הימים חולפים והשיירה ממשיכה בדרכה. וירניק מתעורר בשלב מסוים, ולאחר מאמצים מצד החבורה מצליח להעלות חיוך כנה על פניו, והוא אפילו מתחיל לקשקש עם שאר בני השיירה, קונה מאחד הסוחרים מספר 'כלי ריכוז' - קראג קורא להם צעצועים - איתם הוא יכול לשחק באצבעותיו. הם מקימים את המדורות ביחד, משוחחים וצוחקים האחד עם השני. ישנם ערבים בהם קראנג מתאמן או - למרבה ההפתעה - מנגן בחליל. בימים אחרים, יוצאת לילוואנה לרכיבה קדימה למשך מספר שעות, גם כדי לסקור את הדרך וגם כדי להתרענן מהקצב האיטי אך היציב של השיירה. נורברט עצמו מנצל את הזמן כדי לשוחח עם הסוחרים שהצטרפו אליו, והם רואים את הלורד חותם על יותר מעסקה אחת על אם הדרך.
"מנצל את העובדה שאין לו תחרות כאן, ושהם מרגישים חייבים לו כי הוא צירף אותם לשיירה" מציין וירניק באחד הערבים בעודו אוכל ממרק העוף שהכין קראנג, אף כי הוא אומר את זה בהתרשמות ולא בכעס.
שבוע חלף, ועל אף הקצב האיטי והבטוח, הם מתקדמים בבטחה לקריאת-כתר. ערב בטרם ההגעה הצפויה, הזמין אותם לורד נורברט לכרכרה האישית שלו. היא מרווחת יותר מהשאר, מעוצבת בטוב טעם ועשויה עץ טיק איכותי. לצד כך, גם הוא ישן בחוץ כאחד האדם, הגם שהדבר נעשה בתוך אוהל רחב ועבה. ברגע האחרון נראה שהתחרט ויצא אליהם, מזמין אותם לשבת סביב מדורה, מותיר מספר מסמכים בתור הכרכרה עצמה. הוא מתיישב באנקה קטנה על הקרקע, נתמך באבן רחבה מאחורה, נעזר בידה של לילוואנה כדי להתייצב. אחד המשרתים מביא להם מזון ושתייה ומניח שק שינה מאחורי הגב התחתון של הלורד, מאפשר לו מידת נוחות מסוימת כשהוא משוחח עם בני החבורה ביחידות.
"אני מקווה שהמסע עובר בנעימים" הוא פותח בחיוך חביב, נאנק קלות כשהוא משנה את הישיבה שלו לעמדה נוחה יותר. "אני שורד, על אף הגיל. מאבק של ממש" הוא מצחקק לרגע, משתמש בקערת המרק כדי לחמם את ידיו, טרם אוכל ממנה. משרת נוסף מגיע להביא להם לחם, פורש שמיכה כדי להניח כיכר רחב במרכז. הלורד שוקל לרגע אם להתכופף ולהביא לעצמו לחם, עד שוירניק עושה זאת עבורו, ממשיך לחלק לחם עבור כולם לבסוף.
"אנחנו צריכים לדבר" אומר לבסוף נורברט, טובל את הלחם במרק ואוכל לרגע בטרם ממשיך.
"אתם מגיעים בשמי, ואף על פי שאני שמח מכך - הדבר נושא אחריות מסוימת, בעיקר בכל הקשור להתנהלות שלכם מול המועצה. אני יודע שחלקכם מכירים חלק מהאנשים, אבל חשוב לי שנתנהל מולם בחוכמה, גם אם לא כולם יהיו שם. הכל על השולחן" הוא פוסק, עוצר לרגע.
"במי תרצו שאתחיל?"