• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מבוכים ודרקונים או מקדשים וכוהנים?

משהו שחשבתי עליו בעקבות הדיונים על פנטזיה גנרית בפורום מד"ב ופנטזיה, שקשור יותר למשחקים ויצירת עולמות מאשר לספרות.
כמו שכבר אמרתי כמה פעמים בעבר, בהרבה עולמות פנטזיה גנרית, רשמיים ותוצרת בית, יש מין מוסכמה מאז שנות השמונים של פרק רקע היסטורי ארוך ולא רלוונטי שכולל איזשהו קטע אפי של War in Heaven בין האלים הטובים והאלים הרעים. בעולמות כמו "רומח הדרקון" זה אפילו לא רקע היסטורי אלא מבזק החדשות של הערב.

כנגזרת מזה והמערבות הרבה של כוחות עליונים בעולם המשחק, זה מתבטא בתוכן משחקי ועלילתי על אלים, דתות, מסדרים וכוהנים. במוד"מ2 (וגם fantasy heartbreakers שמבוססים עליה), היכן שיצירת מקצועות של כוהנים כללה אפשרויות של קוסטומיזציה והתאמה אישית של כוחות ותחומי לחש, זה גם היה כוח מניע ליצירת שורת מקצועות של כוהנים מסוגים שונים - גם אם בחבורה היה כוהן אחד, בספר העולם היו לפחות עשרה שונים עם חוקים שונים.

בעולמות מסחריים זה היה מאוד בולט במקומות מרכזיים למיינסטרים של המשחק כמו רומח הדרקון (שלפחות היו לו רק 21+1 אלים) או ממלכות נשכחות וגרייהוק (עם יותר אלים מדב"שים). למעשה, גם בעולם המשחק שאתם כתבתם בתיכון (גם אני, אבל עכשיו אנחנו שותפים לדבר מעשה) , כנראה שהיו לפחות כמה וכמה סוגים של אלים וכוהניהם על קסמיהם וכוחותיהם השונים.

זה גם לא בהכרח משהו שנובע מהמכניקה של מו"ד לדורותיה - גם בעולמות משחק לשיטות שאינן מו"ד, בהן אפילו אין מקצועות וכוהן הוא תפקיד חברתי שבונים את דף הדמות שלו לפי אותם כללים כמו שאר דמויות עם כוח קסם (ולפעמים גם בלי קסם), יש יחסית נוכחות בולטת לכוחות עליונים ונציגיהם עלי אדמות - העולם של "הממלכות הצעירות", מהספרים של מורקוק ושיטות המשחק שמבוססות עליהם, הוא דוגמא די טובה - שם האלים גם עושים לפעמים הופעות אורח ומרביצים לדמויות או לאויבים שלהן.

איך עולמות הפנטזיה הגנרית הפכו לכל כך דתיים? זה לא ממש מחויב המציאות - באבי הז'אנר הגנרי, "שר הטבעות" האלים נפקדים מהעלילה לגמרי. יש בדיוק אל אמיתי אחת והוא הרשע הראשי של הסיפור ועוד כמה קשישים תוקפניים שבדיעבד נאמר שהם אלים עלי אדמות, אבל אף אחד שם לא מתפלל, נשבע, מבקר במקדשים או מבצע פרקטיקות דתיות כלשהן. אמנם הסילמריליון נכנס בהילוך חמישי לכל נושא ה"מאבקי אלים בשמיים ובארץ במשך אלפי שנים ועידנים"* אבל ב"שר הטבעות" זה לא קיים בכלל ומדובר בספר אגנוסטי, אם לא חילוני לחלוטין.

* בהקשר הזה כבר כתבתי את דעתי פעם - שהסילמריליון ושאר הלגנדריום הם פאנפיקים שהורסים את האופי המיוחד של שר הטבעות וההוביט לטובת עוד רשימת מכולת ואגנרית.
 
לדעתי זה נובע מ 3 מקורות מרכזיים:
# מקורות ספרותיים מוקדמים יותר בעולמינו, בדגש מיתולוגיות.
במיתולןגיה היוונית לדוגמא מעורבות האלים והסגידה להם, וכוחות שקיבלו מהאלים היא מאוד נוכחת. וזה קיים גם במיתולוגיות אחרות (כגון ההודית ועוד)
.
# אמונה דתית בעולמינו:
מו"ד ודומיו התחיל את דרכו בארה"ב (ולמיטב ידיעתי במהרה גם באירופה, אם כי אודה שאני פחות בקיא בהסטורייה). ובארה"ב הנצרות שולטת ומאוד נפוצה, ומאוד מדוברת. (ודת היא מרכיב מרכזי במרבית מדינות העולם). נראה לי שדי טבעי שאלמנט זה מהחיים האמיתיים יגלוש גם לעולמות הפנטזייה, כמו שאלמנטים מרובים אחרים גלשו.

# קסם:
בז'אנר הפנטזייה, קסם הוא מרכיב מהותי, ואף חלק מהגדרת עולם פנטזייה במרבית המקרים. וכוחות אלוהיים/ נסים הם צורה של קסם. נראה לי שזה טבעי שביצירו העוסקות בקסם, ושרובן מנסות להיות כוללניות לגבי סוגי ז'אנר כמה שניתן (כמו שמו"ד מתיימרת להיות), שאחד ממקורות הקסם יהיה אלוהי.

זה ממש לא נראה לי מוזר שבימים המוקדמים של משחקי תפקידים בעולמות פנטזייה הייתה התעסקו מרובה באלים, נציגיהם והשפעתם על העולם. להפך- זה נראה לי די מתבקש ותהליך טבעי לתקופות אלו.
 
המיתולוגיות השונות בדרך כלל היגרו ישר אל אסופת המפלצות של הפנטזיה הגנרית, פחות שימשו כמיתוסים.
מן הסתם הן משמשות השראה לדתות במשחק וכשיש הרבה מיתולוגיות לגנוב בהן - יהיו הרבה דתות.

בארה"ב הנצרות שולטת ומאוד נפוצה
לפחות כמה מהיוצרים המרכזיים שעיצבו את הפנטזיה הגנרית, כמו טרייסי היקמן המורמוני וגארי גייגקס עצמו, שהיה אושפיז קבוע באיזה כנסיה מאחד הזרמים הרבים שיש בארה"ב, היו אנשים בעלי תודעה דתית מפותחת.

ככה שאפשר להסיק מכאן שאולי היו השפעות על הנוכחות הרבה של הדת ודמויות של כוהנים בעולמות המשחק.

כוחות אלוהיים/ נסים הם צורה של קסם
עוד נקודה שחשבתי עליה עכשיו - במו"ד לסוגיו וב FANTASY HEARTBREAKERS למיניהם, לכוהנים בדרך כלל יש מונופול על יכולת הריפוי התוך-משחקית.
אם הקבוצה "חייבת כוהן" כדי לתפקד ביעילות, אז זה דוחף להתעסקות מרובה בכוהנים.
 
הדת במו"ד היא לרוב שילוב מוזר של הנצרות עם דתות פוליטאיסטיות מהטיפוס היווני, והיא התחילה מאבטיפוס מאוד נוצרי של כוהן (שמבוסס על סרטי אימה שבהם כומר נלחם בערפדים). בניגוד לדתות פוליטאיסטיות כמו הדת היוונית, הכנענית, וכו', אתם לרוב לא רואים דמויות שאינן כוהנות במו"ד זובחות לאל הספציפי שקשור לפעילות הנוכחית שלהן (למשל לפוסיידון לפני מסע בים, להאדס בלוויה, או לארס לפני קרב); כמעט כל הפעילות הדתית מרוכזת בכוהן שהוא שייך ל"דת" של אל מסוים.
 
איך עולמות הפנטזיה הגנרית הפכו לכל כך דתיים?
אתה לא חובב גדול של הנשגבים, אה ? אני פשוט אזכיר שאנחנו חיים במקום עם עולם ותפיסה מונוטאיסטים של "אל יחיד כל יכול ועוצמתי".
בעולם של הנשגבים "אלים" זה פשוט שם נרדף ל"מפלצות מרמת כוח מסויימת", והדמויות מיועדות להתמודד איתן ( טוב, כשיש להם גיבוי של כוח קוסמי חזק יותר מהאלים האלו). מתאים יותר לתפיסה של אל ככח מוגבל אבל חזק בצורה ממש ממש משמעותית. זה יכול להיות דיון משמעותי אם אתה קולט שהאלים חובקי הכל שאי אפשר ממש להבין אותם שייכים למיתוס של קת'ולהו.

ואחרי שכתבתי את זה - עוד נקודה שונה לגמרי - הספרים שמפרטים את כמות האלים והכוהנים שלהם?
הם תפריט, אתה לא הולך למסעדה ומזמין את *כל* מה שיש בתפריט ( סליחה, רובינו רוב הזמן לא עושים את זה), אנחנו לוקחים שתיים שלוש מנות ואולי עוד מנה מהתפריט קינוחים, כנ"ל לגבי אלים, גם ברומח הדרקון הספרים יהיו מסביב למקסימום שישה אלים במקביל.

באבי הז'אנר הגנרי, "שר הטבעות" האלים נפקדים מהעלילה לגמרי. יש בדיוק אל אמיתי אחת והוא הרשע הראשי של הסיפור ועוד כמה קשישים תוקפניים שבדיעבד נאמר שהם אלים עלי אדמות,
אני אתעלם מהדיון על "האם שר הטבעות הוא אבי הז'אנר" ואזכיר שאנחנו די לא רגילים לתפיסה המאוד, מאוד נוצרית של "חופש הבחירה" ו"האל הטוב הוא רק זה שעוזר לך לעשות את הבחירות הטובות" ו"האל הטוב האנושי הוא די צנוע ולא כופה עליך את הציות לו", שוב, כי התפיסה של יהדות ונצרות היא לגמרי שונה בהקשר הזה של ה"אל הטוב"

פיזבן של רומח הדרקון הוא העתק של גנדלף, אנחנו בתור יהודים פשוט נתקשה לזהות אותם כיצוגים של האלים כי אנחנו רגילים יותר לראות את העין המפחידה רואת הכל. לגבי הקשישים הנרגנים... ובכן...
 
עריכה אחרונה:
איפשהו יש לי אוסף לינקים לדיונים על דת במו"ד. מה שאני זוכר זו סדרת הרשימות שמתחילה כאן:

ברעיון המקורי שלי לקמפיין מו"ד (שבסוף החלפתי במשהו יותר קונבנציונאלי כדי לא לאבד לגמרי את הקהל) היה לי יחס לדת שמאד בלבל את אחד השחקנים הפוטנציאליים. "אבל מה הכוחות שהם מקבלים מהאלים האלה?" "זה לא עניין של כוחות, הם חייבים לזבוח להם או שהם מסכנים את הייבול שלהם בשנה הבאה." "כן, אבל איזה כוח זה נותן לכוהנים שלהם?" אני חושב שבמידה מסויימת ליהודים קל יותר להבין את זה שהפואנטה של פולחן היא לא לקבל כוחות ממקורות עליונים אלא להמנע מנחת הזרוע של המקורות האלה. ככה זה כשלא מלמדים על נדב ואביהוא בבי"ס של יום ראשון.
 
זה גם לא בהכרח משהו שנובע מהמכניקה של מו"ד לדורותיה
אני חושב שזה בדיוק מה שנובע מהמכניקה של מו"ד:
עוד נקודה שחשבתי עליה עכשיו - במו"ד לסוגיו וב FANTASY HEARTBREAKERS למיניהם, לכוהנים בדרך כלל יש מונופול על יכולת הריפוי התוך-משחקית.
אם הקבוצה "חייבת כוהן" כדי לתפקד ביעילות, אז זה דוחף להתעסקות מרובה בכוהנים.

הלוחם מרביץ, הגנב מפרק מלכודות, הקוסם הוא פנטזית כוח והכוהן מרפא.


מי מטפל בפצועים בסרטים אמריקאים? נזירות. הגיוני שהתפקיד הזה יהגר אל מו"ד וכמו שהאלמנטים של לחימה וקסם עברו קודיפיקציה למטרות משחק והתרחקו מאוד מהמורשות התרבותיות האותנטיות שלהם, כך גם הכהונה עברה קודיפיקציה והתרחקה מאוד מהמורשת התרבותית האותנטית שלה.


הדת במו"ד היא לרוב שילוב מוזר של הנצרות עם דתות פוליטאיסטיות מהטיפוס היווני, והיא התחילה מאבטיפוס מאוד נוצרי של כוהן (שמבוסס על סרטי אימה שבהם כומר נלחם בערפדים). בניגוד לדתות פוליטאיסטיות כמו הדת היוונית, הכנענית, וכו', אתם לרוב לא רואים דמויות שאינן כוהנות במו"ד זובחות לאל הספציפי שקשור לפעילות הנוכחית שלהן (למשל לפוסיידון לפני מסע בים, להאדס בלוויה, או לארס לפני קרב); כמעט כל הפעילות הדתית מרוכזת בכוהן שהוא שייך ל"דת" של אל מסוים.
הדת במו"ד היא אלמנט משחקי גרידא. כפי שאמרת, להמוני העם הדת לא מזיזה* והיא משמשת רק כמקור כוח עבור הכוהנים. בנוסף, מדובר באיזה פוליתאיזם מונולטרלי מוזר מאוד.
* שזה הפוך לגמרי מהעולם האמיתי בו עיקר הכוח של הדת הוא חברתי ופוליטי.

אני חושב שבמידה מסויימת ליהודים קל יותר להבין את זה שהפואנטה של פולחן היא לא לקבל כוחות ממקורות עליונים אלא להמנע מנחת הזרוע של המקורות האלה.
מוזר, זו גישה מאוד פגאנית (=לא יהודית).
דווקא קבלת כוחות ישירות מהאל זה פטנט של הנבואה הישראלית. הגויים השתמשו בקסמים.

ככה זה כשלא מלמדים על נדב ואביהוא בבי"ס של יום ראשון.
שטר ושוברו בצידו. מי שרוצה להימנע מנחת זרועו של האל עדיף שלא יעסוק בפולחן.
 
אני חושב שהמקורות די זהים למה שהציג קול-קורן, ולא בטוח שאפשר להגיד על כל אלמנט דתי מאיפה הוא שואב אבסולוטית.

אני יכול למשל לקחת את הלוחם, הגנב והקוסם של מו״ד ולומר שבעיני ההשראה היא בול מתוך קונאן. במוד״מ כבר נראה לי שההשראות התערבבו יותר.

הכוהן המרפא, אגב, מבוסס בעיני על הדת הנוצרית פרופר (ישו וכל זה) וכמוהו גם הכוהן שהודף/ מגרש רוחות ודיבוקים, אבל כוהן מרפא שגם נלחם עם שריון כבד ואלת ברזל ביד? פחות. אולי זה דומה למסדרים כלשהם של טמפלרים, אבל גם אז למיטב זכרוני הכוהנים ״האמיתיים״ היו יותר ״נזיריים״ בלבוש והטמפלרים הזכירו יותר אבירים אדוקים באמונתם (ונניח גם במושגים משחקיים שהטובים שביניהם יהיו פלאדינים של מו״ד הישן).
בעיני כוהן קרבי שכזה כבר פחות מתאים להשראה הנוצרית ומבוסס אולי על השראה ממקור אחר או אולי שילוב של מקורות השראה.
 
אם מדברים על מאיפה הגיע הכוהן של מו"ד, אז הנושא הזה מתועד יחסית טוב - מישהו בתקופה שמו"ד עוד לא הייתה מו"ד אלא סתם אוסף חוקי בית למשחק המלחמה צ'יינמייל, רצה דמות שיכולה להתמודד עם דמות של ערפד בשם "סר פנג" ששיחק מישהו אחר בקבוצה וביסס אותה על כומר מגרש שדים מסרטי אימה ישנים.

את ההגבלה על נשק גארי גייגקס הוסיף בגלל פרשנות היסטורית מוטעית לאופן בו אודו בישוף באיה מוצג במרבד באיה כשהוא נלחם באמצעות אלה בקרב הייסטינגס:

1723575817654.jpeg

לכאורה, אודו השתמש באלה כי הכנסיה אסרה על הכמרים לשפוך דם ואלה רק מפצחת עצמות, אבל זו פרשנות מאוחרת שלא מבוססת על ההיסטוריה - אנשי כנסיה רבים נלחמו בחרבות וחניתות (חלקם היו בעלי הכשרה קרבית טובה בתור בנים של אבירים ואצילים) ואנשים שאינם כמרים השתמשו אף הם באלות, כמו למשל אחיו-למחצה של אודו, ויליאם הכובש, שמופיע חמוש באלה על אותו מרבד באיה:
1723576111105.png

אבל זה לא הנושא שבגללו פתחתי את הפתיל, אלא התהייה למה באופן כמעט-אוטומטי בספרי עולם של מו"ד ובמשחקי כמו-מו"ד יש לנו המון התייחסויות לכוהנים לסוגיהם, בהשוואה לסוגי דמות גנריים אחרים - נראה הרבה פחות מסדרי אבירים למשל, איגודי גנבים או גילדות של קוסמים, עם מאפיינים יחודיים וכוחות שיש רק לחברים בארגון הזה.
 
אם מדברים על מאיפה הגיע הכוהן של מו"ד, אז הנושא הזה מתועד יחסית טוב - מישהו בתקופה שמו"ד עוד לא הייתה מו"ד אלא סתם אוסף חוקי בית למשחק המלחמה צ'יינמייל, רצה דמות שיכולה להתמודד עם דמות של ערפד בשם "סר פנג" ששיחק מישהו אחר בקבוצה וביסס אותה על כומר מגרש שדים מסרטי אימה ישנים.
יש לי תחושה שחצי מהדברים ה"איקוניים" במו"ד נוצרו מבדיחות, דברים שעניינו או סתם גונזו של גארי גייגקס, דייב ארנסון ושות'.
לכאורה, אודו השתמש באלה כי הכנסיה אסרה על הכמרים לשפוך דם ואלה רק מפצחת עצמות, אבל זו פרשנות מאוחרת שלא מבוססת על ההיסטוריה - אנשי כנסיה רבים נלחמו בחרבות וחניתות (חלקם היו בעלי הכשרה קרבית טובה בתור בנים של אבירים ואצילים) ואנשים שאינם כמרים השתמשו אף הם באלות, כמו למשל אחיו-למחצה של אודו, ויליאם הכובש, שמופיע חמוש באלה על אותו מ
אבל זה לא הנושא שבגללו פתחתי את הפתיל, אלא התהייה למה באופן כמעט-אוטומטי בספרי עולם של מו"ד ובמשחקי כמו-מו"ד יש לנו המון התייחסויות לכוהנים לסוגיהם, בהשוואה לסוגי דמות גנריים אחרים - נראה הרבה פחות מסדרי אבירים למשל, איגודי גנבים או גילדות של קוסמים, עם מאפיינים יחודיים וכוחות שיש רק לחברים בארגון הזה.
אני חושב שזו הסתכלות שמאוד מושפעת מאיך שהנצרות, במיוחד האורתודוקסית והקתולית עובדת- אנשי דת הם חלק מארגון היררכי, שבו ככל שאנשים עולים ב"רמה" יש להם יותר עושר, כוח פוליטי, השפעה ואפילו כוח צבאי (היה נכון בימי הביניים, ועדיין נכון בשביל האפיפיור...). יכול להיות שזו השפעה מהעולם האמיתי שגייגקס ושות' ניסו להביא לעולם המשחק הפסודו-ימי-ביניימי שלהם, כמו הרעיון שלוחם ברמה גבוהה מספיק יהפוך להיות אביר/לורד עם אחוזה/טירה/מבצרים.

אגב, זה חוק שאף פעם לא אהבתי. יש לי תחושה שהוא נועד כדי "לאזן" את הכוהן מול הלוחם (לשניהם יש את אותו פוטנציאל הגנתי, אבל הלוחם יכול להשתמש במבחר רחב הרבה יותר של כלי נשק, ובכלי נשק קסומים). אבל זה הוביל למצב שבו כוהן של אל המלחמה והאלימות לא יכל לשפוך דם. אני שמח שבמהדורה 3 התעלמו כבר מהחוק הזה, ואפילו במוד"מ 2 כבר היית יכול להיות כוהן של מיתוס מסוים, כך שכוהן מלחמה יכל לקחת חנית ומגן.

אגב, הרעיון של כוהן שסוגד לאל אחד לדעתי הגיע מיוון העתיקה, שבה היו מקדשים ורשתות של כוהנים לאלים מסוימים (אפולו, פוסידון, אתנה וכו'). אז היה עבודה של "כוהן של אל מסוים", והיררכיה תוך-מקדשית של אנשי דת לאל מסוים. משם זה התגלגל למו"ד כנראה.
 
עריכה אחרונה:
אגב, זה חוק שאף פעם לא אהבתי. יש לי תחושה שהוא נועד כדי "לאזן" את הכוהן מול הלוחם (לשניהם יש את אותו פוטנציאל הגנתי, אבל הלוחם יכול להשתמש במבחר רחב הרבה יותר של כלי נשק, ובכלי נשק קסומים). אבל זה הוביל למצב שבו כוהן של אל המלחמה והאלימות לא יכל לשפוך דם. אני שמח שבמהדורה 3 התעלמו כבר מהחוק הזה, ואפילו במוד"מ 2 כבר היית יכול להיות כוהן של מיתוס מסוים, כך שכוהן מלחמה יכל לקחת חנית ומגן.
זה באמת ענין של איזון מכאני נטו, והתירוץ של כלי נשק שלא מקיזים דם הוא פשוט תירוץ של יוצרי תוכן שלא ראו לב אמיץ ונחשפו למה יכולה אלה לעשות לראש. התירוץ הזה אכן תוקן ממוד״מ והלאה.

במו״ד קופסאות ״הקטע״ של הלוחם היה לעשות יותר נזק, להיות עם יותר נק״פ ולפגוע טוב יותר. במו״ד לאשף זה גם גרם לכך שיהיה ללוחם אפשרויות טובות יותר ללחימה בנשק (אשפות בנשק).

נ.ב -
רק כדי להיווכח עד כמה מקורות הדת של מו״ד קופסאות מגוונים ושונים אפשר להסתכל על תארי הדרגות של כהן (למרות האיזוטריות שלהם).
 
אבל זה לא הנושא שבגללו פתחתי את הפתיל, אלא התהייה למה באופן כמעט-אוטומטי בספרי עולם של מו"ד ובמשחקי כמו-מו"ד יש לנו המון התייחסויות לכוהנים לסוגיהם, בהשוואה לסוגי דמות גנריים אחרים - נראה הרבה פחות מסדרי אבירים למשל, איגודי גנבים או גילדות של קוסמים, עם מאפיינים יחודיים וכוחות שיש רק לחברים בארגון הזה.
כי זה מה שהשיטה תומכת ובוחרת להבדיל - בדיוק כמה שבמהדורה חמש יהיו לך שלושה ( או יותר... ) מטילי לחשים ממקור מיסטי, השיטות המוקדמות יותר ( וגם חמש) בחרו ליצור מקצוע בשם כהן וליצור לו השד יודע כמה ואריאנטים בעזרת חלוקה ל"אל השמש" ו"אל המוות" ו"אל הספר".

למה אתה לא רואה את זה לגבי מסדרי אבירים ? כי זה לא חלק מהשיטה.
ברגע שזה כן חלק מהשיטה ( רומח הדרקון כדוגמא למשהו שמסדרי אבירים וגילדות קוסמים נתמכים בשיטה שלו) אתה תראה גם הרבה מלל עליהם. טאותולגיה ? בלי ספק, איזושהי דרך ליצור כוהן יחודי בלי להכנס לרעיון של "אחד אלוהינו", גם.

אבל הייתי רוצה לדעת איך אתה היית מייצר איגודי גנבים אחרים, רובין הוד ואנשיו העליזים בתור דוגמא לכזה :)
 
רומח הדרקון זה באמת המקום הבערך-יחיד שממש השקיעו בו במסדרי אבירים. ככה שהפוטנציאל קיים ועדיין - הבחירה האוטומטית תהייה מקדשים וכוהנים.

אני לא אומר "גיליתי אמת אפלה על משחקי תפקידים! כולכם מטומטמים ואני לא! בואו תראו איך להיות שחקנים טובים יותר! כמוני!" אלא שפתאום שמתי לב לתופעה מעניינת ודי חוצת משחקים, שאפשר אולי ללמוד עליה או ממנה או לנסות בכוונה לעשות משהו הפוך ולראות אם יקרה משהו מעניין.

איך אתה היית מייצר איגודי גנבים אחרים, רובין הוד ואנשיו העליזים בתור דוגמא לכזה
עם הארכיטיפים של מו"ד5 שווה אולי לנסות משהו.
למשל, גילדות/קרטלים/מאפיות שלכל ארגון כזה יש "סודות מקצועיים" כמו לחשים, שיקויים (סמים?) או הכוח לזמן היפופוטם-קוקאין פעם ביום.
 
עם הארכיטיפים של מו"ד5 שווה אולי לנסות משהו.
למשל, גילדות/קרטלים/מאפיות שלכל ארגון כזה יש "סודות מקצועיים" כמו לחשים, שיקויים (סמים?) או הכוח לזמן היפופוטם-קוקאין פעם ביום.
האמת היא שמדגדג לי באצבעות ליצור גילדות לפי המיומנויות המיוחדות של הגנב במוד"מ :
גילדת מטפסים ( הרים?), גילדת הנעלמים מהעין, גילדת מפצחי המנעולים... מתנקשים כבר יש, מה הלאה ?
 
חזרה
Top