• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

נושא
תקצירי עלילה (א')
(ב')
(ג')
הנפשות הפועלות (א')
(ב')
(ג')
(ד')
(ה')
רגעי מפתח
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן
היא נאנחת ארוכות ועוצמת את עיניה. "אני צריכה יותר אלכוהול כדי לספר את הסיפור" האלפית מניחה זוג אצבעות על גשר אפה, אך מדברת בכל זאת.
"אני לא באמת זוכרת. נולדתי בניס פרדי, כולם אמרו זאת תמיד. זהו גם מקור הכוחות שלי" היא מרימה לרגע את ידה, צמיד העץ סביבה כאילו נושם בעצמו. "אבל... מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בארוות', באזור של מגדל הברק. מצודה אדירה, עם חוות רבות מסביב, לא רחוק מיער ריוורווד" היא עוצרת לרגע במחשבות. "לא באמת הייתה לי משפחה כזאת או אחרת... באחת מהפעמים, ראיתי עגלה מלאה באבטיחים שעושה את דרכה למגדל. עקבתי אחריה, התפלחתי פנימה מאחורי גבם של השומרים ודאגתי לקחת לעצמי אבטיח. הריבון תפס אותי בעצמו. ניהלנו שיחה ארוכה - הוא התרשם, לא כעס. לא עלי, לפחות. על השומרים... זה סיפור אחר" היא לא מסוגלת לעצור את עצמה מלחייך.
"מאותו יום היה לנו הסכם - אני הופכת לבת בית והוא דואג לי לאספקת אבטיחים. הכרתי כבר את האזורים מסביב, רחובות וחלק מהחוצות, ואחרי שלמדתי לירות בקשת - ובכן, זה היה רק טבעי שאהפוך לסיירת וגששית. אני לא כפופה לצבא שלו באופן רשמי - אני תחתיו באופן ישיר. הוא דאג שזה יישאר ככה, ידע שאני מעדיפה לעבוד לבד" היא מגרדת את ידה קלות, בדרך בה היא עושה כשהיא לחוצה מעט.

"זאת הסיבה שאני מאמינה - לא, יודעת - שהשמועות על אשתו ובתו שקריות. אני מכירה... הכרתי" היא מתקנת את עצמה, "את שתיהן. דנקן העריץ את אשתו ואת בתו, היית צריכה לראות איך הוא היה מתהלך אחריהן... אהבה אמיתית שאני מאחלת לכל אדם באשר הוא למצוא" היא עוצמת את עיניה לרגע ומגרדת אותן, ואילידיה לא בטוחה אם היא מוחה שם דמעה.
"הוא לא אדם מושלם, אילידיה. אני אהיה הראשונה להודות בכך, גם אם אני מעריכה אותו מאוד... אבל הוא המפקד שלי, לטוב ולרע - והוא מפקד ראוי".
 
״כולם״ היא מושכת בכתפיה. ״הריבון, האנשים שסביבו, כל זמר נודד או מג שיצא לי לפגוש - הגם שלא היו רבים מהם סביב מגדל הברק״ היא מביטה לרגע לעבר הצמיד.
״זה פשוט… מובן מאליו״.
 
"ומהן השמועות שמסתובבות בחצר על המשפחה של הריבון?" ממשיכה אילידיה בשאלה, למרות שנראה שהיא תוהה. אף ילד קטן לא עובר את המבחנים של ניס פרדי, אבל לפעמים מישהו נולד עם קשר מסוים ליער... או שאולי הצמיד יצר את הקשר הזה והוא רמז לאחד מההורים של ליליוואנה... יותר מידי אפשרויות וניחושים בנושא.

META
טבע: 2+12=14.
 
אין לאילידיה מושג לגבי הכוח - ייתכן שהוא באמת מבוסס על ניס פרדי.

״הן לא שוות שאחזור עליהן״ היא מרצינה באחת, הטון שלה קופא. ״מה שוירניק אמר מדייק, אבל מדובר במסכת שקרים. אל תעלי את זה מולו״ היא מתרה. ״הזעם שלו יהיה…״ היא מחפשת לרגע את המילה.
״אישי״.
 
IN
אילידיה מהנהנת "את בעצמך, מאמינה בפנתיאון של ארוות' או בפנתיאון הטבעי?" אומרת אילידיה, ואז מסתכלת לכיוון הקרדינל תאודוריאן "עם כוהן ראשי כמוהו אני לא אהיה מופתעת אפילו אם התשובה שלך תהיה בלועט".
 
היא מחייכת, כאילו שמעה את השאלה הזאת זמן רב.
״יש לי כבוד לשני הצדדים, אני מרגישה קשורה לשניהם… קשה לי לבחור״ היא נשמעת מתנצלת מעט ואז מביטה בתאודוריאן.
״אף פעם לא התחברתי לאמונה המוסדית, בלי קשר לאישיות המלבבת שלו. אני מעדיפה את הדרך בה קראנג מסתכל על הדברים״.
 
IN
"חלק יחשבו שהגזע שלנו מכוון אותנו להאמין באמונות מסוימות, אבל אנשים כמו קאס מראים שזה לא עניין של רגע אלא מה שבפנים. אפילו שהופתעתי כשהוא אמר שהוא גם מאמין באילן" אומרת אילידיה בנושא.

"בואי נהנה מהנשף הזה לסיום, הטבחית פה מכינה אוכל מעולה, ואני מרגישה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה בעבורנו לאכול אוכל שכזה לפני שנמצא את עצמנו בבוץ עמוק" היא מסיימת את השיחה.
 
OUT

IN
המשתה מתקרב לסיומו והחבורה מתכוונת לעזוב בקרוב, אך לפתע דלתות הכניסה להיכל נפתחות באחת, מפיצות רעש מקרקש לכל עבר. עלם צעיר, בלונדיני ובעל פנים חלקות ונבונות, נכנס להיכל. הוא לבוש בבגדים טובים, גלימה מתוחה על כתפו הימנית, משווה לו מראה אצילי. אדמונד, הממזר המלכותי, תומך בידו אדם אחר, זקן בהרבה.
כתר כבד, עשוי זהב יצוק ואבנים טובות, נח על ראש זקן. אדם בעל עיניים כחולות, זקנו ושערו אחוזי שיבה, נכנס לצד הנסיך. הוא הולך בצורה מכופפת, אך קומתו עדיין גבוהה יחסית - רמז לתקופה בה היה מסוגל להלך בגאון, חצי ראש מעל מרבית האנשים. הוא לבוש בבגדי מלכות בצבע ארגמן עמוק, וריח שושנים נישא לכל עבר מהליכתו, כאילו דאג להתיז על עצמו בושם יקר לפני שנכנס להיכל. הכרס שלו ניכרת, גם אם אינה עצומה, ופניו נפוחים מעט יותר משל האדם הממוצע. האצילים העומדים לצידו קדים כמעט מיד, המשרתים עצמם כורעים ברך עד שהוא משחרר אותם בתנועת יד עצלה.
בנג'מין פורלס, מלך ארוות', נכנס לחדר הכס שלו - ועל פי מבטם של השאר, ניכר שאיש לא צפה זאת.

תאודוריאן מתאושש ראשון, נוקש באצבעו ותופס את תשומת ליבו של וילי ארטוזס. הננס מבין את הרמז, משנה את המוזיקה הנוגה שניגן לסמל את סופו של הערב למשהו חגיגי בהרבה - הדי מלכות כאילו בוקעים מהצלילים שהוא הלחין, מרוממים את בואו של המלך. אנאבל נפרדת מבני שיחתה, ניגשת אל עבר המלך, נושקת לו בפומבי על לחיו ומחבקת אותו קלות. בנג'מין נע באיטיות לעבר מקומו, משתחרר לאחר מספר צעדים מאחיזת המלכה והנסיך. במקביל, לוקרשיוס עצמו מכין לו צלחת, דואג לשים כמעט אך ורק מאכלים מתוקים בפני אחיו. המלך מתיישב לבסוף, מניד בראשו לשלום לעוצר ולראש הכוהנים, בטרם הוא אוכל מספר מהרקיקים שאסף עבורו לוקרשיוס, משתמש בידיים בלבד ומלקק את קצות אצבעותיו. אדמונד תופס מקום לצד אימו, שעוצרת מעיסוקי החצר כדי לוודא שהמשרתים מביאים לו מזון ומשקה. בנתיים, הם רואים אישה לבנת שיער בעלת סמל מוזר על לחייה וצווארה נכנסת בעצמה דרך זוג הדלתות - סימנים שאילידיה וקאס מזהים כמעט מיד כשייכים לדוניגדה מניס פרדי. נראה שהמשרתים והאורחים השונים מכירים אותה, מחווים לה תנועת שלום, והיא מחזירה להם בנעימים, שומרת עין על המלך. מספר לחישות מאשרות שמדובר בדוקטור סאולד - הרופאה האישית של הוד מעלתו.

לוקרשיוס לוחש דבר מה לאחיו, ובנג'מין מביט בו רגע ארוך בטרם הוא מרים את ראשו, מסמן לנורברט באצבעו לגשת קדימה. המלך ממלמל דבר מה לאחיו, והעוצר מסמן לנורברט תנועה עיגולית בכף ידו. לורד ריינן מבין את המסר, דואג לסמן לבני החבורה לבוא יחד איתו. הקבוצה כולה מתקרבת אל בנג'מין בשעה שהחצר חוזרת לעיסוקיה, צופה בחצי-עין על המתרחש.
נורברט עומד ראשון בפני המלך, קד בכבוד. הוא לא מציץ אחורה, מאמין שהאחרים יעשו אותו הדבר.

"הוד מעלתך, לכבוד הוא לי לראות אותך. עבר זמן רב מדי" הוא מחכה לאישור מהמלך להזדקף, עד שלבסוף לוקרשיוס מסמן לו בתנועת יד לעשות זאת, אחיו אוכל פרוסת עוגה בעודו מדבר.
"הבעיות שלך נפתרו, ריינן?" שואל המלך בין ביס לביס, לא מיישיר אל הלורד מבט.
"כן, הוד מעלתך. השליחים שלך עשו מעל ומעב-"
"והמיסים, מה עם המיסים? ישולמו?"
"כן, כל מטבע ומטבע. עשינו מאמץ כדי-"
"ואתה צריך עוד משהו? או שהעיר בסדר עכשיו?"
"העיר בסדר" הפעם נורברט מקצר את תשובתו, לא רוצה להיקטע בשלישית.
"כן, זאת תקופה כזאת של שודדים בשנה. מחכים עד החורף וזה עובר, הם מסתגרים חזרה בבתים שלהם. לא ברור לי למה זה בכלל הטריד אותך ברמה שכזו" עונה המלך בניתוק מוחלט.
וירניק מביט בהלם לרגע בקראנג שמושך בכתפיו, וניכר שלילוואנה בכלל לא יודעת איך לעכל את הדברים.
"ובכן... האמת שמדובר בכלל בפושטים מוילר ס-"
"עונה רעה אחת לא צריכה להקשות עלינו, זה מה שאני אומר. גם החקלאים מתלוננים על מיסי החורף, ועיניך הרואות - יש עדיין אוכל על השולחן" הוא מיישיר מבט לרגע, מחווה על הצלחות העמוסות בכל טוב בעודו אוכל עוגיית תאנים.
"כמובן" עונה לבסוף נורברט, מובס. הוא מסתיר בקושי את החמיצות בקולו, חלקים ממנה פורצים החוצה.
"זה הכל?" ממלמל המלך. נורברט בא לענות, אך הוא מבין לפתע שהשאלה בכלל לא כוונה אליו. בנג'מין מתייעץ עם אחיו.
לוקרשיוס לוחש דבר מה, ובנג'מין מגלגל את עיניו בחוסר רצון.
"איפה הם?"
"מאחוריו".
"עבודה טובה" המלך מביט בהם לרגע קצר בטרם הוא חוזר להביט בצלחתו. "הערכתנו המלאה, גאים בכם, כל הכבוד, תמשיכו ככה, לא לוותר" הוא חוזר על כמה מילים חסרות משמעות. אפילו המלכה ותאודוריאן - שמקשיבים לצד עיסוקים אחרים - מתקשים להכיל את הסיטואיציה.
"אנחנו מודים לכם מקרב לב" מתערבת אנאבל לבסוף, לא מסוגלת לשאת זאת. "וכפי שציינו בכינוס המועצה, החלק שלכם בניצחוננו אדיר מאין כמוהו. לא נשכח זאת, והמשתה הזה הוא הדרך שלנו להודות לכם על כך".
"עשיתם לכתר שירות נפלא" מוסיף אדמונד מהצד, כבר קיבל את מזונו אך עדיין לא אכל ממנו. "באמת ובתמים".
"כן, זה מה שאמרתי" מחזיר בנג'מין באגביות.
"תודותנו, הוד מעלתכם" מחזיר נורברט בנענוע ראש קטן, כלא מאמין. "אני בטוח שנצלח גם את האתגרים העתידיים שעומדים בפנינו".
"הממ?" המלך מרים גבה ומביט לרגע בלוקרשיוס, שמהנהן אליו בביטחון, טופח על גבו.
"כן, זה תחת שליטה, אני יודע" מאשר בנג'מין את הדברים. "אני סומך על האנשים הנכונים. בהצלחה בהמשך" הוא מסמן בידו לאשר להם ללכת בשעה שהוא לוחש דבר מה לאחיו, אשר מהנהן בהסכמה.

החבורה מתנתקת מאזור שולחן המועצה, חוזרים לאחד מהאזורים הצדדיים. נורברט מלווה אותם, שותק במהלך הדרך - שאף על פי שמכילה לא יותר מעשרים צעדים, מרגישה בלתי נגמרת.
שתיקה מביכה משתררת כשבני החבורה מביטים זה בזה, איש לא אומר לרגע מילה.
"אני צריך להישאר כאן" מסביר נורברט. "ההגעה של הוד מעלתו תאריך מעט את המשתה. אין לכם מה לבזבז כאן זמן, השיחות לא יהפכו למרתקות יותר, אבל ראוי שאפגין כבוד".
"לא סתם כבוד, אלא את כל הכבוד" מדגיש הצלופח. "תמשיך ככה, נורברט. גאה בך. אל תוותר, עבודה טובה".
"משעשע" מחזיר הלורד, נפרד מהם לשלום בעודו חוזר למספר משיחותיו הקודמות.
"האיש הזה גרם לי להתגעגע למועצה" מצקצק וירניק בלשונו כלא מאמין. "הוא כמעט גורם להם להיראות כגוף מתפקד".
"מראה עצוב ובזוי" לילוואנה מהנהנת.
"כך לא נראה מלך" מסכם קראנג. "אני חושב שעדיף שנלך. איש מאיתנו לא שמח לראות זאת, אני בטוח בכך".
 
"הוא נראה חולה." קאס אומר, "ואני לא מתכוון בגוף. אבל זה בערך מה ששמעתי שהוא." הוא מעיף מבט אחרון על המלך, ובעיקר על הרופאה שלו, לפני שהוא מסתובב ופונה קדימה. מתמתח מעט ברגע שהם יוצאים מחדר הכס.
"המקום שאהבתי כבר נסגר." הוא אומר במלנכוליה מסוימת, "אז אקח אותכם למקום קצת יותר יקר. ובתקווה, נספיק לראות את האשלייה לפני שהיא תתפוגג." הוא מצחקק ומתקדם בין הרחובות, מוביל אותם לנהר השקוף.
 
"צל של מלך. קשה לראות זאת, אבל לפי מה ששמעתי המצב לא היה טוב יותר כשהוא היה צעיר יותר" מניד שירו את ראשו בבושה, כמעט חש את הצורך להתנצל בפני נורברט.
 
OUT

IN
קאס מוביל את החבורה - עדיין מעט המומה - בין רחובותיה של קריאת-כתר. בשעה ערב שכזו, אשר מתחילה לנשוק ללילה, העיר מתעוררת מחדש לחיים… קל וחומר כשהם מתקרבים לרובע העליון. זל ולר מגיעים לומר שלום, מלוכלכים מעט בבוץ מהמשחקים הבלתי פוסקים שלהם, והמול רוכן לחבק אותם. עם זאת, הוא יודע שלא יוכלו להיכנס גם למועדון. הוא מוביל את החבורה ברחובות השונים, וניכר שבניגוד לארמון - הם מושכים פחות מבטים. בין אם זאת שעת הערב שמאפשרת להם חשאיות מסויימת או פשוט חוסר ידיעה כללי של הרחוב, אין ספק שהם זוכים פה לאנונימיות מסוימת, הגם אם היא לא מלאה.

לבסוף, החבורה מגיעה למה שנראה תחילה כמו אי קטן במרכז האזור הכללי. המועדון שמולם מופרד משאר הרובע על ידי חפיר עדין שמצד אחד אינו עמוק מדי אך מצד שני מסמל סוג של גבול בין הרחוב לבין בית העסק. המבנה רחב מימדים, מכיל לפחות שתי קומות, אורות מהבהבים משתקפים מחלונותיו. צבעי כחול וכסף שולטים בצורה האליפסית שלו, אפלוליים מעט בשל החשיכה שבחוץ. הכניסה עצמה מכילה מדרגות ומספר קירות ביניהן שנועדו לסייע להפריד את התור לקבוצות קטנות יותר, בימים עמוסים במיוחד. מרפסת בקומה העליונה משקיפה לעבר הרחוב והם רואים מרחוק שעל אף שהיא ריקה, ניצב בה שולחן פרטי. ייתכן שלאור הירח, כשהרחוב מסביב מעט שקט יותר והרעש היחיד בוקע מהמועדון עצמו, ניתן לאכול שם ארוחת ערב בשלווה מסויימת.

הם מתקרבים אל חצי אורק שעומד בכניסה. הוא נראה שרירי, לפחות בהקשר לשאר האורחים, ומביט בקבוצה הגדולה בחשדנות מסוימת.
"באתם לעשות צרות? אנחנו מקום איכותי. לא מכניסים אספסוף" הוא מתרה באצבעו.
"חבר, תסתכל רגע על הבחור פה לידי" וירניק מחווה על קראנג. "הוא כמו גרסה משודרגת שלך, שרירית יותר ומבוגרת יותר. אתה קורא לנו אספסוף? זה לא מעליב קצת את ההורים שלך? אל תצא גזען, זה מקום איכותי - באנו להנות" הוא מקפיץ לו שקיק זהב. האורק, הלום לרגע מהיחס הדואלי, מתקשה לשמור על ארשת הפנים החתומה שהחזיק עד לפני רגע.
"אנחנו בסדר" קראנג עונה לבסוף. "לא נגרום לבעיות. רק באנו להנות בשקט הלילה, אחרי אירוע מתיש".
"כן, על גיבוש קבוצתי שמעת?" תובע הצלופח.
"אני שם עליכם עין" הוא מרים זוג אצבעות מול העיניים שלו ומכוון אותן כלפי וירניק, אך מאפשר לחבורה לעבור. הם רואים, רגע לפני שהם נכנסים, שהוא בוחן מאחור את קראנג - בבירור נעלב מההערה של הצלופח שהוא שרירי יותר ממנו. עם זאת, קשה לאתגר את האמת החצופה.

החבורה נכנסת פנימה וחבורה של נגנים שוטפת אותם כמעט מיד - המוזיקה לא חזקה מדי, נעימה לאוזן ומשתלבת עם האווירה כמעט מיד. מספר שולחנות עגולים מפוזרים סביב, שומרים על הצורה הסגולית הכללית של החדר, זאת לצד רחבת ריקודים מרכזית בה נראים כבר פטרונים מכל הסוגים. הבר המרכזי מתחלק לשתי עמדות - באחת, נמצאת חצי אלפית תמירה וקירחת בעלת מספר קעקועים על ידיה החשופות. סיביל - כפי שקאס מזהה אותה כמעט מיד - מאיישת את עמדת השף, פניה בוהקות לאור האש שמבשלת את מזונם של האורחים. בצד השני, בת אנוש נמוכה ושמנמנה, שערה הבלונדיני מתארך לפחות עד לגובה מותניה, מחייכת וצוחקת למול האורחים בעודם דואגת להם בעמדת האלכוהול. גם אותה קאס מזהה בקלות - אשתה של סיביל, לונה.

המקום עמוס למדי, אך לא מפוצץ - החבורה מוצאת שולחן לאחר חיפוש קצר, מתאימים שבעה אנשים בקושי, וירניק דואג לגנוב שני כיסאות ממקום אחר.
"לא אני" הוא מרים לפתע את ידו, מחווה לאחר מכן לבר הכללי.
"מישהו צריך לעשות הזמנה מרוכזת. לא אני, זה המשחק" הצלופח מסביר, מקפיץ סכין קטנה בידו. "צריך לכבד את המשחק, חוקים זה כל מה שיש לנו בחיים - אחרת אנחנו נשארים רק עם שרירים ומראה אדיש, וכפי שהוכחנו היום יכול לבוא חצי אורק מבוגר יותר ולבייש אותך כהוגן".
 
IN
אילידיה לא מגיבה למלך כאשר הם יוצאים בדרך, לא רואה איזשהו רצון להגיב לעניין.

כאשר הם נכנסים לבר, אילידיה ישר מרגישה איזושהי תחושת מחנק מהמקום הזה. היא לא בדיוק בטוחה מה קורה במקומות כאלו, וזו בהחלט חוויה ראשונה. "אז מה עכשיו?" היא שואלת את קאס, בעודה דוחפת את הכיסא שלה לפינת השולחן בצורה שתאפשר להם לקום ולהסתובב עם ירצו- וזה בהחלט עדיין לא יהיה נוח. כרגע, היא קצת מתחרטת שעם כל הסיטואציה עם המלך הם לא החליפו בגדים- היא מרגישה יחסית חשופה בשמלה הזו. מזל שהיא מרגישה עדיין תחושה של מתכת קשורה לירך שלה מתחת לשמלה הסגולה הזו...
 
קאס מרים גבה לעבר וירניק, "תן לי חמש דקות, ואיזה עשר זהב." הוא אומר וניגש אל הבר, "עכשיו?" הוא פונה לאילידיה לפני שהוא הולך, "עכשיו אפשר להינות. לרקוד, להשתכר. להשתחרר קצת." החולצה המכופתרת שלו כבר חצי פתוחה, השרוולים מקופלים. "זו מסיבה אמיתית! לא הרשת עכבישים הפוליטית הזו שהייתה באולם הכס." הוא מחייך, המשתה הרגיש לו מחניק, הוא היה צריך להשקיע את כל תשומת הלב שלו כדי שלא להתחיל תקריות דיפלומטיות, אבל כאן אין כזו בעיה- במקרה הכי גרוע, הוא ייכנס לקטטה. וזה לא דבר כזה חדש בשבילו.
 
וירניק זורק אליו שקיק מלא במטבעות וקאס קם על רגליו, אך בטרם הוא הולך לעבר הבר - לונה מתנתקת ממנו, מנצלת שהות קטנה שבה הלקוחות מעסיקים את עצמם כדי להתקרב לחבורה.
"אני מזהה אתכם" היא מניפה רגע את שערה אחורה, מושכת אותו אחורה ביד אחת כדי לסדר אותו בעודה משוחחת עם הקבוצה. "אתם הגיבורים של אדמות החוף, אלו שהמועצה שלחו, כן? יש לי בת דודה בארודר. אתם לא משלמים הלילה" היא שורקת לעובד נוסף ומסמנת משהו עם ידה. האיש מבין את המסר, מכין מגש עם שבע כוסות ושני בקבוקים גדולים. הוא מתקרב להביא אותו, לפני שלונה מסמנת באצבעה למעלה.
"אם אתם רוצים, המרפסת שלכם. יכולה לתת לכם פרטיות כמו שצריך. אנחנו נוכל גם לדאוג לארוחה אישית, מגיע לכם לא פחות מזה".
 
קאס מופתע, הוא לא ציפה לזה. "פרטיות? במועדון?" הוא מגחך לעצמו, "בטח, אם זה אפשרי. אבל אל תגזימי, אנחנו לא צריכים ארוחה." הוא זורק בחזרה את שקיק המטבעות אל וירניק. "נראה שלא היה צריך שתפלח שני כסאות משולחנות אחרים בסוף." הוא אומר. הוא כבר מבוסם מעט מהקצת ששתה בארמון, אבל זוהי האווירה שסביבו שבאמת גורמת לו להשתחרר. הוא תמיד היה אדם של אנשים, זה היה הדבר האחד שהוא התגעגע אליו בששת השנים שלו בניס פרדי, אולי הסיבה האמיתית שהוא נמשך לחיי הלילה הארוות'ים היא כי הוא מנסה לפצות על בדידות של יותר מחצי עשור.

אחרי שכולם עולים למרפסת ומתיישבים, קאס מעיף מבט מהיר מסביבו- מוודא שאף אחד לא מצותת להם- לפני שהוא פונה אל שאר הקבוצה. הכוס השנייה שלו כבר בידו. "אז, איך היה המשתה?" הוא שואל, מסתכל על קראנג ולילוואנה- מסתקרן לשמוע כיצד הם מקבלים את שינוי האווירה הזה.
 
״המשתה היה נחמד, היו מספר הפתעות נעימות״ אומר הקטור וחושב על הריקוד שלו עם לילוואנה. ״וחלקן נגרעו מכך״ אומר הקטור וחושב על המלך, יחס שכזה מזלזל לא רק משקף את דרכו אל מול האצולה, אלא על כלל הממלכה. מלך אשר אפילו לא ידע מה הבעיה בארודר זה שפל ועצוב.

״אין זו הפעם הראשונה שהייתי במשתה שכזה, אך זו הפעם הראשונה שהייתי במעמד חשוב שכזה. החוווה… לא הייתה דבר שאני מעוניין להמשיך בו״ כל הפוליטיקה המכוערת המשולבת עם עשרות אנשים שבאו להרשימו ולבקש את עזרתו, לא מתוקף משפחתו או היותו אביר, אלא פשוט כי הוא שליח המועצה, העציבה מעט את הקטור. האם כל עבודתו להיות אביר מכובד נרמסה על ידי גחמות הממלכה?
 
IN
"יש לך... טעם מעניין, קאס" עונה אילידיה, לא בטוחה מה לעשות בעצמה- אבל עולה עם כולם למרפסת לפני שהיא מספיקה להחליט על נתיב פעולה.

"האוכל היה מצוין, האנשים..." אומרת אילידיה "רבים מהם טעונים שיפור, אבל אני לא בטוחה שהייתי מחליפה אותם בקהל הזה קאס" היא מסתכלת מהמרפסת על קהל המועדון שגורם לה מכאן להרגיש אבודה בתוכו.
 
״הסכמתי עם אילידיה״ אומר הקטור, אינו רגיל או מעוניין להתרגל לאווירת המועדון. ״אם כי מופתע אני שבחרת לבוא לכאן ולא למקום אחר, כמו הגנים או מה מקום אחר בו נוכל לשבת עם צמד הינשודובים״.
 
"לר וזל הם משפחה." קאס מביט בהקטור בהפתעה , "אני אוהב אותם, אני דואג להם. אבל... הם לא האישיות שלי." הוא נשען לאחור, מתנדנד בכסאו. "הקהל הזה," הוא מחווה בידו, שופך מעט מהמשקה שבכוס כחלק מהתנועה, "הם פשוט אנשים. רובם אפילו לא יודעים על הבעיות באדמות החוף. הם חיים את החיים שלהם- וזה לא מה שאבירי המעמקים מגנים עליו?" הוא ממקד את מבטו באילידיה כשהוא מדבר.
"אמא שלי דיברה הרבה עליכם, את יודעת. על היירוזאוג במיוחד. 'גאווה גמדית', היא קראה לו. 'הנה אדם שנלחם לא בשביל כסף או אינטרסים או כוח, אלא בשביל שילדים כמוך יוכלו להיות קקות קטנים.' היא אמרה את זה בדרך כלל אחרי שהסתבכתי בצרות." מעט עצב מתגנב לקולו, הוא מתגעגע אליה כל כך.
"והנה את. אבירת מעמקים. ואת אומרת לי שאת מעדיפה לשחק פוליטיקה עם פוצים." הוא צוחק, "לחיי הקקות הלא כל כך קטנים שכאן למטה." כוס המשקה שלו נעה לכיוון קצה המרפסת, אל עבר הקהל השוצף ברחבה.
 
חזרה
Top