• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • הרישום המוקדם לדרקוניקון 2022 נפתח!
    ההתרגשות בשיאה, וההרשמה המוקדמת למשחקים והפעילויות בדרקוניקון 2022 יוצאת לדרך הקדימו להרשם כי המשחקים מתמלאים מהר קישור להרשמה המוקדמת דרקוניקון, 25-26 אוגוסט, דן פנורמה תל אביב

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

נושא
תקצירי עלילה
הנפשות הפועלות - חלק א'
הנפשות הפועלות - חלק ב'
הנפשות הפועלות - חלק ג'
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
אילידיה מהנהנת גם היא, "יש לנו קרב נוסף להתכונן אליו" היא אומרת ויוצאת משם.

"פזרו את גופו הגוליאת'ים בין החפירים, זה יאפשר לקבור אותם במהירות כאשר הקרב הזה יסתיים ויראה לקושאן שהוא לא 'הקדים' או משהו כזה- הוא פה הולך לפגוש במי שניצחו חזקה ממנו" אומרת חצי האלפית לליליוואנה, כאשר הם מתחילים בהכנות- היום הארוך של ואת' לא הסתיים.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שן-כפור מהנהן וקופץ מהגג, נוחת באקרובטיות חתולית על האדמה. הוא מביט בהם פעם אחרונה, נועץ את מבטו באילידיה.
"שלוש שמשות ואנחנו מפליגים. לא אמתין יותר מכך".

"קושאן לא מסתובב פה" מבטיחה לילוואנה. "סקרתי את האזור מספר פעמים לצד הסיירים של ארודר. הוא לא בקרבת חצי יום מהכפר".
"כשהנחנו מלכודות, לא ראינו דבר" אומר קראנג. "אפילו לא מחנה קדמי. שלא לדבר על כוח פלישה".
"זה משחק אחר, כמו שכבר הבנו" וירניק אומר. "הוא בחר לא לתקוף כאן. זה לא אומר שהוא ישב בעונש בפינה".
"מגני הכפר צריכים להישאר, על כל מקרה. הכוח של קושאן חלש משל ברסוולה והוא חסר את הפראיות שלה. התקפה שלו על הכפר, בפרט לאחר ניצחון קודם שלנו, תהיה מועדת לכישלון" קראנג עוצר לרגע ומביט בשן-כפור, כאילו חושב על תשובתו לעניין בנו. הוא מנער את ראשו לאחר מכן, מנסה להמשיך כרגיל.

טאלרוט מסמן להם מרחוק, והחבורה מתקרבת. הם מוסרים לו את אשר נאמר, ופניו מקדירות למשמע החדשות על אבירי מעמקים שמעורבים.
"נתעסק בזה אחר כך. כרגע, אתם צריכים לצאת לארודר, לדווח בחזרה ללורד ולנסות להשיג את השם של מחולל האירוע" הוא פוסק. "אנחנו נישאר להגן על הכפר. האבידות לא קלות, אבל אנחנו נדע להתמודד עם האורקים של קושאן. הניצחון עודד את האנשים, גם אם הם זועפים מכדי להראות את זה" הוא מביט לרגע באייסן ומחזיר את מבטו לבני החבורה.
"תסמכו עלינו. כפר ואת' בידיים טובות".

"אני חוזרת איתכם ללורד" אומרת לילוואנה. "להזכיר לו את ההתחייבויות שלו באשר לריבון הברק. זה נמצא בדרך לחזית בכל מקרה".
"גם לי יש עסקים לא גמורים בארודר" פניו של וירניק מקדירות. "העסק הזה רותח יותר משדמיינתי. קראולי עמוק בתוך החרא" נשמע שהוא מודה בכך בפעם הראשונה. "ניסיתי למצוא אותו בשקט, אבל דאגתם כל הזמן לעורר את נורברט עליו, אז ברור שהוא הלך להתחבא" נראה שמצב הרוח הזועף שלו ממשיך. "אבל הוא צריך לתת לנו תשובות. אנחנו בדיוק מקבלים כמה, אז כדאי להמשיך בשוונג".
"דרך צלחה, אם כך" סר טאלרוט לוחץ את ידיהם. אמאגיל ואייסן מהנהנים מרחוק, ומפקד ממטירי התופת צועק משהו על פגישה אחרונה בארודר לפני היציאה העתידית שלו לחזית הדרומית. החבורה יוצאת ברגל, מתחילה את המסע בן היומיים לעבר ארודר. יש להם שם להשיג.

יום עובר והשמיים בהירים, מזג האוויר נעים למסע. קל לחוש שהאביב הגיע, עם או בלי פסטיבל מהנה בכפר ואת'. השביל פתוח לרווחה, אף נפש חיה לא טורדת אותם.
מצב רוחו של וירניק התעודד מעט, והוא חולק מסיפורי המסעות שלו לכל המוכן - או לא מוכן - לשמוע. "ואז מגיע השלב שאני אומר לה 'תראי, שנינו פה, אני עם הפרה ואת עם האבוקדו. אפשר להעמיד פנים שזה לא קרה, אבל קפוא כאן ואנחנו עומדים על פסגה של הר ארור. אז אולי, לכל הרוח-'"
"רגע, איך הגעת לפסגה שוב?" שואלת לילוואנה.
"אמרתי לך, דרך המעיין החמים. שמר עליו טרול, היינו צריכים לשלם לו בבקבוקי יין שהשגנו מהזקנה החירשת" מתלונן וירניק. "את בכלל מקשיבה לסיפור?"
"זה מה שמטריד אותך? אני עדיין לא הבנתי מה קרה ליונה הפצועה" קראנג מגרד בשערו.
"היא התעופפה, מה אתה חושב שקרה לה?" מתלונן הצלופח.
"אבל אמרת שהיא פצועה!"
"במקור, קראנג, במקור! למה שאני אזרוק יונה פצועה בכנף מקומה רביעית דרך חישוק בוער כדי להרשים לוליינית?"
"למה שתזרוק יונה פצועה מלכתחילה?!"
"סלח לי שהחיים של חלק מאיתנו לא מושלמים, הוד רוממותך" מבטל וירניק את דבריו עם תנועת יד באוויר. "בכל מקרה, בחזרה לסיפור-"
"רגע. תעצרו" אומרת לילוואנה.
"אם זה בקשר לכובע עם נוצת הטווס, אמרתי לך, זה חוזר בסוף-"
"דממה" היא נעה בחרישות, מרצינה. בני החבורה משתתקים לרגע, כשהאלפית מסיירת מקדימה.

לילוואנה לוחשת דבר מה - אילידיה וקאס בטוחים שהם מזהים ניב כלשהו שמזכיר את המילים בניס פרדי, גם אם לא במדויק - וחלק מעלי העצים סביבה נקטפים ונעים למולה, משתלבים לדמות ציפור, הגם שהיא עשויה אוויר וקסם. צמיד העץ על ידה גדל, כאילו שאף לתוכו אוויר, מכסה כעת חלק מאמתה. מספר שניות עוברות ועיניה בוהקות בצבע ירוק. היא מחזירה את מבטה אל בני החבורה, צמיד העץ נע בצורה חיה לחלוטין.
"שיירה הרוסה מקדימה, גופות בכל מקום. אש דועכת, העשן כבר התפוגג".
"אתם לא חושבים ש-" מתחיל וירניק, עיניו נפערות בהבנה.
"זין".

בני החבורה ממהרים קדימה, גומעים את המרחק במהירות. מהליכה רגועה ושקטה, המצב השתנה באופן פראי. כעבור שתי דקות של ריצה מאומצת הם מגיעים לאזור, מחזה הקרב נגלה אליהם. סוסים וחמורים שוכבים מתים, פצעי חצים וכלי נשק אחרים מסגירים את הסיבה. סלים מלאים במזון, בבגדים ובצעצועים שוכבים על הקרקע, חסרי תנועה. הקטור מתכופף, חושב שהוא מזהה משהו מוכר, ומצליח לראות בין ההריסות עוגה מעוכה לחלוטין. גופות אורקים שוכנות מסביב, שרופות לגמרי, ריח הבשר החרוך עוד לא נעלם לחלוטין, מעביר בהם בחילה. מבט להמשך שדה הקרב מגלה מספר גופות של אנשי ואת' - שירו-סנשאי מזהה את רונאג ואחיו, שוכבים חסרי חיים על הקרקע. אילידיה מזהה את ברטי, החיוך הרגיל נעלם מפניו, ראשו קבור באדמה, גבו מלא בחצים.
"בשם סטנמאר..." ממלמל קראנג, מכסה את אפו עם קצה חולצתו.
לילוואנה מביטה על העקבות וסימני הקרב, מודדת את האדמה במספר מקומות, שמה לב לצמחים רמוסים או לכמות הדם שכבר הספיקה להתייבש.
"יום לכל היותר, קשה לקבוע בדיוק כמה זמן. קרב קצר, אך ארוך משהם ציפו. הם התמקדו בהתחלה בדברים כמו סוסים וחמורים, אך התקדמו במעלה הדרך לשם" היא מצביעה על התפצלות קטנה מהשביל, והחבורה עוקבת. כעבור מספר צעדים, לילוואנה שולפת את קשתה, החץ כבר מוכן, ידה דרוכה. שיעול עדין, חולני, מושך את תשומת ליבם. הם מתקרבים ורואים שלולית דם רחבה שצבעה את הדשא מסביב באדום. איש הלבוש בגלימות מוכרות, שרופות וקרועות, שעון על עץ אלון. הוא פצוע - חתך אדיר לאורך מצחו, חץ בירכו הימנית ומה שנראה כמו סימן נשיכה אכזרי בידו השמאלית, אשר חושף גם עצם.
איגנציוס נושא-הלהבה, על סף מוות.

"הייתה לי תחושה... תקווה..." הוא מזהה אותם בקלות, עיניו הרצוצות מביטות בהן בעייפות. לילוואנה לא מורידה את קשתה תחילה, עושה זאת רק לאחר שקראנג שולח אליה יד וגורם לה לעשות כן.
"אמרתי לעצמי... אם הם כאן, סימן שהם לא בכפר ואת'. זה טוב... נותן לכם סיכוי לנצח".
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
הקטור כורע ברך אל מול הגופות. הוא חשש שזה ייקרה, אך הוא רצה להאמין. רצה להאמין שלקושאן לא תהיה סיבה לעשות זאת. שהרוח החמה של אנשי הכפר תחסן אותם מהסכנות בדרכים. אך כתמיד, רצונו של סאבס הפכפך.

"And as she guides all who pass this mortal coil, she shall weigh your soul with a glance, and with a movement of her hand give it the release it seeks in the journy to the domain of death. May your final egress lead where it deserves and your soul will rest in peace."

הקטור מתפלל על הנופלים פה, אלו לא לוחמים שנשבעו להגן, אלו לא חיילים הבאו לתקוף. אלו פשוט כפריים, אשר רצו לחיות בשקט ושלווה. וגם זה נלקח מהם. ובשביל מה? מזימה אכזרית לתפיסת הכתר?

כשהקטור רואה את איגנציוס הוא רץ לצידו, הוא בא ישר לרפא, אך האביר מבחין בפצעים ויודע שאין סיכוי שהוא ישרוד. "חברי, מה קרה?" אומר אביר האגמים בעצב, מצד אחד הוא רוצה להגיד לאיגנציוס לא לדבר בכדי שלא ייכאב לו, אך מהצד השני הם זקוקים למידע האם יש שורדים שנשבו על ידי האורקים.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
שירו-סנשאי מתקרב, לא מאמין, ומביט בגופות. האבל ניכר בפניו, ונראה שהמילים נעתקו מפיו.
הוא שולף את חרבו בתנועה חלקה ונועץ אותה בקרקע, כורע על ברכיו אל מול גופותיהם של שני הנפחים.
"לא עשיתי מספיק. נשבעתי להגן, ובסוף נכשלתי. נכשלתי פעם נוספת, לעזאזל!" ממלמל שירו ודמעות זולגות מעיניו. הוא מוציא את חרבו מהקרקע, ומעביר אותה על זרועו, גורם לחתך מדמם להופיע.
"זאת הבושה האישית שלי, 'ההאג'י' שלי. אני אגרום לקושאן לשלם. השבועות שלי כבר לא שוות הרבה, אז אני רק אתחייב בפניכם. אני אגבה את חובכם" לוחש שירו-סנשאי לגופות.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
וירניק מניח יד על כתפו של שירו, כמסמל לו שזאת לא אחריותו האישית, אך לא אומר דבר. גם הצלופח נותר חסר מילים בשל המראה.
לילוואנה לוחשת משהו לקראנג כשהיא מביטה באיגנציוס, וחצי-האורק מהנהן. על פי מבטו העגום, לא קשה לנחש מה אמרה לו בנוגע לפצעי המג.

"קושאן תקף. הם היו כל כך מהירים... רגע אחד אנשי הכפר התחילו לזמר שירי דרך, וברגע השני חצים וגרזני הטלה התעופפו בכל כיוון" שיעול עובר בו, מרעיד את כל גופו, אך הוא נאבק להמשיך. "קושאן הוביל אישית את המתקפה. הם ניסו לנטרל את הכפריים, להרוג חיות רכיבה קודם... כמה התנגדו, האורקים התלהבו מדי והרגו אותם. קושאן לקח את הרוב בחיים" הוא מנסה לתקן את התנוחה שלו על העץ, אך מוותר בחצי הדרך. "היו להם עגלות עצומות איתם, מלאות בזהב. עם הסמל של שתי הטיפות, של בית ריינן. מיסי החורף של כל המחוז, שהיו בדרך לקריאת-כתר. הוא לקח את הכל" נאנק המג, אוחז בחלק התחתון של בטנו. שקט מתוח עומד באוויר, כשוירניק נושך את שפתו התחתונה בלחץ מובהק.
"אבל זה היה שמור, לא שלחו את זה בלי הגנה" מנסה וירניק.
"וכמעט כל משמר העיר הלך להגנה על כפר ואת'. קושאן צחק - הוא אמר שעשינו עבודה כל כך טובה בלשכנע את ראש המשמר, שהם לא יכלו להפקיד על הכרכרה יותר מעשרים איש. הוא חיסל את כולם" המג משפיל את מבטו. השקט חוזר, חזק אף יותר ממקודם, מעיק בכובדו.
"איך נותרת חי?" שואלת לילוואנה לבסוף, מוכנה לדבר ראשונה.
"קושאן דאג לי בעצמו, רואה?" איגנציוס כמעט מחייך בציניות כשהוא חושף תחבושת מתחת לגלימותיו, עטופה בדרך האורקית. "הוא הסביר לי את הכל בצורה פרטנית. הוא אמר שאם תשרדו, אתם תשובו הנה במטרה לחזור לארודר. הוא רצה שאהיה חי למסור לכם את המידע".
"למה?" מתעקשת האלפית. "אין בזה היגיון. אם הוא רוצה לברוח עם הזהב והעבדים-"

"הם לא עבדים" קוטע אותה איגנציוס, משתעל ויורק דם על האדמה. "הוא רוצה רק את הזהב. הוא אמר שהוא לוקח את השבויים למרכז החוף, שאתם תזהו את המיקום בקלות בזכות כל העקבות שהם מותירים. הוא נתן לי מפה, סימן את המיקום" איגנציוס מצביע על חתיכת קלף ששמר מתחת לאחד מרגליו, ספוגה בדם אך עדיין קריאה. "הוא אמר שאם תגיעו במלואכם למיקום, הוא ישחרר את השבויים ללא קרב. בלי אובדן חיים נוסף".
"ובזמן הזה, הוא יברח עם כספי המיסים של שנה שלמה, שנת חורף, של כל המחוז" וירניק אומר בקול מת. "נורברט סירב לסכן את המיסים. הוא אמר שזה חשוב מדי, שהוא ייאלץ לגבות בשנית אם משהו יקרה להם. שזה ישמיד כלכלית מאות משפחות".
איגנציוס מהנהן בחולשה. ניכר שעשה את החישובים האלו.
"קושאן לא המשיך בעצמו לחוף המרכזי. הוא הלך למקום כלשהו בצפון, ראיתי את העגלות נעות בכיוון" איגנציוס לוחש, מחוויר ככל שהשניות עוברות.
"לא יהיה קשה לעקוב אחריו, גם אם הסתיר את עקבותיו. עגלות מלאות בזהב מותירות חריצים על הקרקע" מציינת לילוואנה.
"במקרה כזה, הוא הבטיח להרוג כל אחד מהשבויים. הוא אמר שנתן לאנשים שלו מסגרת זמן לחוצה לפגוש בכולכם. אם לא תעמדו בה, כל אחד מאנשי ואת' יוטבע בחיים על קו החוף" איגנציוס עוצם את עיניו בכאב מעצם המחשבה. "ילדים קודם".
"בשם הצמרת..." לוחשת האלפית. נראה שהמחשבה מוציאה אפילו אותה מקור הרוח הקבוע שלה.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
"שלוש קבוצות." קאס מציע, עדיין מזועזע מעט מהמראה. "אחת למרדף אחרי קושאן, אחת לשחרור השבויים, אחת להשיג את המידע מברסוולה. השלישית יכולה להיות אדם אחד, כל עוד הוא יכול להתמודד עם הסגן של הגוליית'ית לבדו."
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
״אני יכולה ללכת ולהשיג את המידע״ מתנדבת לילוואנה. ״אבל לא הייתי שם מההתחלה. לא אוכל לדעת אם היא משקרת לי בפרטים הקטנים״.
״ללכת על קושאן בחצי כוח שקול למוות״ אומר קראנג. ״את לילוואנה אפשר לשלוח לבד. השאר, לדעתי, צריכים ללכת לאנשי ואת׳״.
״מסכים״ אומר וירניק. ״אנשי הכפר האלה עברו מספיק. גם מיסים שלמים לא שווים את החיים שלהם״.
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
הקטור מחכה שאיגנציוס נושם את נשימתו האחרונה, נשאר עם המג עד רגעיו האחרונים. לאחר מכן הוא קם, דמעה אחת יורדת מעינו הימנית, אותה הוא ממהר להסיט עם אצבע.
״פיצול לשלושה זו לא הדרך״ מכריז הקטור את דעתו. ״אין צורך לשלוח מישהו אחריי ברסוולה, כאשר היא לא בהכרח תביא את המידע. אנו צריכים להתפצל לשניים.
אנוכי, קאס ולילוואנה נחזור אל עבר ואת׳, משם ניקח את החיילים ונצא אל עבר השיירה של קושאן. כל השאר יילכו להציל את אנשי ואת׳. האורקים יודעים שהיינו בקרב ובקרב יש מתים. למקרה הצורך, קחו אתכם את חרבי, זה יאשש את הטענה שמתתי בקרב ובתקווה יהיה מספיק בשביל לשכנעם לשחרר את השבויים״ האביר אומר את תוכניתו. היא מסוכנת, הוא יודע את זה. אבל חיי אדם יאבדו אלא אם ייקחו את הסיכון.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
OUT

IN
"קחי... את זה..." לוחש איגנציוס לאילידיה, עוקר בקושי תליון שהיה תלוי על צווארו. "זה ממנה... אני כסיל, שלא ראיתי זאת קודם. התנועות דומות, האישיות שונה" הוא משתעל דם, גופו מפרפר בחולשה. "ובבקשה תאמרי לה - תאמרי לה שהייתי נאמן עד הסוף לדרכה" הוא שם את התליון בידה של חצי-האלפית, מסובב את פניו להקטור.
"לא הייתי איש לפני ההתמחות שלי. אודסיה-" הוא משתעל, "מצאה אותי ביער הלבן כשהייתי קטן. היא רצתה שאשלוט באש כדי להקטין את הנטייה הטבעית לקרח, שלא אצא מכלל שליטה. הצליח לה" הוא מחייך קלות, "אבל אני לא רוצה להיעלם בלי קסם אחד אחרון... מההתחלה, שמסמלת את הסוף. סגירת מעגל" הוא מניח את ידו על הנדן של הקטור.

בשארית כוחותיו, מזמן איגנציוס נושא-הלהבה את קסם הכפור הראשון שלו מזה חמש עשרה שנה, מאז הפעם האחרונה בה הורתה לו גבירתו להפסיק לעשות שימוש בכוח זה. הדם שנוזל מאפו קופא ושפתיו הופכות לכחולות כשהוא משקיע את לשד חייו באותו הכישוף, מנסה - בפעם היחידה הזאת - לסמן לעולם שאולי לא יישאר מתמחה לעד. רוח קפואה נושבת באוויר, מעבירה רעד בגבם של בני החבורה, מעלה בהם זיכרונות ילדות. בתוך אותם הזיכרונות משתלב ילד צעיר, לא יותר מבן חמש, רץ בין עצים לבנים, צוחק ומשחק. אושר רגעי וטהור בצורה שאדם בוגר, המכיר את תלאות העולם, כבר לא יכול לחוות.

היד הרועדת שלו נופלת לבסוף מחרבו של הקטור, והאביר שם יד על עיניו, סוגר אותן ומסדר את יציבתו.
המתלמד האחרון של אודסיה סיים את חייו.

META
התליון של נושא-הלהבה
תכונה - אילידיה זוכה בתוסף פריט +2 לקשיחות, רצון ותגובה.
תכונה (מיוחד) - כשאילידיה משתמשת בכוח נשקים בוערים, היא רשאית לנצל פרץ ריפוי ולהוסיף לטווח או לנזק שלו את תוסף ההקסמה של חפץ זה.
כוח * יומי (תגובה מיידית) - תנאי מקדים: אויב תקף את אילידיה באמצעות התקפת קפא"פ או טווח; אילידיה רשאית לנצל פרץ ריפוי.

כפור היער הלבן
הקסמה: +1
פגיעה חמורה: +1ק6 נזק כפור
כוח * היתקלות (פעולה חופשית) - תנאי מקדים: הקטור פוגע באויב באמצעות התקפה עם מילת מפתח 'מאגיה'; האויב מסומן על ידי הקטור (הצלה לסיום).
כוח * יומי (פעולה משנית) - הקטור מוריד את הסימון מאחת המטרות שלו בטווח 10; המטרה סופגת 1ק1+6 נזק כפור נזק כפור והקטור רשאי לפסוע 2 משבצות. מספר קוביות הנזק והתוסף מתבסס על תוסף ההקסמה של הנשק.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
שירו-סנשאי מרכין את ראשו כשאיגנציוס נופח את נשמתו. הוא עוצם את עיניו ומשחרר ענן כפור לאוויר, הרבה פחות אלגנטי מהקסם של המג אך מרשים בדרכו שלו.
"כוחו של המלומד גדול עשרות מונים מכוחו של הלוחם, שכן מהותו של הלוחם היא להגן על מלאכת המלומד" אומר שירו. לאחר כמה רגעים שהוא משתהה ליד גופתו של איגנציוס, הוא קם.
"אני תומך בהצעתו של הקטור. אין לנו אפשרות להתפצל לשלושה באופן יעיל".
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
"יפה אמרת" לוחש קראנג לאחר המשפט הראשון שאמר שירו. נראה שהמילים ממש נגעו בו.
"הוא היה אדם טוב. יצא מקן העורבים של המגים במטרה לעזור לאנשים" וירניק אומר. "לא הגיע לו לגמור ככה".
"לא" מוסיף קראנג, מקמץ את אגרופיו.

רגע עובר, ולילוואנה מדברת.
"אם אנחנו מתפצלים לשתי קבוצות, אני צריכה ללכת לעבר הזהב הגנוב. הוא לא מכיר אותי, אין סיבה שאבוא לחוף".
"מוסכם. אני וקראנג נלך לעבור החוף, נראה איך אפשר לסייע. על פי אותו היגיון, שולחים את קאס והינשודובים" מוסיף וירניק.
"צריך איתו מישהו נוסף" סובר קראנג.
"צריך איתו בריון" עונה הצלופח. "והשריון שלך כבד מדי לעבודה" הוא מניד בראשו לעבר שירו. "זה צריך להיות הקטור, או אילידיה אם פנינו לדיבורים".
"דיבורים?" לילוואנה מרימה גבה.
"כן, דיבורים" מחזיר וירניק בביטחון. "תסתכלו מה קורה פה עד עכשיו. קושאן, הבן זונה שהוא, רק רוצה לדבר חצי מהזמן. לעזאזל, הוא לא היה חייב לתת לנו מידע על המיקומים בכלל, רק לומר לנו לסרוק את החוף ולקוות לטוב. זה כמעט כאילו הוא רוצה שנבוא אליו".
"באותה מידה המידע על המיקומים יכול להיות לא נכון גם עכשיו" מציינת האלפית.
"נכון, אבל אז כל הדיון בטל בשישים. כל מה שקושאן עשה היה בשביל הזהב - אמרנו שיש אפשרות כזאת מלכתחילה, עכשיו זה הפך לממשי. יש סיכוי סביר שלא נצליח לתפוס אותו; יש סיכוי סביר אפילו יותר שנתפוס אותו, אבל ממש קרוב להפלגה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לאבד את המיסים" הוא מרים יד להגן על דבריו, "אבל אני חושב שקושאן יודע יותר מברסוולה, פשוט כי הוא בבירור חכם יותר. ואם נשחק עם הקלפים שלנו נכון, נוכל לשכנע אותו לדבר".
"בתמורה למה?" דורש קראנג.
"תתפלא כמה אנשים רק רוצים שמישהו יקשיב להם. אני אחד, לדוגמה" הוא עונה בכנות נדירה, "אוהב לשמוע את קולי שלי. זאת מחלה, אני מודה בזה. וקושאן? קושאן לא שונה. הוא מוקף בחבורה של אורקים מטומטמים כל היום. אני חושב שהרגעים שלו איתנו הם סוג של הפסקה".
"על מה אתה מבסס את זה?"
"על העובדה שמכולם, הוא השאיר את איגנציוס חי. את הבחור הכי מסוכן, שאם הוא מהמר לא נכון, היה יכול להטיל קסם ולהודיע לנו מרחוק על המהלך הזה. תסתכלו על הצעדים בהם הוא נוקט - זה כמעט כאילו הוא רוצה לדקור בגב את מי שחבר אליו, אבל לא יכול לעשות את זה בפומבי. זאת רק תחושת בטן" הוא מסכם, "אבל אני מכיר את הטיפוסים האלה, בהתחשב בכך שאני די דומה להם. קושאן אולי אורק, אבל הוא לגמרי ילד רחוב בארוות', יתום שמחפש את דרכו" האיש עוצר לרגע, כאילו מחשבה טורדת אותו, ואז ממשיך. "ואני חושב ששווה לנסות לדבר. ואם מדברים, צריך לשלוח את הקשקשנית מספר אחת שלנו שכבר עשתה כמה אחד ועוד אחד פה. וזאת אילידיה".
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
"אם האורק רק רוצה לשמוע את עצמו, שלילוואנה תלך לבד לברסוולה. אני לא סומך על החתול, אם נפר הסכם, לא משנה כמה משני- הוא ינצל את ההזדמנות. "
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
"מה החתול כבר יעשה? יש לו יארל לחזור אליו" מתעקש וירניק. "ואם האראדיר יכעס, אז שיכעס. יש פה חיים על הכף".
"אני מוכנה ללכת לברסוולה לבדי" מציינת לילוואנה. "מה שוריניק אומר לא משולל יסוד - סביר להניח ששן-כפור לא יעשה דבר מלבד להודיע להאראדיר. עם זאת, אני מסכימה שלא צריך לפתוח את היחסים שלנו עם היארל בשבירת מילה, אחרת הוא עלול להרגיש ליברלי עם השנתיים השקטות שהובטחו לנו".
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
"שן-כפור אינו עדיפות. כל אדם שהולך אליו זה אדם שלא הולך לנסות ולהציל את אלו שירעבו מהמיסים. בעוד אני בטוח שקושאן לא יירצה היתקלות ויעדיף להסגיר מידע מאשר קרב, אנחנו צריכים את הזהב בשביל למנוע קריסה כלכלית של ארודר. קרב הוא בלתי נמנע במקרה שכזה ואל לנו לקחת את הסיכון".
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
״אני נוטה להסכים״ אומר קראנג. ״המידע מברסוולה מוטל בספק בכל מקרה - היא יכולה לסרב לדבר או פשוט לשקר לנו מתוך רצון לנקום. אם אנחנו מתפצלים, הקבוצה שתלך להתעמת עם קושאן תהיה בסיכון משמעותי במילא. אין טעם לגרוע ממנה כוחות נוספים״.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
"אז אתם מוכנים לסכן את ההסכם שלנו עם החתול?" קאס מקשה, "האם יש למישהו דרך להעביר מסר מהיר לנורברט? נץ ממושמע אולי? " הוא מסתכל על לילוואנה, שואל את עצמו אם תיפור הסיור שזימנה יכולה גם להעביר מכתבים.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
האלפית מנידה בראשה לשלילה. ״הכוחות שלי…״ היא מהססת לרגע לפני שהיא ממשיכה, ״זקוקים לקרבה מסוימת אלי כדי להישאר יציבים. אחרת, קיימת סכנה מסוימת בשימושם״.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
אילידיה מתכופפת לאיגנציוס. "אמסור לה, איגנציוס, המוות שלך לא יישכח" היא אומרת, ולוקחת את התליון, מזילה דמעות, ומחזיקה את התליון- שמרגיש לה חמים וקריר בו זמנית, קרירות של רוח נעימה עם החום של אש אח. היא עוצמת את עיניו, כאשר לרגע אחד, כלל הנשקים על האדמה מעלים להבה- אילידיה לוחשת לחש וגורמת ללהבות גם הן להתאבל על נושא הלהבה.

היא לא תשכח את זה למלכת הקרח.

היא שותקת לקצת זמן לאחר מכן, מקשיבה לדבריו של וירניק, ויודעת שיש בהם אמת- וטעויות. אבל זה לא הזמן... "קושאן עשה יותר מידי, הוא עבר את הקו. איגנציוס היה לוחם, הוא הציב את עצמו בסכנה, אבל אנשי הכפר? הילדים? הם ברחו בשביל להימנע מלחימה, קושאן לא תקף את השיירה הזו בשביל כבוד אלא בשביל להגן על עצמו באמצעות בשרם של האנשים הללו- הוא מתייחס אליהם כמו עוד כלי במאבק הזה. עד עכשיו, קיוויתי שהוא מישהו שיהיה ניתן לדבר איתו, ומעכשיו... הוא לא ראוי לזה יותר. הוא מפלצת ממש כמו הטרוגלודיטים מלמטה" אומרת חצי האלפית, ומסתכלת על הקטור "ואתה מסוגל לעמוד למולו, אם נצליח לזייף את מותך, עם קאס וליליוואנה" היא מורה על תוכנית.

"בינתיים, דאלאהאן יתוחקר. אנחנו חסרים את האנשים בשביל להשיג את המידע מברסוולה, אז זו תהיה בחירת הלורד אם הוא רוצה להחזיר אותו לבני הענקים או להוציאו להורג כעונש על כל מה שקרה כאן. הדבר החשוב יותר הוא שהוא יתוחקר. טאלרוט אמור להתאים למשימה הזו, אני לא חושבת שהוא בנוי לקרב נוסף בגילו האנושי" היא אומרת.

"ואנחנו צריכים עכשיו לשחק במשחק של קושאן, שמשחק בחיי האנשים- משחק שהקטור וקאס יבהירו לו שהוא לא יקבל לשחק יותר" אומרת אילידיה, הבעה זועמת על פניה, זעם בוער על המצב שגורם ללחיה להיראות סמוקות. היא מסתכלת על הקטור, "אצטרך סימנים שנפלת" היא אומרת, "נדאג להם שלא יגיעו לשום יד אחרת".
 
עריכה אחרונה:
Top