• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • הרישום המוקדם לדרקוניקון 2022 נפתח!
    ההתרגשות בשיאה, וההרשמה המוקדמת למשחקים והפעילויות בדרקוניקון 2022 יוצאת לדרך הקדימו להרשם כי המשחקים מתמלאים מהר קישור להרשמה המוקדמת דרקוניקון, 25-26 אוגוסט, דן פנורמה תל אביב

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

נושא
תקצירי עלילה
הנפשות הפועלות - חלק א'
הנפשות הפועלות - חלק ב'
הנפשות הפועלות - חלק ג'
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
קאס -

"מאושר, אם כך" המלכה מפטירה בידה. כמה קל, ככה מהיר. "אל תהסס לבקש עוד, אם תרצה" היא לוגמת ממיץ התפוזים.
"אני צריכה שתבצע עבורי משימה, בנוסף לעניין אליו שלחה אתכם המועצה. אתה כבר קרוב" אנאבל מניחה את הכוס. "שמעת על טיפוס בשם דרק מודן?"
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
קאס -

היא מהנהנת ארוכות.
"אני לא מכירה אותו, אבל הוא משויך אלי ברחבי החצר. מי שנקט בקו הזה ערמומי מאוד - אני לא אצהיר בגלוי שדמות כה עוצמתית, על פי התיאור הכללי, לא עובדת עבורי. הוא, אחרי הכל, 'רב המרגלים' שלי" גבותיה מזדעפות. "הוא כלא אותי בפינה, אם להיות כנה - אני היחידה שיכולה לנסות למצוא את האיש הזה, אבל שימוש בסוכנים שלי ימשוך תשומת לב לא רצויה. גורמים כאלו ואחרים יכולים לנסות להשתמש באירוע הזה לצרכים נלוזים" היא משלבת את ידיה.
"אני רוצה שתחקור את הריבון ואת היירוזאוג כשאתה כבר נמצא בחזית. תנסה לראות אם אחד מהם עומד מאחורי המזימה הזאת".
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
"לפני שעזבתי הבנתי שיש מחתרת די בעייתית בעיר, שעשתה חיים די קשים לכוחות הלבנים והאדומים שמוצבים שם. עצם העובדה שכוחות אדומים ולבנים מוצבים שם במקביל זה דבר חריג שמצביע על עוצמת ההתנגדות" אומר שירו, מנסה להיזכר בידוע לו.
"מה שכן," הוא מוסיף "עזבתי לפני מספר שנים את היחידה, ויכול להיות שההתנגדות כבר דוכאה מאז".
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

הוא מהנהן כמכיר את הדברים. "אני צריך לדעת אם השמועות נכונות. זה משליך על היכולת של האימפריה לאיים בפלישה, ביום מן הימים, אלינו או אל וילאס... אם היא לא קיימת, אין סיבה להאיץ בהסכם המתגבש איתם" הוא מסביר בקצרה, אף ששירו בטוח שיש עוד חלקים עליהם לא פירט.
"לשלוח אותך אל סא-אאגה יהיה כמו לשלוח עכבר בעל שלושה רגליים לחתול רעב, אבל אני צריך את המידע הזה והוא כנראה היחיד שבאמת יודע. אולי תוכל להיעזר בחבריך, בטרם אתם נפרדים מקריאת-כתר. בכל מקרה, שלא יבין שביקשתי לגשש בעניין" מתרה לוקרשיוס באצבעו.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
"כבר דיברתי איתו במשתה, למען האמת, כך שהגיוני שאפנה אליו פעם נוספת. אולי אנסה להשתמש בחבריי בשביל ללקט מידע, וכמובן שאשמור על דיסקרטיות" אומר שירו.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
"ואת חושבת שזה אחד מהם?" הוא שואל, "ויותר חשוב, את חושבת שאני לא אמשוך תשומת לב? האנשים שלך אומנו כדי לאסוף מידע, אני יודע להניף גרזן עם שני להבים."
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

"יופי" הוא מהנהן בריצוי. "אם כך, יש לך כבר משהו להתבסס עליו. הוא נמצא לרוב במשרד שלו או מטייל בגנים, כשהוא לא עסוק בפגישות כאלו ואחרות. אני בטוח שאחד ממשרתי הארמון יוכל להוביל אותך ואחרים, אם אתה חושב שהם יתאימו".
העוצר שולח מבט נוסף לספר שהניח לפני מספר דקות בצד השולחן, בבירור רוצה לחזור לעבודתו.

"משהו נוסף שתרצה להעלות בפניי?"

קאס -

"לורד הסאר פוליטיקאי טוב, הוא פשוט חסר סבלנות לכך ברוב הזמן. תתפלא לשמוע שהוא מסוגל להיות מתוחכם גם מחוץ לשדה הקרב" היא מתריעה. "והיירוזאוג הכניס את עצמו לקרבי המשחק הפוליטי מבחירה. הוא לא חסין מחשד" היא עוצרת לרגע. "האנשים שלי אומנו לאסוף מידע, כן - אבל מול איזו אוכלוסיה? הריבון וראש אבירי המעמקים הם בראש ובראשונה לוחמים. אתה האדם המתאים ביותר להוציא מהם מידע שכזה, בדיוק בגלל יכולת הנפת הגרזנים שלך".
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק

"לא אדוני, זה הכל. יום טוב ופורה, אדוני העוצר" נפרד ממנו שירו, קד קידה אחרונה לפני שהוא יוצא ממשרדו של לוקרשיוס.
אני בטוח שקראנג יוכל לסייע לי במשימה. וירניק טוב בשיחה, אבל סא-אאגה נראה לי פחות הטיפוס שחפץ בשיחות כאלו. קראנג יוכל להתאים יותר לשיחה מהסוג שסא-אאגה מעוניין בה הוא חושב לעצמו, הולך לחפש את קראנג.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
אילידיה בתחילה רוצה להתנגד ללהשקיע את הזמן שלהם בעוד משימה. חייהם של חבריה עומדים על הפרק. אבל כשהיא שומעת שכל שהאיש הזה רוצה זה... לשתול זרעים, ואז שהקטור יאכל אותם או משהו... היא לא בדיוק יודעת איך להגיב. בסופו של דבר היא מושכת בכתפיים שלה "זה לא אמור להפריע לנו" היא אומרת להקטור בחוסר אכפתיות.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

הוא נעזר במשרתים ויוצא לבסוף החוצה, אל הגן. שצף של צבעים עוטף אותו - עשב ירוק, פרחים סגולים, ורודים ואדומים, פסלי שיש מרהיבים ושורת שיחים שמהווה מעין שוליים לדרך מלך המרשימה בה ניתן ללכת. קראנג יושב על אחד הספסלים בו, מביט בפרחים שמולו. הוא מחזיק בידיו פרח קטן, וניכר כי הוא כה שקוע במחשבות עד שהוא לא שם לב ששתי דבורים כבר לוקחות מהצוף שלו. עם זאת, הוא לא נע, וניכר שהן מרגישות בטוחות ושלוות מכדי לעקוץ אותו.

אילידיה והקטור -

"הזרעים הללו חשובים מאוד, נערי, אסור להם ליפול לאף אחד אחר! יש מספיק נפשות המתעניינות במחקר שלי" הוא מצקצק בלשונו ומשלב את ידיו. "עלינו להבין, הקטור וחבריו, אם אנחנו חיים בעולם המסודר על פי מדפים או בעולם העשוי מקשקוש מעורבב אחד גדול. כאוס מנוהל, בלאגן מסודר, אנדרולומוסיה עתיקה" הוא יורה את המילים בהתרגשות. "הזרעים הללו, הקטור, הם של עץ הבאובב. אתה יודע איך הם נראים, כן? עצים הגדלים במקומות יבשים לרוב, לא מתאימים ליערות. לא אמורים לגדול שם, אבל יגדלו, אני אומר לך - יש סיכוי של ממש!" הוא מתעקש. "ותזכור לטעום את העץ, זה לא שווה כלום אם אנחנו לא יכולים לומר מה הטעם שלו".
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
"כמה זמן אתה חושב שנהיה שם שעץ באובב שלם יגדל? בפעם האחרונה שבדקתי הדם שלנו ברובו אנושי והממלכה הזו לא מתנהלת בקצב של ניס פרדי" היא שואלת את הפרופסור הזקן שאחיזתו במציאות נתונה בספק קל.

META
טבע על עץ הבאובב: 12+12=24.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אילידיה והקטור -

"הו, שנים על גבי שנים. אבל זה יגדל בפחות" הוא מחייך ביודעין. אילידיה מכירה היטב את סוג העצים הזה, מכיוון שהם גדלים בניס-פרדי: חמש עשרה עד עשרים שנה, לכל הפחות, עד שהעץ נושא פרי. הוא גדל בסביבות חמות יותר, אומנם לא מדבריות אבל בהחלט לא באמצע יערות אקראיים. רק בניס-פרדי, שם הטבע חזק מבכל מקום אחר בעולם, יש סיכוי לגדל אותו במקום כה לא סביר...

"כשאת מטילה קסם, מה התחושה?" הוא פותח פתאום נושא אחר. "איך את היית מסבירה את זה? את הכוח הזה שעובר לך בגוף, את העוצמה שאת משחררת החוצה אל העולם?"
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
"הקסם שלי שונה מתיאורי הספרים, פרופסור דה לה נפטיס, אם תהית בנוגע לזה." היא אומרת בנוגע לפרופסור שככל הידוע לה אינו מטיל לחשים בעצמו "ראיתי את הספרים קוראים לזה זרימה או מתארים תחושה מרגיעה של אנרגיה עוברת כפי שהיא מתוכננת. הזרימה אצלי מגיעה רק לאחר מאבק. אני מרגישה כאילו אני נאבקת לחבר את חלקי הקסם שאני מסוגלת לשלוט ולנסח היטב יחד ומכריחה מסלול לקסם. הרונות על הגלימה עוזרות לי..." היא מרימה את גלימתה, שחרוטה בסימנים קסומים שבבירור נועדו לסייע במיקוד הקסם אך מגבילות את החופשיות שלו "...וחפצים הם לרוב מקבלים קסם טוב יותר מאנשים, אני שמתי לב, פחות מאבק. אבל בכל הטלת קסם, אני מרגישה את המאמץ הזה לתעל את הכוח שאסטריה ניכסה לעצמה ואת חוסר הרצון שלה לשתף בו. זו הרגשה מתישה, אבל זה כמו לחימה- השרירים כואבים עד שהם מפסיקים מתישהו."
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אילידיה והקטור -

הוא נראה לרגע מורגל בדבריה על הזרימה והאנרגיה העוברת, אך כשאילידיה מתחילה לדבר על הקושי והמאבק - הוא מסתקרן, ואז לבסוף מתרגש. "כן, כן!" קורא טירצ'יבלד, כמעט קופץ במקומו, אם מצבו היה מאפשר לו. "זהו בדיוק מה שאני מדבר עליו, מטילת לחשים מתקשה שכמוך" ניכר שהוא דווקא מכוון לכך למחמאה, למרות שמאוריציו מושך בצווארון שלו במבוכה עמוקה. "לא עניין אותך לדעת מדוע, אם כך, כל העולם מצליח בקלות ואת מתקשה וזקוקה לעזרים? הממ?" הוא מרים גבה. "לא סקרן אותך אף פעם, או שקיבלת את המציאות כהוויתה, עונש מהאלים ומה לא?"
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
"חלקי האילן מחלקים ונותנים בלי יחס מיוחד, אין מה לתהות בנוגע לזה, או לחשוב שזוהי 'ענישה'. אין סיבה מיוחדת שילד אחד חזק יותר מילד שני, מהיר יותר או מוכשר יותר בלחשים. הצמרת דואגת לכך שיש צדק ושיוויון בלידתו של כל אחד, העלה דואג שכל אחד מאיתנו יהיה שונה והגזע והענף דואגים לכך שנוכל לשפר את עצמנו- לבד או בשיתוף פעולה ביחד" היא משננת את האמונה האלפי שהיא למדה מילדות.

"ובכל זאת, אני לא אעצור את עצמי מלשמוע את התיאוריה של פרופסור. אלא אם זו הדעה שהמסלול שבחרתי לא מתאים לי, או שאני פשוט צריכה לעבוד קשה יותר- כי למסקנה הזו עמיתיך הקודמים באלפטם הקדימו אותך" אומרת אילידיה. היא נראית... תוקפנית. היא לא אוהבת לדבר על הקשיים וחוסר ההצלחות שלה. היא למדה להסתפק במה שהיא מסוגלת, ולמען האמת היא התחזקה מאז שהיא יצאה למשלחת הזו- מסתבר שלשים את עצמך במצבי לחץ קרובים למוות עוזר למאמצים שלך להניב פרי. היא לא רוצה להקשיב עכשיו למומחה קסם נוסף שיבטל את הדרך שהיא עשתה עד כאן. מאורציו והקטור מרגישים את העוינות התוקפנית הזו שאינה מכוונת ישירות לטירצ'יבלד- אלא למשהו כללי יותר בחיים של אילידיה.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אילידיה והקטור -

"בלי יחס מיוחד? הא! כל ניס פרדי מוצפת ביחס מיוחד. איפה את רואה עוד מקום בעולם שמתנהל ככה? העצים גדולים יותר, הפירות טעימים יותר, החיות שלוות יותר. ראית פעם אלמוג בחיים שלך, הממ? אני מבטיח לך, הם יפים יותר בניס פרדי" הוא מצקצק בלשונו.
"מסקנות מאלפטם הן, תחת הניהול של סילברסטיין, כחברבורות הנמר. יופי של דבר מרחוק, חסרות תועלת מקרוב" הוא מבטל את הדברים שנאמרו לה בהינף יד. "לעבוד קשה יותר? את עובדת קשה מספיק, גברת - שמענו על המעללים שלכם עד לקירות המעבדה שלי, ושום דבר לא חודר לפה חוץ ממאוריציו והניקיונות המיותרים שלו!" הוא צוחק בפראות בשעה שעוזרו נאנח קלות. הזקן נרגע כעבור רגע, מנגב דמעה מעינו.

"לא, לא, לא. העולם שלנו, שום דבר בו לא מקרי או נוצר בטעות. גם הכאוס בו, הוא כאוס שניתן לחזות. להבין. ללמוד" הוא מרצין הפעם, וניכר שהנושא יקר לליבו. "האלים לא משחקים בקוביות, וכשהם כן - אנחנו יכולים לכל הפחות לדעת אם מדובר בקוביות עצם או קוביות עץ. מבינה למה אני מתכוון?" הוא נוקש באצבעו על רקתו, כדי להבהיר את הנקודה. "העולם שלנו, אם אני צודק, הוא בסך הכל גשר ביניים. אנחנו רגילים לחשוב על המקום הזה - המישור החומרי, כפי שהוא קרוי בפי אחרים - כבסיסה של כל היצירה. אנחנו מורגלים בלראות את ניס פרדי כערש החיים, כמקום בו הכל נולד והכל - ביום מן הימים - ימות. אני חושב שזאת רק חצי מהאמת" הוא ניגש לשולחנו ואחרי חיפוש מייגע בן דקה, מוצא את העץ המגולף שנח מקודם על השולחן.

"קחי" הוא מוסר לאילידיה, אשר תופסת את העץ בקלות. האיש מכוון על הקיר הסמוך אליה, מניד בראשו.
"תתקעי אותו בפנים, בלי קסם, רק כוח פיזי. בהצלחה".
"מה? פרופסור, זה סתם יפגע בקיר ו-"
"קיר שמיר, במילא כולם הלכו לעיר. זאת הדגמה, מאוריציו, רעיון בהתהוות. חשוב מכל דבר אחר. קיר" הוא מחווה שוב בראשו. "לתקוע בו, חזק חזק".
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
אילידיה לוקחת את המקל המגולף, ופוסעת כמה פסיעות לכיוון הקיר. היא לא רואה באמת סיבה שלא לשחק את המשחק של האיש הזה, גם אם היא לא מבינה אותו, היא לא תזלזל בדוד של הקטור מולו. היא מניפה את פיסת העץ כאילו הקיר היה טרוגלודיט מעמקים שהיא מתכוונת לדקור, על אף שהיא מצפה שהענף יישבר.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אילידיה והקטור -

ואכן, המקבל נשבר בקצהו - שבבים עפים לכל עבר בשעה שהוא יוצר סימן קטן בקיר, מכער אותו במקצת.
"מדוע דווקא העולם שלנו, המישור החומרי, הוא כה יציב?" תוהה טירצ'יבלד. "הרי המעבר מבוסס על אלפי מערכות חוקים שבני התמותה לעולם לא יבינו, והצלמוות שמצוי בו - אפילו יותר. השאול, בתור השתקפות מעוותת של המעבר, מכיל חוקים כאוטיים משלו, שגם אותם ככל הנראה לא נצליח להבין לעולם. האין זה משונה, שיש תשע מאות תשעים ותשעה שבטי פיה ושש מאות שישים ושש שכבות לשאול?" הוא תוהה בקול. "צירוף מקרים, או נתון שמעיד על משהו גדול יותר? פלוס ומינוס, ואנחנו האפס באמצע" הוא מהנהן בביטחון.

"אנחנו רגילים לחשוב על המישור שלנו כמקור החיים. החשיבה שלנו כה נעולה על כך, שאנחנו מגדירים את המישורים סביבנו על פי החומר שיש או אין בהם. פיות? פיות הן דמויי אנוש כאוטיים הנשלטות בידי רגשות עצימים. שדים? שדים הם דמויי אנוש סדריים הנשלטים על ידי חטאים. אבל מה שאנחנו רואים מסביב... אם אנחנו מעזים" הוא מדגיש, "לא מסתדר עם ההבנה הפשוטה הזאת. העולם לא מחולק לשחור ולבן, או לפחות לשחור ולבן כפי שאנחנו מגדירים אותם. העולם לא עוגת שכבות, כשהשאול בתחתית, אנחנו באמצע והמעבר נמצא ממעל. העולם לא עיגול מושלם, הוא אליפסה מעוותת, חסרת דופן מושלמת, בה החלקים מסוגלים לחדור זה אל זה" הוא משתתק לרגע.

"האם שמעת את המשפט 'הפכים נמשכים'? לעיתים נכון, לעיתים לא. תלוי אם מביטים על העולם המתמטי או על העולם הרומנטי, אני מניח. הקטור כאן, נערנו הפלאי, האם הוא יימשך אל רוצחת המונים ששורפת ילדים למחייתה?"
"פרופסור!" מזועזע מאוריציו.
"התשובה היא לא, כמובן. לא סביר, לכל הפחות, אבל אני מרשה לעצמי לסטות לגבול הבטוח מתוך היכרות עם האביר שמולי. אבל מתמטית - בצורה אמפירית לחלוטין - בן תמותה יכול להימשך לאחר. שימו רגע בצד את סט האמונות והערכים המגביל אותם מלעשות זאת" הוא כאילו מניח את האוויר בצד עם ידיו.
"אני, אם כך, טוען שהמישורים שלנו מסוגלים לעשות את אותו הדבר".

דממה משתררת לרגע, כשגם מאוריציו מקשיב בעניין. המבט המתרשם על פניו מסגיר את הסיבה שבגנותה, חרף כל הקשיים, הוא בוחר להחזיק בעבודתו.
"השאול והמעבר, שתי השתקפויות מראה זה של זה, נמשכים אחד לשני ללא הרף. מה היה קורה אם היו מגיעים אחד לשני? איני יודע, אין לי מספיק שנים לחשב זאת" הוא נאנח קלות. "אבל אני משוכנע שאני יודע מה קורה אם הם לא מגיעים אחד אל השני. למעשה, כולנו יודעים זאת. מדובר במציאות שאנו מתקיימים בה" הוא מקיף את האוויר סביבו. "העולם שלנו, אם כך, נוצר כנגד כל הסיכויים. אלים, כמובן, האב גראוביין וכל זה - אבל אני לא חוקר את הדת, אני חוקר את המודל שמאפשר לכל זה להתקיים" הוא מסביר.

"אבל רגע" המלומד עוצר. "את בוודאי שואלת, כמו כל בר דעת, כיצד אני יכול להוכיח שהמישורים נמשכים זה לזה? ובכן, גם זה סביבנו. מדוע פיות ויצירי תופת מסוגלים להסתובב בעולמנו? מדוע הראשונות משחקות עם בני תמותה והשניים משחיתים את נשמותיהם? מה קורה להם לעשות זאת? הטבע שלהם, כמובן, אך הטבע שלהם - הוא זה אשר מוגדר על ידי המשיכה המתקיימת. האם אי פעם נתקלתם בפיה? אחת המחזיקה בכמיהה עמוקה להיות חלק מהעולם הזה, אך לא מצליחה להבין אותו, אז היא מנסה להביא אותו לשלה. גם בני התופת עושים דבר דומה, אם כי אני מקווה שבהם לא יצא לכם לפגוש" הוא צוחק קלות.

"אם כך, ואם נניח שהמשיכה הזאת קיימת, נשאלת השאלה - מדוע אין שערים בכל עבר בין העולמות? כיצד נשמר הכוח החוצץ ביניהם, אשר מונע מפיות, משטנים ומשדים להסתובב כאן ללא הרף? מדוע הסאטירים והננסים היו צריכים להיבעט מהמעבר באירוע הדחייה הגדולה כדי לחיות כאן באמת ובתמים, ולא יכלו להמשיך ולדלג מעל שני העולמות?" החוקר שואל. "ובכן, אני סובר שיש כוחות המפרידים ביניהם. כוחות שומרים הדוחפים החוצה את השפעתם של המישורים המקיפים אותנו, ומאפשרים לעולמנו שלנו להתקיים. אני גם מאמין, אילידיה" הוא קורא לה בשמה, "שאותם כוחות פועלים דרכך. ראי את העולם סביבך, את המגים האינסופיים שמסוגלים לשחות בזרם הקסם כאילו היה ים אדיר מימדים. מדוע את לא מסוגלת לכך? האם את פגומה, טיפשה, עצלנית? לא ולא!" הוא מבטל זאת בשישים. "את, לטעמי, פשוט מחוברת לכוחות הללו. לכוחות הבולמים, הכואבים, המתעקשים, המסוגלים לשמור על העולם הזה חומרי ויציב. האם זהו כוח מאגי? קדוש? פראי? יסודני? מי יודע?" הוא תוהה. "אבל אני משוכנע שאת שולטת בו, במודע או שלא במודע. העובדה שאת מגיעה מניס פרדי רק מחזקת את השערתי" הוא עוצר לרגע.

"אבל החזירו את פניכם אל הקיר ואל חתיכת העץ האומללה הזאת. ראו כיצד היא נשברה כנגד הכוח, התנפצה לכל עבר. זה מה שאני חוקר" הוא ניגש אל אילידיה ולוקח את המקל המרשים, אך זורק אותו לפתע ללא טקסיות לחלקה השני של המעבדה. במקום זאת, טירצ'יבלד מתכופף על ברכיו, אוסף באמצעות זוג אצבעותיו דבר מה וקם בחזרה בתמיכתו של מאוריציו.
"זה המפתח שלנו להבנה" הוא חושף שבב עץ קטן, עלוב למראה. "זאת החידה וזהו הפתרון. אותם רסיסים שמועפים לכל עבר, כאלו שלעיתים מצליחים לחדור את הרעלה. אותן פיות עוצמתיות שמצליחות להסתובב פה, אותם זאבים בעלי כנפי שד הטורדים את ארצות החוף. אותם כוחות המפעפעים לתוך המישור שלנו. אנו רגילים להסתכל על ניס פרדי כעוגן החיים - ואם אכן זוהי האמת, ייתכן ויש לכך משמעות נרחבת באשר לאותם שבבים, לאותם אירועים בלתי מוסברים המתרחשים בעולמנו - דוגמת השליחות שביתנו קיבל" הוא מביט לרגע בעיניו של הקטור, מהנהן ביודעין.

"אני קורא לתאוריה שלי 'תאוריית הרסיסים'. שם יפה, לא? פלאי משהו" הוא מחייך במעט גאווה, בשעה שבשלב הזה מאוריציו הלך להביא לו מעט מים, אותם הוא שותה בשקיקה, אך משתעל וכמעט יורק אותם. "מה לעזאז- מה יש בכוס הזאת, לכל הרוחות?"
"מעט לימון. הכוהן אמר שזה טוב לגרון שלך".
"הרעלת חומציות, זה מה שזה. בשביל מה אני צריך גרון, בכלל? אני במילא מעדיף לכתוב הכל" הוא נותן לו את הכוס בזעף, מעביר את לשונו על גבי בגדיו המלוכלכים, כדי לנקות ממנה את הטעם.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
אילידיה מקשיבה, שותקת לעצמה, בעיקר לא אוהבת את החלק בתיאוריה שעוסק בה. היא מקשיבה, וחושבת, אבל הדבר לא מסתדר עם כל מה שהיא למדה וכל מה שהיא יודעת. ובעוד שזה לא מקומה להתווכח עם פרופסור- זה בדיוק מה שהיא הולכת לעשות.

"זו תיאוריה יפה למאמר, פרופסור, אבל הקסם שלי עובד בצורה מאגית לחלוטין. כאשר אני מבעירה את החרב הקדושה של אחיינך או גורמת לשריון שלו לרעוד בצורה שבולמת את ההדף של מכות- זה באותה הדרך שאשף מיומן היה מטיל כדור אש או קיר כוח- ואני פשוט מצאתי שימוש משלי שנוח וקל לי יותר. אם היה לי כוח שונה, הוא לא היה עובד ככה. הדונדיגה של ניס פרדי והכוהנים של סטנמאר לא משתמשים ברונות מאגיות והם לא מסוגלים לכך. העולם מסביבנו מוכיח שלכל כוח יש 'דלת' משלו- לכוהנים זה תפילות, לדונדיגה זה טקסים, למאגים זה מילות הכישוף והרונות שלהם. לא ניתן לפתוח 'דלת לכוח' עם מפתח שאינו מתאים, אז הרונות שלי לא אמורות לעבוד עם כוח חדש. כוח, שלפי מה שאתה אומר, נראה שאני היחידה בעולם שאיכשהו משתמשת בו. אני מודה לך על התיאוריה, פרופסור, אבל עם כל הכבוד למאמץ שלך לגרום לי להרגיש טוב יותר בנוגע לקשיים שלי- אני לא צריכה אישור על איזשהו ייחוד שיש לי מכל שאר העולם כדי לישון טוב יותר בלילה" אילידיה נראית כאילו מישהו ירק לה בארוחת הבוקר. היא פוסעת אחורה, לא הולכת להרוס להקטור יותר את המפגש המשפחתי עם העצבים שלה, אבל לא באמת מרגישה שהשיחה הזו שינתה משהו.
 
Top