OUT
בהתאם לשיחתנו בדיסקורד, הבנתי שאתם לא מספרים (לפחות נכון לעכשיו) על ההצעה של קושאן ללורד. אם כן, עשו זאת בהודעה נפרדת.
IN
"ברסוולה לא תמשיך לחכות" פוסק וירניק במשיכת כתפיים בעוד איגנציוס משלח להבה להקים את המדורה. "היא תתקוף. השאלה היחידה היא אם זה יקרה לפני קושאן".
הלילה עובר ללא אירועים חריגים, והחבורה ממשיכה בדרכה לארודר. הם עוברים בשערי העיר במהירות, מתקרבים לאחוזה ונכנסים ללא קושי, השומרים מזהים אותם בנקל. לאחר שדרוול הלך לקרוא ללורד, נורברט שומע את תיאור האירועים. הוא מתחלחל כשהסיפור מגיע לקטע כיבוי המגדלור, מקמץ את שפתיו, מצחו הופך לחרושת קמטים.
"האובדן בנפש היה הכרחי, הלורד" מציין קראנג לבסוף, רואה את התגובה של האיש.
"אני לא מפקפק בשיקול הדעת שלכם, אבל דנתם את האזור לקשיים נוספים. פחות סוחרים מתרגם לפחות כסף, ומיסי החורף במילא גבו מהעיר הזאת לא מעט - לרבות מהעושר הפרטי שלי" הוא מרחיב. "לוקרשיוס דאג להעלות אותם בהתאם לבעיות הביטחוניות האחרונות. זה אומר מס מוגבר לזמן הקרוב, והחורפים רק נהיים קשים מרגע לרגע, בפרט עם הפושטים שכאן בכל מקום. אין דבר, מה שנעשה כבר נעשה" הוא נושם עמוקות, "אבל זה אומר שאני מטיל וטו על רעיון הפיתיון לשיירת המס. ארודר - לעזאזל, כל אדמות החוף - לא תוכלנה להסתכן באובדן המיסים השנתיים. הנזק יהיה גדול מדי" הוא מניד בראשו לשלילה.
"אבל זה יכול לחסוך לך מוות מיותר בואת'" מתעקש וירניק, קולו תוקפני. "אני מבין את החשיבות של כסף - גם אני אוהב להיות עשיר - אבל מה שאתה מתעדף פה-"
"אין זה ממקומך להטיל ספק בשיקוליי" מדגיש נורברט, "אתה, אשר חי על גבה של העיר הזאת - מעלים מיסים, מגלה סודות בתמורה למטבע, ומגן על מי שעלול להיות החוטף שלי. אנו עובדים יחדיו, וירניק, אך אני זוכר מי היית ומי אתה עדיין. בכל זאת אענה לך, ולו כדי שלא תחשבו שלא אכפת לי מגורלם של אנשיי - אני אצר על כל אדם שימות בואת', באמת שכן" הוא עוצם את עיניו לרגע, "אך אם מיסי החורף יאבדו, נאלץ להשיג חדשים. המשמעות היא מס נוסף - הרבה יותר קשוח מהאחד הנוכחי שייגרם בגלל מותם של הסוחרים - שישבור את האנשים. הנזק לא נמדד אך ורק בנפש" הוא פוסק.
"סלח לי על החוצפה" לא נראה שהצלופח מתנצל, "אבל אתה יכול להושיט יד לארנק ו-"
"ולאבד את כוחי במועצה? להזכירך, זהו כספי ששומר על העיר הזאת נייטרלית. הסיבה היחידה שארודר לא נגררה למשחק הפוליטי הארוך שטורד את האומה שלנו היא בגלל אותו ארנק" משיב נורברט בקור.
"כפי שהלורד אמר, וירניק - אין זה ממקומך להטיל ספק בהחלטות שלו" דרוול מנסה להעמיד את הצלופח במקומו.
"לא מכיוון שאני לורד - הבית שלי קם איתי וימות איתי" מדגיש נורברט, מעדן את המסר.
"אלא מכיוון שאנחנו, לעומתך, אכפתיים כלפי העיר הזאת. הלורד רואה את התמונה הכלכלית הרחבה" דרוול מקשיח את המסר בשנית.
וירניק נושך את שפתיו ומשלב את ידיו בהפגנתיות, אך שותק.
"חדל. הדיון הזה לא מתקדם לשום מקום" נורברט פוטר את השיחה בידו. "כפי שאמרתי, מה שנעשה כבר נעשה, כעת עלינו להתמודד עם המצב החדש. כל הראיות מצביעות על כך שאנחנו צופים התקפה על כפר ואת'. שכירי החרב עליהם המלצת" הוא מחווה בראשו לשירו-סנשאי, "יישכרו. גם אביר מעמקים אחד ביקש אותך בשעה שלא היית פה" הוא מחווה לאילידיה, "והשתכן באחד הפונדקים בעיר. אם יצטרף ללחימה, מה טוב. אנשי הכפר כבר נמצאים בכוננות להתפנות - הם מקווים שיהיה להם זמן לחגוג את בוא האביב בטרם ייאלצו לברוח, והאמת שגם אני אעדיף כך. לאנשים הללו מגיע כל אושר שהם יוכלו למצוא בתקופה הקרובה" הוא נאנח, מעביר יד בשיערו האפור הקצוץ, מדלג באצבעותיו על המקומות בהם ראשו עדיין מלא בחבורות מהמכות שקיבל כשנחטף.
"אם, באמצעות נס כלשהו, נצליח להביס את ברסוולה או את קושאן בכפר ואת' - אז אולי נצליח להתפנות לחסל את הפושט השני. אין יותר שכירי חרב בנמצא, וכל שומר כזה או אחר שיכולתי להוציא מארודר כבר נשלח לכפר, לסייע להכין את ההגנות" מסביר נורברט. "זה רק אנחנו והמשאבים המוגבלים שלנו. השאר מוקצה למלחמה שמנהל ריבון הברק".
