שירו-סנשאי -
קראנג מחייך לרגע ארוך, נזכר בדברים ומשפיל את מבטו אל ידיו כשהוא מדבר.
"אני ואשתי ישבנו פה, לפני יותר משלושים שנה. חגיגת העשור למלוכתו של בנג'מין. זכינו להזמנה" אומר קראנג, מעביר את ידו על הספסל תוך כדי. "זה היה ערב ארוך ומסויט. הרבה פוליטיקה, דמיין את המשתה רק פי מאה יותר גרוע. אפילו האוכל לא היה כל כך טוב" הוא מגחך לרגע. "אשתי, מירוזומי - היא הייתה חולה. זה היה ככה מילדות, החמיר עם השנים, אבל זכינו בתקופת חסד מסויימת. עדיין, היינו מאוד מגוננים. היא לא יצאה הרבה מהבית שלא לצורך. אני עצמי עבדתי בזמנו בעבור תאודוריאן, לפני שהוא הפך לראש הכנסייה. שומר ראש, לא משהו מפואר" הוא עוצר לרגע.
"היא רצתה לצאת לנשום מעט אוויר, היה מחניק בפנים עם כל האנשים. יצאתי איתה, ניצלנו את נאום המלך כדי להתחמק החוצה. היינו עסוקים בשלנו, כשלפתע יללה נוראית חדרה את שמי הלילה - משהו שקוטע לחלוטין את קו המחשבה, קורע את עור התוף. אישה בהריון שכורעת ללדת" קראנג נושם עמוקות.
"אחת האצילות, אני כבר לא זוכר איזו. היא הייתה מופתעת, תחילה, ואז החלה לזעוק בכאב. יצאה כי היא חשבה שהיא הולכת להקיא, אבל כעת כשהיא הייתה בחוץ, היא התביישה לקרוא לעזרה מבפנים על אף שהיו שם עשרות כוהנים מנוסים. פחדה - בצדק, לצערי - שהנושא יהפוך לבדיחת השנה" הוא מצקצק בלשונו. "איך אמרת שאני? 'יודע תמיד מה לומר ולעשות'? הא!" הוא טופח על הספסל. "הייתי משותק לחלוטין. לוחם, כמוך, לא בנוי לדברים שכאלו. אבל מירוזומי... היא הייתה חריפה ממני, אמיצה בהרבה. ששה לקרב, כפי שאומרים" הוא מחייך בהערצה. "אז היא ניגשה לסייע. הרגיעה אותה - וגם אותי - והנחתה אותנו מה לעשות. שמרה על דיסקרטיות מלאה, אף אחד מהאורחים לא שם לב למה שהתרחש בחצר האחורית" קראנג מביט לרגע לעבר עץ אלה נמוך שנמצא ליד בריכת נוי. "ממש שם, מתחת לענפיו. השעינה אותה על הגזע והשתמשה במי האגם כדי להרטיב את הבגדים שהנחנו על מצחה" הוא מסובב את הפרח בין אצבעותיו.
"אפילו כשהלידה הסתבכה היא שמרה על קור רוח. הצילה את חיי האם ואת חיי התינוק בהברקה של רגע - סטנמאר יודע איך היא חשבה על זה - כשבחרה לשבור את אחד הענפים והשתמשה בו כסכין מאולתרת כדי לחתוך את חבל הטבור. אישה מבריקה" הוא מנגב לחלוחית מעינו.
"אחותה של האישה הגיעה, לבסוף - דאגה לשמור עליה עד סוף הערב, להחזיר אותה להתאושש בביתה. הודתה לנו בלי סוף, למרות שהיה לי חלק שולי בעניין. עמדנו שם, מתחת לכוכבים" הוא מצביע שוב על אזור העץ. "והבטנו לעבר השמיים. שם החלטנו שאנחנו רוצים ילד. כנגד כל הסיכויים, אם צריך. המחלה שלה, היא כמעט הפכה אותה לעקרה. טאק נולד בדיוק חמש שנים אחר כך, באותו יום. זאת הסיבה שהוא נקרא ככה - בענקית, המשמעות של המילה 'טאק' היא נס" מסביר קראנג, מעביר זוג אצבעות על עיניו.
"יש פעמים... שאתה שוכח עד כמה יוצאים מגדר הרגיל הם אותם אנשים שאתה אוהב. החלק שהופך אותם למיוחד, הוא הופך למובן מאליו אחרי זמן מסויים, כשאתה מתחיל להתרגל לכל הטוב הזה. הלילה ההוא הזכיר לי למה התאהבתי באשתי... הדרך בה היא החליפה את זעקת האם בבכי של תינוק שנולד. הלילה ההוא שינה את החיים שלנו לעד".
"אני ואשתי ישבנו פה, לפני יותר משלושים שנה. חגיגת העשור למלוכתו של בנג'מין. זכינו להזמנה" אומר קראנג, מעביר את ידו על הספסל תוך כדי. "זה היה ערב ארוך ומסויט. הרבה פוליטיקה, דמיין את המשתה רק פי מאה יותר גרוע. אפילו האוכל לא היה כל כך טוב" הוא מגחך לרגע. "אשתי, מירוזומי - היא הייתה חולה. זה היה ככה מילדות, החמיר עם השנים, אבל זכינו בתקופת חסד מסויימת. עדיין, היינו מאוד מגוננים. היא לא יצאה הרבה מהבית שלא לצורך. אני עצמי עבדתי בזמנו בעבור תאודוריאן, לפני שהוא הפך לראש הכנסייה. שומר ראש, לא משהו מפואר" הוא עוצר לרגע.
"היא רצתה לצאת לנשום מעט אוויר, היה מחניק בפנים עם כל האנשים. יצאתי איתה, ניצלנו את נאום המלך כדי להתחמק החוצה. היינו עסוקים בשלנו, כשלפתע יללה נוראית חדרה את שמי הלילה - משהו שקוטע לחלוטין את קו המחשבה, קורע את עור התוף. אישה בהריון שכורעת ללדת" קראנג נושם עמוקות.
"אחת האצילות, אני כבר לא זוכר איזו. היא הייתה מופתעת, תחילה, ואז החלה לזעוק בכאב. יצאה כי היא חשבה שהיא הולכת להקיא, אבל כעת כשהיא הייתה בחוץ, היא התביישה לקרוא לעזרה מבפנים על אף שהיו שם עשרות כוהנים מנוסים. פחדה - בצדק, לצערי - שהנושא יהפוך לבדיחת השנה" הוא מצקצק בלשונו. "איך אמרת שאני? 'יודע תמיד מה לומר ולעשות'? הא!" הוא טופח על הספסל. "הייתי משותק לחלוטין. לוחם, כמוך, לא בנוי לדברים שכאלו. אבל מירוזומי... היא הייתה חריפה ממני, אמיצה בהרבה. ששה לקרב, כפי שאומרים" הוא מחייך בהערצה. "אז היא ניגשה לסייע. הרגיעה אותה - וגם אותי - והנחתה אותנו מה לעשות. שמרה על דיסקרטיות מלאה, אף אחד מהאורחים לא שם לב למה שהתרחש בחצר האחורית" קראנג מביט לרגע לעבר עץ אלה נמוך שנמצא ליד בריכת נוי. "ממש שם, מתחת לענפיו. השעינה אותה על הגזע והשתמשה במי האגם כדי להרטיב את הבגדים שהנחנו על מצחה" הוא מסובב את הפרח בין אצבעותיו.
"אפילו כשהלידה הסתבכה היא שמרה על קור רוח. הצילה את חיי האם ואת חיי התינוק בהברקה של רגע - סטנמאר יודע איך היא חשבה על זה - כשבחרה לשבור את אחד הענפים והשתמשה בו כסכין מאולתרת כדי לחתוך את חבל הטבור. אישה מבריקה" הוא מנגב לחלוחית מעינו.
"אחותה של האישה הגיעה, לבסוף - דאגה לשמור עליה עד סוף הערב, להחזיר אותה להתאושש בביתה. הודתה לנו בלי סוף, למרות שהיה לי חלק שולי בעניין. עמדנו שם, מתחת לכוכבים" הוא מצביע שוב על אזור העץ. "והבטנו לעבר השמיים. שם החלטנו שאנחנו רוצים ילד. כנגד כל הסיכויים, אם צריך. המחלה שלה, היא כמעט הפכה אותה לעקרה. טאק נולד בדיוק חמש שנים אחר כך, באותו יום. זאת הסיבה שהוא נקרא ככה - בענקית, המשמעות של המילה 'טאק' היא נס" מסביר קראנג, מעביר זוג אצבעות על עיניו.
"יש פעמים... שאתה שוכח עד כמה יוצאים מגדר הרגיל הם אותם אנשים שאתה אוהב. החלק שהופך אותם למיוחד, הוא הופך למובן מאליו אחרי זמן מסויים, כשאתה מתחיל להתרגל לכל הטוב הזה. הלילה ההוא הזכיר לי למה התאהבתי באשתי... הדרך בה היא החליפה את זעקת האם בבכי של תינוק שנולד. הלילה ההוא שינה את החיים שלנו לעד".
