-
נפתח הרישום למשחקים בדרקוניקון 2021
ההרשמה לפעילויות השונות במסגרת כנס המשחקים של הקיץ דרקוניקון יוצאת לדרך! כל הפרטים בנושא
[מלסטרה] ויגור זאב עם כבש- עץ הרשמה(0/3-4)
- מחבר/ת הנושא Larkin
- תאריך התחלה
tkhag1
פונדקאי ותיק
שם: טלאור רוליין (Talor rolyn) קוּר'רוום
שם אמא: טלאוראנסיר (En'sir) רוליין
גזע: אנ'מירי
מקצוע: קוסם
חילוק עדיפיות:
כישרון A
תכונות B
מקצוע C
מעמד D
גזע E
רקע:
הרקע מחולק לשתי חלקים, סיפורי (שמראה את אופי הדמות ולא בהכרח ברור לחלוטין) ומסופר מגוף ראשון ויבש שמסכם עובדות.
הרקע הסיפורי די ארוך, אתה יכול לדלג עליו אם אתה רוצה
רקע סיפורי:
שם אמא: טלאוראנסיר (En'sir) רוליין
גזע: אנ'מירי
מקצוע: קוסם
חילוק עדיפיות:
כישרון A
תכונות B
מקצוע C
מעמד D
גזע E
רקע:
הרקע מחולק לשתי חלקים, סיפורי (שמראה את אופי הדמות ולא בהכרח ברור לחלוטין) ומסופר מגוף ראשון ויבש שמסכם עובדות.
הרקע הסיפורי די ארוך, אתה יכול לדלג עליו אם אתה רוצה
רקע סיפורי:
אני שונא את זה המחשבה חולפת בראשי בעודי צוחק צחוק מזוייף מאחד מסיפוריה של אמראן, לא שהיא או מישהו אחר יכול להבחין, אני מחייך ואומר "הסיפור הזה מרתק... כמעט כמוך" והסומק עולה בפניה בעודה מסיטה את ראשה בבישנות כן הסיפור הזה באמת משעמם כמעט כמוך אני מתרומם מהגדר שישבנו עליה "השמש כמעט שקעה... בואי אני אלווה אותך הביתה" הדרך עוברת השתיקה שעבורה רומנטית ועבורי היא תזכורת עכורה למה שעומד לבוא, ואכן כאשר אני מגיע לביתה אביה ממתין לנו, אמראן מחייכת לעברי בעודי ממהרת לבית החווה הגדול בזמן אביה מתקרב עלי מנסה להראות מעורר יראה ראיתי קרפדות מפחידות יותר ממך אני מחייך את החיוך הקבוע שלי, מסכה שכבר התאחה עם פרצופי. הוא מכחכך בגרונו ואומר "החזרת אותה לפני השקיעה, יפה" הייתי מחזיר אותה מוקדם יותר אם הייתי יכול "כמובן, בנות לא צריכות להסתובב בחוץ בלילה" רעיונות פאר'ליל מגעילים וברברים הוא מניד את ראשו באישור "אני עורך סעודה בעוד שבוע, אתה מוזמן לבוא ולדבר עם המשפחה" במילים אחרות אתה מאשר לי לבקש את היד של ביתך, תודה באמת, כאילו שמישהו ממכם יכול לכוון גבוהה יותר "אני אשמח! תודה רבה לך!" הוא מאפשר לעצמו לחייך "אתה בסדר ילד, לא כמו שאר בני סוגך" אני בולע את התגובה הארסית שלי ומודה לו בעודי הולך משם חבל שהסברתי לו שמרמים אותו.... אבל זה הכרחי על מנת להתקבל אליהם המחשבה מעוררת בי בחילה אליהם... שההשתקפויות יעזרו לי...
אני מגיע לבקתתה העלובה שלי כעבור זמן מה, נכנס בדלת וניגש לעבר השולחן הזעיר והיחיד בחדר שנמצא ליד ערמת בדים עלובים שמשמשים כמיטה. אני מרים מהשולחן את המראה של אימי ומביט בה בעגמומיות אני מצטער אמא, אבל נראה שגם אני אצטרך למכור את גופי בסופו של דבר... לפחות במקרה שלי קוראים לזה נישואים אני מביט במראה בעצב. אני מתגעגע עליה... עברו כבר חמישה שנים מאז, חמישה שנים מאז השיעור האחרון שלנו... חמישה שנים מאז שדיברתי אם מישהו בעל מוח... אני די בטוח שאני היחיד במקום הזה שיודע קרוא וכתוב.
אני מביט בהשתקפות שלי, ירשתי את יופיה של אימי ששירת אותה לאחר שאיבדה את עבודתה כמורה בחצר הכחולה... יש לי את העיינים האפורות שלה והשיער החום החלק שלה... אני מסיט את השיער שלי ובוהה בחלק היחיד ממני ששיך לאבי, יהיה אשר יהיה בן הכלאיים השאיר לי קרן קצרה בעלת גוון כחלחל בעורך של כשתי סנטימטר... בהתחשב במראה הכללי והאורך של הקרן אני מאמין שאימי לא הידרדרה לשירות עוגים... כנראה אחד מהלקוחות שלה נשאה את זה בדמו... הצלחתי לגרום לאמראן לקבל את זה... היד שלי מתהדקת סביב המראה, מאיימת לשבור אותה לקבל את זה?! לקבל אותי?! היא מקבלת אותי?! אני נושם עמוק מנסה להרגיע את הזעם המבעבע ואז עוזב את הביקתה, שלא אשבור משהו שם.
אני מביט בעץ בעודי מתנשף, הסימנים היחידים שהאגרופים שלי השאירו בו הם כתמי הדם, אני מביט בידיים שלי ונאנח זה היה מטומטם... אני פונה לחזור עד שריח סרוח מגיע לאפי, ריח של גופה נרקבת, אני עוקב אחריו או שזו גופה של אדם ויתכן שהוא נושא משהו בעל ערך או שזה יצור שיוכל אותי.... כך או כך זה נשמע כמו אופציה טובה. אני עוקב אחרי הריח מעורר הבחילה לעבר מערה קטנה בצלע הגבעה.
אני מציץ פנימה ונשמתי נעתקת.
במערה שוכן עוג לבוש בגלימה קרוע כשלצידו מטה מגולף, הוא יושב ומתנשם בעוד דם זורם לעתו מגדם רגלו הימנית וידו השמאלית, למרבה הפלא נראה שהוא עדיין בהקרה, שמעתי בעבר שהיצורים האילו קשוחים כמו שהם מכוערים... אני מביט למערה ואז פתאום מבין, יש כאן הזדמנות שלא תחזור על עצמה...
"אתה כנראה תמות בעוד כמה שעות אם לשפוט על פי שלולית הדם הזו" אני אומר בעודי צועד פנימה, היצור המגודל מביט בי בהפתעה לשנייה "אי-" המילים נעתקות בגרוני כאשר כוח כל שהוא דוחף אותי לעברו וידיו של העוג נלפתות סביב גרוני "ואתה תמות תוך כמה שניות" הוא אומר בעודו מהדק את ידו סביב גרוני אני עומד למות כאן הא? "או ששנינו נחייה" אני פולט עם שארית הנשימה שלי לפני שגופי מתחיל להתעוות, הוא עוצר ומשחרר מעט את האחיזה בגרוני "כמה חמוד, היצור הקטן רוצה להציל את עצמו, החיים שלך בתמורה לחיים שלי? כמה מעניין" אני לא חושב כך "חיים של בן אנוש תמורת חיים של עוג? אתה לא חושב שאני יוצא מופסד?" האחיזה שלו מתהדקת קלות "החיים שלך באמת לא שווים הרבה, ואתה צריך להרגיש כבוד. מה אתה רוצה חרק עלוב? כסף?" "אני רוצה שתלמד אותי קסם" זה הולך לכא- הוא מתיך את ראשי בקיר בעודו נוהם בזעם, אני יכול להרגיש הראש שלי כמעט מתנפץ "חרק עלוב! איך אתה מאז?! אני הענה אותך למוות!" אני מחייך לעברו מבעד לערפל הכאב ומביט בו "אם כך בחרת במוות... כמה מאכזב" הוא מביט לתוך עיני ורואה את הנחישות הקרה ואז עניו נודדות למצחי ורואות את הקרן הם מתרחבות לרגע ואז חוזרות לעיניי, ההבנה משתקפת מהם. הוא מהדק לרגע את אחיזתו, כמעט שובר את צווארי לפני שהוא מרפה ואני מתמוטט על הריצפה, נאבק להחזיר את נשימתי, זה לא מונע ממני לחייך בעודי מרים את מבטי עליו...
אני מניח את הסל ומתיישב מול "מאסטר קוּר'רוום" כפי שהוא מכנה את עצמו ובודק את הפצעים שלו, הם החלימו יפה בחודשיים האחרונים, אבל לא יפה מדי.... כמו שכוונתי "אתה מחלים היטב" הוא פולט נחירת בוז בעודי בולע את החיוך שלי, אני מוציא את המזון מהסל וספל אלכוהול שאני מגיש לו "אז מה נלמד היום מאסטר קוּר'רוום?" הוא מרוקן את הספל בזעם, הסיבה לכך מתגלה לאחר שהוא פותח את פיו "אתה ממזר מוכשר ילד, אתה כבר שולט בבסיס של שתי מסורות קסם... הגיע הזמן ללמד אותך אחת שלישית, האחת המסוכנת מכולם" הוא מחייך למראה פרצופי הלהוט "יש בך אור'מאגור ילד, אני אלמד אותך את מסורת הזימונים"...
אני צועד לעבר בית החווה הגדול אמראן לוחצת עלי לקבוע תאריך עם אביה כבר זמן רב... אני צריך עוד זמן... אני צריך עוד זמן...
אני צועד למערה בעייפות, אני לא מאמין שכבר חלפו שלושה חודשים מתוך הארבע מתוך הזמן שיש לי עד החתונה עם הפרה העלובה ההיא...
אני נכנס בחיוך בעודי אומר צוהריים טובים מאסטר קוּר'רוום" הקטע המפתיע הוא שאני באמת מתכוון לזה, הוא האדם החכם ביותר שאני יכול לדבר איתו... קוּר'רוום פולט נהמת ברכה בעודי מתיישב מולו ומוציא ספל שיכר יקר, מתנה מהאבא שמאמין שאני אהיה חלק ממישפחתו... אני אצטרך לעזוב בקרוב.
אני מושיט לו את הספל ומופתע כאשר הוא אינו מרוקן אותו בלגימה אחת אילה שותה ממנו קצת ומעביר אותו עלי, מסמן לי לשתות "אני לא אוכל ללמד אותך עוד" אני כמעט נחנק מהשיכר ומשתעל בהפתעה "למה?" אני מעביר לו את ספל השיכר, בוא לוגם ואומר "לימדתי אותך כל מה שאני יכול, השאר אתה צריך למצוא בעצמך" אני לוקח לגימה מהספל "אז סיימתי את תקופתי כשוליה?" "כן" הוא מביט בי ומרוקן את הספל "מחר אתה תחזור לכאן ונערוך דו קרב עד המוות" אני מביט בו אני לא חייב לקיים את ההבטחה הזו "כן מאסטר קוּר'רוום" אז למה לעזאזל זה לא מרגיש כמו שקר? הוא מהנהן ושנינו מביטים זה בזה...
אני עומד מתנשף, מכוסה בדם, חלקו שלי, חלקו של מאסטר קוּר'רוום וחלקו של הזוועות ששנינו זימנו... מאסטר קוּר'רוום מוטל כנגד הקיר כאשר רגלו וזרועו מוטלת מרחק מה ממנו... אני מניח את המטה כנגד מיצחו "ניצחתי מאסטר קוּר'רוום" העיניים שלי מעקצצות ולא בגלל מה שנכנס עליהם, הוא מחייך עלי "באמת יש בך אור'מאגור ילד... בזכותך אמות מידיו של קוסם אמיתי" הוא משתעל דם "אני רוצה שתיקח את שמי ואת קרני.... אתה תהייה אחד המגים הגדולים ביותר מבין כל הגזעים... אני גאה בך ילד" הוא עוצם את עניו ואני מניח לדמעות לזלוג...
אני צועד בדרך עם התרמיל על גבי המטה של מאסטר קוּר'רוום וקרנו בשרשרת על צווארי... אני הייתי נשבע שאני יכול לשמוע את הבכי של אמראן אולולי הייתי במרחק של שבוע הליכה משם, אני אוחז בקרן ומודע שוב ל מאסטר קוּר'רוום אליו וההשתקפיות שהצילו אותי מגורל של חיי איכר...
"אתה שקרן טוב טלאור אבל לא טוב מספיק" אלאנדרין אבאריל אומרה בעוד הדם קופא בעורקי אני לא יכול להיכשל עכשיו... לא אחרי חודשים של הכנות אני מביט בה ומחייך את החיוך הקבוע והמקסים שלי "מי ליידי האם מש-""אני יודעת שאתה הבן של אנסיר רוליין, מורה לשעבר שסולקה לאחר שיצא נגד בכירים ממנה, אני יודעת שהשתמש בכול טובה שהיו חייבים לה בשביל להתקרב אלי ולהצטרף לפמליה שלי, אני יודעת על כל המזימות הקטנות שעשית בשביל למצוא חן בעייני" לא... הגעתי רחוק מכדי להיכשל כאן... "אני יודעת שאימך הפכה לפרוצה ומתה מזיהום לפני כמעט שש שנים, אני יודעת מה אתה מסתיר מאחורי השיער שלך" כל כך קרוב... וכל כך רחוק בו זמנית... "אני אתן לך הזדמנות להוכיח את עצמך" אני מביט בה, עדיין קורא ברך בחדר הריק מול הכיסא שמזכיר באופן חשוד כס "מחר בחצות במגרש הנטוש יגיע אחד מהאחרים שמבקשים את חסדי, תוכיח את
עצמך ואשקול לפרוש את חסותי עליך..."
אני קורע ברך לפני אלאנדרין, שערי משוך לאחור וקרני הקצרה מחזירה את קרני הירח כמו שלולית הדם, העדות האחרונה לאותה נער שאת שמו אני אפילו לא יודע "אתה עוצמתי ערמומי אכזרי מניפולטיבי וחסר עקבות" אלאנדרין אומרת ומביטה בי "ברכותי, הצלחת להרשים אותי, יש לי משימה אחת נוספת בשביל להוכיח את נאמנותך..."
אני מגיע לבקתתה העלובה שלי כעבור זמן מה, נכנס בדלת וניגש לעבר השולחן הזעיר והיחיד בחדר שנמצא ליד ערמת בדים עלובים שמשמשים כמיטה. אני מרים מהשולחן את המראה של אימי ומביט בה בעגמומיות אני מצטער אמא, אבל נראה שגם אני אצטרך למכור את גופי בסופו של דבר... לפחות במקרה שלי קוראים לזה נישואים אני מביט במראה בעצב. אני מתגעגע עליה... עברו כבר חמישה שנים מאז, חמישה שנים מאז השיעור האחרון שלנו... חמישה שנים מאז שדיברתי אם מישהו בעל מוח... אני די בטוח שאני היחיד במקום הזה שיודע קרוא וכתוב.
אני מביט בהשתקפות שלי, ירשתי את יופיה של אימי ששירת אותה לאחר שאיבדה את עבודתה כמורה בחצר הכחולה... יש לי את העיינים האפורות שלה והשיער החום החלק שלה... אני מסיט את השיער שלי ובוהה בחלק היחיד ממני ששיך לאבי, יהיה אשר יהיה בן הכלאיים השאיר לי קרן קצרה בעלת גוון כחלחל בעורך של כשתי סנטימטר... בהתחשב במראה הכללי והאורך של הקרן אני מאמין שאימי לא הידרדרה לשירות עוגים... כנראה אחד מהלקוחות שלה נשאה את זה בדמו... הצלחתי לגרום לאמראן לקבל את זה... היד שלי מתהדקת סביב המראה, מאיימת לשבור אותה לקבל את זה?! לקבל אותי?! היא מקבלת אותי?! אני נושם עמוק מנסה להרגיע את הזעם המבעבע ואז עוזב את הביקתה, שלא אשבור משהו שם.
אני מביט בעץ בעודי מתנשף, הסימנים היחידים שהאגרופים שלי השאירו בו הם כתמי הדם, אני מביט בידיים שלי ונאנח זה היה מטומטם... אני פונה לחזור עד שריח סרוח מגיע לאפי, ריח של גופה נרקבת, אני עוקב אחריו או שזו גופה של אדם ויתכן שהוא נושא משהו בעל ערך או שזה יצור שיוכל אותי.... כך או כך זה נשמע כמו אופציה טובה. אני עוקב אחרי הריח מעורר הבחילה לעבר מערה קטנה בצלע הגבעה.
אני מציץ פנימה ונשמתי נעתקת.
במערה שוכן עוג לבוש בגלימה קרוע כשלצידו מטה מגולף, הוא יושב ומתנשם בעוד דם זורם לעתו מגדם רגלו הימנית וידו השמאלית, למרבה הפלא נראה שהוא עדיין בהקרה, שמעתי בעבר שהיצורים האילו קשוחים כמו שהם מכוערים... אני מביט למערה ואז פתאום מבין, יש כאן הזדמנות שלא תחזור על עצמה...
"אתה כנראה תמות בעוד כמה שעות אם לשפוט על פי שלולית הדם הזו" אני אומר בעודי צועד פנימה, היצור המגודל מביט בי בהפתעה לשנייה "אי-" המילים נעתקות בגרוני כאשר כוח כל שהוא דוחף אותי לעברו וידיו של העוג נלפתות סביב גרוני "ואתה תמות תוך כמה שניות" הוא אומר בעודו מהדק את ידו סביב גרוני אני עומד למות כאן הא? "או ששנינו נחייה" אני פולט עם שארית הנשימה שלי לפני שגופי מתחיל להתעוות, הוא עוצר ומשחרר מעט את האחיזה בגרוני "כמה חמוד, היצור הקטן רוצה להציל את עצמו, החיים שלך בתמורה לחיים שלי? כמה מעניין" אני לא חושב כך "חיים של בן אנוש תמורת חיים של עוג? אתה לא חושב שאני יוצא מופסד?" האחיזה שלו מתהדקת קלות "החיים שלך באמת לא שווים הרבה, ואתה צריך להרגיש כבוד. מה אתה רוצה חרק עלוב? כסף?" "אני רוצה שתלמד אותי קסם" זה הולך לכא- הוא מתיך את ראשי בקיר בעודו נוהם בזעם, אני יכול להרגיש הראש שלי כמעט מתנפץ "חרק עלוב! איך אתה מאז?! אני הענה אותך למוות!" אני מחייך לעברו מבעד לערפל הכאב ומביט בו "אם כך בחרת במוות... כמה מאכזב" הוא מביט לתוך עיני ורואה את הנחישות הקרה ואז עניו נודדות למצחי ורואות את הקרן הם מתרחבות לרגע ואז חוזרות לעיניי, ההבנה משתקפת מהם. הוא מהדק לרגע את אחיזתו, כמעט שובר את צווארי לפני שהוא מרפה ואני מתמוטט על הריצפה, נאבק להחזיר את נשימתי, זה לא מונע ממני לחייך בעודי מרים את מבטי עליו...
אני מניח את הסל ומתיישב מול "מאסטר קוּר'רוום" כפי שהוא מכנה את עצמו ובודק את הפצעים שלו, הם החלימו יפה בחודשיים האחרונים, אבל לא יפה מדי.... כמו שכוונתי "אתה מחלים היטב" הוא פולט נחירת בוז בעודי בולע את החיוך שלי, אני מוציא את המזון מהסל וספל אלכוהול שאני מגיש לו "אז מה נלמד היום מאסטר קוּר'רוום?" הוא מרוקן את הספל בזעם, הסיבה לכך מתגלה לאחר שהוא פותח את פיו "אתה ממזר מוכשר ילד, אתה כבר שולט בבסיס של שתי מסורות קסם... הגיע הזמן ללמד אותך אחת שלישית, האחת המסוכנת מכולם" הוא מחייך למראה פרצופי הלהוט "יש בך אור'מאגור ילד, אני אלמד אותך את מסורת הזימונים"...
אני צועד לעבר בית החווה הגדול אמראן לוחצת עלי לקבוע תאריך עם אביה כבר זמן רב... אני צריך עוד זמן... אני צריך עוד זמן...
אני צועד למערה בעייפות, אני לא מאמין שכבר חלפו שלושה חודשים מתוך הארבע מתוך הזמן שיש לי עד החתונה עם הפרה העלובה ההיא...
אני נכנס בחיוך בעודי אומר צוהריים טובים מאסטר קוּר'רוום" הקטע המפתיע הוא שאני באמת מתכוון לזה, הוא האדם החכם ביותר שאני יכול לדבר איתו... קוּר'רוום פולט נהמת ברכה בעודי מתיישב מולו ומוציא ספל שיכר יקר, מתנה מהאבא שמאמין שאני אהיה חלק ממישפחתו... אני אצטרך לעזוב בקרוב.
אני מושיט לו את הספל ומופתע כאשר הוא אינו מרוקן אותו בלגימה אחת אילה שותה ממנו קצת ומעביר אותו עלי, מסמן לי לשתות "אני לא אוכל ללמד אותך עוד" אני כמעט נחנק מהשיכר ומשתעל בהפתעה "למה?" אני מעביר לו את ספל השיכר, בוא לוגם ואומר "לימדתי אותך כל מה שאני יכול, השאר אתה צריך למצוא בעצמך" אני לוקח לגימה מהספל "אז סיימתי את תקופתי כשוליה?" "כן" הוא מביט בי ומרוקן את הספל "מחר אתה תחזור לכאן ונערוך דו קרב עד המוות" אני מביט בו אני לא חייב לקיים את ההבטחה הזו "כן מאסטר קוּר'רוום" אז למה לעזאזל זה לא מרגיש כמו שקר? הוא מהנהן ושנינו מביטים זה בזה...
אני עומד מתנשף, מכוסה בדם, חלקו שלי, חלקו של מאסטר קוּר'רוום וחלקו של הזוועות ששנינו זימנו... מאסטר קוּר'רוום מוטל כנגד הקיר כאשר רגלו וזרועו מוטלת מרחק מה ממנו... אני מניח את המטה כנגד מיצחו "ניצחתי מאסטר קוּר'רוום" העיניים שלי מעקצצות ולא בגלל מה שנכנס עליהם, הוא מחייך עלי "באמת יש בך אור'מאגור ילד... בזכותך אמות מידיו של קוסם אמיתי" הוא משתעל דם "אני רוצה שתיקח את שמי ואת קרני.... אתה תהייה אחד המגים הגדולים ביותר מבין כל הגזעים... אני גאה בך ילד" הוא עוצם את עניו ואני מניח לדמעות לזלוג...
אני צועד בדרך עם התרמיל על גבי המטה של מאסטר קוּר'רוום וקרנו בשרשרת על צווארי... אני הייתי נשבע שאני יכול לשמוע את הבכי של אמראן אולולי הייתי במרחק של שבוע הליכה משם, אני אוחז בקרן ומודע שוב ל מאסטר קוּר'רוום אליו וההשתקפיות שהצילו אותי מגורל של חיי איכר...
"אתה שקרן טוב טלאור אבל לא טוב מספיק" אלאנדרין אבאריל אומרה בעוד הדם קופא בעורקי אני לא יכול להיכשל עכשיו... לא אחרי חודשים של הכנות אני מביט בה ומחייך את החיוך הקבוע והמקסים שלי "מי ליידי האם מש-""אני יודעת שאתה הבן של אנסיר רוליין, מורה לשעבר שסולקה לאחר שיצא נגד בכירים ממנה, אני יודעת שהשתמש בכול טובה שהיו חייבים לה בשביל להתקרב אלי ולהצטרף לפמליה שלי, אני יודעת על כל המזימות הקטנות שעשית בשביל למצוא חן בעייני" לא... הגעתי רחוק מכדי להיכשל כאן... "אני יודעת שאימך הפכה לפרוצה ומתה מזיהום לפני כמעט שש שנים, אני יודעת מה אתה מסתיר מאחורי השיער שלך" כל כך קרוב... וכל כך רחוק בו זמנית... "אני אתן לך הזדמנות להוכיח את עצמך" אני מביט בה, עדיין קורא ברך בחדר הריק מול הכיסא שמזכיר באופן חשוד כס "מחר בחצות במגרש הנטוש יגיע אחד מהאחרים שמבקשים את חסדי, תוכיח את
עצמך ואשקול לפרוש את חסותי עליך..."
אני קורע ברך לפני אלאנדרין, שערי משוך לאחור וקרני הקצרה מחזירה את קרני הירח כמו שלולית הדם, העדות האחרונה לאותה נער שאת שמו אני אפילו לא יודע "אתה עוצמתי ערמומי אכזרי מניפולטיבי וחסר עקבות" אלאנדרין אומרת ומביטה בי "ברכותי, הצלחת להרשים אותי, יש לי משימה אחת נוספת בשביל להוכיח את נאמנותך..."
טלאור רוליין נולד לאנסיר רליין, מורה לשעבר בחצר הכחולה שעקב סיכסוך עם בכירים ממנה איבדה את עבודתה ונאלצה לנדוד משם ולהפוך לפרוצה על מנת לשרוד, היא הולידה אותו ולימדה אותו כל מה שיכלה.
טאלור נולד עם קרן עוגים קטנה שאותה הסתיר כנראה מאחד הלקוחות שלה שכנראה היה בעל דם מעורב.
אימו גידלה אותו להיות שאפתן וציני בתקווה שהוא יוכל להתעלות למעמד גבוהה אך מתה כשהוא היה בן 16 והותירה אותו במצב כלכלי קשה.
הוא נדד לחווה מצליחה בקרבת אחד מהערים ושם התחבב על בעל החווה וביתו במרוצת השנים הצליח לגרום להם לרצות בו כחתן בעודו מסתיר את הזעם והעגמומיות על הנטיב שנאלץ ללכת בו.
יום אחד הוא נתקל בעוג פצוע קשה ונכה בשם קוּר'רוום שהסכים ללמד אותו קסם, לאחר שגמר ללמד אותו קוּר'רוום ניהל איתו דו קרב קוסמים עד המוות והתגאה בטלאור כאשר ניצח אותו, נותן לו את שמו ואת קרנו.
טלאור שכעת נקרא טלאור רוליין קוּר'רוום פנה לחצר הכחולה והשתמש בכל מזימה וכל טובה שיכל לגייס על מנת להתקרב אל אלאנדרין אבאריל, אך היא ראתה דרך העמדת הפנים שלו ודאגה לחשוף את העבר שלו, היא נתנה לו להוכיח את עצמו בקרב עד המוות כנגד אחד מהאנשים האחרים שביקשו את חסדה וכאשר ניצח שלך אותו לעזור במשלכת בשביל להוכיח באופן סופי את נאמנותו וכוחו
טאלור נולד עם קרן עוגים קטנה שאותה הסתיר כנראה מאחד הלקוחות שלה שכנראה היה בעל דם מעורב.
אימו גידלה אותו להיות שאפתן וציני בתקווה שהוא יוכל להתעלות למעמד גבוהה אך מתה כשהוא היה בן 16 והותירה אותו במצב כלכלי קשה.
הוא נדד לחווה מצליחה בקרבת אחד מהערים ושם התחבב על בעל החווה וביתו במרוצת השנים הצליח לגרום להם לרצות בו כחתן בעודו מסתיר את הזעם והעגמומיות על הנטיב שנאלץ ללכת בו.
יום אחד הוא נתקל בעוג פצוע קשה ונכה בשם קוּר'רוום שהסכים ללמד אותו קסם, לאחר שגמר ללמד אותו קוּר'רוום ניהל איתו דו קרב קוסמים עד המוות והתגאה בטלאור כאשר ניצח אותו, נותן לו את שמו ואת קרנו.
טלאור שכעת נקרא טלאור רוליין קוּר'רוום פנה לחצר הכחולה והשתמש בכל מזימה וכל טובה שיכל לגייס על מנת להתקרב אל אלאנדרין אבאריל, אך היא ראתה דרך העמדת הפנים שלו ודאגה לחשוף את העבר שלו, היא נתנה לו להוכיח את עצמו בקרב עד המוות כנגד אחד מהאנשים האחרים שביקשו את חסדה וכאשר ניצח שלך אותו לעזור במשלכת בשביל להוכיח באופן סופי את נאמנותו וכוחו
עריכה אחרונה:
Larkin
פונדקאי ותיק
ממש אהבתי את הרקע והוא כתוב מצויין. כמה שאלות:
האם אתה רוצה שידעו שהוא עובד עבור אלאנדרין או שהיא פשוט ביקשה מאביה שיצרף אותו?
ברקע הזכרת כמה פעמים את ההשתקפויות. האם הוא מאמין יחסית או שזאת רק צורת ביטוי שמגיעה מאימו?
נשמע שהוא מאוד אופורטונסטי, הוא מצטרף למשימה הזאת רק בשביל להתחבב על אלאנדרין או שהוא מקווה ליצור קשרים גם עם גורמים מרכס קאראנסיל?
האם אתה רוצה שידעו שהוא עובד עבור אלאנדרין או שהיא פשוט ביקשה מאביה שיצרף אותו?
ברקע הזכרת כמה פעמים את ההשתקפויות. האם הוא מאמין יחסית או שזאת רק צורת ביטוי שמגיעה מאימו?
נשמע שהוא מאוד אופורטונסטי, הוא מצטרף למשימה הזאת רק בשביל להתחבב על אלאנדרין או שהוא מקווה ליצור קשרים גם עם גורמים מרכס קאראנסיל?
tkhag1
פונדקאי ותיק
הוא מקווה להפוך לחלק מהפמליה שלה בתור התחלה והוא מנסה ליצור כמה שיותר קשרים, לא אכפת לו עם מי, קשרים הם קשרים.
לגבי הקשר עליה זה תלוי בה.
הוא שאפתן מאוד ובדרכו להיות הקוסם הגדול ביותר שהעולם הזה אי פעם הוא יותר מישמח להפוך ללורד בשלב זה או אחר. הוא גם מקווה לשבות את אלאנדרין בקסמו כמו שהוא שבה את הנערה מהכפר, אבל הוא מציאותי בנוגע לסיכויי ההצלחה הקלושים שלו.
הוא חצי מאמין בהשתקפיות וחצי באלי העוגים (המאסטר שלו לימד אותו את האמונה שלו) והוא לא יהסס להתפלל לשני הצדדים בשביל הצלחה ולהראות להם כבוד. אם כי הפומביות של זה תלויה בסביבה.
אגב איזה לחשים באסכולת הירח פועלים על בני ברית? (כמובן מתוך הנחה שזו האסכולה הראשית שלך) כל הלחשים מלבד שריון אור ירח או רק לחשים בעלי תיאור ברור של "מה קורה אם אתה מטיל את זה על מישהו אחר"?
אני די בטוח שזו האופציה הראשונה אבל אני רוצה לוודא את זה.
לגבי הקשר עליה זה תלוי בה.
הוא שאפתן מאוד ובדרכו להיות הקוסם הגדול ביותר שהעולם הזה אי פעם הוא יותר מישמח להפוך ללורד בשלב זה או אחר. הוא גם מקווה לשבות את אלאנדרין בקסמו כמו שהוא שבה את הנערה מהכפר, אבל הוא מציאותי בנוגע לסיכויי ההצלחה הקלושים שלו.
הוא חצי מאמין בהשתקפיות וחצי באלי העוגים (המאסטר שלו לימד אותו את האמונה שלו) והוא לא יהסס להתפלל לשני הצדדים בשביל הצלחה ולהראות להם כבוד. אם כי הפומביות של זה תלויה בסביבה.
אגב איזה לחשים באסכולת הירח פועלים על בני ברית? (כמובן מתוך הנחה שזו האסכולה הראשית שלך) כל הלחשים מלבד שריון אור ירח או רק לחשים בעלי תיאור ברור של "מה קורה אם אתה מטיל את זה על מישהו אחר"?
אני די בטוח שזו האופציה הראשונה אבל אני רוצה לוודא את זה.
עריכה אחרונה:
Kasai
פונדקאי פעיל
שם: לירין [אין לי עדיין רעיון לשם משפחה מתאים]
מקצוע: גנבת
דירוגים:
גזע - E
מקצוע - D
תכונות - B
כישרונות - A
מעמד חברתי - C
כישרון יצירה: אלכימיה
רקע:
לירין היא צעירה אנמירית שהתחנכה ב"ארמון השוקע" ונשלחה בגלל נסיבות מסויימות שהיא לא מרבה להזכיר לקרובי משפחה רחוקים בולקוריל עילית
הדוד הרחוק שאצלו לירין מתארחת הוא אחד מהקצינים של לורד אבריל והוא זה שהמליץ עליה להצטרפות למשימה
מקצוע: גנבת
דירוגים:
גזע - E
מקצוע - D
תכונות - B
כישרונות - A
מעמד חברתי - C
כישרון יצירה: אלכימיה
רקע:
לירין היא צעירה אנמירית שהתחנכה ב"ארמון השוקע" ונשלחה בגלל נסיבות מסויימות שהיא לא מרבה להזכיר לקרובי משפחה רחוקים בולקוריל עילית
הדוד הרחוק שאצלו לירין מתארחת הוא אחד מהקצינים של לורד אבריל והוא זה שהמליץ עליה להצטרפות למשימה
tkhag1
פונדקאי ותיק
אני די בטוח שזה לא נכון במקרה של קוסם... למעשה אני די בטוח שאתה כן מקבל נקודות אבל במקרה של תמרוני נשק אתה יכול לקבל אותם רק בדרגה 3 בעוד קסמים אתה יכול לקבל כבר בדרגה 1.
לכל הפחות זה מה שאני מבין מכאן:
טוען...
members.pundak.co.il
ממה שאני רואה אנחנו מקבלים נקודות נסיון ואימון זהות וכמות של נקודות כישרון זהה מלבד בעליית דרגה שהיא כפולה במקרה הזה, כלומר במקרה של דרגה 3 20 נקודות ניסיון ואימון, ו80 נקודת כישרון, במידה ואנחנו משחקים עם החוק האופציונלי של נקודות מוגברות לבעלי דירוג כישרון B A יהיה מדובר ב84 עבור דמות בעלת דירוג כישרון B ו88 עבור דמות בעל כישרון מדירוג A.
באשר להתקדמות של יצירה... זה מסובך יותר לקבוע את הרמה שלו... אני חושב שדמות בעלת כישרון יצירה ודירוג B שמתחילה עם כישרון יצירה מדרד 1 תוכל להיות על 50% להגעה לדרג הבא. דמות בעלת דירוג A מקבלת 50% לכל אחד מהכישרונות שלה (בין אם הם מדרג 1 או 2) אם כי במקרה הזה אני ממליץ להתייעץ עם מנהל השיטה, אולי מומלץ לעשות זאת גם לגבי הכסף ההתחלתי של הדמות.
עריכה אחרונה:
Larkin
פונדקאי ותיק
לקוסם יש את הלחשים הבסיסיים של האסכולה שהוא מקבל את חלקם מדרגה 1 אבל רק מדרגה 3 היא יכולה להתחיל לקנות לחשים מדרג 1 ומעלה עם נקודות אימון.
הלחשים הראשונים האלו הם כמו שיסוף פראי בשביל הלוחם רק שהם מקבלים אותם בדרגה 1 במקום 3.
נשמע מעניין כקונספט אבל כדאי לפרט יותר.
למה היא נשלחה מהארמון?
איך מישהי אצילה הופכת לגנבת?
יותר על הדוד שאצלו היא מתארחת. מה החשיבות שלו?
למה היא נשלחה מהארמון?
איך מישהי אצילה הופכת לגנבת?
יותר על הדוד שאצלו היא מתארחת. מה החשיבות שלו?
Larkin
פונדקאי ותיק
אני חושב ש50% זה די הרבה בשביל דרגה 3. שים לב שצריך לעבור רק שתי הרפתקאות כדי להגיע אליה. אז נניח שהדמות יצרה חפץ אחד בהצלחה ולמדה כמה ימים עם אומן זה רק 30% ולדמות בדירוג בעל מלאכה זה יהיה אפילו פחות.
tkhag1
פונדקאי ותיק
בדקתי, מתברר שאני באמת טועה, מקבלים רק מדרגה 3.
אגב הלכתי ושאלתי לגבי כמה דברים נוספים, וביררתי כמה פרטים מועילים:
עושר התחלתי (בונסף לציוד ההתחלת)י:
E: בין כלום ל-10 באן.
D: בין 10 ל-30 באן.
C: בסביבות 50-100 באן.
B: בסביבות 250-500 באן
E: בסביבות 750-1000 באן
לכישרונת יצירה מומלץ להתחיל ללא התקדמות, ואם כן מחליטים לתת משהו צנוע בין 10%-25% אחוז ללא קשר לעדיפות הכישרון ביצירת הדמות.
אגב הלכתי ושאלתי לגבי כמה דברים נוספים, וביררתי כמה פרטים מועילים:
עושר התחלתי (בונסף לציוד ההתחלת)י:
E: בין כלום ל-10 באן.
D: בין 10 ל-30 באן.
C: בסביבות 50-100 באן.
B: בסביבות 250-500 באן
E: בסביבות 750-1000 באן
לכישרונת יצירה מומלץ להתחיל ללא התקדמות, ואם כן מחליטים לתת משהו צנוע בין 10%-25% אחוז ללא קשר לעדיפות הכישרון ביצירת הדמות.
האיש הצעיר
פונדקאי ותיק
אני מניח שבE התחתון התכוונת לA?
ללירקין - כמה אני מקבל? יש לי דירוג B הון ומעמד חברתי.
Kasai
פונדקאי פעיל
לירין חיטטה פעם אחת יותר מדי באזורים אסורים לגישה בארמון השוקע ונתפסה.
הגבירה האדומה כהרגלה במקרים כאלו גירשה אותה מאדמותיה, למרות שתחנוני משפחתה הובילו להמתקת העונש ככה שהגירוש הוא לא לצמיתות אלא "רק" לכמה שנים. וכך היא נשלחה עם מכתב בקשה ומתנות אל הדוד כדי שיארח אותה ויעזור לה במהלך הגלות שלה. ה"דוד" הוא למעשה בן דוד רחוק של ההורים שלה, והרפתקן לשעבר שמשרת כקצין בגדוד הסערה הכחולה. הוא טיפוס מחוספס שמאמין שאנשים צריכים להוכיח את עצמם במו ידיהם [או חרבותיהם] ולכן הוא עוזר לה להשיג הזדמנות להוכיח שהיא שווה משהו ולא סתם ילדה מפונדרקת וחטטנית
הגבירה האדומה כהרגלה במקרים כאלו גירשה אותה מאדמותיה, למרות שתחנוני משפחתה הובילו להמתקת העונש ככה שהגירוש הוא לא לצמיתות אלא "רק" לכמה שנים. וכך היא נשלחה עם מכתב בקשה ומתנות אל הדוד כדי שיארח אותה ויעזור לה במהלך הגלות שלה. ה"דוד" הוא למעשה בן דוד רחוק של ההורים שלה, והרפתקן לשעבר שמשרת כקצין בגדוד הסערה הכחולה. הוא טיפוס מחוספס שמאמין שאנשים צריכים להוכיח את עצמם במו ידיהם [או חרבותיהם] ולכן הוא עוזר לה להשיג הזדמנות להוכיח שהיא שווה משהו ולא סתם ילדה מפונדרקת וחטטנית
Larkin
פונדקאי ותיק
הכמות המדויקת תלויה בסיפור הרקע של הדמות ואני אקבע את זה אישית עם מי שיש לו כשרונות יצירה.
Kasai
פונדקאי פעיל
הבנתי שבדירוג C קיימת גם אופציה לדמויות ממעמד B שאיבדו/יש להן מחסום מלהשתמש בקשרים והמשאבים שלהן...
בגדול היא טיפוסה קצת תמימה שמחפשת דברים שיעניינו אותה ולא כלכך שמה לב לסכנות ולצרות שהיא קבוע נכנסת אליהן
וזה מה שגזר הדין של הגבירה האדומה יצר, כי היא כרגע מנותקת מהמשפחה שלה ומכל החברות והקשרים שהיו לה. חוץ מזה שכנראה שכשלירין נתפסה כל מה שהיה בכליה נפרק ונבדק [ואולי משהו שהיה שם הוביל לגזר הדין החריף, ובטח כלפי תלמידה בבית הספר...]
"תקשיבי ותקשיבי טוב, פה זה לא הבית של אמא שלך. פה את לא הולכת לאכול בחינם ולהסתבך בצרות" את החודשים שעברו מאז דודי קיבל אותי לביתו העברתי בתור נערת השליחויות של הפלוגה שהדוד מפקד עליה. שיעמום המחץ. הרבה יותר הייתי שמחה ללכת לטייל איפשהו ואולי גם למצוא צמחים או דברים מעניינים אחרים