד כמה שיכול להיות כיף להתווכח על דרכים בפרשנות המקרא, זה לא המטרה של העץ.

 

[yellow_acid]

סבבה, אבל הבסיס של למדנות בהלכה ובתורה שבכתב הוא הגמרא ככה שזה די אותו דבר מבחינתי, ובקבלה אמרת שאתה לא רוצה לגעת.

החלוקה היא מה שאמרתי. אפשר להשיג ערך דתי ללא ערך מוסרי, שזה בעצם מה שאני הצעתי (אלא אם אתה מגדיר את חיזוק האמונה ביציאת מצריים ערך מוסרי, שאז באמת אין הבדל).
ערך מוסרי אפשר להשיג ללא ערך דתי. ברק שיפגע בדמות שתאכל אוזניים של אורקים לא יתן ערך דתי, כי עצם העובדה שאתה משחק מישהו שאוכל אוזניים של אורקים זה הפך הערך הדתי, אבל זה כן יכול לתת ערך מוסרי של אל תיהיה סדיסט מפגר.

לגבי המחשבה הראשונית שלך:
אני לא רואה איך תגמול על ערך דתי יתן למשחק ערך דתי אמיתי.
אין לך שום ניסיון כמו בחיים האמיתיים, זה סתם דמות, זה הדבר הכי קל בעולם לומר שאתה עושה את הדבר הנכון. זה לא ישנה בך שום דבר או יחנך אותך.

הסרט נסיך מצרים לא יכול לתרום להבנה של יציאת מצרים מבחינה דתית כי כולו שקר, והדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לתת הבנה לא נכונה על מה שקרה שם.
זה כמו שאני אומר לך שאם אני אלמד את גירסאות הקוראן על סיפורי התורה ההבנה שלי בהם תתחדד. (להציג את משה רבנו כמגולח ראש שהורג את המיצרי בכוח הזרוע זה פשוט מזעזע. עצוב לי שאשכרה יש מוסדות שמגדירים את עצמם כדתיים שנותנים לתלמידים שלהם לצפות בסרט הזה במסגרת הלימודים)
אם אתה נותן אותו בתור דוגמא אתה לא ממש מבין את הרעיון שאני מנסה להעביר כאן, או שאני לא מבין למה אתה מביא את זה בתור דוגמא.
"בעצם ייתכן שאם נשחק אירועים משמעותיים בתנ"ך יהיה לנו מכך רווח דתי."
אני אנסה להסביר טיפה יותר:
הרווח לא יגיע מזה שתשחק את הארועיים. הוא יגיע מזה שזה יעזור לך להחדיר את הארועים החשובים האלו ללב שלך. לכן צריך לבחור משהו כמו יציאת מצרים שכל יהודי מצווה לזכור פעם ביום, ולא כל ארוע תורני.
צריך לתת דגש גדול על דימיון הארוע הזה ותיאורו, משחק רגיל בארועים תנכיים לא ישיג שום מטרה.

באותה מידה אפשר לעשות משחק שתפקיד הדמויות הוא לראות את גדלות הבורא בכל דבר. אין לי רעיון איך אפשר לבצע כזה דבר, אני רק אומר את זה כדוגמא לרעיון שלי. המטרה היא שימוש בכוח הדימיון של המשחק בשביל להחדיר בנו סיפורים מסויימים, זה לאו דווקא סיפור חשוב בתנ"ך.
אם נשחק משהו חשוב בתנ"ך, כמו למשל מלחמות דוד, לא יהיה לזה שום ערך, כי בעצם אין ערך דתי בלהחדיר את סיפורי המלחמות האלו ללב כמו שיש להחדרת סיפור יציאת מצריים.