• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

נושא
תקצירי עלילה (א')
(ב')
(ג')
הנפשות הפועלות (א')
(ב')
(ג')
(ד')
(ה')
רגעי מפתח
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן
הקטור מצליב את חרבו אל מול חרבו של קראולי, שניהם במאבק כוחות של מים ואש. מצידו של קראולי להבות יוצאות ומשוות לו גלימה של אש ותופת ומהצד השני הקטור שגל מים דוחף אותו קדימה, מעניק לו שיריון מים שיעזור להדוף את סגנו לשעבר של וירניק.
"אביר אשר נשבע אמונים לעלמתו אינו יכול להיגרר לרצונותיהם של בריונים" אומר הקטור אל הרוכב האמיץ, מילותיו מלוות בקסם ונפלטות מפיו ככדורים של אור אשר מרחפות אל האביר, מנסות לשחרר אותו משליטת קראולי.

קרב היסודות לוקח מסיבולתו של קראולי, כמו גם של הקטור. אך לעומת הראשון, האביר התאמן כל חייו בקסם ולחימה. ברקיעה במטרה לנוע קדימה, נוצר חותם מעל רגלו של הקטור ומשגר את עצמו אל גופו של קראולי. חותם המדמה קרחון נטמע בגופו, יגרום לגופו להתקרר יותר ויותר עם הזמן.
META
פעולה רגילה: חבלה יסודנית כנגד קראולי.
התקפה: 2+12=14 נגד דרג"ש.
נזק(למקרה שבנס קראולי החליט לוותר על כל הדרג"ש שלו): 3+5=8 נזק.
השפעה: קראולי מקבל רגישות 5 לכפור עד סוף ההיתקלות.
פעולה משנית: בדיקת מאגיה בשביל לנסות ולשלוט ברוכב האמיץ.
מאגיה: 16+14=30.
פעולת תנועה: הקטור פוסע לP14
 
IN
הרוכב שומע את מילותיו של הקטור, נאבק להשתחרר משליטתו של קראולי כשרגשותיה של פמיניה מציפים אותו, גורמים לו לזעוק בכאב - על אף שאין לו כל פה - ולחלק גופו העליון, המחובר לסוס, לנוע בפראות. מילותיו של האביר נוגעות ביסודה של הפיה ומשחררות אותה, לפחות לזמן קצר.
הנימלות' הרחוק, בינתיים, חוצה את האחוזה היישר לעבר הלורד ומשרתו.
"הוא מתקרב!" צועק דרוול באימה טהורה.
"אני אדאג לו!" משיבה לילוואנה בקריאה. "תתמקדו בבריון המנופח".

META
שונות:
כוחו של המעבר- בכל פעם שיצור בעל מילת המפתח 'פיה' פועל בקרב, משבצת אקראית נטמעת בכוחו של המעבר. היא לא מהווה תוואי שטח קשה, אך כניסה אליה תוביל להשפעות מסוימות.
 
"אני לא מכיר אותך." קאס אומר, מתקדם אל עבר קראולי. "לא אכפת לי ממך." הוא מרים את גרזנו. "אבל הגברת שלך לא כאן, אז אתה תסבול במקומה. על מה שהיא עשתה לאחים שלי." הוא מסחרר את גרזנו, קראולי חומק ממלוא כוחה של התקפה אחת, אבל הלהב השני פוגע בגבו, מבקע את שריונו. הוא מביט היישר בעיניו של קראולי, מחפש את ניצוץ הכוח של פמינה בתוכן, ודוחף את כוח רצונו פנימה. שומע את לילוואנה רק בחצי אוזן, כוחה של אמו המאמצת עוזר לו לעצור את הנימולת' הלוחם במקומו. לכל הפחות, זה יעזור לאלפית לירות בו.
META
תחילת תור- ללא פעולה- Incredible Toughness מסיים את השפעת הנזק המתמשך עלי.
מחדש 3 נק"פ.

משנית - בדיקת טבע כדי להשתלט על הנימלות' הלוחם : 19
ללא פעולה- ברכתה של אגראייני- מגלגל מחדש, 30 סה"כ. בנוסף, בגלל שמדובר בכוח יומי של חפץ קסם, מקבל 5 נק"פ זמני מאילידיה.

תנועה- זל נעה לN13
קאס נע לP15
לר נע לQ14

רגילה- מלתעות הזאב על קראולי. שתי התקפות:
1 טבעי ו-29 נגד דרג"ש.
14 נזק ועוד 1 נזק כפור מההתקפה הראשונה.
34 נזק ועוד 3 נזק כפור מההתקפה השנייה.
 
עריכה אחרונה:
IN
הנימלות' נעצר, כוחה של אגראייני - אפילו ממרחק חצי עולם - לימד את קאס כיצד להילחם בהשפעה המזיקה של הבריון. קראולי מנצל זאת, סופג בשאגת כאב את המכות שקאס מנחית עליו, ובאותה נשימה שולח את חרבו הממזרית קדימה, רגע לפני שהקטור שולח את חרבו לחסום את המכה, מגן על קאס מדקירה קטלנית. "אל תעז לדבר עליה! אל תעז לחשוב עליה! היא שלי, שלי!" הוא קורא בפרץ ייאוש.

META
התקפות נגד קאס:
לא פראייר של אף אחד - מתחדש במדמם; תגובה מיידית, כשקראולי נפגע מהתקפה; 22 נגד דרג"ש, פספוס.
 
הרוכב שומע את דבריו של קראולי. את ההיבריס אשר בן התמותה מעז לומר על האדונית שלו. הגבירה אינה של אף אחד, היא עושה אשר היא רוצה ואין איש אשר יכול לכבול אותה לגחמותיו המטופשים.
הרוכב מתמלא בזעם ומסתער אל עבר קראולי, מניף את חרבו הארוכה ודוקר בעוצמה. מלוא התנופה שלו הולכת לדקירה הזו והיא תופסת את קראולי ישר בלב, גורמת לו לקרוס על הרצפה בידיעה אחת ברורה. היא לעולם לא תהיה שלו.
הוא לעולם לא יגרום לה לאהוב אותו.
META
התקפה של הרוכב האמיץ על קראולי: הסתערות בזק.
הרוכב מסתער על קראולי.
התקפה: 20 טבעי :knight: ! 29 נגד דרג"ש סך הכל.
נזק: 6+6+5=17 נזק וקראולי נופל שרוע. הרוכב האמיץ זוכה בתוסף +1ק10 לנזק נגד המטרה עד סוף תורה הבא.
בסוף התור הרוכב מפסיק להיות נשלט.
 
החצים של לילוואנה מוצאים את דרכם אל הנימלות' הלוחם, בשעה ששירו-סנשאי ואילידיה מחסלים את הרוכב. קראנג בועט בעוצמה בכושף שלצידו, מפרק את היצור עשוי השורשים, בעת שהוא ווירניק מתקרבים. הצלופח מדדה באיטיות, אך הפעם לא בשל פציעותיו. הוא מביט מרחוק, ואז מקרוב, על בן החסות שלו מדמם על הקרקע, אוחז בצד בטנו, מחרחר בכאב. שכוב על הקרקע, קראולי איבד כל שמץ להילה המאיימת שרצה לבנות סביבו. כעת, הוא לא נראה יותר מיצור פתטי, שעה שכוחות המעבר נפרדים מגופו הגוסס, עיניו חוזרות אט-אט לצבען הרגיל, חסר החשיבות.

"נער טיפש..." וירניק לוחש, מניד בראשו בייאוש מוגמר. "וכל זה, בשביל מה? כוח?"
"חופש, וירניק" נאנק קראולי, יורק דם בעודו נאבק להשלים מילים בין חרחור אחד למשנהו. "חופש ממך, מהחיים שהתווית לי... נותרת אותו האיש שהיית כשהגעת הנה" הוא יורק עוד דם, הפעם במכוון.
"רציתי לעשות טוב".
"רצית לקבל שליטה על החיים שלך, אחרי שאיבדת אותה בפעם הקודמת!" מתעקש קראולי, גל של כאב עובר בגופו. "וראה כיצד זה נגמר... אתה לא מסוגל להיות משהו אחר מלבד עצמך, וירניק" הוא נאנק בחולשה. "עוד גופה שתקבור תחתיך".
וירניק עוצם את עיניו, שיניו נושכות את שפתו התחתונה בשעה שדמעות זולגות על לחייו. הוא לא עונה.
"להתראות, צלופח..." גופו של קראולי מפסיק לפרפר, נשימתו הופכת לאיטית וחלשה יותר ויותר. הילת המעבר מסביב דועכת, מתפוגגת באוויר, כאילו מעולם לא הייתה פה.
"כבר לא מספר שתיים".

נורברט ודרוול מתקרבים בצעד חרישי בעת שהאש ממשיכה לשרוף סביבם. אנשי העיר פורצים את הדלת במהירות, קריאתה של לילוואנה הביאה מספר נפשות אמיצות לסייע ללורד שלהם. בני החבורה, תשושים מהקרב, מסייעים במאמצי הכיבוי. הם רואים כי וירניק פועל באופן טכני, נפשו מיוסרת ממחשבות וזיכרונות. עיניו המתות אדומות, אך לא מהעשן. כעבור רבע שעה מאומצת, החבורה השיגה הצליחה לכבות את השריפה לחלוטין. הם יושבים בחוץ, תחת הלילה הקריר, רואים את העשן שעוד עולה מאחוזת ריינן.
דרוול מתקרב, הפעם לא צורח ועצבני כרגיל. הוא מביט בוירניק לרגע כאילו רוצה לנחם אותו, אך לבסוף מיישיר את מבטו לעבר בני החבורה.
"אני אשאר לפקח על הבנייה מחדש של האחוזה. השריפה הוכלה רק לחדר אחד, והחשיבה המהירה שלך, אילידיה, הצילה את המבנה כולו. חסכת לנו הוצאות רבות, ודברים שחשובים ללורד, עוד מתקופת נישואיו. הוא מבקש למסור תודה לשתיכן" דרוול קד קלות בפני שתי הנשים. "היציאה בבוקר לא השתנתה".
הוא שוקל אם לומר משהו נוסף, ולבסוף מחליט שלא. האיש עוזב בשקט, חוזר לעבר האחוזה החרוכה. טיפות קטנות מתחילות לרדת מן השמיים - לא בדיוק גשם, לא בדיוק יובש. משהו באמצע, כאילו גם מזג האוויר מתקשה להחליט מה צריך לקרות.

"תודה לכם" וירניק אומר בשקט, כאילו מן ההכרח. ניכר שהצלופח, דברן גדול בדרך כלל, לא מסוגל להביא את עצמו לומר יותר מזאת. "סיבכתי אתכם בזה בעצמי. לא הייתם חייבים להישאר".
 
״חובתו של אביר אינה רק לעצמו. אלא גם לחבריו״ אומר ומניח את ידו על כתפו של וירניק. ״לו זו הייתה הצרה שלנו היית עושה דברים זהים. גם אם לו ורק בשביל להליץ על כך לאחר מכן״ אומר הקטור בחיוך. הוא מבין שמי שנפגע הכי הרבה ממה שקרה זה וירניק והוא מקווה שיוכל לעודד אותו במידת מה.
 
"אם זה שווה משהו, וירניק, מהמעט שהספקתי לראות - עשית הרבה יותר ממני. אתה ניסית, גם אם זה לא צלח. לי קשה לומר שהייתי מעורב בחייו של טאק כמו שאתה היית מעורב בחייו של קראולי" קראנג מנסה.

"כן..." הוא נעמד, לא מחזיר תשובה משעשעת בחזרה. "אני... אני צריך לחשוב מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו. אני לא יכול להישאר בעיר הזאת יותר" הוא נאנח ארוכות, כאילו עצם המחשבה על המסע לוחצת על חזהו. "יותר מדי זכרונות".
 
"מישהו הביא אותה לפה. אתה רק היית הדובדבן שבקצפת של התוכנית של מישהו, שהשתמש בפמיניה. למען האמת, אני אפילו לא אופתע אם המזימה הזו קשורה לבת הזו שלה, שרצתה לגרום לחוסר איזון בממלכה. פמיניה הגיעה לפה ומצאה אותך מחדש, וזו הייתה דרך לשתי ציפורים במכה אחת. אבל זה רק נותן לנו עוד רמז שכרגע עוד לא מוביל רחוק בנוגע למי מעורבים בכל הסיפור הזה" אומרת אילידיה, מסתכלת על וירניק, מעדיפה שלא לדבר על הסיטואציה, אבל לבסוף נכנעת.

"לא טעית בלדאוג לו, כל זה... קשה להתנגד לכוחן של הפיות, ואני תוהה אם במצב אחר הוא היה עושה אותו הדבר. עשית טוב לדאוג לו, מי יודע במה הוא היה מסתבך בלי השגחתך" אומרת אילידיה, לא מרגישה בנוח לדבר על העניין, אבל זה מזכיר לו גם שאילידיה הרגישה בתוכה כל הזמן שוירניק מגן עליו- ולא שפטה אותו על הנושא.
 
"אני לא יודע, אני לא יודע" הוא משפשף את עיניו בעייפות. "אולי הבת הזאת היא המפתח לפתרון. אולי היא עוד ילדה מסכנה שנזרקה ביער הלבן, ממש כמו איגנציוס. ניסיתי כל הזמן הזה להשיג שליטה, ובשביל מה?" הוא כמעט צוחק, מוותר באמצע. "עשר שנים אחרי טיראנובה וחזרתי לנקודת ההתחלה. הקרב הזה... אני לעולם לא אצליח להשתחרר ממנו" הוא משפיל את מבטו, אדי כפור מתפזרים בכפור הלילה. שתיקה ארוכה חולפת באוויר, מתח שנבנה.
"אני הקברן מטיראנובה".

הדממה ממשיכה לעוד מספר שניות.
"אבל... איך?" קראנג בקושי מעכל, על אף שלילוואנה חזתה זאת, על פי מבטה.
"נצלנות חד צדדית עם קורטוב של הומור ציני?" הוא מציע, מהדהד את מילותיו של לורד נורברט. לרגע נשמעת שוב רק הרוח, ואז קולו ממלא בשנית את האוויר. "זה היה... היום הגרוע בחיי. איבדתי את האנושיות שלי שם".
"וירניק, אני... אני מכיר את האיש האמיתי" קראנג מתלבט אם לומר זאת, אך לא ניכר שהוא מסוגל לעצור את עצמו, רוכן קדימה. "אני שמעתי את המעשייה ממנו, והוא לא אדם שנוטה לשקר".
"העולם לא מקום מספיק גדול לשני קברנים?" הוא מושך בכתפיו.
"תסביר".
"הוא היה שותף לפשע. אני הייתי האשם המרכזי" וירניק מביט לעבר הכיוון הכללי של סנואופיק, המחשבות עוטפות אותו. "אלו היו זמנים אחרים, קראנג. היינו נואשים לעצור את אימפריית הדרקון. אני לא מתרץ, רק מסביר מאיפה זה הגיע. בכל מקרה, זה לא הזמן לדון בכך" הוא משלב את ידיו, שם את הנושא מאחוריו. "מספיק לומר שזה הוביל אותי לפמיניה, והיא בסופו של דבר הובילה אותי הנה. ומכאן, האלים יודעים מה התחנה הבאה. דוכסות וילאס, אולי? אם נורברט יסכים לממן לי ספינה".
 
"הקברן מטיראנובה? מעולם לא ידעתי שהיו שניים" אומר שירו, המום מעט מהמידע. הוא יושב שותק לזמן קצר, מעכל את הדברים ושותה מנאד המים שבתיקו.

"אבל למען האמת, וירניק, אתה לא הקברן מטיראנובה. לפחות לא היחיד. יש יותר מאחד או שניים - כולנו הקברנים מטיראנובה, סנואופיק וכל שדות הקרב הארורים שמסביב לעיר. כל מי שהשתתף בקרב הזה קבר אויבים וחברים במידה שווה. יותר מדי אנשים טובים מתו שם, זה בטוח" הוא אומר לבסוף, מניח את ידו בהיסוס על כתפו של הצלופח.
"לא איבדת את האנושיות שלך שם, וירניק. עשית מעל ומעבר בשביל קראולי ורבים מאנשי העיר הזאת, ומההרפתקה הקצרה יחסית שלנו ביחד למדתי להכיר אדם שהדבר האחרון שאני יכול להגיד עליו זה שהוא לא אנושי".
 
IN
אילידיה מסתכלת על וירניק ואומרת "עם כמה שנורברט בטח ישמח להיפטר ממך וירניק, אתה לא יכול להתעלם ממה שקורה פה. גם אם תגיע לוילאס, היא תגיע אחריך, ואתה צריך לפתור את זה" היא נראית בטוחה באמירתה.

"אבל זו הבחירה שלך וירניק, או הבחירה שלה, תלוי איך רואים את זה כרגע. על אף שהיא לא נראית כמו מישהי שנמאס לה" אומרת אילידיה.
 
המילים של שירו משתיקות את וירניק, שעה שהוא משפשף שוב את עיניו, העייפות הפיזית והנפשית גובה ממנו מחיר.
"מעריך את זה, הגם שזה לא נכון. אתה היית שם וראית את הזוועה" הוא מהנהן אל שירו-סנשאי בתודה, עיניו עדיין אדומות.
"את... צודקת, אילידיה" הוא נאנח למשמע דבריה של חצי-האלפית, כאילו היה זקוק שמישהו יאמר את אשר הוא חושב. "היא לא תעזוב, זה כבר הוכח היטב. הקשר בינינו חזק מדי, משני הצדדים".
"משני הצדדים?" מרימה לילוואנה גבה.
"ובכן, כן" וירניק שותק לרגע. "אני עדיין אוהב אותה. היא הצילה את חיי, ואמרתי כבר - כשאתה מתאים לה לתוכניות, היא יכולה להיות מדהימה. אתם ראיתם ממנה כעס וטירוף. אני ראיתי בה גם צדדים אחרים" הוא משתתק בשנית.
"לבוא איתכם לקריאת-כתר... להגיע לשורש העניין. אולי זה הפתרון" הצלופח מהנהן, כמקבל את הקביעה של עצמו. "חושבים שתוכלו לדבר עם נורברט בשבילי? אני בספק שהוא ירצה לקחת אותי איתכם".
 
"אה, עכשיו אתה כן רוצה להיות איתה?" קאס ניגש אל וירניק, תופס אותו בצווארון. "אתה ברחת ממנה. התחבאת ממנה. היא מצאה אותך, ולא היו לך את הביצים כדי להגיד לה לעזוב אותך, אבל גם לא היו לך את הביצים לחזור אליה. אז עשינו לך טובה, צלופח. ומה קיבלנו בתמורה?"

"אתה אומר שהקשר שלכם חזק, אבל במקום לנצל את הכוח שלו כדי להגיד לה לעזוב, אתה אומר לה שאני משקר? נוברט כמעט התפגר כשהיא העיפה את השולחן הזה עליו, אני כמעט נחנקתי למוות, והינשודובים עליהם נשבעתי להגן כמעט מתו. אתה העמדת את כולנו בסכנה, וירניק. כל זה כי אמרת שלא רצית ללכת איתה. כי החלטנו להאמין לך. היינו צריכים לזרוק אותך לאח הזו מהרגע הראשון."
 
"קאס, תירגע ותוריד אותו. וירניק עשה הרבה טעויות, אבל הוא שילם על רבות מהן. הוא הקיז את דמו למען ארודר לא פחות מאיתנו" אומר שירו. נראה שהוא רוצה לקום אל השניים, אבל הוא מתקשה בכך, עדיין לא התאושש מהקרב.
 
"כן קאס, הוא אחראי באותה מידה על ההישרדות של ארודר, הוא היה פה לפני שהמלכה נזכרה לשלוח את השליח שלה" אומרת אילידיה, קמה להתערב ביניהם "הוא שם אותנו בסכנה? אתה לא מקשיב למה שאני אומרת אם ככה, מישהו הביא אותה לפה, כנראה הבת שלה שמשתמשת באהבה שלה. אם וירניק היה אומר לה שהוא שונא אותה? היא הייתה ממוטטת את המקום הזה על הראש שלנו. אם זה מה שהיא עושה כשהיא חושבת שהיא יכולה עוד לזכות באהבתו והיא רק מתחרה בנו, אני לא רוצה לראות אותה כועסת" אומרת אילידיה.
 
"אבל הוא לא שונא אותה, מתגלה." קאס אומר, לא משחרר את אחיזתו. "אז במקום ללכת איתה, הוא בוכה לנו שהוא לא רוצה להיות איתה, ואז כשאנחנו מנסים לעזור לו זורק אותנו לכרישים. הוא מנסה לרקוד על שתי החתונות, וזורק זין על הבטיחות של כולנו בדרך."
 
"אתה חושב שחזיתי שהיא תגיע הנה, תשטוף לקראולי את המוח ותסיט את העסק שלי נגדי?" הוא אוחז בידו של קאס, הגם שלא מנסה בשלב זה להוריד אותה ממנו בכוח. "אף פעם לא אמרתי ששנאתי אותה. אמרתי שאנחנו תופסים את המצב בצורה שונה - אתה היית רוצה להיות כלוא בנישואי נצח, רחוק מהעולם האמיתי, רק כי ישות אחרת חושבת שזה מה שהתחייבת בפניה?"
"הסכנה חלפה, קאס" אומר קראנג, מניח גם הוא את ידו על היד של המול. "אחיך ואחותך בטוחים גם כן. וירניק, גם אם טעה בעבר, הוא לא האחד שעומד מאחורי שיתוף הפעולה עם פמיניה. אילידיה צודקת - כוחות אחרים פועלים מאחורי הקלעים. השתמש בידיך כדי להביא את הצדק אליהם".
"מעולם לא רציתי לסכן אתכם. לעזאזל, כל מה שרציתי לעשות זה להישאר בארודר ולהיפרד מכם לשלום! אתה זוכר שהלילה הזה בכלל התחיל בארוחת ערב?"
 
חזרה
Top