לילוואנה, שניכר ששמחה להיפטר מחברת האצילים אך לא נהנתה מהשינוי למועדון, משתתקת בתום סיפורו של שירו-סנשאי. היא אינה רוצה לומר זאת, אך עיניה מתקשות לקבל את דבריו, את הבחירה שביצע. היא משלבת את ידיה בחוסר נוחות, שתיקתה רועמת.
וירניק מושך כתפיים ובא לדבר, אך כשהוא רואה את קראנג פוצה את פיו - הוא משתתק, מהנהן בכבוד. תבונתו של אב תועיל יותר מדבריו של בדחן.
״אין אדם סביב השולחן הזה ששלם עם כל הבחירות בחייו, שגאה בכל אחת ואחת מהחלטותיו״ קראנג מחווה בידו, ונראה שכל אחד מבני החבורה זע מעט במקומו. הדברים נכונים מדי.
״נכון, נטשת את עמדת השמירה שלך. שום דבר שאיש מאיתנו יאמר לא ישנה את העבר״ הוא מכיר במציאות מיד. ״אבל את העונש קיבלת פעמיים - פעם אחת מהאימפריה ופעם שנייה מעצמך. אתה מתנהל בכל כך הרבה כאב, שכל מי שלא מכיר אותך היה משוכנע שרצחת מישהו״ הוא עוצר לרגע.
״מצפון דואב הוא הגהנום של נשמה חיה״.
שקט משתרר שוב מסביב לשולחן, וקראנג מביט לרגע בכולם בטרם הוא מחזיר את עיניו לדם הדרקון.
״אם כל זה לא היה קורה, לא הייתי פוגש בך. חלקי האנוכי, אם כך, מאושר שדרכנו הצטלבו. איני מבקש ממך לברך על שאירע, את המלאכה הזאת אותיר לאנשי ואת׳ וארודר, אותם אלו שהגירוש שלך הציל, לרבות לורד נורברט עצמו. אתן לברסוולה ולקושאן, ואולי גם לעשרות ג׳אפודים אומללים, לקלל על היום שבו נאלצת לעזוב את אימפריית הדרקון. על היום שבו בחרת - בחירה חופשית - להציע את הקטאנה שלך לא למרבה במחיר, אלא לעם שמעולם לא הכרת״ הוא מביט היישר בעיניו של שירו-סנשאי.
״ראיתי רוע בחיי במקומות שנשבעו כי הם מלאים בטוב. זיהיתי פחדנות באנשים שהיללו את חשיבות האומץ, הייתי עד לאכזריות במקומות המקדשים את החמלה. אין בך ולו אחת מהתכונות הללו. בפחות משלושה חודשים, עשית עבור אנשי הממלכה הזאת יותר משאחרים עשו בשישים שנה. אני ביניהם״ הוא מודה בפה מלא.
״לחייך, שירו-סנשאי, ולחיי היום שבו כף רגלך דרכה על אדמת ארוות׳, יהיו הסיבות אשר יהיו״ הוא מרים כוס. וירניק מצטרף באחת, וניכר שדבריו של האיש הצליחו לרכך מעט אפילו את לילוואנה.
״התברכנו בבואך״.
