(הערה - עבר חודש וחצי בערך מאז סוף הפרק האחרון, לכל הדמויות)
דוראן מתעורר בחדר חשוך וקר. לוקחות לו מספר שניות להתרגל לקור העז, אך כשהוא עושה זאת, הוא מביט על גופו ומגלה שהוא שוכב במיטה, שמיכת פרווה מכסה אותו, ושהוא לבוש בשחורים. הוא יוצא, מבוהל, ומגלה שהוא בטירת שחור, בחומה של משמר הלילה.
בורגארד מתעורר בחדר חשוך וקר. עורב מברך אותו ברעש, מבהיל אותו לחלוטין, והוא מתפלא למצוא את עצמו בחיים. הזיכרון האחרון שלו היה החרב המפלחת את רגל ימינו. גם הוא לבוש בשמיכת פרווה, ומגלה שהוא לבוש שחורים, אך איש זקן ורחב נכנס אל החדר, המציג עצמו כלא אחר מלבד לורד ג'אור מורמונט. בורגארד מבין שהוא בחומה, ולאחר שיחה מבוהלת עם מורמונט, המסביר לו שלורד ווין אמר להם על שבועתו לחומה, בורגארד כועס. עם זאת, ברגע שמורמונט מודיע לו שגם אחיו דוראן הגיע לחומה, הוא יוצא מיד לחפש אותו.
דוראן לא הספיק לצאת כשילד שמן ראה אותו ורץ לדווח במהירות, מבקש ממנו להישאר במקומו. הוא חיכה, עדיין המום, כשאיש זקן מאוד - לפחות בן מאה שנה, עיוור וחסר שיער - הגיע וביקש לבדוק אותו. ממנו דוראן התעדכן, גם על הגעתו כשצוות ספינה נושא אותו ומבטיח שהוא נשבע לשחורים, מציג מכתב מלורד ראנדיל טארלי כהוכחה, וגם על הגעתו של אחיו. דוראן מסרב להירגע, ויוצא לפגוש את בורגארד.
ג'האריז מגיע לעיר החופשית פנטוס עם צוות הספינה לאחר חודש הפלגה. בדרך הכיר לעומק יותר את מרו, מפקד חבורת שכירי החרב 'הבנים השניים', אשר כינוייו הוא 'הממזר של הטיטאן'. הוא נרגע במהלך הזמן הזה ואפילו חלק זונה ושיכר עם מרו, אך במחשבה לאחור נגעל ונזכר במשפחתו, ובמחוייבות שלו אליהם. כשהוא יורד, מרו מתווכח עם שליח של בית טארגאריין, באשר לכמות הכסף המגיעה לו על הבאתו של ג'האריז. בכעסו, מרו מטביע את השליח, וג'האריז לא מתנגד, ונשלח על ידי מרו לדאוג לכסף שהבטיחו לו.
ג'האריז מגיע למגיסטר אילירו מופאתיס, אך לפני כן אביר בשם פודריק מביא לו את סוסו כמתנה, ומבקש ממנו להגיד מילה טובה בשבילו לאיליריו. ג'האריז לוקח את הסוס בחוסר רצון מסויים, ומגלה חיילים רבים של בית טיירל בפנטוס, ושומע שנסיך פנטוס הודח מכיסאו וכעת איליריו מופאתיס שולט בעיר.
כשג'האריז מגיע לאילריו, הוא מקבל קבלת פנים חמימה מהשומרים שלו שפורקים אותו מנשקו, ואז נפגש עם האיש השמן, מלא התכשיטים. למרות חוסר חיבתו של ג'האריז לעושר המופרז של איליריו, הוא לא מעיר לו על כך. השניים מדברים, ואיליריו מבטיח לג'האריז שמשפחתו תהיה בטוחה. הוא שואל מעט לסיבות חבירתו לדוראן דווין, ומסביר לו שאומנם ההחלטה הייתה מוטעית, אך סקרנותו של וויסריז טארגאריין גברה על זעמו, ולכן הוא מוכן להיפגש איתו. עם זאת, הוא מציין שלורד מייס כועס מאוד. ג'האריז מופתע לשמוע שמייס נמצא כאן. בנוסף, לאחר שג'האריז נבהל ודואג שרוברט יחסל את משפחתו כשהוא יחזור למעלה המלך, איליריו מסביר שואריז שולט כעת בעיר, בתמיכת שכירי חרב אחרים, ודואג שאיש מאנשי העיר לא יפגע בעת חילופי השלטון, כולל משפחתו. ג'האריז ממשיך עם איליריו לחדר הפגישה עם וויסריז.
דוראן ובורגארד נפגשים, ובעוד האח הצעיר שמח לראות את אחיו הבוגר ומספר לו - בצורה חד צדדית לחלוטין - את קורותיו בבית, דוראן מורה לו לשתוק וצועק עליו שהוא מודע לאמת מרונדון. הם רבים זה עם זה, כשדוראן מאשים את בורגארד במות משפחתו, ובורגארד מבקש מדוראן שינסה להבין את המצב הקשה שהיה בו ואת הטעויות שעשה מפאת הלחץ. דוראן מכה את בורגארד באפו, צועק עליו שישתוק, ומסתובב בכעס. בורגארד מתחיל לבכות ומסתיר את דמעותיו, בורח במהירות. דוראן מסתובב וקורא לו לחזור, אך הוא לא שועה למילותיו. דוראן מקלל והולך משם.
בורגארד עולה לאחר מכן לחומה בשתיקה, לא מגיב לשאלות האחים השחורים על מוצאו. בזעף, הם פונים ממנו, וכשהוא ניצב אל מול קצה החומה, אדמות הצפון מולו, רוח קרה בעורפו ובפניו, הוא מניח את הפרח שלו על הקרקע, ונותן לעצמו ליפול. המחשבה האחרונה שלו היא חרטה על כך שקפץ.
במהרה, האחים השחורים מודיעים למורמונט ולדוראן על קפיצתו של בורגארד מהחומה. דוראן המום ומאשים את עצמו חלקית, ועצוב מכך שלא יכלו להשלים ביניהם לפני שבורגארד מת. הוא כמעט מקיא כשמסתכל על גופתו המחוצה, ונותן למורמונט לשרוף אותה. למרות שמורמונט אומר לו שיבין אם יצטרך להישבע בזמן מאוחר יותר, כעבור שבוע בערך, דוראן אומר לו שישבע כעת. הוא הולך אל הספט, לתת את שבועתו בפני השבעה.
ג'האריז נפגש עם וויסריז. הוא רואה את הנער רכון מעל שולחן האוכל של איליריו, אשר עוצב בכדי להיראות כמו ווסטרוז - המלך הצעיר מדמה את עצמו לאאיגון הכובש, אך מועצת המלחמה שלו עלובה למדי. איש שמן בעל מבט מטומטם עומד לידו, מקשיב בשקיקה לנער, וג'האריז מזהה אותו מיד על פי תיאוריו של דוראן, זהו לורד מייס טיירל. אישה זקנה עומדת לידו, משתיקה את המלך מלדבר שוב ושוב. על פי לשונה החדה, מבין ג'האריז שזו ליידי אולנה, אמו של מייס, הידועה בשם 'מלכת הקוצים' על לשונה החריפה.
ג'האריז מבקש את סליחתו של וויסריז וכורע ברך בפניו, והנער מקבל אותה ומכתיר אותו לאביר ואלופו הצבאי של בית טארגאריין, למרות התנגדותו של מייס טיירל, אשר מכנה את ג'האריז בוגד, אך מושתק על ידי אולנה שמרצה לו על צביעותו, ומסבירה לו שגם הוא בוגד ברוברט בעוד הם מדברים. מייס שותק בכעס. וויסריז מסביר לו שהמטרה הבאה שלהם היא מירין, עיר מלאה בעבדים, אשר קשורה בהדיקות אל המסורות שלה. הוא אומר שיהיה על ג'האריז להתחזות לעבד ולנצח במשחקי הזירה שלהם עד אשר יוכתר לאלוף, ויזכה בחופשו. כשיעשה זאת, רבים מהאצילים ירצו אותו כשומר ראש. עליו להפוך לשומר הראש של אדם בשם היזדהאר זו לוראק, אשר מנהיג את האצולה. לאחר שיעשה זאת, הוא יהרוג אותו ויציג את ראשו בפני האצולה. הכאוס שישרור במותו יהיה גדול וארוך מספיק בכדי שכוחות בית טארגאריין, שיארבו מחוץ למירין, יוכלו לתקוף את העיר ולכבוש אותה במהירות. ג'האריז מקבל עליו את התוכנית, אף על פי שמבטה של ליידי אולנה מבהיר של מי היה הרעיון המקורי באמת. הוא מוכתר על ידי וויסריז לאביר, נמשך בשבעת השמנים, ויוצא לחפש ספינה.
בחוץ, מרו ממתין לו ושואל אותו היכן הכסף שלו. ג'האריז משקר ומורה לו ללכת לשומר על הארמון של איליריו ולומר לו שהוא מרו, והם יתנו לו את כספו. לאחר מכן שואל אם הוא מפליג למירין, אך מרו מקלל את ג'האריז על הזמן שגרם לו לחכות, אוסר עליו לעלות על ספינתו ואומר לו ללכת לעזאזל, ושהוא לא שווה את הטרחה והצרות. משם הוא ממשיך אל הארמון. ג'האריז מוקל מהמחשבה שלא ישוט איתו, ומחפש בנמל של פנטוס ספינה.
הוא מוצא אחת במהרה - זוהר הלבנה, אשר הקפטן שלה הוא איש מאיי הקיץ שנקרא דוולג'ראס, ואומר בחביבות לג'האריז לקרוא לו דוואל בקצרה. הוא מתרגש מהאפשרות להסיע טארגארייני בחינם, ולמרות שג'האריז חושד בו שמא זה תכסיס, הוא נותן לו את חמת הספק ומפליג איתו למסע של שבוע - מירין.
דוראן נשבע את שבועתו וחוזר למורמונט בכדי להיות מגוייס למסר המשק. מורמונט מסביר לו שפלישה של המלך מעבר לחומה, עורב לשעבר בשם מאנס ריידר, עומדת להגיע והמשמר לא קרוב ללהיות מוכן - אלף האנשים על החומה לא יחסמו את העדר העצום של מאנס, המכיל מאה אלף אנשים, ענקים וממותות. דוראן מתפלא, אך מורמונט מסביר לו שכל מה ששמע נכון, והיצורים הללו באמת קיימים. לאחר מכן, הוא אומר לדוראן שהוא שולח אותו למשימה ליישב מבצר עתיק של משמר הלילה בשם דלת-אבן. הפרצה בינו לבין המבצר השכן שלו, הנקרא משמר-אפור, מאפשר לפראים לטפס על החומה ולשלוח לשם סיורים. המטרה שלו היא פשוטה - להחזיק את המבצר כמה שיותר זמן, ולמנוע סיורים וטיפוסים של הפראים.
דוראן מבין, ונאמר שצוות של שלושים איש מגוייס אליו. מורמונט מורה לו ללכת למשרד של אאימון ולקחת ממנו את הציוד הדרוש. דוראן עושה זאת, אך לא לפני שהוא מבקש ממורמונט ללכת איתו לחדרו, שם הוא מתוודה בפניו על סוד כואב - הוא רואה אנשים מתים, מאשמה או משיגעון, או מקסם שהתעסק איתו בדרגונסטון. הוא אומר לו את כל הסיפור, לא חוסך בשום פרט, ומסביר לו שיבין אם ירצה שלא יפקד. מורמונט מעודד אותו מעט, ומסביר לו שהוא מאמין לו ומאמין בקסם. לאחר מכן, מציע לו לקחת תרופה מאאימון שתעזור לו לישון בלילה.
דוראן עושה זאת, הולך אל המשרד של המלומד הזקן ומבקש ממנו תרופה. הוא מספר לו את מצבו כמו שסיפר למורמונט, ושואל אותו אם הוא יודע על כך משהו. אאימון בתמורה מספר לו את סיפורו האישי - שהוא משושלת טארגאריין, ושגם הוא מרגיש אשמה כבדה שלא יצא לעזור למשפחתו או לאחוז בכס, כפי שביקשו ממנו כבר פעמיים, אלא נשאר בחומה. הוא אומר שכולם מבצעים את הבחירות שלהם, ושאין מה לעשות בנידון. לאחר מכן נותן לדוראן מפות ושיקוי קטן, המספיק לשבוע, שיעזור לו לישון בלילות. דוראן מודה לו ויוצא לפגוש את החבורה שהוא יוצא איתה - הוא רואה אותם במהירות, שלושים איש חסרי מצב רוח, מתוכם אחד בשם צ'ד, אשר לו כלב צייד, והילד השמן העונה לשם סאם טארלי. דוראן נאנח כשהוא מבין שעם אלו הוא צריך להסתדר, אך הוא יוצא בכל מקרה, והקבוצה מתחילה מסע רגלי קשה של שלושה ימים אל עבר המבצר ההרוס דלת-אבן.
קספר שט במשך חודש ולמד לתעב את קפטן אדוארד, שהתבדח על חשבונו ודאג למתוח אותו ולהציק לו, כנראה מתוך הנאה ולא רשעות, בכל הזדמנות. כשהם התקרבו אל היבשה בעת לילה, אורות החלו לנצנץ על החוף, ואדוארד התפלא שהבית מפעיל מגדלור או אנשים אחרים שמדריכים את הספנים להגיע בביטחה לאי. מספר רגעים אחרי שהוא אומר זאת, הספינה עולה על שרטון ומתפרקת בן רגע - לות'ר נשאר על הסיפון, מחזיק במעקה, אך קספר, קפטן אדוארד ועוד רבים מהמלחים מושלכים לכל עבר.
קספר ניסה לשחות למעלה, אך הזרם נשא אותו בחוזקה כנגד האבנים והוא נפצע. לאחר שהצליח, הרגיש בתנועה לידו, וכמעט מיד פרץ כריש לידו, נושך אותו בחוזקה ופוצע אותו חמורות. קספר ניסה לשחות הרחק ממנו, אך הכריש המשיך וכמעט קרע את יד ימינו ממקומה. במזל, קספר מצליח להכות באפו ולשחות במהרה, והכריש פנה אל מלחים אחרים שהיוו טרף קל יותר. לאחר שחייה ממושכת של חצי שעה, קספר מגיע אל החוף ומתרסק חסר כוחות עליו.
לופיניה וקייל מגיעים אחרי חודש וחצי של הפלגה לבראאבוס. הצוות מוריד את לופיניה שם, אך כשעובד נמלים מבקש מהם מס עגינה, מתפתח וויכוח בין הצדדים באשר למשלם את המס. הצוות דורש מלופיניה לשלם אותם, ולופיניה מנצלת את הוויכוח בכדי לשקר לעובד הנמלים ולומר שהאנשים הללו חטפו אותה ואנסו אותה. הצוות משלם בכעס, צועק וחושף את שקריה של לופיניה, יורק עליה וזורק עליה חצץ, ולאחר מכן שט משם.
לופיניה וקייל מסכימים שעליהם לאמץ זהויות בדויות ולהרוויח כסף בכדי לחיות בעיר, ומבקשים מעובד הנמל הכוונה לנמל - הוא מספר להם על 'המפרש הסגול', פונדק מלחים מפורסם בעיר. בדרך לשם הם רואים חיילים רבים של בית טארגאריין, הולכים כאן רגועים כאילו העיר בשליטתם. לופיניה מופתעת ומבוהלת מאוד שבית טארגאריין הגיע לבראאבוס. הם מגיעים לפונדק ושמים לב לשני דברים - הראשון, כייסו אותם. השני, שני ווסטרוזים שיושבים ושותים בשולחן בודד. מסוקרנים, הם פותחים בשיחה איתם, ולאחר זמן קצר הם מבינים שהשניים הללו הם קצת יותר מווסטרוזים רגילים, וחושדים בהם כסוכנים של בית לאניסטר שנועדו לבצע הפיכה בעיר. השניים נפרדים מהם ומוסרים להם שאם ימצאו דרך לבצע הפיכה, שידברו איתם.
בנוסף לכך, הווסטרוזים הסבירו להם מה קרה בעיר - שר הים, המושל של העיר, חולה כבר זמן רב, והעוזר שלו, לניו וויירו, שוחד על ידי הטארגאריינים בכדי לפתוח את שערי העיר ולעזור להם לכבוש את העיר בקלות. לאחר חודש של התייחסות מכובדת של החיילים אל האזרחים, העיר כבר חזרה לשגרה ובסדר עם כך שנכבשה. למזלם של כל הצדדים, השיחה לא משכה את תשומת הלב של החיילים הטארגאריינים שנמצאים בפונדק. לאחר מכן הם שוכרים חדר, ויושבים לתכנן את הצעדים הבאים שלהם.
קספר קם בקושי, ורואה את לות'ר יושב ליד חלק מההריסות של הספינה, מקיא את נשמתו בחולשה. הוא מציג סימן נשיכה דומה מהכריש, ולפני שהם מתאוששים שני חיילים של בית סולטקליף מתקרבים אליהם. קספר מנסה לטעון שהוא הלורד שלהם ומגיע בכדי להגן מפלישה של לורד ווילדמאר, אך הם תוקפים אותו כמעט מיד, אומרים בחיוך שאיש בשם קרסטמיר ישלם הרבה בשביל ראשו של קספר. אחד האנשים זורק לקספר חרב, בכדי שיגן על עצמו כיאות.
קספר מגן על עצמו, בשעה שלות'ר רץ בחולשה אל הספינה, שולף מההריסות את גרזנו. לאחר קרב קשה, בו נפצעים קספר ולות'ר, הם מביסים את שני האנשים והורגים אותם. לות'ר שואל את קספר מיהו קרסטמיר, וקספר מזהה את השם - מנהל החשבונות של אביו במשך שנים רבות, עוד משהיה ילד. הדרישה של קרסטמיר להביא את ראשו של קספר מוזרה, מכיוון שהשניים הסתדרו, גם אם לא היו חברים בנפש. לות'ר שואל את קספר לאן לפנות - האם למגדל של בית סולטקליף, הנקרא "האפרורי", או לטירה הגדולה, "לוע הנחש". קספר זוכר שמשרדו של קרסטמיר המתבודד נמצא באפרורי, ובוחר לצעוד אל לוע הנחש, מרחק הליכה של יום.
לופיניה וקייל מחליטים להזדהות מעכשיו כאחים ממזרים, וששמה של לופיניה מעכשיו יהיה אליאנה. לופיניה רוצה לקנות בית עם הכסף שהגניבה בתיקה, מאה ושמונים דרקונים. קייל מתנגד, אך היא עקשנית ולאחר ששאלו את המלצרית בפונדק איך עושים זאת, היא מסבירה שכיום כל הקניות עוברות דרך עוזרו של שר העיר, לניו וויירו. הם הולכים לארמונו של שר הים, שם משרדו, ומגלים שאף על פי קשיי השפה האנשים מסביב נחמדים והשומרים מנומסים. לעומת ווסטרוז, כאן השומרים לא לבושים בשריון מלא אלא בשריון עור קליל. הם נכנסים ומתיישבים מחוץ למשרדו של לניו, אשר שלט גדול תלוי עליו, וקייל מפענח את המילה היחידה שרשומה בו - "בפגישה".
לאחר מספר דקות, איש זקן ולבוש בבגדים מכובדים יוצא מהמשרד, ואיש זקן וצולע קם אחריו, טופח על שכמו ומוסר שהיו לו נעים להיפגש. הוא מזמין את השניים להיכנס ומתיישב בכיסאו. בבראאבוסית קלוקלת, קייל מדבר אל לניו, וכשעליו להתייעץ בסודיות עם לופיניה או לתרגם, הוא מדבר אליה בשפה הווסטרוזית, בתקווה שלניו לא יבין. לא נראה שהאיש מבין ווסטרוזית, אך כשהשניים מציינים את שמם - קייל ואליאנה פרח, שני אחים - קייל שם לב שלניו מהנהן ורושם על דפו "קייל פרח ולופיניה דווין". הם מעמתים אותו עם המידע, אך לניו מכחיש שרשם לופיניה וטוען בתוקף שרשם אליאנה. לופיניה רושמת אליאנה בבראאבוסית ומראה לו בכעס שהשמות לא זהים, אך לניו נשאר בשלו ומתעקש על כך.
קייל מציע בווסטרוזית להניח לנושא והם ממשיכים לדבר על מחירים. לאחר שסגרו ביחד על מקום ומחיר - בית קטן במרכז העיר המחובר לאמת המים של בראאבוס, שיעלה מאה מטבעות זהב - לופיניה דורשת מלניו חוזה. קייל מתלבט אם לתרגם, ובסוף מעדן את בקשתה, ולניו פורץ בצחוק. הוא מסביר לה שאין דבר כזה 'חוזה', ואם לא תהיה מרוצה מהבית תוכל לקבל את כספה בחזרה. השניים מתווכחים ולאחר שלניו אומר להם לקנות או להפסיק לבזבז את זמנו, לופיניה קמה בכעס, מקללת את לניו ואת עסקיו, ויוצאת מהחדר. קייל המתנצל יוצא, והם רואים אורח טירושי נכנס לחדרו של לניו, והשניים שמחים לראות זה את זה.
קייל כועס על לופיניה ועל הדרך בה התנהלה אל מול לניו, ומדגיש שהוא איש חשוב ושאי אפשר לזלזל בו, במיוחד שהוא יודע את שמה האמיתי מסיבה לא ברורה. לופיניה פוטרת את דאגותיו ומסבירה לו שהכל יהיה בסדר, ושעליהם ללכת לבנק הברזל שם תוכל לחפש עבודה כפקידה. הם מתקרבים ומזהים שהשומרים של בנק הברזל נראים כמו מקביליהם הווסטרוזים - לבושים בשריון מלא ורציניים. משרד קטן הוקם מחוץ לבנק, ובו יש כיסא אחד - לפקיד - ומספר דפים. קייל מבין במהירות שהפקיד מחליט אם האיש שמולו ראוי להיכנס לבנק הברזל, ובנוסף מבין שלעמוד בתור הענק, המכיל יותר משלוש מאות אנשים, יקח לפחות שלוש שעות. לופיניה מבקשת ממנו לעמוד כאן, בזמן שהיא תלך לספט הגדול של בראאבוס, וקייל מסכים לעשות זאת.
לופיניה ממשיכה ומטיילת בעיר, חווה את פלאותיה ונהנית מצבעיה הססגוניים, ומתקדמת באיטיות. היא מגיעה לספט הגדול, והרגשה של מועקה מתחילה להתבשל בליבה. כשהיא פוגשת בספטה זקנה ונעימה, היא שוטחת בפניה את סיפורה, כמעט ומתמוטטת מדמעות, ומבקש מחילה ועזרה מהאלים. הספטה עוזרת לו ואומרת לה שכדאי לה למצוא מזור בטיהור גופה. לופיניה מסכימה, והאישה לוקחת אותה לבריכה קטנה אחורית של המקדש העצום, אשר בה ישנן כמה נשים שמתרחצות, אך שום גבר.
לופיניה מתביישת אך עושה זאת, וכשהיא נכנסת למים הקרים, היא עוצמת עיניה ומהרהרת על המאורעות האחרונים. לאחר כמעט דקה שלמה במים, במהלכה מצאה את הכוח הנפשי להמשיך, היא פורצת החוצה, מרגישה מחודשת ומחוזקת. הספטה לוקחת אותה ומנגבת אותה, ולופיניה מודה לה רבות. היא שואלת לשמה, והספטה עונה ששמה הוא טיריה. לופיניה מודה לה בשנית ומתחילה לחזור אל קייל.
קייל, בנתיים, עמד בתור כמעט שלוש שעות. אנשים מולו נדחפו, צעקו, קיללו, ולאחר שוויתר לאדם אחד שנדחף בתור לפניו ואיים עליו, אנשים החלו לעקוף את קייל באופן חופשי, זורקים אותו מהתור לבסוף. קייל לא רצה לריב איתם, אך לאחר שלוש שעות שבהן עמד בחום, הוא מבין שלא התקדם סנטימטר. כשלופיניה חוזרת, הוא מבקש ממנה בכעס זמן למתוח את רגליו, והיא מאפשרת לו.
כשהם מקימים מחנה בלילה, קספר ולות'ר מדברים על קסם. לות'ר מודה במרמור שהוא פוחד ולא יודע מה לחשוב על קוסמים, ושעד לא מזמן בכלל לא האמין בו. קספר מסביר שהוא גם מאמין בקסם, ונותן לו מספר חוקים ששמע כילד על הדרך בה קסמים עובדים, ומורה ללות'ר לא להיות תינוק ולא לפחד מכך. לות'ר משיב כמעט מיד שהוא לא תינוק, אלא רק אדם הגיוני, והשניים פורשים לישון. בלילה, פצעיו של לות'ר מחמירים, ופצעיו של קספר נרפאים מעט באופן טבעי. בבוקר הם ממשיכים, ובצהריים המאוחרים השניים מגיעים אל לוע הנחש.
קספר מנסה שוב לשכנע את השומרים בכך שהוא היורש הראוי, אך הם לא משתכנעים ותוקפים אותו. קרב שני מתחיל, ולות'ר וקספר נפצעים קשה, עד שכוהן של האל הטבוע עוצר אותם, מחזיק את ידו של קספר בחוזקה מאחורי גבו. קספר מזהה את הקול, אך לא מאמין למראה עיניו - זהו אביו, ראלף סולטקליף. הוא נהג לתפוס את ידו באותה הצורה כשהיה ילד, בכדי שיתחשל. האנשים בורחים במהירות מראלף, ממלמלים שקספר התחיל את הקרב, וראלף מורה ללות'ר לא לזוז לפני שישבור את ידו של קספר. הוא דורש לדעת מה בנו עושה כאן, וכשקספר משיב בחמיצות שהוא מגיע בכדי להגן על האי מפלישה של לורד ווילדמאר, ראלף מתרצה ומשחרר אותו, ואומר לו לפגוש עם העוצר, קרסטמיר.
בדרך אל קרסטמיר, שואל קספר מה השתנה בזמן שגורש. לות'ר נשאר זועף בשתיקה, מנסה לטפל בפציעותיו הרבות שכבר מתחילות להכריע אותו. ראלף מסביר שבזמן הזה האל נגלה אליו, ושהעביר את תואר הלורד אל אחיו הצעיר דונור. קספר מקלל בליבו על ההחלטה של אביו. כשהם מגיעים למשרדו של קרסטמיר, ראלף פותח את הדלת. בפנים, האיש המבוגר בעל השיער האפור נגלה, יחד עם אחותו הבכורה של קספר, טאנדה. הם דנים על שרשרת כלשהי, וכשקרסטמיר רואה את החבורה הוא מזרז לפנות את טאנדה, שלא מתייחסת כמעט לאחיה. ראלף דוחף את קספר לחדר של קרסטמיר, ושומר את לות'ר בחוץ.
קייל מסתובב בעיר ונהנה מהגיוון שלה. הוא עוזר לגמד מטייל שלא בטוח כיצד משיגים למיטתו מלכת לילה, ואומר לו שמלכות הלילה בוחרות בעצמן עם מי לשכב. לאחר מכן, הוא פוגש בסוחר תבלינים טירושי וקונה ממנו בזול שני שקיקים המכילים תבלין פיקנטי, הטעם האהוב על קייל. הוא ממשיך לטייל משם, ונכנס אל 'הפנינה', בית תענוגות. הוא מתמקח עם הגברת האחראית ומסכים שתמורת שבועיים שינגן שש שעות בערב בפנינה, היא תיתן לו את הפעם הזאת בחינם.
לאחר שהוצבה בפניו בחירה בין שלוש בנות - האחת כהה וצעירה מאיי הקיץ, השנייה דומה ללופיניה רק עם שיער ג'ינג'י, והשלישית מבוגרת ומלאה, אך בטוחה בעצמה, הוא בוחר בנערה הדומה ללופיניה.
לאחר שיצא משם, הוא נכנס לפונדק בשם "העין הכחולה". הברמן עסוק בוויכוח עם חייל טארגארייני, ומתברר שהפונדק מלא בהם. קייל ממשיך ושואל את הברמן למה התווכח עם החייל, והאיש מסביר שהחייל הציל את חייו ומנצל יותר מדי את הזכות למשקה בחינם כל יום, מבקש לימים הבאים. קייל מהנהן וצוחק מעט עם הברמן, ושם לב שהוא ווסטרוזי. כאשר הוא שואל כיצד הגיע לכאן, האיש מסביר שגייסו אותו בכוח מההארנהול בכדי לבוא ולנהל עסק שיעזור לחיילים הטארגאריינים לשתות בלילות, אך לא אכפת לו מכיוון שהוא מקבל משכורת. לאחר עוד קצת דיון, קייל מסכים עם האיש שינגן בפונדק בבקרים ארבע שעות בתמורה למשכורות ולטיפים שיקבל מהלקוחות. מרוצה, הוא חוזר לבנק הברזל.
בנתיים, לופיניה ניסתה להידחף בתור ללא הצלחה, וכשזה נכשל היא שיחדה את כל שלוש מאות האנשים העומדים - כוכב נחושת לכל אחד. הדבר פוער חור קטן בארנקה, אך היא ממשיכה ומדברת עם הפקיד, שמתרשם מהשוחד המהיר שלה. כשהיא מבקשת להתקבל לעבודה בבנק הברזל, הוא מסביר שהם לא מחפשים עובדים. היא מודה לו על שחסך מזמנה, מאחלת לו הצלחה בעסקיו ויוצאת משם, אך לפני שהולכת לחלוטין אדם אחד יוצא במהירות מהתור, נותן לה פתק וחוזר לתור לאחר וויכוח עם האחד שתפס את מקומו. בפתק יש הוראות לבית מסחר שמחפש עובדים.
לופיניה מאושרת והולכת לקנות בגדי פקידה על פי הלבוש הבראאבוסי המסורתי, ומקבלת הנחה נדיבה מהמוכר הזקן החביב. היא אומרת לו שתקנה את הבגדים מחר, מכיוון שאינה סוחבת איתה מספיק כסף, אמצעי הגנה מאז שכוייסה.
לאחר שעתיים שחיפשו זה את זו, קייל ולופיניה נפגשים שוב בפונדק 'המפרש הסגול', קונים חדרים לשניהם ואוכלים ארוחת ערב דשנה עם התבלין החדש של קייל, שגם לופיניה אוהבת.
קספר מדבר עם קרסטמיר על המצב, ומאשים אותו בכך שניסה לחסל אותו. קרסטמיר מוחה בתוקף על ההאשמות, מסביר שאפילו לא ידע שקספר יגיע. קספר מסכים לעבור מן הנושא ומשקר לו על הפלישה של ווילדמאר. נראה שקרסטמיר מאמין לשקר, ומסביר לקספר שהוא יאלץ לחשוב על דברים רבים עד הבוקר. הוא מורה למשרתים למצוא לקספר וללות'ר חדר ולדאוג לפצעיהם, ושולח את ראלף משם, מודה לו על עזרתו. לאחר מכן, הוא שולח משרת אחד לקרוא לטאנדה חזרה למשרדו.
כשלות'ר וקספר עומדים בפני החדרים, שואל אותו לות'ר אם הוא בוטח בקרסטמיר. קספר מסביר שאין לו ברירה ושנראה לו שהאיש לא יבגוד בהם, ושהוא עוד יכול להיות בעל בריתם החשוב ביותר, מלבד אחותו האמצעית של קספר - סטפארה, אשר אהבה אותו והתנגדה לגירושו. לות'ר מהנהן ומייעץ לקספר לישון עם עין אחת פתוחה, אומר שהם במקום מסוכן יותר מאשר ים עם כרישים.