בדרך כלל כשמבקשים ממני להסביר מה הם משחקי תפקידים, אני אוהב להשתמש בדוגמא שזה כמו הרגעים האלה שאתה רואה סרט הרפתקאות או קורא ספר ורוצה לצעוק לגיבור "אידיוט, מה אתה עושה?". אז, אם אנחנו רוצים להחליט מה הגיבורים יעשו, למה לא לכתוב הרפתקה לפי העלילה של סרט או ספר שאהבנו?
לפחות כמו שלי זה נראה - זה רעיון רע. או ליתר דיוק, רעיון טוב עם יישומיות לא משהו. למה?
א - משחקי תפקידים בדרך כלל כוללים קבוצת-שווים. סיפור (סרט, ספר או משחק מחשב) בדרך כלל מתבססים על גיבור ראשי וגיבורי משנה. להרגיש כמו כינור שני בהופעה של מישהו אחר יכול להיות די מעצבן לפעמים.
ב - העלילה של סיפור היא מובנית, עם התחלה, אמצע וסוף ומסלול מסויים. לא בטוח שמסביב לשולחן המשחק נקבל את אותו סיפור - או שנידרש להסללה רבה ומכעיסה.
ג - אלא אם כן זה סיפור אובסקיורי שרק המנחה מכיר, סבירות גבוהה שחברי הקבוצה יכירו אותו - זה קצת כמו לקבל את הספוילרים בתחילת העונה של הסידרה.
א-ב-ל, רגע רגע. למה בכלל רציתם לכתוב הרפתקה לפי הסיפור הזה? נכון, השראה.
כל אחד יכול להקדיש כמה דקות ולשים את האצבע על החלקים בעלילה שכרגע גרמה לו להשראה. עלילות הן כמו לגו - "המבצר הנסתר" של אקירה קורסאווה ו"מלחמת הכוכבים" של ספילברג-לוקס הם בבסיס אותו סיפור, אבל הם נראים ומרגישים אחרת לגמרי. העלילה של מלחמת הכוכבים לוקחת אבני לגו מהעלילה של המבצר הנסתר, אבל מוסיפה כל מיני חלקים אחרים, מרכיבה חלק מהן הפוך, מעמידה הכל על הראש ושמה באמצע חלליות.
אז אותו דבר עם כתיבת הרפתקאות. לפעמים, ההשראה יכולה לקחת אתכם למקומות מוזרים וכייפיים
לדוגמא, הסופרת מרי רינו החליטה לכתוב סיפור כמו-היסטורי וריאליסטי מסביב למיתוס של תזאוס והמינוטאור. יצא לה ספר די מוצלח בשם "מות יומת המלך". כשקראתי אותו בגיל 16 בערך, נורא רציתי לכתוב הרפתקה שמבוססת עליו, אבל יצא לי משהו שלא מרי רינו ולא היוונים העתיקים היו מזהים.
לקחתי את אבני הלגו שאהבתי אצל מרי רינו על תרבות-אי דקדנטית עם פולחן שבמרכזו צעירים שנחטפים כדי להשתתף בריקודי קפיצה מעל פרים, ארמונות עם מסדרונות עקלקלים עם שמות כמו "בית הגרזן" ו"מגדל השור", גרזן אבן עתיק ומיסטי ורעידות אדמה מפעם לפעם ועשיתי מזה עלילת מו"ד עם אי של מינוטאורים אכזריים שחוטפים את הדמויות כדי שישתתפו בקרבות גלדיאטורים טקסיים נגד כל מיני מפלצות ובראשן "פר האדמה" (גורגון), מרד עבדים ורגע שיא בו הגיבורים הצליחו להרוג את מינוס מלך המינוטאורים עם הגרזן שלו-עצמו כדי לגרום להרס האי ברעידת אדמה ונמלטו בספינה על גלי הצונאמי.
לפחות כמו שלי זה נראה - זה רעיון רע. או ליתר דיוק, רעיון טוב עם יישומיות לא משהו. למה?
א - משחקי תפקידים בדרך כלל כוללים קבוצת-שווים. סיפור (סרט, ספר או משחק מחשב) בדרך כלל מתבססים על גיבור ראשי וגיבורי משנה. להרגיש כמו כינור שני בהופעה של מישהו אחר יכול להיות די מעצבן לפעמים.
ב - העלילה של סיפור היא מובנית, עם התחלה, אמצע וסוף ומסלול מסויים. לא בטוח שמסביב לשולחן המשחק נקבל את אותו סיפור - או שנידרש להסללה רבה ומכעיסה.
ג - אלא אם כן זה סיפור אובסקיורי שרק המנחה מכיר, סבירות גבוהה שחברי הקבוצה יכירו אותו - זה קצת כמו לקבל את הספוילרים בתחילת העונה של הסידרה.
א-ב-ל, רגע רגע. למה בכלל רציתם לכתוב הרפתקה לפי הסיפור הזה? נכון, השראה.
כל אחד יכול להקדיש כמה דקות ולשים את האצבע על החלקים בעלילה שכרגע גרמה לו להשראה. עלילות הן כמו לגו - "המבצר הנסתר" של אקירה קורסאווה ו"מלחמת הכוכבים" של ספילברג-לוקס הם בבסיס אותו סיפור, אבל הם נראים ומרגישים אחרת לגמרי. העלילה של מלחמת הכוכבים לוקחת אבני לגו מהעלילה של המבצר הנסתר, אבל מוסיפה כל מיני חלקים אחרים, מרכיבה חלק מהן הפוך, מעמידה הכל על הראש ושמה באמצע חלליות.
אז אותו דבר עם כתיבת הרפתקאות. לפעמים, ההשראה יכולה לקחת אתכם למקומות מוזרים וכייפיים
לדוגמא, הסופרת מרי רינו החליטה לכתוב סיפור כמו-היסטורי וריאליסטי מסביב למיתוס של תזאוס והמינוטאור. יצא לה ספר די מוצלח בשם "מות יומת המלך". כשקראתי אותו בגיל 16 בערך, נורא רציתי לכתוב הרפתקה שמבוססת עליו, אבל יצא לי משהו שלא מרי רינו ולא היוונים העתיקים היו מזהים.
לקחתי את אבני הלגו שאהבתי אצל מרי רינו על תרבות-אי דקדנטית עם פולחן שבמרכזו צעירים שנחטפים כדי להשתתף בריקודי קפיצה מעל פרים, ארמונות עם מסדרונות עקלקלים עם שמות כמו "בית הגרזן" ו"מגדל השור", גרזן אבן עתיק ומיסטי ורעידות אדמה מפעם לפעם ועשיתי מזה עלילת מו"ד עם אי של מינוטאורים אכזריים שחוטפים את הדמויות כדי שישתתפו בקרבות גלדיאטורים טקסיים נגד כל מיני מפלצות ובראשן "פר האדמה" (גורגון), מרד עבדים ורגע שיא בו הגיבורים הצליחו להרוג את מינוס מלך המינוטאורים עם הגרזן שלו-עצמו כדי לגרום להרס האי ברעידת אדמה ונמלטו בספינה על גלי הצונאמי.
