• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • הרישום המוקדם לדרקוניקון 2022 נפתח!
    ההתרגשות בשיאה, וההרשמה המוקדמת למשחקים והפעילויות בדרקוניקון 2022 יוצאת לדרך הקדימו להרשם כי המשחקים מתמלאים מהר קישור להרשמה המוקדמת דרקוניקון, 25-26 אוגוסט, דן פנורמה תל אביב

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

נושא
תקצירי עלילה
הנפשות הפועלות - חלק א'
הנפשות הפועלות - חלק ב'
הנפשות הפועלות - חלק ג'
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

״ובמילותיך אתה רומז שלארוות׳ אין ולא היה מלך שמסוגל לשרת אותה כיאות זה זמן רב, כמו כולם. אל תענה״ הוא מפטיר בחוסר חשק, מניף את ידו לביטול דבריו. ניכר שהם היו מן הרגש ולא מן השכל.

״מייאש לחשוב כמה עבודה נדרשה רק כדי לשלוח אתכם, ובסופו של דבר האנשים רואים רק את החיילים שלא הגיעו. איני מאשים אותם״ הוא מדגיש לבסוף, הגם שנימת דבריו מתגוננת במעט. ״הקנונייה שחשפתם, אתה יודע להעריך מה ההשפעה רחוקת הטווח שלה?״ הוא שואל לרגע וממשיך. ״היא מסמלת את סוף עידן המועצה. במוקדם או במאוחר, האנשים המרכיבים אותה יישאלו את עצמם מה הוביל את אחד מחבריהם לבגוד בממלכה - ואחת מהתשובות, בין השאר, תהיה חולשת השלטון האמיתי. חוסר משילות משווע שנמשך זמן רב מדי״ הוא מביט לרגע בקערת עגבניות השרי, תופס אחת בידו ומניח אותה לאחר רגע.

״אתה וחבריך מביאים שינוי אדיר לארוות׳. לטובה או לרעה… מוקדם עוד לומר״ הוא עוצם את עיניו למצמוץ ארוך ושירו רואה - לשבריר השנייה - את העייפות הכואבת של האיש. את העול הכבד שמונח על כתפיו.
״מי לדעתך עשה את זה?״ הוא פוקח את עיניו ומביט בשירו. ״דבר בחופשיות מוחלטת, ואל תיתן לי תשובה לקונית ומתחמקת כפי שסיפקתם בתבונה מול אנאבל וראש הכוהנים״.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
שירו-סנשאי פותח את פיו בכדי להתנצל, אבל משתתק כשהעוצר מניף את ידו.
הוא מקשיב לדברי העוצר בחוסר נוחות הולך וגובר, שכן במהלך האחרון הוא ניסה להתחמק מהמחשבה על הבוגד האמיתי. האדם שמכר את הממלכה לזרים.
"יש הרבה רמזים סותרים, אדוני. קסדה מיוחדת שמתאימה לגבר, אנשים עם קשרים לאלפטם ודיבורים על 'מלכה'. רבים מהם סותרים אחד את השני, אבל אני מאמין שיש שתיים אפשריות - אודסיה והמלכה אנאבל. לדעתי הן הגורמים עם הכי הרבה קשרים למעשה הבגידה. יכול להיות שיש גם קשר לדוכסות וילאס, אבל אז האדם ההגיוני ביותר הוא דווקא ראש הכהנים, אם כי לדעתי הסיכוי לכך קטן יותר".
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

דם הדרקון שם לב שהעוצר משתתק לרגע, גופו ננעל כשהאשים את המלכה ואת אודסיה - כמעט כאילו מילותיו הצמיחו רגליים ובעטו בחזהו. הוא משתחרר כעבור רגע, מהנהן למשמע דבריו.
״אתם בדרך לחזית הדרומית. הריבון, היירוזאוג ואודסיה נמצאים שם. זמן טוב לחקור כל אחד מהם לעומק, לאמוד על קנקנם״ לוקרשיוס עוצר אנחה קלה.
״כמה מנותקים אנחנו נראים? אני פשוט חייב לדעת״ הוא שואל לרגע בחופשיות, מביט שוב לעבר החלון. שירו מתחיל להבין למה לוקרשיוס דאג לשניים בחדר - הוא אוהב את הנוף. ״עסוקים במשחקי הכוחות הקטנים שלנו, רבים על תארים והעלבות דמיוניות, נזכרים במשקעי עבר ושקרי הווה… במקום לעבוד. הדבר הכי פשוט בעולם, כל אחד ואחת יודעים לעבוד. אולי מלבד אנשי האקדמיה שמלרלרים את עצמם לדעת״ הוא מחייך קלות, ובאופן נדיר זה נמשך יותר ממחצית השנייה.
״קל לדבר איתך, עם השתיקות הארוכות שלך. זה טוב, אל תשתנה״ החיוך נעלם באחת.

״אני צריך ממך שני דברים מעבר למשימה שהמועצה הטילה עליך״ מודה העוצר. ״אבל לפני שאני מגיע אליהם… האם יש משהו לו אתה זקוק ממני? אתה המוכשר שבסוכניי, וזה שאני מכיר הכי פחות טוב. אל תהסס לבקש״.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
"למען האמת אדוני, מנותקים מאוד. לעם לא כל כך אכפת מהמועצה בגלל שרוב ענייניה נמצאים בקריאת-כתר. הפעם היחידה שנתקלתי במועצה בארודר הייתה כשנציגים של ראש הכוהנים הגיעו בשביל לחזק את אחיזתו הדתית בה" אומר שירו בגילוי לב.
"אולי אזדקק לשדרוגים לשריון ולמגפיים שלי. אמנם נפח מוכשר בואת' שיפר את השריון שלי, אבל עוד שיפורים לא יזיקו, במיוחד בתחומים בהם אין לי ציוד ראוי" הוא מוסיף לאחר מחשבה.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

הוא מקשיב בדממה לשירו, מהנהן כמעריך את כנותו. ״תודה. בגבולות המשרד הזה, תהיה כנה בכל עת, אל תסתיר את דעותיך ואמונותיך. בחוץ״ הוא מצביע מעבר לדלת. ״בחוץ זה כבר עולם אחר. באשר למבוקשך - אדאג לך״ הוא מבטיח. ״רוב הנפחים הטובים כבר נשלחו לחזית, אך אמצא מישהו ראוי״ הוא פוזל לרגע לעבר הספר שהניח בזווית השונה, חושב על עבודתו.

״אני רוצה שני דברים ממך״ הוא הופך לענייני בשנית. ״הראשון - אני רוצה שתבדוק מה המצב בגבול בינינו ובין הדוכסות. יש איתם מספר מגעים… חשובים״ הוא שוקל לרגע את ההגדרה. ״והדיווחים האחרונים מצביעים על ׳פרובוקציות׳ ועימותים מקומיים. זה החריף בשנים האחרונות, וכבר מגיע לרמה שקשה להתעלם מזה. גם אם מדובר בלורד מקומי שלא זוכה לתמיכה ישירה מהכתר או מהדוכסות. אנחנו מנהלים מול הדוכס משא ומתן עדין לגבי הסכם מסוים והדבר הזה מסכן את כולו״ הוא עוצר לרגע.

״הדבר השני״ הוא שותק לרגע, כשוקל אם לתת בשירו אמון, וממשיך לבסוף. ״היירוזאוג מחזיק בעתק רב עוצמה. זהו לא סוד, הוא משתמש בו בשדה הקרב באופן תדיר, אני בטוח שהאבירה שלצידך תדע להסביר לך כיצד זה משתקף״ הוא פוטר זאת בידיו. ״אני רוצה שתחזור עם העתק שלו - פטיש חד ידני בשם עורקי האדמה. היחסים שלנו עם בולאק-רוב תלויים בכך״.
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
הקטור ואילידיה-
״כך גם טוב לראותך מאורוציו. אנא, הובל אותנו לדודי״ אף הוא אומר ומתחיל ללכת יחד איתו ועם אילידיה. ״ולא הייתי מסב את בחירתה המקצועית של אילידיה, חברתי פה, למכשפה. אני בספק שלצורכי המקצוע הזה היא למדה באקדמיה״.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
הקטור ואילידיה -

OUT

IN
מאוריציו מוביל את השניים ברחובות העיר השוקקת, הרעש הטבעי של קריאת-כתר עוטף אותם. הם חבורה מוזרה למדי - אביר, חרשית-קסם ומשרת צעיר - אבל ראו כבר מוזרים מהם, כך שהמבטים נתקעים לכל היותר לשנייה בטרם בעליהם חוזרים לעיסוקיהם השונים. הם מגיעים לרובע הנשגב ולבית המיועד, המתמחה מוציא מפתח לפתוח את הדלת בשעה שאילידיה מסוגלת לקרוא את השלט התלוי עליה.

פרופסור בדימוס ( זמני) טירצ'יבלד דה-לה נפטיס, חוקר בכיר באקדמיית אלפטם.
עיניה יורדות מטה אל חריטות על הדלת, אשר משמשות מעין המשך גמלוני לשלט.
אין כניסה שלא בדבר מחקר אקדמאי כזה או אחר!
ומתחתיו, חריטות נוספות.
זה לא כולל אותך, מאוריציו. מובן שאתה יכול להיכנס. אתה עוזר מחקר, מתי תפנים את זה?

חצי האלפית זוכרת את השם טירצ'יבלד דה-לה נפטיס - הוא עזב את האקדמיה מעט לפני שהיא התקבלה. האיש תמיד הוזכר בבדיחות הדעת בין המורים והמרצים השונים כעוף מוזר, אחד שהצליח להסתכסך עם מנהל האקדמיה ולזכות בגירוש אישי בעקבות האישיות הבלתי-יציבה והרעיונות החתרניים שלו. על אף זאת, המשיכו להשתמש במאמרים ובמחקרים שכתב בעברו. הייתה להם נטייה להיות מבלבלים וסבוכים הרבה מעבר להבנת רוב התלמידים בכיתה, לרבות עצמה, אם כי תמיד בצורה מרתקת - לא טקסט נוסף על טכניקה אלכימית לרקיחה במקביל או על חשיבות שמירת האצבעות זקורות בעת הטלת הקסמות שונות ומשונות, כי אם על השפעתו האפשרית של עיטוש על פיצול זנבות של קופי זארזה או על שימוש ברעמים בעת גידול עצים הפוכים, הנוגדים את כוח הכבידה. הוא השתייך לאסכולת הלימודים הטבעיים ולא החזיק בשום כישרון או ידע מאגי.

העלם הצעיר פותח את הדלת, חושף כניסה מסודרת הממשיכה במסדרון קטן. בצד הימני ישנו מטבח מסודר ממנו עולה ניחוח של מרק בהכנה, אם כי השניים מבחינים שהתלמיד הצעיר לא השאיר אש דולקת. "אני לא משאיר אותה בלי השגחה... הוא לא ישים לב אם הבית יישרף, גם אם הוא בתוכו" מאוריציו מגרד בשערו הקצרצר במבוכה קלה. "אבל אני יכול להכין משהו לאכול. הוא בדרך כלל לא אוכל ארוחת בוקר, אבל אני יכול ללכת לקנות ביצים וגבינות. אדאג לזה" הוא מחליט על דעת עצמו, מבטיח בהנהון נחוש, בטרם הוא ממשיך להוביל אותם. משמאל במסדרון שני חדרים סגורים נגלים אליהם, של טירצ'יבלד ומאוריציו. הדלת סגורה, אבל הקטור מסוגל לנחש כיצד החדר של דודו נראה.
המסדרון מסתיים בחדר נוסף, עליו משורטט איקס אדום גדול ונוזל מעט.
"זה לא דם" ממהר מאוריציו להגן על עצמו. "הוא פשוט... רצה משהו שירתיע אנשים מלהיכנס. אל תיגע בידית" הוא ממהר להזהיר את הקטור, שולף מפתח קטן ומסובב אותו - הקטור ואילידיה רואים זרם חשמלי עובר בידית.
"זה לא הורג אף אחד... פשוט עוזר כדי שלא יפריעו לו, אתם מבינים?" מאוריציו דופק על הדלת מספר פעמים ופותח אותה בעצמו, לא מחכה לאדונו.

החדר שנחשף מולם הוא, ללא שמץ של ספק, הדבר המבולגן ביותר שראו בכל חייהם.
שולחן ענק בצורת ח' עומד צמוד לשלושה מקירות החדר, מאגף את הנמצאים בו ומכריח אותם להביט בעבודה או בדלת היציאה. כאוס של חומרי לימוד נמצא בכל עבר: מגילות זרוקות מימין ומשמאל, חלקן נתלות מהשולחנות השונים וניצבות בין שמיים לארץ, אחרות מציצות ממגירות שבנויות בחלקו התחתון של השולחן. הררי ספרים בצבעים ובגדלים שונים מתמרים לגובה אדיר מימדים, ושרפרף - אשר עליו בתורו נמצאים עשרות מאמרים ותזות - בבירור אמור לעזור להגיע לספרים העליונים. מדפים עליונים תלויים בחדר, דבוקים לקיר על אף המשקל האדיר שהם נושאים - שורה של דגמים ושרטוטים כלואים בין כרכים אדירי מימדים, כמעט נבלעים בתוך המון הדפים והקלפים מסביב. מפות תלויות על הקירות ועל התקרה בכל עבר, חלקן של ת'נדיאן, חלקן של ארוות', חלקן של מקומות אחרים בכלל - לרבות מה שנראה כיערות אקראיים כאלו ואחרים.
"תעודת הפרופסורה שלו בחדר" לוחש מאוריציו. "לא חשבתי שראוי שהיא... ובכן, אתם מבינים". הוא מכחכך קלות בגרונו, כמנסה למשוך את תשומת ליבה של הדמות שמולם.

איש זקן, בעל שיער לבן וקומה שפופה, רכון על שולחן העבודה מולם, לבוש בסחבות חומות וגלימה חומה כה בלויה עד שהיא נראית אפורה. הוא ממלמל לעצמו דברים לא ברורים, חותך ממדוברת, לאלפית, ולעוד שתי שפות שאינם מבינים כלל. הוא מגרד בראשו בעודו לשרטט עיגול מושלם באמצעות מחוגה, מתלונן ומתווכח עם המכשיר.
"זה לא ישר, זה לא ישר. זה עקום לגמרי" הוא זורק את הקלף לעזאזל, והשניים מספיקים לראות שמדובר בצורה מדויקת לחלוטין. הדבר הסדור היחיד בחדר הזה.
"המחוגה הזאת, אני לא אוהב אותה. רוצה משהו אחר" הוא מניח אותה בצד על ערמת כלים אחרים - ביניהם קולמוסים שהדיו שלהם התייבש, עלי כותרת יבשים ומה שנראה כמו מקל חצי מגולף - ופותח שלוש מגירות במקביל, כל אחת עמוסה לעייפה בדברים אקדמאיים אקראיים, עד שהוא נוקש לבסוף פעמיים באצבעו על גולגלתו, לוקח את הכוס שעומדת לצידו ושופך את מעט המים שנותרו על גלימתו המלוכלכת, מכה באחוריה עד שהיא ריקה מנוזלים. הוא מניח אותה על קלף חדש ומשרטט את הצורה בשנית, מרוצה הפעם מן התוצאה, על אף שלא מדובר בצורה שקרובה בכלל לעיגול מושלם.
"מצוין. הפגם המולד משתקף סוף סוף" הוא מהנהן בריצוי, שעה שמאוריציו מכחכח קלות בגרונו, ניגש וטופח על כתפו.
"ממ? הא, כן! הקטור וחבריו!" הוא נזכר רגע לפני שמאוריציו מדבר בעצמו, מסתובב אליהם. עיניו טובות, הגם אם מבטו נזרק לכל מקום, סקרן לראות ולחוש את העולם שמסביבו. הוא מקריח אך עדיין מחזיק בפלומות שיער בצידי הראש ובחלקו העליון, וזקנו הדק - משולב עם שפם - משווה לו מראה מלוכלך מעט, הגם אם אבהי למדי. הוא ניגש אל הקטור בחיוך כנה, מזדקף מעט בעודו נאנק בכאב מגבו.

"הקטור נערי, תסתכל עליך! כמה השתנית מאז הפעם האחרונה בה ראיתי אותך" הוא עולה על קצות אצבעותיו בטרם הוא מתכופף באחת - על אף הכאב - וסוקר את נעליו של הקטור, נוגע בהן עם קצות אצבעותיו. "שינית את השרוכים שלך, אני רואה. אבק דרכים, אוויר ים, נפרמו והלכו. ארודר ובחזרה" הוא פוסק כמעט מיד, שולח יד למאוריציו, שמסייע לו לעמוד - עדיין שפוף.
"חיבוק לדוד" הוא כורך את ידיו סביב הקטור, טופח על גבו. "לא לגעת בגב - מכונה ארורה, גוף האדם. קרסה ממזמן, מתוחזקת בקושי. דורשת נשמות צעירות" הוא מחווה בראשו בבדיחות הדעת למאוריציו, שלא בטוח כיצד להגיב לבדיחה.
"חבריו" הוא פונה להביט באילידיה, סוקר אותה. "אלפטם, נכון? לימדתי אותך בעבר? לא חושב, לא בטוח. הממ" הוא חוכך בסנטרו. "אין דבר, תמיד אפשר ללמוד משהו חדש. ידע מאגי יש? פחות חשוב. רוח יש?" הוא מביט בה לרגע. "חושב שכן, לא?"
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
הקטור ואילידיה-
"ואתה לא השתנת כלל, דודי היקר" אומר הקטור ומחבק את דודו בעדינות, נזהר לא לפגוע בגבו. "כל פעם שאני כאן אני מנסה לסדר את המקום וכל פעם אתה מבלגן אותו אפילו יותר. אני גם מבחין שזרקת את כל הסרגלים שלך? או שמה הם שוב משמשים אותך כסימניות ספרים?". זו לא פעם ראשונה של הקטור מול דודו ובטח לא פעם ראשונה שהוא רואה את הבלגן. לכרגע הוא נותן לחיבה וההומור של לראות קרוב משפחה להיות על פניו, לעסוק בלסדר את המקום כדי שדוד שלו לא ייקבר על ידי ערמת ספרים יבוא אחר כך.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אילידיה והקטור -

עיניו של מאוריציו נפרעות בפחד למשמע דבריו של האביר. ״לא, לא, אל תגרום לו להתחי-״
״שבע שנים של סדר וארגון! שבע שנים!״ מתאבל טירצ׳יבלד בזעם, מטיח את אגרופו החלוש בכריכתו של אחד הספרים. ״ירדו לטמיון בגלל פרא אדם. הו, יוהרת הנעורים, מדוע בחרת לעקוץ אותנו שוב כדבורה אובדנית? האין גבית מדור העבר מספיק?״ הוא קובל בכעס, מניד בראשו כמסרב להאמין.
מאוריציו, בתגובה, נושם עמוקות ומשתדל שלא לגלגל את עיניו.
״בסך הכל סידרתי את המעבדה, פרופסור דה-לה נפטיס״.
״ומי ביקש ממך?״ תוקף הזקן, כמעט ממרר בבכי. ״עכשיו אני לא מסוגל למצוא פה דבר״.
״גם מקודם לא היית מסוגל למצוא פה דבר!״
״היה סדר בתוך הבלאגן, סדר אמיתי״ מתעקש המלומד, משלב את ידיו בצדקנות.

הקטור מכיר היטב את דודו. כל קשר בינו ובין סדר וארגון הוא נדיר לגמרי ומקרי בהחלט.

״איך המשפחה, נערי?״ האיש ממקד את תשומת ליבו בדבר חדש, נע במהירות הלאה. ״עדיין חורקים שיניים בשל המחקר שלי? אין דבר, אין דבר. לא שמעתי אותם מתלוננים על בת הדודה שלך שמסתובבת לה בניס פרדי״ הוא מצקצק בלשונו. ״או על גיסו של אחיו של חמתה של אחיינך. מוסר כפול, זה מה שזה״ הוא נאנח קלות.
״אין דבר - אתה פה, וזה טוב מאוד שאתה פה, כן? תמיד טוב, אבל הפעם מאוד. עדיין, צריך לדעת - מי החברים?״ הוא מצמצם את עיניו ומביט לרגע באילידיה. ״חברה, אני מתכוון. אתם זוג? החלטת לוותר על השליחות שלנו? כמה חבל…״
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
קאס מסתכל על הסלסילה ומרים ממנה תפוח. הוא מהנהן אל המנקה וזורק את הסלסילה אל הרצפה מאחוריו, שיהיה קל יותר ללר ולזל להגיע אל הפירות כשהם יקומו- בניגוד אליו, הם צריכים לישון כל לילה.
"אז... תובילי." הוא מחייך חיוך ידידותי ולוקח נגיסה מהפרי.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
IN
אילידיה מסתכלת סביב עם הקטור, וגם על הקטור עצמו- מנסה לבחון עם האביר בעל הסגנון הזר מתייחס לזה כדבר שבשגרה. דה לה-נפטיס, היא הייתה אמורה לזכור זאת, אבל בכנות כל אחד מהמאמרים האלו היו יותר מידי זרים לאילידיה בשביל להבין אותם. לכולנו יש משפחה, היא מניחה, חלק זרים מאחרים. היא בטוחה שמפגש עם ההורים שלה יוצא תגובה דומה מבני החבורה, ולמרות זאת... זה מוזר במיוחד. על אף שהיא מזדהה עם חיבה לבלאגן, זה הרבה יותר מזה.

"לא מאלפטם, לא התאמתי למקום והוא לא לי. וגם לא זוג" מבהירה אילידיה בהחלטיות בפני הדוד, ומחליטה להמשיך- כאשר בוילאס התנהג כוילאסי, כפי שהם אומרים- "הסר הקטור פה לא נראה עם רצון רב לנטוש את הקווסט המשפחתי, חרף האכזבה של גבירות ארודר וקריאת-כתר" היא אומרת בדרמטיות יתרה.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
קאס -

היא שותקת לרגע, מביטה בקאס מכף רגל ועד ראש.
״האם אתה לא מעוניין…״ היא שותקת לרגע, כמעלה זאת בעדינות. ״להתלבש בהתאם לגודל המעמד? בכל זאת, מדובר בבגדים בהם שהית במחיצת חיות״.

הקטור ואילידיה -

״אלפטם! הא! מקום של חאפרים וצרי מוחין״ הוא יורה את המילים, ומבטו של מאוריציו כאילו אומר להם מילה אחת - תתכוננו.
״את מיטב שנותיי נתתי למקום הזה, ומה קיבלתי בתמורה? ריב ומדון, פחדנות אינטלקטואלית. איזהו החוקר שאינו מעז להפריך את השערתו שלו? מניין הגאוותנות הנפוחה לחשוב שאנו מבינים כיצד ומדוע העולם פועל?״ הוא מצקצק בלשונו, נאנח בכעס.
״האמיני לי, אינך הפסדת דבר. בעבר, היה הוא מוסד נאור. כיום? תחת סילברסטין? בזוי והזוי, זה מה שזה״ הפרופסור רוטן עוד קצת, אך ממשיך כמעט מיד לנושא אחר.

״לא זוג? לא הגיוני. התנוכים שלך, הם עדיין מעט אדומים״ הוא מתרה באצבעו. ״אתה זוכר את החמודה הקטנה הזאת? נו, הילדה שאהבה לנסות ולגנוב את החרב שלנו. מה היה שמה? ברונהילדה? לא זוכר כבר. כשהיית מסמיק לידה, הסומק היה נותר מספר ימים לאחר מכן בתנוכי האוזניים. הסברתי לך בעבר שזה חלק מהכוח של סואולה, סמל האהבה, החיבה. אם לא היא״ הוא מביט לרגע באילידיה, ״אז אחרת. טוב ויפה, לא אדחק בך בכוח. העיקר שנותרת נאמן למשימה״ הוא מתרצה וחוזר לאילידיה.

״מורשת אלפית, אני רואה. אם לא אלפטם, אני מקווה שניס פרדי? גדלת שם, קשורה לשם, נהנית שם? ומאיפה לכל הרוחות את מוכרת לי?״ הוא מתעלם מהשאלה האחרונה, ממשיך בדבריו. ״אני רוצה שתבצעו בשבילי עבודת מחקר, עבודת שטח. מאוריציו אמר שאתה עובד עבור המועצה, שאתם כנראה תישלחו דרומה. זה נכון?״ הוא מעז לקוות.
״פרופסור, הם בטח נשלחים לסייע במלחמה. יש להם משימות חשובות יותר ממרדף אחרי מידע. הם צועדים לקרב״.
״קרב שמרב, לכל היותר יהיה רק שרב״ מתעקש טירצ׳יבלד. ״יש לנו הזדמנות לקבל פה הוכחה ניצחת, חשובה מאין כמותה! למי אכפת מהמועצה? מה הם עשו בשביל הממלכה הזאת בכלל?״
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
קאס מסתכל על הבגדים שלו, הוא עדיין לובש את אותם המכנסיים שהוא לבש למשתה. את החולצה הוא החליף כשהוא חזר אל הדירה שלו בחולצה פחות ספוגת זיעה, והוא מרים אותה אל אפו- מרחרח אותה. היא לא מסריחה במיוחד, אז הוא מביט במנקה בבלבול.
"אם אנאבל הייתה רוצה שאלבש משהו במיוחד, היא הייתה שולחת אותך עם הבגדים האלה, לא עם סלסלת פירות."
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
קאס -

המשרתת נתקפת בהלם קל למשמע הקלות בה שמה הפרטי של המלכה יוצא משפתיו של קאס, שותקת רגע ארוך במבוכה.
״היא… ובכן, רק הורו לנו להביא לכם את המזון. אין לי כל בגדים עבורך, אך אוכל למצוא, אם אתה רוצה…״ ניכר שהיא כבר לא מרגישה את הצורך, רק מציעה זאת כדי שלא יאשימו אותה אם קאס מגיע כך למלכה.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
קאס מגלגל את עיניו ומתקדם קדימה, סוגר את הדלת מאחוריו. הוא מתחיל ללכת לכיוון הארמון, אם אנאבל נמצאת במקום אחר- המשרתת כנראה תתקן אותו.
 

amitf0123

פונדקאי ותיק
הקטור ואילידיה-
כשדודו מדבר על הסומק שלו, הקטור נזכר בחדותו של דודו. הוא אולי מבולגן ומפוזר, אבל מדובר באיש בעל מחשבה חריפה. אבל כאשר הוא מדבר על נטישת הקווסט, הקטור מרגיש את קיבתו מתכווצת. כמה פעמים במהלך השנים הוא שקל זאת? לוותר ולהעביר את האחריות לדור הבא. אבל משהו מושך אותו להמשיך, הוא לא יודע מה, אבל הוא מקווה שזה אומר שהוא קרוב.

״לא אוכל לסרב לבקשה מקרוב משפחתי. אמור לי, מה היא הפרשייה אשר אתה מעוניין שאבדוק?״ הקטור מדגיש שהוא יבדוק את זה, בכדי שאילידיה לא תרגיש מחוייבת לעניין. כאשר מדובר בקרב המנוהל על ידי אבירי המעמקים, חשוב שתוכל להתמקד בו מבלי הסחות דעת.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
קאס -

OUT

IN
הם מגיעים לארמון וחולפים על פני השומרים - אשר עסוקים עם איש צעיר ומציק שמתעקש שיש לו הודעה חשובה למסור - בטרם קאס ממשיך משם. הוא עוקב אחרי המשרתת עד לקומה השנייה, שם לב לדיוקנות רבים המעטרים את הדרך: מלכים ונסיכים ממרבית ההיסטוריה הארוכה של ארוות', אותם הוא לא מזהה כמעט. פסלים נוספים מעטרים את שולחנות הנוי המוצבים בצידי המסדרון, והוא מזהה דיוקן קטן אך מרשים של טוסון החדשה, על רקע הגבעות של ניס פרדי. מעניין לחשוב ממי ניתנה המתנה.

פריט אומנות אחד מצליח למשוך את תשומת ליבו, אולי דווקא בזכות חוסר היכרותו עם קו השושלת של בית פורלס - דיוקן מרשים של ארבעה אנשים, אחד מהם הוא מזהה כמעט מיד. במרכז הציור עומד, גאה ותמיר, אדם בעל זקן מרשים, עיניים נחרצות וכתר מלכות. הוא מזכיר מאוד את בנג'מין, המלך הנוכחי, אם כי הוא משוכנע שלא מדובר באותה אישיות. לצידו עומדת אישה נמוכה מעט, פניה חתומות. קאס לא מצליח לנער ממנו את התחושה כאילו היא מכווצת מעט בחשש. שני ילדים עומדים לפני הוריהם - הראשון גבוה בהרבה מהשני, מבוגר בלפחות שש שנים. לוקח לו רגע, אבל הוא מזהה את בנג'מין, בגיל שאינו גדול יותר מגילו הנוכחי של אדמונד, הגם שהם לא נראים דומים במיוחד. הדמות השנייה, אותה הוא מזהה בנקל, היא העוצר בכבודו ובעצמו - הוא ילד קטן כאן, בן שש או שבע לכל היותר, מחזיק את ידו של אחיו הגדול. היד של אביו מתחפרת בכתפו הימנית, במצג שנראה יותר תובעני מאשר אוהב.
המשרתת קוטעת את חוט המחשבה של המול, משדלת אותו להמשיך עד סוף המסדרון ונוקשת בעדינות על הדלת. היא פותחת אותה קמעה, מקבלת אישור בדמות הנהון שקט ומאפשרת לקאס להיכנס.

משרדה של המלכה משמש, בלי שמץ של ספק, בעיקר לפגישות. שולחן מרשים ומלבני ניצב בקצה החדר, מאפשר למלכה לשבת בראשה ומחזיק שני כיסאות בכל אחד מצדדיו, דבר שמאפשר התכנסות של מספר מצומצם של בני ברית. שלושה חלונות זכוכית מרהיבים ניצבים מאחורי כס המלכה, זורעים אור טבעי יפה בחדר ומקנים תחושה של כניסה למקום רחב בהרבה. הוא רואה שבמקום להשתמש בפסיפס שהיה עלול לשנות את גווני האור, בחרה המלכה - בטוב טעם לא מבוטל - להכסיף חלק ממסגרות הזכוכית הפנימיות, הנעות על הזכוכית עצמה, כדי שיצרו סמלי ציפורים. וילונות אדומים אדירי מימדים מקופלים במסודר בקצה, מאפשרים גם להחשיך את החדר - ומספר פמוטים שנמצאים בצידי החדר כבר מוכנים לשמש כמקור אור חלופי.

על שולחנה הגדול של המלכה נמצאים מספר מסמכים, אם כי קאס מקבל את הרושם שישנם אנשי מועצה ששולחנם עמוס בהרבה. מגש זכוכית ניצב על השולחן, מקנה לו יוקרה, ומתחתיו - באופן שמשתקף בצורה נאה - נמצאת מפה של ממלכת ארוות'. מפה נוספת, של ת'נדיאן כולה, מעטרת את הקיר השמאלי. מתחתיה, נמצאת שידה בעלת שני מדפים - הראשון מלא בדיוקנות קטנים של המלכה, אדמונד ואישה אחרת; אם הוא היה צריך לנחש על פי תווי הפנים הדומים, כנראה שמדובר באמה. דיוקן משותף של המלך והמלכה - בתוספת תינוק קטן - נמצא מאחורי כולם, גדול מהשאר ומטיל עליהם צל.
המדף השני מכיל מספר בקבוקי ויסקי ויין משובחים, בהתחשב בשנה הכתובה עליהם. במרכזם, דומם אך גאה, ניצב דגם ספינה מרהיב אשר נראה כי נבנה בעבודת יד ארוכה ומושקעת. שטיח גדול מכסה את רוב החדר, מעוטר בדוגמאות גאומטריות עדינות בצבעים אדומים וצהובים.

הצד השני מכיל שולחן קטן אשר מעליו נמצא ציור של גלים פוגשים בצוקים, על רקע מגדלור ששקוע בערפל. הוא מניח שמדובר בארוות', ייתכן אפילו שבאדמות החוף, אך לא טייל מספיק בממלכה כדי להכריע. מתחתיו, נמצאות מתנות רבות משכני ארוות' - בולט במיוחד הוא עץ הבונזאי המקסים, אותו קאס רואה בפעם הראשונה לאחר ששמע עליו רבות. מתנה מאימפריית הדרקון, בוודאי. גם תשורות אחרות, דוגמת אריג מרהיב מדוכסות וילאס או מטבע גדול ומרשים מהרפובליקה עצמה, רומזות על ידה הארוכה של מלכת ארוות'.

מלבד השולחן הגדול, קיים אחד קטן ועגול יותר, הנועד לפגישות אישיות יותר. הוא נראה מזמין, שתי הכורסאות הנוחות שלו מצויות בעמדה מיטבית כדי להנות מהכיבוד שכבר ערוך עליו: משקאות בוקר, גבינות ואף מעט דברי מתיקה. מספיק כדי לסבר את העין, לא יותר מדי כדי להציף אותו כבופה בלתי נגמר. ריח עדין של בושם פירות יער ולילך מהווה את המגע הנשי האחרון במשרד, מקשה על כל מבקר שלא לחייך לפחות לרגע כשסיים לסקור את החדר המרשים.

אנאבל עצמה ישובה על כיסאה בשולחן הגדול, אך קמה בחיוך קל למראה קאס. אם בגדיו בכלל מפריעים לה, לא ניכר שהיא מפגינה זאת. תחת זאת, היא מחווה לעבר השולחן הקטן, קמה בעצמה בדרכה אליו.
"בוקר טוב" המלכה אומרת, חוצה בצעד קל את משרדה לעבר השולחן הקטן, מתיישבת באחת הכורסאות. "שב, תתרווח, זה בשבילך" היא מהנהנת לו בביטחון, מאפשרת לו לחרוג מכללי הטקס ולא לקוד. היא לוקחת סכין קל וחותכת לה את אחת הגבינות, מורחת אותה על עיגול לחם קטן ואוכלת אותו בביס אחד. הכוסות כבר ערוכות עבור המלכה וקאס, וכל שנותר הוא למזוג אליהן - מיץ תפוזים, תה, קפה, חלב ומים נפרשים בפניו. עליו רק לבחור.

שירו-סנשאי -

"המסורת שלכם לא לשאול שאלות רקע נוחה, גם אם כל כך זרה לנו" הוא משתאה לרגע, אך ממשיך. "אני מתכוון בכל דרך, שירו-סנשאי - אתה מבין את המשמעות? הדבר הזה לא יכול להישאר בחזקתו".

הקטור ואילידיה -

"אני צריך שתבדוק אם אנחנו חיים בעיגול מושלם או באליפסה מעוותת" הוא מתרגש באחת, הולך לפתוח חיש מיד מספר מגירות, מתאונן כשהוא לא מוצא את מבוקשו. לאחר שתי דקות חיפוש - במהלכן גם מאוריציו נרתם למשימה - דודו מוצא את אשר ביקש: שקיק בד פשוט בצבע קש. הוא מגיש אותו להקטור בעדינות, מוודא שהאביר מכניס אותו לכיס לא לוחץ.
"אני צריך שתשתול את הזרעים הללו ביער ריוורווד ותדווח לי בחזרה איך הם נראו. צבע, מרקם, טעם - הכל!" הוא חולק חיוך נרעש.
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
"אם אדוני רוצה לספק לי פרטים נוספים על המשימה וסיבותיה, אז הדבר רק יסייע לי. לשאול שאלות נוספות וסרות טעם רק יפריע" עונה שירו.
"אני אעשה כמיטב יכולתי, כבוד העוצר, אבל אני רוצה להסתייג מעט - בסופו של דבר מדובר בהיירוזאוג, והוא לא אדם שקל לקחת ממנו דברים. אני מקווה שהלועט ידריך אותי נכונה, אבל איני יכול להבטיח דבר מלבד מחוייבותי למשימה".
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שירו-סנשאי -

"אחרי הצלחות העבר שלך, מוטב שתישא את פניך להצלחה ולא לכישלון" מייעץ לוקרשיוס, מניח את אצבעותיו על קצה השולחן בעודו שוקל את הדברים. "העתק שהוא מחזיק בידו לא שייך לו. הוא לא גנב אותו - אני לפחות לא מאמין שהוא עשה זאת - אבל עבור גמדי בולאק-רוב, הדבר שקול לגזל אמיתי. מדובר בעתק עוצמתי שמאפשר למחזיק בו שליטה מסוימת באדמה. יעיל ביותר בעולם המורכב ממחילות ואפלת המעמקים" הוא מניח זוג אצבעות על סנטרו. "הגמדים מתנים חידוש שורת הסכמי מסחר חשובים בהחזרה של הדבר הזה. לא רק שאי חידוש ההסכמים יפגע בנו, הם גם עלולים להחריף את הטון ולבקש את הסגרתו של היירוזאוג. אתה מבין לאן אני חותר?" הוא נוקש באצבע המורה שלו על השולחן.
"העתק חייב לחזור אלי. לא לאנאבל, לא לאף אחד אחר שטוען שהוא מנהל שיח עם הגמדים. רק אלי".
 
Top