מהדורה 3/3.5 מהי בעצם נטייה נייטרלית?

[Cesc]

שלום,
אני מנסה להבין למה בבחירה בין טוב לרע יש נייטרליות, ואנסה להסביר את צורת המחשבה שלי, כדי שתוכלו להסביר לי יותר בקלות איפה אני טועה.
מבחינתי, השאלה האם אתה טוב או רע היא בינארית - האם יש לך בעיה לעשות דברים לא מוסריים?
אם יש לך בעיה לעשות דברים לא מוסריים - אתה טוב.
אם אין לך בעיה לעשות דברים לא מוסריים - אתה רע.
כלומר, רוע אינו כזה שמחפש בכוונה לעשות רוע (זו נראית לי מחשבה קצת מוזרה), אלא הוא מחפש למקסם את האינטרס האישי שלו (בדומה לטוב), ואין לו הגבלה של לעשות רק דברים מוסריים (בניגוד לטוב).
ואז במצב כזה, אני לא מבין איפה יש מקום לנטייה הנייטרלית.
מה אני מפספס?

עריכה: הסבר אפשרי שחשבתי עליו, אבל אני לא בטוח שהוא aligned עם ההגדרות של מבוכים ודרקונים:
דמות טובה - מחפשת למקסם אינטרס חברתי, תוך שנמנעת מפגיעה באחרים
דמות נייטרלית - מחפשת למקסם אינטרס אישי, תוך שנמנעת מפגיעה באחרים
דמות רעה - מחפשת למקסם אינטרס אישי
כלומר מה שאני תיארתי כטוב בפסקה הקודמת הוא למעשה נייטרלי.

תודה רבה לעוזרים

(בחרתי תווית של מהדורה 3.5 כי זו המהדורה ששיחקתי, אבל אני מניח שהשאלה רלוונטית גם למהדורות אחרות)

 

[גאלאן]

מבוכים ודרקונים מציעה שתי דרכים להסתכל על זה.

הדרך הראשונה היא שבעולם המערכה הגנרי של מהדורה 3.5, רוע הוא כוח קוסמי אקטיבי בפועל להגדלת הרוע בעולם. שדים ושטנים הם לא סתם אנוכיים ומקדמים את עצמם, מטרת קיומם היא הפצת הרוע. בדיוק כמו שמלאכים וארכונים הם לא סתם מתחשבים, מטרת קיומם היא הפצת הטוב. יש גם חוצנים שמייצגים גם את הכוח הקוסמי של הנטייה הנייטרלית (נדמה לי שהם נקראים רילמני? הם היו מוזרים ולא פופולריים), אבל יש גם הרבה חוצנים שפשוט לא מתעסקים בקרב בין טוב ורע, ולכן הם נייטרלים. הסלאאד, לדוגמה - הם יצורי כאוס שאכפת להם מכאוס, הם לא כל כך נכנסים לריבים בין טוב ורע הקוסמיים, יש להם מאבקים אחרים.

הדרך השנייה היא פחות או יותר מה שהצעת בעריכה. טוב ורע קיימים גם בלי ההיבט הקוסמי שלהם, ואנשים ש"בערך באמצע" הם נייטרלים.

 

[Blue Beetle]

נטייה לאורך הדורות היא מושג משתנה.
הגישה המודרנית אצל רוב השחקנים היא להתעלם מנטיות.

בתחילת ימיה של מו"ד, בהשראת הספרים של מייקל מורקוק, נטייה אינה עניין מוסרי אלא כוח קוסמי. אתה יכול להיות משויך לאחת הנטיות או לא משויך (ניטרלי).

במהדורות מאוחרות יותר, הנטייה הפכה פחות לכוח קוסמי ויותר לפילוסופיה מוסרית. לנטייה יש שני צירים: טוב מול רע וסדר מול כאוס.
בציר הטוב-מול רע, הטוב מוכן לתעדף את הצרכים של אחרים על חשבון טובתו, אפילו תוך כדי הקרבה. הרע יתעדף את הצרכים של עצמו, אפילו ע"י פגיעה באחר ועשיית מעשים לא מוסריים. הניטרלי, כפי שכתבת, הוא איזון בינהם. צריך לזכור שזהו רצף - גם למישהו מאד אנוכי יכולים להיות גבולים מוסריים.

הציר של סדר מול כאוס מדברות על אמונה וציות לחוקים.

כאמור, הגישה המודרנית יותר מחליפה נטייה בדברים אחרים: כמו מניעים, ערכים, קשרים ונאמנויות.

 

[Gray Gandalf]

בעולם המערכה הגנרי של מהדורה 3.5, רוע הוא כוח קוסמי אקטיבי בפועל להגדלת הרוע בעולם.

אם ככה, שודד שרוצח כדי להשיג את מבוקשו למען עצמו בלבד הוא לא רע?
לדעתי טוב זה לא רק מישהו שלא מוכן לעשות מעשים זדוניים ולא מוסריים, אלא גם מישהו שמנסה לעשות את הדבר ההפוך: לעזור לאחרים. ניטרלי זה מישהו שלא מוכן לעשות מעשים רעים, אבל גם לא מנסה לעזור לאחרים למען הטוב, אלא אם כן הם חברים שלו או קרובי משפחה שלו, ואז זה לא קשור לטוב או רע.
זה מאוד בקצרה. צריך גם לקחת בחשבון שכל דמות טובה עושה קצת מעשים רעים בדרך כלל ולהפך, העניין הוא מה היא עושה בדרך כלל ומה בפועל אנשים חושבים עליה, כי בסופו של דבר, מי שמחליט מה טוב ומה רע הם אנשים.

 

[Kol Korran]

ראשית כל- יש על כך המון דיונים, וזה מאוד מורכב, ומוסריות אינה דבר כה פשוט, חדה וחלק, כמו שמצוייר במו"ד. דילמות אתיות ומקצוע האתיקה נובעים מעצם המורכבות.

ולאחר ההקדמה הזו, אם אנסה לתמצת לפחות את גישתי לציר טוב- ניטרלי- רע, גישתי היא כזו:
# טוב: שם את טובת הכלל מעל שלו, ומוכן לסכן את עצמו לשם כך.

# רוע: שם את שאיפותיו וטובתו לפני אחרים, ומוכן לסכן אחרים לשם כך.

# ניטרלי: בגדול מי שאל מגיע לקיצוניות של שתי הנטיות- ללא עקרון של הקרבה (טוב) או של ניצול (רוע). ייתכן שהוא שם את טובת הכלל מעל שלו, אך לא מוכן לסכן את עצמו לשם כך, או שהוא שם את טובתו מעל השאר, אך לא עד כדי סיכונם לשם כך. או כל דבר באמצע.

שים לב שמדובר על העקרונות המנחים במרבית הזמן, וכמובן שיש מקרים חריגים, ולא פחות חשוב- מערכות יחסים אישיות או ארגוניות (לדוגמא עם משפחה, אהובים, אוייבים, בני ברית, ועוד).

מה שמשגע אותי בדיונים על "נטייה", היא שהרב שוכחים את משמעות המילה- זו נטייה, ומטרתה להוות כלי עזר למשחק הדמות, לא מגבלה חדה וקשה.

במידה ותרצה (ואם יהיה זמן), אסביר את תפיסתי לגבי סדר- ניטרלי- כאוס (ו"ציות לחוק" הוא הרבה פחות מרכזי בכך), וכיצד האינטראקציה עם הציר השני, אך זה דיון נוסף ומורכב, ולא פחות חשוב- כמעט וודאי שאנשים לא יסכימו. כמו שאמרתי בהתחלה- אתיקה ומוסר הם מורכבים מאוד, ולא פשטניים.

בהצלחה!

 

[BadBug]

כשמדברים על ניטרליות אני קודם כל חושב על הדוגמה של בעלי חיים.
אני מניח שאנחנו מסכימים שאין אצלהם את ההבחנה בין טוב לרע מבחינה מוסרית, הם פשוט חיים את חיהם כדי לשרוד, חלקם מגינים גם על בני מינם, אין במקרה הזה כלל עניין לטוב או רע.

נייטרליות נועדה לייצג את הגוונים האפורים שבין הטוב והרע.
דמויות או אנשים נייטרליים עשויים לא לדבוק לחלוטין בטוב או ברע.
דמות נייטרלית יכולה להאמין בצורך לאזן בין טוב ורע, ורואה את שניהם ככוחות הכרחיים בעולם.

איזון - לדוגמה, דרואידים במו"ד שמנסים לשמור על האיזון הטבעי בין חיים ומוות.

אדישות או חוסר מעורבות - הנייטרליות יכולה לייצג דמות שאינה רואה את עצמה כקשורה במוסר או אתיקה בצורה חזקה. הם יכולים להעדיף להימנע מעימותים בין טוב ורע ולבחור בפעולות שלא יטו את המאזן.

אינטרס עצמי, אך עם גבולות - דמות נייטרלית אולי תפעל לפי האינטרס העצמי שלה, אך היא אינה מחויבת לרוע או לטוב. ייתכן שהיא תעשה מעשים טובים או רעים בהתאם לנסיבות, אך לא תתמסר לאף צד באופן עקבי.

מורכבות מוסרית - נייטרליות מייצגת את המורכבות שבהתנהגות האנושית. לדוגמה, אדם עשוי לפעול בצורה מוסרית ברוב הפעמים, אך במצבים מסוימים, הוא עלול לבחור בדרך פחות מוסרית אם הוא מרגיש שזה נחוץ.

 

[המפקד האלמוני]

הנחת היסוד במו"ד בדרך כלל היא שנטיה טובה כוללת מרכיב נכבד של אלטרואיזם.
אבל, אפשר להתווכח על זה מכמה זוויות, למשל:

- אלטרואיזם דורש ממך להסתכן למען אחרים ולהתחלק איתם. יש מצב שהם פשוט אנשים רעים שמנצלים אותך ותופסים עליך טרמפ. תחשוב למשל על מדינה מזרח תיכונית מסויימת בה יש כת מוות של אנשים שבעד מלחמות והקרבה אבל בעצמם משתדלים לא להתגייס בכלל או להתגייס לפחות זמן.

- אלטרואיזם הוא סוג של עקרון הכבדה שבאמצעתו בעלי הכוח והמעמד מפגינים את עוצמתם על פני מי שהם רואים בהם חלשים ונחותים מהם. מי שעוזר לאחרים לא עושה זאת מטוב לב גרידא, אלא כדי להראות שהוא חזק ובעל משאבים שהוא יכול להקריב ולכן לא כדאי להתעסק איתו. תחשוב למשל על כל מיני עשירים שמשיגים כסף בדרכים מפוקפקות אבל מקפידים לתרום בהפגנתיות לצדקה, בעיקר אם זה אומר להקים מבנה רפואי או חינוכי ששם משפחתם מתנוסס עליו.


- אלטרואיזם הוא שיטה לסחיטה רגשית. אנשים טוענים שהם עוזרים לך ומקריבים את עצמם למענך ובתמורה אתה צריך לתת להם כל מיני פריבילגיות. תחשוב למשל על כל הפעמים שאנשים מנופפים בזה שהם עשו שנת שירות או משהו דומה.

נוסף בעריכה:
בנוגע לנייטרליות, יש את המימרה "המקום הכי חם בגהינום שמור למי שבמצב של משבר מוסרי שומרים על נייטרליות". נייטרליות יכולה להיות פחדנות לנקוט עמדה, או צורך פוסטמודרניסטי מאולץ להשוות ולאזן כל הזמן בין שני צדדים גם היכן שהשוואה כזו איננה נכונה או הוגנת.

ובנוגע לרשע - לפעמים קל לזהות אותו עם אינטרסנטיות, אבל אנשים מרושעים הם יותר מסתם אינטרסנטים - אצלם האכזריות היא הפואנטה.

ויש כמובן גם סוציופתים של ממש:

 

[Cesc]

במידה ותרצה (ואם יהיה זמן), אסביר את תפיסתי לגבי סדר- ניטרלי- כאוס (ו"ציות לחוק" הוא הרבה פחות מרכזי בכך), וכיצד האינטראקציה עם הציר השני, אך זה דיון נוסף ומורכב, ולא פחות חשוב- כמעט וודאי שאנשים לא יסכימו. כמו שאמרתי בהתחלה- אתיקה ומוסר הם מורכבים מאוד, ולא פשטניים.

אשמח מאוד!
ותודה לכולם על התגובות התגעגעתי לקרוא פה

 

[המפקד האלמוני]

רוע הוא כוח קוסמי אקטיבי בפועל להגדלת הרוע בעולם. שדים ושטנים הם לא סתם אנוכיים ומקדמים את עצמם, מטרת קיומם היא הפצת הרוע.

אפשר כמובן לגזור למו"ד מהעולם האמיתי, בו מבט קצר על האנשים שטוענים שהם שונאים את השטן ודרכיו ואוהבים את האל הטוב שמושיע את כולנו או דואג לנו בהשגחה פרטית, עושה לך חשק לפגוש את השטן, לשמוע את הצד שלו לסיפור ואולי אפילו ללחוץ לו את היד או את הזנב.

 

[golan2072]

אני מחבב את הגישה של מורקוק שאוזכרה לעיל: יש מאבק קוסמי בין סדר לתוהו ו\או בין טוב ורע. דמויות בוחרות צד, או בוחרות שלא לבחור צד.

מופיע שד! מה אתה עושה?
טוב: אני נלחם בו גם אם זה מסוכן! לשם שמיים!
רשע: אני כורת איתו ברית! הוא בטח יגמול לי על כך בכוח גדול!
ניטרלי: אני מסתלק במהירות מהמקום! מה לי ולשדים?

הניטרלי בדוגמה זו הוא לא בהכרח פחדן; הוא פשוט לא לוקח צד במאבק הקוסמי, ודואג לעצמו ו\או לאינטרסים אחרים שחיצוניים למאבק זה.

בעולמות מערכה ללא מאבק קוסמי מסוג זה, אינני רואה צורך בנטיות; לכל דמות אישיות ואינטרסים משלה.

 

[The Necromancer]

אני מחבב את הגישה של מורקוק שאוזכרה לעיל: יש מאבק קוסמי בין סדר לתוהו ו\או בין טוב ורע. דמויות בוחרות צד, או בוחרות שלא לבחור צד.

מופיע שד! מה אתה עושה?
טוב: אני נלחם בו גם אם זה מסוכן! לשם שמיים!
רשע: אני כורת איתו ברית! הוא בטח יגמול לי על כך בכוח גדול!
ניטרלי: אני מסתלק במהירות מהמקום! מה לי ולשדים?

הניטרלי בדוגמה זו הוא לא בהכרח פחדן; הוא פשוט לא לוקח צד במאבק הקוסמי, ודואג לעצמו ו\או לאינטרסים אחרים שחיצוניים למאבק זה.

בעולמות מערכה ללא מאבק קוסמי מסוג זה, אינני רואה צורך בנטיות; לכל דמות אישיות ואינטרסים משלה.

מסכים- אם כי אני גם לא חובב של נטיה *גם* במערכות עם מאבק קוסמי. קשה לסכם עמדה מוסרית של דמות במילה או שתיים, ו90% מהזמן זה לא משהו שמשפיע על הקמפיין, 10% מהזמן הוא תירוץ של סוג מסוים של שחקנים להתנהג בתור murderhobos/דגנרטים אחרים עם התירוץ שהם "chaotic neutral". להשתמש באמונות של הדמות, או פשוט באופי שלה, הרבה יותר שימושי.

אני מאמין שנייטרליות מתארת כמה דברים-

1: האדם הממוצע. הוא לא בן אדם מרושע, מצד שני, הוא לא צדיק אלטרואיסטי או גיבור על מהסוג של סופרמן או קפטן אמריקה. הוא רוצה להצליח, אבל כנראה שלא ינסה לגרום לאחרים להיכשל בשביל זה. הוא כמובן לא תרביץ להומלס אקראי ברחוב סתם כי הוא מציק לך בעין, או לבן אדם שונה ממך רק כי "מגיע לו כי הוא כזה". הוא מאמין שאנשים, והחברה כולה, צריכים מידה מסוימת של סדר כדי לשרוד ולחיות, אבל לא יהסס להפר משהו במסורת אם הוא יפריע לו, או להתעלם מחוק מינורי או שניים. זה למה הוא נייטרלי, הוא לא "קיצוני" בהיצמדות שלו לעשיית טוב או רע.

2: יצורים ש"מעל" לשאלות של טוב ורע. Monitors בגולאריון, aberrations שלא אכפת להם בכלל מהרעיון האנושי של המוסר, יסודנים וישויות טבע שבשבילן, רק גלגל החיים והעונות הוא החוק המטאפיזי שצריכים להתייחס אליו...

 

[האיש הצעיר]

או לבן אדם שונה ממך רק כי "מגיע לו כי הוא כזה

באמת? אם כך, כל חברה גזענית בעולם המערכה שלך נוטה לרוע?
זה קביעה שבעולם פנטזיה ממוצע תכלול את רוב העולם...
דרך אגב - ההיסטוריה מוכיחה שהבן אדם הממוצע דווקא לגמרי עושה את זה. 90% בערך מהאומות לאורך רוב ההיסטוריה היו גזעניות, וגם היום רוב האנשים (אם אתה מחשיב גם את המדינות הלא-מערביות) גזענים...

 

[The Necromancer]

באמת? אם כך, כל חברה גזענית בעולם המערכה שלך נוטה לרוע?
זה קביעה שבעולם פנטזיה ממוצע תכלול את רוב העולם...
דרך אגב - ההיסטוריה מוכיחה שהבן אדם הממוצע דווקא לגמרי עושה את זה. 90% בערך מהאומות לאורך רוב ההיסטוריה היו גזעניות, וגם היום רוב האנשים (אם אתה מחשיב גם את המדינות הלא-מערביות) גזענים...

מדבר על לראות אדם שנראה שונה ממך ולהרביץ לו on sight.
גלובלית, האדם הממוצע היה (ובואו נהיה הוגנים, עדיין) גזען ברמה כלשהי.
אני מנסה לתאר את האדם הממוצע, גם אם יש לו איזשהן הטיות ופרדיגמות, לא ניתן להשוות להיטלר/סינוואר/באגוסורה.

אגב, יש פה באמת נקודה טובה לשאלה האם מוסריות תלויה בקונטקסט או אבסולוטית- אבל זה דיון בפילוסופיה, מה שמאוד רחוק מהתחום האקדמי שלי...

אני חושב שזו ההדגמה הכי טובה ללמה נטייה היא חלק לא נחוץ וסתם מסובך ומתסבך במשחקי תפקידים.

 

[אני רק תשובה]

בוקר טוב,
הדיון הנצחי על נטייה תופס בעיניי מקום של כבוד לצד הדיון על נק״פ. בשניהם אין ״מנצחים״ או ״צודקים יותר״.
והכי חשוב - בשניהם צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שזהו נתון שמטרתו לשרת פרט משחקי כלשהו, ולכן אם תנסה ליישם אותו במציאות לעולם לא תצליח, שכן זאת לא מטרתו.
ברגע שמבינים את זה הכל נפתר.

אישית אני מעדיף לשחק ללא נטיות.
גם בשיטות בהן יש כוחות/לחשים/חפצי קסם שמערבים נטיות - הן יישמרו מבחינתי לאותם מצבים קוסמיים שנאמרו לעיל ולו לא.
אני לא אוהב להתחיל ולהתפלסף עם שחקנים האם גילוי רוע יגלה את זה שגונב חלב, או את זה שגונב את העז, או את זה שגונב את כל העדר, או את זה שגונב את כל העדר ושוחט להנאתו עז אחת, או את זה שגונב את כל העדר ושוחט להנאתו 2 עזים או… להמשיך או שהבנו?
לא התאספנו לצורך זה.

כדיון פילוסופי גרידא הוא נחמד, אבל מהר מאוד אתה תראה שמנסים להלביש את המציאות ״וההיגיון״ על המשחק (וכפי שאמרתי לעיל - הנתון הזה מראש לא מתיימר לייצג את המציאות) ואז הוויכוח מתעלה על הדיון.

 

[The Necromancer]

בוקר טוב,
הדיון הנצחי על נטייה תופס בעיניי מקום של כבוד לצד הדיון על נק״פ. בשניהם אין ״מנצחים״ או ״צודקים יותר״.
והכי חשוב - בשניהם צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שזהו נתון שמטרתו לשרת פרט משחקי כלשהו, ולכן אם תנסה ליישם אותו במציאות לעולם לא תצליח, שכן זאת לא מטרתו.
ברגע שמבינים את זה הכל נפתר.

אישית אני מעדיף לשחק ללא נטיות.
גם בשיטות בהן יש כוחות/לחשים/חפצי קסם שמערבים נטיות - הן יישמרו מבחינתי לאותם מצבים קוסמיים שנאמרו לעיל ולו לא.
אני לא אוהב להתחיל ולהתפלסף עם שחקנים האם גילוי רוע יגלה את זה שגונב חלב, או את זה שגונב את העז, או את זה שגונב את כל העדר, או את זה שגונב את כל העדר ושוחט להנאתו עז אחת, או את זה שגונב את כל העדר ושוחט להנאתו 2 עזים או… להמשיך או שהבנו?
לא התאספנו לצורך זה.

כדיון פילוסופי גרידא הוא נחמד, אבל מהר מאוד אתה תראה שמנסים להלביש את המציאות ״וההיגיון״ על המשחק (וכפי שאמרתי לעיל - הנתון הזה מראש לא מתיימר לייצג את המציאות) ואז הוויכוח מתעלה על הדיון.

ההסבר הכי טוב לנטייה. לדעתי, השימוש הכי טוב בה זה כדי לתאר כוחות קוסמיים ועוצמתיים של טוב ורשע, כמו שדים ומלאכים.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

(בחרתי תווית של מהדורה 3.5 כי זו המהדורה ששיחקתי, אבל אני מניח שהשאלה רלוונטית גם למהדורות אחרות)

האמת היא, שלאורך המהדורות החלוקה של טוב, רע וכל הדברים שתלויים בהם היו מאוד ברורים במהדורה שניה ולאט לאט התמסמסו עד למהדורה חמש, אז אני חופרת כאן בלי להתייחס למהדורה ספציפית.

יש דיון מקביל על סימבה וסקאר, אז ספויילרים למלך האריות בגירסא הקלאסית של דיסני, אם אשכרה צריך לשים סימון על זה, זרוק מילה.
הנחת יסוד בסיסית - סימבה טוב, סקאר רע, ומכאן אמשיך עם ניסיונות להסביר נייטרליות :
1.הגנו .
הגנו הם הדוגמא הכי בסיסית לדיון הזה - כי עבורם אין דיון מוסרי או משהו אחר, הרעיון שאחת החיות תבין שהיא עלולה לדרוך על נסיך הכתר או המלך בכלל לא קיימת עבורה - הם עסוקים בשעטה הסטרית והנזק האגבי שלה הוא ברור, אנחנו גם לא נראה אותם יותר מדי בהמשך הסיפור.

2. טימון, פומבה ( ותחזיקו חזק) הצבועים .
אף אחד מהם אינו ממש צד - טימון ופומבה לא מאמצים את סימבה כי הם חושבים שהוא גור קטן ומסכן והצבועים לא רוצים לאכול אותו כי הוא תפס את המקום של סקר, שתי החבורות האלו פועלות עבור האינטרסים של עצמן, טימון ופומבה מגדלים את סימבה ובאים איתו כי הם יודעים באיזה צד מרוחה התולעת, הצבועים חוברים לסקאר כשהוא מבטיח להם אוכל ( ומחסלים אותו כשהוא יורד מגדולתו)

3. להקת הלביאות, וגם זאזו
בגדול, אלו שהולכים אחרי המנהיג ומשרתים אותו - נלה אולי יכולה לחשב לטוב כי היא אשכרה עושה משהו בכיוון של " לנסות לשכנע את סימבה לחזור", אבל השאר לא ממש פועלים אקטיבית נגד הרע או לטובת הטוב.

אם אתה שם לב - מרכז הסיפור כאן הוא לא ממש הם, וגם במ"ת לא יהיו לך ממש דמויות נייטרליות ( אולי בתוספת של נטיה קיצונית אחרת), למה ? כי מול הרע המוחלט חייב להיות לך הטוב המוחלט, והדמויות שלך אולי מסתובבות ועושות טעויות, אבל הן לא רעות ( או לחלופין, הן כן רעות וצריכות להתמודד עם הטוב המעצבן ההוא, אבל רוב המשחקים לא בנויים לזה), הרע זה האוייב, זה הדרקון האדום במאורה, זה הקוסם דמויי השלד, זה הבחור המתנשף בשיריון השחור.

וכאן באה השאלה :
מה זה כל החבר'ה ש... שלא שם? שלא נלחמים בדרקון ? שמספרים בלחש על השלד הכלוא במרתף ? שאולי ירוצו להקפיץ את הנסיכה עם החללית המצ'וכללת שלהם, אבל תסלחו לי, צריכים שכנוע והבטחה לפיצוי בשביל להכנס לכוכב המוות ( היה גוב אריות, פחות מתאים כאן)?
בקיצור, איזו נטיה תהיה לכל המוגלגים שהם לא באמת חלק מהסיפור של הדמויות בקרב הטוב והרע, אלא איכשהו מצליחים לשתף פעולה עם שניהם ? נייטרלית, ותודה ששאלתם.

ואגב - לאבי סער כשיטה יש מערכת מעניינת של נטיות ( שתופסות שם מקום ברור ומושקע), סדר תוהו ונייטרלי, ושם נייטרלי זו נטיה שאינה קשורה ממש לשתיים אחרות. המערכת בנוייה ככה שמקבלים ומאבדים נקודות בכל אחת מהנטיות על פעולות מסויימות - ובדרך כלל הפעולות לא קשורות, כך שלגמרי יכולה להיות לך דמות עם ניקוד כזה בנטייה: סדר ,8 נייטרלי 2 תוהו .9. אבל זו כבר חפירה אחרת

 

[golan2072]

כמובן גם שאפילו במאבק קוסמי, אפשר לוותר על נטיות נוסח מו"ד ופשוט ליצור כמה סיעות שונות במאבק זה, למשל כמה אלים שנלחמים אחד נגד השני. ואז פשוט דמות יכולה לבחור באיזו סיעה לתמוך, או לא לתמוך באף אחת.

 

[המפקד האלמוני]

במו"ד לדורותיו, הנחת היסוד המובלעת הייתה שהנייטרלים הם בעיקרון בצד של הטובים, פשוט עם פחות עכבות צבועות לגבי טקטיקות שימושיות כמו רעל, דקירה מאחור, הריגת אויבים ישנים, שקרנות וגנבנות. זה הפך אותה לנטייה המועדפת להרפתקנים.

אבל זה לא חייב להיות ככה. נייטרלים יכולים להיות הנבלים של הסיפור. למשל כשכתבתי בזמנו את הדב"ש של ליס מלכת המדבר:

מהדורה 5 - אתגר הכתיבה 101 דב"שים (חלק ד')

זה החלק הרביעי של אתגר הכתיבה 101 דב"שים את החלק הקודם אפשר לראות כאן: https://www.pundak.co.il/forums/threads/%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94-101-%D7%93%D7%91-%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%92.44015/ את החלק הראשון אפשר לראות כאן...

www.pundak.co.il

קצת לא הבינו למה היא לא רעה, אם היא אנטגוניסטית לדמויות ולארצות התרבות באופן כללי.