המורה רואה שכולם חושבים על השאלות שהוא הציג, ואומר, "תמשיכו לחשוב על כך. אני בטוח שתגיעו לתובנות מעניינות לגבי עצמכם."
"בזאת תמה השיחה שלנו. אני מקווה שלמדתם משהו חדש היום, או שלכל הפחות הצלחתי לשעשע אתכם ולא לשעמם אתכם." הוא מצחקק. הוא מוציא מתוך מגירה כמה חרוזי זכוכית צבועים בצהוב וכחול. "שוליות במאגאמביה נדרשים ללבוש שרשרת עם חרוזים, בכדי ליידע אנשים שאתם תלמידי בית הספר. כל חרוז מייצג מידע על התלמיד העונד אותו. החרוזים הללו מסמלים שאתם תלמידים תחת הנחייתי - אנא, השחילו אותם על חוט והתחילו את השרשרת שלכם עימם." הוא מחלק לכל אחד חרוז.
"שמחתי להכיר כל אחד ואחת מכם. מולי אני רואה אנשים צעירים ונבונים, דור העתיד של המאגאמביה. אני מאחל לכם הצלחה רבה בלימודים." הוא מחייך בחום כנה. "אתם משובצים למעונות המגדל-" הוא מצביע על בניין לא רחוק מכם מחוץ לחלונו, "אני בטוח שכשתגיעו לשם, תלמידי שנה ב' שמתגוררים שם ישמחו להראות לכם את המקום. אז להראות לכם - תזכרו שהמשרד שלי תמיד פתוח בפניכם!"
אתם יוצאים מהמשרד של המורה אוט חזרה אל הגשם הסוער, וצועדים בשקט אל מעונות המגדל. בניין זה, בעל קומה אחת, כנראה קיבל את שמו בעקבות ארבעת המגדלים המתנשאים סביב ארבעת פינותיו. בעוד אתם מתקרבים אל דלת הכניסה, אתם רואים בחורה צעירה מתקדמת לכיוונכם. היא לובשת שמלה אופנתית אך נוחה, ומחזיקה מעל ראשה מטרייה ממשי המתוחזקת בקני סוף.
"הו, אתם התלמידים החדשים?" היא שואלת בחיוך כשהיא מגיעה אליכם. "נעים מאוד, אני אסי! אתם תהיו השותפים שלנו למעונות המגדל. בואו הכנסו, אני אראה לכם את המקום." היא מחווה עם המטריה שלה אל הדלת, ולוקחת כמה צעדים חזרה פנימה אל תוך החום והיובש שמציע הבניין.
אתם נכנסים בעקבותיה, ומגלים חדר מגורים נחמד מאוד - רצפת פסיפס יפה, ספות נוחות מול האח והרבה חלונות להכניס אור לחדר. על אחת הספות משתרע איש-חתול בעל פרווה בצבע המדבר ואוזניים ארוכות, לועס מנגו להנאתו.
"אלה הצעירים, אסי?" הוא מרים את ראשו בעצלנות להביט בכם ומחייך. "אפשר להזמין אתכם לחתיכת מנגו? או, אם אתם מעדיפים משהו לעודד את גופיכם הרטוב מהגשם, אני בדיוק מבשל קצת יין בחדר שלי..."
"אל תציע להם את האלכוהול המגעיל שלך!" אסי גוערת בו בעצבנות. "זה צ'יזירה. אל תהפכו לעצלנים משתמטים כמוהו."
"אני לא צריך ללמוד. לאמורונים יש את הקסם הכי טוב, כולם אומרים את זה." צ'יזירה מחייך חיוך רחב. "אסי כאן סתם מנסה לנהל את כל בית הספר. אפילו מעמידה פנים שהיא המורה עבור התלמידים החדשים, ממה שאני רואה."
אסי נוחרת בבוז. "המורה קורידה אמרה לי לדאוג שהם מתאקלמים כמו שצריך. היא אמרה שזאת העבודה שלנו לדאוג לסטודנטים חדשים."
"פפפטט, שיהיה. מזלה של קורידה שיש לה גולמית שעוקבת אחרי הוראותיה ללא היסוס, ככה לפחות אני יכול לנוח." צ'יזירה עונה, ואז חוזר להתעסק בקילוף המנגו שלו. אסי מחכה לרגע לפני שהיא דורכת בחוזקה על זנבו של האיש-חתול, וצועדת מעליו כדי להמשיך הלאה.
"ובכן, ברוכים הבאים הביתה." היא אומרת לכם ומראה לכם מסביב. "רוב הסטודנטים שגרים כאן כבר שנה שנייה במאגאמביה. ארבעתכם נבחרתם להיות צוות - צוותים בבית הספר הם קבוצות של שוליות שפועלות ביחד. יהיה לכם לוח זמנים משותף, הן עבור הלימודים והן עבור עבודות ה
מוקדמות שלכם." היא מסבירה. "כל צוות מקבל אחריות ומשימות מסויימות, כך שיהיה לו יום חופשי כל שבוע. בכל מקרה, אני מקווה שכבר הספקתם להתיידד, כי אתם הולכים להיות ביחד הרבה!" היא מצחקקת.
"אלה החדרים הפנויים - אתם יכולים לבחור באיזה חדר כל אחד ישן." היא מצביעה על ארבעה חדרים בהמשך המסדרון, "שם נמצאות המקלחות והשירותים. ארוחות בוקר וערב מתקיימות כל יום בזריחה ובשקיעה בחדר האוכל לא רחוק מכאן, אבל כמעט כל היום מחלקים שם פירות למי שרוצה. אם יש לכם עוד שאלות, תרגישו חופשי - אחרת, אתם מוזמנים להסתובב כאן ולחקור. רוב החברים כאן בלימודים כרגע, אבל אם יוצא לכם לפגוש מישהו אל תהססו לומר שלום - להכיר חברים חדשים זה תמיד רעיון טוב!"
