• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כיצד חושבים האלים? / דיון

בבואנו לשחק מלחמות אלים, בעיקר בתור מנחים, עלינו להבין את דרך המחשבה של יצורים בני אלמוות וכוח בל יתואר (נעזוב כרגע את סיאן של ליאור שבה נהרגו האלים).
לכן, עלינו להבין כמה דברים:
1: מה מעניין את האלים ומה משעמם אותם? אני מניח שלראות את מלחמת הכוכבים לא ממש יעניין אותם.
2: ממה האלים חוששים? על פניו, האלים הם בני אלמוות, ולא חוששים מכלום. אולי זה לא נכון?
3: מה האינטרס של האלים לתת כוח לבני תמותה? בהנחה שיש כוהנים בעולם, יש להם אינטרס כזה, והוא אמור להסתדר עם האישיות שלהם.
4: מה היחס של האלים זה כלפי זה? אם אנחנו רוצים לייצר מלחמה בניהם, עלינו להבין מדוע הם רוצים להילחם.
5: למה שיהיה אכפת להם מהרב יקום שלא נמצא במצודתם? אם הם לא צריכים כלום כדי להמשיך לחיות, אז למה הם לא משמידים את הרב יקום?
6: האם לאל יש אישיות טובה / רעה כמו בן אנוש, או שהוא פועל מתוך אינסטינקטים טהורים? זה לגמרי תלוי עולם מערכה ומשפיע על כל שאר השאלות.
7: כיצד בוחר אל את תחומי השליטה שלו? למה אל מסוים הוא אל השמש והשני הוא אל המוות? למה לא להפך?
8: ממה האלים נהנים? בן אנוש נהנה מכל מיני דברים, ומעריך אותם כספית בהתאם, אבל אל כנראה לא נהנה מאוכל (אם הוא בכלל צריך / מסוגל לאכול) או משחקי קופסא (אולי האלים משחקים מבוכים ודרקונים בזמנם הפנוי?).
9: למה מה שמעניין את האלים מעניין אותם?
10: מדוע האלים רוצים לחיות?
11: איך זה שהאלים בני אלמוות משפיע על צורת החשיבה שלהם?
מה דעתכם על שאלות אלו?
מה תשובותיכם לשאלות אלו?
האם אתם חושבים שצריך שאלות נוספות?
 
עריכה אחרונה:
הרבה מהדברים האלו מאוד תלויים במטפיזיקה של העולם ובאיך שאת.ה ספציפית רוצה ליצור את העולם. יכול להיות שהאלים דומים לאלו של המיתולוגיה היוונית, קטנוניים ונקמנים, כמו בני אדם רק עם המון כוח ויכול להיות שהם ישויות נעלות שאף בן תמותה לא יכול אפילו להבין את ההיקף של המודעות שלהם.
מזה נובעות התשובות להרבה מהשאלות האלו לדעתי.
לדעתי יש הרבה מאוד אפשרויות למהות של אלים ואין תשובה נכונה אחת ולכן כל אחד צריך לחשוב איך הוא רוצה שהם יראו בעולם שלו.
8: ממה האלים נהנים? בן אנוש נהנה מכל מיני דברים, ומעריך אותם כספית בהתאם, אבל אל כנראה לא נהנה מאוכל (אם הוא בכלל צריך / מסוגל לאכול) או משחקי קופסא (אולי האלים משחקים מוכים ודרקונים בזמנם הפנוי?).
בעולם של הנשגבים האלים באמת משחקים פחות או יותר במשחקי קופסא. יש את משחקי האלוהות שאמורים להיות הדבר המהנה ביותר שקיים והאלים החשובים ביותר מבלים את רוב זמנם במשחק בהם.
 
הרבה מהדברים האלו מאוד תלויים במטפיזיקה של העולם ובאיך שאת.ה ספציפית רוצה ליצור את העולם. יכול להיות שהאלים דומים לאלו של המיתולוגיה היוונית, קטנוניים ונקמנים, כמו בני אדם רק עם המון כוח ויכול להיות שהם ישויות נעלות שאף בן תמותה לא יכול אפילו להבין את ההיקף של המודעות שלהם.
מזה נובעות התשובות להרבה מהשאלות האלו לדעתי.
לדעתי יש הרבה מאוד אפשרויות למהות של אלים ואין תשובה נכונה אחת ולכן כל אחד צריך לחשוב איך הוא רוצה שהם יראו בעולם שלו
כמובן שזה נכון, העץ הזה נועד לדיון על איך הקוראים שלו (אתה ושאר המשתמשים בפורום) רואים את הנושא.
 
תרגיל מחשבתי נחמד.

אני מריץ כבר מספר שנים ל- amitf0123 amitf0123 משחק שבו הוא משחק אינקוויזיטור של הדרגאש- סיימתי לאחרונה משחק הנשגבים לנשגב תופת (אינפרנאל) יחיד. אתייחס אז לאלים של גולאריון בצורה שאני מתרגם אותם, שמהווים חלק משמעותי מהמשחק, וליוזי של הנשגבים- הקדמונים שנכנעו במלחמה העתיקה מול האלים וכעת כלואים במלפיאס.

1. בגולאריון: האלים מתעניינים בעיקר בפוליטיקות הפנימיות ביניהם, ככול שהם נמוכים יותר, ובקידום המניעים שלהם. הדרגאש, לדוגמה, הוא אל של עבדות, טריטוריה, כיבוש ועליונות גובלינית. הוא זומם כיצד לקדם את מעמדו אל מול לאמאשטו אם המפלצות- ואיך לחזק את הגזע הגובליני בגולאריון על מנת שייכבשו את העולם. זה למה הוא שלח את מאלגרים קוטל-הלחשים (הדמות הראשית של המשחק) להשיג את העתק האגדי כתר הכיבוש בעבור העם הגובלינואידי. ככול שהאלים גבוהים יותר, הפוליטיקות שלהן עדינות יותר, והן פחות מראים את המעשים שלהם- מכיוון שכול מעשה שהם יראו עשוי לגרום לתגובה מכוחות חזקים באותה מידה. זה למה הדרגאש מרגיש חופשי לקטול מלאכים אומללים שמוצאים את דרכם לשטח שלו (הבאסלפייסט) כאשר לאמאשטו לרוב לא נלחמת ישירות אלא שולחת את המשרתים שלה לעשות זאת.

במלפיאס: היוזי מתעניינים במה שקשור לטבע שלהם, מכיוון שהם כבולים לטבע שלהם. מלפיאס מתעניין בהפגנות עוצמה אדירות, בלשחרר את הזעם האדיר שלו על כליאתו בתוך גופו של עצמו, ובריקוד. אדורג'אן המטורפת מחליפה את מה שמעניין אותה לפי הרוח, נוטשת תחומי עניין ישנים ומקבלת חדשים בקצב מסחרר. קימברי מתעסקת בלתת את האהבה האדירה שלה לילדיה,אבל לגרום לכול מי שאי פעם פגע בה לשלם בצורה נוראית ולסבול במשך זמן רב על חטאיו. הם הטבע שלהם, ולכן הם תמיד עוסקים בו.

2. בגולאריון: כול האלים יודעים שהם יכולים להיות מופלים, ומעטים אלו ששוכחים זאת, למרות שיש בהם פחות ופחות פחד מהנושא ככול שהם גדולים והם יותר דואגים לתחום שלהם במקרה הזה. אסמודאוס כה עוצמתי שהוא לא מפחד בנוגע לעצמו אלא בנוגע לגורל של הגיהינום (למרות שאסמודאוס לעולם לא מראה פחד, הוא בטוח מידי במזימות שלו שמתגוללות מתחילת העולם). פאראסאמה היא אלה כה עוצמתית שהיא חוששת מהסיום של היקום ושל מחזור החיים והמוות. כולם זוכרים את רובאגוג, שובר-העולם, שאולי כעת כלוא בכלאו אבל בעבר איים על העולם עצמו וחייב את כלל האלים להתגייס בלי קשר לנטייתם על מנת להביסו.
אלים קטנים, כמו הדרגאש (שהוא אל גיבור גובליני), האדונים המלאכיים או שרי השדים, מתעסקים גם בפחד שהם פשוט יירצחו. נוקטיקולה היא אחת משרות השדים שלא חוששות להתנקש בשרי שדים אחרים בעבור כוחם, ורבים דומים קיימים. הם עוצמתיים במיוחד, אבל גיבורים חזקים מספיק מסוגלים לחסל אותם עם טקטיקה מספקת.

במלפיאס: היוזי, יצורים שיצרו את הבריאה ועצם קיומם נמצא בנפרד ממחזור החיים והמוות, מפחדים מהמוות שהביאו עליהם נשגבי השמש במלחמת הקדמונים- כאשר נשגבי השמש עשו את הבלתי אפשרי ורצחו קדמון, יצור שלא מציית למוות או לחיים, הם שברו את המציאות עצמה ושלחו את הנפילים לקיום של סבל מוחלט- כאשר קברי הנפילים תלויים מעל פי האבדון- מתחננים ליפול פנימה לכלום המוחלט ולא מסוגלים לכך, וחווים את המוות שלהם בכול רגע. נשגבי השמש עשו את הבלתי אפשרי, והיוזי נכנעו כי הם ידעו שהם יכולים לעשות זאת גם כן. השחרור היחידי לנפילים יהיה השמדת הבריאה, והיוזי לא מאשימים אותם כלל על הרצון הזה, למרות רצונם לשלוט בה.

3. בגולאריון: שליחיו של האל ומעשיו הישירים לוקחים את האחריות שלו. כאשר הדרגאש שולח את השטנים שנשבעו בעבורו לגן עדן או לעולם בני התמותה, הוא מסתכן בתגובה אלוהית שוות ערך למעשיו, ומושך תשומת לב רבה לפעולה הזו (שכן, זהו המשחק האלוהי הפוליטי). לעומת זאת, הכוהנים והמשרתים המקודשים של האלים לא לוקחים את האחריות הזו. בני התמותה פועלים על פי הרצון החופשי שלהם, והאלים לא אחראיים למעשיהם גם אם הם פועלים בשם האלים. לכן, האל יעדיף לשלוח את בני התמותה מאשר להסתכן במלחמה מישורית שהוא עשוי למות בה.

במלפיאס: היוזי מעניקים כוח לאקומה מכיוון שאלו מוכנים למכור את נשמתם ורצונם החופשי בעבורם, ולנשגבי התופת בגלל הפוטנציאל האדיר שלהם. המטרה היא פשוטה- להשתחרר מהכלא, ולהשתלט על הבריאה מחדש, כפי שראוי.

4. בגולאריון: אלים מנטיות מנוגדות לרוב מתנגדים אחד לשני, למרות שהם בטריטוריה רחוקה מספיק כדי לא להתעסק אלו עם אלו- אבל אלו דווקא האלים הקרובים יותר שהיחס איתם מעניין. שרי השדים משחקים משחק אכזרי של השגת השפעה, ריגול, התקפות אכזריות, בריתות מושחתות והתחנפות לאם השדים לאמאשטו, וגם האלים הגיבורים הגובליניים (למרות שלא כולם מנטיית התוהו-רוע, כמו הדרגאש עצמו שהוא סדר-רוע) משחקים במשחק הזה. היחסים שלהם משתנים לפי האישויות שלהם. הדרגאש כדוגמה, נוטה להפגין ביטחון מופרז ולא לסבול שום זלזול בו או במעמדו כחזק בקרב האלים הגיבורים הגובליניים. הוא מכבד כוח, אבל דורש את אותו הכבוד בתמורה. רבים לא מעניקים לו את הכבוד הזה, וזוכים בחמתו. לאלו שהוא מחשיב מתחתיו- הוא לא נותן כבוד, ועדיין מצפה לכבודם.

במלפיאס: היוזי רואים אחד את השני כבני ברית בצורך לברוח מהכלא שנוצר מגופו של מלפיאס, למרות שהדרכים שלהם שונות. ששת היוזי העיקריים בתוכנית הבריחה הם מלפיאס, ססלין, היא שחיה בשמה, אדורג'אן, דרקון האפלה וקימברי (שהצטרפה מאוחר אך היא בעלת ברית חשובה). בעוד שהם מכבדים יוזי אחרים כמו איסידרוס חזיר הבר השחור או סזוראני יער המראות (שהסשן האחרון של הקמפיין התרחש בו!), הם לא משתפים אותם בתוכניות שלהם ולא עוסקים איתם בבריתות, מחשש שההתערבות שלהם תשבש את תוכנית השחרור שהם רואים כבר כמושלמת.

5. בגולאריון: מכיוון שהם רוצים להרחיב את הכוח שלהם, השפעתם והתחום בו הם מתעסקים. הדרגאש לא ישקוט עד שגובלינואידים ישלטו בכול הגזעים הנחותים! פאראסאמה לא תשקוט עד שכול הנשמות יחיו ללא חשש או סיכון, וכול נשמה שאבודה בגופו של אלמת תובא למשפט, וגורום לא ישקוט עד שלוחמים משוריינים יביאו את תהילת המלחמה לכול קצה של הרב יקום הידוע ומעבר לו.

במלפיאס: היוזי כלואים בכלא שעשוי מהגופים של עצמם, חנוקים וחסרי יכולת השפעה. זהו הטבע שלהם להיות אדירים מן החיים, ובכול זאת בתבוסתם כלאו אותם נשגבי השמש העתיקים בכלא כה נורא. הם רוצים להיות משוחררים מעצם הטבע שלהם, ורבים מהם מקווים לנקמה על פי הטבע שלהם- מלפיאס כדוגמה בוער בזעמו כאשר הוא חושב על כך, ומשמיד רחובות ועשרות שדים בהתפרצות של מתכת ויטריול מותכת וטמאה. אדורג'אן לעומת זאת, כבר חופשיה עכשיו, ולא מתעניינת בנקמה. בטירוף שלה היא איבדה את כול הכבלים שנועדו להיגיון, צורת מחשבה מסודרת או לוגיקה- והיא חופשיה גם בכלאה הנוראי, כפי שהיא תהיה חופשיה מחוצה לו.

6. בגולאריון: האלים פועלים על פי הטבע שבו הם נוצרו, אבל יש להם אישיות חופשית, ולמרות שהם כבולים הרבה יותר לצורת המחשבה שלהם מאשר בני תמותה עם רצון חופשי מלא- הם עדיין מסוגלים להשתנות, להיגאל או ליפול לאפלה. רבים חושבים שנוקטיקולה, שהזכרתי מקודם כקוטלת שדים, נמצאת בדרכה לגאולה [דבר שלא התרחש בקמפיין שלי, מכיוון שאני מעדיף אותה עדיין כשרת שדים, למרות שבעולם הקאנוני כבר התרחש].

במלפיאס: היוזי פועלים אך ורק לפי הטבע המעוות שלהם, וכול פעולותיהם מושפעות על ידיו, כאשר הם לא יכולים להתנגד לטבע שלהם. זהו הטבע של דרקון האפלה לבגוד ולהטיל צל על כול הדברים, זהו הטבע של מלפיאס לזעום, זהו הטבע של היא שחיה בשמה לכפות סדר ולוגיקה על הכול, כאשר זהו טבעה של ססלין לכפות היררכיה בשם המדבר האינסופי.

7. בגולאריון: תחומי ההשפעה קשורים לאישיותו של האל, ולדרך בה הוא נוצר. פאראסאמה היא אלת המוות כי היא לקחה על עצמה את האחריות על החיים והמוות בתחילת היקום, ואסמודאוס הוא אל העריצות כי זוהי האישיות שלו לנסות לכפות את עריצותו על כול הקיים. הדרגאש אף הוא, אל של עליונות גובלינית בגלל בחירתו שילדיו וילדי האלים-הגובליניים (שהתחילו כבאראגאסטים אלוהיים) הם הגזע הנעלה. האישיות של האלים מעצבת את תחומיהם ישירות, ושינויים באישיות משפיעים על התחומים שלהם גם ישירות. אף אל לא חולש לחלוטין על נושא מסוים, חוץ מכמה אלים מאוד ספציפיים (אסמודאוס והגיהינום, פאראסאמה ומחזור הנשמות).

במלפיאס: היוזי יצרו את היקום במראה אישיותם, והם קשורים לתחומי ההשפעה שלהם לרוב כי הם יצרו את תחומי ההשפעה שלהם בדמותם. ובכול זאת, הטבע הנוכחי שלהם נכפה עליהם בידי הכבילה שלהם, ורבים מהם לא בחרו את האספקטים המעוותים הנוכחיים שלהם אלא אלו התעוותו בעקבות הכליאה.

8. בגולאריון: תלוי לחלוטין באישיותו של האל. לרוב הדרגאש לדוגמה נהנה מלראות טבח חסר רחמים של אויביו, זה למה אסמודאוס אומר שהוא "אכזרי מידי לטעמיו". פאראסאמה אוהבת לראות את המערכת פועלת בצדק ועל פי האמת, למרות שהיא לא מראה בדיוק שמחה. גורום נהנה מקרב טוב, תמיד, וקיידן קיילין נהנה ממשקה טוב עם חברה טובה.

במלפיאס: רק חלק מהיוזי נהנים, ורק בצורה מוגבלת מכיוון שהכבילה שלהם תמיד מהדהדת בתוכם. אדורג'אן נהנית מהשחרור שלה בטירופה, מרחפת לה ברחבי מלפיאס ומגעה מחסל הכול- כאשר מלפיאס לעתים מנחם את עצמו בכליאתו על ידי ריקוד, אירוע נוראי לתושבים של עיר השדים שהיא גופו של מלפיאס, מכיוון שהדבר כולל הרס שתמיד עולה לשדים נחותים רבים בחייהם. ואפילו הדברים הקטנים האלו, לא קיימים לכלל היוזי, ויגונם גדל עם היום.
 
אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה ש"נסתרות דרכי האל" לאלים יש מטרות ארוכות טווח בהרבה מכפי שאנחנו מסוגלים לתפוס, אז אין באמת עניין לדון בהם. זה פותר את רוב הבעיות. יוצא הדופן היחיד הוא כשאני רוצה לערב אל ישירות בסיפור, מה שקורה מדי פעם. במקרה הזה אני נאלץ להחליט. אבל בכל מקרה מבחינתי, אלים הם ייצוג ישיר של אידיאל, רעיון או כוח מסויים. ובתור שכאלה, הם לא עובדים עם אותה מערכת עדיפויות של בני תמותה פשוטים. הם לא מתחבטים בשאלות של ייעוד וסיבות. הם פשוט פועלים על פי מה שהם מייצגים. השמש לא עולה כי היא מחליטה שהיא רוצה לעלות, היא עולה כי זה מה שהיא עושה. לא צריך לייחס לזה יותר סיבות משיש לזה.
 
אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה ש"נסתרות דרכי האל" לאלים יש מטרות ארוכות טווח בהרבה מכפי שאנחנו מסוגלים לתפוס, אז אין באמת עניין לדון בהם. זה פותר את רוב הבעיות. יוצא הדופן היחיד הוא כשאני רוצה לערב אל ישירות בסיפור, מה שקורה מדי פעם. במקרה הזה אני נאלץ להחליט. אבל בכל מקרה מבחינתי, אלים הם ייצוג ישיר של אידיאל, רעיון או כוח מסויים. ובתור שכאלה, הם לא עובדים עם אותה מערכת עדיפויות של בני תמותה פשוטים. הם לא מתחבטים בשאלות של ייעוד וסיבות. הם פשוט פועלים על פי מה שהם מייצגים. השמש לא עולה כי היא מחליטה שהיא רוצה לעלות, היא עולה כי זה מה שהיא עושה. לא צריך לייחס לזה יותר סיבות משיש לזה.
במילים אחרות, אתה רוצה לומר שלאלים יש בחירה בערך כמו לשמש.
מה נותן להם את הכוח, לפי התזה הזו?
האם ניתן להרוג אותם?

העוג הברברי - לא ממש מכיר את העולמות שציינת, כתבת יפה, שים לב שערכתי והוספתי שאלות נוספות. אשמח שתענה גם עליהם.
 
בעולם שלנו, אלים קיימים כתוצאה מאמונה. הם כוח אמיתי וחזק מאוד, בגלל שאנשים מאמינים בהם וזה נותן להם השפעה. זה נקרא קיום בין סובייקטיבי, קיום בתודעה המשותפת של אוכלוסייה. אני אוהב את הרעיון של לקחת את זה בצורה ישירה לעולמות פנטזיה. האלים קיימים פיזית בתוצאה מהאמונה הבין סובייקטיבית של בני אדם בהם, וזה מה שנותן להם כוח שהם מעניקים בחזרה למאמינים שלהם. כלומר, אפשר להרוג אותם אם גורמים לכולם לשכוח מהם. אפשר לנסות לחשוב על זה בצורה יותר מכנית, אבל אין צורך.
 
בעולם שלנו, אלים קיימים כתוצאה מאמונה. הם כוח אמיתי וחזק מאוד, בגלל שאנשים מאמינים בהם וזה נותן להם השפעה. זה נקרא קיום בין סובייקטיבי, קיום בתודעה המשותפת של אוכלוסייה. אני אוהב את הרעיון של לקחת את זה בצורה ישירה לעולמות פנטזיה. האלים קיימים פיזית בתוצאה מהאמונה הבין סובייקטיבית של בני אדם בהם, וזה מה שנותן להם כוח שהם מעניקים בחזרה למאמינים שלהם. כלומר, אפשר להרוג אותם אם גורמים לכולם לשכוח מהם. אפשר לנסות לחשוב על זה בצורה יותר מכנית, אבל אין צורך.
אבל שים לב להבדל הגדול: בעולם שלנו, אין לאל גוף או משהו בגלל שמאמינים בו, ואין לו שום כוח (אולי לכוהנים שלו יהיה כוח, וגם זה לא ברור איך).
איך זה הפך להטלת לחשים?
 
איך זה הפך להטלת לחשים?
בעולם של ממלכות נשכחות, קסם והטלת לחשים נובעים ממה שנקרא "הזרימה"- כוח שנצא בכל מקום ומטיל לחשים יכול לנצל אותו כדי להטיל לחש: ככל שהמטיל חזק יותר הוא יכול לנצל יותר מהזרימה ובאופנים שונים ומיחדים.
כמה גזעים מחוברים יותר מאחרים לזרימה: זדים, ננסי יער ואלפים גבוהים לדוגמא כולם מחוברים יותר מבני אנוש או אורקים- ולכן יכולים להטיל לחשים
אשפים מתחברים לזרימה בעזרת למידה ממושכת
פייטנים (בארדים) מתחברים לזרימה דרך מוזיקה ואומנות
כושפים מתחברים לזרימה בגלל הדם הקסום שזורים בהם
דרואידים וסיירים מתחברים לזרימה דרך חיבור לטבע
מכשפים (וורלוקים) מתחברים לזרימה בעזרת ישות עוצמתית, איתם הם במערכת יחסים משותפת
וכוהנים ופלאדינים מתחברים לזרימה דרך אמונה באל שמעניק להם לחשים, התהליך קצת דומה למכשפים: הכוהן פועל למען האל ולפי התורה שלו ובתמורה האל מעניק לו את הקישור הזה, אבל הברית היא הרבה פחות אינטימית, בגלל שהכוהן לא מתקשר ישירות עם האל (עד לרמה גבוהה של אמונה), כי האל הרבה יותר חזק מפטרון למכשף, ולכן יכול לתת כוח ליותר אנשים ולכן אין צורך בקשר אישי
 
אבל שים לב להבדל הגדול: בעולם שלנו, אין לאל גוף או משהו בגלל שמאמינים בו, ואין לו שום כוח (אולי לכוהנים שלו יהיה כוח, וגם זה לא ברור איך).
איך זה הפך להטלת לחשים?

ברור שזה ההבדל. זו הנקודה.
המערכת שאני מציע היא של ישויות פיזיות שהן התגלמות קסומה של האמונה המשותפת של הרבה מאמינים. ובתור שכאלה, הם עושים את מה שהמאמינים מצפים מהם לעשות. האישיות של כל אחד מהם מבוססת על האמונה של המאמינים, ומחלוקת מאמינים יכולה לגרום לאל לפיצול או התרחבות של האישיות ותחומי ההשפעה שלו. מערכת הפוכה, למעשה, ממה שהמאמינים עצמם דוגלים בו. זה טיפה מוזר בהתחלה, אבל זה מאוד מסתדר עם האופן שבו אלים של מו"ד עובדים.
 
מה דעתי על השאלות האלו?
שכל דבר שלא משרת את הסיפור או את ההרפתקה, וכאן אני אתייחס לזה כאותו דבר, הוא בזבוז זמן.

כלומר, לא ממש.
זה מאוד כיף לבנות עולם, שפה, תרבויות. אבל בסופו של דבר אני בדעה שמה שהשחקן, או הקורא, לא מודעים אליו - לא באמת קיים.
אני יכול לכתוב לור של אלפיים עמודים על הבאר של אל הנדודים, על הגבעה של אל המוות או על החרמש של החוואים בקוצריה, אבל... בסופו של דבר, אם השחקן לא נתקל בהם או אם הקורא לא מודע להם... הם לא משנים שום דבר.

אז מכיוון שאצלי העניין של האלים ומה הם עושים לא משנה לסיפור שאני רוצה לספר עם אורלן, ואין לי זמן לבזבז זמן על בנייה של דברים שלא יעזרו לי באמת, אז אין לי תשובות לשאלות שלך, מעבר ל"אני לא יודע, האלים יודעים יותר ממני על זה."

או שאולי כל ההודעה הזאת היא מתיחה, והשיעמום התמידי שבחיי נצח הם גורם מרכזי בסיפור של אורלן.
שתי האפשרויות פתוחות לדיון, בעיני.
 
במיתוס של לאבקראפט (קת'ולהו ושאר הבלתי ניתנים לאיות), האלים לא חושבים בכלל - הם ישויות חסרות בינה "מרקדים לצלילי חלילים מטורפים" מסביב לאזאת'ות, התוהו הגרעיני, האל העליון ואדון היקום שהוא מין גוש רירי עם מחושים וללא אינטיליגנציה בכלל.

מלבד האלים, יש גם את הקדמונים האדירים. מבחינת בני אדם הם אלים ויש מי שסוגד להם, אבל רובם המוחלט לא מודע לקיומו של המין האנושי, אדיש אליו במקרה הטוב ורומס אותו בהיסח דעת במקרה הפחות טוב. חוץ מניארלאטותפ בעל אלף ואחת הצורות*, שמופיע לאורך ההיסטוריה במגוון התגשמויות ונהנה להתעלל במין האנושי ולתת לו את הכלים להשמדת עצמו.

* מבין הצורות שלו - הפרעה השחור נפרן-קה שנמחק מההיסטוריה, האיש המקורנן של פולחני המכשפות, לשון ענקית עם שלוש רגליים, באפומט אליל הטמפלרים וכו'. יש המעריכים שהוא גם היה קשור לפיתוח פצצת האטום.
 
המערכת שאני מציע היא של ישויות פיזיות שהן התגלמות קסומה של האמונה המשותפת של הרבה מאמינים. ובתור שכאלה, הם עושים את מה שהמאמינים מצפים מהם לעשות. האישיות של כל אחד מהם מבוססת על האמונה של המאמינים, ומחלוקת מאמינים יכולה לגרום לאל לפיצול או התרחבות של האישיות ותחומי ההשפעה שלו. מערכת הפוכה, למעשה, ממה שהמאמינים עצמם דוגלים בו. זה טיפה מוזר בהתחלה, אבל זה מאוד מסתדר עם האופן שבו אלים של מו"ד עובדים.
האם יש ביטוי פיזי למספר המאמינים?
אם לדוגמה, יש שני אלים, אחד בעל 1M מאמינים והשני כפול מזה, האם הוא יהיה גדול יותר, גבוה יותר או ביטוי אחר מסוג זה?
במיתוס של לאבקראפט (קת'ולהו ושאר הבלתי ניתנים לאיות), האלים לא חושבים בכלל - הם ישויות חסרות בינה "מרקדים לצלילי חלילים מטורפים" מסביב לאזאת'ות, התוהו הגרעיני, האל העליון ואדון היקום שהוא מין גוש רירי עם מחושים וללא אינטיליגנציה בכלל.

מלבד האלים, יש גם את הקדמונים האדירים. מבחינת בני אדם הם אלים ויש מי שסוגד להם, אבל רובם המוחלט לא מודע לקיומו של המין האנושי, אדיש אליו במקרה הטוב ורומס אותו בהיסח דעת במקרה הפחות טוב. חוץ מניארלאטותפ בעל אלף ואחת הצורות*, שמופיע לאורך ההיסטוריה במגוון התגשמויות ונהנה להתעלל במין האנושי ולתת לו את הכלים להשמדת עצמו.

* מבין הצורות שלו - הפרעה השחור נפרן-קה שנמחק מההיסטוריה, האיש המקורנן של פולחני המכשפות, לשון ענקית עם שלוש רגליים, באפומט אליל הטמפלרים וכו'. יש המעריכים שהוא גם היה קשור לפיתוח פצצת האטום.
זה תיאור מעולה של אלים (יותר של קדמונים, אבל אני מניח שבמקרה זה המשמעות זהה) אבל זה לא ממש עונה על השלאות.
בכוונה ניסחתי את זה כשאלות ממוקדות ולא "איך לדעתכם האלים חושבים" או משהו מהסגנון, זה נותן לקוראים הכוונה מה לכתוב כדי שיהיה ניתן להשוות את האופציות בקלות.
 
רעיון שאהוב עלי הוא שהאמונה היא כוח שהמאמינים מפנים לעבר איזשהו כוח טבע/מהות/אידיאל ומעצבים אותו לישות תבונית שיכולה להפוך לאלוהות
ככה שבבסיס קיים איזשהו יחס גומלין בינם לבין עולם התמותה
הם לא בדיוק אנושיים אבל הם כן האנשות של דברים אז במובנים מסויימים הם יהיו אנושיים להפליא ובמובנים אחרים חיזריים לגמרי. נראה לי שהם כן יתעניינו מאוד בתחומים שקשורים לכוח או לרעיון שהם נוצרו ממנו
ושהאינטרס שלהם לתת כוח לבני אדם הוא עבור מסיון [כלומר הפצה של האמונה בהם והגדלת הכוח שלהם] או עבור משימות שהם לא יכולים לבצע כי הן מתחת לכבודם או כאלו שאם הם יתערבו בגלוי הם עלולים לשבור סטטוס קוו ולאלץ כוחות מסוכנים ועוצמתיים להגיב גם
 
האם יש ביטוי פיזי למספר המאמינים?
אם לדוגמה, יש שני אלים, אחד בעל 1M מאמינים והשני כפול מזה, האם הוא יהיה גדול יותר, גבוה יותר או ביטוי אחר מסוג זה?

אני לא חושב שצריך לרדת לפרטים כאלה טכניים, אלא אם כן זו נקודה רלוונטית מאיזושהי סיבה. להגיד שהם "עוצמתיים" יותר מספיק. אני מניח שהאלים יכולים להתגלות בהרבה צורות בכל מקרה, כמו במיתולוגיה היוונית.
ואם כבר הזכרתי את המיתולוגיה היוונית, במיתוס היווני כל האלים הם בדיוק כמו בני אדם, אבל לא יכולים למות, עם כוחות על, ועם הרבה פחות מוסר איכשהו. זו גם דרך לבנות פנתיאון, אני מניח.
 
ואם כבר הזכרתי את המיתולוגיה היוונית, במיתוס היווני כל האלים הם בדיוק כמו בני אדם, אבל לא יכולים למות, עם כוחות על, ועם הרבה פחות מוסר איכשהו. זו גם דרך לבנות פנתיאון, אני מניח.
דרך לא הגיונית בעליל לדעתי, וזאת בגלל העובדה שהם חושבים כמו בני אדם, ואנשים שחיים לעד אמורים לפתח צורת חשיבה שונה מעט מבני אדם (או לא כל כך מעט, ואני לא מדבר רק על תכנון בסדר גודל של מאות ואלפי שנים ולא של חודשים או שנים בודדות).
 
בעולם שאני יוצר אל הוא כל דבר שסוגדים לו מספיק אנשים (כמה עשרות) ונותנים לו כוח. זה יכול להיות יצור חי ובעל מודעות או יצור שאינו חי ובעל מודעות או אפילו סתם ישות מופשטת כמו כסף או כבוד או מספרים זוגיים.
הכוח היחיד שהאלים מקבלים הוא היכולת לבחור למי לתת לחשי קדושה וכוחות מיוחדים, אבל גם זה רק אם הם בעלי מודעות. אם אין להם מודעות יש כללים אחרים לפיהם המאמינים מקבלים לחשי קדושה. אפילו אלמוות אין להם ואם הם רוצים חיי נצח הם צריכים להשיג אותם איכשהו. הם גם לא יכולים להטיל לחשי קדושה בעצמם אלא אם הם לומדים לעשות את זה כמו כל כהן רגיל (מה שדורש לקחת דרגות כהן/פלדין). יש להם כמה כוחות מינוריים אם הם בכירים מאוד, אבל לא מעבר לזה.
לכן בעצם האלים הם ממש בני אדם רגילים לגמרי מכל הבחינות למעט זה שהם יכולים לבחור למי להעניק לחשי קדושה, וגם זה רק במקרה שהם בעלי מודעות בכלל. בנוסף כאלים יש להם סמכויות חוקיות לפחות בחלק מהמדינות לצוות על אלו שאינם אלים גם אם אינם סוגדים להם, והם כבולים בחוזים כתובים/לא כתובים לכל מיני חובות של אלים כמו להעניק לחשי קדושה למאמינים, להגן על הערים שלהם וכל מיני דברים שיעלו על הדעת.

ויש גם אל האל האחד האמיתי שברא את העולם והוא אלוקים והוא לא מעניק שום כוחות לאף אחד ומעט מאוד סוגדים לו בתור האל האמיתי או יודעים עליו (הרוב מאמינים באלים הנפוצים כבוראי העולם), ואותו אין לי דרך להסביר.
 
דרך לא הגיונית בעליל לדעתי, וזאת בגלל העובדה שהם חושבים כמו בני אדם, ואנשים שחיים לעד אמורים לפתח צורת חשיבה שונה מעט מבני אדם (או לא כל כך מעט, ואני לא מדבר רק על תכנון בסדר גודל של מאות ואלפי שנים ולא של חודשים או שנים בודדות).

זו צורה מאוד פשטנית להסתכל על דברים. אם אלים עשויים מהאמונה של בני אדם, אין סיבה שהם יתפתחו, יתבגרו או ילמדו לקחים גם אם הם חיים מיליוני שנים. הם נשארים איך שהם נתפסים בראש של בני אדם, במעגל קסם שלוכד אותם באותה הדמות במשך הרבה זמן ובלי הרבה שינויים דרמטיים.
 
חזרה
Top