".. ולגבי בארוב השועל..", עכברוש ניסה לנסח את דבריו, "אולי שגיתי כשהרגתי אותו. בוודאי אתה יכול לשער לעצמך את אותם רגשות שעברו בי לאחר שראיתי אותו שם, עומד כולו זחוח לאחר שגנב מאיתנו את הקריסטל". הוא הסתובב מהמרפסת הקטנה שהשקיפה על הרחוב למטה וחזר אל הכיסא אל מול מארחו, שכל אותה עת הקשיב לו מרותק. "בעתיד לא אשגה כך, זה בטוח. אין מחשבה, ואין רגשות, רק פעולות והחלטות. זה משעול שהתחלתי לצעוד בו רק לאחרונה, אך הוא מסקרן אותי. אולי זה מה שביתו החיננית של צל ההובנה הייתה צריכה, אם הסיפורים שלך עליה נכונים" הוא חייך מאוזן לאוזן, "אבל אז היה לי הרבה יותר משעמם".
"הסיפורים שלי אמינים ככל שהם יכולים להיות." קולו של המארח התרומם בנרגנות. "לא לחינם אני צפון כאן בסדנה ובספריות, חוקר את העידן הראשון בזמן שאתה משתובב עם חבריך בדרום. זהו התפקיד שלי, ואל תפקפק בי כמו שאני לא מפקפק באלימות הפזיזה שאתה משלח לכל עבר". האדם הזקן קם מכסאו, מעט מרוגז, אצבעו מופנית כלפי עכברוש המחוייך.
"אתה באמת צריך לצאת מעט ולראות את השמש במלוא הדרו יותר, ולא רק בכתבים הישנים." עכברוש ניגש אליו מרוצה מתמיד. "הרגע ידיד ותיק, אתה יודע שאני סומך עליך לגמרי"
הסדן של נקסוס הרשה לעצמו להרגע, ושחרר חיוך קל. עכברוש לחץ את ידו והחזיק בכתפו. "ועכשיו, בוא והסבר לי מעט על זרימות מהות, בקרוב אצטרך לצאת שוב."
"הסיפורים שלי אמינים ככל שהם יכולים להיות." קולו של המארח התרומם בנרגנות. "לא לחינם אני צפון כאן בסדנה ובספריות, חוקר את העידן הראשון בזמן שאתה משתובב עם חבריך בדרום. זהו התפקיד שלי, ואל תפקפק בי כמו שאני לא מפקפק באלימות הפזיזה שאתה משלח לכל עבר". האדם הזקן קם מכסאו, מעט מרוגז, אצבעו מופנית כלפי עכברוש המחוייך.
"אתה באמת צריך לצאת מעט ולראות את השמש במלוא הדרו יותר, ולא רק בכתבים הישנים." עכברוש ניגש אליו מרוצה מתמיד. "הרגע ידיד ותיק, אתה יודע שאני סומך עליך לגמרי"
הסדן של נקסוס הרשה לעצמו להרגע, ושחרר חיוך קל. עכברוש לחץ את ידו והחזיק בכתפו. "ועכשיו, בוא והסבר לי מעט על זרימות מהות, בקרוב אצטרך לצאת שוב."
