ממלכה -
IN
"אני נותן לך את מילתי שאני אתנהג יפה. אני לא הולך ומתנקש במלכים, אתה יודע... אבל היום עוד צעיר. נראה לאן נגיע" הוא קד בפני אלרניר קידה פשוטה, אך לא מבוז, אלא מויתור והסכמה. לאחר מכן הוא מסתכל על המטה בידיו של סיד.
"כי הכיסא רגיל. מטה" הוא אומר, ומפסיק להישען על הקיר. "הילמאר, כן? איפה גדלת?" הוא אומר בזמן שהוא לוקח את המטה מסיד. "אני אחזיר לך אותו כשתשוב לעיר, כפי שהבטחתי. אבל הוא לא עוזב את גבולות העיר. אתה תאבד לי אותו".
"מה זה משנה?" שואל הילמאר בחשד, מצמצם את עיניו.
"אני אוהב לדעת עם מי אני יוצא לדרך".
"גדלתי באדמות האלפים, אם זה מספק אותך. רוצה לקרוא לי בוגד?" נראה שהוא מוכן לזה.
בולרוט צוחק. "על שנולדת שם?" הוא יורד במדרגות, מחווה להם לבוא אחריו. הריח חוזר וחודר לנחיריהם, אך נראה שבולרוט והילמאר רגילים בכך. נראה אפילו שהילמאר מעט נהנה מהריחות. "הם חזקים יותר במסדרונות האקדמיה" אומר הילמאר.
"היית באקדמיה?" שואל בולרוט, המום מעט.
"פעם אחת. חיפשתי אחרי מישהו חשוב. לא מצאתי אותו שם" הילמאר מושך בכתפיו. "ועכשיו ישנו מישהו חשוב אחר. אני מודה לכם שאתם עוזרים לי" הוא לוחץ את ידו של אלרניר, ולאחר מכן לוחץ את ידו של סיד.
כשהם מגיעים אל הרחובות, נראה שהיום רק התחיל. הדוכנים מוקמים, הסוחרים מתחילים לפתות את עוברי האורח לקנות מוצרים, והאנשים הפשוטים יוצאים לסחור ולדבר זה עם זה. בולרוט שולף מכיס חולצתו טבעת ונותן אותה לאלרניר. "תלבש אותה. ככה אני אוכל לדעת שאתה חוזר העירה. אני לא עומד לבלות את כל היום שלי פה ולחכות לכם, הא? יש לי דברים לעשות, דברים לארגן לקראת המסע. אני לוקח לעצמי את החופש לשכור לנו סוסים" בולרוט מביט בשמש פעם אחת, ונראה מחויך מעט. "בהצלחה" הוא אומר, הפעם בלי הנימה הצינית הרגילה שמתלווה לדבריו. הוא הולך ברחוב, נעלם בין הקהל.
"טיפוס מוזר" אומר הילמאר, מגרד בראשו. "בחיי לא ראיתי מישהו כל כך זריז, ציני ובטוח בעצמו. הוא נראה יותר כמו חביב הבחורות מאשר כמג הממוצע" הם מתחילים ללכת אל עבר שערי העיר.
"אני בעצם לא יודע עליכם כלום... יש לי את הכבוד להסתובב בחברת אציל, אך מאיזו משפחה? ומי אתה, בכלל? בהתחלה נראית לי העוזר הקטן של בולרוט, אבל אחזת במטה מספיק זמן בכדי שאני אפקפק בשליטה שלו עליך".
"אני נותן לך את מילתי שאני אתנהג יפה. אני לא הולך ומתנקש במלכים, אתה יודע... אבל היום עוד צעיר. נראה לאן נגיע" הוא קד בפני אלרניר קידה פשוטה, אך לא מבוז, אלא מויתור והסכמה. לאחר מכן הוא מסתכל על המטה בידיו של סיד.
"כי הכיסא רגיל. מטה" הוא אומר, ומפסיק להישען על הקיר. "הילמאר, כן? איפה גדלת?" הוא אומר בזמן שהוא לוקח את המטה מסיד. "אני אחזיר לך אותו כשתשוב לעיר, כפי שהבטחתי. אבל הוא לא עוזב את גבולות העיר. אתה תאבד לי אותו".
"מה זה משנה?" שואל הילמאר בחשד, מצמצם את עיניו.
"אני אוהב לדעת עם מי אני יוצא לדרך".
"גדלתי באדמות האלפים, אם זה מספק אותך. רוצה לקרוא לי בוגד?" נראה שהוא מוכן לזה.
בולרוט צוחק. "על שנולדת שם?" הוא יורד במדרגות, מחווה להם לבוא אחריו. הריח חוזר וחודר לנחיריהם, אך נראה שבולרוט והילמאר רגילים בכך. נראה אפילו שהילמאר מעט נהנה מהריחות. "הם חזקים יותר במסדרונות האקדמיה" אומר הילמאר.
"היית באקדמיה?" שואל בולרוט, המום מעט.
"פעם אחת. חיפשתי אחרי מישהו חשוב. לא מצאתי אותו שם" הילמאר מושך בכתפיו. "ועכשיו ישנו מישהו חשוב אחר. אני מודה לכם שאתם עוזרים לי" הוא לוחץ את ידו של אלרניר, ולאחר מכן לוחץ את ידו של סיד.
כשהם מגיעים אל הרחובות, נראה שהיום רק התחיל. הדוכנים מוקמים, הסוחרים מתחילים לפתות את עוברי האורח לקנות מוצרים, והאנשים הפשוטים יוצאים לסחור ולדבר זה עם זה. בולרוט שולף מכיס חולצתו טבעת ונותן אותה לאלרניר. "תלבש אותה. ככה אני אוכל לדעת שאתה חוזר העירה. אני לא עומד לבלות את כל היום שלי פה ולחכות לכם, הא? יש לי דברים לעשות, דברים לארגן לקראת המסע. אני לוקח לעצמי את החופש לשכור לנו סוסים" בולרוט מביט בשמש פעם אחת, ונראה מחויך מעט. "בהצלחה" הוא אומר, הפעם בלי הנימה הצינית הרגילה שמתלווה לדבריו. הוא הולך ברחוב, נעלם בין הקהל.
"טיפוס מוזר" אומר הילמאר, מגרד בראשו. "בחיי לא ראיתי מישהו כל כך זריז, ציני ובטוח בעצמו. הוא נראה יותר כמו חביב הבחורות מאשר כמג הממוצע" הם מתחילים ללכת אל עבר שערי העיר.
"אני בעצם לא יודע עליכם כלום... יש לי את הכבוד להסתובב בחברת אציל, אך מאיזו משפחה? ומי אתה, בכלל? בהתחלה נראית לי העוזר הקטן של בולרוט, אבל אחזת במטה מספיק זמן בכדי שאני אפקפק בשליטה שלו עליך".
