לאחרונה, עלו טענות רבות נגד תוכניות סאטירה שהציגו בצורה נלעגת תכנים תנ"כיים או סתם קשישים חרדים. בין היתר, עלתה האמירה "אבל למה הם לא צוחקים על משהו שקדוש לדתות אחרות?"
ובכן, התשובה הפשוטה היא שמושגים ותכנים מדתות אחרות לא אומרות כלום לצופה הישראלי הממוצע. "נס ההרינג של תומס הקדוש" הוא אירוע מצחיק, אבל אלמלא שלחו לי לפני כמה שנים לינק לסיפור המעשה באנגלית לא הייתי מכיר אותו בכלל ובעברית אין עליו שום מידע. בדיחות שצריך להסביר אותן, או לקרוא ערך בויקיפדיה כדי להבין את ההקשר שלהן, הן פשוט לא מצחיקות, עם כל הכבוד למעלליה של עאשה בקרב הגמל או לסבסטיאן הקדוש כגיי-אייקון.
את התנ"ך הישראלי הממוצע מכיר לא רע - כולנו צחקנו בשיעור על רחב "מוכרת המזון" וזוכרים שאליהו הנביא הטריל את נביאי הבעל. גם חרדים ורבנים מוכרים לנו לפחות ממהדורת החדשות אם לא מהשכונה. אבל ההיכרות שלנו לא יורדת לרבדים עמוקים יותר בדרך כלל. כמו שהומור על "בפטיסטים דרומיים" שיצחיק אמריקאים יעבור לנו מעל לראש, ככה לא באמת נבין בדיחות שחרדים ליטאים מספרים על חסידים ועם כל הפוטנציאל הקומי של התלמוד (תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ד', "הקטע עם הקוף", תגגלו לבד) רובנו לא נאלצנו למזלנו ללמוד גמרא ולא נכיר את ההקשרים.
אז זו הסיבה למה צוחקים על יהדות וחרדים ולא על אסלאם וכמרים.
אבל, לפני עשור בערך תוכנית טלויזיה קומית דווקא השתמשה בתכנים נוצריים ושילבה אותם עם סרטיו סוחטי הדמעות של אבי ביטר. אז פעם הבאה שישאלו אתכם "למה לא צוחקים על נצרות" הפנו אותם אל "הפסיון של אבי" בכיכובו של אדיר מילר:
ובכן, התשובה הפשוטה היא שמושגים ותכנים מדתות אחרות לא אומרות כלום לצופה הישראלי הממוצע. "נס ההרינג של תומס הקדוש" הוא אירוע מצחיק, אבל אלמלא שלחו לי לפני כמה שנים לינק לסיפור המעשה באנגלית לא הייתי מכיר אותו בכלל ובעברית אין עליו שום מידע. בדיחות שצריך להסביר אותן, או לקרוא ערך בויקיפדיה כדי להבין את ההקשר שלהן, הן פשוט לא מצחיקות, עם כל הכבוד למעלליה של עאשה בקרב הגמל או לסבסטיאן הקדוש כגיי-אייקון.
את התנ"ך הישראלי הממוצע מכיר לא רע - כולנו צחקנו בשיעור על רחב "מוכרת המזון" וזוכרים שאליהו הנביא הטריל את נביאי הבעל. גם חרדים ורבנים מוכרים לנו לפחות ממהדורת החדשות אם לא מהשכונה. אבל ההיכרות שלנו לא יורדת לרבדים עמוקים יותר בדרך כלל. כמו שהומור על "בפטיסטים דרומיים" שיצחיק אמריקאים יעבור לנו מעל לראש, ככה לא באמת נבין בדיחות שחרדים ליטאים מספרים על חסידים ועם כל הפוטנציאל הקומי של התלמוד (תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ד', "הקטע עם הקוף", תגגלו לבד) רובנו לא נאלצנו למזלנו ללמוד גמרא ולא נכיר את ההקשרים.
אז זו הסיבה למה צוחקים על יהדות וחרדים ולא על אסלאם וכמרים.
אבל, לפני עשור בערך תוכנית טלויזיה קומית דווקא השתמשה בתכנים נוצריים ושילבה אותם עם סרטיו סוחטי הדמעות של אבי ביטר. אז פעם הבאה שישאלו אתכם "למה לא צוחקים על נצרות" הפנו אותם אל "הפסיון של אבי" בכיכובו של אדיר מילר:
