קאס כבר רב עם פמיניה מספיק, בזמן שהאחרים מנצלים את התור שלהם להתווכח עם מלכת הפיות, קאס מושך את חצי האורק לעבר החדר בו הוא התאמן בחליל רגעים ספורים לפני כן. החליל עדיין על המיטה, אבל הפרצוף של חצי האורק רומז לקאס שזה כנראה הדבר היחיד שהיה בחדר לפני שנשאר בו.
המיטה כפולה, מרגישה לא מתאימה לספינה, והעלי הורדים שמפוזרים עליה רק מחזקים את הדיסוננס. נרות, שבספינה רגילה יהוו כנראה סכנת שריפה, מפוזרים ברחבי החדר ללא מעמדים בטוחים.
קאס וטאק עומדים לרגע בכניסה לחדר, בדממה ובהלם, לפני שקאס מתנער מזה. פמיניה, אי אפשר להבין אותה. הוא לוקח נשימה עמוקה, מרגיע את עצמו, מקווה שהלחיים שלו לא אדומות מדי, לפחות אור הנרות מספק לו תירוץ.
הוא מתיישב על המיטה. מעיף מספר עלי כותרת ורודים בתהליך, ומוחץ כמה אחרים.
"וירניק היה חבר שלנו." הוא מתחיל, נותן לטאק כמה רגעים נוספים להתרגל למצב המשונה שבו הם נמצאים. אולי בהזדמנות אחרת הוא היה מנצל את המצב הזה, אבל הוא יודע שזה לא הזמן.
"בחור נכלולי, חלקלק כמו צלופח. הוא היה הראש של איזה ארגון פשע בארודר, אבל לפני זה הוא היה חייל." הוא מספר לטאק את סיפורו של וירניק, כמו שהוא שמע מלורד נורברט, ומוירניק עצמו לאחר מכן. ואז, כמו שהוא היה וראה. מבלי לשים לב, הוא מוצא את עצמו משמיט חלקים שמציגים את וירניק באור רע, מדגיש את האומץ של האיש, ואת הבוטות שהוא כה העריך.
הוא מספר לו גם את סיפורו של פמיניה, אבל את הסיפור של פמיניה הוא מספר בצורה יבשה יותר, אין לו הרבה חיבה אליה- גם אם כבר אין לו גם עוינות כלפיה.
"לפני כמה שבועות, בהפיכה בקריאת-כתר," הוא מספר, "וירניק הקריב את עצמו כדי שנוכל להמלט. הוא ניתק את הקשרים שלו לעולם הגשמי, ועבר לכאן- לחיות עם אשתו. חשבנו שלא נראה אותו שוב, אבל הנה הוא כאן- מציל אותנו שוב. אבל הפעם הוא לא זוכר אותנו. זה... קשה." קאס מעט מופתע מהמילים שיוצאות מפיו, אולי בעולם הפיות, ממלכתה של פמיניה, קל יותר להתחבר לרגשות שלך.
אולי הוא פשוט התבגר.
"לראות אותו ככה, כל כך קרוב לזמן שאיבדנו אותו- הפצע עוד לא הגליד. " הוא עוצר בפתאומיות כשהוא מבין משהו. "אני מצטער, עזוב את זה. וירניק הוא לא היחיד שאיבדנו, ולפחות אותו קיבלנו הזדמנות נוספת לראות. אבל איך אתה?" קאס שואל ברכות, חושב על הקורבן השני שהם חוו. הקורבן שהפצע של האובדן שלו עדיין שותת דם.
המיטה כפולה, מרגישה לא מתאימה לספינה, והעלי הורדים שמפוזרים עליה רק מחזקים את הדיסוננס. נרות, שבספינה רגילה יהוו כנראה סכנת שריפה, מפוזרים ברחבי החדר ללא מעמדים בטוחים.
קאס וטאק עומדים לרגע בכניסה לחדר, בדממה ובהלם, לפני שקאס מתנער מזה. פמיניה, אי אפשר להבין אותה. הוא לוקח נשימה עמוקה, מרגיע את עצמו, מקווה שהלחיים שלו לא אדומות מדי, לפחות אור הנרות מספק לו תירוץ.
הוא מתיישב על המיטה. מעיף מספר עלי כותרת ורודים בתהליך, ומוחץ כמה אחרים.
"וירניק היה חבר שלנו." הוא מתחיל, נותן לטאק כמה רגעים נוספים להתרגל למצב המשונה שבו הם נמצאים. אולי בהזדמנות אחרת הוא היה מנצל את המצב הזה, אבל הוא יודע שזה לא הזמן.
"בחור נכלולי, חלקלק כמו צלופח. הוא היה הראש של איזה ארגון פשע בארודר, אבל לפני זה הוא היה חייל." הוא מספר לטאק את סיפורו של וירניק, כמו שהוא שמע מלורד נורברט, ומוירניק עצמו לאחר מכן. ואז, כמו שהוא היה וראה. מבלי לשים לב, הוא מוצא את עצמו משמיט חלקים שמציגים את וירניק באור רע, מדגיש את האומץ של האיש, ואת הבוטות שהוא כה העריך.
הוא מספר לו גם את סיפורו של פמיניה, אבל את הסיפור של פמיניה הוא מספר בצורה יבשה יותר, אין לו הרבה חיבה אליה- גם אם כבר אין לו גם עוינות כלפיה.
"לפני כמה שבועות, בהפיכה בקריאת-כתר," הוא מספר, "וירניק הקריב את עצמו כדי שנוכל להמלט. הוא ניתק את הקשרים שלו לעולם הגשמי, ועבר לכאן- לחיות עם אשתו. חשבנו שלא נראה אותו שוב, אבל הנה הוא כאן- מציל אותנו שוב. אבל הפעם הוא לא זוכר אותנו. זה... קשה." קאס מעט מופתע מהמילים שיוצאות מפיו, אולי בעולם הפיות, ממלכתה של פמיניה, קל יותר להתחבר לרגשות שלך.
אולי הוא פשוט התבגר.
"לראות אותו ככה, כל כך קרוב לזמן שאיבדנו אותו- הפצע עוד לא הגליד. " הוא עוצר בפתאומיות כשהוא מבין משהו. "אני מצטער, עזוב את זה. וירניק הוא לא היחיד שאיבדנו, ולפחות אותו קיבלנו הזדמנות נוספת לראות. אבל איך אתה?" קאס שואל ברכות, חושב על הקורבן השני שהם חוו. הקורבן שהפצע של האובדן שלו עדיין שותת דם.
