• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • נפתחה הגשת המשחקים לדרקוניקון 2021!

    כנס המשחקים של הקיץ חוזר ב-26-27 באוגוסט, במלון דן פנורמה בתל-אביב. פתחנו כעת את הגשת המשחקים לכנס, אז בואו להריץ משחק - עמוד הגשת המשחקים לכנס

כתר רקוב - עץ הרשמה (מו"ד 4, 4/4)

ליזי

פונדקאי ותיק
בשעה טובה ומוצלחת סיימתי עם הפרוייקט, אז התפנה לי זמן לסיים את הרקע :)
רקע + דפ"ד
לגבי הרקע, הבעיה העיקרית שלי איתו כרגע זה שהוא לא פותח הרבה אפשרויות להתפתחות אישית של הדמות - מרגיש לי שההתפתחות של נאטאלה מתחילה ומסתיימת בתוך הרקע. כמובן שזה לא סוגר את כל האפשרויות לפתח אותה בעתיד - הבנתי שזה כן משהו שחשוב לך במשחקים שלך, אז במידה ואתקבל אשמח שנחשוב על כיוונים ביחד.
לגבי הדפ"ד, עוד לא בחרתי לה חפצק אבל חוץ מזה הוא אמור להיות שלם לדעתי - אולי עוד אשחק טיפה עם הability scores בהמשך.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
ליזי - מעניין ומושקע, תודה רבה.

מסכים שכרגע נאטאלה נראית די סגורה על עצמה, אבל זה לא בהכרח מונע התפתחות עתידית, הדבר תלוי בסיפור וביד המכוונת של השחקן. זאת כן נקודה שמאוד חשובה לי - דמויות לא צריכות לעבור שינוי של 180 מעלות כמובן, אבל המטרה היא שהן לא יתחילו ויסיימו באותו המקום. בכל מקרה, הרקע כתוב היטב והדמות מיוחדת מאוד. תודה.
 

אביעד

פונדקאי ותיק
כרגע אלו תוספות שלאו דווקא קשורות לסיפור היחיד של הדמות.
לאחר מכן הכל יצורף לקובץ יחיד

ליאונרדו איש שייריקס
מורהו של אורונין. חוקר קסם התעופה וממציא לחש נפילת הנוצה.
עברו של ליאונרדו לוט בערפל, והחלק המוקדם ביותר שידוע בוודאות הוא העזיבה שלו את הקרקס בשייריקס לפני 17 שנה. על תפקידו בקרקס לא ידוע הרבה, אבל השמועות אומרות שהוא היה המועמד המוביל להיות מנהל הזירה, ורק העזיבה שלו גרמה למנהל הזירה הנוכחי לעלות. העזיבה שלו החלישה מאוד את הקרקס, שאיבד מיידית חלק ניכר משטחי השליטה שלו, וגם איבד כמה מועמדים מובילים להנהגתו שהתפוצצו במשלוחים של חפצי קסם מקוללים. אז הוא נדד בעולם שנתיים לפני שהגיע לאקדמיית אלפטם בתור אחראי בטיחות בניסויים - מיומנות שרכש בשייריקס, ולאחר כמה שנים גם קיבל מעמד של חוקר מן המניין וחקר שם את קסם התעופה. מתוקף מעמדו כחבר סגל בכיר ממעט בהרצאות בפני תלמידים, וחונך אישית מספר תלמידים קטן. מדי פעם מגיעות למשרד שלו דמויות מסתוריות, אבל הוא טוען בתוקף שהוא אינו מוטה פוליטית לטובת אף צד, ומסרב לאשר או להכחיש את זהותן, או האם אותן דמויות קשורות לעברו בשייריקס. במשרדו נמצא על השולחן סמל הפנתיאון הטבעי.

הקרקס ומאבקי השליטה בשייריקס
כאמור היה מנהל זירה לפני הנוכחי וליאונרדו היה מועמד בולט עד שעזב בנסיבות לא ברורות.
סיפור אישי שליאונרדו סיפר פעם לאורונין: בעברו המוקדם בקרקס כשהיה צעיר הוא ניסה פעם להתנקש באדריכל הקודם, אבל כשהגיע לביתו הוא גילה שהאגרופנים הקדימו אותו במטרה להתנקש בו. במקום לתת להם לעשות את העבודה המלוכלכת, הוא בא ונלחם בהם על הזכות להרוג אותו. הוא ניצח בקרב, אבל כמעט איבד בו עין, והאדריכל נמלט ברגע האחרון. "הרבה אחר כך הצלחתי לחסל אותו, אבל העיקר מהקרב הזה היה שלמדתי להכיר בחולשות שלי ולוותר על האגו שלי. אני זוכר עד היום את ההצלפות מהשוט של מנהל הזירה, והלקח הזה שווה אותן פעמיים."

אני רוצה להוסיף אירוע של השמדת חבורה רביעית או אירוע היווצרות אחת משלוש החבורות הקיימות לפני כ20-30 שנה, אם תאשר.

המסע לאקדמיה
בגדול עוד לא סגור על זה לגמרי, אבל אני רוצה ליצור הקבלה מסוימת בין המסע של אורונין למסע של ליאונרדו, ואולי לא רק ליאונרדו עזר לאורונין במסע שלו, אלא גם אורונין עזר לליאונרדו במסע שלו באורח פלאי.

יועץ חצר המלך לענייני קסם
כחלק מתפקידו של אורונין כיועץ חצר המלוכה לענייני קסם הוא מנסה להפחית את החשדנות כלפי קסם על ידי הצגת פתרונות קסם לבעיות המלוכה והנגשת הקסם לממלכה כך שיהיה פחות מחשיד.
הוא גם מנסה לעודד את ההשכלה הגבוהה בממלכה ויצירת קשרים אקדמיים בין המוסדות, כמו גם הנגשת החינוך לילדים כשמתאפשר. אמנם אין חוק חינוך חובה חינם וזה לא עולה על דעתו אפילו (בכל זאת זה ממש לא הסגנון של הממלכה, נכון?) אבל כן מנסה לשפר את החינוך של אלה שזוכים לו, ולהגדיל את החשיפה שלהם לקסם - כך הם יחשדו פחות בקסם ובקוסמים.
בנוסף הוא מופיע לאירועים שאודסה לא מגיעה אליהם (והיא משתדלת להגיע ולדבר עם האנשים, פשוט אי אפשר להגיע לכל הטקסים והאירועים) ויוצר קשרים עם האנשים. משתדל לא להשתמש בלחשי ההשאה שלו אבל כן עושה שימוש בלהטוטים פשוטים כדי להרשים לפעמים. ועדיין הוא לא כל כך טוב בזה.

אני מניח שהחשדנות בקוסמים בעולם שלך דומה לחשדנות של מתנגדי חיסונים ברפואה המודרנית?


בנוסף אורונין היה חבר בנבחרת הטנז של האקדמיה, שזה משחק שדומה לטניס למעט כמה חוקים והעובדה שחובטים בכדור באמצעות היד. המשחק הומצא בכלל על ידי הנזירים של הנהר הזורם, ואומץ די מהר על ידי האקדמיות כי היה כיפי וקליל.
 

Redcloak

פונדקאי ותיק
טוב, זה לקח זמן אבל הכנתי את הדמות שלי. אני משחק אשף (רכז) מהאחווה המאגית.
רוי - הוספתי לך הרשאת גישה לדף הדמות.

[עריכה: הוספתי את הנקודה "חופש פתאומי" תחת אישיות]
רוי - אתה מוזמן לשאול שאלות ולהעיר הערות, ואעדכן בהתאם.

איגנציוס נושא-להבה

רקע

ילד החורף
– לפני 17 שנים, המגית אודסיה מצאה ילד נטוש כבן 3 משוטט ביער הלבן (Whitewood), בעת שחיפשה רכיבים קסומים. בתור קוסמת מנוסה, היא הבינה שפעוטות בודדים שורדים בחורף הצפוני רק באמצעות כישרון קסם פנימי כלשהו – והדבר האחרון שהיא צריכה על הראש הוא קוסם פראי שמסתובב ביער – אז היא לקחה אותו איתה חזרה אל טירת משמר-צפון (Northwatch).
הילד הפגין חיבה עזה לקור, וכישרון טבעי בקסם קרח, אז כדי למנוע צרות לא צפויות היא מיקדה את לימודיו דווקא בקסם אש. על מנת לוודא שיצורי פיה לא ינסו להטות את הסיפור של בן החסות הצעיר שלה, היא הגדילה לעשות והעניקה לו את השם איגנציוס [שם לטיני שקשור לאש] נושא-הלהבה.

מטה העוצמה הבוערת – אודסיה העניקה לאיגנציוס הצעיר את "מטה העוצמה הבוערת" על מנת להטות את הקסם של איגנציוס עוד לכיוון שבחרה עבורו. באופן פחות צפוי, איגנציוס הצעיר נקשר מאוד למטה, מחבק אותו וגורר אותו לכל מקום – הרגל שנמשך עד היום.

בשירות מכשפת החורף – כבן חסותה של אודסיה, איגנציוס גדל במסגרת חוקים נוקשה ותחת נטל לימודים ומשימות גדול כבר מגיל צעיר. במהלך השנים האלו היו לצידו השוליות הרבים של אודסיה – אלו התחלפו לעתים קרובות (בין אם עקב קריסה תחת העומס ובין אם עקב נפילה במשימה שביצעו עבור גבירתם). לאחר המשבר הראשוני של "גמילה מקרח", איגנציוס הצליח להסתגל היטב לחיים הנוקשים שאודסיה מכתיבה, והוא אימץ רבות מתפיסות העולם שלה. בין אם בגלל כישוריו, או כדי לשמור שלא יסטה מן הדרך שהכתיבה לו, או מתוך חיבה הורית מוסוות (או שילוב כלשהו של שלוש הסיבות) אודסיה שמרה את איגנציוס כעוזרה האישי וכמזכיר שלה. עם זאת, במצב העניינים הנוכחי כוחותיה של אודסיה פרוסים עד קצה יכולתם, ולכן לא הייתה לה ברירה אלא לשלוח את איגנציוס כנציגה במשלחת ההצלה אל ערי החוף.

מכרים ואנשי קשר
  • אודסיה – הדבר הכי קרוב שיש לאיגנציוס לדמות הורית (והיא לא תחליף מאוד מוצלח). הוא מאוד מעריך אותה, ומשרת אותה כמיטב יכולתו. היא לא מביעה כלפיו חיבה יתרה, אבל מניסיונו, עצם העובדה שהיא סובלת את נוכחותו היא עדות לחיבתה כלפיו (עד כמה שהיא מסוגלת לחיבה).
  • נורה "הסוערת" – קוסמת עם חיבה לקסמים שמחקים סערות מצד אחד, ואישיות "שמשית" להפליא מצד שני. היא השולייה השנייה הכי ותיקה של אודסיה, ובניגוד לאיגנציוס שמתמודד עם הלחץ דרך אימוץ הערכים של אודסיה [מוסר עבודה נוקשה, נימוס, קרות רוח], היא מתמודדת באמצעות אופטימיות מעצבנת ועליזות מתריסה (בעיניי איגנציוס, לפחות). כשרואים אותם ביחד אנשים נוטים להניח שהם זוג – שניהם מכחישים נמרצות, מה שעבור חלק מהאנשים רק מחזק את המסקנה.
  • וולדו "הירוק" – השולייה הטרי ביותר של אודסיה, מה שיחד עם חיבתו לגלימות בצבע זה הוביל לכינוי שלו. איגנציוס חושב שוולדו הוא יותר מדי "ילד של אלפטם" מכדי להחזיק הרבה זמן תחת אודסיה, אבל נראה שהכישורים החברתיים שלו דווקא מאפשרים לו משגשג במצב הנוכחי (הרבה משימות מול אנשים, וללא פיקוח של אודסיה).
אישיות
  • סדר ומשמעת– איגנציוס מחויב מאוד לאורך חיים מסודר והקפדה על "כללי הטקס". הוא מכיל את זה גם על אומנותו, גם על התנהלותו האישית, וגם על האינטראקציות החברתיות שלו – מה שנוטה להוביל לקשיים באינטראקציות פחות פורמליות או שעובדות תחת "חוקים שונים" מאלו אליהן הוא רגיל. ההקפדה של איגנציוס על כללים קטנים נראית לפעמים מגוחכת לאחרים, אבל הוא מאמין שהם מונעים מן העולם להידרדר לכאוס מוחלט.
    • [כאן אני מכוון לכך שמהר מאוד הוא יצטרך להתמודד עם ההידרדרות של העולם ל-"כאוס מוחלט", וזה יתקשר ל-arc של עליית צד ה-sorcerer שלו]
  • "המטה שלי נשאר איתי" – גם כשהעולם "מידרדר לכאוס", מטה העוצמה הבוערת הוא נקודה של שלווה ביקום מאיים. איגנציוס מקפיד לקחת את המטה לכל מקום, ועצם המחשבה לאבד אותו מטרידה אותו.
    • [אובדן המטה, אפילו אם זמני, יהיה עבורו טריגר למשבר]
  • רחמים, לא אמפתיה– תחת אודסיה, איגנציוס חונך לדאוג ולהגן על הזולת, והוא באמת רוצה לעזור. עם זאת, הוא עדיין צריך לרכוש את האמפתיה שאודסיה לא יכולה ללמד. בינתיים, הרצון שלו לעזור מצטייר כפורמלי ומתנשא למדי, מה שלפעמים מעורר התנגדות שהוא מתקשה להבין מצד אלו אשר להם הוא מנסה לעזור.
    • [גם כאן, אני מתכוון שהוא ילמד להיות אמפתי יותר במקביל למשבר בתפיסת העולם שלו]
  • חופש פתאומי– מאז שהוא זוכר את עצמו, איגנציוס חי במסגרת נוקשה, תחת אודסיה. בזמן שהשוליות שלה חיו במסגרת נוקשה, אודסיה עצמה פועלת חופשי וכרצונה, באופן שנראה לפעמים אקראי [אבל תמיד עם מטרה שרק היא יודעת], מבלי להתחשב בדעתם של אחרים. עכשיו שהוא לראשונה לא תחת השפעתה הישירה של אודסיה, איגנציוס מתפתה לנהוג כלפי חוץ כמו אודסיה. הוא מרגיש כי התנהגות כזו חוטאת למשימה – אבל ממש קצת, כל עוד אודסיה לא תדע, לא יזיק. נכון?
    • [זה יצר שנמצא במתח עם "סדר ומשמעת", ולאחר שאיגנציוס נכנע לו מעט, הוא נתקף אשמה וחרטה – מה שלא מונע את הפעם הבאה]
 
עריכה אחרונה:

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אביעד:

אחלה תוספות.

1) הוספת חבורה רביעית/משהו בהיסטוריה שלהן - אין לי בעיה, למרות שבשלב הזה מרגיש לי שיש די והותר רקע לדמותו זה משהו שבמידת הצורך אפשר לפתח תוך כדי משחק.

2) המסע לאקדמיה - בשמחה, כנ"ל לגבי מה שרשמתי בסעיף הקודם.

3) יועץ חצר המלך - נשמע בול מה שדמיינתי מהתפקיד. זה אכן לא בסגנון של הממלכה לחנך בחינם (יותר סביר שבדוכסות וילאס יהיה משהו בסגנון הזה, גם אם בצורה מיושנת יחסית) אבל הגיוני שתעשה מה שאתה עושה כרגע. ההקבלה של החשדנות נכונה.

4) אהבתי את הרעיון של הטנז!

רדקלוק - דמות מעניינת ומושקעת, תודה רבה.

קודם כל, ח"ח על הרקע, ואפילו יותר על העובדה שאתה מביא דמות עם כיווני פיתוח נורא ברורים (לא אומר שאי אפשר לאתגר אותו בכיוונים נוספים ;) ). אפילו קיבצת את זה בסגנון מה' 5, שאני חושב שאופן הכתיבה שלה של מפלצות, לדוגמה, הוא אופן הכתיבה הטוב ביותר בכל מו"ד. הופך את הכל למונגש מאוד. במידה והוא אכן נכנס, חשוב לי שלא נגיע מהר מדי לחלק של פיתוח הדמות (גם אם הוא מקבל דרגה או שתיים של מכשף לפני) כדי שיהיה לך זמן לבסס אותו באישיות הפתיחה, וכמובן כדי שתוכל להנות ממנו.

אם אתה מעוניין לעלות מ17 לכיוון 20-21, דע שאין עם זה בעיה. עוג מתכוון לערוך מעט את הרקע שלו (בלי קשר אליך, הוא רצה לשנות משהו מטעמו) וזה מאפשר משחק עם הגיל של אודסיה, ככה שזאת אופציה שלגמרי יש לך.

אין לי הרבה שאלות או הערות מעבר. רואים שאתה גם מנחה בזמנך הפנוי כי הדמות מאוד סגורה על עצמה, הגשה קוהרנטית מאוד. כפי שאמרתי מקודם, אנחנו תופסים את אודסיה באותו אופן. זה בדיוק איך שגם אני רואה אותה.

הערה אחרונה - "ילד של אלפטם" הופך להעלבה קאנון בעולם עכשיו. גרמת לי לצחוק בקול.
 

Redcloak

פונדקאי ותיק
תודה רבה.

לגבי הגיל - קל לפספס את זה, אבל כתוב שאודסיה מצאה אותו לפני 17 שנים כשהיה בערך בן 3, מה שהופך אותו לבן 20 בערך.

לגבי "ילד אלפטם" - דמיינתי את זה יותר כסטירואטיפ (משהו כמו jock או nerd ודומיהם), אבל כן, אני מניח שהתכוונתי שאיגנציוס (ואולי אודסיה) רואים בזה עלבון. אני לגמרי זורם עם להפוך את זה לעלבון רשמי.

לגבי פיתוח דמות - התכנית שלך נשמעת הגיונית. אני דמיינתי נקודות משבר כבר מההתחלה, אבל שבירה מוחלטת יכולה להגיע לא מעט הלאה מבחינתי, ואפשר להתייחס לבחירות המכניות של תקופת המופת כביטוי של התוצאה.
 

אביעד

פונדקאי ותיק
לגבי דף דמות מכאני - עמדתי כבר לשלוח טיוטה שלו (לא הייתי סגור על חלק מהדברים עדיין ורציתי להתייעץ)
אבל אני רואה שאני ורדקלוק דורכים אחד לשני על הרגליים. (מצטער רדקלוק, פספסתי שאמרת שאתה רוצה לשחק אשף)
אז אם נתקבל שנינו איכשהו אהיה מוכן בשמחה לשנות את המקצוע למכשף או משהו דומה או לחפש פתרון אחר.

1,2 ) מעולה. אין לי המון זמן עכשיו להוסיף תוספות, קודם נראה אם אתקבל בכלל ואחר כך נפתח את הדמות לאט לאט :)
3 ) מעולה, תודה.
4 ) שוב תודה, הגיוני שתאהב את זה - כל העולם אהב את המשחק הזה מספיק כדי לפתח אותו לטניס שמשחקים היום. (אם כי קראו לזה פעם באיזה שם מוזר בצרפתית עתיקה שאני לא יודע להגות, tenez זה רק המקור של המילה טניס)
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
רדקלוק:

1) צודק לגמרי. אחלה, אז הוא בן 20.

2) כן, הבנתי שזה סטריוטיפ, זה פשוט אחד כל כך מוצלח שהוא הופך גם לעלבון בפנים של אנשים (אני כבר מדמיין "הנה, עוד אלפטמי מגיע הנה..." ומשפטים שונים בווריאציה הזאת... משעשע אותי מאוד).

3) לגבי הפיתוח - נשמע טוב. אני חושב שהקשיים ההתחלתיים בהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי, ואז כפי שאמרת השבירה/פיתוח המשמעותי יותר לקראת ההגעה למופת.

עריכה:

אביעד - אין בעיה. כפי שאמרתי, השיקולים פה של המכאניקה הם רק אחד מני רבים, וכפי שאמרת בעצמך יש פתרונות שאפשר לנסח אחרי שיהיה ברור מי נכנס למשחק (אני בכוונה טרם עוסק בזה כי מחכה לדף הדמות של yds. אחרי שאקבל את כולם יהיה אפשר לבחון אותם ולעדכן בתוצאות).
 

Redcloak

פונדקאי ותיק
מצטער רדקלוק, פספסתי שאמרת שאתה רוצה לשחק אשף
אני חושב שאני זה שצריך להתנצל במקרה הזה - אני חושב שלא ציינתי את זה בגלוי.

מה שכן, ממה שרוי אמר, אני מניח שזו לא בעיה נוראית במיוחד (ואני גם מוכן לדון בפתרונות במקרה הצורך).
 

המגדל הבודד

פונדקאי ותיק
רוי, בנוגע לתפיסת הלוחם המלומד באימפריית הדרקון - מה הסגנון של השירה והספרות הנפוצות באימפריה? חמשירים? סיפורים קצרים? הייקו? קטקים? (כמו בגנזך אורות הסער), וגם כמה מקום הם תופסים בחיי הלוחם - האם הוא צריך לעשות שיר אחד כשהוא מוכשר כלוחם ואז עוזב את הנושא, או שמצופה ממנו לעסוק בזה באופן קבוע, ליצור ולכתוב ולא רק להיות בעל ידע?
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
סיפורים קצרים, משלים, הייקו, ציור - אלו החזקים. פחות דברים כמו טקסטים ארוכים וכדומה; מדובר באומה שבמלחמה/הכנה למלחמה באופן מתמיד ויש להם עיסוקים בשוטף.

מבחינת תפיסה, זה פשוט משהו שאמור להיות במודעות. כל אחד לוקח את זה למקום אחר... יש כאלו שמתמסרים לזה ויש כאלו שלא. זה האידיאל, המציאות כמובן שונה.
 

yds

פונדקאי ותיק
באיחור אופנתי :cool: (או שלא)
פלוניירה (פלי) בת הכפור, בת אנוש להב-קללה פייתית מסיעת גורמי החוץ
פלוניירה (''פלי'') בת הכפור

לך לכפר, כל כפר שהוא. תלך למספר הסיפורים, ותבקש ממנו סיפור על פיות. אתה תקבל מאה גרסאות של אותו סיפור על תככן נועז שהצליח לשאת ולתת עם נסיכה בוערת או מלך של רוחות, ולצאת כשידו על העליונה.

אבל פלוניירה יודעת את האמת. כשאת עושה עסקה עם פיה, את תמיד תצאי נפסדת, אפילו אם אתה עדיין לא יודע איך, אפילו אם הפיה הזו היא אמא שלך.
במיוחד אם הפיה הזו היא אמא שלך.

מאז שפלוניירה זכרה את עצמה, היא גדלה תחת חסותה של אמה, אישה ששידרה עוצמה ואלגנטיות, ואנשי חצר המלוכה פנו אליה בתור ''גבירתי'', אבל המלכה פנתה אליה בתור ''וויריזיה'' או ''ווירי''.
אמא שלה הייתה פיה. זה היה סוד ידוע בקרב המעגלים הקרובים ביותר של משפחת המלוכה, ורכילות עסיסית ולא אמינה בקרב בני המעמדות הנמוכים יותר. שמועות על ניסים ונפלאות שעשתה, על אויבים של המלכה שנמצאו מתים מכוויות קור בתוך מיטותיהם החמימות, על זאבים שחורים ונמרים לבנים שהשמידו שיירות אספקה של קבוצות מורדים, על הוורד המכושף שסייע לחתום את אחד הנישואים הפוליטיים המצליחים ביותר של המאה. אגדות על אישה גבוהה בשמלה לבנה ותכולה שאחזה בידיה נשק בוהק שקצר עשרות לוחמים כמו היו שתילים בודדים בפני סופת חורף עזה.

פלוניירה לא חשבה על כל זה יותר מדי. היא גדלה בתוך עושר מסחרר חושים, כפית של זהב תחת לשונה, היא קיבלה כל מה שאי פעם יכלה לרצות - אבל במחיר. לוויריזיה לא היה זמן רב לחנך את ביתה, ואת הלימודים השאירה למורים המלכותיים. אבל כל השיעורים שהעבירה לביתה היו בעלי אופי דומה, ומסקנה זהה - לכל דבר יש מחיר, ומי שרוצה להשיג דברים חייבת להיות מוכנה להתמקח ולשלם את התמורה המוסכמת בעסקה.

וכך פלוניירה התבגרה, השנים עברו והפעוטה הפכה לילדה ואז לנערה צעירה בת אחת עשרה. כל יום, היא חוותה על בשרה ודרך חושיה ותודעתה את האמת שבדברי אמה - שלהכל יש מחיר, שאין דבר טוב יותר מעסקה מוצלחת. ואז, ביום קיץ בהיר אחד, היא פגשה בדבר מה שאותו היא לא הייתה מסוגלת לקנות.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את יורש העצר. השניים גדלו יחד באותו בית רחב ידיים. אבל ייתכן שזו הייתה הפעם הראשונה שבה היא באמת הסתכלה עליו.
וכדרכן של פעמים ראשונות, היא הגיעה לאחר שדבר מה השתנה, גורם חדש נכנס למגרש המשחקים. במקרה הזה, זה היה להב היפחות הדוממות.

כמובן, פלי הכירה את קמע הסהר הקטן שאמא שלה הסתובבה איתו. בסיפורים שאמה סיפרה על הבית, הלהב הופיע שוב ושוב בידיהם של נבלים מזרי אימה וגיבורים מבעיתים אף יותר. סיפורים על כתר של שלג שחושל מחדש לנשק של כפור. על עטרת מלוכה שהפכה ללהב מרצחים. על נשק שחושל בדמעותיה הראשונות של אלמנה ובנשימתה האחרונה של אם שכולה. מגל הקוצר, תער החורף האחרון.

אבל בניגוד לשאר הסיפורים, את הסיפור הזה פלי זכתה להכיר יותר מקרוב. באותו יום הרה גורל, אמא של פלי קראה לה לחדרה.
שם, מונח על מיטתה, הלהב היה מונח. פלי לא הייתה צריכה לשאול את אמה כדי להבין מה משמעות הדבר. בכל פעם שמתנה חיכתה לה על מיטתה, בין אם זו הייתה חיית המחמד שלה, שמלה או צעצוע חדשים, היה מצופה ממנה להתנהג באותו אופן - לקחת את המתנה, ולשלם עליה את המחיר.

''לא היום'', הרגיעה אותה ווריזיה. ''רק רציתי שתדעי מה מצפה לך. יום אחד, גם את תישאי את הלהב הזה בשם המשפחה שלנו. זו התמורה שאני מבקשת. את תקבלי את המגל, ובתמורה תמשיכי את דרכי.''
הלהב הבליח והבהב מעל המצעים לפני שפלי העזה להתקרב אליו, אבל הנקודה הקרה נותרה עליהם למשך זמן רב לאחר מכן.


לאחר אותו רגע גורלי, פלי הסתובבה בארמון הלומת חושים, משוטטת במסדרונות הריקים במשך דקות שהפכו לשעות ואולי אפילו ליום שלם. את ראשה רודפים סיפורים על מלכים ומשמידים שאת מעשיהם היא לא העזה או רצתה לחקות. עד שהיא נתקלה ראש בראש ביורש העצר הממזר. הוא צעק עליה בעלבון מלכותי, דורש שתיאבק על כבודה בעודו מניף חרב עץ. הוא הרגיז אותה, אז היא צעקה עליו חזרה ושיגרה עליו פרצים קטנטנים של חורף. וכך שניהם עמדו וצעקו זה על זו למשך זמן מה, עד שהמשרתים הפרידו ביניהם ושלחו אותם לחדריהם.

אבל פלי הרגישה הרבה יותר טוב אחר כך, ולכן למחרת היום היא פגשה את הנסיך בשנית, בחשאי, בין שיעור לשיעור. היא ידעה שהמשרתים יפרידו ביניהם אם יראו אותם שוב, מחשש שיריבו. אבל היא גם ידעה שאחרי שהם יצעקו זה על זה, המשקל הכבד של הלהב יוסר מכתפיה הקטנות - לפחות זמן מה.

המפגש השני הפך לשלישי ואז לרביעי ומשם מי כבר ספר? הצעקות הפכו לדיבורים שקטים, ללחישות ומבטים משני עבריו של חדר האוכל. כמו שהיא למדה מאימה, פלי סחרה במה שהיה ברשותה. הנסיך לימד אותה את סודות הארמון, היא סיפרה לו סיפורי פיות שהותירו את עיניו פעורות.
אבל היא לעולם לא סיפרה לו על המגל. הספיק לה שהוא לא יודע, שהוא לעולם לא ידע, כדי להקל על הלחץ. בכל פעם שאימה העלתה את הנושא, היא דחתה אותו והתחמקה ממנו. בכל פעם שאימה ניסתה לכוון אותה לקבל את הלהב, היא השתמשה בכל טכניקות האצולה שלמדה ממנה כדי להחליף את נושא השיחה, כדי להתחמק לשיעור או למטלה כלשהי.

אבל היא ידעה שהיא לא תוכל להתחמק לנצח. ועד כמה שהנסיך הממזר לא ידע דבר, הוא למד לזהות את המבטים המדוכדכים של ידידתו הקרובה. ועד כמה שהיא למדה גינוני אצולה מפיה, הוא למד גינוני מלוכה מהדיפלומטית המוכשרת ביותר בעידן הנוכחי. אט אט, הוא חילץ ממנה פרטים קטנים, לעולם לא כל הסיפור עצמו. הוא בנה תמונה חלקית, אבל מספיקה כדי להבין את המלכוד שבו היא הייתה נתונה - היא לא רצתה לשלם את התמורה, ולא הרגישה שמותר לה לדחות את המתנה שקיבלה

ילדים בני ארבע עשרה לא הבינו בגינוניהם ומזימותיהם של אצילים, או בדרכי החינוך המעוותות של גבירת פיות תככנית - אבל היורש הבין שחברתו נמצאת בצרה, והוא גמר בדעתו להציע לה דרך מילוט.
דרך פשוטה בתאוריה, אך כמעט בלתי אפשרית בפועל

''אל תקחי את המתנה, ולא תהיי חייבת לשלם את המחיר.''
פלי שרבבה שפתיים בזעף ''זה לא כל כך פשוט, אתה יודע. היא אמא שלי, זו מתנה ממנה, אני לא יכולה לסרב לה.''
''ובכל זאת?..'' היורש דחק בעדינות, ידו מתופפת על ניצב החרב האמיתית החגורה לירכו.
''מה אני אעשה אם אסרב לה? לאן יהיה לי ללכת, אם אריב איתה? עזוב את זה'' היא הניפה את ידיה ביאוש, משליכה עוד אבן לאגן המים השליו שנחבא בגינה נסתרת בארמון, ואז מביטה בשמש השוקעת אט אט מעל הקירות הגבוהים.

''והנה שוב בזבזת את כל הזמן שלנו היום בדיונים על הנושא הזה, הוד מעלתו. אני רועדת במחשבה על היום שבו תצטרך לנהל את לוח הזמנים של ממלכה שלמה.'' היא שלחה אליו חיוך עקום, נעמדה והחליקה את הקמטים בשמלתה, והחלה לפסוע לעבר השיעור הבא שלה.


כלפי חוץ, הנערה שכעת בגרה לעלמה צעירה, והפכה ממה שאנשים תיארו כ''מתוקה'' ל''יפה'', לא השתנתה. אבל אחרי כל פגישה שלה עם יורש העצר, היא לא יכלה שלא לתהות האם היא באמת צודקת. האם לא יהיה לה אף מקום אחר ללכת אליו? אף אדם אחר ללכת אליו?

כמובן, יורש העצר לא בא בחשבון, הוא אדם חשוב מדי, יש לו הרבה התחייבויות, ובכלל, היא שמנמנה מדי בשביל להיות אשתו לעתיד של המלך, ויש לה יותר מדי נמשים, והייתה הפעם ההיא שהיא בטעות שפכה עליו כוס יין שהם גנבו מהמטבח.
אבל...אולי כן? אולי יש לה עתיד שלא כולל את להב החורף ואת אמא שלה? עתיד שכולל את הילד ש, עד כמה שפחדה להודות בכך, ייתכן שהיא אהבה?

הספקות נדחקו למטה, אך לעולם לא הושתקו הם חזרו שוב ושוב, כמו גאות המכה בחוף לאחר השפל. ויום אחד, היא הבינה שיש רק דרך אחת לבדוק.

''אז בנוגע ללהב...'' אימה פתחה את השיחה שלהן
''אני מוכנה להתחייב, אמא.'' היא חייכה חיוך אמיץ, ותווי פניה הקפואים והעדינים של ווריזיה התעקלו לחיוך טורפני.
''מצוין.''
''אני מתחייבת.. שלא אקח את הלהב.''
החיוך הפך להבעת זעם קודרת, ומשם המריבה רק התדרדרה.


לאחר שעה של דיון ווויכוח, החדר נראה כאילו סופה השתוללה בתוכו. פריטי לבוש, מצעים, צעצועים ותכשיטים היו זרוקים לכל עבר, מכוסים בכפור וקרועים לגזרים. כלומר, אילו שאמא שלה לא החרימה. כעונש על חוצפתה, היא החלה לקחת ממנה דברים שהביאה לה לפני כן. חפצים שהיו יקרים לה נעלמו כאילו לא היו מעולם.

אבל ככל שהדיון התקדם, פלי הייתה משוכנעת יותר שהיא צודקת, שהיא לא רוצה את העתיד שאמא שלה מציעה לה. בסוף הדיון, היא עמדה יחפה ורועדת בכותנת לילה, אחרי שאמא קרעה ממנה את השמלה וכל תכשיטיה אחרי שצרחה עליה כמה מילים חריפות שהיורש הממזר שמע מהגנרלים בשעת מועצות מלחמה, ולימד אותה בלחישות מהוסות.

''מאיפה הרעיון הזה נכנס לראש שלך בכלל? ממתי את חושבת שאת יכולה לסרב למתנה שלי?"
פלי שילבה את ידיה והסיטה את צמתה האדמונית לאחור בהנפת ראש החלטית הצידה.
''מתנות הן מתנות, לא עונש. אם אני לא רוצה אותה, אני יכולה להגיד לא, אחרת זו לא עסקה, זו כפיה. ואם תכפי על מישהו הכל, בסוף הוא ימרוד בך, וזו תהיה אלימות נוראית שלא לצורך. ממש כמו שקאסיוס הירוק כותב בספר שלו על-''

טעות.

ווריזיה צמצמה את עיניה בחשד
''את לעולם לא התעניינת בפוליטיקה, ואף פעם לא ראיתי אותך קוראת ספר של קאסיוס הירוק...''

פלי החווירה, כשהיא חשה ציפורניים ארוכות וקפואות חורקות כנגד מוחה, והיא עשתה את המיטב כדי לא לפלוט יבבה חנוקה כשדמעות קפואות זלגו על לחייה.
''אני מבינה.'' אמא שלה לחשה חרישית, חיוך נורא על שפתיה ''היורש הכניס לך רעיונות לראש, הא? אני אצטרך לדבר עם בל, שתגיד לילד שלה שיתרכז בעצמו, יהיו לו מספיק בעיות ומתנקשים על הראש גם בלי ההתערבות שלי.''

היא תופפה על סנטרה, מביטה בילדה שלפני רגע עמדה איתן, שהכאב והפחד גרמו לה ליפול על ברכיה
''ובכן, במקרה הזה, עלי להיפטר מהיורש, אבל את זה אני לא יכולה לעשות. אבל...'' היא חשפה שיניים ארוכות ונוצצות ''את לא חייבת להיות כאן כדי לפגוש אותו יותר...אי פעם.''
היא נקשה באצבעותיה, ועיניה האדומות והנפוחות של פלי מצמצו בתדהמה כשהחדר חזר למצבו הרגיל, כאילו מעולם לא התווכחו.
''עוד שלוש דקות, אנחנו נצא למצודת טופר-כפור. אני בטוחה שהמלכה תסלח לי על היעלמותי המהירה למטרות חינוכיות. את תיוותרי שם עד ששמו של הנסיך יעלם מן העולם ומזכרונך, ואז אנחנו נדון שוב בעניין המתנה שלך.''

היא שלחה אצבעות ארוכות כדי לאחוז במפרק ידה של פלי, אבל זו נטעה את עצמה במקומה.
''ילדה חצופה, בואי, עכשיו. אל תגרמי לי להכריח אותך.''
''לא'', לחשה פלי, קולה שבור ומיואש.
''לא מה? לא להכריח אותך? את לא רוצה לבחון אותי, ילדה. בואי'' האחיזה התהדקה ופלי החלה להרגיש את הקור צורב לתוך עורה. אבל היא לא זזה
''אני לא אבוא איתך. אני לא צריכה לחכות במבצר
אני...אני אקח את הלהב.''

ווריזיה שמטה אותה על השטיח המרופד והסתובבה להביט בה
''איזה מן תכסיס זה?"
פלי התאמצה להיעמד, והישירה עיניים עייפות אל אימה
''לא תכסיס, עסקה. אני לוקחת את הלהב, את-'' היא בלעה יפחה ''את לא לוקחת אותי ממנו.''

החיוך חזר לפניה של ווריזיה
''עשינו עסקה, ילדונת''.


וכך, הלהב עבר לרשותה של פלי. ווריזיה החלה לאמן אותה באופן פרטי בשימוש הראוי בנשק העתיק, בשמירה על אופיו החשאי.
ועכשיו, כנושאת הלהב, היא קיבלה את האחריות הראשונה שלה. לצאת למשימה, בשם הממלכה. אולי לעזור לילד יפה העיניים שבשבילו היא קיבלה על עצמה את משא הלהב מלכתחילה.
אבל כוונותיהן של פיות הן תמיד זדוניות, ומי שנכנס לעסקה איתן תמיד יפסיד.

אז כאשר פלי אורזת את בגדיה והציוד שלה למסע, כאשר היא עומדת מוכנה כשהקמע הקטן של הלהב אחוז בידה, היא לא יכולה שלא לתהות.
איך ווריזיה הולכת לנצל אותה הפעם?
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תודה רבה ידס, מושקע מאוד ומעניין. אין לי שאלות נוספות.

אודיע בקרוב על הדמויות שנכנסות.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
לראשונה במשחק פורום שאני מתכוון להריץ, כל הדמויות שהוגשו פשוט מבריקות. כל אחת התאימה לעולם, תרמה לפיתוחו ויותר ממסוגלת להשתלב בעלילה. לצערי הרב, אני מוגבל בכמות האנשים שאני מסוגל להריץ להם במקביל לשמירת המשחק ברמה ראויה, ועל כן אני נאלץ לקבל רק ארבעה, אף על פי שהייתי באמת ובתמים שמח לקבל את כולם.

אני לא מעוניין לסיים זאת כך. בשל האיכות החריגה לחיוב של הדמויות שהוגשו, ההחלטה הראשונה והקלה ביותר הייתה להפוך את כולן לקאנון. הן כולן חיות בת'נדיאן. יתרה מכך, אני מתכוון לשלב כל אחת מהן בעלילה הכללית בנקודה קטנה כזאת או אחרת. אשמח, במידה וזה מעניין את הכותבים של אותן הדמויות, שאתם תשחקו אותן. מדובר בהופעות אורח, בדומה לטלוויזיה, אבל זה יאפשר להנות מכולן ולתת להן להשתלב בעלילה באופן מיוחד, גם אם לזמן קצר. אם מישהו מעוניין בכך, אשמח לעדכן אותו בבוא העת כשהדמות מופיעה ולתת לו את המושכות. לחילופין אם מישהו מעדיף שהדמות שלו לא תיכנס כקאנון, שישלח לי הודעה פרטית ואכבד זאת. בכל מקרה, זה לא ידרוש מעקב אחרי המשחק… ולצד זאת, כל מי שמעוניין לעקוב, להעיר, להוסיף ולהשתתף מוזמן בחום לעשות זאת. מדובר מעכשיו בסיפור של כולנו.

הדמויות שנבחרו:
  • הקטור דה-לה נפטיס, גנאסי כשף-להב בשירות ריבון הברק.
  • שירו-סנשאי, דם דרקון לוחם בשירות עוצר הממלכה.
  • אילידיה, חצי-אלפית חרשית-קסם בשירות מפקד אבירי המעמקים.
  • איגנציוס נושא-הלהבה, בן אנוש אשף בשירות ראשת האחווה המאגית.
 

אביעד

פונדקאי ותיק
בהצלחה רבה לכל המתקבלים!

אשתדל לעקוב אחרי המשחק.

ובהחלט אשמח שהדמות שלי תיכנס כקאנון, כשיגיע זמנה לקבל הופעת אורח דבר איתי ואם אוכל אצטרף בשמחה רבה :)

תודה רבה מאוד!
 
Top Bottom