"אז אתה הולך לצעוק כמו מטורף או שאני אתחיל ו-" וירניק לא מצליח להשלים את משפטו בטרם קראנג מתחיל לרוץ מטה.
"בשם ת'ארוק, עורו וקומו, פחדנים ארורים! תולעים חסרות עמוד שדרה, צלופחי ים לא יוצלחים!" שואג קראנג במדוברת ולאחר מכן בענקית, בועט באחד מיתדות האוהל בכדי שיקרוס על יושביו. הוא דואג לקפוץ מעלה ולעקור ענף מעץ שנתלה מטה, תוקע אותו עמוק בתוך האדמה בכדי ליצור חסם חדש לאוהל - כולא שתי דמויות מופתעות בפנים.
"צלופחי ים לא יוצ- חתיכת ממזר חצוף" וירניק מחמיץ פנים בעודו תופס מספר אבנים ויורד מטה, מתחיל לזרוק אותם ממעל ולהנחית אותם כגשם כואב על ראשיהם של היושבים האחרים באוהלים.
"ווואה! וואה!" הוא מנסה לשאוג בקול עמוק, אם כי המחזה יוצא - למרבה השעשוע - עלוב למדי.
"ככה אתם נשמעים!" קראנג אומר בענקית, "כמו חבורת עוללים קטנים! רוצו לקושאן, רוצו לשתום העין המגורש!"
"וואה!" ממשיך וירניק, מנסה להשתלב באיומיו של קראנג.
"עוללים!"
