• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כבשן הכפור-עץ משחק [3/4][מו"ד 5]

נושא
עולם מערכה
"לא!", רנה צועקת כשהיא רואה את קסרהוקסן מתמוטט. היא מתעלת לצעקתה את אחרית הכוח הקדוש שנותר בה, חלקו מהדהד בין הקירות, מעיר את קסרהוקסן ומונע ממנו ליפול לשינה האחרונה. החלק הנותר הופך ללהבות לבנות, נמטרות על ראשו של היסודן. על אף מוזרותו, היא למדה לחבב את הלטא המעוות,והיא הרגישה כלפיו סוג של אחריות.
אדריק מתעל את כל מרצו להתקפת זעם מתפרצת, עוד לא מודע לכך שאחותו ריפאה את קסרהוקסן, ודוקר את היסודן עם חרבו הזוהרת באור כחול עמוק, היישר בבטנו.

META
רנה יוצאת מהמחסה, מטילה כפעולת בונוס מילת מרפא על קסרהוקסן בדרג 2, מרפא 9 נק"פ.
מטילה לחשון להבה קדושה כפעולה, על היסודן להצליח בהצלת זריזות בד"ק 14 או לחטוף 3 נזק קורן. בסוף תורה היא חוזרת למחסה.
אדריק תוקף את היסודן פעם נוספת:
1ק20 + 6 = 24
מנצל יחידת לחש אחרונה בשביל הכאה. נזק:
1ק8 + 2ק8 + 6 = 14

נק"פ אדריק: 9/36
נק"פ רנה: 5/31
לחשים אדריק: דרג 1 (0)
לחשים רנה: דרג 1 (0), דרג 2 (0)
 
האורות הקדושים של הלורד והליידי עם האנרגיה המאגית התזזיתית סביב נשקה של מארה מאירים יחדיו באור שמאפיל על הזוהר הנחלש שמפיצות הלהבות הכחולות של היסודן כאשר חרב, חץ ואש קורנת פוגעים כאחד ביצור בהבזק של אור מעוור.
היסודן דועך אחורה וצורתו מתחילה לקטון, לא דועכת אלא מתמצקת, מתרכזת, הופכת למוחשית יותר. לכמה רגעים הדמות שמול החבורה נראית כבן אנוש זקן לבוש בגלימות ארוכות ששולח את ידו קדימה- ואז הלהבות דועכות והדמות נעלמת כמו להבת נר שנשפו עליה, משאירה את הואת' חשוך וקודר, עם הנשק הרוחני של מארה שזוהר ברכות ומונע חושך מוחלט.

לאחר רגע של דריכות החבורה מרגישה שינוי באוויר. קשה לקרוא לזה חמימות שכן הם עדיין מוקפים בקרח ובאבן קרה באותה מידה, אבל תחושת הקור הלא טבעי שהם הרגישו קודם לכן, אותה צינה מקפיאת עצמות ששאבה בכוח את החום מתוך גופם נעלמה יחד עם היצור המקולל שיצר אותה.
META
הקרב נגמר
 
"רנה, את בסדר?", אדריק קורא למעלה, מתנשף ממאמץ.
"אתה שואל אותי?", ראשה מציץ ממעלה המדרגות, "תסתכל על עצמך. אבל לפני כן תסתכל על דם הדרקון. אני חוששת שמצבו גרוע משלנו", היא מעיפה מבט במארה כדי לוודא שגם היא בסדר. "לחמת היטב", היא אומרת לה כאשר היא מתחילה לרדת במדרגות.
לאחר שאדריק מוודא שקסרהוקסן בסדר, הוא מתחיל לחקור את קומת המרתף (בזהירות, כפי שאחותו ציוותה עליו) בעוד רנה הולכת לבדוק את שלומה של סיביל, ולהוציא אותה מכלאה.
 
לאחר כיבוי הלהבות וטיפול ראשוני בפצעים שספגה מארה יורדת אל המרתף בזהירות, משתדלת לא להחמיר את פציעותיה ולהישאר בטווח האור. בניגוד לרנה, מארה לא עוצרת בקומת הקרקע ויורדת אל המרתף וכשהיא מגיעה לשם היא ממהרת אל קסרהקסורן כדי לבדוק את שלומו ולנזוף בו כשמעט דאגה בקולה "זו פעם אחרונה שאתה משהו כזה טיפשי כמו לעזוב מחסה בטוח כדי להילחם פנים נול פנים מול יסודן!".
לאחר הנזיפה מארה מתפנה גם היא כדי לבחון את החדר, מנסה לגלות גם את התשובה לשאלה שהטרידה אותה מוקדם יותר, מהיכן כל המים הגיעו.
 
קסרהוקסן קם בהתנשפות מופתעת, מתוך חזיון סחרחרת כנפי העור שהוא הלך והסתחרר בתוכה, בטוח שיתמזג אליה לנצח.

עיניו הלא מאוזנות ממצמצות.
"..הצלת אותי." הוא מקרקר מופתע.
הנזיפות חולפות דרך חורי השמיעה בלי להישאר.
"למה...?" בבלבול ממלמל.
"ניצחנו?" שואל קם בהתנדנדות מביט סביב.
"ניצחנו..." אומר מופתע.
הוא מביט סביב, בעיקר מופתע מכך שלא הניחו לו למות. היתה לו גאווה דרקונית, אבל הוא האמין שהוא פגום וקיווה שגבורה התאבדותית תצדיק את הגאווה הדרקונית שלו.
הוא נותר עומד המום לרגע ארוך, ואז מנגן סימפוניה קצרה ושקטה של הכרת תודה. עיניו דומעות לרגע, לא ממש מסוגל כרגע להביא את עצמו לומר תודה באופן ישיר.
הוא מסיים, לוקח נשימה עמוקה ומצטרף לחקירת המקום. מאוד שקט, הקשקשנות שלו מוחלפת בשקט מהורהר ואולי מאושר.
 
לאחר שהם מדליקים את הלפידים שברשותם (מלאכה קלה בהרבה כאשר אין קור על-טבעי שמכבה אותם) קסרהוקסרן, מארה ואדריק יכולים לבחון את המרתף ממנו הם ראו חלקים קטנים במהלך הקרב עם היסודן.
החדר עצמו מבולגן מאוד, הפיצוץ ששבר את גג הואת' התחיל בבירור בחדר זה, והנזק שנגרם בו חמור בהרבה משאר הבניין. המאפיין הבולט ביותר בחדר היא דלת מתכתית גדולה מעוקמת לחלוטין שמתאימה בגודלה לחור גדול (או חדר קטן) חצוב לתוך הסלע באחד הקירות.
כמה רגעים נוספים של חיפוש בין ההריסות והחבורה מוצאת סדנים, פטישים וכלי נפחות נוספים. מהמבנה של החדר הם יכולים להסיק בקלות כי החדר שימש כנפחיה וכי ה"חור" החצוב בקיר היה למעשה הכבשן. בראש הכבשן יש פתח המוביל מעלה ואם מארה מציצה בו היא מזהה את הארובה בה היא השתמשה בשביל לעבור מקומת הקרקע אל הקומה העליונה.
מקור המים מתגלה גם הוא די בקלות. ישנם זוג חורים בקירות המרתף ומסילת אבן עוברת בניהם, אחד מהחורים חסום כעת בקרח לחלוטין ומסילת האבן שבורה, אבל נראה כי התפקיד שלה היה להעביר מים מקיר אחד לקיר האחר.
נזכרת באגם היבש שהואת' נמצא במרכזו. מארה יכולה להסיק שמסילת האבן שישמשה כחלק מנהר תת קרקעי שבעבר היווה ספק לאגם ועבור הגמדים שימש כמקור מים.

כאשר רנה אל החדר בה סיביל נמצאת היא רואה כי הדלת שוב כמעט סגורה לחלוטין ועינה של סיבילח מציצה דרך הסדק לעברה.
"מה עשיתם? שמעתי רעש מלמטה.." סיביל אומרת בשקט.
 
מארה ממשיכה לחקור את המרתך מנסה לאתר סימנים לסיבה בגללה מטיל הלחשים השתנה ליסודן כאשר היא מנסה להבין אם מדובר בהגנה גמדים כלשהי העלולה לגרום לשינוי כזה פעם נוספת או שמטיל הלחשים לבדו היה הגורם לשינוי.

עריכה: META:
חקירה: 20 טבעי - סה"כ 21.
 
עריכה אחרונה:
"את יכולה לצאת. היסודן המעוות ההוא חוסל", רנה מגייסת את קולה הנעים והמרגיע ביותר, חיוך חם מתלבש על פניה, "את יכולה לצאת החוצה".

"אתם חושבים שיש משהו עמוק יותר בתוך האגם שגרם לכל הסאגה הזאת?" שואל אדריק בחשש מסוים. הוא מטפס על תעלת האבן ומתחיל להתקדם לכיוון הפתח הלא קפוא.
 
"יסודן?" סיביל שואלת בבלבול "את מתכוונת למה שעשה את הרעש למטה?"

בחיפושים בחדר נמצאים כלי נפחות שונים, חלקם מאדמנטיט וחלקם מפלדה כאשר מרבית בכלים מפלדה הרוסים מהפיצוץ שהתרחש בחדר הכלים נראים כמעשי אומן אבל הם לא נראים כקסומים. מארה לא מוצאת בחדר מלכודות מכאניות דומות לאלה שנמצאו שרחבי הואת', והיא לא רואה סימן למלכודות קסומות.
מארה כמעט מחליטה לסיים עם החיפוש כאשר היא מבחינה בקצה שרוף של ספר מציץ מתחת לאחד מסדני האדמנטיט הנפולים.

בלי יותר מדי בעיה אדריק מתקדם בתעלת האבן (למרות שחלקים גדולים ממנה שבורים), מבחין במשבר בורות קטנים שכנראה שימשו לחיסום )quenching( של הכלים שיוצרו בכבשן. כאשר הוא מגיע אל הפתח שאינו קפוא הוא רואה ששהתעלה ממשיכה עוד מספר מטרים ולאחר מכן הופכת להיות חור טבעי וקטן בהרבה, מספיק רק בשביל מעבר הנהר התת קרקעי ולא גבוהה או רחב מספיק בשביל לאפשר לו מעבר.
 
מארה מנסה לשלוף את הספר השרוף בלי שיגרם לו נזק נוסף ומעלעלת בו קלות.
"אני מניחה שאם סיימנו פה אנחנו נעלה במדרגות לקומה למעלה, במטרה לוודא שאנחנו מכירים את כל המבנה, ונצטרף לרנה לפני שנעשה את דרכנו חזרה." מארה עונה לשאלתו של קסרהוקסן.
 
"כן", עונה לה רנה, "הקסם שסלבומיר חקר השפיע עליו יותר ויותר, עד שהוא נהיה...", היא שוקלת את מילותיה בכובד ראש, "על טבעי. יסודן של להבות קפואות. אבל זה נגמר עכשיו. הביטי לחלון ותגידי לי אם את כץעוד רואה את האל-מתים".

אדריק מהנהן, "לדעתי מיצינו את המקום. אני לפחות...", הוא מוסיף במלמול.
 
הדלת את החדר של סיביל נסגרת ונפתחת שוב לאחר כמה רגעים של שקט, הפעם מספיק בשביל שרנה תוכל לראות את סיביל ולא רק את עינה.
"הם כולם על הרצפה" סיביל אומרת בתקווה "אני לא חושבת שהם זזים יותר"

חלקים גדולים מהספר שמארה מצאה שרופים ולא ניתנים לקריאה, אבל היא מזהה את כתב היד מספר דומה שהיא מצאה בחדר העליון של הואת'. נראה שמדובר ביומן ניסוי.
 
כשמארה מדפדפת בספר אל הדפים האחרונים היא מבחינה בקלות בשינוי בכתב היד. בדפים הראשונים הכתיבה מסודרת עם שורות ברורות, משוואות וסרטוטים, אך ככל שהיא מתקדמת הכתב נהיה מבולגן יותר, שורות עקומות, עמודים ריקים לחלוטין ומשפטים סתומים ללא הקשר.
מה שהיא קוראת בדפים האחרונים מדבר על כישלון. הקור אף פעם לא מפסיק, גם כשהכבשן בוער. אבל אף אחד אחר לא מרגיש את הקור. הניסוי לא עובד. הפיתרון של הגמדים לא נמצא כאן. חייב למצוא דרך למנוע את השינוי. חייב למצוא דרך להתחמם. כל כך קר..

סיביל לא מתחמקת מרנה, אבל היא לא משיבה את החיבוק והיא מפגינה חוסר נוחות ברור..
"אם.. אם המפלצות באמת מתו אני אעזוב. אבל אני רוצה ללכת לכיוון השני מנמביאן. חזרה לכפר שלי." היא אומרת לקסרהוקסרן שעלה מהמרתף.
 
"אני חושבת שאת תוכלי להפיק מזה יותר ממני," מארה אומרת לרנה מהכניסה לחדר, לא מוכנה להיכנס לחדר בשל הריח העז. כשהיא מושיטה לעברה את הספר היא מוסיפה "אני לא בטוחה שאני מבינה את כל מה שקראתי, אבל נראה שהשינוי של המג-יסודן הוא לא הגורם הראשוני לקור וכנראה שביומן הזה יש משהו שמסביר אם זה יקרה שוב ואיך אפשר למנוע את זה."
 
חזרה
Top